אדמת קודש, יורה דעה י״טAdmat Kodesh, Yoreh De'ah 19
א׳שאלה אלו המנעלים הנקראים ג'אפיניס ותופרים בגד צמר עליהם מלמעלה ובאמצע תוחבים עץ קל הנקרא קורג"ו בלעז ובקרקעי' המנעל סולי' עור מעובד ומחברי' אותו עם הבגד העליון ע"י תפירה בחוטי פשתן האומנים הערלים ושאל השואל אם אסור ללובשן משום כלאים או לאו ושכמ"ה.
1
ב׳תשובה גרסי' בסוף פ"ק דביצה משלחין כלים בין תפורין ובין שאינם תפורין אעפ"י שיש בהם כלאים והן לצורך המועד ובגמ' אלא כלאים למאי חזו וכי תימא חזו למימך תותיה והתניא לא יעלה עליך אבל אתה מציע תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות גזירה שמא תכרך נימא א' על בשרו וכ"ת דמפסיק מידי בני בני והא' ר"ש ן' פזי משו' קהלה קדישא שבירושלם אפי' עשר מצעות זו ע"ג זו וכלאים ביניהם אסור לישן עליהן ואלא בוילון והא' עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו אלא בקשין כי הא דא' רב הונא בריה דרב יאושוע האי נמטא גמדא דנרש שריה. ערדלים אין בהם משום כלאים כו' יע"ש. והר"ן כתב וז"ל אסור לישן עליהן מדרבנן ותמהני מאי אריא שמא תכרך דמשמע דלא מפסיק מידי אפי' עשר מצעות נמי וכלאים ביניהם אסור לישן עליהן גזירה שמא יעלה אותן עליו וכדאמרי' כו' ומלשון רש"י שהוא מפ' אסור לעשות כן שמא תכרך ואיכא איסור' דאורייתא ודר"ש ן' פזי מדרבנן. ואין צורך לזה אלא כך נ"ל דברייתא נקיט לה הכי משום דאפי' בכלאים שאין דרכם בהעלאה אלא בהצעה כל היכא דלא מפסיק מידי אסור שמא תכרך נימא על בשרו אבל כל היכא דמפסיק כל שאין דרכם בהעלאה שרי והיינו דתנן בפ' בתרא דכלאים הכרם והכסתות כו' ור"ש ן' פזי אתא לאשמועי' דאפי' עשר מצעו' זו ע"ג זו שאין דרכם בהעלאה כל שכלאים תחתיהם שדרכם להעלותן אסור לישן עליהן משו' שנא' לא יעלה עליך כלו' משום לתא דהעלאה כיון שדרכן בכך עכ"ל ז"ל. והרב באר שבע דף כ"א ע"א העתיק כל דברי הר"ן הנז'. וכתב וז"ל משמע מפשט דבריו דגזירה שמא תכרך נימא לא שייך אלא דוקא אי לא מפסיק מידי ונר' שזה יצא לו כו' עד וכן כתבו בהדיא הרמב"ם והטור י"ד ושאר הפוסקי' וז"ל מותר מן התורה לישב על מצעות של כלאים שנא' לא יעלה עליו אבל אתה מציעו תחתיך ומד"ס אפי' עשר מצעות זו ע"ג זו והתחתון שבהם כלאים אסור ליישב עליהן שמא תכרך נימא על בשרו עכ"ל יע"ש. ואחר המחילה רבה או' אני שאין כונת הר"ן ז"ל בשיטה זו שכתב לפסק הלכה. אלא שכונתו ליישב מה שהוק' לרש"י וביישובו שרש"י מפני דוחקו יישב דברייתא קמייתא איירי באיסורא דאורייתא ודר"ש ן' פזי באיסורא דרבנן וכונת המק' לדעת