אדמת קודש, יורה דעה י״בAdmat Kodesh, Yoreh De'ah 12
א׳שאלה ראובן שהשיא את בנו חנוך והוא סמוך על שולחנו זה כמה ימים ויהי היום שנולד בן לחנוך ונתקבצו אצל ראובן אבי חנוך הנז' ביום שבת קדש פני העדה לסעוד אצלו ובתוך הסעודה אירע מקרה בלתי טהור שנתקוטט ראובן עם בנו חנוך והעיז בנו עמו ונתמלא ראובן אף וחימה ומרוב כעסו קבל עליו ראובן נזירות שמשון בכל תנאיו שלא יהיה עוד בנו סמוך על שולחנו וזה נוסח העדים שהעידו לפני ב"ד י"ב מה ששמע מפי ראובן העד הא' העיד שכך א' ראובן סירי נזיר כשמשון בר מנוח בעל דלילה בכל תנאיו קי נו אהדי איסטאר מאס מי איג"ו אין מי קאוה ואמרו לו על כלתו היא היולדת איס סכנה אגזרה אנדי אירה אז א' ראובן אסטה קי סי אליבאנטי מי אינוואירה. והעד הב' העיד שא' ראובן סירי נזיר כשמשון בר מנוח בעל דלילה בכל תנאיו קי נו אדי איסטאר מי איג"ו מאס סמוך על שלחני ואמרו לו על כלתו כו' כדברי העד הא' וגם העידו העדי' שא' ראובן הנז' אפי' קי אייגה פתח וחרטה איניל נזירות נו ריסיבו חרטה אי קואנטו מודו די פסק דארן די היתר סוברי טודו סיאה חל איסטר נזירות אלו הם דברי העדים. ואח"כ קמו אנשי חיל על ראובן הנז' לדבר על לבו להסיר כעס מלבו כי בנו הנז' אין לו על מה לסמוך לפרנס את עצמו וכ"ש לביתו עמו והם מתעטפי' ברעב והוא גם הוא הודה לדבריהם האמנם לבו פורס כי יצאה גחלת וביטה בשפתיו וההוא אמר הביטו וראו אם יש היתר לנזירות זה מפני פקוח נפשות אלו. ומעתה נסתפק השואל תרי ספיקי הא' כי היולדת הנז' קמה על רגליה אחר ט"ו ימים ללידתה וראובן הנז' לא רצה לסעוד בשולחן א' עם בנו חנוך וכלתו כי אם אכלו מפתו לילה אחת וביום שלאחריו פרשו עצמן ונסתפק השואל אם חל הנזירות על ראובן מאחר שלילה א' נשארו סמוכים על שולחנו אחר קימת כלת ראובן על רגליה ושאלו את ראובן לאמר איך עשה את הדבר הזה והשיב ראובן שעל נפשו ועל יהדותו שבשעת שא' אסטה קי סי אליוואנטי מי אינוואירה ר"ל כמנהג היולדת שקימתה היא עד עבור ל' או מ' יום באופן שיהיה בה כח בבריאות גמורה ולזה כיון בשעת הנדר ולא היה בלבו על קימה זו לט"ו ימים כי קימה כזו לא שמה קימה. וע"ז הניחו אותה הלילה סמוך ע"ש לפי שעדיין לא חל הנזירות. גם טוען ראו' שבכל שנה ושנה בער"ה ובערב י"ה מוסר מודעה לפני עשרה מישראל שמבטל כל נדר ונזירות שיקבל עליו בשנה הבאה אם לא יזכור למודעה זו ולא זכר המודעה בעת קבלת הנזירות. גם א' ראובן שבינו לבין קונו דלא הוה ידע דבזמן הזה אסור לנדור בנזיר כמ"ש הרמב"ם גם טוען ראובן שבעת קבלת הנזירות היה שכור וגם העדים העידו עליו כן על הכל יורנו המורה לצדקה אי חל הנזירות על ראובן הנז' או לא ואי חל אם יכול ראובן לתת לבנו חנוך איזה מעות מידי שבת בשבתו להתפרנס בביתו כיון שהוא א' שלא יהיה סמוך ע"ש דזה לא מקרי סמוך ע"ש או מקרי סמוך ע"ש ושכמ"ה.
1
ב׳תשובה כל חכם לב אשר נגע יראת ה' בלבו יאחזמו רעד ממתנים קא מתחלה עד כפה דאטמא בקרא יאודי בתורת ה' תמימה ארוכה מארץ מדה עיניו תחזינה חומר נזירות שמשון כי רבה וצריך הוא לכפרה כמאמר הכתוב וכפר מאשר חטא על הנפש בא וראה ע"ש המאור הגדול רבן של בני גולה הרדב"ז בס"ס קכ"ו וז"ל ואין ראוי לשום בעל הוראה להקל בנ"ש לפי שהיא תקלה גדולה שהרי על כל כוס וכוס ועל כל תגלחת ותגלחת לוקה וזה הולך וסומך על הוראתו והקולר תלוי בצוארו רחמנא ליצלן עכ"ד ז"ל אחר הדברים האלה מי האיש אשר יערב אל לבו להכניס עצמו בתגר זה כי על כן יהיו דברי אלה עולות יתנו עידהן לפני מי שהגיע לפ' הקורא דברים הללו שאני כותב שלא יסמוך עליהם כי להתלמד כונתי ולא למעשה וזה החלי בס"ד. הנה פשוט הוא שאם נאמר שכבר חל הנזירות על ראובן אז ודאי שאין לו התרה וכמ"ש כל הפוס' מכמה סוגיות שבתלמוד שנ"ש ליתיה בשאלה וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מה' נזירות דין י"ד יע"ש אמנם אי דייקינן שפיר בדברי ראובן הנז' אשכחנא דאכתי לא חייל נדרא ואיפשר למצוא תרופה להקל בנזירות ראובן כדברי האחרונים וכמ"ש בס"ד וכתב הרב מוהר"א טריקה דכיון דנ"ש אין לו התרה כל טצדקי דמצי' למעבד כי היכי דלא לחול הנזירות עבדינן כי היכי דלא ליתיה לידיה תקלה ביין ותגלחת וראיה לדבר מדאיתא בשילהי פ"ק דכתובות ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה הוא והוא אמר אין מנאי כו' עד הא נמי כדיעבד דמי. הא קמן דאע"ג דלא עבדינן עובדא כר"ג עד דאיכא רוב כשרים אצלה היכא דלית ליה תקנה מקילינן אע"ג דהכל פסולין אצלה חוץ מן הארוס והיינו באיסור ממזרות דחמיר מנ"ד דנזירות כ"ש בנ"ש דלית ליה תקנה כו' יע"ש ואנכי הרואה גמגום דברים בראיה זו דשאני התם דעבדינן לה תקנה להכשיר הולד משו' דכיון שהיא אומרת שלארוסה נבעלה שהיא נאמנת כיון דאין הארוס מכחיש אותה וכן פסק הרמב"ם בפט"ו מה' איסורי ביאה דין י"ז וז"ל ארוסה כו' ואם נבדקה אמו ואמרה מארוסי נתעברתי נאמנת והולד כשר וסיים בה דאם הכחישה הארוס דהוי הולד ממזר אפ"ה לגבי אשה אינו נאמן לפוסלה בהכחשתו שכן כתב והאשה אינה בחזקת זונה אלא נאמנת לומר לארוס נבעלתי ואינה זונה ואם נשאת לכהן לא תצא וולדה ממנו כשר עכ"ל הרי לך שאפי' שהארוס מכחיש אותה דאינה נפסלת לכהונה וולדה כשר וזהו פי' הש"ס