אגדת בראשית ס״חAggadat Bereshit 68
א׳פרק (ס"ז) [ס"ח] נביאים.
בשנת שתים לדריוש וגו'. היה דבר ה' ביד חגי הנביא (חגי א א). זש"ה קול קורא במדבר וגומר כל גיא ינשא וגו' ונגלה כבוד וגומר (ישעי' מ ג ד ה), קול קורא [במדבר]. א"ר [לוי] למה במדבר, אלא בנוהג שבעולם מי שהיה בידו מרגלית ואיבדה, היכן הוא מבקשה לא במקום שאיבדה, כך הקב"ה איבד את ישראל במדבר, שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו (במדבר יד לה), ולשם הוא הולך ומבקש, קול קורא במדבר, [פנו דרך], ומה יש לנו לפנות, אמר להן פנו ע"א מבתיכם, שכן לבן אומר לאליעזר, מתירא את ליכנס לכאן, מפני ע"א, כבר עקרתי אותה מכאן בשבילך, שנאמר ואנכי פניתי הבית (בראשית כד לא), ומהו ומקום לגמלים (שם שם), אמר לו לבן, אין רבקה גונבת ע"א, ואנכי פניתי הבית, ומי גונבת רחל העתידה לעמוד גונבת ונותנת אותן במקום הגמלים, שנאמר ורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל (בראשית לא לד). ד"א ואנכי פניתי הבית מצלמו של מנשה, ואימתי כשיצא נבוכדנצר להחריבה שנמשל בגמל, שנאמר רכב חמור רכב גמל (ישעי' כא ז), רכב חמור זה משיח, רכב גמל זה נבוכדנצר, שביום שהחריב נבוכדנצר את הבית נולד משיח, שנאמר והלבנון באדיר יפול (ישעי' י לד), ויצא חוטר וגומר (ישעי' יא א). לכך פנו דרך ה' ישרו בערבה (ישעי' מ ג), ישרו עצמכם כאותה שישרתי למי שהיו בארץ ערבה ושוחה, ישרו בערבה למי מסילה לאלהינו כל גיא ינשא (שם שם), שאין אתם מתיראין עוד מן העונות, שנאמר ראי דרכך בגיא (ירמי' ב כג). ד"א כל גיא ינשא. מנשא אני את משה אותו שנקבר בגיא, שנאמר ויקבור אותו בגיא (דברים לד ו). משל לחכם שמסר בנו לסופר ללמוד תורה הלכות ומדרשות, באו למנותו חכם, אמר נשבע אני שאין בני נתמנה חכם, עד שיבוא רבו ויקדש לו, כך מסר הקב"ה ישראל למשה ולמד אותן הכל, שנאמר ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים (דברים ד ה), והמשיח בא לגאול אותן, והקב"ה אומר לו נשבע אני שאין בני נגאלין עד שיבוא משה רבן, שנאמר וירא ראשית לו וגומר, למה שאני מנשאו כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו (ישעי' שם), אלו המלכיות, שנאמר ואשא עיני (וארא) [ואראה] והנה ארבע מרכבות [יוצאות] מבין שני ההרי' וגו' (זכרי' ו א), והיה העקוב למישור (ישעי' שם), זה יצר הרע, שנאמר עקוב הלב וגו' (ירמי' יז ט). והרכסים לבקעה (ישעי' שם), אלו בני אדם הרשעים, שכן דוד אומר תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש וגו' (תהלים לא כא), ואח"כ ונגלה כבוד ה' וגו' (ישעי' שם), לפי שבעולם הזה הנביאים מתנבאים זה אומר ראיתי את השם במזבח, שנאמר ראיתי [את] ה' נצב על המזבח (עמוס ט א). יחזקאל אומר היו היה דבר ה' וגומר על נהר כבר (יחזקאל א ג). עמוס אומר בחומה, שנאמר הנה ה' נצב על חומת אנך וגומר (עמוס ז ז), והתנבא חגי נביא על יהודיא די ביהוד ובירושלים (עזרא ה א), אבל לעתיד לבוא [הכל] רואין אותו שנאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר (ישעי' מ ה).
