אגדת בראשית מ״טAggadat Bereshit 49
א׳פרק (מ"ח) [מ"ט] תורה.
[א] וירא ה' כי שנואה לאה (בראשית כט לא). זש"ה סומך ה' לכל הנופלים (תהלים קמה יד). אין מידותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, [מדת בשר ודם] כשיש לו אוהב עשיר הוא מדבק עמו ונכפף לו, וכשרואה שמטה ידו והעני, אינו סופנו (פי' מחשיבו) עוד אלא נותן עליו אבן, אבל הקב"ה כשהוא רואה לאדם שנכפף ומטה ידו נותן לו יד וזוקפו, שנאמר סומך ה' לכל הנופלים וזוקף (ה') לכל הכפופים (שם שם) העומדים אינו אומר כאן, אלא סומך ה' לכל הנופלים, וזוקף לכל הכפופים, לכל הנצבים לא נאמר, אלא לכל הכפופים, אם כן אף הרשעים אם יפלו סומך הוא אותן, שנאמר סומך ה' לכל הנופלים. חס ושלום, שאם נפלו אין להם תקומה, שנאמר שם נפלו פעלי און דחו ולא יכלו קום (תהלים לו יג), ולמה, שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח וגו' (שם לה ה), אבל הצדיקים כי יפול לא יוטל כי ה' סומך ידו (שם לז כד), הוי סומך ה' לכל הנופלים.
[א] וירא ה' כי שנואה לאה (בראשית כט לא). זש"ה סומך ה' לכל הנופלים (תהלים קמה יד). אין מידותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, [מדת בשר ודם] כשיש לו אוהב עשיר הוא מדבק עמו ונכפף לו, וכשרואה שמטה ידו והעני, אינו סופנו (פי' מחשיבו) עוד אלא נותן עליו אבן, אבל הקב"ה כשהוא רואה לאדם שנכפף ומטה ידו נותן לו יד וזוקפו, שנאמר סומך ה' לכל הנופלים וזוקף (ה') לכל הכפופים (שם שם) העומדים אינו אומר כאן, אלא סומך ה' לכל הנופלים, וזוקף לכל הכפופים, לכל הנצבים לא נאמר, אלא לכל הכפופים, אם כן אף הרשעים אם יפלו סומך הוא אותן, שנאמר סומך ה' לכל הנופלים. חס ושלום, שאם נפלו אין להם תקומה, שנאמר שם נפלו פעלי און דחו ולא יכלו קום (תהלים לו יג), ולמה, שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח וגו' (שם לה ה), אבל הצדיקים כי יפול לא יוטל כי ה' סומך ידו (שם לז כד), הוי סומך ה' לכל הנופלים.
1
ב׳[ב] ד"א וירא ה' כי שנואה לאה. כיון שראה ללאה ששנואה אמר האיך אני מחבבה בפני בעלה. (אלה)[אלא] הרי אני זוקפה ונותן לה בנים תחילה, כדי שתהא אהובה בהן בפני בעלה, לפיכך ויפתח את רחמה, וכן עזרא אומר וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות (דה"א ב' יח), אמר ר' ברכיה אשתו היתה, ולמה נקראת עזובה, שהיתה עזובה וכעורה, לפיכך אמר הקב"ה הרי אני נותן לה בנים, כדי שתהיה נאה בהן, שנאמר ואלה בניה ישר ושובב וארדון (שם שם). לכך נאמר סומך ה' לכל הנופלים.
2
ג׳[ג] ד"א וירא ה' כי שנואה לאה. זש"ה כי תהיין לאיש (דברים כא טו). א"ר ברכיה איש זה יעקב, שנאמר ויעקב איש תם (בראשית כה כו). שתי נשים (דברים שם), רחל ולאה, האחת אהובה (דברים שם), זו רחל, דכתיב ויאהב גם את רחל (בראשית כט ל), והאחת שנואה (דברים שם) זו לאה דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה (בראשית כט לא) וילדו לו בנים האהובה והשנואה (דברים שם), שתיהן ילדו לו, מה שהעמידה לאה, העמידה רחל, לאה העמידה מלכים, ורחל העמידה מלכים, לאה העמידה נביאים, ורחל העמידה נביאים, לאה העמידה שופטים, ורחל העמידה שופטים, והיה הבן הבכור לשנואה (דברים שם), זה ראובן, שנאמר ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן (בראשית כט לב). והיה ביום הנחילו וגו' (דברים שם), בשעה שבקש יעקב ליפטר מן העולם ויקרא יעקב אל בניו וגו' (בראשית מט א). לא יוכל לבכר את בן האהובה (דברים שם). ליוסף, למה כי את הבכור בן השנואה יכיר (דברים שם יז) [זה ראובן שנאמר ראובן בכורי אתה (בראשית מט ג)] אע"פ שאמרתי גנותו פחז כמים אל תותר כי עלית וגו' יצועי עלה (שם שם ד). מהו עלה, כשיבוא משה אותו שכתב בו עלה וגו' (שמות יט ג), הוא פודה אותך, כיון שעמד משה בקש רחמים עליו, שנאמר יחי ראובן (דברים לג ו), אמר לו הקב"ה ואל ימות, נמצא נוטל דימוס מפי שנים, שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים (דברים כא יז) יחי ראובן, בעולם הזה. ואל ימות לעולם הבא. כי הוא ראשית אונו וגו'. וכתיב כחי וראשית אוני (בראשית מט ג). לכך וירא ה' כי שנואה לאה.