דקאמר הא נמי כדיעבד דמי שהוא ממש לדיעבד דר"ג אם עברה ונשאת לכהן וכמ"ש רש"י האי נמי דכוותא ועיין בהר"ן מה שהקשה על לשון הש"ס באו' כדיעבד בכ"פ ועיין מה שתירץ הוא והראב"ד יע"ש נחזור לענינינו דטעמ' דעבדינן לה תקנה הוי משו' דכיון שהיא אמרה לארוסי נבעלתי דהויא נאמנ' לגבי ארוסה אפי' מכחישה הארוס וכמש"ל משם הרמב"ם א"כ כשאינו מכחישה הארוס עבדינן תקנתה לה ולוולדה שלא לפוסלם מכיון שמפיה אנו חיים ונאמנת לכן אית לן שפיר להאדורה על האי מילתא ולמשכן נפשין למעבד תקנתא דיש פתח לנו על מה לסמוך. משא"כ בנ"ש דליתא בשאלה כלל לכ"ע א"כ מאיזה פתח נמשכן נפשין למימר דלא חייל נדרא וא"כ ראיה זו שהביא הרב היא חלושה וקלושה כנלע"ד אך דברי הרב אמת הם שכן הסכימו רוב הפוסקים לתור ולחפש חיפוש מחיפוש למצוא עילה וסיבה בנ"ש כדי שלא יחול כדי שלא יבא לידי תקלה ח"ו ביין ותגלחת. הנה כי כן בנ"ד נמי אי דייקינן שפיר בדברי ראובן אשכחנא דאכתי לא חייל נדרא על ראובן הנז' מכיון שפרש את בנו חנוך מלהיות סמוך ע"ש קודם ל' יום לקימת כלתו ומה גם שראובן הנז' בתוך ל' יום הללו בטל הנזירות בפני ב' עדים כשרים ויש לו על מה לסמוך על הוראת הרב הגדול כמוהר"ש סרילייו הובאו דבריו בס' גינת ורדים חי"ד כלל ב' שהביא דבריו הרב המופלא כמוהר"ם ן' חביב ז"ל וז"ל ועתה רוצה אני לכתוב טעם מחודש לבטל הנ"ש והוא זה כו' וכיון דהנזירות לא חל מעתה ומעכשיו אלא משעה שישב עם חמותו יראה דיכול הוא לבטל הנזירות בלי התרה דאתי דבור ומבטל דבור וכן מצאתי להרב הגדול כמו הר"ש סרלייו שעשה פי' על הירוש' ומזכירו מרן הכ"מ בהרמב"ם ח"ג בכמה דוכתיה כו' יע"ש ולבסוף כתב וז"ל באופן שעלה בידינו דדינו של מוהרש"ס דמי שקיבל עליו נ"ש לאחר ל' יום או אם יעשה מעשה פלוני כו' ואפי' הוא בעצמו יכול לבטלו דאתי דבור ומבטל דבור משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי כמ"ש בשם הר"ן והרשב"א אך מ"מ יר' לע"ד שהוא סניף חשוב לצרפו עם טעם אחר יעש"ב. ושמעתי מפי מגידי אמת שא' המיוחד מגדולי המורים שבעיר קבורת אבותינו הקדושים היא חברון שהורה להתיר נ"ש עפ"י פסק זה של מוהרש"ס בלי הצטרפות סניף אחר וא"כ בנ"ד נמי כיון שראובן הנז' העיד על נפשו ועל יהדותו שבשעה שביטה בשפתיו ואמר אסטה קי סי אליבנטי מי אינוואירה שכוונתו היתה עד שיעברו ל' או מ' יום ובתוך ל' יום ביטל הנזירות לפני ב' עדים כשרים קודם חלות הנדר ודאי נר' דהוי מבוטל מכיון שבטלו קודם חלות הנזירות לדעת מוהרש"ס ומוהר"ם ן' חביב ולדעת הרב המופלא המורה לצדקה שבחברון ת"ו ה"י וא"ת איך יהיה ראובן נאמן עפ"י עצמו. הנה המעיין בדברי מוהריב"ל ח"א כלל ו' יראה שכתב שהנודר נאמן עפ"י עצמו ונסתייע מדברי הרשב"א יע"ש. ואם לבך נוקפך לחוש לס' הרב הגדול מוהר"ם ן' חביב דלא על פסק זה של כמוהרש"ס סמך בלבד שהרי כתב שהוא סניף חשוב כלו' דס"ל דצריך סניפים אחרים להתיר הנזירות הנה גם בנ"ד יש כמה וכמה סניפים אחרים להתיר הנזירות כאשר נבאר בעה"ית.
2
ג׳איברא דהיה מקום להקל בנ"ד מטעם דהוי נדר שהוציאו בלשון שבועה שאמר ראובן קי נו אה די איסטאר מי איג"ו אין מי קאזה דזה הוי לשון שבועה דאלו לשון נדר הול"ל ראובן הריני נזיר סי איסטארה מאס מי איג"ו כו' דנדרי' ונזירות חדא מילתא היא וכמ"ש מוהרשד"ם בי"ד סי' ע"ה וז"ל נ"ל בלי ספק שרבים בחכמה ובמנין הם סוברים דאין שבועה בלשון נדר ואין נדר בל' שבו' ה"ה ר"ח שכתבו התו' עליו שדבריו הם דברי קבלה והרב ן' מיגאש שכתב עליו הרמב"ם שהיה לבו כפתחו של אולם וכ"ת שעיקר התו' עליו ועל ר"י והרשב"א והרא"ש ובנו הטור ור' ירוחם שהוא אחרון נר' שכך דעתו כו' יע"ש ועל פסק זה רצה לסמוך הרב המובהק כמוהר"א הלוי ז"ל בגינת ורדים חי"ד סי' א' כלל ב' יע"ש מ"מ כבר כתב הרב המופלא כמוהרנ"ח שאין לסמוך על טעם זה בנזירות דע"כ לא נחלקו הפוסקים אלא גבי נדר דאפקיה בלשון שבועה דיש אומרים דלא חל וכמו שכתב מרן קדוש ז"ל ביורה דעה סימן ר"ו אבל גבי נזירות לא שכן כתב מרן ז"ל בשולחנו הטהור בסוף סימן ר"ו וזה לשונו ומיהו בנזירות שהוציאו בלשון שבועה לדברי הכל אסור עד כאן ואף על פי שלא הביא דבריו אלו בבית יוסף מיהו בספר בדק הבית שם הובאו דבריו יעויין שם מעתה כיון שמרן ז"ל בשולחן ערוך כתב כן אין לעשותו אפילו סניף שכבר קבלו אבותינו עליהם ועל זרעם אחריהם דבריו להלכה ולמעשה כמשה מפי הגבורה ובפרט שהרב הגדול מוהרימ"ט ז"ל בראשונות סימן ג"ן הכריח הדבר בראיות בריאות וחזקות דנזירות דין שבועה יש לו והפליא עצה והגדיל תושיה יעויין שם ועיין גם כן בספר תורת אמת שכתב וזה לשונו אבל כפי האמת אין ראוי לסמוך על זה הטעם לבד משום כמה טעמי חדא וכו' וגדולה מזו דבנדון דידן איכא נמי כמה מרברוותא דסבירא להו דנדון דידן לא דמי לנדר שהוציאו בלשון שבועה דבשלמא וכו' ונמצא שאין הלשון מתוקן אבל הכא בנדון דידן עיקר הנדר מתקנו בלשון יפה שאומר הריני מקבל נזירות שמשון וכו' וממילא נאסר ביין ותגלחת ובכל דיני נזירות שמשון ומה שסיים שלא אשכב עמך במטה א' הוא תנאי ומה לנו בתנאי אם הוא בלשון נדר וכו' עד כאן לשונו וכן כתב הרב מוהרי"ט ז"ל בסי' הנז' דף קפ"ט ע"ב וכ"כ מוהר"ם אלשיך דף קפ"ד וא"כ סניף זה אין לנו עסק בו.