בשנת שתים לדריוש וגו'. היה דבר ה' ביד חגי הנביא (חגי א א). זש"ה קול קורא במדבר וגומר כל גיא ינשא וגו' ונגלה כבוד וגומר (ישעי' מ ג ד ה), קול קורא [במדבר]. א"ר [לוי] למה במדבר, אלא בנוהג שבעולם מי שהיה בידו מרגלית ואיבדה, היכן הוא מבקשה לא במקום שאיבדה, כך הקב"ה איבד את ישראל במדבר, שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו (במדבר יד לה), ולשם הוא הולך ומבקש, קול קורא במדבר, [פנו דרך], ומה יש לנו לפנות, אמר להן פנו ע"א מבתיכם, שכן לבן אומר לאליעזר, מתירא את ליכנס לכאן, מפני ע"א, כבר עקרתי אותה מכאן בשבילך, שנאמר ואנכי פניתי הבית (בראשית כד לא), ומהו ומקום לגמלים (שם שם), אמר לו לבן, אין רבקה גונבת ע"א, ואנכי פניתי הבית, ומי גונבת רחל העתידה לעמוד גונבת ונותנת אותן במקום הגמלים, שנאמר ורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל (בראשית לא לד). ד"א ואנכי פניתי הבית מצלמו של מנשה, ואימתי כשיצא נבוכדנצר להחריבה שנמשל בגמל, שנאמר רכב חמור רכב גמל (ישעי' כא ז), רכב חמור זה משיח, רכב גמל זה נבוכדנצר, שביום שהחריב נבוכדנצר את הבית נולד משיח, שנאמר והלבנון באדיר יפול (ישעי' י לד), ויצא חוטר וגומר (ישעי' יא א). לכך פנו דרך ה' ישרו בערבה (ישעי' מ ג), ישרו עצמכם כאותה שישרתי למי שהיו בארץ ערבה ושוחה, ישרו בערבה למי מסילה לאלהינו כל גיא ינשא (שם שם), שאין אתם מתיראין עוד מן העונות, שנאמר ראי דרכך בגיא (ירמי' ב כג). ד"א כל גיא ינשא. מנשא אני את משה אותו שנקבר בגיא, שנאמר ויקבור אותו בגיא (דברים לד ו). משל לחכם שמסר בנו לסופר ללמוד תורה הלכות ומדרשות, באו למנותו חכם, אמר נשבע אני שאין בני נתמנה חכם, עד שיבוא רבו ויקדש לו, כך מסר הקב"ה ישראל למשה ולמד אותן הכל, שנאמר ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים (דברים ד ה), והמשיח בא לגאול אותן, והקב"ה אומר לו נשבע אני שאין בני נגאלין עד שיבוא משה רבן, שנאמר וירא ראשית לו וגומר, למה שאני מנשאו כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו (ישעי' שם), אלו המלכיות, שנאמר ואשא עיני (וארא) [ואראה] והנה ארבע מרכבות [יוצאות] מבין שני ההרי' וגו' (זכרי' ו א), והיה העקוב למישור (ישעי' שם), זה יצר הרע, שנאמר עקוב הלב וגו' (ירמי' יז ט). והרכסים לבקעה (ישעי' שם), אלו בני אדם הרשעים, שכן דוד אומר תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש וגו' (תהלים לא כא), ואח"כ ונגלה כבוד ה' וגו' (ישעי' שם), לפי שבעולם הזה הנביאים מתנבאים זה אומר ראיתי את השם במזבח, שנאמר ראיתי [את] ה' נצב על המזבח (עמוס ט א). יחזקאל אומר היו היה דבר ה' וגומר על נהר כבר (יחזקאל א ג). עמוס אומר בחומה, שנאמר הנה ה' נצב על חומת אנך וגומר (עמוס ז ז), והתנבא חגי נביא על יהודיא די ביהוד ובירושלים (עזרא ה א), אבל לעתיד לבוא [הכל] רואין אותו שנאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר (ישעי' מ ה).
