אדמת קודש, יורה דעה כ״בAdmat Kodesh, Yoreh De'ah 22
א׳שאלה בעיר הלזו שיש בה שלשה חצרות של יהודים דבוקים יחד ובעיר הזאת יש בה כהנים הרבה וכדי לשמו' את עצמן מטומאת אהל שהוא מדאורייתא מחמת היותם כל אחד ואחד מאלו החצרות תחת אהל אחד או מחמת שימצא זיזין הבולטין מן הגגין ורוב הבתים פתוחים זו לזו ואין להם תיקון להפריד ארבעה רוחות החצר כל א' לעצמו שלא ידבקו ע"י אהל זה בזה. והנה עדת הכהנים שואלים מן המורים יורו להם איזה תיקון כדי שלא יטלטלו טלטולא דגברא מבתיהם ושיוכלו להשתמש בכל אחד ואחד מהחצרות וכשנפטר א' מבני ישר' צריכים הכהנים לעמוד ביום הגשם לפי שכל אחד ואחד צריכין זה לזה ואין להם מקום פנוי לעמוד כי אם באמצ' החצר תשבו כעין תדרו יומם ולילה. יען שבית הקברות רחוק מן העיר ולפעמים ע"י סבה זו הם מוכרחים להלין את המת ב' לילות ועלה בדעת איזה מורים ורובם ככולם עלתה הסכמתם לעשות תיקון כראוי כדי שיוכלו הכהנים לישב בבתיהם והתיקון הוא להסתיר את המת בבית עד שלא ירחצו אותו ולצמצמו בין ה' דפי עץ שיהיה בגובהן ח' טפחים. גם התקינו שיעשו בדפין נקבי' קטנים פחו' מטפח כדי שישלוט האויר על המת ולא יסריח בימות הקיץ וכשהנקבי' הם קטנים פחותים מפותח טפח אין טומאה יוצאה משם וכיון שיש בגובהן ח' טפחים אי איפשר שלא יהיה שם חלל טפח מרוב' אעפ"י שתפח המת ובזה יהיה המת מונח באהל ומדור לעצמו ולא תצא הטומאה משם לאחת אהלים אחרים וכדי שלא יהיה בדבר שום ספק גזרו שלא לקבוע הדפים במסמרי ברזל וגם שלא יהיו הדפין משופי' ושלא לחברם אפי' במסמר של עץ. ובעת שיותנו דפין אלו על המת יסדירו אותם כך א' מראשו וא' מרגליו וב' מן הצדדין וא' למעלה וכדי שיוכלו הדפין לעמוד תיקנו שיקבעו אותם ע"י ד' יתדות של עץ לחבר את האהל להיות א'. וגם גזרו על הכהני' שלא יכנסו בפתח שהמ' עתיד לצאת משם משום דסוף טומאה לצאת וסוף טומאה לצאת מפתח זה אלי' דרובא דרבוותא ס"ל דהוי מדאורית' כדפסק מר זוטר' הלכת' בביצה דף ל"ח הלכה כר' אושעיא ועל הכל יפוצו מעינות התורה תורתו חוצה אם התיקון הלז הוא עשוי כהוגן או אם יש בו שום פקפוק באיסור תורה או באיסור דרבנן או אם ח"ו יבא הדבר לידי קלקול בעת מן העתים ויראנו מתורתו נפלאו' ע"כ הדברים האלה באר היטב ושכמ"ה.
1
ב׳תשובה מה אענה ומה אומר מעי מעי אוחילה כי זה ימי' רבים של צער שלא נתייחד אלי הדיבור וניטל ממני רוב המדבר גם חשכו הראות בארבות וידי אסורות ושאר הגוף להבל דמה כהדין חירגא דיומא וחסורי מחסרא אב"א קרא ואב"א סברא ובפרט בה' טומאה וטהרה. ונעלמה מעיני מכל חי מעת הוסר התמיד המצנפת והעטרה לא חלו בה ידים כמעט הלכות הללו נשתכחו מישר' לולי משה בחירו הוא הר"ם במז"ל ואחריו ישרי לב הר"ש והרב"ע והרא"ש והתי"ט שעשו אזנים לתורה. כל אחד בירר דרך לעצמו זה אומר בכה וזה אומר בכה עד שיבא הכתוב הג' ויכריע ביניהם בראיה ברורה. ואנן יתמי דיתמי מי האיש הרך הלבב אשר יכניס ראשו בין הרים הגדולים להכריע ולא יירא לנפשו יראת ה' טהורה. אכן להפצרת אחינו שבגולה למען אחי ורעי הגבורים הרמים נודע בשערים שמם יוסף יצחק בלולי' בשמן כתית למאור אחיהם הח' הש' והכולל שואל ומשיב אמת ליעקב ה"י אמרתי אל לבי אשנה פ' זה פעמים שלש הולך על ארבע עד מקום שידי יד כהה משגת ודעתי הקצרה. וזה החלי בס"ד.
2
ג׳בראשית מאמר הוא לחקור בחמשה דפין הללו אשר תקן להם הרב המובהק נאמן שמואל זלה"ה בהסכמת חכמי הדור להסתיר את המת בתוכם שנראה יותר פשוט בעיני להיות דפין הללו באהל על המת לחוץ לפני בטומאה שלא תצא ותטמא הבית וכלי הבית ולכן התקינו תקנה זו והנה לכאורה נר' שלא הועילו חכמים בתקנתם לפי מ"ש הר"ם במז"ל בפ' עשרים מה' טומאת מת וז"ל וכן אהל בתוך אהל וכזית מן המת באהל הפנימי כל הכלים שבאהל החיצון טמאי' עכ"ל ואת מקורה הערה. מרן הקדוש מדתני' בתוספתא דכלים צ"פ אהלים מצלין על הטהורים מלטמא ואין מצלין על הטמאים מלטמא ע"כ ותוס' זו הביאה הר"ם במ"זל בפי' המשנה בכמה מקומות ועשה עיקר מתוס' זו לכמה דינים מדיני ט"מ כאשר נזכיר להלן קצת מהם בס"ד. זה יצא ראשונה בפ"ח דכלים משנה ו' בבית שאור מוקף צ"פ ונתון לתוך התנור השאור והשרץ בתוכו והקרן בנתים התנור טמא והשאו' טהור ואם היה כזית מן המת התנו' והבית טמא והשאור טהור ואם יש בו פותח טופח טפח הכל טמא עכ"ל המשנה. ופי' ה"רם במ"זל שיצטרך שנקדים בכאן שרשים עצומים ואז תבין זאת ההלכה והשרשים בקיצור הם: ה"א, שכלי חרס קטן שהיה בתוכו אוכלין ומשקין ומוקף צ"פ ונתן כלי זה בתוך כלי חרס גדול ממנו ונגע השרץ בכלי חרס הגדול האוכלי' והמשקי' שבתוך כלי הקטן טהורין כיון שמוקף צ"פ. והשורש ה"ב, שאם היה כזית מן המת וכעדשה מן השרץ נתון בכלי חרס ומוקף צ"פ והכניסו לתוך תנור דכלי חרס והתנור הוא בתוך הבית הבית והתנור טמאים שאין הצ"פ מונע את הטומאה מלצאת והביא ראיה מתוס' זו הנ"זל וע"פי השרשים הללו פי' המשנה הוא דלהכי אמרו במשנה התנור והבית טמאי' והשאור טהור יע"ש. וע"פי שרשים הללו הוא מה שפסק בחיבורו פ' כ' מ"ה ט"מ הלכה א' דצ"פ מצלין על הטהור' שלא יטמאו ואינם מונעים את הטומאה שלא תצא ותטמא את אחרים כיצד כו' וכן לענין אהלים כשהם אהל בתוך אהל וטומאה בפניהם כלים שבאהל החיצון טמאים. גם ע"פי שרשים הללו הנז"ל בו בפרק הלכה ו' פסק דאם חלק הבית מארצו והטומאה בין המחיצה והארץ כלים שבבית למעלה מן המחיצה טמאים שאין האהלים מונעי' את הטומ' ואם היתה הטומ' למעל' מהמחיצ' כלים שתחת המחיצה טהור' שאהל מציל יע"ש. גם בפ' כ"ג הלכה א' פסק ע"פי השרשים הללו. גם בפ' י"ח בדין מגדל העומד בתוך הבית והטומאה בתוכו או בתוך התיבה שלו אע"פי שאין בו פו"ט הבית טמא טומאה בבית כלים שבתוכו טהורים טומאה תחת המגדל או בינו לבין הקורות וכו' הבית טמא. ופי' הר"ם במז"ל בפי' המשנה שהמגדל העומד בתוך הבית הנה הוא כמו בית בבית וכשהטומאה בין המגדל והארץ או בין המגדל והקורות וכיוצא לא יציל עליה האהל לפי שורש זה שאהל בתוך אהל והטומ' תחת הפנימי החיצון טמא והוא מאמר התוספתא הנז"ל. עוד שם בפ' כ' הלכה ח' גבי ב' חביות וכחצי זית בכלו א' וא' ומוקפות צ"פ והם בתוך הבית החביות טהורות והבית טמא דאין צ"פ לטומאה ואינן מתטמאות מחמת הבית שהרי הן מוקפות צ"פ יע"ש. גם דין זה יסודתו עפ"י השרשים הנז"ל. עוד בפ' כ"א הלכה ח' פסק שאם היתה הטומאה בתוך החרות הבית טמא שאין האהל שבתוך הבית מונע הטומא' כמו שביארנו יע"ש. גם דין זה מוצאו ומובאו מהשורש הנז' עוד בפ' כ"ד הלכה ב' גבי בית שחלקו בנסרים וביריעות מן הצדדין או מכלפי הקורות אם היתה הטומא' בין המחיצה והכותל או בין המחיצה לקורו' הבית כלים שבבית טמאי' שאין המחיצה מונעת הטומאה שלא תצא ותטמא כמו שביארנו באהל שבתוך הבית ע"כ. גם דין זה שורשו פתוח עפ"י התוספתא הנז"ל גם בפ' י"ט הלכה א' גבי כורת אם היתה טומאה בתוכה הכל טמא כל מה שבבית וכל מה שבתוכה כו'. וכתב מרן הקדוש שם וז"ל ומ"ש בתוכה הכל טמא הוא מפני שהדירת חללה בתוך הבית הרי הטומאה בתוך הבית ולא ימעיט הכורת מלטמא הבית כמו שנתבאר בתוס' שאין אהלים מצילין על הטמאים מלטמא וכמו שנתבאר פי"ח גבי היתה הטומאה תחת המגדל עכ"ל ז"ל יע"ש. וכל יד המרבה לבדוק ימצא כמה וכמה דינים מט"מ שיסודתן עפ"י השרשים הללו. ולא אעצור חיל לצרפן מ"מ די באלו הנז' שדינין הללו הנז"ל יסודתן בהררי קדש עפ"י התוס' הנז"ל בין לענין צ"פ ובין לענין אהלים דצ"פ ואהלים מצילין על הטהורין מלטמא ואינם מצילין על הטמאים מלטמא. ולכן פסק הר"ם במז"ל בפ' כ' גבי אהלים שאם היתה טומאה באהל הפנימי כלים שבאהל החיצון טמאי' וכלים ואדם טומאתם שוה לענין אהל וכיון שכן הוא צריך להתיישב בתקון זה שהתקינו להסתיר המת בתוך ה' דפים של עץ מאי אריא לן דהא ודאי מוכרחים אנו לומר דתקון זה אחשוביה אחשבינהו לאהל. ולא ככלי הבא במדה נחשב והרי אין לו שולים וכיון שאין לו שולים אעפ"י שהוא מחזיק מ' סאה בלח שהם כורים ביבש דין כלי יש לו ומקבל טומאה כמ"ש הרמב"ם. גם אין לדונו כדין מחיצה דהא קי"ל בדין חצצו מארצו שכתב הרמב"ם דאם הטומאה בין המחיצה והארץ כלים שבבית למעלה מהמחיצה טמאים שאין כו'. נמצא דבין הכי ובין הכי הבית טמא אלא שהקרוב אל הדעת הוא שתקון זה לאהל אחשבינהו. ועכ"ז אכתי לא עלתה מחשבון כהוגן וכדבר אמור.