3
ד׳עוד נראה סניף אחר להקל בנדון דידן דכיון שאמר ראובן הנז' קי נו אה די איסטאר מאס מי איג"ו אין מי קאזה דמשמע דהנזירות יחול עליו כשלא ישב בנו בביתו ונמצאו דבריו סותרים כונתו ובנדרים בעינן פיו ולבו שוין ודומה לזה כתב הרב הגדול מוהריב"ל סוף סי' מ"א וז"ל ובנ"ד לא נפקא לן ולא מידי כו' ובנ"ד שאמ' אני מקבל נזירות שמשון שלא אקח לאשה את בת אחי נר' לכאורה דגרע מיד וגרע מקונם שאיני אוכל כו' יעויין שם והרב הגדול מוהרלנ"ח ז"ל סימן נ"ו דהוא היה הא' שהוליד קולא זו. ומוהרשד"ם ז"ל סימן ע"ה ות"י סימן ס"ד והרב בעל פני משה סימן ק"ב והרב מוהר"א טאריקה הובאו דבריו ספר דרכי נועם לי"ד סימן יו"ד וזה לשונו ועוד בה שלישיה ממה שהוציא בשפתיו נזירי נזיר די נו איסטאר משמעות זה הלשון שיהיה נזיר אם לא ישב כו' גם בנדון דידן שהוציא בפיו דבר שסותר כוונתו עד כאן לשונו יעויין שם ומאחר דעמודי עולם כאלו הסכימו לעשותו סניף להקל בנזירות שמשון אם כן הוא הדין לנדון דידן דדמיא ממש לנדון הרבנים הנז' שיהיה סניף ראוי להקל בנזירות ראובן אף שנראה קצת מהמורים דלא סבירא להו כוותייהו הלא הם הראשון אדם מוהר"א ששון ז"ל סימן קנ"ד והרב מוהר"א הלוי בספר גינת וורדים לי"ד כלל ב' סימן א'. מכל מקום התורה אמרה אחרי רבים להטות.
4
ה׳עוד יש סניף אחר בנדון דידן והוא דכשקיבל ראובן הנז' הנזירות לא היתה דעתו מיושבת עליו ולא היה מרצונו הגמור אלא מרוב שיחו וכעסו כאשר הובא בשאלה והרב הגדול פני משה ז"ל חלק א' סי' ל"ז כתב בנזירות שמשון כי האי גוונא שלא קבלו אלא דרך קנס להרחיק הדבר המתועב וכו' דקיל טפי ומצי למשלפיה על ידי פתח עד כאן לשונו וכן כתב מוהריק"ש בשלהי הלכות נזירות להיות נדרים אלו נדרי רשעים סמכו חז"ל שלא לקיים שום דבר בנזירות שמשון כמו שכתב לעיל בשם הרב מוהרשד"ם ז"ל בי"ד סימן קל"ד שכתב וזה לשונו כפירוש המקובל יש הסכמה קדומה שהסכימו הראשונים בחומרא שלא לקיים שום דבר בנזירות שמשון כי רבים אשר המית במותו והדברים נכונים ונימוקם עמם וכו' וכיוצא לזה הביא מרן בבית יוסף י"ד סימן רכ"ח בתשובות המיוחסות להרמב"ן ז"ל סימן רנ"ה דהתרת נדרים דבעי חרטה דמעיקרא היינו בנודר מחמת עצמו כנודר מחמת היין או מן הבצל שהוא רע ללב כו' אבל נדרים שהן דרך קנס כגון קונם עלי בשר ויין אם אעשה עבירה פ' קיל משאר נדרים ובחרטה דהשתא סגי יע"ש והרב המבי"ט ז"ל ח"א סוף סימן צ"ט הביא הך תשובה יע"ש. וכן כתב מוהר"א טאריקה בהך תשובה הנז"ל וזה לשונו וסניף לזה כי זה יורה שלא היה בדעתו בשעת הנדר ומתוך הכעס נדר גם יורה על זה שכששאלוהו אמר שלא נזכר כיצד אמר ובודאי דלא קרינן ביה האדם בשבועה וליכא למיחש למידי יעוין שם וכן כתב הרב בעל פני משה חלק ב' סוף סימן ק"ב וזה לשונו עוד יש סניף להקל כל דהוא בנזירות שמשון והוא ממה שבא בשאלה שראובן מרוב שיחו וכעסו קפץ ונדר בנזירות שמשון זה וכיון שכן איפשר שכיון שגבר כעסו כל כך עד שבא לידי מדה זו כל כי האי לא פיו ולא לבו איכא עד כאן יע"ש.
5
ו׳עוד איפשר למצוא סניף אחר להקל בנזירות ראובן והוא על פי דבריו של ראובן שהעיד על עצמו שבינו לשמים שלא היה יודע מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות נזירות שבזמן הזה אסור לנדור בנזיר. וכונתו לומר שאלו היה יודע שהיה איסור בדבר לא היה נודר כלל ולכאורה נראה דהוי פתח גמור לעקו' הנזירות מעיקרו דהא כתבו רוב הפוסקי' דהאי דאמרינן דנזירות שמשון ליתיה בשאלה היינו על ידי חרטה דהשתא כעין שאר נדרים דמהניא ליה חרטה דנפקא לן מקרא דלא יחל אבל על ידי פתח הוי עדיף טפי ומהניא ליה וכמו שכתב הר"ן ז"ל דף כ"א וזה לשונו והיינו טעמא דעדיף פתח מחרטה לפי שכל נדר שהוא עיקר בפתח הרי הנודר אומר שאפילו בתחלה כשנדר אלו היה נותן אל לבו אותו פתח לא היה נודר ונמצא נדרו טעות אבל נדר שהוא ניתר בחרטה אינו מוצא עם עצמו שום ענין שאלו היה נותנו אל לבו מתחלה שלא היה נודר אלא שהוא אומר עכשיו מתוך הכעס או מפני המהירות נדרתי ועכשיו אני מתחרט עד כאן לשונו וכן כתב הרב המבי"ט ז"ל חלק א' סימן צ"ח וחלק ב' סימן ץ' ועוד בתשובות אחרות ומוהרי"ט בנו אבתריה גריר בחלק א' סימן י"ט וחלק ב' לי"ד סימן ט'. והרב פני משה חלק א' סימן ל"ז הביא דברי הרב מוהרי"ט ז"ל שנמשך אחר דעת אביו דנזירות שמשון ניתר על ידי פתח דדוקא על ידי חרטה ליתיה בשאלה ופירש הרב מוהרי"ט ז"ל בתשוב' דהאי דאמרינן דמהני פתח היינו פתח דמעיקרא כגון מי שאמר קונם שאיני נושא אשה סתם ואחר כך אמר שלא אמר אלא לפי שאמרו לו שהיא כעורה והרי היא נאה מעיקרא או לפי שאביה רע וכבר מת או עשה תשובה דכל כי האי גוונא אין צריך התרה מן התורה כיון שהוא מוטעה מעיקרא אלא דחכמים ז"ל הצריכוהו התרה משום דנדר סתם וכו' והיינו דוקא בנדרים דאיתנהו בשאלה אבל בנזירות שמשון דליתיה בשאלה אוקמינן ליה אדאורייתא ואמרינן דלא חל הנזירות כיון דאית ליה פתח דמעיקרא זהו תורף דברי הרב יעויין שם ומכללן של דברים אלו אתה למד דבנדון דידן גם כן דאיכא פתח דמעיקרא דאלו היה יודע ראובן בעת קבלת הנזירות שיש איסור בדבר לא היה נודר בנזירו' כלל שאין רצונו לעומת איסור אם כן יועיל סניף זה גם כן להקל מעליו הנזירות שמשון ואם נפשך לומר דלא מהני האי פתחא לנדון דידן מההיא דתנן ר"פ ר"א או' פותחין וזה לשונו פותחין לאדם בכבוד עצמו ובניו או' לו אלו היית יודע שלמחר או' עליך כך היא ווסתו של פ' כו' וכתב הטור ביורה דעה סימן רכ"ח וזה לשונו ופותחין לאדם בכבוד עצמו כגון שנדר לגרש את אשתו כו' נדר שלא להשאיל את כליו לחבירו או שלא לשאול בשלומו פותחין לו אלו ידעת שאתה עובר על לא תקום או על לא תשנא את אחיך בלבבך לא היית נודר אבל אין פותחין בכבוד המקום לומר אלו היית יודע שאתה עושה עבירה בנדרך לא היית נודר שאין אדם חצוף לומר שלא היה נמנע בשביל זה והוא אומר שהיה נמנע אפילו אינו אמת ונמצא שאין הנדר נעקר מעיקרו ומטעם זה אין פותחין כו' וכתב מרן בבית יוסף דטעמא דאין פותחין בכבוד המקום ופותחין באלו ידעת שהיית עובר על לא תקום וכו' כתב הר"ן ז"ל דהיינו טעמא משום דמצוה זו כי הנך לא חמיר להו לאינשי כולי האי כו' אבל היכא שמזכירין לו כבוד המקום אין לך שיעיז פניו לומר שאפילו היה יודע שהוא מקיל בכבוד המקום לומר אלו היית יודע שאתה עושה עבירה בנדרך אינו מכוון דאם כן אמאי פותחין באלו ידעת שהיית עובר על לא תקום וכו' והא הנך עבירה נינהו אלא כך צריך לומר דאין פותחין בכבוד המקום לומר אלו היית יודע שהיית מקל בכבוד המקום שכל הנודר כאלו נודר בחיי המלך כו' ולכן בשולחנו הטהור נמשך אחר סברתו ודחה סברת הטור יע"ש.
