אדמת קודש, יורה דעה כ״אAdmat Kodesh, Yoreh De'ah 21
א׳נקיי הדעת שבירושלם שאול ישאלו ע"מ סמכו אנשי ירושלם לקנות ענבים ולהוצי' מהם יין ושותים בלא תרומה ומעשר קודם שנותנים רשות הגויים שיקנו ענבים ויעשו מהם יין. אבל אחר נתינ' הרשו' מוציאין תרומה ומעשר ומה ראו על ככה לתת הבדל זה שלא נמצא בשום ספר והיה נר' המנהג כהלכתא בלא טעמא גם אני בינותי בספרים ולא מצאתי טעם למנהג. אנה לידי תשובה מכ"י הקדש הוא הרב הגדול כמהר"ש גארמזאן ז"ל שנר' שיש ממנה סמך וזכר לדבר. לכן נתתי דעתי להעתיק את דבריו להשיב את שואלי וז"ל אות באות.
1
ב׳שאלה ענבים שמביאים הגויים למכור בשוק לאכול וישר' קנה מהם ועשה יין חייב לעשר או לא וצדדי הבעיא היא אם חייב לעשר כיון שנגמרה מלאכת היין ביד ישר' או לא כיון דדעת הגוי למוכרם לאכילה ותנן כלכלה משיחפ' הרי נפטרו ביד גוי ואינו חייב להפרי' תרומו' ומעשרו'.
2
ג׳תשובה כתב מורי הרב ז"ל בהגהותיו על ש"ע בה' תרומו' ומע' סי' של"א ז"ל מדברי מהרשד"ם בטור י"ד סי' קצב ומהר"י אש' ז"ל מוכח בהדייא דאזלינן בענבים בתר דעת הגוי כשליקטן אם ליין אם לאכילה שאם דעתו לאכילה. נגמרה המלאכה ביד גוי פטור ומזה אתה למד לפטור יין צימוקי' ממעשר עכ"ל. וז"ל מהרשד"ם ז"ל מה נפשך אם נגמר' מלאכת הענבים כשהביאם הגוי לבית ישר' מותר לאכול אפי' קבע כיון שגדלו ברשות הגוי ונגמרו על ידו קודם שהביאם לבית היהודי כדפרישית לעיל עכ"ל. ולעיל כתב ז"ל וא"כ אחר שתבואת ישראל אינו אלא דרבנן דתבואה שקונים מהגוי שגדלה ברשותו ומרחה הגוי פטורה מתרומ' אפי' מדבריהם דאין לגזור גזירה לגזירה עכ"ל ומדמדמה דין ענבים לדין התבואה נר' דדעתו להשוותן לגמרי וכשם דבתבוא' כיון שנגמר' מרוחה ביד גוי אע"פי שהישר' כוברן ובוררן וטוחנן כיון דנגמ' המירוח דהיינו גורנן ביד הגוי נפטרו הענבי' כיון שחיפ' הכלכלה או מילא הכלי להוליכן לשוק נפטרו אא"כ ליקטן הגוי מעיקרא ליין וזהו שכתב אח"כ וז"ל ואם נאמר דכאן דליקט הענבי' לעשות יין לא נגמרה מלאכתן עד שיקפה א"כ אכילת עראי מותר ודאי עכ"ל. הרי דסובר שהדבר תלוי בדעת הגוי דאם דעתו כשליקטן הגוי היה לאכילה מותר לאכול קבוע אעפ"י שראו פני הבית ואעפ"י שישראל עושה מהן יין אא"כ ליקטן הגוי לעשות היהודי מהם יין. עוד כתב סמוך לזה ז"ל דברי השואל הם נבואה בעיני דמאח' שהגוי נוטל אותם מהכר' מי הגיד לנו שדעת הגוי ליין אינו כן אלא הוא לוקח אותם למוכרם כדי שהלוקח יעשה מהם כרצונו ולהיות בו לאכילה נגמרה מלאכתן אוכלי' מהם אכילת קבע ואם שמא ליקטן הגוי ליין ונמצא שנגמרו ביד ישר' מעשר מדבריהן כפירות שלקחן ישראל וגמרן שחייבי' בתרומ' מדבריהן עכ"ל עם היות שהשואל שאל על הענבים הראויות ליין והשואל הוא מהרר"י אשכנזי שהזכיר מורי בהגהות כאשר קבלתי מפיו ודבריו הובאו בתשו' מוהר"ר בצלאל אש' ז"ל סי' א' וז"ל והמנהג הג' הוא כי הגוי מביא לבית היהודי ענבים הראויות ליין והיהודי גומר