3
ד׳וכבר עלה בדעתי לו' דאי' שהסתר הלז שתיקנו המת בתוך ה' דפי' היינו שיסתרוהו קודם שתשוב הרוח אל האלקים אשר נתנה עם יציאת נפש קודם שתתפשט הטומאה בבית וכמ"ש הר"ם במז"ל בפ"א מה' טומ' הלכה ט"ו וז"ל המת אינו מטמא עד שתצא נפשו אפי' מגויד אפי' גוסס כו' יע"ש והשתא כיון שהסתירה קודם שתצא נפשו א"כ הטומאה אין לה מקום לצאת והרי היא יוצאה ומונחת במקומה ונשאר הבית טהור וכההיא דסוף מ' שבת שפקקו את המאור בטפיח ופי' רש"י קודם שימות המת יע"ש. ורבנן סבוראי סברי דע"כ לא אמרו דכשהטומאה באהל הפנימי דכלים שבאהל החיצון טמאים אלא דוקא כשהביאו כזית מן המת בתוך אהל והכניסו אותו בתוך אהל אחר וכעין ההיא דכזית מן המת שהיה בתוך כלי מוקף צ"פ שכתב הרמב"ם בפ' כ' וז"ל אבל אם היה כזית מן המת נתון בכלי המוקף צ"פ והכניסו לבית הבית טמא וכן אהל בתוך אהל וכזית מן המת באהל הפנימי כל הכלים שבאהל החיצון טמאי' ע"כ דמדכתב אחר דין כלי המוקף צ"פ וכן אהל כו' משמע דבחד גוונא מיירי וכגון שהכניס כזית מן המת שהיה נתון בתוך אהל לתוך אהל אחר ובנדון כזה הוא מ"ש הר"ם במז"ל דאין אהל הפנימי מונע והרי היא כטומאה גלויה לאהל החיצון אמנם אם היה הדבר כנ"ד שהסתירו הטומ' קודם שתצא אי' לו' שגם הרמב"ם מודה דאין הטומאה יוצאה מאהל לטמא הבית. וטעמא דמלתא משום שדין זה דהתוספתא דא' דאין אוהלי' מונעי' את הטומ' הוא דבר חדש ואין לך בו אלא חדושו. ועכ"ז לא נחה דעתי בזה חדא דמ"ש זה מזה ומי שקל בפלס לו' שזה מונע וזה אינו מונע. ותו שלא הוזכר בשאלה שהיו עושי' הסתר הלז קודם שימות המת רגע א' ונמצא שאין דברי אלא כחוזה בכוכבים וכמדבר משיחיו. ועוד דההיא דמגדל וכורת נמי מוכח שהטומאה שתחת הכורת והמגדל היתה בבית לא שהכניסוה ממקום אחר לבית. והנכון יותר מזה עלה במחשבה לו' שתיקון זה שתקנו חכמי הדור להסתיר את המת בה' דפי' הוי אף לאחר שמת המת תיקנהו וס"ל ז"ל דמועיל תקון זה אף לאחר מיתה למנוע את הטומ' שלא תצא עוד ותטמא את הבית וכן משמע מדברי הר"ם במז"ל בפ"א מה' ט"מ גבי חלון שבין בית לבית והיה בו פ"ט ומעוטו דחוצץ בפני הטומ' שלא תכנס עוד לבית אחר והבית שאין הטומאה בו טהור מעת המעוט והלאה וכן נר' ממ"ש שם בהלכה ה' וז"ל היה בבית מת או רובע עצמות וכיוצא מעצמות הטומ' באהל ומעט החלון של בית זה כו'. אבל עצם פחות מכעדשה ממעט ע"י רובע עצמות וכיוצא בהן כו' עשה לבינה מעפר בית הפרס ה"ז טהורה ומתמעטת שלא אמרו אלא כו' הרי לך בהדיא שאע"פ שכ"ז שלא מעט החלון היתה הטומ' נכנסת מבית שבו הטומאה לבית אחר שבצידו ע"י החלון שהיה בו טפח וכשמיעטו טיהר הבית שבצד הטומאה וכן נר' בהדיא ממ"ש בש"ס מ' מגילה דף כ"ו גבי ההוא כנישתא דיהודאי רומאי דהוה פתח לההיא אידרונא דהוה מחית ביה מת והוו כהני בעו למיעל לצלויי התם אתו א"ל לרבא א"ל דלו תיבותא אותבוה דהו"ל כלי עץ העשוי לנחת וכלי עץ כו' וחוצץ בפני הטומ' א"ל רבנן לרבא והא זימנין דמטלטלי ליה בין מנת ס"ת עילויה והו"ל מטלטל מלא וריקם אי הכי לא אי' עכ"ל. הרי דאי לאו דמטלטלי ליה כו' היה חוצץ בפני הטומ' אף שכבר עברה הטומאה מהבית לב"ה אפ"ה כשהיו מניחים התיבה בפני הטומ' היה מפסיק הטומ' והוה שרי להו לכהנא לצלויי בב"ה וכ"כ בשיירי כנה"ג בי"ד סי' שע"א בהדיא בשם מהר"י הלוי יע"ש. דבר הלמד מעינינו שאם הטומ' בבית ועשו אהל על הטומ' כדי לחוץ על הטומ' שלא תצא עוד לבית דמהני וחוצצת בפני הטומאה שלא תעבור עוד אל הבית דנפסקה הטומאה מן הבית ולא נשאר עוד טומאה כי אם דוקא תחל האהל שהסתיר את הטומ' מכל צדדיו וטהר את הבית וזהו דוקא כשעשה אהל זה בכונה מכוונת להפסיק הטומ'. אך אם אהל זה שהוא על הטומ' לא נעשה בכונה זו להפסיק הטומ' אלא שאירע במקרה שלא בכונה נמצא אהל זה על הטומ' אז אין זה מונע את הטומאה מלטמא אהל החיצון ובענין כזה אמרו בתוספתא דאהלים אין מצילין על הטמאים מלטמא. וכעין זה יכולים אנו לפ' דין המגדל והכורת ודכוותייהו דהאהל לא נעשה מתחילה על כונה זו להפסיק הטומאה אלא היה עשוי לצורכן לכן אם אירע שנמצא טומאה תחת אהלים הללו לא מנעו הטומ' מלטמא את הבית. וכ"ת מנא לך האי מילתא דבמעשה ובכונה תליא מילתא ומהיכא נפקא לך לזה השיב שואלי דבר אף שלא מצאתי ראיה ברורה לחילוק זה מ"מ אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר מיהא דתנן פ"ז דאהלות המת בבית ולו פתחים הרבה כולם טמאים נפתח א' מהם הוא טמא וכולם טהורים חשב להוציאו עד שלא ימות המת וב"ה או' אף משימות המת כו'. ובש"ס דביצה דף י' הקשו לס' ב"ה דמהך מתני' נר' בהדיא דב"ה אית ליה ברירה וממתני' דביצה דזה וזה אני נוטל משמע דב"ה לית ליה ברירה. ותירצו הא איתמר עלה א' רבא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא וכן א"ר אושעיא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא. מכאן ולהבא אין למפרע לא. רבא א' לעולם למפרע והכא היינו טעמא כו' ופי' רש"י ז"ל הא אתמר עלה כו' ואפי' ב"ה לית להו הוברר ואין מטהרים אלא כלים דלבסוף דלאחר מחשבה אבל הראשונים טמאים וב"ש מטמאים את האחרונים דקא סבר משירדו תורת הטומ' לפתחים לפני מחשבה במיתת המת שוב אינה עולה מהם אלא ע"י מעשה כגון נפתח ובנפתח א' מהם לא פליגי מידי עכ"ל וטעמא דב"ה משום דמחשבה כמעשה חשיבי וכמ"ש בש"ס דקדושין יע"ש וכ"ש אם עשה מעשה דבעשה מעשה כגון נפתח א' מהם אפי' ב"ש מודו לב"ה דכלים דלהבא טהורים אף שירדה להם הטומ' משעת מיתה ומחשבה עד שעת מעשה משום דמעשה רב וכמ"ש רש"י כנז"ל. וז"ל דהרמב"ם פ"ז מה' ט"מ הלכה ב' המת בבית ובו פתחים הרבה בזמן שכולן נעולין כולן טמאים והיושב בצד כל פתח מהן תחת התקרה היוצא על הפתח נטמא נפתח א' מהם או שחשב להוציאו בא' מהם אעפ"י שחשב א' שמת כו' הציל על הפתחים כולן ואין טמא אלא כנגד הפתח שנפתח או שחשב עליו והשאר טהורים כו' היה לבית פתח א' לדרום ופתח לצפון וחישב להוציאו בצפוני ואח"כ באו וקרוביו ואמרו אין מוציאין אותו אלא בדרומי טהר דרומי את הצפוני כו'. עוד כתב שאם היו בו חלונות הרבה וכולן מגופות כולן טהורות נפתחו כולן טמאות ולא הצילו על הפתחים עכ"ל.