6
ז׳וראיתי בספר ב"ח שדחק עצמו ורצה להעמיד סברת הטור וזה לשונו לפי עניות דעתי נראה דדברי רבינו מכוונים והוא וכו' אבל במה שאינו כתוב בתורה בפירוש כגון שפותחין לו לומר אלו היית יודע שאתה עושה עבירה בנדרך פי' דזולת מה שכתוב בתורה לא תקום עשית עבירה במה שנדרת נדר דאין השי"ת חפץ בבני אדם שיהיו נודרים שזה אינו ידוע לכל וכו' יע"ש שדבריו אלו קשים בעיני מאד שהוא ז"ל רצה לפרש דברי הטור כשאמר גבי דאין פותחין בכבוד המקום קאי למאי דסליק מיניה באדם שנדר שלא להשאיל את כליו דאין פותחין לו אלא משום שעובר על לא תקום אבל אין פותחין לו גם כן בכבוד המקום לומר שמלבד שעבר על לא תקום גם עבר על כבוד המקום. ואם כדבריו למה צריכים לפתוח לו עוד בכבוד המקום דדי לו באותו פתח לבד. ועוד דהמעיין בדברי הטור ז"ל נר' דלא קאי בדסליק מיניה אלא פי' אבל אין פותחין בכבוד המקום ר"ל בנודר א' שאין לו פתח בנדרו אלא פתח כהג"ו אלו ידעת כו'. ועוד ק"ל ע"ד שמכלל דבריו נר' שסברת הטור היא שהחילוק שיש בין כבוד המקום לההיא דלא תקום הוא דכיון דכתיב בתורה ואפ"ה החציף בשעת הנדר לעבור על לא תקום א"כ גם בשעת חרטה יחציף פניו ויאמר שלא היה מונע עצמו בשביל זה מה שא"כ בכבוד המקום שאינו מפורש בתורה שזאת עבירה היא לא מחזקינן איניש בחציפא שיאמר שאפ"ה היה נודר והוא או' שהיה נמנע מלידור אפילו אינו אמת זהו תורף דעתו. וק"ל דלפי דבריו אלו נר' דאנן קיימין בע"ה שאינו יודע כי אם מקרא לבד אבל לא משנה ולא מדרש. וא"כ אדמפליגנן בין דבר המפורש בתורה פי' במקרא לכבוד המקו' שאינו מפורש בתורה ליפלוג וליתני בדידה בין דבר המפורש בתורה שאפי' הצדוקי' מודים בו. ובין דבר שאין הצדוקים מודים בו כקטורת של י"ה ובארבעים יכנו דאתו רבנן ובצרו חדא וכיוצא כמה מצות ומקראות שהם צריכים לדרוש חז"ל. ועוד יש כמה דוחקים בדבריו אך אין הפנאי מסכים.
7
ח׳וראיתי להרב גינת ורדים לי"ד כלל ב' סי' ט' שהקשה על הב"ח וז"ל ומ"ש משם הב"ח דעון המפורש בתורה קיל טפי לאינשי מעון שאינו מפורש בתורה איברא דס' הפוכה היא זו שהרי עון המפורש בתורה מתיירא האדם לעבור עליו וכשנכשל לא חציף כוליה האי לשידעו העולם גודל רשעו ולכן יש לחוש שהוא מסתיר עונו ויכחידנו תחת לשונו ולכן אין ראוי לפתוח בו לא כן כשהעון אינו מפורש בתורה דיש לו התנצלות שכיון שאינו מפורש קיל העון וכשפותחין לו בו אינו משיב אלא האמת והכי אשכחן בתוספת י"ה כו' ובודאי שכונת השגתו של הרב על הב"ח היא לו' דאי כס' הרב דטעמא הוי משום דיש לחלק בין עון המפורש בתורה לאינו מפורש דאדרבה איפכא מסתברא איברא דהב"ח טעמו ונימוקו עמו ממאי דאמרי' בגמ' הכא כיון דאיחצף ליה הא איחציף ליה אמנם קו' הרב גינת ורדים ק' דהא הכא מיירי בדלית ליה נכסים לאב ויש לו לבן דההיא אינו מחוייב הבן מן התורה משום כבוד אלא דכייפינן לבן לזונו מדבריהם וכמ"ש הטור סי' ר"מ בי"ד ע"ש אלא דאתינא עלה מטעמא דכתב הר"ן ז"ל דההיא דלא תקום ולא תטור לא חמירי לאינשי כוליה האי וכדכתב הר"ן אבל כשפותחין לו בכבוד המקום וכן ההיא דיש בוטה כו' וכל הנודר כאלו בנה במה דהוו אייומים גדולים לא פתחינן משום דחיישי' דאיפשר דאפי' אדעתא דהכי נדר ומפני הבושה ישקר לומר ולאו אדעתא דהכי נדר וא"כ נמצא שאין נדריו ניתרים יפה וכ"כ הר"ן בהאי מתני' דפותחין מקרא דלא תקום ולא תטור יע"ש. ומעתה נחזור לדברי מרן שכתב על הטור שאין דבריו מכוונים שאיפשר לכוין דעת הטור לדעת הר"ן כי מ"ש הטור אבל אין פותחין בכבוד המקו' לומר אלו היית יודע שאתה עושה עבירה בנדרך לא היית נודר דמשום לתא דכל הנודר כאלו נודר בחיי המלך הוא דנקרא עבירה דאין לך עבירה גדולה מזו וכמ"ש הר"ן ואין צורך עוד להאריך בדבר הפשוט לפע"ד.
