אדמת קודש, יורה דעה ט׳Admat Kodesh, Yoreh De'ah 9
א׳שאלה ראובן שפרסה אשתו נדה והיא ישינה במצע א' וכיסוייה עליה והוא ג"כ ישן ע"ג מצע שלו וכיסוייו עליו לבדו כדין התור' ורב המרח' בניהם אך שבימי החורף מפני הצינה והקור היו פורסין על שניהם גם יחד כיסוי אחד גדול וכבד הנקרא בלעז מאנטה מלבד כיסוי התחתון אשר על כל אחד משניהם לבדו. וע"כ לשאו"ל הגעתי אם יש אסור בדבר מי נימא כיון שבכסוי התחתון הן מובדלין אין כאן איסור. או נימא כיון שכיסוי העליון עולה על גבי שניהם יש איסור בדבר ושכמ"ה.
1
ב׳תשובה פשיטא לי כביעתא בכותחא דיש איסו' גדול בדבר וראובן הנז' צריך הוא לכפרה ואעפ"י שדין זה אינו מפורש בספרי הקדש אומר אני שמרוב פשיטותו לא כתבוהו. וראיה לזה ממ"ש מרן בב"י י"ד סי' קצ"ה משם צפנת פענח בשם רש"י ז"ל וז"ל כתב המרדכי פ"ק דשבת בשם הנז' שאסור לו לישב על כסא ארוך אשר אשתו נדה יושבת עליו. ופסקו הרב בעל ההגהה בסי' הנז"ל אלא שחילק בין כשהכסא מתנדנד שאז הוא אסור אבל כשהוא מחובר לכותל שהוא מותר וחילוק זה הוא מהרב בעל ת"ה. הא קמן דבכסא מתנדנד אליבא דכ"ע אסור אף אם רב המרחק בניהם. וא"כ דון מינה לנ"ד שהוא אסור מכ"ש וק"ו כיון שהכיסוי הלזה מתנדנד ודאי דפשיטא הוא שאסור לפרוש אותו ע"ג שניהם יחד. עוד נ"ל להביא עוד ראיה לנ"ד ממ"ש מרן שם עוד משם המרדכי וז"ל כתב המרדכי פ"ק דשבת הר"ם כתב דצריך ליזהר אם יש שתי מיטות ורגלי הא' נוגע בחבירתה שלא ישכב הוא בא' ואשתו נדה באחרת אם לא ישימו הפסק בנתים עכ"ל ומדין ספסל דבסמוך וגם מדין דמהר"ם משמע דליתא להא דכתב ר' ירוח"ם בשם הר"ש ן' הרשב"ץ על הא דאסור לישן על המיטה אפילו כל א' בבגדו ואין נוגעים זה בזה. דיש לחלק בזה אם המיטה היא רחבה ואינם מתקרבין זה לזה ודאי מותר שלא אסרו אלא קריבה אבל זה אינו אלא ייחוד ומותר ובלבד שתישן בכלי מצע המיוחד לה והוא בכלי מצע מיוחד לו עכ"ל. הנה הרואה יראה שמרן ס"ל דר' ירוחם פליג על ההיא דספסל דרש"י ועל דינו של מהר"ם ולי הדיוט נר' לפי קוצר דעתי דאיפשר לומר דלא פליג ר' ירוחם עם דינו של מהר"ם והוא באופן זה דמ"ש מהר"ם בהך תשו' דשתי מיטות דצריך ליזהר שלא יגע רגלי מיטה אחת בחבירתה איפשר לפרש דבריו דהאי מיטות דקא' פי' מצעות שלא יגע מצע האיש ברגלי מצע אשתו דחיישינן דמפני אונס השינה יהיו רגליהם נוגעים זה בזה ולכן הצריך מהר"ם שישימו הפסק בנתים כדי שלא יגעו רגליהן זה בזה דנדון דמהר"ם איפשר דאיירי במקום צר. אך אם המקום שעושין המיטות הוא רחב כגון איצטבא רחבה או כגון ספסל של עץ מחובר בכותל ומרחב בניהם באופן דיכול להכיל המקו' ב' מיטות בריוח באופן שאינם בקירוב זה לזה אז ודאי דמהר"ם ס"ל כסברת רבי' ירוחם דמותר להם לישן שניהם האיש ואשתו ע"ג מיטה אחת רחבה ואין צורך להשים הפסק בניהם. זה נ"ל כי היכי דלא ליהוו פלגן בהדייהו אינהו רבוותא. ברם דברי רש"י ודאי דפליגי אדברי ר"י. אך מהר"ם איסרלס הבין בתשו' דמהר"ם כס' מרן שכן נראים דבריו בהגהה. אך עדיין נשאר לי קצת גימגום בהך תשו' שכתב רבי' ירוחם משם הר"ש ן' הרשב"ץ וזה דאיהו כתב דכשהמיטה היא רחבה ואינם מתקרבים זה לזה דאז ודאי מותר שלא אסרו אלא קריבה אבל זה אינו אלא ייחוד ומותר.