רש"י הכי הוי דמכל הצדדין ק' כלאים אלו למאי חזי דאי למימך תותיה בלי הפסק אי איפש' דקא פגע באיסור' דאורייתא דאיפשר דתכרך לו נימא על בשרו. וכ"ת דמפסיק מידי ביני ביני אכתי לא פלטינן מאיסורא דרבנן מדא' ר"ש ן' פזי כו' זה פי' כונת המק' לדעת רש"י. כך הר"ן לא הונח לו פי' זה דרש"י ופי' דהמק' ס"ל דמשלחי' כלים דמתני' ואפילו של כלאים מידי בכלים דהעלאה ופריך כלאי' למאי חזו וכי תימא דחזו להציען תחתיו זה והא אי איפשר דחזי ליה דאי מציען תחתיו וישן עליהן בלי הפסק פשיטא דאסור משום דאפילו בכלאים שאין דרכם בהעלאה אלא בהצעה אסור ליצע תחתיו כל היכא דלא מפסיק ביניה' דבר וא"כ כ"ש כלים הללו שדרכם בהעלאה דיש איסור מוסיף דאיפשר ג"כ שיבא להעלותם עליו מלבד איסור כריכת נימא ואי מוקמינן למתני' כגון שמניחן למטה מעשר מצעות דתו ליכא למיחש לא לכריכת נימא ולא להעלאה והא' ר"ש ן' פזי אפי' עשר מצעות כו' אסור לישן עליהן. וטעמא הוי משום לתא דהעלאה זהו פי' הר"ן ז"ל וכל מאי דשקלי וטרו רש"י והר"ן ליישב דעת המק' בהביאו הברייתא מקודם ואח"כ דברי ר"ש ן' פזי והיה מספיק לו בהביא דברי ר"ש ן' פזי ולהקשו' ממוצא דבר שאין כונת הר"ן לפסק הלכה. דלפסק הלכה ס"ל דטעמא דאיסור מצעות וכלאים תחתיהם הוי משום שמא תכרך לו נימא על בשרו. ובזה הודחו מעליו קו' שהק' הרב באר שבע. גם מרן בב"י סי' ש"א אחר שהבי' דברי הר"ן כתב שאין כן דעת הרמב"ם יע"ש ובמה שכתבתי אין צורך לעשות אותם חולקי'. (א"ה עיין בהר"ן ריש פ' במה אשה שמשם נר' כמ"ש הרב באר שבע). תו הק' הרב הנז' על הר"ן וז"ל ולדעת הר"ן ק"ל הא דתנן סוף פ"ק דביצה משלחי' בי"ט כלאים ופריך הש"ס כלאים למאי חזי ומשני בקשין ולמה לא משני בשאין עשויין להעלאה ולהצעה וצ"ע עכ"ד. אין ספק שלא שלטה עינו עין הבדולח בסוף לשון הר"ן שכתב וז"ל ומיהו כי שני ליה בקשין הוא הדין דהוה מצי לשנויי בשאין עשויין להעלאה ככרים וכסתות. ולהצעה אלא דהא לא איצטריכא ליה דמתני' היא בפ' בתרא דכלאים הכרים והכסתות כו'. ואגב ראיתי דברים מתמיהים בדברי מרן ביו"ד סי' ש"א שכתב וילון אם הוא רך אסור כו' ודלא כהתוס' שכתבו דלא אמרו בוילון אלא שהוא טמא אבל אין בו משו' כלאים כו' יע"ש ואחר החבטה בקרקע אלף פעמים לפני עצמותיו הקדושים אין כן פי' התוס' אלא דהתוס' הכי ס"ל דוילון אסור משו' כלאים אלא שכונתם לו' דאין לגרוס בש"ס מפני מה אמרו וילון אסור משום כלאים. משום דלא מצינו בשום דוכתא שאמרו וילון אסור משום כלאים עד שיאמרו בש"ס מפני מה אמרו. לכן הסכימו שהגירסא הנכונה לגרוס בש"ס הכי