קדמות היהודים ב׳:כ״בAgainst Apion 2:22
א׳ואיפה נמצאה ממשלה קדושה מזאת? או היש משרה טובה ממנה בעיני אלהים? – הן כל בני העם מתרגלים בעבודת אלהים, והכהנים לבדם נבחרו לנצח על העבודה, וסדרי כל עדתנו דומים לסדר חג קדוש. ותחת אשר עמים אחרים עושים את הדברים האלה ימים מספר ואינם שומרים אותם (לארך ימים), והם קוראים להם בשם מסטורין1הכונה לחג־הסוד (Mysterium) של היונים, שקימו בו את נדריהם ומלאו מנהגים שונים. או קדושה, הנה אנחנו שומרים אותם כל ימות עולם בשמחה ובלבב נכון אשר לא ימוט. ומה הם הפקודים (מצוות עשה) והאֱסָרים (מצוות לא־תעשה) [אשר בתורתנו]? המצוה הראשונה מלמדת אותנו על דבר האלהים לאמר: האלהים הוא שלם בכל2כליל השלמות. וקדוש3המחבר משתמש במלה היונית Makarios (ברומית Beatus) לאמר: המאשר. והוא כנוי לאנשי הסגולה שהלכו לעולמם, ובעברית אין המבטא ״מאשר״ הולם את האלהים. והוא מכלכל (נושא) את עצמו ואת הכל4המחבר כותב כאן Autarkes (המספיק לעצמו), ששמש בלשון הפילוסופים במובן ״תכלית לעצמו״. והוא הראש (התחלה) והתוך והסוף (האחרית, התכלה) לכל,5על פי ישעיה מ״א ד׳, מ״ד ו׳. וכנראה זכר גם את דברי הפילוסוף היוני קסנופניס על זאוס: ״זאוס הוא הראש, זאוס הוא הסוף וזאוס הוא גם התוך״. והוא נגלה במעשיו ובחסדיו, ונכר יותר מכל (יצור), אולם תמונתו וגדלו (מדעתו) נעלמו מעינינו,6אין אנו יודעים ״שעור קומה״. בהוצאת ניזה בא במקום ״נעלמו״ – ״אסור לדבר״ (אין להוציא ״שעור קומה״ בפה). וכל חומר, ואם יקר הוא, נבזה כדי לעשות ממנו את צלמו, וכל מלאכת מחשבת לא תצלח למצוא את דמות מראהו, כי אין אנו רואים את דמותו ואין הוא עולה במחשבתנו, ואין לנו הצדקה לשוות אותה לעינינו, אך אנחנו רואים את מעשיו: את האור והשמים [והארץ],7המלים המוסגרות אינן בהוצאת ניזה. השמש [והירח]7המלים המוסגרות אינן בהוצאת ניזה. והמים ואת פרי בטן החיה והבהמה ואת תנובת הצמחים. האלהים יצר את כל הדברים האלה, לא בידיו ולא בעמל ויגיעה, וגם לא בקש לו עוזרים בעבודה,8לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח”. כי אם ברצונו נברא הכל יפה מיד,9העולם נברא במאמר והאלהים ראה אותו כי טוב. ועלינו לעבוד את האלהים במעשה הטוב,10בחנוך המדות. (על יסוד הפסוק: הגיד לך אדם מה טוב וכו׳). כי הדרך הזאת קדושה מכל דרכי עבודת האלהים.
1