4
ה׳והנה כתב מרן הקדוש בשם מהר"י קורקוס וז"ל מ"ש דחלונות לא הצילו על הפתחים היינו דלא חשב כלל שמן הסתם אין דרך להוציא המת דרך חלונות שאם חשב להוציאו משם כבר נתבאר שחלון א' מציל וכ"ש אם פתח בכונה להוציאו משם ומ"ש נפתחו שנפתחו מאליהן בלא כונה ומחשבה אין כאן עכ"ל. והנה ודאי דהר"ם במז"ל פסק כב"ה דאפי' במחשבה בלבד מציל על הפתחים כולם ואפי' חשיב אחר שמת המת וכאוקמתא דרבא דאוקי דאפילו בכלים דלמפרע שבין המיתה והמחשבה או המעשה מטהר ב"ה ופלוגתייהו בברירה לפי אוקמתא זו דרבא וזו פשוט ואע"ג דאוקמתא זו דרבא ור' אושעיא אינה הלכה כנר' מדברי הר"ם במז"ל משום דרבא ור' אושעיא לא תלו פלוגתא דב"ש וב"ה בגרסי אלא בכלים דמכאן ולהבא נמצא דאפי' ב"ה ס"ל דכלים דלמפרע טמאים דלא אמרי' הוברר דמאתמול בפתח זה היה דעתו להוציאו ולא נחית טומאה לאדם ולכלים וכמ"ש רש"י בערובין דף ס"ח יע"ש כו' מ"מ נקיטנא מהכא דלכ"ע אם עשה מעשה שפתח פתח א' שטיהר על האדם והכלים דבין המחשבה קודם המעשה אף שירד להם הטומ' קודם המעשה. ולב"ה אפי' לא עשה מעשה אלא במחשבה לבד שחשב להוציאו דרך פתח א' מחשבה זו הויא כמעשה אפי' לאחר שמת המת וכבר ירבה להם טומאה לכל הפתחים אפ"ה ניצולו כל הפתחי' ועלתה הטומאה מהם והטהרו האדם והכלים אשר היו תחת הקורות היוצאות מעל הפתחים לחוץ אבל אם נפתחו מאליהן בלא כונה ומחשבה אינם מצילין וכמ"ש מהר"י קורקוס כנז"ל הרי לך כדמות ראיה לחילוק שאמרתי שהכל תלוי בכוונת הלב ובמעשה למנוע הטומ' מלצאת ולטמא את אהל החיצון משא"כ כשהיה אהל על הטומאה במקרה בלתי כונת הלב למנוע הטומ' שלא תצא דבההיא אי' לו' דאין אהל זה מונע והוא הדבר האמור בתוספתא דאהלים אינם מצילין על הטמאים מלטמא וכן הוא דעתו של הר"ם במז"ל. ואל תשיבני מלשון הרמב"ם שכתב בפ' כ' אבל כזית מן המת שהיה נתון בכלי המוקף צ"פ והכניסו לבית הבית טמא וכן אהל בתוך אהל וכזית מן המת באהל הפנימי כל הכלים שבאהל החיצון טמאי' ומי לא עסיקנן שהיה כזית מן המת בכלי ואח"כ הקיפו צ"פ אפ"ה אמרי' דאינו מונע את הטומ' מלצאת ודון מינה כשכתב הרמב"ם אח"כ וכן אהל בתוך אהל כו' נימא דאיירי בכה"ג שהיה כזית מן המת בבית ועשה מעשה דהיינו שהאהיל על כזית זה ויפרוש את האהל עליו כדי למנוע את הטומאה שלא תצא ותטמא את הבית ואפ"ה פסק הרמב"ם דאינו מונע והבית טמא. לזה השיב דאף את"ל דבכלי צ"פ איירי בכה"ג שהקיפו צ"פ אחר שהיתה בו הטומ' ואפ"ה אינו מונע. מ"מ גבי אהלים אם היה בסגנון זה שעשה מעשה רב ודאי דמהני ומונע וטעמא הוי משום דבכלי המוקף צ"פ הלכה רווחת הוא דאין צ"פ לטומ' וכמו שכבר זה מוזכר בתוס' בכמה מקומות ולהכי לא שנה בין אם היה הכלי מוקף צ"פ מעיקרא ובין אם הקיפו אח"כ דאין במעשיו כלום. משא"כ גבי אהלים דאדרבא אשכחן דאהלים חוצצין בפני הטומאה בהא ודאי לא אמרו אין אהלים לטומא' ואם עשה מעשה בידים ודאי דמהני כמדובר. ומ"ש הר"ם במז"ל בריש פי"ג דכל טפח על טפח ברום טפח קרוי אהל וחוצץ בפני הטומא' בין שעשאו להאהיל בין שנעשה מאליו כו'. ע"כ צריך לאוקומה באהל גלוי לאויר ומביא את הטומ' לכלי' שתחת האהל זה וכמ"ש בפי"ב הלכה א'.
5
ו׳ומיהו אכתי לבי מהסם מתרי טעמי חדא כיון שלא מצאנו ראיה ברורה כשמש לחלוק זה שכתבתי בין אם האהל היה בבית מקדמת הוא ובין אם עשה האהל במחשבה ובכונה להפסיק הטומאה והראיה שהבאתי מהך מתני' בפ"ה דאהלות אנכי הרואה דאיכא מאן דשדי בה נרגא למעמיק בעומק עייונו א"כ אינה ראיה החלטית כדי לעשות מעשה. ולתקן תקנה מפי' ראיה זו בלבד.
6
ז׳שנית דמלשון הרמב"ם ז"ל בחיבורו ריש פי"ג הנז"ל נרא' בהדייא להיפך ואף שנדחקתי ליישב דבריו דמיירי בדין זה באהל הגלוי לאויר מ"מ יודע אני בעצמי שהוא דוחק וכאשר עיני המעיין תחזינה משרים. והדבר אשר אבחר בו יותר הנלע"ד שתיקון זה שתיקנו הוא תקון גדול וחשוב אהל וחוצץ בפני הטומא' שלא תצא ותטמא את הבית לפי שאהל זה תיקנוהו לעשותו מדבר שאינו מקבל טומאה דהיינו מנסרים של עץ שאינן מקבלים טומאה וס"ל דע"כ לא אמרו בתוספ' והרמב"ם ז"ל דאהל בתוך אהל והטומ' באהל הפנימי דאין האהל מונע את הטומאה וכלים שבאהל החיצון טמא' היינו דוקא כשאהל הפנימי הוא מדבר המקבל טומאה ולכן אינו מונע את הטומאה דהא קי"ל דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומא' וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בכמה מקומות וזו היא סברת הראב"ד ז"ל בהשגות פ' כ' הלכה א' והלכה ו' יע"ש. וס"ל להראב"ד דה"נ ס"ל להרמב"ם ז"ל וכונת השגתו ז"ל דלמה לא פי' הרמב"ם ז"ל וא' בד"א שאין אהל הפנימי מונע הטומ' היינו דוקא כשאהל הפנימי הוא מדבר המקבל טומאה אבל אם היה מדבר שאינו מקבל טומאה ה"ז חוצץ ומונע את הטומאה דכל כי האי הו"ל לפ' וליישב דברי הרמב"ם ז"ל אי' לו' שרבינו לדרכו הוא מהלך שבכל מקום מעתיק המשנה והתוס' בבריתא ולעולם דהר"ם במז"ל ה"נ ס"ל כס' הראב"ד ז"ל וכיון שכן הוא נמצא שתקנה זו מוסכמת ועולה זיווגה יפה בין לס' הרמב"ם והראב"ד ז"ל. ואם נפשך לו' הא מגדל וכוורת שהם כלים הבאים במדה ואינן מקבלים טומאה לא מדאורייתא ולא מדרבנן. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ריש פ"ו הלכה ב' וז"ל וכן כל עץ העשוי לנחת כגון התיבה והמגדל והכורות שהן מחזיקין מ' סאה ויהיה להם שוליים אינן מקבלים טומאה כלל לא מדאורייתא ולא מדרבנן וכו' ואפ"ה דינן כדין מגדל זה הבא במדה בפי"ח בהלכה ו' דאם היתה טומאה תחת המגדל כו' בין שיש שם חלל טפח ובין שאין שם חלל טפח הבית טמא. ודכוותא נמי גבי ככרות בפי"ט הלכה א' יע"ש.
7
ח׳והרי אהל זה כמגדל וכוורת הוי אהל שאינו מקבל טומאה לא מדאורייתא ולא מדרבנן כיון שהן באים במדה ואי איתא דהרמב"ם ז"ל ס"ל כהראב"ד ז"ל למה פסק באהלים הללו דמגדל וכוורת דאינן מונעין את הטומא' מלצאת הא כיון שאינן מקבלין טומא' דין הוא שימנעו את הטומאה מלצאת. אלא ודאי דל"ש ליה להרמב"ם ז"ל בין אהלים המקבלים טומ'. לאהלים שאינן מקבלים טומאה דכל אפייא שווין לענין זה לדעת הר"ם במז"ל. ועוד יגדל התימא על מרן הקדוש ז"ל בפ"כ הלכה ו' בדין חצצו מארצו שרצה להליץ בעד הרמב"ם ז"ל ע"מ שהשיג עליו שם הראב"ד ז"ל יע"ש. ולא זכר שר הך דהמגדל וכורת ועייל נפשיה בקופא דמחטא ולבסוף הניח הדבר בצ"ע. גם לזה לא אשי"ב ימיני אחור מלכתוב תשובה ניצחית בס"ד דע דבעידנא דגרסינן בהלכות הללו תמהתי על בעל הרי"ב ז"ל הוא הראב"ד דלפי דרכו מה יענה בדין מגדל וכוורת שהן מאהלים שאינן מקבלין טומאה ואפ"ה אמרו במשנה כשהטומאה תחתיהן הבית טמא וזו משנה שלימה שנינו. ומדוע הראב"ד ז"ל אחז בפלך השתיקה במקומות הללו דמגדל וכוורת ולא השיג על הרמב"ם ז"ל כמנהגו הטוב הלא דבר הוא. שא נא עניך וראה מ"ש הרא"ש בפי' המשנה פ"ח דאהלות משנה א' שכתב על חלוקה דאלו מביאין וחוצצין השידה והתיבה והמגדל והכוורת וכו' כתב הרא"ש ז"ל שם וז"ל דחוצצין השידה תיבה ומגדל וכוורת ובור אין פי' כמו אינך דתני במתני' דכל אינך חוצצין בין כלים וטומא' שע"ג או תחתיהן. אבל חוציצין בשידה וחבריו אי לפי' כן דהא לקמן תנן דכוורת אינה חוצצת בפני הטומאה שתחתיה או על גבה ופי' רבינו שמשון אעפ"י שהכוורת אינה מקבלת טומאה אינה חוצצת כיון דהיא כלי כדתנן פ' י"ה. אדם וכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר דאפי' נדבך הנתון ע"ג אבנים אינו מציל כ"ש הכלי עצמו. אבל חוצצין דשידה בפי"ט שבין בית לבית או בין עליה לבית כההיא דתנן פ"ה היתה שלימה ב"ש או' מצלת ע"ה ומיירי שאין הטומאה תחת הקדירה אלא מן הצד וכן ההיא דפרק לא יחפור דפריך הבית ויפה תיחוץ וכן ההיא דפ' בא העיר בני כנישתא דרומאה דהו"ל פתחא לההוא אידרונה דהוה ביה מתא וא"ר דלו תיבותא ואותבוהא התם דה"ל כלי העשוי לנחת ואינו מקבל טומאה וכן ההיא בסוף מסכת שבת שפקקו את המאור בטפיח. דמכל הנו שמעינן דכלי שאינו מקבל טומאה חוצץ שלא תעבור הטומאה ממקום למקום אבל אינו חוצץ כשטומאה תחתיו או ע"ג מההיא דכוורת עכ"ל.
8
ט׳נמצא דלפי' הרא"ש ז"ל הנז' למדנו דאף ששידה תיבה מגדל וכוורת הם כלים גדולים הבאים במדה ואינם מקבלים טומאה וחוצצין בפני הטומאה וחציצתן היא דקה בין בית לבית או בין בית לעליה אבל כשהושמ' תחתיהם אינם חוצצין.
9
י׳הנה כי כן אמור מעתה דהכי ס"ל להרמב"ם ולהראב"ד ז"ל כס' הרא"ש והר"ש ז"ל ובהכי ניחא מ"ש הר"ם במז"ל מגדל העומד בתוך הבית וטומאה תחתיו דבין יש חלל טפח ובין אין בו דהבית טמא וכן בכוורת שהיא כלי עץ הבא במדה לס' הרמב"ם פסק בפי"ט הלכה א' שאם היתה טומאה בתוכה הכל טמא כל שבבית כו' משום דמגדל וכוורת חד טעמא אית להו שאינן חוצצין אלא מן הצדדין דקא' ולא כשהטומאה תחתיהן דכשהטומאה תחתיהן נעשים אהלים לטמא ולא לטהר כדין אדם וכלים כמ"ש הרא"ש ז"ל כנז"ל. וא"ת ומאן מוכח דהרמב"ם ז"ל כס' הרא"ז ז"ל. פקח עיניך וראה מאן גברא רבא דקמסהיד הוא מר"ן הקדוש ז"ל שייחס ס' זו דהרא"ש ז"ל להרמב"ם שכ"כ בפי"ט מה' ט"מ הלכה א' ע"מ שהשיג הראב"ד ז"ל שם וז"ל א"א אין כאן טעם כו'. כתב מרן ז"ל וז"ל אין תלונתו על רבנן כי אם על המשנה דקתני בריש פ"ו דאדם וכלים אפי' כלים שאינן מקבלים טומאה נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר ובריש פ"ח קתני דכלים שאינן מקבלים טומאה חוצצין וליישב זה נאמר דחוצצין דרפ"ח מיירי בפי"ט שבין בית לבית וטומ' בא' מהם אבל כשהטומ' תחתיהן או ע"ג עושים אהלים לטמא אבל לא לטהר כדתנן רפ"ו וכן פי' הרא"ש ז"ל וכך הם דברי רבי' כאן אעפ"י שבפי' המשנה לא פי' כן עכ"ל. הרי לך בהדיא שמרן הקדוש ז"ל השווה דעת הרמב"ם עם דעת הרא"ש ז"ל בדבר הזה. איברא שדברי מרן ז"ל הללו הם סותרין למ"ש הוא הקדוש בפי"ב ע"מ שהשיג שם הראב"ד הלכה ב' וכתב א"א אפילו של עץ כו' וכתב מרן שם שהרמב"ם לא הוצרך לכתוב זה שסמך עמ"ש בפי"ג כו' יע"ש דמדבריו דף י"ב נראה בהדיא דהשוה את המדות שכל כלי הבא במדה ס"ל להר"ם במ"ש דנעשים אהלים וחוצצין בפני הטומאה לטהר אפי' אם הטומ' תחתיהן דהא שם מים לטהר אם טומא' תחתיהן חוצצין לטהר כלים שע"ג יע"ש. ואילו כאן בפי"ג כתב בהיפך מ"ש שם. וכבר התי"ט ברפ"ו השיג השגה זו עליו והניח הדבר בצ"ע יע"ש. ולדעתי נ"ל שאין זו אלא חזרה שחזר בו מרן ז"ל בפי"ט ממ"ש בפי"ב ותפוס לשון אחרון מ"ש בפי"ט היא העיקר.
