אדמת קודש, יורה דעה י״גAdmat Kodesh, Yoreh De'ah 13
א׳שאלה ילמדנו מר ניהו רבא שי' לעד על גבאי צדקה שנדר מה לעניים אם יכול לשנותם או אם אינו יכול כדפסק מרן בש"ע י"ד סי' רכ"ט דמשבאו ליד הגבאי אינו יכול לשנותם וכיון דהוא עצמו הוי יד עניים אינו יכול לשנותם דהוא עצמו הוי יד עניים וזכה בשלו לעניים וכמו שנר' ממ"ש מהר"א ששון סי' ק"ב ומהרש"ך ח"א סי' קמ"ה שאפי' שה"ר מאיר הוא שולח יד אפ"ה פטור כיון ששם גרו' אחרים תחתיהם והוי כהחזירם לבעלי' כיון דידו כיד הקהל הרי דהוא עצמו זכה בשלו לקהל או נאמר דיכול הגבאי לשנותם כס' מו"ח הרב הכולל יצ"ו דפליג אמהר"א ששון ומהרש"ך דהיאך יכול לזכות את שלו לקהל שלא ע"י אחרים. ונפקא לן מזה דאם ראו' עשה את שמעון מורשה גמור לגבות את חובו מלוי ושמעון היה חייב ללוי והגיע זמנו ואמר הריני מעכבם לראובן בכח הרשאתי שהיא בכל תיקוני סופר ואח"כ נגנבו המעות דנגנבו לשמעון דהיאך זכה את שלו לראובן שלא ע"י אחרים על הכל יורנו כדת מה לעשות ושכמ"ה.
1
ב׳ה' עמך גבור החיל עינא בישא דחזיה לך ליפקע כי"ר. ידיד נפשי הלא ידעת כי שיחתן של ת"ח צריכא דעתא צילותא כיומא דאיצטנא. ואנן בסובלי חולאין אנן דחויים וסחופים נחבא אל הכלים במקום שאין האור ניכר בין תכלת ללבן לאפרושי לא ידענא. ודבר תורה בעיא העמדה והערכה כיין חמר דיתיב על דורדייה ובמספר הסמוך לארבעים ומכת מררות בתוך ביתו של אדם לא קאי אניש אדעתא דרביה עד ארבעים שנה. באמת אמרו המושלים הלוך הלכו העצים ותשובת האטד דיבר עלי נכונה. אכן גדולה אהבה שמקלקלת את השורה ודוחקת את הבצ"ר כד רחמתין עזיזא ת"ח לא כ"ש לכן יעצוני כליותי לגלות טפח ממה שהשיגה דעתי הקצרה להפיק רצון ידיד הנפש ואם מעט מנחת עני רצויה לפני הבורא ית' כמנחת עשיר ואוחילה לה' אוסיפה לך כהנה. תשו' תולה להלכה ולא למעשה כי חדי קב"ה בפלפולא בעלמא די ברא כרעותיה ויש ברירא בדאורייתא בך הדבר תלוי כאשר עיניך משרים תחזינה. אפרוש את כפי לפני אל שוכן אחר כותלינו ינחני במעגלי יושר למען שמו ואל אכשל בדבר הלכה ובתורתו אהגה יומם ולילה לא ימיש מפי עד זיבולא בתרייתא והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. אשא עיני אל ההרים בקול לו קול ד' יפרך וירבך בבני סמיכי וחיי אריכי ומזוני רויחי מושבח ועומד לפני שוכן מעונה כי"ר.