מפני מה אמרו וילון טמא דאשכחן במתני' דוילון טמא במגע. ובפסקי תוס' דביצה כתבו דוילון אסור לעשות מכלאים יע"ש. וכיון שכן דברי מרן תמוהים טובא. אחרי כותבי ראיתי להרב הכהן הגדול הש"ך סי' ש"א ס"ק י' ד"ה ואם היה ק' מותר כו' על דברי מרן הב"י והרב מעדני מלך וז"ל וטעות נזדרק לפניהם כמו כן בתוס' שם עכ"ל. והדין עמו וכמש"ל. וכן היא גירסת הרא"ש מפני מה אמרו וילון טמא כגירסת התוס' ז"ל יע"ש בסוף פ"ק דביצה. אכן ראיתי בדברי הרא"ש בנדה פ' האשה בה' כלאים דף ע"ג ע"ב שכתב וז"ל תנן בפ"ק די"ט משלחי' כלים כו' וקא' עלה בגמ' כלאים למאי חזו ומשני בוילון והא' עולא מפני מה וילון אסור מפני שהשמש מתחמם כנגדו. פי' אסור לעשותו כלאים כו' דזה מורה באצבע שרוצה לגרוס וילון אסור. וא"כ קשיא ליה קו' התוס' דלא מצינו בשום משנה שאמרו שוילון אסור משום כלאים וכנז"ל. ותו דאיהו גופיה בסוף פ"ק דביצה גריס כמו שהכריחו התוס' וא"כ נמצאו דבריו סתרן אהדדי וכעת דברי הרא"ש צ"ע לדעתם ועיין בלח"ח שנר' שהרגיש מזה כלל העולה מדברי הש"ס ומדברי הפוס' דאסרו חכמים שלא להציע כלים של כלאים אפי' תחת עשר מצעות דחיישי' לשמא תכרך נימא על בשרו ופירש"י שמא תכרך לו נימא ויש נימין גדולים כו' ועובר משום לא תלבש שעטנז. א"נ כו' יע"ש דמשמע דאפי' דהוי לבישה במקצת עובר משום לא תלבש שעטנז.
2
ג׳וראיתי למרן בה' כלאים שכתב על מ"ש הרמב"ם דין י"ח וז"ל לא ילבש אדם כלאים עראי ואפי' ע"ג עשרה בגדים שאינו מהנהו כלום ואפי' לגנוב את המכס ואם לבש כן לוקה ע"כ וכתב מרן הכ"מ וז"ל משנה שם וכתבו הר"ש והרא"ש דסבר האי תנא דדבר שאינו מתכוין אסור ופליג אמתניתין דמוכרי כסות מוכרים כדרכם. ורבינו פסקה לזו ולזו. ונר' שטעמו משום דס"ל דאפי' ר"ש מודה דכיון שהוא לובש ממש הרי עבר על לא תלבש שעטנז אבל מוכרי כסות ותופרי כסות שאינם לובשים ממש אלא מעלין עליהן מותר אם אינו מתכוין ועפ"י זה יתיישב מה שפסק לאסור לכרוך ע"י חבלים של כלאים שהם קשורים יחד דכריכה על ידו הוי כמלבוש כו'. וכל האחרונים הקשו על יישוב זה של מרן הכ"מ ומהם חלקו על יישוב זה. ובכללם ראיתי בכתבי מורינו הרב הכהן הגדול כמהרי"ך ז"ל שהק' על יישוב זה מההיא דאמרי' בשבת דף מ"ו דפריך בגמ' והא הכא דכי מכוין איכא איסורא דאורייתא כו' וכתב שם מורינו הרב וז"ל עיין בהרמב"ם פ"י מה' כלאים שפי' הכ"מ שם דהכא מיירי שאינו לובש ממש הכלאים אלא מעלהו עליו שלא כדרך לבישה. וצ"ע לפי זה מאי מותיב מינה רבא הכא דלפי יישוב מרן התם כי קא מכוין ליכא איסור' דאוריית' עכ"ל והניח הדבר בצ"ע.