10
י״אאמנם אכתי פש גבן לישב דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' כ"ד מה' ט"מ הלכה ב' וז"ל בית שחלקו בנסרים או ביריעות אם חלקו מן הצדדין או מכלפי הקורו' והיתה טומ' בבית כלים שבין המחיצה ובין הכותל או שבין המחיצה והקורות טהורין היתה הטומאה בין מחיצה לכותל או בין מחיצה לקורות כלים שבבית טמאין שאין המחיצה מונעת הטומאה שלא תצא ותטמא כמו שביארנו באהל שבתוך הבית כו' ולפי' הנראה מדבריו אלו ושבפי' המשנה בפט"ו ומאהלות שהשוה דין זה לדין אהל בתוך אהל שאם היה הטומאה תחת אהל הפנימי כלים שבאהל החיצון טמאי' שכתבו רבי' בפ' כ' יע"ש ולפום מאי דכתיבנא דהרמב"ם והראב"ד הושוו לדעת א' לו' דדוק' כשאהל הפנימי הוא מדבר המקבל טומא' הוא דאינו מונע אבל אם אהל הפנימי הוא מדבר שאינו מקבל טומאה מונע. א"כ ק' דאי אי' דהר"ם במז"ל סובר כן מדנקט בדין זה בית שחלקו בנסרים או ביריעות דנסרים הוי דבר שאינו מקבל טומאה וכמ"ש הר"מ במז"ל פ' כ"א מה' ט"מ שמנה שם נסרים של עץ הפשוטים בכלל הדברים שאינן מקבלים טומ' יע"ש והיריעות הם מקבלים טומאה כשהן מתוחין בלבד ואין להם שיפוע וכמ"ש הרמב"ם בפי"ג מה' ט"מ הלכה ד' יע"ש. ומחיצה זו דיריעות מיירי במתוחין בתוך הבית ומקבלים טומאה. וא"כ אי איתא דהרמב"ם כהראב"ד ז"ל ס"ל קשיא נסרים דנקט דהא כיון דנסרים אינם מקבלין טומאה למה לא יהיו מונעים וחוצצין בפני הטומאה מלצאת ולמה כתב שאם טומאה בחוצץ כלים שבבית טמא מאחר שהמחיצה זו דנסרים היא כאהל בתוך אהל לס' הרמב"ם ז"ל. ובשלמא יריעות דמקבלי טומאה תינח דהא קי"ל דאהלים המקבלין טומאה מצלין על הטהורין מלטמא ואם טומ' תחתיהן אינם מונעים את הטומאה מלצאת ולהכי ניחא דכשהטומאה בחצץ כלים שבבית טמאים לפי שיריעות הללו אינן מונעים את הטומאה מלצאת ולטמא. אבל בנסרים אמאי אין מונעים כיון שאינן מקבלין טומאה. ואע"ג דהרמב"ם ז"ל העתיק לשון המשנה מ"מ הי"ל לפ' את דבריו ולומר דנסרים אלו האמורים במשנה מיירי במקבלין טומאה וכגון שאינן חלקי' ויש להם בית קבול ומדסתם את דבריו ולא פי' וכיילינהו בהדי הדדי נסרים ויריעות משמע דל"ש ליה להרמב"ם ז"ל באהל הפנימי אם הוא מדבר המקבל טומאה או אם הוא מדבר שאינו מקבל טומאה דשקולים הם בדין זה וזה היפך ס' הראב"ד ס"ל [ז"ל?].
11
י״באמנם כד דייקי אי' לו' דאכתי ס' הרמב"ם ז"ל כדקיימא קיימא ובשיטתו דהראב"ד ז"ל הולך כדבר האמור ומ"ש כאן בדין זה דנסרים הוא ע"פ מ"ש הראב"ד ברי"פ כ' בהשגתו על הרמב"ם שכתב א"נ באהל הפנימי שאין לו דרך לצאת אלא ע"ד החיצון עכ"ל שכוונתו רצויה בדבריו אלו לו' אף את"ל אם אהל הפנימי הוא מדבר שאינו מקבל טומאה אפ"ה כשהטומאה בתוכה כלים שבאהל החיצון טמאי' והיינו כשאין לו דרך לטומאה לצאת אלא על החיצון. וכיון שכן ל"ק הך דנסרים דנקט הרמב"ם דהרמב"ם נקט בלשון המשנה ונסרים לא ק"ל כדי לפי' ולומר דאיירי בנסרים המקבלין טומאה משום דאפי' איירי בנסרים שאינם מקבלי' טומאה שפיר מתוקמה מתני' ומשום טעמא אחרינא הוא דנטמ' אהל החיצון משום דכיון דאין דרך לטומאה לצאת אלא על אהל החיצון לכן אם הטומאה בחצץ אף שחצצו בנסרים שאינם מקבלין טומאה אפ"ה כלים שבבית טמאין כיון שהמראה זו היא באהל הפנימי ואין לה דרך לטומאה לצאת כי אם דוקא דרך אהל החיצון לכן משום האי טעמא אמרו במשנה כלים טמאים. אמנם ביריעות דשייך בהו תרי טעמי חדא הא ונוסף גם הוא שהם מקבלין טומא' ואינן מונעים את הטומ' מלצאת ולטמא כלים שבבית דהוי אהל בתוך אהל נמצא דנסרים ויריעות חילוקים בטעמים הם ודינם שוה לענין הטומאה וטעמא דנקט הרמב"ם ז"ל שאין המחיצה מונעת את הטומאה שלא תצא ותטמא ע"כ לומ' דקאי איריעות ששייך בהם טעם נוסף על טעם כעיקר השייך בשניהם ובזה נמצא דאכתי הרמב"ם והראב"ד שווין הם בדין זה כדברי האמור והשתא כיון שזיכנו ית' לקרב הלבבות ולהשוות את הדיעות שבת אחים גם יחד שני עמודי עולם הרמב"ם ז"ל והראב"ד אשר כל עיני ישראל אליהם בדין זה דאהל דבתוך אהל. א"כ הוראת הרב המו' שמואל בקוראי שמו ז"ל. וסיעתו ז"ל ותקונם תיקון גדול הוא ויש להם אשלי רברבי לישען עליהם וע"כ אין לפקפק עוד במראתם ותיקונם והדין דין אמת ויש להם ע"מ לסמוך ומה שלא פי' את דבריהם מקום הניחו לנו.
12
י״גואפנה על ימין על התקנה שסדר להם מורי אחד היה אברהם רבינו הגדול כמהררא"י זצוק"ל שעשו בדפין נקבים פחותים מטפח כמ"ש בחיבורו הנדפס ראשון זרע אברהם ראיתי דברי פי חכם חן הח' הש' והכולל אמת ליעקב ה"י שואל ומשיב קשות מעומד תחילת דבר או' עיקרא דהאי מלתא תנן פ' עשירי דאהלות אין בארבות פו"ט טומאה כנגד ארבות כו' וכן דבר שאינו מקבל טומאה בין מלמעלה בין מלמטה אין טמא אלא תחתון. והר"ש ז"ל בפי' הכריע במתני' דלעיל משנה ד' דמיירי דנתון בכל שתי הארובות יע"ש ומפני הכרעה זו פי' בסוף משנה ה' שאמרו אין טמא אלא תחתון והוק' לו דלמה לא תני כדלעיל ממנו ולמטן טמא ממנו ולמעלן טהור. ותירץ משום דאי תני הכי משמע דקאי אלמעלן ואינו דכיון דנתן מלמטן א"כ העליה טהורה. פי' שכיון שנתן דבר שאינו מקבל טומא' מלמעלן הרי חצץ בפני הטומ' וא"כ העליה טהורה. זהו פשוטו ומדרשו של הח' הש' ה"י שפי' במ"ש א"כ העליה טהורה שהוא בתמיהא כדי להשוות דעתו לדעת הרא"ש דס"ל בפי' המשנה זו דהעליה טמאה והבית טהור לא נהירא לן ואין זו דרך ישרה שיבור לו האדם מאחר שהר"ש פי' את דבריו בחבל ובנעימה קדושה אמר כיון שנתן מלמטן כו' כלו' והרי חצץ בפני הטומ'. ועוד דילמד סתום מן המפו' ושפי' לעיל בסוף משנה ה' וז"ל ממנו ולמעלה טהור דחוצץ בפני הטומ' ע"כ דסתמו כפי' דר"ל דכיון שנתן דבר שאינו מקבל טומאה בארובה שבבית הרי היא חוצצת בפני הטומ' ה"נ דכוותא ואם כן פשיטא דהר"ש והרא"ש חלוקים בעיסתן הם. עוד כתב החכם השלם ה"י וז"ל ולע"ד שהכרח הרא"ש והר"ש לפ' מתני' כן הוא מתוספתא דאהלות פי"א. הביאה הר"ש וז"ל ארובה שבין בית והעליה ואין בה פו"ט טומאה בבית כלים שבעליה טהורו'. טומאה בעליה כלים שבבית טהורין שאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות ד"א אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצא ממנו אלא בפו"ט ע"כ והם ז"ל מדקדקי' ברישא דתני ארובה שבין בית לעליה ואין בה פו"ט טומאה בבית כלים שבעליה טהורות. משמע הא טומאה כנגד ארובה טמאי' ואינו יורד התקרה העליונה וסותמת משום דע"כ לומר דסבר כר"א דתוספ' דהטעם אינו דיורד התקרה אלא משום דאין טומאה נכנסת בפחות מפו"ט דוקא ולכן אין כח בטומאה לחזור ולהכנס לבית משום דהטומאה עומדת תחת הארובה ונקראת עומדת תחת אהל העליון של העליה ומתני' כו'.