2
ג׳תשובה חזרתי על כל ספרי הקדש אשר שלטה עיני בהם ולא מצאתי גילוי לספק זה ואחר החיפוש עד שידי יד כהה מגעת מצאתי בש"ס דגיטין פ' כל הגט דף ל' המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין כו'. ומק' בש"ס ואע"ג דלא אתו לידיה. ופי' רש"י בתמיהא אעפ"י שאינו נותנם לכהן ויחזירם לו קתני מתני' דיפריש עליהן וכיון דלא מטו לידיה מאן זכי ליה להאי כהן הך תרומה שיקבלנו זה בחובו והיאך יצא ידי נתינה. ותריץ א"ר במכרי כהונה ולויה ושמואל א' במזכה להן ע"י אחר עולא א' הא מני ר' יוסי היא דא' עשו שאינו זוכה כזוכה כו' ופי' רש"י במכרי כהונה דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה הלכך כיון דמילתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו אסחו להו שאר כהנים דעתייהו והוי כמאן דמטו לידייהו דהני עכ"ל. והרמב"ם פסק כאוקמתא דרב שכתב וז"ל בפ"ז מה' מעשר המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני כו' ואם היו רגילים ליטול ממנו והוא רגיל שלא ליתן אלא להם אינו צריך לזכות ע"י אחר כו' יע"ש. והרשב"א בשיטתו בכחו הגדול אוקי הא דא' רב דמכרי כהונה ודעולא דלא איירי מתני' באפותקי מפורש על מעשרותיו וז"ל אלא נ"ל דהכא ודאי מלוה היא וענין זה אינו במשעבד לו באפותיקי מפורש על מעשרותיו. והיינו דכי אקשי' ואע"ג דלא אתו לידייהו ואוקמוה רב במכרי כהונה ושמואל במזכה להן ע"י אחרים ועולא דעשו את שאינו זוכה כזוכה. וכל עניינים אלו אינם אלא לתרץ היאך יצא הלה ידי נתינה והיאך יגבה חובו ממנו דהא לא אתו ליד כהן עכ"ל הרשב"א ז"ל בשיטתו לגטין יע"ש.
3
ד׳והרב הכולל כמהר"א הלוי בס' גינת וורדים בקונטריס אחרון בח"א הנק' גן המלך סי' ק"ד נשאל על חכם הקהל שדרכו לעשות עירובי תבשילין על כל קהלו ומזכה העירוב ע"י אחרים כדין ופעם אחד אירע לו להחכם שעשה עירוב ושכח מלזכות ע"י אחרים. והשיב הרב הנז' ז"ל להקל בדבר ונסתייע מהך סוגיא דפ' כל הגט הנז"ל והעתיק ג"כ לשון הרמב"ם דפסק כרב ואחר שכתב סוגיא הנז' כתב וז"ל שמעינן מינה שכיון שהוא מורגל לעשות איזה דבר חשבינן ליה כאילו עשאו והיינו אפי' במידי דאורייתא כגון תרומה כ"ש לדון כן בנ"ד דהוי קלישא טובא דהלכה כדברי המקל בעירוב שיש לנו לומר שכיון שהוא מורגל לכוין להוציא בעירובו את אחרים חשיב כאלו זכה להם עירובו ע"י אחרים כו' יע"ש. והנה לא נעלם מן העין שראית הרב פריכא היא כדבעינן למימר. דהא לענין עירובי תבשילין קי"ל דאינו מוציא ע"י עירובו אלא דוקא למי ששכח או נאנס מעי"ט כמ"ש מרן בא"ח סי' תקכ"ז ולא למי שהזיד כמ"ש מר"ן שם וז"ל אבל מי שאיפשר לו לערב ולא עירב אלא שרוצה לסמוך על עירובו של גדול העיר נקרא פושע ואינו יוצא עכ"ל ז"ל. וטרם נקרב למשפט אודיע לכת"ר שי' על מעשה שאירע בקרב ימים על ראובן שהיה גדול העיר ועירב ע"ת מעי"ט על כל בני העיר חוץ מהפרנס מפני שנאה כבושה שהיה בניהם והפרנס ההוא מתוך טרדתו לא עירב מעי"ט וכבר קדש היום