3
ד׳ולי הדיוט נ"ל לתרץ קו' זו של מורינו בא' מב' תירוצים איפשר לתרץ דהא מרן כתב בב"י י"ד סי' ש"א תירוץ זה בתוספ' ביאור שכת' אחר התירוץ וז"ל ולפ"ז צ"ל דלית ליה מה שפי' רבי' דמוכרי כסות שלובשים אותם כדי להראו' מדתם אלא מפרש כפי' ראשון שכ' שמעלים עליהן בגד כלאים כשמוליכי' אותם למוכרם ע"כ. ועפ"י דברים הללו איפשר דהמק' דהש"ס דשבת דמק' והא הכא דכי מכוין איכא איסורא דאורייתא הוא משום דס"ל להמק' דהך מתני' דמוכרי כסות איירי שלובשים אותם להראות מדתם וכפי' השני שפי' הטור. וכן פי' רש"י ז"ל שם בש"ס בהדיא וז"ל מוכרים כדרכן ואפי' של כלאים לובשו להראותו לשוק עכ"ל יע"ש. וכיון שכן הוא מק' שפיר דכיון דמתני' איירי בלבישה דאיכא איסורא דאורייתא כי קא מכוין א"כ איך מתיר ר"ש היכא דלא מכוין. ברם לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דהך מתני' איירי בהעלאה דליכא איסורא דאורייתא לכן כי לא מכוין מתיר ר"ש. ולפי שיטה זו ודאי ל"ק ולא מידי מהך מתני'. אלא דהמק' דהש"ס לא ס"ל בפי' המתני' כפי' הרמב"ם אלא דמיירי בלובש הבגדים עליו וכדכתי' כנ"ל. אלא דלפי זה צ"ל דאיסור הכלאים בהעלאה בלבד לא הוי מדאורייתא אלא מדרבנן וכן נר' שהבין מורינו הרב וכפי סברא זו ערך קו' זו על מרן. ואם אמת דהכי ס"ל למרן. לפי ע"ד ק' על מרן דברי הרמב"ם שכתב שם דין י"ב וז"ל ונאמר לא יעלה עליך העליה שהיא דרך לבישה אסור. אבל עליה שאין דרך לבישה כגון אהל שהוא כלאים מותר ע"כ. ואם איתא לס' מרן דכל שהוא דרך עלייה מותר מן התורה. א"כ למה נקט הרמב"ם אבל העלייה שאין דרך לבישה כגון אהל כו' עדיפא מינה הוה ליה למנקט דאפילו עלייה ממש שמעלהו ע"ג כמוכרי כסות דמעלהו על כתיפיו דמותר מן התורה אלא שחכמים אסרוהו וכ"ש אהל שאין מעליהו ע"ג ממש דמותר ומדנקט אהל ש"מ דדוקא בכה"ג שאינו מעליהו ע"ג ממש אמטו להכי מותר מן התורה. הא אם מעליהו ע"ג כמוכרי כסות אסור מן התורה היכא דקא מכוין ותו דמרן גופיה כתב שם דהעלאה הוי מדאורייתא שכן כתב על דין הרמב"ם דין כ"ה ולא יהיו מרדעת זו על כתפו אפי' להוציא עליהן את הזבל וכתב מרן וז"ל ומ"ש ולא יניח מרדעת כו' ג"ז משנה שם וטעמא משום דלא שרי מפני שהוא קשה אלא בהצעה שהיא מדרבנן אבל לא בהעלאה שהיא מדאורייתא עכ"ל. ואי כס' מורינו נמצאו דברי מרן דפלגן בהדייהו. ועוד דבהדיא כתבו התוס' ביומא דף ס"ט דלבישה והעלאה דתרווייהו הוי מדאורייתא יע"ש ד"ה קשין הן כו'. גם הרא"ש בה' כלאים כתב כן בפי' יע"ש אשר ע"כ לבי או' לי דחלילה לו למרן דיסבור דאיסור העלאה דלא הוי מדאורייתא אלא דדברי מרן מיוסדין עפ"י דברי הש"ס דיבמות דף ד' וז"ל הש"ס מכדי כתי' ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. לא תלבש שעטנז למה לי ש"מ לאפנויי. הני מצרך צריכי דאי כתב רחמנא לא יעלה עליך הוה אמינא כל דרך העלאה אסר רחמנא ואפי' מוכרי כסות. ואי כתב רחמנ' לא תלבש הוה אמינ' דוקא לבישה דנפיש הנייתה אבל העלאה לא כתב רחמנא לא יעלה עליך ע"כ. וסובר מרן דודאי תרווייהו לבישה והעלאה אסורין מן התורה וכמו שמפורש בהדייא בהש"ס