מלאכתן ועושה מהן יין הרי בהדייא דסבר מהרשד"ם שאפי' שהענבי' ראויות ליין תלינן דעת הישר' בדעת הגוי וכונ' הרב לו' דכוונת הגוי עושה רושם לפטור הענבים אפי' באכילת קבע מאחר שהגוי מסר דעתו ביד הקונה לחלק מה שירצה לאכילה והרי כאילו הגוי מעיקרא ליקטן לאכילה ויכול לאכול קבע ומה שעושה יין הרי הוא כאילו ליקטן הגוי ליין והיינו דמסיי' בה הרב ואם שמא ליקטן הגוי ליין כו' כלו' וא"ת כיון דדעת הגוי עיקר ולפי שנגמר בידו מלאכת האכילה נפטר מתו"מ למה צריך להפריש מן היין והשיב דשמא הגוי ליקטן ליין ובהכי ניחא דלא הוו דבריו כפולים. ועוד דאם ס' הרשד"ם דאפי' ליקטן הגוי לשוק לאכילה כיון דישר' לקחו מהשוק ליין נגמר מלאכת היין ביד ישר' וחייבים מי הזקיקו לו' ואם שמא ליקטן הגוי ליין מה לנו אם ליקטן הגוי לאכילה או ליין כיון דדעת ישראל כשקנאם היה ליין וגמרן ישראל אלא ודאי דהכל תלוי בדעת הגוי גם מהר"י אש' שהובא לשונו בתשו' מהר"ר בצלאל אשכנזי דסברתו להחמי' להפריש אפי' מהתבואה כתב כשהשיג על מנהג המקלין דהכל תלוי בדעת הגוי וז"ל והמנהג הג' הוא כי הגוי מביא לבית היהודי הענבים הראויות ליין והיהודי גומר את מלאכתן ונעשה מהן יין ומעשר את היין והנה כיון שהוא מעשר את היין צריך הוא לו' שאותן ענבי' שהביא לא נגמרה מלאכתן ביד גוי כיון שהן ליין לא נגמרה מלאכתן עד שיקפה והנה אם ידרוך היהודי את כולן הרי יעשר את היין של כולן מפני שכולן חייבי' במעשר ואם לא ידרוך אלא חציין וישמור חציין לאכול או אפי' לא ידרוך כלל וישמור כולן לאכילה אז חייבי' במעשר שהרי אותן ענבי' כולן היו חייבות במעשר מן התורה לפי דעתו אולי יעשה מהן יין והנה עתה שלא נעשה מהן יין מי פטר אותן כי המירות אינו תלוי אלא בדעתו של הממרח ודעתו של גוי היה ליין ומה שישר' נמלך עתה עושה שמלאכת הגוי היתה מרוח למפרע וכו'. הרי בפי' שהכל תלוי בדעת הגוי מדקא' כי המירוח אינו אלא בדעת הגוי הממרח וכו'. אמנם ק' מה טעם נהגו העול' להפריש מן היין ולא מן החיטי' ומתוך דברי ס' בעל החרדים נר' שיתורץ זה בדוחק וז"ל ויש מין ענבי' שדרך העולם לעשות מהן יין שאינן ראויין לאכילה כ"כ ולכאורה היה נר' לאסור אכילת קבע מהם וכו' ובשלמא אם היה קונה אותן לאכילה ע"י הדחק יש להתירן בלא מעשר לפי שנגמרה מלאכתן ע"י גוי אבל כיון שכוונתו לדורכן וכו' ויש טעם למנהג בהא דכתב הרמב"ן ז"ל בפי' החומש בפ' ראה ודוקא יין ושמן חייבי' בת"ומ מן התורה אבל זתים וענבים עצמן מן התורה קודם דריכה פטורין וישר' שיש לו גפן וזתים ורצו לאכול ענבים וזתים כמו שהן אוכל מדין תורה הך מדרבנן חייבי' ואם דרכן אז חל עליהן חובת תרו"ומ מן התורה נמצא דקודם דריכה דמי לתבואה שלא הביאה שליש דפטורה ולפי גדלה יותר חל עליה תרו' ומ' והקונה ענבים וזתים מן הגוי ע"ד לדורכן מדרבנן אין אתה מחייבן. ע"כ מצאתי וחבל על דאבדין עוד מצאתי בקונט' אחר מכ"י של הרב ז"ל שהוא נוגע בפרט הלז וז"ל.