13
י״דואני אומר דאת"ל דלשון התוס' כן כמו שהעתיקה הוא ה"י בלי תוספת דברים אפ"ה אי אי' לו' שהרא"ש ז"ל הכריח הדבר לפ' המשנה כמו שפי' מכח דתוספ' זו דאם נשען על תוספ' זו איך פי' ואמר שאם נתן למעלה ולא נתן למטה דהעליה טמאה והטומאה נכנסת שם בפחות מפו"ט כיון דהטומאה כנגד הארוכה והרי בהדייא אמרו בתוס' זו הנז' דאין טומאה יוצאה מאהל אלא בפו"ט וא"כ לפי' דברי תוס' זו אין הטומאה יוצאה מהבית להכנס לעליה אלא בפו"ט דוקא ולא בפחות מפו"ט וכי היכי שנתון טעם כעיקר לבית שהוא טהור מפני שאין הטומאה חוזרת מעליה לבית כיון דאין בארובה פו"ט הנ' דין הוא שלא תצא הטומ' בפחות מטפח. ועוד זאת יתירה דלא סיימוה קמיה שאם היה רואה סיום דברי תוספ' זו היה חוזר בו וז"ל דברי התוס' ארובה שבין בית לעליה כו' ובה היה מסיים כלים שכנגד הזית ר' מטמא וחכמי' מטהרין א"ר רואה את דבריהם מדברי ע"כ ופי' הרא"ש בפ' י' דאהלות וז"ל רואה אני את דבריהם מדברי דמדטהרינן שאר כלים א"כ שכנגד הזית נמי טהורין עכ"ל יע"ש. וכל חכם לב בלבבו יבין בפי' כלים שכנגד הזית אי פליגי ביה ר' וח' מיירי בכלים שכנגד זית הטומאה אשר תחת הארובה ולא כלים שכנגד הזית בבית ובעליה שתחת התקרה דאי הכי במאי פליגי אלא ודאי עיקר פלוגתייהו הוא בכזית מן הטומאה שהיא בארובה עצמה ובכלים שהם כנגד זה הוא דפליגי ר' וח' וחזר ר' והודה לח' וא' נראים דבריהם מדברי וכמ"ש רש"י דכיון שאין הטומאה שם וא"כ שכנגד הזית נמי טהורי' כיון שאין בארובה פו"ט. הרי שהתוס' בפה מלא דבר הכתו' שאין הטומאה יוצאת מהבית ואינה מטמאה כלים שכנגד הזית שבארובה בפחות מטפח וזה פשוט וברור כשמש והוא היפך הדייוק שדייק הח' ה"י בדברי התוס'. נמצא דהרא"ש אין לו עסק בתוספתא זו וידיו מסולקות ממנה. אמנם הרא"ש ז"ל מה שהכריחו לפ' כמ"ש הוא מכמה הכרחיות כאשר נכתוב להלן בס"ד. ואח"ז כתב הח' ה"י וז"ל ומכל זה הביאו להרא"ש לפ' מתני' ולהביאו לפסק הלכה הלמ"מ וז"ל דזמנין דמאית מיתא בביתא ושרי לכהונה למיעל לביתא וכו' ופסקו בנו הטור ז"ל כו' עד כולם ענו אבתריה אמן כו' ולהלן נכתוב בע"ה שאין מקור דין זה מכח משנה זו דשתי ארובות זו ע"ג זו אלא מכח משנה אחרת כאשר יבא להלן בס"ד וכבר כתוב אצלי מה שהשבתי ע"ד הח' ה"י הלא הוא חתום באוצרותי ואין כאן מקומו ושעתו.
14
ט״וומעתה נעתיק עצמינו לפ' דברי הרא"ש ז"ל במ"ש במשנה דאין בארובות פו"ט להבין במאי פליגי הרא"ש והרמב"ם בפי' משנה זו. ומשם נעלה ואבא לבאר דין הרא"ש המחודש שכתב בה' קטנות ד"ה ט"מ הנז"ל ומהיכא נפקא ליה אם ממשנה זו או ממשנה אחרת כאשר נכתוב בס"ד.... הרא"ש ז"ל בפי' המשנה זו דאין בארובות פו"ט נתן למעלה ולא נתן למטה העליה טמאה והטומאה נכנסת בפחות מטפח כיון שהטומאה היא כנגד הארובה והבית טהור שאין טומא' חוזרת להכנס לבית כיון שאין בארובא פו"ט ולהכי לא תני הכא כדלעיל דתני ממנו ולמטה טמא משום דהוה משמע דהכל טמא כו'. ולכאורה ק' לע"ד דאיך הרא"ש חולק עם תוספתא שלימה שאמרו שאין הטומאה יוצאה מאהל לאהל ולא נכנסת בפחות מטפח ואחשבה לדעת במושכל הא' דודאי הרא"ש איננו חולק עם התוס' אלא דהכא טעמא רבה אשכח ודרש לה הכי והוא דודאי דשתי ארובות הללו המכוונות זו כנגד זו העושה אותם תחילת המחשבה וסוף המעשה לאורה הוא צריך והרי ארובה עליונה גלויה לאויר היא ואין מי שיכחיש המוחש וכיון שכן ארובות הללו העשויין למאור דיינינן להו כמו חלון העשוי לאורה דשיעורו להוציא ולהכניס הטומאה כמלא מקדח והוא פונדייון פחו' מטפח כאשר ביאר הרמב"ם כל השיעורי' בפי' המשניות בחיבורו פי"ב יע"ש. נמצא שארובה הגלויה לאויר שיעורה קטן מהכיל בפחות מטפח והטומאה שהיא כנגד ארובה שהיא גלויה לאויר העולם הבית כולו טהור וכמ"ש הרמב"ם שם. אמטו להכי ס"ל להרא"ש בארובות הללו העשויין למאור שאם סתם ארובה שבעליה בלבד והיא מכוונת כנגד ארובה התחתונה בדבר שאינו מקבל טומאה דהעליה בלבד היא טמאה והבית טהור. וטעמו וממשו הוא דכיון שהטומאה שהיא מכוונת כנגד ארובות הללו דרכה לצאת לאויר אפי' בפחות מטפח והנה היא יוצאת מהבית ועלתה אל העליה לפתוח לאויר דרך ארובה שבעליה ובא זה וסתם את הארובה העליונה בדבר שאינו מקבל טומאה וחצץ בפני הטומאה ומנעה מלצאת ולכן נשארה הטומאה למעלה בעליה ואין לה עוד מקום לנוח ממקומה שהרי למעלה אין לה דרך לצאת שהרי סתמו בפניה ופנה למטה גם לא מצאה מקום לחזור. כי המקום צר לה שאין בה פו"ט וע"כ היא יושבת ועומדת בעליה ומתפשטת שם. וא"כ כפי זה מוכח שאין הרא"ש חולק עם התוס' לפי טעם זה.
15
ט״זאמנם הרמב"ם שפסק בנדון זה שאין טמא אלא ארובה בלבו רוח אחרת אתו וס"ל כיון דעיקר ושורש הטומאה עודינו באיבו בבית א"כ כשסתם הארובה העליונה נשארה הטומאה באיתנה הראשון דמעולם לא עלתה כל הטומאה משורשה אלא מה שפרח מן הטומאה בעוד הארובה העליונה פתוחה פרח ומה שלא פרח עדיין כרוך בשורשו התחתון אשר בבית ולכן פסק שהבית בלבד הוא טמא והעליה טהורה. הנה עד עתה ביארנו ההפרש שבין הרא"ש והרמב"ם בפי' משנה זו. ועדיין צריכים אנו למודעי דאי איתא דהרא"ש ס"ל בפי' המשנה כדפי' מכח ההכרח שכ"ל. א"כ תימא על עצמינו איך אי' לומר דממשנה זו הוציא' דין המחודש הנז' בה"ך מט"מ וז"ל וזמנין דמאית מיתא בביתא ושרי לכהנה למיעל בביתא ואסיר למיעל לעליתא ומשכחת לה בכזית מן המת הנתון תחת הארובה שאין בה פו"ט וטומאה בוקעת ועולה ונכנסת לעליה כיון שהיא מונחת תחת הארובה ואע"פ שאין בה פו"ט אבל אינו חוזרת ויורדת לבית כיון שאין בארובה פו"ט ודבר זה מפו' בפ"י דאהלות במתני' דאין בארובות פו"ט עכ"ל. דלפי האמור אין משם ראיה כלל לנדונו דשנייא הך דמתני' דאין בארובות פו"ט שפי' שהטומאה עולה למעלה עליה משום דאינהו ארובות הן גלויות לאויר ולמאור שדרכה של טומאה לצאת אפי' בפחות מטפח כמש"ל. משא"כ בדין זה המחודש שכתב הרא"ש ז"ל דמיירי שארובה זו פתוחה לעליה ואין אויר כנגדה אלא תקרת העליה א"כ מנ"ל להרא"ש ז"ל לומר שעולה הטומאה לעליה בפחות מטפח כיון שאין אויר כנגד ארובה זו.
16
י״זתו ק"ל טובא בדין מחודש זה דהרא"ש מהך מתני' דפ' י"ב דאהלות דתנן במתני' סנדל על עריסא שפיחתו בתוך הבית אם יש בו פו"ט הכל טמא ואם לאו מונין בו כדרך שמונין במת עכ"ל. ופי' הרא"ש שם בפי' המשנה וז"ל ופיחתו העריסא והסנדל מעזיבת העליה אם יש בנקב פו"ט כל העליה טמאה ואם לאו מונין כסדר ט"מ הסנדל והעריסא טמאים טומאת ז' כדין כלים בכלים והקטן טמא טומאת ערב ומיירי כשהטומאה היא תחת הפחת וקדמה טומאה לסנדל עכ"ל. והשתא לפי סברתו שבדין המחודש הלזה ההולך לקראתנו דס"ל שהטומאה עולה לעליה שיש לה תקרה דרך הארובה שאין בה פו"ט. א"כ לפי דבריו אלו מן הראוי בהך מתני' כשאין בנקב תקרת העליה פו"ט ונסתם הנקב ברגל העריסא שיהיה הכל טמא והעליה ג"כ שהרי הוא ז"ל פי' שהטומאה היא כנגד הפחת וגם שהטומאה קדמה לסתימת הסנדל וכיון שקדמה הטומאה קודם שנסתם הפחת הרי עלתה הטומאה לעליה קודם הסתימה דרך הנקב אע"פ שאין בנקב פו"ט וא"כ להרא"ש למה אמרו במשנה דבשאין בנקב פו"ט דהעליה טהורה כי כן משמע מלשון המשנה וכ"כ בהדיא הרמב"ם בחיבורו פי"ו מה' ט"מ דכשאין בפתח פו"ט דהעליה טהורה. וא"ל דכיון שאח"כ נסתם הפחת ברגל העריסא הוי סתימא מעליא ולהכי העליה טהורה דהא ליתא משום דכיון שרגל העריסא הוא דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה וכמו שמבואר זה במתני' בארובות הנז"ל וזה פשוט. ומצאתי שכעין קו' זו הק' מרן הקדוש עמ"ש הרמב"ם פ' י"ו בדין זה וז"ל הפוחת את המעזיבה עד שעשה בה ארובה בתוך תקרת הבית כו' ואם אין בה פו"ט העליה טהורה והרגל שלמטה טמאה כו'. והק' מרן ז"ל דמ"ש ממ"ש למעלה דאין בארובות פו"ט וטומאה כנגד ארובות דאם נתן דבר המקבל טומאה דהבית והעליה טמאים כו' ותירץ מהר"י קורקוס שכל דבר הנכנס בעובי המחיצה וממלא הפחת ויושב שם מהתיקרא הוא חשוב ואין או' בו עירב את הטומאה כו' יע"ש. ועם שהתירוץ זה דמהריק"ו ק' ההבנה אצלי דאי הכי אף אם היה בנקב פו"ט נמי נימא הכי דכיון שנכנס בעובי המעזיבה שיהיה חוצץ בפני הטומאה ולמה אמרו העליה טמאה. אלא מאי אית לך למימר דעיקר טעמא הוי משום דרגל העריסה הוא דבר המקבל טומאה ולכן אינו חוצץ בפני הטומאה ולהכי העליה טמאה וא"כ ה"נ כשאין בפחת פו"ט לא תיהני סתימה זו דרגל העריסה כיון שהוא מקבל טומאה מ"מ תירוץ זה דמהריק"ו אין בו כדי להעלות ארוכה לדברי הרא"ש משום דיישוב זה צודק לס' הרמב"ם דס"ל דאין טומאה יוצאה ממקום למקו' אלא דוקא בפו"ט וכיון שכן או' בדרך דחוק יישוב זה דמהריק"ו ז"ל משא"כ לס' הרא"ש ז"ל דס"ל דהטומאה עולה למעלה לעליה אף על פי שאין בנקב פו"ט כמ"ש בדין המחודש הנז"ל דהשתא לפי סברתו ז"ל אין חילוק בין אם יש בנקב פו"ט לאין בו פו"ט לעניין טומאה שעולה אל עליה וא"כ על כורחין אין יישוב זה דמהר"י קורקוס ז"ל עולה יפה ליישב דברי הרא"ש וא"כ הדרא קושיין לדוכתא כמו שהקשתי למעלה והדבר צריך לי תלמוד דוקא.