8
ט׳דבר הלמד מעניינו לנ"ד שלכאורה נראה דלא מהניא ליה לראובן האי פתחא לומר שלא היה יודע מ"ש הרמב"ם דאסור לנדור בנזיר בזמן הזה דכוונתו לומר שאלו היה יודע שהיה עושה עבירה בנזירות זה לא היה נודר דכמו דלא פתחי' בכבוד המקום לומ' אלו היית יודע שאתה עושה עבירה בנדרך וכמ"ש הטור א"כ ה"ה לנ"ד דלא מהני ובפרט לדעת הב"ח דכל דבר שאינו מפורש בתור' אינו מועיל הפתח והאי פתחא דאסו' לנדור בנזיר בזמן הזה אינו מפורש בתור' בהדיא. הא ודאי בורכא היא דהא דאמרי' דאין פותחין בכבוד המקום כו' הוא ודאי דאנן לא פתחי' ליה דחיישינן דמפני חומר הדבר ישקר אמטו להכי אנן לא פתחי' ליה אבל בנ"ד שראובן פתח פתח זה לעצמו והעיד על עצמו בינו לבין קונו דלא אסיק אדעתיה האי מילתא דאילו ידע שיש איסור בדבר לא היה נודר פשיטא ודאי דמהניא ליה האי פתחא לעקו' הנדר מעיקרו ובקשתי לי חבר ומצאתי לי רב הוא הר"ב גינת ורדי' בפסקיו לי"ד כלל ב' סי' א' דף ק"ז ריש ע"ד וז"ל ועדיין יש להסתפ' אי האי טעמ' שלא ידע דנ"ש אין לו התרה הוי פתחא מעלי' או לא וכת' ומ"מ לנ"ד לאו מידי אהני לן האי ספקא שאין מקום להסתפק בזה אלא כשאנו פותחי' לו פתח זה ומשימין הדבר בפיו שאז מפני הבושה איכא לאסתפוקי דמכחש ואו' שלא היה יודע ענין זה אבל אם הוא פתח פתח זה לעצמו אין מקום לחוש כלל וכן הדין בהנהו מילי דאמרו רבנן שאין פותחין בכבוד המקום ודומיהם שנר' שאם פתח פתח זה מעצמו ש"ד עכ"ל ושלי"ת שכונתי לדעת הרב ז"ל וגם מוהרי"ט בראשונות סי' י"ט וז"ל וצ"ל דהא דאמרינן קסבר אין פותחין בחרטה אף לפי הר"ן והרא"ש היינו לומר שאין חכם רשאי לפתוח לו ולומר נתחרטת מעיקרא דחיישינן שמא מתוך דבריו ילמד לשקר ויאמר נתחרטתי והוא לא נתחר' אלא שאם הוא עצמו אמר כן שומעין לו ומתירין נדרו וכזה פי' רש"י כו' יע"ש וכ"כ הט"ז בסי' רכ"ח דין י"ח על מ"ש מרן וז"ל שאין אדם חצוף כו' נ"ל דלא מהני פתח זה אם אחרים פותחין לו כן שהוא בוש להשיב האמת אשר בלבבו אבל אם בא הנודר מעצמו וא' אני מבקש שתתירו נדרי מפני שנתברר לי עכשיו שיש בנודר נדר או כשאין מתיר הנדר דהוי כבונה במה הוי פתח טוב ומועיל דהא אין שייך שהוא חצוף לו' שלא היה נמנע דמגו דאי בעי שתיק לגמרי ולשון התלמוד והפוס' הכי דייק שאמרו אין פותחין דמשמע דאנן לא פתחינן אבל הוא בעצמו יכול לפתוח יע"ש ונראה שחילוק זה מוסכם מכל הפוסקים וראיה לזה שהרב מוהר"ם ן' חביב שהשיג עליו לא חלק עליו בזה וכיון שכן נר' לע"ד לנ"ד שפתח זה הוא הגון וחשוב לעקור הנדר מעיקרו ולבטל הנזירות דלא חל מעיקרא ואינו צריך התרה דנ"ש דלא שייך ביה התרה אוקמינן ליה אדאוריית' וכמש"ל משם הרב המבי"ט ולדעת בנו ז"ל.
9
י׳עוד יש סניף אחר להקל הנזירות מטעם ביטול הנדרים והנזירות שביטל ראובן בליל י"ה ומסר מודעה להבא ג"כ דזה עדיף יותר מכל נדרי דאמרי' בליל י"ה דמועיל וכמ"ש הרב בעל הגהה בש"ע סי' רי"א דין א' וז"ל והא דאמרינן כל נדרי בליל י"ה הוי כאלו התנה בהדיא כו' וכתב הש"ך וז"ל וכתוב בתשו' מוהר"ם גאלאנטי סי' י"ח דה"ה בנזירות דינא הכי דכל נדרי מבטל הנזירות אעפ"י שלא א' נזירות הרי היא בכלל נדרים יע"ש ובנ"ד דראובן מתפלל בק"ק ת"ת ושם נוהגים שבליל י"ה או' כל נדרי ד' פעמים דהיינו ג"פ להתיר הנדרים לשעבר וכמ"ש בנוסחי המחזורים שבידינו ובפעם הד' מבטלי הנדרים דלהבא ואו' מי"ה הזה עד י"ה אחר הבא עלינו לשלום כי כן תיקן להם מורינו ורבינו מארי דארעא דישראל אחד הוא אברהם ה"י כשחזר לנוה קדשו ממצרים יע"א ודבר זה נלע"ד שנתקן להם לתושבי מצרים עפ"י המאור הגדול הרדב"ז כשהיה יושב על כסא ממלכתו במצרים יע"א וכ"כ בתשו' המודפסות סי' נ"ל כל נדרי כו' תשו' כו' ומה שאני רגיל הוא לומר אותו בלשון עבר ועתיד ומכוין להתיר מה שעבר ומה שעתיד ובלשון אני גורס אותו מי"ה שעבר ע"ד עד י"ה הבא אלינו לשלום. וא"ת כיון שבשנה שעבר ביטל לעתיד למה יתיר בשנה זו לשעבר והרי מותרין ועומדים הם ל"ק כלל שיועיל לאותן שהיה זכור לתנאי בשעת הנדר ונמצא שבטל התנאי אם עבר עליהם תועיל התרה זו להקל מעונש כו' עוד כתב סי' רע"ט שאלה כו' ובכלל השאלה כתוב וז"ל עוד ענין ג' והוא כי זה הרב רגיל לו' בליל י"ה כל נדרי ואו' אותו בלשון עבר ועתיד ומכוין לשנה שעברה ולשנה הבאה והשיב הרב ולענין שהרב הנז' הוא רגיל בליל י"ה כו' ודאי דיועיל תנאו דגרסי' כו' ויש מי שכתב דדוקא אם זכר לתנאו מיד ורוב הפוסקים הסכימו דלא שנא הכי ולא שנא הכי הנדר בטל אם לא זכור לתנאו ולנ"ד אם היה הרב זכור לתנאו אין תקנה ואם