אגדת בראשית נ״טAggadat Bereshit 59
א׳פרק (נ"ח) [נ"ט] נביאים.
[א] חזון עובדיה. זש"ה והיה אדום ירשה וגו' וירד מיעקב וגו' (במדבר כד יח ויט). כיון שראה יעקב אבינו את אלופי עשו נתירא, התחיל אומר מי יכול לעמוד כנגד כל אלו, כמה מלכים ואלופים, ואני מתי מספר, האיך אני יכול לעמוד כנגד כל אלו, אמר לו הקב"ה מתירא את, ראה מה אחריך, אלה תולדות יעקב יוסף (בראשית לז ב), מי יכול לעמוד כנגד כל אלו, הקטן שבבניך, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה (עובדי' א יח). משל לזהבי שהיה יושב ועושה מלאכתו, ותלמידו עמו, תלה התלמיד עיניו, וראה גמלים הרבה טעונין קש, התחיל תמיה ואומר לרבו מי יכול לעמוד כנגד כל אלו, אמר לו רבו חייך ניצוץ אחד מן הכור שורף את כל אלו, כך אמר הקב"ה ליעקב, מתירא אתה מאלו, חייך ניצוץ אחד משלך, שורף כולן, שנאמר הנה היו כקש אש שרפתם לא יצילו את נפשם מיד להבה (ישעי' מז יד), זה יוסף, שנאמר ובית יוסף להבה (עובדי' שם), לפיכך וירד מיעקב וגו', הירוד (פי' היותר גרוע) שביעקב מאבד את כולם, והירוד שבבניך מזדווג כנגד עשו, אף עובדיה הירוד שבכל הנביאים נפרע ממנו, שנאמר חזון עובדיה, למה וירד מיעקב.
[א] חזון עובדיה. זש"ה והיה אדום ירשה וגו' וירד מיעקב וגו' (במדבר כד יח ויט). כיון שראה יעקב אבינו את אלופי עשו נתירא, התחיל אומר מי יכול לעמוד כנגד כל אלו, כמה מלכים ואלופים, ואני מתי מספר, האיך אני יכול לעמוד כנגד כל אלו, אמר לו הקב"ה מתירא את, ראה מה אחריך, אלה תולדות יעקב יוסף (בראשית לז ב), מי יכול לעמוד כנגד כל אלו, הקטן שבבניך, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה (עובדי' א יח). משל לזהבי שהיה יושב ועושה מלאכתו, ותלמידו עמו, תלה התלמיד עיניו, וראה גמלים הרבה טעונין קש, התחיל תמיה ואומר לרבו מי יכול לעמוד כנגד כל אלו, אמר לו רבו חייך ניצוץ אחד מן הכור שורף את כל אלו, כך אמר הקב"ה ליעקב, מתירא אתה מאלו, חייך ניצוץ אחד משלך, שורף כולן, שנאמר הנה היו כקש אש שרפתם לא יצילו את נפשם מיד להבה (ישעי' מז יד), זה יוסף, שנאמר ובית יוסף להבה (עובדי' שם), לפיכך וירד מיעקב וגו', הירוד (פי' היותר גרוע) שביעקב מאבד את כולם, והירוד שבבניך מזדווג כנגד עשו, אף עובדיה הירוד שבכל הנביאים נפרע ממנו, שנאמר חזון עובדיה, למה וירד מיעקב.
1
ב׳[ב] ד"א חזון עובדיה. זש"ה גער חית קנה וגו' (תהלים סח לא), א"ר פנחס אמר לו דוד רבש"ע גער לחיה שכולה מן הקנה, מלך שלהם כותב בקנה, וחותם ונוטל ככרי זהב, וכן איפרכוסין, וכן השילטונין, וכן איסקריטורין (סופרים) שלהם, כמה זהב נוטלין בכל יום עדת אבירים בעגלי עמים (שם שם), שהיא אוכלת שמנן של עמים ובאה בכחן של אבירים, בכחן של אברהם ויצחק, ואומרת מהן אני, עשו בן יצחק, ויצחק בן אברהם, מתרפס ברצי כסף (שם שם), שאע"פ שהיא כועסה על אדם שחטא, מתרת את הפס, ונוטלת כסף הימנו, והיא מתרצה לו, ולא עוד אלא מפזרת את ישראל מן עסקה של תורה, ומכניסתן במה שיצר הרע חפץ, שנאמר בזר עמים קרבות יחפצו (שם שם), אמר הקב"ה אני עוקרה מן העולם, אלא אני ואתם ומשיח נעמוד עליה. שנאמר תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים (ישעי' כו ו), רגל זה הקב"ה כביכול, שנאמר על אדום אשליך נעלי (תהלים ס י), רגלי עני זה משיח, שנאמר עני ורוכב על (החמור) [חמור] (זכרי' ט ט), פעמי דלים אלו ישראל, שנאמר מה יפו פעמים וגו' (שה"ש ז ה), לכך אמר לעובדיה שיעמיד לכל המלכיות עליה מפני שהיא קשה, שנאמר חזון וגו' קומו ונקומה עליה למלחמה (עובדי' א א).
2
ג׳[ג] ד"א חזון עובדיה. מה ראה עובדיה שיתנבא על אדום, אלא אמר הקב"ה. עובדיה גדל בין שני רשעים, בין אחאב לאיזבל, ולא למד דרכיהן, אלא עובדיה היה ירא את ה' מאד, ועשו גדל בין שני הצדיקים, ולא למד דרכיהם, בין יצחק לרבקה, אמר הקב"ה, יבוא עובדיה שגדל בין שני רשעים, ולא למד דרכיהן, ויפרע מן עשו שגדל בין שני צדיקים ולא למד דרכיהם, לפיכך נאמר חזון עובדיה.
3
ד׳[ד] ד"א חזון עובדיה. מה ראה עובדיה להפרע מן אדום, אלא אמר הקב"ה אברהם היה מאכיל העוברים והשבים, ועשו עמד והורגן, והיה ממלא את המערות מתים, ואיזבל היתה הורגת את הנביאים, עובדיה הטמינם במערות וכלכלם, שנאמר ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים (מ"א יח ד), אמר הקב"ה יבוא עובדיה שהאכיל את הנביאים במערות, ויפרע מן עשו שהרג את בני אדם במערות, לפיכך נאמר חזון עובדיה. ד"א עשו מלו אותו אבותיו, ומאס במילה ובחר בערלה, ועובדיה היה ערל ומאס בה, ובחר במילה, אמר הקב"ה יבוא עובדיה שהיה ערל ומאס בה ומל עצמו, ויפרע מן עשו שמלו אותו ועשה עצמו ערל, לפיכך חזון עובדיה. ד"א עשו ביקש אבלו של אביו, שנאמר ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי (בראשית כז מא), ועובדיה כיבד למי שלא היה אביו, שנאמר ויהי עובדיה בדרך והנה אליהו לקראתו ויכרהו ויפול על פניו וגו' (מ"א יח ז), אמר הקב"ה יבוא עובדיה שכיבד למי שלא היה אביו, ויפרע מן עשו שבקש מיתתו של אביו, לכך נאמר חזון עובדיה, אבל ישראל כי אנכי ידעתי את המחשבות וגו' (ירמי' כט יא).
4