17
י״חמעתה אלכה ואשובה למקומי הראשון עכ"ל דלפי האמור איך הרא"ש ז"ל הוליד דין מחודש כזה ממתניתין דאין בארובות פו"ט. וע"צ הדוחק עלה בדעתי לומר דאין ראית הרא"ש ז"ל ממשנה דאין בארובות פו"ט לפי שראיתי גירסא אחרת בלשון הרא"ש ז"ל בה"ך דט"מ דבמקום דאין בארובות פו"ט גריס שם אין בארובה פו"ט והיא המשנה הב' שבפ' עשירי מאהלות המתחלת כן אין בארובה פו"ט. ושמתי אני את פני לקיים גירסא זו באופן דאי' לומר דראית הרא"ש ז"ל היא ממשנה זו דאין בארובה פו"ט דאמרינן התם הטומאה כנגד ארובה נתן את רגלו מלמעלה ר"מ מטמא וח"א אם טומאה קדמה את רגלו טמא ואם רגלו קדמה את הטומאה טהור והלכה כחכמים. וכתב הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל אמנם יתחייב מזה שיהיה האיש שנתן רגלו מלמעל' טהור לפי שהארובה פחות מפו"ט ולא תצא הטומאה מהבית פחות מטפח ולשון התוס' אין הטומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה ממנו אלא בפו"ט אחר זה א' אם טומאה קדמה את רגלו הוא טמא לפי שהטומאה מטמא כל מה שיגבילהו כמו שקדם ובעת שנתן רגלו האהיל על הטומאה כו' יע"ש. נמצא לפי פי' זה דהרמב"ם ז"ל דטומאה זו שטימא את אדם זה שנתן רגלו מלמעלה כשקדמה הטומאה לרגלו היא טומאת אהל שהאהיל רגלו על הטומאה שכנגד הארובה מלמטה. ולפי זה אי' לו' דהרא"ש הביא ראיה לדינו ממשנה זו והוא כן שהוא ז"ל כתב דזמנין דשרי לכהנה למיעל בביתא אע"פ שהטומאה בו ואפי' למיעל לעליה וכגון שהיה כזית מן המת תחת הארובה שבין בית לעליה והטומאה בוקעת ועולה ונכנסת לעליה כלו' לטמא את האדם המאהיל עליה כלו' על ארובה זו ברגלו אבל אין כונתו לומר שתעלה הטומאה לעליה לטמא כל אהל העליה ולטמא האדם הנכנס שם אפי' שלא כנגד הארובה דהא הטומ' לא עלתה שם בעליה שיש עליה תקרה כיון שאין בארובה פו"ט. אלא מ"ש שהטומאה בוקעת ועולה לעליה ר"ל שעולה לטמא אדם המאהיל על ארובה זו דוקא אע"פי שאין בה פו"ט לטמא אדם זה דוקא אם אינה עולה הטומא' לעליה ולהתפשט בה וע"ז א' דאסרי' לכהנא למיעל לעליה משום דחיישי' שמא הכהן בהכנסו לעליה יאהיל ברגלו ע"פי ארובה זו כיון שהוא נקב קטן שאין בו פו"ט והוא לא ידע שתחתיה תעמוד הבהרת שהיא הטומאה שכנגד ארובה זו ואשם הנמצא מהאהיל על הטומאה בהיסח הדעת וטמא יטמאנו והוא ע"ד שאמרו לך לך אמרי' לנזירא כו'. כן היה נראה לע"ד ליישב דברי הרא"ש לפי גירסא זו. אבל כד דייקי' שפיר אי אי' לפרש כן דברי הרא"ש דמדכתב אבל אינה חוזרת ויורדת לבית משמע דמ"ש שהטומאה בוקעת ועולה ר"ל עולה לעליה להתפשט שם ולטמא את כל העליה וכל הנכנס בה טמא יטמאנו כדין הנכנס לבית הטומאה ובכן הדרי בי.
18
י״טאו כלך לדרך זה בפי' דברי הרא"ש במ"ש בה"ק מה' טמ' וזמנין דמאית מיתא בביתא וכו' ומשכחת לה בכזית מן המת וכו' דיש לדקדק בלשונו זה דלאו רישא סיפא ולאו סיפא רישא דממ"ש וזמנין דמאית מיתא בבית' משמע דאיירי במת שלם וממ"ש ומשכחת לה בכזית מן המת נראה דמיירי בכזית מן המת ומשום הכי אי' לו' דנדון זה דהרא"ש ז"ל מיירי בכזית מן המת ובמת שלם וכגון שהיה מת שלם בבית תחת התקרה וכזית ממת זה אשר היה שם הובדל ממנו בקירוב ונתון כזית זה תחת ארובה זו שבין בית לעליה אך אין בארובה זו פו"ט ופינו את המת מן הבית אך הכזית אשר הובדל ממנו לא פינו אותו ונשאר במקומו תחת הארובה ואפ"ה שרי לכהנא למיעל לבית לפי שכבר פינו את המת מן הבית אשר היה תחת התקרה ולא נשאר בבית כי אם דוקא אותו כזית אשר הונף והורם ונבדל מן המת והרי הוא נתון תחת הארוב' דוק' שאין אהל עליו כלל כלל לא והשת' כיון שאין אהל תקרת הבית מאהיל עליו להכי שרי ליה לכהנא למיעל בהדין ביתא אך לעליה שהיא כנגד הארובה אסיר ליה למיעל כיון שהכזית נשאר עודינו עומד במקומו תחת הארובה אמרי' טומא' בוקעת ועולה לעליה אף שאין בארוב' פו"ט וטעמא דמלתא דהעליה טמאה אף שאין בארובה פו"ט משום דבתר מעיקרא אזלינן דכיון דמעיקרא היתה טומאה גדולה בצד כזית זה ובו בפרק היה כח בטומאה לעלות למעלה למעלה ראש. ופי' את דבריו אח"כ וא' ודבר זה מפורש בפ"י מאהלות במתני' דאין בארובה פו"ט דאיפליגו תנאי בה. וז"ל המשנה שם במשנה זו מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד הארובה הבית טמא דר"מ כו' ר' יוסי אומ' אם יש בטומאה כדי שתתחלק ותטמא את הבית ותטמא כנגד הטומאה טמא ואם לאו הבית טמא וכנגד הטמא טהור ע"כ. ופי' הרמב"ם שם וז"ל כדי הוא שאם תחלק והוא על מצבו יהיה מגיע ממנו תחת גג הבית בשיעור והמגיע תחת הארוב' אשר אין בה פו"ט כשיעור והלכה כר' יוסי עכ"ל. וכן פסק בחיבורו פי"ו מהלכות ט"מ וז"ל אין בארובה פו"ט אם יש בטומאה כדי שתתחלק הכל טמא ואם לאו הבית טמא וכנגד הארובה טהור עכ"ל. וכנר' שהודה לו בדין זה בעל הריב הראב"ד ז"ל ומה שהשיג עליו שם הוא בחלוקה ראשונה כשיש בארובה פו"ט יע"ש.
19
כ׳ועוד בתוס' הביאה הר"ש וז"ל מקצת הטומאה בבית ומקצתו כנגד ארובת הבית טמא. והמאהיל טמא דר"מ ר"י ור"ש או' המאהיל טהור ר' יוסי אומר אם אין בטומ' ליחלק כגון כזית מן המת והשדרה והגולגולת הבית טמא והמאהיל טהור ע"כ. דבר הלמד מסופו מדברי ר' יוסי שהלכה במותו שאם יש בטומאה שיעור כדי לחלק הכל טמא הבית והמאהיל עליה אעפ"י שאין בארובה פ"ט. ואיפשר דמהכא יליף דין מחודש זה וראייתי ממשנה זו לפי מה שפי' דהרא"ש מיירי במת שלם בבית תחת התקרה והובדל כזית ממת זה בקירוב תחת הארובה דהרי יש ויש בטומאה זו כדי שתחלק ודאי דהבית טמא וגם המאהיל כנגד ארובה זו שהיא תקרת העליה המאהלת כנגד ארובה זו והרי עלתה הטומ' אל העליה כאשר גזר או' ר' יוסי שהלכה כמותו ונטמאת כל העליה כאלו הטומאה שם דהיינו המת והכזית וכשאח"כ פינו את המת מן הבית ונטהר הבית נשאר הבית טהור והעליה שהיא כנגד זית זה בארובה מצמצם שם טמאה כיון דאכתי יש בארובה טומאה. אך היה עולה בדעת לומר שהטומאה תחזור ותרד כדרך עליתה שעלתה ותטמא את הבית לכן חזר וכתב אבל אינה חוזרת לירד כו' והטעם הוא דבשלמא בשעת עליתה לעליה היה לו איסור מוסי' ודוחק את הטומאה לעלות אפי' אין בארובה פ"ט. משא"כ עכשיו שנתמעטה כח הטומ' ולכן נשארה הטומאה בעליה והבית טהור. ובכן מודה אני לפני כל חכם לב שאין זו דרך ישרה שיבור לו האדם בדברי הרא"ש ז"ל מפני כמה דוחקים שיש בדבר ותו דאי הכי לא הוו שתיהן הריב"ה בנו ומרן הקדוש לפ' את דבריו כאשר פירשתי ומי הוא הבקי בנועם שיח שפתותיו יותר מבנו הטור ומרן ז"ל והנה בהיותי נבוך ומצטער להבין דברי הרא"ש את עוניי ראה אלקים והאלקים אינה לידי פי' המשנה דס' טהרות בדפוס פראנקי פורט ושם ראיתי הגהה א' רשום עליה חצי לבנה בפ' ט"ו מאהלות מ"ד וז"ל כלים שבחצץ ר"ל כשהטומאה שם ואם לאו טהורין כיון שאין בהללו פ"ט והבית טמא ואם ק' היאך תהיה הבית טמאה ומאין תבא לה הטומאה ומה אם החצץ עצמו וכלים שבו טהורין אפי' הטומאה שם א"כ כיצד יטמא הבית. וי"ל דטעמא דהבית טמא לפי שכבר אי' שיהיה בחצץ נקב ג' אצבעו' ואפ"ה הטומאה תצא דרך אותו נקב. ואי ק"ל והרי אין טומאה יוצאה פחות מכשיעור פי' בפחות מטפח. וי"ל כי מה שאנו או' אין טומאה יוצאה בפחות מכשיעור הוא כשעתידה לבא אל מקום צר ג"כ אבל אם הוא מקום רחב טפח הנה הטומ' תצא ואפי' בפחות מפ"ט וראיה לזה ממ"ש במכלתי' פ"ד גבי מוכני היתה מוכני שלה כו' ופי' הרמב"ם שם וא' והתנה ג' תנאים א' מהם שיהיה חלל המוכני טפח לפי שאנחנו לא נצריך פו"ט ליציאת הטומאה אא"כ היה בתוך חלל טפח אמנם אם היתה בפחות מחלל טפח הכא אינה במקו' שתצטרך ליציאה ממנו אלא הרי זו יוצאה ומונחת ושמור זה עכ"ל. והעתקתי כל דבריו לפי שהס' אינו מצוי ביד כל אדם.