2
ג׳ולכאורה ק' מההיא עובדא דפ"ק דשבת דף י"ג בההוא תלמיד ששנה הרבה ומת בחצי ימיו כו' עד ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב כי אתא רב דימי אמר מיטה אחת הואי. ופי' רש"י וז"ל מיטה חדא הואי רחבה ולא קירוב בשר הואי וסבר דשרי בהכי עכ"ל. ולמעיין ינעם פי' רש"י שפירושו הוא מוכרח. ומעתה לפי דברי הרשב"ץ שהתיר בפשיטות במיטה רחבה א"כ לפי סברתו אין לתלמיד ההוא חטא משפט מות ואיך א' אליהו ברוך המקום שהרגו כו' והאיש ההוא נקה מעון לפי דברי הרשב"ץ. אלא ודאי שעל כרחינו צריכין אנו לפרש ולהבדיל בין מיטה האמורה בש"ס בההיא עובדא ובין מיטה דהרשב"ץ בחילוק עצמו שחילקנו בין מטה דמהר"ם למיטה דר' ירוחם דמ"ש בש"ס מיטה חדא הואי יהיה פי' שהיו ישנים שניהם ע"ג כר אחד גדול ורחב באופן שלא היה קירוב בשר כמ"ש רש"י וכיון שכן הוא ודאי דאיסורא רבא עבד שישן ההוא תלמיד עם אשתו שניהם גם יחד ע"ג מצע א' אף שלא היה קירוב בשר וההוא תלמיד הוה ס"ל דמותר דכיון שהיה בימי ליבונה ולא היה שם קירוב בשר כלל ואין הדבר כן. משא"כ בהך תשו' הרשב"ץ שלא התיר לישן האיש עם אשתו ע"ג מצע א' אלא דהכי פי' דבריו דאם המיטה רחבה פי' איצטבה או ספסל ארוך של עץ מחובר לכותל ויש מקום להכיל שתי מצעות בריחוק מקום באופן שאינם מתקרבים זה לזה בהך גוונא הוא דהתיר הרשב"ץ דחלילה לו להתיר שישן האיש ואשתו ע"ג כר א' אף שיהיה רב המרחק בניהם אפילו כאלף אמה. וראיה לזה ממ"ש בסוף דבריו ובלבד שתישן בכלי מצע המיוחד לה והוא ג"כ יע"ש.