3
ד׳[ד] ד"א וירא ה' כי שנואה לאה. זש"ה היתה לי נחלתי כאריה ביער וגו' [על כן שנאתיה] (ירמי' יב ח), מהו וירא ה' כי שנואה, שראה הקב"ה שהיא עתידה להוציא בנים רשעים, וקרא אותה שנואה, ואילו הן, יהורם אחז יואש מנשה אמון יהויקים צדקיהו, יהורם כתיב בו, וילך בדרך מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב (מ"ב ח יח). השני אחז, מה כתיב בו, ולא עשה הישר בעיני ה' אלהיו כדוד אביו (שם טז ב). אמר לו ישעיה העמק שאלה או הגבה למעלה (ישעי' ז יא), אמר לו מבקש אתה שיחיו המתים, או שיעלה קרח, או שירד אליהו, אמר לו אחז יודע אני שיש בך כח לעשות, אלא איני מבקש שתתכבד בשבילי, שנאמר ויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את ה' (שם שם יב). השלישי יואש אע"פ שכתיב בו ויעש יואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן (מ"ב יב ג), כיון שמת יהוידע הכהן [נעשה רע, שנאמר] באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם ויעזבו את בית ה' אלהי אבותיהם ויעבדו את (אשרים) [האשרים] ואת העצבים (דה"ב כד יז ויח). הרביעי מנשה, שנאמר וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' וגו' (מ"ב כא ז). החמישי אמון, מה כתיב בו [ויעש הרע בעיני ה' כאשר עשה מנשה אביו] ולכל הפסילים אשר עשה מנשה אביו זבח אמון ויעבדם ולא נכנע מלפני ה' כהכנע מנשה אביו (דה"ב לג כב כג). הששי יהויקים, מה כתיב שם ויתר דברי יהויקים ותעבותיו אשר עשה (שם לו ח), ולא דיו אלא שמאס במילה ומשך לו ערלה. השביעי צדקיה, ומה כתיב בו ויעש הרע בעיני ה' [אלהיו] ולא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי ה' (שם שם יב), הרי שבעה מלכים רשעים, לפיכך הנביא צווח אומללה יולדת השבעה (ירמי' טו ט). לכך נאמר וירא ה' כי שנואה לאה, ראה מה עתיד לצאת מבני לאה וקרא אותה שנואה, וירא ה' כי שנואה לאה.
4
ה׳[ה] ד"א וירא ה' בפני מי היתה שנואה, בפני בעלה, למה שהוכיחה אותו, אימתי, שנאמר ויעבד יעקב ברחל וגו' כימים אחדים (בראשית כט כ). מה שאמרה לו רבקה אמו, וישבת עמו ימים אחדים (שם כז מד). ויאהב יעקב (בראשית כט יח). ויאמר יעקב אל לבן הבה וגו' (שם שם כא), ויהי בערב וגו' (שם שם כג), כל הלילה היה משמש עמה סבור שהיא רחל, כיון שעמד בבוקר והנה היא לאה, אמר לה ברתיה דרמאה, למה רמית אותי, אמרה לו ואת לא רמית באביך, כשהיה אומר לך האתה זה בני עשו והיית אומר אנכי עשו בכורך (בראשית כז יט), ואת אומר למה רימיתני, אביך לא אמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך (שם שם לה), ומתוך הדברים הללו שהוכיחה אותו התחיל שונאה, אמר הקב"ה אין רפואתה של זו אלא אם יהיה לה בנים, הריני נותן לה בנים, ובעלה נכפף לה, לפיכך וירא ה' כי שנואה לאה. [ויפתח את רחמה], ודוד מקלס ואומר עושה משפט לעשוקים וגו' ה' מתיר אסורים (תהלים קמו ז).
5