20
כ״אדבר הלמד מענינינו כלל גדול בטומאה שכ"מ שאמרו אין טומאה יוצאה בפחות הוא כשעתידה לבא למקום צר אמנם אם עתידה לצאת למקום רחב אזי הטומאה מצמצמת עצמה לעבור אפילו דרך מקום שאין בו פו"ט כדי להכנס למקום רחב. אמנם עמד ככותל לפני ההיא דאר"י בפ' העור והרוטב הסריגין שבחלונות וחבילי המטה חוצצין בפני הטומאה שלא תעבור מן בית לבית ומן הבית לעליה כשאין נוקבים פ"ט. ולפי מ"ש ק' דלמה חוצצין הרי עתידה טומאה לצאת למקום רחב ג"כ לבית שבצד הבית שבו הטומאה וכן לעליה ג"כ שהוא מקום רחב ולפי כלל האמור דין הוא שלא יחוצו בפני הטומאה ותעבור הטומ' מניקבי הסריגין אף שאין בהם פ"ט. אלא ע"כ לו' שביק ליה לקרא דאיהו דחיק ומוקי נפשיה כאמור אלינו דכשהטומאה היא במקום רחב אף שיש מקום רחב לפניו. ג"כ אינה מצמצמת עצמה לעבור במקום אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל לעבור דרך מקום צר כדי להכנס במקום רחב דמה לה ולצרה אם להכנס למקום רחב שלפניו הנה היא במקום רחב ג"כ ודבר זה נלמד מדברי הך מ' דפ"ד דאהלות גבי מגדל ושם נאמר טומ' בבית מה שבתוכו טהור שדרך כו' כלים שבינו לבין הארץ שבינו לבין הכותל שבינו לבין הקורו' אם יש שם פ"ט טמאין ואם לאו כו' שם הבית טמא ע"כ. והקשה התי"ט משם הרב מהר"ם וז"ל ואין לתמוה כלום שבינו לבין הכתל כשאין שם פ"ט אמאי טהורין כשהטומאה כו' והא אפי' הכלים שמעבר למגדל בעובייו של כותל בחצי עובייו של צד הבית טמאין כדתנן לקמן כ"ש באויר הבית שבין הכותל למגדל ואיך יתכן לומר שיהא הפסק לטומאה דכלים חוצצין בכותל טמאין והקריבם לבית יותר טהורין. ונ"ל דבעוד המגדל שם אין הטומאה יכולה להמשיך בין מגדל לכותל עד הכותל וכלים שבין המגדל לכותל טהורין כו' והו"ל כבית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדין דתנן לקמן פט"ו טומאה בבית כלים שבחצץ טהורין א"נ כו'.
21
כ״בואנא עבדא דסגידנא קמיה תיובתא חזינא פרוקא לא חזינא דהיכי מדמה הך מילתא לדין חצצו בנסרים והטומא' בבית וכלים בחצץ אפי' שיש במקום שהכלים שם רחב הרבה כרוחב העזרה אפ"ה הם טהורין יען וביען שכבר המחיצת הפסיקה ביניהם וגבה טורא בינייהו וזה פשוט תדע דהא אמרו שם כלים שבחצץ אם יש פו"ט טמאים ואם לאו טהורין. והראב"ד פי' משנה זו והובאו דבריו בפ' כ"ד מהל' ט"מ הלכה ב' שהשיג על הר"מ שפי' שם בדין זה כלים שבחצץ שר"ל בעובי המחיצה וע"ז השיג עליו הר"א ז"ל וא' וז"ל א"א זה אי איפשר אלא אם הטומאה והכלים בחצץ ויש במקום הטומ' חלל ט' מביא את הטומ' לכלים שבצידה ואם לאו טהורין אבל מה שבבית מ"מ ט' כו'. הרי לך שאין אנו מחלקין בין פו"ט לכשאין בו פו"ט אלא כשהטומאה והכלים בחצץ אמנם כשהטומאה בבית וחצצו בנסרים וכלים בחצץ אף שיהיה בחצץ חלל כמה ט' הכלים טהורין. משא"כ בכלים שבין המגדל והכותל והקורות והארץ שאם יש שם פ"ט טמאין וכיון שכן ק' בעיני טובא דמיון זה שדימה מהר"ם ודבריו צל"ת. ועוד תירץ שם תירוץ א' ולא הונח לו יע"ש באורך וברוחב.
22
כ״גאכן לפי דרכינו ע"פ הכלל הנז' יתורץ קו' התי"ט דלהכי אמרו במשנה כלים שבינו לבין הארץ שבינו לבין הקורות ושבינו לבין הכותל אם יש שם פ"ט טמאים ואם לאו טהורין משום דכשהטומאה היא בבית במקום רחב אין דרכה לצמצם עצמה ולעבור דרך מקום צר שאין בו פו"ט ולטמא כלים שבין המגדל והארץ או בין המגדל והכותל או בין המגדל והקורות כיון שהוא במקום רחב וכ"ט שאין מקום רחב לפניו ולהכי הכלים שבמקומות הללו טהורין. גם ההיא שאמרו כלים שבעובי הכותל בחצי עובייו שלצד הבית טמאין שכבר פי' הרמב"ם שם בפ"ו משנה ד' וז"ל כלים שבכותל כו' ואל תתמה היות דכלים יטמאו בבית טמא ואע"פי שהן בתוך הבנין לפי שאין היותן תחת הטיט יצילם מן הטומאה ואמנם יצילם מן הטומאה היותם תחת צ"פ או באהל אחר אמנם היותן בלועין בבנין הנה לא יצילנו. פי' דחשבינן להו כאלו מונחים באהל וכן פי' ר"ע ז"ל ע"ש וכיון שכן ל"ק מהך מתני' דכלים בכותל דההיא שאני דאיכא טעמא רבה כמדובר ואל תשיבני מדין מגדל עצמו דתנן במתני' היה עומד בתוך הבית וטומאה בתוכו הבית טמא וכן בתיבת המגדל שיש בה חלל טפח ואין ביציאתה פ"ט וטומאה בתוכה הבית טמא וכן פסק הרמב"ם. והשתא ק' לפי כלל זה הנז"ל למה יהיה הבית טמא כשהטומאה היא במגדל או בתיבה והא טומאה זו שבמגדל ושבתיבה במקום רחב הוה עומדת והיאך יוצאת מניקבי המגדל והתיבה שאין בהם פ"ט לטמא הבית והרי דין זה מנגד לכלל הנז'.
23
כ״דזאת חשיב דאין מכאן סתירה משום דטומאה זו דמגדל ותיבה אין טומאת הבית הוא משום שהטומא' יוצאת מהם ומטמא הבית זה אינו דהא אינה יוצאה בפח' מפ"ט אלא טומאה זו משום גזרת חכמים שגזרו טומאה בכל מקום שעתידה טומאה לצאת דרך שם והיא הלכה למ' מסיני וכמ"ש הרב"ע ז"ל בהדיא יע"ש ור"ש בכמה דוכתיה ורש"י בחולין דף קכ"ה והתי"ט במ"ש המת בבית ולו פתחים הרבה וכו' שהאריך בדבר ע"ש. ולעולם דהטומאה כשהיא במקום רחב אינה יוצאה דרך מקום צר אפי' לילך למקום רחב. וההיא שאני דמשום עתידה טומאה לצאת הוא דמטמא הבית ומגזרת חכמים היא הלמ"מ. תדע דהכי הוא דהא אפי' ר"י שחולק בדין תיבת המגדל ומטהר הבית לא טיהר אלא מטעם שיכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה דאינה עתידה לצאת משם הטומאה ואי איתא להך טעמא נימא הכי דאינה עוברת ממקום צר כשהיא במקום רחב והך טעמא שייך נמי הכא לימא ר"י האי טעמא. אלא ודאי מדלא נקט ר"י האי טעמ' לטהר הבית אלא ההיא טעמא ש"מ דאף ר"י ס"ל דעיקר טעמא דהכא הוי משום עתידה טומאה לצאת וגזרת מלך היא כדבר האמור.