3
ד׳שמעתי ותרגז בטני כי שמעתי דיבת רבים מדברים תועה על הרב זלה"ה אבוה דמר לאמ' כי לא הורה יפה ולא אסיק שמעתתא אלי' דהלכתא במאי דקא' כי ישר' הקונה ענבים מגוי שליקטן למכור בשוק דפטורי' מתרומות ומ' ואמרו דאין הדין כך אלא דחייב להפריש הן אמת כי בענין כזה לא היה צריך מעכ"ת להשיב דבר דכבר הורה זקן הוא מאריה דאתריה ומי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו ואפי' היה להם כמה תשו' עליו והוויות דאביי ורבא הא קי"ל אין משיבי' את הארי לאחר מותו כ"ש שאינן ראויין להיות תלמידיו ואם היה הרב בחיים היו צריכי' ללמוד ממנו כ"ש שאין להם תשו' כלל. מ"מ יפה עשה מעכ"ת לחוס על כבוד הרב זלה"ה ואזר כגבר חלציו וכתב מאי דכתב והשיב את אשר דיבר ודעת שפתיו ברור מללו וכל דבריו נכוני' למבין וישרי' למוצאי דעת אעפ"י שדברי הרב אינן צריכי' חיזוק וטעמו ונימוקו עמו וכבר פשטו דבריו בירושלם ת"ו זה כמה שנים והודו לו כל הרבנים שבדורו כאשר העידו למעכ"ת מגידי אמת כי זה לי עשרים שנה שהודה לי הרב זלה"ה כן ועשיתי הלכה למעשה לי ולכל ישר' ולמה יוציאו לעז על הרב ז"ל שהיה מאכיל טבל לישראל חלילה וחס. גם אני לא אחשוך פי לחוס על כבוד הרב ואען ואו' הנה הלכה רווחת היא בישראל כי תרו' ומ' בזמן הזה הן דרבנן כמ"ש הרמב"ם ז"ל בסוף פ"א דתרומות ואע"ג דהראב"ד פליג עליה שם בהשגה וכבוד שהן מן התורה וגם הטור י"ד סי' של"א סבור כהראב"ד גם רבי' יצחק כתב גדולה מזו ז"ל לפי דעתי אין שום חכם שיאמר שקדושה שנייה היתה בזמן בית שני מדרבנן למעשרות דלא משתמיט בשום מקום בתלמוד שיאמר כן שום חכם אלא משמע בכ"מ דמן התורה נהגו תרומות ומעשרות ושביעית וביכורים וכל מצות התלויות בארץ וכן ישנו בירושלמי דשביעית פ"ו כו' עכ"ל בקיצור הביאוהו התוס' בפ' הערל דף פ"ב דה' ירושה כו' והביאו סמ"ג עשין סי' קל"ג. מ"מ מי לא ידע בכל אלה דפלוגתא דרברוות' היא ואין לך דין ודין שאין בו כמה פלוגתי אלא כיון דהסמ"ג הליץ בעד הרמב"ם וס"ל כהרמב"ם וגם הכ"מ הליץ בעד הרמב"ם שם בספ"א דתרומות ובב"י בטור י"ד סי' של"א הכי נקטי'. ועוד שכבר פסק הב"י שם בש"ע לענין דינא והלכה למעשה וכבר הורה זקן ואפי' הרב בעל המפה כת' שם בהגהה ויש חולקים וס"ל דחייבת עכשיו בא"י בתרו' ומע' מדאורייתא אך לא נהגו כן עכ"ל. הרי הודה דלא נהגו כן וכל המפרשים פסקו כן והנה הסמ"ג לאוין כתב בסי' רנ"ח וגם חיוב דתרומה אינה אלא מדבריהם ובסי' קל"ג כתב ז"ל כתב רבי' משה שהתרומה בזמן הזה כו' וראייתו