3
ד׳יצא מן הכלל ללמד לנ"ד דפשיטא דראובן עבד איסורא שהרי כבר הוכחנו מדברי הש"ס ומכלל דברי הרשב"ץ דכולהו ס"ל דאסור לאיש לישן עם אשתו נדה ע"ג מצע א' אף אם יהיה רחב וארוך כאלף אמה. וא"כ ה"ה והוא הטעם בנ"ד דכ"ע מודו שאסור בכיסוי זה העולה ע"ג שניהם דאין חילוק בין מצע התחתון למכסה העליון דמאן פלג לך דשקולי' הם ויבואו שניהם דכמו דמצינו איסור השינה ע"ג מצע א' אף שהוא רחוק כאלף אמה משום דכיון שבשר שניהם נוגעים במצע זה אף שהן רחוקים הרבה באופן שאי אפשר שיתקרבו זה לזה אסורים א"כ ה"ה והוא הטעם לכיסוי זה דנ"ד כיון ששניהם נוגעים בכיסוי אף שרב המרחק בניהם ודאי שהוא אסור מדין איסור מצע. אנכי הרואה דיש דיחוי למי שרוצה להתעקש לומר דיש הפרש בין זה לזה דשאני התם גבי איסור מצע א' דשייך איסור בדבר משום דאפשר דמפני אונס השינה קרוב הדבר לעין השכל שאיפשר שיתגלגלו ע"ג המצע ויתקרבו זה לזה אף שרב המרחק בניהם ולכן מפני סרך איסור אסרו חז"ל משום לך לך אמרי' לנזירא כו'. משא"כ בנ"ד דגבה טורא בנייהו ומחיצה של ברזל מפסקת בין איש לאשתו ואי איפשר בשום אופן שיבא הדבר לידי גילגול להתקרב יחד לבשר א' איפשר לומר דבנדון כזה מודו רבנן דליכא איסורא משם דמצע גופיה איהו גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה. מ"מ אף אי אמרי' דדחיה מעליא היא. אכתי אייתינן ליה איסורא ממקום אחר. והוא דהרב הגדול מרן באותו מקום ובסי' הנז' פסק וז"ל אסורה להציע מיטתו בפניו ודוקא פריסת סדינין והמכסה שהוא דרך חיבה אבל הצעת הכרים והכסתות שהוא טורח ואינו דרך חיבה שרי ושלא בפניו הכל מותר ואפי' הוא יודע שהיא מצעת אותה עכ"ל. ומוצא דין זה הורה גבר בב"י שהן הן דברי התוס' בפ"ק דכתובות דף ד' וז"ל דהתוס' ז"ל ד"ה והצעת המיטה נר' לר"י דהצע' המיטה דהכא היינו פריסת סדינין שהוא דבר של חיבה אבל הצעת כרים וכסתות שאינן דברים של חיבה שרי לנדה והביא ראיה מדתנן בפ' אע"פ הכניסה לו ג' שפחות אינה מצעת כו' ונסתייע ר"י מפי' רש"י ולבסוף כתבו מיהו לספרים דל"ג במשנה אלא ואינה מצעת המיטה ול"ג לו ובגמ' גרסי' לו אין ראיה משם כו' יע"ש. ושם ראיתי את דברי רש"י פ' אעפ"י שכתב וז"ל אבל מוזגת לו כוס ומצעת לו מיטה לפרוס סדין ולבדין דבר שאינו של טורח ומשום מילי דחיבה נינהו כדי שתתחבב עליו ולא דמי למצעת דמתני' דהוי דבר של טורח ובכפייה הני לא כפי לה אלא חכמים השיאוה עצה טובה להנהיג זאת בישראל עכ"ל ז"ל. מכלל של דבריו אתה למד דתרי חילו' יש בענין החילוק הא' הוא דהצעת המיטה דמתני' אוקי לה בדבר שיש בו טורח כגון כר וכסת. והצעת דהכא פי' דרב הונא אוקי לה בהצעת סדינין