דיבמות הנז"ל ובין לבש בכוונה ובין העלה ע"ג בכוונה עובר בלאו אלא החילוק שיש בין לבישה והעלאה הוא דבלבישה כיון דנפיש הנייתה לכן אפי' אם לבש הכלאים ע"ג עשרה בגדי' דליכא הנאה אסור לכן פסק הרמב"ם דהלובש כלאים אפי' ע"ג עשרה בגדים לוקה שעבר על לא תלבש ברם גבי העלאה דאפי' במתכוין לא נפיש הנייתה. אם אינו מתכוין כמו מוכרי כסות שמותר. והדברים ראויים למי שאמרן. וכיון שכן אין מקום לנוח קושית מורינו הרב על מרן מההיא סוגייא דשבת דף מ"ו. אכן ראיתי בדברי מרן בב"י ביו"ד סי' ש' שכתב דברי רבי' ירוחם שהק' על דברי הרא"ש שלא חלק בזה כלל וכתב לאסור גבי חבלים דכלאים ואנן קי"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר ודמיא לההיא דמוכרי כסות דלקמן עכ"ל ר"י וכתב מרן ע"ז וז"ל ובסי' ש"א אכתוב בזה בס"ד עכ"ל מבין ריסי עיניו של מרן נר' שבחילוק זה שכתב ליישב דעת הרמב"ם בסי' ש"א שחילק בין לבישה להעלאה וכנז"ל. יתיישבו ג"כ דברי הרא"ש דלהכי הרא"ש כתב לאסור גבי חבלים דכיון שהם קשורים יחד וכרוכים בידו הכריכה הוי כמלבוש ולכן אסור גבי חבלים אעפ"י דקי"ל בעלמא דדבר שאין מתכוין מותר. שכן כתב זה בפי' דהכי ס"ל להרמב"ם.
4
ה׳ואחר שאלת אלף מחילות מחכמתם הנפלאה נר' לע"ד דלא נתיישבו דברי הרא"ש בההוא יישוב שיישב לדעת הרמב"ם. דהא הרא"ש כתב בנידה בה' כלאים וז"ל לא ילבש כלאים ע"ג עשרה ואפי' לגנוב בהן את המכס כו' וסבר האי תנא דדבר שאין מתכוין אסור ופליג אמתני' דלקמן דמוכרי כסות מוכרין כדרכן. והלכתא כמתני' דלקמן דקי"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר עכ"ל. ובמתני' דמוכרי כסות כו' כתב לבסוף מהכא מוכח בפ' כירה דדבר שאין מתכוין מותר אפי' במידי דאי במתכוין איכא איסורא דאורייתא עכ"ל ז"ל. הרי בהדיא שכת' גבי ההיא מתני' דלא ילבש כלאים ע"ג עשרה דלא קי"ל כהך מתני' דס"ל דדבר שאין מתכוין אסור משום דאנן קי"ל להלכה כמתני' דמוכרי כסות דדבר שאין מתכוין מותר ואי איתא לס' מרן דלהכי כתב לאסור גבי חבלים משום דכיון שהם כרוכים בידו הוי כמלבוש ולהכי כתב הרא"ש סתם לאסור אעפ"י דהוי דבר שאין מתכוין וכמ"ש מרן לס' הרמב"ם למה לא פסק כההיא מתני' דלא ילבש כלאים ע"ג עשרה דאסור דאע"ג שאינו מתכוין כיון דלובשו עליו אסור וכההיא דחבלים דאע"ג דאינו מתכוין בכריכה לחמם ידיו בכלאים אפ"ה אסור כיון דכריכה הוי כמלבוש. ונר' שהרב לחם חמודות בסו' ה' כלאים דף רצ"ג ע"ב הרגיש בזה שאחר שכתב יישוב מרן הב"י שיישב לדעת הרמב"ם כתב אח"כ וז"ל אבל לרבי' שמתיר גם בזה לבישה להעביר המכס כיון שאינו מתכוין כתבתי כבר במ"מ שרבינו ירוחם תמה עליו אמאי קאסר הכא בחבלי' וגם כתבתי יישוב לזה בשם שילטי הגבורים דהכא הוא פסיק רישיה ע"ש עכ"ל ז"ל. מכלל דבריו נר' שכונתו לו' דיישוב זה שיישב מרן הב"י לדעת הרמב"ם ז"ל לא שייך לדברי הרא"ש ז"ל מטעמא דכתיבנא. אכל לא הרגיש הרב בדברי מרן במ"ש ובסי' ש"א אכתוב בזה בס"ד ע"מ שהקשה ר"י שנראה מדבריו שביישובו לדעת הרמב"ם יתיישב ג"כ דברי הרא"ש וכבר כתבנו שאין יישובו עולה לדעת הרא"ש ז"ל.