נר' מדאמרי' בפ"ג דפסחים דף מ"ד ובנזיר פ' ג' מיני' דף ל"ד גבי קופות הנח לתרומה מתבואת ישר' בזמן הזה מדרבנן ואינו או' קסבר שכך הלכה ועוד שנחלקו ר' יוחנן ור"ל בפ' הערל אליבא דרבנן דר' יוסי משמע דס"ל שכך הלכה כדדייקי' פ' אלו קשרי' מדמתרץ לה אלי' דר' יאודה הכי ס"ל ולר' יוחנן הויא תרומה דרבנן לרבנן והלכה כמותו לגבי ר"ל וכן פסק ר"י רק שאומר שבימי עזרא היתה מן התורה עכ"ל והביאו הכ"מ שם והב"י שם הרי שאפי' ר"י מודה דבזמן הזה ודאי הוו דרבנן אלא ולא פליג עליה אלא בימי עזרא וכיון דסמ"ג ס"ל כן והליץ בהדיה ודאי הכי נקטי' וגם הכ"מ והב"י הליץ בהדיה ופסק כן הלכה למעשה כנז"ל. גם המבי"ט בח"א סי' י"א כתב ז"ל נשאול נשאל מעמדי על ענין גידולי שנת השמיטה בקרקע גוי ולקחם ישראל קודם מירוח ומירחם אם חייבים במעשרות בשאר שנים שמעשרין הלקוח מן הגוי ונתמרח ביד ישראל מדרבנן כו' עכ"ל הרי כתב דבשאר שנים פירות הגוי שמירחן ישר' אינן חייבי' לעשר אלא מדרבנן וממילא דאם מירחן הגוי פטורים אפי' מדרבנן.
4
ה׳ואני תמה עד שהם תמהים על הרב דפטר ענבים שליקטן גוי למכור בשוק מתרו' ומע' אדרבה איפכא מסתברא דהי"ל לתמוה על מנהגינו שאנו נוהגים להפריש תרו' ומע' מהענבי' שמביא הגוי לישר' אפי' לעשות יין דכיון ונתמרחו ע"י גוי שוב מאין בא להם החיוב דומיא דתבואה דנתמרחה ע"י גוי דשוב אינה חייבת בתרו' ומ' וכמ"ש המבי"ט ח"ב סי' קצ"ז כאשר כתב מעכ"ת לשונו באורך זולת אם נאמר להחמיר דאזלינן בתר דעת הגוי וכיון שדעת היה לעשות ישר' יין לא נגמרה מלאכתו ביד גוי אלא ביד ישר' וא"כ מסתייה לן להחמיר בהא דאזלינן בתר דעת גוי וכיון דאזלינן בתר גוי בהא כ"ש דאזלי' בתר דעת הגוי כשליקטן למכור בשוק לאכול וכיון דקונים ענבים לאכול פטורים מתרו' ומע' שכבר נגמרה מלאכתן ביד גוי ומאין בא החיוב כנז"ל לשון המבי"ט. גם הסמ"ג עשין סי' קל"ג כתב ז"ל מכר הגוי לישר' פירות מחוברי' אחר שבאו לעונת המעשרות ומרחן הגוי ברשות ישראל אינן חייבי' בתרו' ומע' אפי' מדבריהם הואיל ובאו לעונת המעשרות ברשות הגוי ומרחן הגוי אעפ"י שהן ברשות ישראל וזו היא תקנה גדולה לדרים בא"י בזמן הזה ליקח מתבואת הגוי אחר שנגמר כי אפי' מתבואת ישראל אין חיוב אלא מדרבנן לרבנן דר' יוסי ושל גוי פטור לגמרי ואין להחמיר ולו' שהגוים גוזלי קרקע הם וקרקע אינה נגזלת שהרי קנאום בכיבוש עכ"ל והביאו מהרשד"ם בתשו' השייכות לי"ד סי' קצ"ב ועליו בנה כל בניינו דמדברי סמ"ג נר' כי גזירה לגזירה לא גזרינן וכיון