ולבדין דהוי מילי דחיבה. והחילוק השני הוא דהצעת המיטה דמתני' אוקי לה בכפייה. ובהצעת המיטה דרב הונא אוקי לה בלא כפייה אלא שחכמים השיאוה עצה טובה כו' ודבריו נפלאו ממני מתרי אנפי' חדא דאמאי איצטריך לאהדורי תו לחלק חילוק שני ומה דוחק יש בו. וכי תימא שרש"י הוצרך לחלק חילוק השני משום הדוחק שיש בחילוק הראשון והדוחק נרא' לענין כל דאיך יתכן לחלק ולו' דהצעת המיטה דמתני' איירי בכר וכסת שיש בדבר טורח. והצעת המיטה דרב הונא איירי בהצעת סדינין ולבדים שאין בהן טורח ומשום חיבה וכולהו בחד לישנא איתמרו ואין לך דוחק גדול מזה. ומפני דוחק זה הוצרך להטריח עצמו ולחלק חילוק שני שאין בו שום דוחק דלפי חילוק השני הוי הצעת המיטה דמתני' והצעת המיטה דרב הו[נ]א כולהו בחד גוונא איירי פי' בין בכר וכסת וסדינין ולבדים אלא דבמתני' איירי בכפייה ודרב הונא איירי בלא כפייה. א"כ ק' דהיה לו לשמוט חילוק הראשון מפני דוחקו ולא היה לו לכתוב כי אם דוקא חילוק השני שאין בו דוחק ומה לנו בחילוק הראשון הדחוק. וא"ת ומאי איכפת לן אם כתבו אומר אני דנפקא מינה שמשתנה הדין לענין איסור הצעת המיטה דנדה דלפי חילוק הראשון אין איסור גבי נדה אלא הצעת הסדינין ולבדים אבל הצעת כר וכסת מותרת כאשר כתבו התוס' בפ"ק כנז"ל ולמדו חילוק זה מדברי רש"י ז"ל כפי חילוק הא' והקלו בנדה להתיר להציע כר וכסת. משא"כ לפי חילוק השני דמשתנה הדין מהתר לאיסור דאף בכר וכסת אסורה הנדה להציע וכ"ש בסדינין ולבדים. והתוס' העלימו עין מהחילוק השני ועשו עיקר החילוק הראשון שיש בו דוחק ונסתרה דעתם ממני וכ"ש הוי גרמא שרש"י כתב חילו' הראשון וגם הרא"ש נמשך אחר חילוק ראשון שכתב רש"י לענין נדה בפ"ק דכתו' וז"ל הא דאמרי' גבי נדה מצעת לו המטה תרי גווני הצעות הוא והביא דברי רש"י דפ' אעפ"י הנז"ל ולבסוף כתב וז"ל נר' דהצעת המיטה דהכא היינו פריסת סדינין ומכסה מדחשיב הכי תלת בהדי הדדי כי ההיא דלקמן. אבל הצעת כרים וכסתות שאינו דבר של חיבה נר' דשרי לנדה והא דאמרי' הכא היינו דוקא בפניו דאיכא למיחש להרגל עבירה אבל שלא בפניו נר' דשרי עכ"ל. וק"ל טובא על דבריו חדא דאיך תפס במוחלט החילוק הא' דרש"י ועשה העלמת עין מדוחקו וממנו למד קולא גבי נדה להקל בהצעת כר וכסת כמש"ל לדעת התו' שנית במ"ש אבל שלא בפניו נר' דשרי דנראה מדבריו דמסברא דנפשיה קא' והיא גמ' ערוכה בפ' אעפ"י וז"ל הש"ס דף ס"א א"ר הונא כל מלאכות כו' חוץ ממזיגת הכוס והצעת המיטה והרחצת פניו ידיו ורגליו. והצעת המיטה א' רבא לא אמרן אלא בפניו אבל שלא בפניו לית לן בה ע"כ. מ"מ לקו' הב' נר' לע"ד דמ"ש הרא"ש דשלא בפניו נר' דשרי דלא קאי אהצעת