5
ו׳ולמאי דאתינא עלה לנ"ד נר' לע"ד דפשיטא ודאי דאסור ללבוש הג'אפיניס משום כלאים ואין להתירן משום הא דאמרי' בש"ס ערדיליס אין בהן משום כלאים משום דלא דמיא נ"ד לערדיליס דהש"ס כמו שמפורש בדברי הרמב"ם יע"ש שהרמב"ם פי' שהוא מנעל שאין לו עקב שמותר ללובשו. ומרן בכ"מ דקדק על הרמב"ם שלמה כתב והתנה שאין לו עקב דמשמע שאם יש לו עקב אסור. והרי אין לך קשה בעור הרגל כעור העקב. ותירץ שהרמב"ם כתב כן לו' שתבנית המנעל הוא כן אבל לענין דינא בכל גוונא מותר. ובב"י כתב ע"ז וז"ל ושמא י"ל דכל שיש לו עקב כיון דמחזי כמלבוש אעפ"י שאין הגוף נהנה ממנו אסור. ואין זה אלא חזרה שחזר מרן ממ"ש בחיבורו הכ"מ יע"ש. וכיון שמרן הסכימה דעתו דעת עליון בב"י לפ' דברי הרמב"ם דכל היכא דאית ליה עקב אסור. אף שטעמו לא נתברר לנו משו' מה היתה חזרתו. דון מינה לנ"ד שהבגד התפור בכלאים הוא מתפשט על כל הרגל שודאי אסור דמיחזי כמו מלבוש ואף שאין תבנית הערדלים דומה לנ"ד מ"מ בטעם האיסור שוין הם. וכ"ש לפי' שאר האחרונים שפי' תבנית ערדיליס דפשי' דבנ"ד אסור. תו יש להביא ראיה לנ"ד מהא דאמרי' בש"ס א' רב פפא הני צררי דפשיטי וזוזי אין בהם משו' כלאים ודבזרני יש בהם משום כלאים ופי' רש"י והרא"ש בה' כלאים שהוא בגד כלאים שצרורין בו מעות דמותר לתתן בחיקו שהמעות קשי' ואינו מתחמם. ודבזרני שצוררין בו זרעים יש בו משום כלאים לתתם בחיקו. ופסק הרא"ש בה' כלאים כרב פפא. ואילו בסוף פ"ק דביצה סתם הרא"ש כרב אשי שהוא בתרא דקא' בש"ס רב אשי אמר אחד זה וא' זה אין בו משום כלאים וא"כ ק' תרי פיסקי דהרא"ש אהדדי וכבר עמד בזה הלחם חמודות והניח דבריו בצ"ע. אכן הרמב"ם פסק כרב אשי דאין בהם משום כלאים. ונתן טעם לדבר שאין אסור משום כלאים אלא בגדים שאין דרך חימום כגון הכתונת והמצנפת והאבנט והשמלה ובגדים שמחפים בהן את השוקים ואת הידים וכיוצא אבל צלצולים כו'. הרי לך מפורש שאפילו לדעת הרמב"ם שמתיר בצילצולי' הוי מטעמא שאין דרך חימום בכך. דייקני' מניה לנ"ד שהדבר נר' לעין שמחמם את הרגל ומונע הקור והצינה דפשי' שיש בהם איסור כלאים ואף שלדעת הרמב"ם דס"ל שעור הרגל ק' כו' מ"מ הא לא דמיא אלא להא שכתב הרמב"ם שאסור ליקח ביצה חמה בבגד כלאים כו' יע"ש וא"כ בנ"ד פשי' דאסור ללובשם אם לא שיתיר התפר ויחזור ויתפרנו בחוטי קנבוס או בצמר כנ"ל להלכה ולמעשה כה דברי לב נשבר ונדכה אף רוחי הצעיר חיים משה מזרחי ס"ט.
6