ובתר דעבדין מתמלכין ונשאלתי מראובן אם יש איזה תיקון בדבר שאם יעשה התיקון כמ"ש מרן שצריך שיתן קמחו במתנה למי שעירב כו' יתרבה יותר ויותר השנאה בניהם. והשבתי לראובן הנז' לפי מה שנר' לי באותה שעה דאעיקר' דדינא דלאו שפיר עבד להכשיל את חבירו באיסור תורה וצריך הוא לכפרה מ"מ נ"ל שיכול הפרנס לבשל מי"ט לשבת בלתי עירוב משום דכיון שהפרנס היה עסוק בצורכי ציבור כל עי"ט היה פטור מלערב דהוי כעוסק במצוה שפטור מן המצוה דהא אפי' לענין ק"ש קי"ל דלא יפסיק וכמ"ש מרן בא"ח סי' ע'. גם לענין תפלה פסק מרן דלא יפסיק בסי' צ"ג. ומכאן למד הרב דרישה פרישה בי"ד סי' שמ"א וז"ל מכאן היה נר' דה"ה העוסקים בצורכי ציבור בזמן התפלה שפטור מלהתפלל כמ"ש הטור סי' צ"ג ומתוך העסק עבר זמן התפלה שפטור מלהשלימה בתפלה שאחריה כיון שגם כן בזמן העסק היה פטור מתפלה כמו באבלות דהכא דמ"ל פטור מכח אונס ואבלות או עסק מצוה כו' יע"ש. והרב הקדוש הט"ז חלק עליו בדין זה בא"ח סי' ק"ח יע"ש וזה תורף דבריו שכתב ותמה אני אם יצאו דברים אלו מפי אותו צדיק כו'. ואני תמה על תמיהתו ז"ל ואו' כי צדיק הוא וצדיק דינו לפי הנר' לע"ד ששקולי' הם ויבואו גם שניהם דכמו שהאבל אינו חייב בתפלה דתשלומין משום דאותה שעה היה פטור מן התפלה. כן יצדק הדבר בעוסק בצורכי ציבור שהוא ג"כ פטור מן התפלה ולא מחמת אונס אלא מפני שעוסק במצוה כמ"ש בירוש' בריש פ' אין עומדין דעוסק בצורכי ציבור כעוסק בתורה דמי ופשיטא ודאי דפטור מתפלת דתשלומין כס' הדרישה ולא ראיתי הפרש בין זה לזה אפי' כמלא נימא. ואדרבה יותר גדול נר' העוסק בצורכי ציבור יותר מן האבל וכיוצא בו דהא אפי' רשב"י וחבריו שהיו תורתן אומנותן ואפי' הכי היו פוסקין לק"ש ואילו העוסק בצורכי צבור קי"ל דלא יפסיק לק"ש ואתי במכ"ש דאבל. ואח"כ ראיתי להרב הגדול בעל מגן אברהם בסי' צ"ג שחלק על הט"ז וז"ל וא"צ להתפלל מנחה שתים כיון דבשעת חובתו היה פטור מן הדין וכמ"ש הדרישה בי"ד סי' שמ"א וכנ"ל דלא כט"ז עכ"ל. ומדברי הרבני' הדרישה והרב מגן אברהם נראה לנדון זה דיכול הפרנס לבשל בלא עירוב כיון שביום העירוב היה פטור מלערב שהיה עסוק בצורכי ציבור. מעתה אבוא היום אלא העין עין משפט דינו של הרב גינת ורדים שאין הנדון דומה לראיה כ"כ משו' דהתם גבי המלוה מעות את העני כו' בעינן שיהיו הכל יודעים בדבר דמפני כך אין צורך לזכות להם ע"י אחרים וכמ"ש הרמב"ם דאם היו רגילים ליטול ממנו והוא רגיל שלא ליתן אלא להם אינו צריך לזכות ע"י אחר מאחר דכ"ע ידעי שאינו נותן כי אם לאלו דוקא אסחי דעתייהו וזה יודע וזה יודע ג"כ ומפני כן אהני להו אפי' בלא זיכוי ע"י אחרים דהוי כמאן דמטי לידייהו והדר שקיל להו בה' בגביית חובו משא"כ בע"ת דאדרבא בעינן שנעלם דבר מזה שלא עירב כי היכי דתיהני ליה האי עירוב דאילו ידע ואשם הוא שנקרא פושע ולא אהני ליה האי עירוב החכם וזה פשוט ונמצא שאין הנדון דומה לראיה כ"כ למי שידקדק היטב הדק. ויש לישב דבריו בדוחק דוק.