לא היה זכור לתנאי לא חל הנדר ואין כאן נזירות כלל עכל"ה וא"כ בנ"ד שראובן שהוא ת"ח מתפלל בק"ק ת"ח ואו' כל נדרי גם להבא ומכוין לבטל הנדרים דלעתיד ובעת קבלת הנזירות העיד על עצמו שלא נזכר מזה כלל פשיטא דמועיל לעקור הנזירות מראובן באופן שלא חל כלל ומלבד שראובן הנז' מכוין בליל י"ה לבטל הנדרים דלעתיד באו' כל נדרי כנז"ל נוסף ע"ז שבערב ר"ה מוסר מודעה בפה מלא לפני עשרה בני אדם על כל הנדרים והנזירות והקבלות שידור מכאן ולהבא שיהיו בטלים כמו שכבר הודפס זה בס' קיצור של"ה וגם חוזר עי"ה וכופל המודעא שלפי זה אין ספק דלא חל הנזירות על ראובן הנז'. ומצינו להרבה מן הפוסקים שסמכו על טעם זה לבטל הנזירות. ונזכיר קצתם מה שהשגתי לראות ה"ה הרב הגדול מוהר"ם אלשיך סי' ק"ג והביא דבריו הרב פ"מ ח"א סי' ל"ז. גם המקור ברוך סי' כ"ט ומוהריט"ץ סי' ק"א מ"מ עדיין לבי מהסס בזה והוא שמרן ז"ל פסק בש"ע לי"ד סי' רי"א דין א' וז"ל האו' נדר זה שאני רוצה לידור לא יהא נדר ונדר אינו נדר כו' ובדין הב' כתב מי שהתנה וא' כו' אם זוכר לתנאו בשעת הנדר נדרו קיים שהרי מבטל תנאו בשעת הנדר התנאי קיים והנדר בטל וי"א שאין התנאי מועיל לבטל הנדר אא"כ יזכרנו תכ"ד לנדר ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי ויש לחוש לדבריהם עכ"ל. ומאחר שמרן כתב דיש לחוש לדברי הי"א א"כ נפל פיתא בבירא דבנ"ד ראובן לא זכר המודעא תכ"ד לנדר. ומה גם שסבר' הי"א היא סברת הרמב"ם שאעפ"י שהרמב"ם הביא סברא זו בשם יש מי שכתב מ"מ כבר כתב הב"ח בסי' רי"א שגם הרמב"ם ס"ל הך סברא וז"ל וכך מבואר לפע"ד מדברי הרמב"ם בפי' המשניות שכך היא כוונתו ע"ש אלא דבחבורו תלה הוראה זו ביש שהורה כך להחמי' והכי נקיטנן וגם הראב"ד כתב וז"ל יפה הורה זה כו' יע"ש ומצאתי להרב מעשה חייא סי' כ"ה שנשאל ממנו ע"מ שנזר נזירות חמור כנ"ד אם יכנס בים ואח"כ הוכרח הנודר לפרוש בים ושאל את פי קצת חכמי לב והתירו לו וגם שאל שכמדומה לו שעשה מודעה בר"ה על הנדרי' שידור ולסיב' זו הקל בנזירותו ועתה לבו נוקפו כו' יע"ש תשו' כו' והמודעה בטלה כיון שרוב הפוסקים פסקו שצריך שיזכרנו לתנאי בתכ"ד לנדר ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר עכ"ל.
10
י״אאמור מעתה מי בעל דברים יגש להכניס ראשו בין ההרים הגדולים ולהקל בנזירות ראובן מטעם זה ובפרט שראובן הנז' אמר בעת קבלת הנזירות בזה הלשון אפי' קי אייגה פתח כו' אי קואנטו מודו די פסק דאראן די היתר סוברי טודו סיאה חל איסטי נזירות שכוונתו לומר שאף שירבו דעת המתירים ויורו החכמים ה"י כדבריהם שלא יותר נזירותו אלא שדעתו שיקויים הנזירות לפי קצת הפוסקים המחמירין ובנ"ד דגדולי ישראל סוברין שצריך לזכור התנאי תכ"ד לנדר וראובן לא זכר תכ"ד לנדר מי יוכל להקל בנדרו ודומה לזה מצאתי תשו' למרנא ורבנא הרב המופלא כמוהר"ם גאלנטי ז"ל מכ"י וראיתי להעתיק קצת ממנה וז"ל תורף השאלה בפנינו ח"מ בא הישיש נבון וח' כה"ר יוסף מזרחי וא' לנו אני מודה בפניכם כמודה בפני ב"ד חשוב ברצון נפשי ובהשלמת דעתי בלי שום אונס כלל איך הריני מקבל עלי נזירות שמשון בעל דלילה שעקר דלתות עזה ונקרו פלשתים את עיניו אם אדבר אפי' דבור בעלמא על האשה עצורת רוח רחל אשר היתה עגונה זו שנים ועתה התירוה רבני ירושלם ועם כל זה קבלתי עלי נזירות אם אקחנה לאשה לא בעיר הזאת ולא בעיר אחרת לא ע"י ולא ע"י זולתי כ"ז ביטה בשפתיו מלה במלה והיה זה פה שכם ת"ו ז"ך לסיון ש' התל"ג גם בפנינו ביטה בשפתיו שקיבל זה לדעת המחמיר וקיים. נסים שלמה אלגאזי כו' אחר עבור ה' חדשים עמד ה"ר יוסף הנז' וקדש האשה הנז' וקמו עליו כל בני העיר וא' לו מה המעשה הרע הזה והוא השיב שהוא ילך לב"ד הגדול שבירושלם ויסדר טענותיו לפניהם והם יראו שהדין עמו. וכן עשה שבא לפני ב"ד שבירושלם והשיב שלדעתו שלא טעה שיש לו ב' טענות הא' שהרב נידהו שלא כדין לפי דעתו ודעת רבים אשר אתו כו' והרב לא רצה להתיר לו נידויו כי אם שיקבל נזירות זה והוא עשה עצמו שלא היה יודע מהו הנזירות עד שהרב היה או' מלה במלה והוא היה או' אחריו בכעס שלא ברצון כי אם אנוס עפ"י הדיבר והוא חשב שכיון שכן לא חל עליו הנזירות ובלבו היה או' שהכל דברים בטלים לפי דעתו שהיה אנוס. טענה ב' שיש לו מודעה מערב ר"ה ע"כ הנדרים והנזירות ובשעת הנזירות זכר מאה ולהכי קבלו לעשות רצון הרב והוא סומך שהכל הבל כיון שיש לו מודעא זאת ולפי דעתו כיון שזכר המודעה בשעת קבלת הנזירות לא חייל הנזירות עליו כלל עתה יורנו מה משפט האיש ומעשהו ושכמ"ה.