דאפי' תבואה דישר' בזמן הזה דרבנן כי לקחם מגוי אחר שבאו לעונת המעשרות אפי' מירחן גוי ברשות ישר' פטורי' לגמרי אפי' דרבנן וכ"ש כי מירחן גוי ברשותו וא"כ בדין הוא לפטור ענבים הניקחים מגוי אחר שבאו לעונת המעשרות אפי' ליקטן לישר' לעשות יין דסתם קא' זולתי אם נאמר להחמיר דאזלינן בתר דעת הגוי כו' כנז"ל וכבר הורה זקן מהרשד"ם עפ"י יסוד הרמב"ם וסמ"ג דבענבי' שליקט הגוי למכור בשוק ודאי פטורי' מתרו' ומע' כאשר כתב מעכ"ת באורך. ועוד כי מהרשד"ם נסתייע ממהרי"ק בשורש מ"א ושורש קס"ו שהסכים לדברי הרמב"ם וסמ"ג ז"ל בכל בין לענין הדין דתרו' ומע' בזמן הזה דרבנן לכ"ע בין לענין הדין דכתב הסמ"ג עשין סי' קל"ג מכר הגוי כו' כנז"ל וכ"ע ידעי מהרי"ק גאון הוא ומופלא בדין עיין בו באורך. ומיהו ק' דלא מצינו בדין זה שורש אי אזלי' בתר דעת הגוי או לא וחיפשתי ופשפשתי ומצאתי לשון הרא"ש ז"ל בס"פק דסוכה גבי הא דתנן מחצלת קנים וכו' כתב וז"ל כתב הר' ישעיה מטראני אלו המחצלאות שמוכרי' התגרים וסתמ' לאו לשכיבה עבדי שהם ממלאי' אותם צמר וגם עושי' מהם מחיצות הילכך לאו בתר עשייתה אזלי' שהאומן אינו עושה אותם אלא למוכרן למי שצריך להם א' וא' לפי צורכו א"כ אין לילך אלא אחר קנייתה שאם קנאה אדם לשכיבה מקבלת טומאה ואם קנאה לצורך אחר אינה מקבלת טומאה וא"כ יכול אדם לקנות מחצלת חדשה לשם סוכה לסכך בה אע"ג דחזיא לשכיבה בתר מחשבתו אזלינן וכיון דקנאה לצורך סוכה וסיכך בה אינה מקבלת טומאה. ולא מסתבר לי אלא בתר מנהג אנשי המקום אזלינן כדקא' לא נחלקו ר' דוסא וחכמים על מחצלאו' אושה שהן טמאות הילכך במקום שנהגו לעכב עליהן אפי' או לאומן לתקנה לו לסוכות אין מסככים בה דמי יודע שאמר לאומן לתקנה לו לסיכוך ואתו כ"ע לסכך בהו עכ"ל. והובא בשילטי הגיבורים דף שלא' ע"א וז"ל כתב הר"י אפי' במקום שעושין אותן לשכיבה הקונה אותן מן האומן ע"ד לסכך מותר לסכך בה ולא נהירא להרא"ש ז"ל אלא הולכים אחר מנהג אנשי המקום כיון שדרכן לעשותן לשכיבה אפי' קנאה על דעת לסכך או אפי' צוה לאומן לתקנה ע"ד לסכך אין מסככים בה כי מי יודע אם תקנה לכך כיון שדרך אנשי המקום לעשותה לשכיבה עכ"ל וקיצר לשון הרא"ש ז"ל ולא סיים בה ואתו כ"ע לסכך בה ומ"מ נירמז במה שכתב כי מי יודע וכו' כלו' וכיון שכן אתו כוליה עלמא לסכך בה ומתוך לשון זה נוכל ללמוד נ"ד. ולכאורה לדעת הר"י מטראני אזלינן בתר דעת הגוי ולהרא"ש לא אזלינן בתר דעת הגוי אלא בתר מנהג אנשי המקום ואיפש' דאפי' הרא"ש מודה דמין