4
ה׳יצא מהמחובר דהמלוה מעות את העני או את הכהן או לוי דא"צ לזכות להם ע"י אחרים כשהם מכיריו דב"ה שהם רגילים ליטול ממנו וגם הוא רגיל שלא ליתן אלא להם וכמ"ש הרמב"ם גם הרב בעל גינת ורדים למד מזה לנ"ד שאף אם לא זיכה העירוב ע"י אחר דמהני דכיון שהוא רגיל לכוין בעירובו את אחרים חשיב כאלו זכה להם עירובו על ידי אחרים כנז"ל. אמור מעתה ילמד סתום מן המפורש דה"ה לנ"ד דכיון שהגבאי כל עניי העיר הוי לגבי דידיה כמכיריו שהוא רגיל שאפי' אם אחרים נודרים איזה דבר לצדקה הם נותנים לידו והוא נותנם להם וגם הוא רגיל שלא ליתן לזולתן כי אם להם דהא קי"ל דגבאי גופיה משבאו המעות לידו אינו רשאי לשנותם דפשיטא ודאי דאי אתא לידיה כנ"ד שהוא עצמו הפריש מממונו דבר מה לצדקה פשיטא ודאי דאין צריך לזכותם ע"י אחר וכיון שכן הוא דיינינן ליה כמי שבא לידו ממון צדקה מאחרים דקי"ל דמשבאו ליד הגבאי אינו רשאי לשנותם וא"כ קם דינא בממון זה שהפרישו הגבאי מממונו דחשיב כמו שבא ממון זה ליד עניים דהוי מכיריו דגבאי ויש לו יד לזכות ע"י עצמו אפי' שלא על ידי אחרים ואינו יכול לשנותם ג"כ וזה מסכים לדעת הרבני' הגדולים מהר"א ששון ומהרש"ך שרשם כת"ר שי' בשאלה. ומה שהוקשה לכת"ר בדברי הרב בני אהרן במ"ש בסוף ספרו על הטור דח"מ ובסימן רצ"ב תמה על דברי מהר"א ששון וז"ל ומ"ש ההגהות דאפילו החליף המעות דהוי שולח יד בפקדון אפ"ה הוא פטור שהרי שם גרושי' אחרים שם והו"ל כהחזירם לבעליו ע"כ ולפי דברי ההגהות זה אינו עכ"ל ואין ספק אצלי דאגב שיטפיה לא דק דהא בהדיא פירש מהרש"ך בח"א שנשאל גם כן איהו על נדון זה וכתב טעם הרב הנז' ז"ל בביאור יותר משו' דהוי כהחזירם לבעליו מאחר שהיה פרנס על הציבור וידו כיד הקהל והוי כמי שנאנסו אחר שהחזירם לבעלים יע"ש. ודברי ההגהות מיירי כשנאנסו בעודם ביד הנפקד וע"ז כתבו שאפי' אם הניח הנפקד מעות אחרים תחתיהם אם נאנסו המעות קודם שהחזירם לבעלים דחייב באונסין אף אם הניח מעות אחרים תחתיהם דהוי כש"ש כאשר הוקש' הדבר בעיניך כן ק' בעיני ויגעתי למצוא תרופה לדברי הרב בני אהרן ולא מצאתי ידי ורגלי וצ"ע.
5
ו׳ומעתה דברי הרבני' הנז' נמצאו עומדין בציביונם ובקמתן דיד פרנס העומד על הציבור כיד הקהל והוא עצמו זכה בשלו לקהל אפי' שלא ע"י אחרים. ומלתא דאתיא בהיקש הוא דכמו שהגבאי יכול לזכות בשלו לעניים אפילו שלא ע"י אחרים מטעמא דכתיבנא דהו"ל כמכיריו א"כ ה"ה והוא הטעם שייך גבי פרנס דהו"ל ציבור לגבי פרנס כמכיריו ואין צורך לזכות להם ע"י אחרים אלא אפי' ע"י עצמו ודברי הרב מו"ח צריכין תלמוד ועל דברת הספק הב' שנסתפק כת"ר שי' לדידי חזי לי ספק עצום ורב ואין לו פשיטות ממ"ש ומה נעשה שאין הפנאי מסכים כי הימים האלה נזכרים ונעשים ועוסק במצוה פטור מהמצוה אפי' דאורייתא כ"ש מצות דלא תסור.
6