1
ב׳[ב] ד"א בשנת שתים לדריוש. מה ראה הקב"ה להזכיר לציון בשנת שתים, אלא את מוצא שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון, יוסף וישראל אהב את יוסף (בראשית לז ג), וציון אוהב ה' שערי ציון (תהלים פז ב). יוסף ויוסיפו עוד שנוא אותו (בראשית לז ה) וציון נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמי' יב ח). יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים (בראשית לז ז), וציון בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו (תהלים קכו ו). יוסף ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו (בראשית לז ח), וציון אומר לציון מלך אלהיך (ישעי' נב ז). יוסף ויחלום יוסף חלום (בראשית לז ה), וציון בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו א). יוסף הבא נבוא אני ואמך וגו' (בראשית לז י), וציון אפים ארץ ישתחוו לך (ישעי' מט כג). יוסף ויקנאו בו אחיו (בראשית לז יא), וציון קנאתי (לירושלים ולציון) [לציון] קנאה גדולה (זכרי' ח ב). יוסף לך נא ראה את שלום אחיך (בראשית לז יד), וציון ודרשו את שלום העיר (ירמי' כט ז). יוסף ויראו אותו מרחוק (בראשית לז יח), וציון מרחוק ה' נראה לי (ירמי' לא ב). יוסף ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית שם שם). וציון על עמך יערימו סוד וגומר (תהלים פג ד). יוסף ויפשיטו את יוסף (בראשית לז כג), וציון והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כג כו). יוסף וישליכו אותו הבורה (בראשית לז כד), וציון צמתו בבור חיי (איכה ג נג). יוסף והבור רק אין בו מים (בראשית שם שם), וציון נתנו לירמיה בבור, שנאמר ובבור אין מים כי אם טיט וגומר (ירמי' לח ו). יוסף וישבו לאכל לחם (בראשית לז כה), וציון אשור לשבוע לחם (איכה ה ו). יוסף וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור (בראשית לז כח), וציון וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו מן הבור (ירמי' לח יג), יוסף ויקרע יעקב שמלותיו (בראשית לז לד), וציון עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו (איכה ב יז). יוסף וישם שק במתניו (בראשית שם), וציון ולקרחה ולחגור שק (ישעי' כב יב). וימאן להתנחם (בראשית לז לה), וציון אל תאיצו לנחמני (ישעי' כב ד). יוסף והמדינים מכרו אותו (בראשית לז לו), וציון ובני יהודה ובני ירושלים מכרתם לבני היונים (יואל ד ו), הרי [הרעות] מה שאירע ליוסף אירע לציון. הטובות מנין, ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה (בראשית לט ו), וציון הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי (איכה ב טו). יוסף איננו גדול בבית הזה ממני (בראשית לט ט), וציון ה' בציון גדול (תהלים צט ב). יוסף ויהי ה' את יוסף (בראשית לט כא), וציון והיו עיני ולבי שם כל הימים (מ"א ט ג). יוסף ויט אליו חסד (בראשית לט כא). וציון על כן משכתיך חסד. יוסף ויריצוהו מן הבור [ויגלח ויחלף שמלותיו] (בראשית מא יד), וציון אם רחץ ה' את צואת וגו' (ישעי' ד ד). יוסף וילבש אותו בגדי שש (בראשית מא מב), וציון עורי עורי לבשי עוזך ציון (ישעי' נב א). יוסף נפדה לשתי שנים, מיום שפתר חלום לשר המשקים, ויהי מקץ שנתים ימים, וציון נפדה לשתי שנים בשנת שתים לדריוש המלך (חגי א א), לפיכך דוד אומר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה (תהלים עז טז).
2