המיטה דההיא ודאי גמ' ערוכה היא אלא נ"ל דקאי אמזיגת הכוס אשר לא פירש בש"ס דאם מזגה לו את הכוס שלא בפניו והניחתו על השולחן בפניו דשרי ולאפוקי מס' הב"ח ז"ל שכתב שאעפ"י שמזגה הכוס שלא בפניו אם הניחתו על השולחן בפניו דאסור דכיון שהניחתו על השולחן בפניו חשיב כאילו מזגה הכוס בפניו ואסור יע"ש ולאפוקי מסברא זו כתב הרא"ש דנר' לדעתו דעת עליון וקדוש דשרי ואעפ"י שמדברי הש"ס מוכח דהאי דא' רבא דשלא בפניו לית לן בה לא קאי אלא להצעת המיטה ולא לאחריני מ"מ ס"ל להרא"ש דאין חילוק בדבר והכל שרי שלא בפניו ורבא חדא מינייהו נקט וה"ה לאחריני. ובקשתי חבר ומצאתי לי רב ועצום בישר' הוא הכהן הגדול הש"ך שאחר שהביא דברי הב"ח כתב וז"ל ואין דבריו מוכרחי' גם מדברי הרא"ש פ"ק דכתובות מוכח דשלא בפניו ליכא איסורא כלל יע"ש. הרי דהש"ך הבין ודקדק בדברי הרא"ש דלא קאי דוקא להצעת המיטה אלא גם למזיגת הכוס הוא דכתב דנר' דשלא בפניו דשרי וזה פשוט. אך הקו' הראשונה עומדת ככותל לפני ולא זזה ממקומה והדבר תלוי בחסרוני.
4
ה׳יצא מהמחובר דרובא דרברוותא שהן רש"י והתוס' והרא"ש והטור ומרן כולהו סברי דאסור לנדה להציע הסדינין והמכסה שמלמעלה מהמיטה של בעלה בפניו כדי שלא יבא לידי הרהור וליתן דעתו עליה אף שמכסה זה הוא לצורך בעלה ולא לה ומכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו דכענין דנ"ד דכולהו הני רבנן מודו דאסור לעלות כיסוי זה ע"ג שניהם יחד דאז ודאי יבא לידי הרגל עבירה ויתן דעתו לבא עליה וזה פשוט. עוד נ"ל להביא ראיה אחרת לנ"ד ג"כ ממ"ש מרן בסי' הנז"ל לא ישב במיטה המיוחדת לה אפי' שלא בפניה עכ"ל. והב"ח חלק בדין זה דדוקא לשכב שם ולישן הוא דאסור אבל ישיבה בעלמא כשהוא לבוש בבגדיו דאין בו איסור ולכן רצה להגיה בדברי הטור במקום לישב גריס לישן. והט"ז רצה לקיים גי' לא ישב בדברי הטור דס"ל להטור דבישיבה נמי איכא הרהור ומצד הרהור יבא לידי הרגל עבירה וכ"כ מרן בב"י והביא ראיה נכונה ממ"ש המרדכי בשם צפנת פענח בשם רש"י והביאו מהר"ם בהגהה דאסור לישב בספסל ארוך כו' וא"כ כ"ש ישיבה במיטה שלה דאיכא הרהור טפי. ומכאן למד הרב דין אחר דכ"ש שלא תישן היא במיטה שלו דיש טפי הרהור בשכבה ובקומה.
5
ו׳הרי דאפי' בישיבה לחודיה החמירו משום טעמא דהרהור וכיון שכן הוא משם בארה לנ"ד דודאי יש איסור במכ"ש וק"ו דישיבה דפשיט' דבנ"ד איכא הרהו' טפי כשמתכסי' ומתחממים יחד תחת מכסה א' וזה אוחז בקצה המכסה וגם זה אוחז בקצהו דפשיטא דיש הרהור גדול וזה פשוט והאריכו' בענין הוא ללא צורך וצור ישר' יצלנו משגיאות כמאמר נז"י שגיאות מי יבין הצעיר חיים משה מזרחי ס"ט.
6