11
י״בתשובה מי האיש אשר לא ידע שהאי' הזה נאסר בנחושתי' כיון שהנזירות נעשה כדת וכהלכה כשמשון ב"מ וב"ד כו' מה תקומה יש לו ואם שהוא בלשון אם והיינו כעין אסמכתא כבר נודע שכל הפוס' דחו הוראה זו שהיא מהגהות מרדכי בסוף מציעא ועיין במוהרי"ט בראשונות סי' י"ט ומה גם דכאן פי' וא' לדעת המחמיר. ונסתפק הרב המג"ן ז"ל אם דיבור זה שא' לדעת המחמיר אם היה תכ"ד לנזירותו או לאחר כ"ד כו' יע"ש ולבסוף כתב וז"ל יהיה כשיהיה אפי' שהיה אחר הנזירות כיון שא' שקבל כל הנז' לדעת המחמיר הרי בדבור זה יש דבור שלם ולא חצי דבור וכאלו או מקבל כל הנזירות הנז' בכל כחו ותקפו לדעת המחמיר באופן דיש לי להסתפק כיון דיש כת מגדולי האחרונים מוהריב"ל ומוהרשד"ם דס"ל דספק נ"ש להחמי' ובפרט כשהוא ספקא דרברוותא יע"ש נמצא שגם מצד זה שא' לדעת המחמיר אזלא לה האי סברא דאסמכתא כ"ש דבלאו הכי האי דינא לא בר סמכא היא עכל"ה ז"ל הא קמן שהרב המג"ן הסכימה דעתו דעת עליון שאף אם נא' דמ"ש לדעת המחמיר היה לאחר כ"ד דהוי דבור שלם דיש לחוש לס' מוהריב"ל ומהרשד"ם. מעתה כ"ש לנ"ד שראובן הנז' כשאמר הדברים בלעז שפירושם שקיבל נזירותו לדעת המחמיר וכמש"ל והיה תכ"ד לנדרו דלית דין ולית דיין דמצי להקל בנזירות ראובן מטעם המודעא כיון שיש גדולי ישראל שמחמירים וכמש"ל. גם ממ"ש המג"ן ז"ל בסוף תשו' זו נר' להדיא שחושש לס' הרמב"ם והראב"ד שצריך שיזכור התנאי תכ"ד לנדרו ממה שתמה על פסק מוהרי"ט בראשונות סי' י"ט וז"ל עוד הוקשה לי בסוף פסק זה שכתב הרב הנז' וז"ל שאפי' נאמר דההיא דשבוע' שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו הוייא פלוגתא דרברוותא הא איכא ספיקא אחריתי שהרי הוא מסופק אם עשה ביטול לנדרו מתחלה לדעת גדולי המפרשים והסכמת האחרונים לא היה הנדר חל כיון שכן הו"ל ס"ס דאזלינן לקולא אפילו בשל תורה כדמוכח פ"ב דכתובות עכל"ה. שמעתי ולא אבין שהספק אם ביטלו או לא דדי לן שהספק אם בטלו או לא מחשבו כודאי ולדידי אינו נכנס בסוג ספק ואין בי כח להאריך עכ"ז אפי' שודאי ביטל המודעא דהרי רוב הפוסקים ז"ל מסכימים דצריך להזכיר המודעא תכף לנדר תכ"ד וזה מוסכם מהרמב"ם והראב"ד כאשר הובא בב"י. והרב הרופא לכל בשר מעשה חייא חלק על הרב אף במונח שברור לו שהתנה בר"ה וכ"ש שבנדון זה היה מסופק וכן נר' בפשיטות בלשון השאלה. וזה לך האות והמופת שבנדון זה בעצמו באותו זמן ובאותו מקום נשאלה אותה שאלה בבית דינם שהיו חברים הרב הרופא עם הרב מוהרימ"ט עם שהיה מוהרימ"ט קטן בשנים ממנו כנודע ומטעם זה דחה סיוע זה מהמודעא משום דלא הזכירה תכ"ד לנזירות ודברי הרב הגדול צל"ע כעת. והאיר ה' את עיני וראיתי להרב הגדול מהרי"ט בראשונות סי' כ"א שחזר ליישבו מה שהק' הרב כמהר"ח רופא ובא"ד כתב וז"ל ובענין הביטול כתב מר שלא סמך עליו שהרמב"ם והראב"ד סוברים שצריך שיזכור הביטול תוך כ"ד ואני לא ירדתי לסוף דעתו שכבר ביאר הראב"ד שלא בזכירת התנאי אמרו תכ"ד אלא בקבלתו שאם זכר הביטול ולא קיימו בתכ"ד הרי ביטל נדרו את תנאו ולעולם לא בעי' שיזכור את התנאי בתכ"ד לנדר וכך הם דברי הרמב"ם סברת עצמו אלא שהביא שיש מי שמורה להחמיר ולא סמכי' עליה כו' עכ"ל הרי בהדיא שהרב הנז' כבר כתב יישוב לקושי' זו וכמדומה שהרב המג"ן לא שלטה עינו בתשובה זו. (א"ה עיין בספר זרע אברהם בחלק י"ד סי' כ"ט תשו' מוהר"ר יצחק יצחקי שהביא דברי מוהרי"ט סי' כ"א והרב המג"ן סי' ל' הסכים לדבריו כנראה שחזר בו מתשו' זו ועיין בספר כהונת עולם דף נ') והיה בדעתי לדחוק ולומר שכוונתו לומר מ"ש אני לע"ד שיועיל זאת הסברא דמ"ד דאין צריך לזכור התנאי כלל אחר הנדר אלא אפי' אחר זמן היינו להתיר למה שעבר שהיה אנוס בדעתו וחשב שכך הדין בלי מחלוק' אך אין דבריו סובלים זה. אדרבה זו ק' מן הראשונות שנר' מתמצית דבריו ע"י חילוק זה דספק ספקא כוונתו להתיר לאותו הנודר מכאן ואילך שילך בים. ותמהני טובא דדי לן כ"ז להתיר על העבר שלא יהיה נזיר כאשר כתבנו בעניותינו בנ"ד אבל להתיר מכאן ולהבא מה כח ב"ד יפה. ובפרט דמאי דקא' דכיון שהיה מסופק בביטול עביד ליה ס"ס ולדידן אפי' שיהיה בודאי לא מהני אם לא יזכור התנאי בתוך כ"ד יע"ש והוכרחתי להעתיק דבריו לפי שהם מכ"י ואינם בנמצא. הרי שהרב המג"ן ז"ל הסכימה דעתו שאפי' יודע ראובן בבירור שעשה מודעה מר"ה אינה מועלת לבטל הנזירות אם לא כשזכר אותה תכ"ד לנדרו משא"כ כשלא זכר המודעא תכ"ד כנ"ד שראובן לא זכר תכ"ד שאין המודעא מבטלת הנזירות.
12
י״גיצא מהמחובר שמכלל דברי הרבנים הנז' נר' דבנ"ד שלא זכר ראובן תכ"ד המודעה דלא מהני המודעה לבטל הנזירות ברם אכתי איכא למימר דאה"נ שאם לא היינו מוצאי' פתח אחר לנ"ד כי אם זה דהמודעה ודאי שמי שלבו נוקפו לס' הרבנים הנז' אין תרופה לנזירות ראובן מהאי טעמא לחוד אבל מאחר שבנ"ד איכא כמה פתחיה מעליא להתיר הנזירות ולעקור אותו מעיקרו באופן שלא חל וכדכתי' לעיל מעתה ומעכשיו יש לעשותו פתח זה של המודעא לעשותו סניף חשוב ולצרפו עם הסניפים האחרים הנז"ל כי לא נופל הוא דהא איכא כמה רברוותא שעשו מעשה אף שלא נזכר מהתנאי תכ"ד וכמ"ש הרב מוהרימ"ט סי' כ"א וז"ל וכבר הורה א"א ז"ל הלכה למעשה כמה פעמים כס' ר"ת דמהני תנאה אעפ"י שלא זכר תכ"ד וגם הרדב"ז סי' רע"ט ומוהר"ם אלשיך סי' ק"ג והרב מקור ברוך סי' כ"ט ומוהרי"ט צהלון סי' ק"א. וראיתי תרי נוסחי בלשון מודעה זו הנוסחא הא' היא המודפסת בס' שערי ציון וז"ל הרי אני מוסר מודעה לפניכם ואני מבטל מכאן ולהבא מה שאקבל מעצמי כל הנדרים וכל שבועות ונזירות ואיסורין כו' ובאם אשכח לתנאי מודעה הזאת ואדור מהיום עוד אני מתחרט עליהם ומתנה עליהם שיהיו כולן בטלין ומבוטלין כו' ועוד נוסחא אחרת מכ"י ראיתי שכתוב בה בלשון הזה בין אם אשכח לתנאי זה ובין אם לא אשכח לתנאי זה ואדור מהיום אני מתחרט כו' ויש לחקור בלשון הנוסחא הב' שנר' שאף אם יזכור למודעה בעת הנדר שתועיל מודעה זאת לעקור הנדר וזה היפך הסכמת כל הפוסקים שכולם הסכימו שאם זכר התנאי בשעת הנדר שהנדר קיים והמודעה בטילה. אמנם לעד"ן לקיים לשון הנוסחא הב' עפ"י מ"ש הרב המג"ן שם באותה תשו' מכ"י וז"ל ואפי' שהזכירה בשעת הנדר היא מפסדת המודעא כנז"ל נ"ל דהיינו בסתמא ומעצמו ומבלי שום אונס אז אמרי' דבטליה לתנאיה ועקריה דאל"כ למה נדר כנז' שם בהר"ן ובב"י אבל כשיש קצת אונס לשורש הנדר וזוכר ומבטל וסומך אתנאיה ונאמן הוא על עצמו באיסורא אז המודעה במקומה עומדת וכן הביא הרב מוהריק"ש בהגהותיו סי' רל"ב וז"ל השביעוהו באונס ומסר מודעא אין צריך שיאמר כלום בשעת שבועתו הרדב"ז סי' ס"ה ע"כ ופשט דבריו דבנזכר בשעת השבועה המודעא דודאי איירי ואתא לאשמועינן דלא נימא דהא אסקי' בגמ' בנודרין להרגין ולאנסין שצריך שיאמר בפיו היום כדי שלא יהיה סותר מה שמוציא בשפתיו דאל"כ דברים שבלב לא הוו דברים השמיענו הרב ז"ל דהיינו דוקא בלי מודעא אך כשיש מודעא בראשונה הן הן הדברים הנקנים קנין גמור באמירה ולא מקרי דברים שבלב אלא אמרי' אתי דיבור דיש בו קצת אונס ומבטל דבור שנעשה בדעת שלימה האדם הגדול בדעותיו וזה ברור עכ"ל הרב המג"ן ז"ל.