24
כ״האמור מעתה שאי' לומר שדינו של הרא"ש ז"ל המחודש בה"ק דט"מ סובב והולך על קוטב זה. והענין כך הוא שהוא ז"ל פי' את דברו וא' ומשכחת לה בכזית מן המת הנתון תחת הארובה שבין בית לעליה שאין בה פ"ט כו' שר"ל כיון שהכזית הלז מונח תחת הארובה דוקא ולא תחת תקרת הבית כלל ומשום הכי אמרי' הבית טהור אם כן כזית זו חשוב כאלו נתון במקום צר בארובה עצמה שאין בה פ"ט שאין בה חלל טפח והרי מקום רחב לפניה שהיא העליה וע"כ הטומאה עצמה מצמצמת עצמה ועולה כולה למעלה לעליה דרך מקום צר אע"פ שאין בו פ"ט כדי לעלות לעליה שהוא מקום רחב ושם מקום מנוחתה ואינה חוזרת לירד לבית דרך מקום צר שהטומאה דרכה לצאת ולא להכנס. וכתב הוא ז"ל שלמד דין זה ממשנה דאין בארובות פ"ט דאמרי' התם אם סתם הארובו' בין מלמעלה שפי' שסתם הארובה העליונ' בלבד דהעליה בלבד היא טמאה והבית טהור שכ"כ בפי' המשנה והתם מיירי שהטומאה היא כנגד הארובות בלבד והרי היא כעומדת במקום צר כמש"ל ולכן עלתה הטומאה אפי' בפחות מטפח וכשסתם פי הארובה העליונה הרי נשארה הטומאה בעליה והעליה בלבד היא טמאה והבית טהור. והרי הנדון דומה לראיה ממש דהשתא נמצאת אומר שראיתו ממתניתין דאין בארובות דוקא ולא ממתני' דאין בארובה. ע"כ הגעתי לפרשת דרכים ג' בדברי הרא"ש והמעיין את אשר יבחר בו יקריב אליו. מכאן והלאה אניפה ידי ליישב ס' מרן מורינו ורבי' מאיר דארעא דישראל הר' המופלא שבסנהדרין כמהרא"י זלה"ה במה שצוה לעשות בדפין שסביבות המת נקבים קטנים פחותים מט' כדי שיכנס מהם למת אויר ורוח כדי שלא יתפח ולא יסריח המת וראה דברי הרא"ש והטור ומרן ולא חש לס' זו איפשר לומר שרבינו הגדול ז"ל היה מחלק בין כזית מן המת למת שלם דבכזית מן המת ששיערו להכניס ולהוצי' את הטומאה הוא בפ"ט אי' לומר שגם בפחות מפ"ט יוצאה הטומ' ממקום למקו' משום דנחתינן חד דרגא בתיבת המגדל וכורת וביב קמור וכיוצא מאיזה הכרח שיהיה באותו ענין ולכן פסק הרא"ש ז"ל בארובה שבין בית לעליה וטומאה כנגד הארובה אע"פי שאין בארובה פ"ט שעולה הטומאה מהבית לעליה אפי' בנקב פחות מפ"ט ע"צ ההכרח שיש לו לו' כן כמדובר. אמנם במת שלם ששיעורו בד' טפחים כנודע אין הדעת נוטה לו' שאפילו בנקב פחות מט' תצא הטומאה מהבית תדע שכן אמרו בפ"ג דאהלות וז"ל המ"ש שם כזית מן המת פתחו בט' והמת פתחו בד' להציל טומאה מעל הפתחים אבל להוציא הטומאה בפ"ט. ופסקה הרמב"ם בפ"ז מה' ט"מ וז"ל וכמה יהיה שיעור פתח המת פתחו בד' טפחים וכזית מן המת פתחו בטפח כו' וכתב מר"ן הקדוש שם וז"ל ומסיים בה אבל להוציא בפ"ט עכ"ל. וסובר רבינו ז"ל דכיון שרז"ל נתנו שיעור מוגבל לפתחו של מת שהוא בד' טפחים להציל שאר הפתחים ולענין להוציא את הטומאה נחתי חד דרגא ואמרו שהוא בפ"ט ואי איתא דלהוציא את הטומ' שיעורו אף בפחות מט' לא הוו שתקי משום דהוי חידושא טפי ופו"ט הוייא אתא ממילא במכ"ש. אלא ודאי מדלא אמרו אלא אבל להוציא בפ"ט דוקא ולא פחות מפו"ט ס"ל למו' ז"ל דאין לנו להוסיף מדעתינו שיעורין מה שלא שיערו רבותינו ז"ל. ועוד ראיה לדבר מההיא סוגייא דהמודר דף קכ"ה דתנן ר"י או' חבילי המיטה וסריגי החלונות חוצצין בין הבית והעלי' שלא להכני' הטומאה לצד השני פרסן ע"ג המת באויר הנוגע כנגד הנקב שמא שלא כנגד הנקב טהור ומוקי לה אפי' למטה מטפח. ופר"שי ז"ל דכנגד הנקב טמא דעכשיו לא נעשו תקרה להיות הכל כסתום לפיכך הנוגע כנגד הנקב טמא שהרי מאהיל על המת ושלא כנגד הנקב טהור דחבלים בלא מיטה אינן מקבלים טומאה הילכך חוצצין עכ"ל. וגם הרא"ש ס"ל דחוצצין שכ"כ אם פרושות כנגד המת תניא פ' העור והרוטב הנוגע כנגד המת טמא וכו' כנז"ל. ומדסתם ולא חילק משמע דס"ל דהכי הלכתא דחוצצין כנגד המת והנוגע כנגד הנקב דטמא הוא משום מאהיל כמ"ש רש"י ז"ל. הרי דלרש"י והרא"ש ז"ל ס"ל דכשאין בנקבים פו"ט ומאהלין על מת שלם דחוצצין ולא אמרי' דמוציאין את הטומאה בפחות מפ"ט וטעמא דמילתא הוי כמדובר. ושפר קדמי להחוייא מ"ש הרב הגדול בעל דמשק אליעזר בחיבורו הגדול למס' חולין דף ח"ח וז"ל הרי בהדיא דסתם משנה דחבילי מיטה וסריגות דחלונות חוצצין ולא מביאין ופי' שם ר"ע ז"ל ובלבד שלא יהיה בכולן פ"ט המביא את הטומאה עכ"ל וכ"כ הרמב"ם ספ"ג מה' ט"מ. ולכן הרמב"ם ז"ל שם בהל' ט"מ ושאר אבות הטומאה וטומאת כלים לא הביא ההיא דר"י פרשן ע"ג המת כו' משום דס"ל דאפי' פורשן ע"ג המת באויר אפי' למטה מטפח ואפילו נגד הנקב נמי טהור מטעם כיון דאין בכולם פ"ט חוצצין בפני הטומאה ולא מביאים דאילו היה בכולם פו"ט א"כ מביאין הטומאה אפי' שלא כנגד הנקב כו' ע"ש. הרי עדותו של הרב כמאה עדים שהעיד על הרמב"ם דס"ל דחבילי המיטה וסריגות שפי' ע"ג המת דטהורין כיון דאין בנקבים פ"ט וכ"ש דחוצצין בפני הטומאה מהאי טעמא נמי מהטעם הנז"ל.
25
כ״וואם מעט אוסיפה לך ראיה אחרת תנא דמסייעא לך מהך עובדא דמתני' דסוף מ' שבת דתנן ומעשה בימי אביו של ר' צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פו"ט. ובגמרא א"ר הלקטי קטנה היתה בין שתי בתים וגיגית סדוקה מונחת ע"ג ופקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה לידע אם יש שם פו"ט אם לאו ע"כ. ופי' רש"י הלקטי שביל קטן בין שתי בתים גיגית סדוקה מונחת ע"ג והמת מוטל בהלקט תחת הגיגית תחת הסדק ולפני מות המת פקקו בשבת המאור בטפיח שמא אין בסדק הגיגי' פו"ט ונמצ' המת מוטל באהל וחור שבין שתי הבתים מכניס את הטומאה לצד השני כמלא אגרוף לפיכך סתמוהו בכלי חרס כו' וקשרו מקידה שהיא רחבה טפח בגמי לידע אם תכנס בסדק הגיגית ובמ' אהלות תנן ארובה שבתוך הבית וטומאה מקצתה כנגד ארובה ומקצתה בבית בין יש בארובה פ"ט לאין בארובה פ"ט. ואני לא יכולתי להבין בו עכ"ל. וכל חכם לב בלבבו יבין שמועה זו כפי מה שפי רש"י דמיירי במת שלם והמת ש' היה מוטל בשביל תחת הסדק ולהכי קודם שמת המת פקקו את המאור בטפיח כדי שלא יכנס הטומאה בבית שבצד השביל שהמת מוטל בתוכו. ואחר שמת המת קשרו המקידה בגמי לראות שיעור הסדק אם יש בו פ"ט אם לאו כלו' שאם היה ברוחב הסדק שי' פ"ט הטומאה יוצאה משם וניצולו הבתים שבצד שביל זה שהמת מונח בתוכו. ואם לא היה בסדק פו"ט אלא פחות מפ"ט הרי הוא כלבוד וסתום והטומאה עוברת ונכנסת לבתים דרך המאור לפי שכיון שאין בסדק פו"ט אין הטומאה יוצאה דרך הסדק והכי מיתוקמא שמעתין לפי פי' רש"י ועיין בתוס' שם שכן הבינו בפי' רש"י דמיירי במת שלם אלא שהקשו לפי' רש"י ממתני' דאהלות ע"ש ועיין בס' הרב בעל חידושי הלכות כמו שהאריך שם לבאר דיבור זה ותמצא קורת רוח.
26
כ״זאמור מעתה דע"כ לו' כמש"ל דבמת שלם אין הטומאה יוצאה אלא דוקא בשיעור פ"ט ולא בפחות מפ"ט דהא ראיה מסוגי' זו דאיירי במת שלם וכמו שפי' רש"י והתוס' ואי איתא דבמת שלם הטומאה יוצאה אפי' בפחות מטפח למה הוצרכו לשיעורין הללו ולפקק את המאור ולטלטל ביום שבת קדש. הלא המת היה מוטל תחת הגיגית תחת הסדק כמ"ש רש"י וכיון דהיה מכוון תחת הסדק ממש בסדק כל דהוא מספי' להוציא את הטומאה ולהציל הבתים ג"כ ובפרט שהסדק הלז היה נסדק לאויר השמים וכעין זה הקשו בתוס' בקו' א' יע"ש ודאי הוא הדבר אשר דברתי דכיון שהיה בנדון הלז במת שלם ששיעורו בד"ט לכן להוציא את הטומאה היו צריכים לסדק שיהיה בו טפח דוקא ואינה יוצאה בפחו' מפו"ט. וע"כ הוצרכו חכמי אותו הדור לשער בסדק הגיגית שאם היה בסדק הגיגי' פו"ט אז הטומאה יוצאה דרך אותו הסדק שהיה בו פ"ט ואז ניצולו הבתים שבצד השביל שהמת שם מהטומאה ואם לא היה בסדק פ"ט הרי הוא כסתום ולבוד והטומאה נכנסת לבתים דרך המאור הגדול. ועוד תנן בתוספתא דאהלות והביאה הר"ש בספ"ג גבי ביב שהוא קמור וז"ל ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו ד' טפחים ויש ביציאתו ד' טפחים ונפל בתוכו הבית טהור נפל בבית מה שבתוכו טהור יש בו ד' טפחים ואין ביציאתו ד' טפחים ונפל בתוכו הבית טמא נפל בבית מה שבתוכו טהור. אין בו ד' טפחים ואין ביציאתו ד' טפחים ונפל בתוכו הבית טמא נפל בבית מה שבתוכו טמא כו' וכתב הר"ש שם וברייתא ומתני' לא פליגי אלא המשנה מפרשה בכזית מן המת שפתחו בטפח ובתוספ' מפ' במת שלם בד' טפחים כו' יע"ש ודע שט"ס נפל בדפוס שלפנינו שכתוב ובתוספתא מפ' בכזית מן המת שפתחו בד' טפחים. וע"כ צריך להגיה ולגרוס במקום בכזית מן המת במת שלם והדבר מוכיח מתוכו שיש ט"ס כאן וכמדומה לי שכן ראיתי בדפוס ש"ס דס' טהרות הנדפס מחדש בדפוס פראנקי פורטי שהדפיסו שם פי' הרא"ש על ס' טהרות יע"ש. וכן כתב הראב"ד בריש פט"ו מה' ט"מ וז"ל או סתמו עד שנשאר בה פחות מטפח א"א פחות מטפח לכזית מן המת אבל למת שלם או ליותר מכזית דיו אם מיעטו לפחות מד' עכ"ל. וכתב שם מרן הקדוש וז"ל ואין זה השגה על רבי' דלישנא דמתני' נקט דפי"ג דאהלות דקתני אלו ממעטי' את הטפח וסמך התנא עמ"ש בפ"ד דאהלות כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד' טפחים וגם רבינו סמך עמ"ש כן בפ"ז עכ"ל. וז"ל הר"מ בפ"ז וכמה יהא שיעור פתח המת פתחו בד' טפחים וכזית מן המת פתחו בטפח וגדול מכזית הרי הוא כמת שלם ופתחו בד' עכ"ל וזהו מ"ש מרן הקדוש כאן שרבי' סמך על דין זה הנז' שכבר כתבו שם. וקצת גמגום יש לי על מרן אך איני יכול לכתבו.
27
כ״חיצא מהמחובר שתיקון הרב המו' נאמן שמואל הוא תיקון גדול וכבר כתבתי שיש לו ע"מ לסמוך סמוכים דרבנן גם הנקבים אשר תיקן מורינו ורבי' הרב הגדול מארי ארעא דישראל זלה"ה יפה תיקן להם לישראל שגדול כבוד הבריות ולא יסריח המת ויהיה מוטל בביזיון לעין כל וכבר כתבתי ג"כ שיש לו על מה לסמוך. ועמ"ש השואל ה"י שעתידה טומאה לצאת היא מדאורייתא לרובא דרבוותא אחר המחילה לא באו דבריו על נכון וכבר מ"ו האריך בפרט הלז בתשוב' ארוכה מארץ מידה בראיות ברורות כשמש שהיא מדרבנן והדין עמו ודבריו כד"ת שאינן צריכין חיזוק כאשר הרואה יראה לשם וע"כ לא האריך בפרט הלז ע"כ מה שהשיגה דעתי דעת הדיוט ואם דל הוא ובהגלות נגלות אלה הדברים אשר דבר משה אם יסכמו עמי הרבנים בעלי הוראה ה"י אני אהיה סניף להם פי המדבר לב נשבר אף רוחי הצעיר נסים חיים משה מזרחי.
28