הדין אזלינן בתר דעת הגוי אלא דמשום גזירה דאתו כ"ע לסכך בהו אסר כיון שמנהג אנשי המקום לעשותן לשכיבה. ובנ"ד לא שייכא הך טעמ' והך גזיר'. ואף את"ל דהרא"ש פליג לעניין דינא מ"מ אזלינן בתר מנהג אנשי המקום והמנהג הוא דענבים הנמכרים בשוק סתמ' הם לאכילה ועוד שבירושלם היום בעונותינו רובה גוים והמביא למכור לשוק על דעת הרוב הוא מביא והנמכרים לבעל הבית הם לעשות יין. ועוד יש צדדים רבים ולא חשתי להאריך זולת לאשר ולחזק דברי הרב זלה"ה כי הדין דין אמת הוא וכן ראוי לנהוג אחריו כי מימיו מן המקדש יוצאים ודבריו זייני מיזן מפיקין מזן אל זן הצעיר קטין וזעיר שמואל גארמזאן. עכ"ל הרב זלה"ה. ועפ"י דברי הרב הנז' ז"ל אי' לו' שע"ז סמכו אנשי ירושלם תו' ונהגו מנהג זה ואע"פי שהרב הנז' ז"ל לא פי' בדבריו הבדל זה שנהגו העולם לתת הבדל בין הענבים שקודם הכרזה לענבים שלאחר הכרזה אלא סתמא קא'. מ"מ לפי טעמו וממשו של הרב ז"ל יש טעם בעיר למנהג זה. ועינינו הרואות שהענבים שמביאי' הגויי' למכור אחר הרשות וההכרז' אינן כענבים שמביאין למכור קודם הרשו' וההכרז' דהם ענבים נקיים בלי פיזולת ומסדרין אותם בסלים כסדר הזה שנותני' מתחילה בשולי הסל עלי גפנים מטה א' ואח"כ מטה של ענבים עליה וחוזרין ונותני' על הענבים מטה אחרת של עלי גפנים ועליה מטה של ענבים וכן ע"ז הדרך עושין עד מילוי הסל. וכ"ז עושי' עד"ז לפי שכבר יודעים שכל מי שקונה ענבים הללו הן הנה לאכילה נזהרין בהם לסדר' סידור נאה בזה הסדר כדי שלא יתקלקלו הענבים ולא ימצאו מי שיקנה אותן. וכיון שכן הרי נגמרה מלאכתן ביד גוי ופטורי' מתרו' ומ'. אמנם הענבי' שמביאי' אחר נטילת הרשות וההכרזה נותני' אותן בסלים שלא כסידרן אלא כאשר יעלה המזלגים גם אינן מקפדין שיהיו הענבי' מנוקי' מכל סיג וענבים לחים ויבשים בתערובת הן מביאין לפי שיודעי' בעצמן שמי שקונה בזמן הזה הענבי' לעשותן יין אינן מקפדין. נמצא שבשעת לקיט' הגוי הענבי' בימי' ההם ובזמן הזה הוא ע"ד של הקונ' לעשותו יין וכיון שכן הרי לא נגמרה מלאכתן ביד גוי אלא ביד ישר' הקונה ולהכי אזלי לחומרא להצריכן תרומה ומעשר לדעת הרב זלה"ה. וכבר כתב הרב זלה"ה שכבר פשט המנהג בירושלם ת"ו זה כמה שנים והודו לו כל הרבנים שבדורו והוא ז"ל העיד ג"כ עדות נאמנה. וכיון שכן אין להרה' על מנהג זה שנהגו בירושלם לתת הבדל בין קודם הכרזה לאחר הכרזה כי מנהג זה יסודתו בהררי קודש ועפ"י ותיקין הוסר מנהג זה לכן אין לבטלו ולהוציא לעז על הדורות הראשונים כנ"ל.
5