13
י״דדבר הלמד מעניינו דכשיש מקצת אונס בנדר אך שזוכר המודעא בעת הנדר לא חייל נדרא והמודעא במקומה קיימת כחוחה אז וכחוחה עתה ומבטלת הנדר. ועפ"ז מצינן למימר שלדעת זה כיון המסדר הנוסחא הב' שכוונתו לו' שמתנה לומר בין אם יזכור מודעה זאת לכשיהיה אנוס בנדר ובין אם לא יזכור המודעא כשידור מרצונו שלא יהיה אנוס. וחזר הרב המג"ן ומותיב תיובתא לנפשיה וז"ל הן אמת דק"ל ההיא דכתב מרן מוהריק"א בי"ד סי' רל"ב וז"ל כתב הרשב"ץ על שותפים שביררו דיינים בכח חרם ונידוי לקיים כל מה שיגזרו עליהם וא' מהם מסר מודעא שלא קיבל הנבררים אלא כדי שיתאמת מה שחייב לו שהיה ירא שיכחיש ואחר שגזרו הנבררים הראה מודעה זו וא' שאינו רוצה לקבל אלא מה שידון ביניהם דיין הקהל והשיב שכיון שקיבל עליו בחרם אסור לו לסתור דינם שאין זה בכלל נדרי אונסים כיון שלא היו מכריחים אותו לקבל פסק דינם וכנודרין להרגין כו' אבל בנדון זה אפי' היה לו אונס מה שאמר כיון שסתם קיבל עליו החרם או הנדוי חל עליו אם לא יקבל פסק דינם עכ"ל וזה סותר למ"ש שהרי פסק שאעפ"י שיש לו מודעא וקצת אונס דהחרם והנידוי חל עליו הגם שרבים חולקים עליו ע"ז מההיא דאמרי' בש"ס לגלויי אזוזי עבידנא דאעפ"י שעשה שם מעשה גמור בקנין כיון שנותן אמתלא לו' לגלויי זוזי עבידנא טענתיה טענה. והיה בהניח ה' לי מחליי עלי לעשותם רעים זה לזה. שלכאורה נר' חדא מתרתי חדא דשם בנדון דהרשב"ץ לא הכחיש לו חבירו כבר רק ירא שמא יכחיש לו וכ"כ בלשון השואל יע"ש וזה אינו אונס כלל דשארית ישראל לא יעשו עולה לגזול ממון חבריהם ואה"נ שאם יש לו עדים או ראיה שכיחש לו וע"ז עשה מודעא שעושה כן לגלויי זוזי טענתיה טענה דזה קצת אונס מקרי כו' עכל"ה ז"ל. והנה ברירא לי שהרב המג"ן כשכתב תשו' זו של הרשב"ץ היה כותבה ע"פ שלא מן הכתב והיה מחולל מפשעינו וסמך על מה שהיה רשום בזכרונו. דאי לא תימא הכי הרי בהדיא כתוב בשאלה שהודיע לעידי המודעה אונסו שמה שקיבל עליו חרם הנבררים הוא לפי שהיה ירא שלא יכחיש לפי שכבר התחיל לומר לו אין לך בידי כלום וכמו שיראה הרואה בב"י סי' רל"ב ובשולחנו הטהור שפסק דין זה דין י"ח וז"ל שותפים שביררו דייני' בכח חרם לקיים מה שגזרו עליהם וא' מהם מסר מודעא שלא קיבל עליו הנבררים אלא כדי שיתאמת מה שחייב לו שהיה ירא שמא יכחיש שהתחיל לומר שאין בידו כלום כו' ואיך כתב הרב דבנדון זה שלא הכחיש לו חבירו כבר רק ירא שמא יכחיש לו כו'. איך שיהיה נ"ל שאין לומר בעת מסירת המודע' כלשון הנוסח' הב' דלאו כ"ע דינא גמירי לכוין לכשיהיה קצת אונס בנדר וכמש"ל ואדרבה יצא תקלה לרובא דעלמא שבידינו שבכל הנדרים אף שבשעת הנדר יזכרו מודעא זאת שתועיל מודעא זו לבטל הנדר שלא כדין התורה וע"כ הגי' האמיתית היא הכתו' בשערי ציון שהיא עשויה על פי הדין כנלע"ד.
14
ט״וקם דינא מכל הני טעמי שכתבנו שראובן הנז' לא חל עליו הנזירות מעיקרא ובלבד שיקבל עליו מהיום והלאה שלא יהא פרוץ בנדרים וה' יסלח לו מאשר כו' ועכ"פ צריך התרת חכם ובענין ההתרה כת' הרב הגדול פ"מ סי' ק"ג שצריך שיתירו לו ג' חכמים בקיאים ולא שתהיה ההתרה בפומבי דלא ליתי המון העם לשמוע והרב מוהריט"ץ סי' קנ"ד כתב שיתירו לו בעשרה כדי לצאת מידי חששה זו שלא יאמרו דנ"ש איתיה בשאלה דכיון שכן הנודר יהיב אדעתיה ושואל מ"ש נדר זה משאר נדרים והם או' לו דנ"ש חמור מאד דליתיה בשאלה ומה שהתירו לו הוא משום דלא היה נדר הנזירות גמור ואפ"ה חמור שצריך עשרה וע"י כן יהא נזהר ונבדל מלידור בנזירות והסכים עמו הרב המובהק כמוהרר"י הלוי בס' גינת ורדים לי"ד כלל ב' סי' ח'. ע"כ מה שהשיגה דעתי דעת הדיוט להלכה ולא למעשה. אחר הדברים האלה נשלחה שאלה זאת מהכא לעיר הקדש חברון ת"ו ועמדו בה המאורות הגדולי' דייני גולה רבותינו ה"י והסכימו ג"כ שלא חל הנזירות על ראובן וטעמם ונימוקם עמם חתום באוצרתם. וצור ישראל יצילנו משגיאות כמאמר נז"י שגיאות מי יבין הצעיר זעירא דמן חברייא חיים משה מזרחי ס"ט.
15