אהבת חסד, השלמהAhavat Chesed, Addenda
א׳אמר המחבר: יען כי החבור הזה מיסד על עניני גמילות חסדים, וידוע ששם חסד כולל כל דבר שיכול האדם להיטיב לזולתו, ואמרתי לנפשי: בודאי הנה יש אנשים שרוצים לעשות פנקס לחברה קדושה הזו שיש להם בעירם, ואינם יודעים הלשון הנאות לזה, ועל כן אמרתי לגמל חסד עמהם, ולהעתיק מהפנקס שבעירנו. וזה לשונו בפתח השער:
1
ב׳הנה על פי מה שנתבאר בתורתנו הקדושה מצות גמילות חסדים, נראה כי מצוה רבה היא עד מאד, ויש על זה מצות עשה מיחדת בתורה, כמו שנאמר (שמות כ"ב כ"ד): "אם כסף תלוה את עמי את העני וגו'", ונאמר בפרשת ראה (דברים ט"ו ח'): "והעבט תעביטנו וגו'", וכמו שכתבו כל מוני המצות; ונאמר (שם ט'): "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר, קרבה שנת השבע שנת השמטה וגו'". וכתב על זה בספר הקדוש 'שערי תשובה' לרבנו יונה (שער שלישי אות ס"ז): למדנו מזה, שכל המונע את עצמו מלהלוות לעני, עובר בשני לאוין, שהם "השמר" ו"פן". ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הזהרנו, שלא נחדל מלהלוות מיראת דבר השמטה, אף כי בזמן שלא יפסיד חובו, כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות, עד כאן לשונו. גם מצוי שעל ידי הלואה הוא תומך ידי המך שלא יתמוטט לגמרי. ויש על זה עוד כתוב מפרש בתורה (ויקרא כ"ה ל"ה): "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו וגו'", ואמרו -חכמינו ז"ל (שבת ס"ג.): גדול המלוה לעני יותר מהעושה צדקה. הבט נא וראה ביורה דעה סימן רמ"ט (סעיף ו'), בשמונה המעלות שמנו חכמינו ז"ל בנותני צדקה, המעלה הראשונה היא המלוה לעני בעת צרכו, עין שם. והיא אחת משלשת הדברים שהעולם עומד עליהם, כמאמר חכמינו ז"ל באבות (פרק א' משנה ב,): על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והיא מהדברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה, והקרן קימת לו לעולם הבא. ושכר של המחזיק במדה הקדושה הזו גדול מאד, כדאיתא בילקוט הושע (רמ"ז תקכ"ב) על הפסוק (הושע ו' ו'): "כי חסד חפצתי ולא זבח": אמר הקדוש ברוך הוא, חביב עלי חסד, שאתם גומלים זה לזה יותר מכל הזבח שזבח שלמה לפני, אלף עלות יעלה שלמה. וגם איתא במדרש רות (פרשה ה' ד'): בוא וראה כחן של בעלי צדקה וגומלי חסדים, שאין חוסין לא בצל שחר, ולא בצל כנפי ארץ, ולא בצל כנפי שמש, ולא בצל כנפי חיות, ולא בצל כנפי כרובים, ולא בצל כנפי שרפים, אלא בצל מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים ל"ו ח'): "מה יקר חסדך אלהים, ובני אדם בצל כנפיך יחסיון".
2
ג׳על כן התעוררנו אנחנו החתומים מטה מעבר לדף לכבוד השם יתברך לתקן מצוה זו בעירנו, לעשות חברה של גמילות חסד להלוות לעני בעת צרכו, והתקנות שעשינו לזה יבאר אם ירצה ה' לקמן.
3
ד׳כל הנ"ל נגמר ביום _____ לחדש _____ שנת ______
4
ה׳והרוצה לעשות חברת הכנסת אורחים או חברת בקור חולים או חברת הכנסת כלות עניות לחפה או חברת מלביש ערומים - יעין בחלק ג' במאמרי חז"ל שהבאתים שם, ויציגם לפני קוראי השער.
5
ו׳ואגב אעתיק עוד העתקה לענין חברת קובעי עתים לתורה, אולי ירצה מי להעתיק דבר זה בפנקסו. וזה לשונו שם:
6
ז׳הנה עצם גדל חיוב האדם ללמוד התורה הוא ידוע לכל, שאין לך אדם בעולם שהוא פטור מזה, וכמו שכתב הרמב"ם (פרק א' מתלמוד תורה הלכה ח'): הכל חיבין בתלמוד תורה: בין עני, בין עשיר, בין שלם בגופו, בין בעל יסורים, בין בחור, בין זקן גדול, בין בעל אשה ובנים, אפילו עני המחזיר על הפתחים חיב לקבע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר (יהושע א, ח'): "והגית בו יומם ולילה". והתחלת דינו של אדם לעתיד לבוא הוא על שאדם מתרשל מלקבע עתים לתורה, וכמו שאמרו חז"ל (קדושין מ'.): אין תחלת דינו של אדם, אלא על דברי תורה, שנאמר (משלי י"ז י"ד): "פוטר מים ראשית מדון" (הינו, על מה שפטר עצמו ממים, שמרמז על תורה, הוא ראשית המדון עליו, כי באמת הכל חיבים וכנ"ל). ואין לך רפואה להנצל מיצר הרע, אלא על ידי למוד התורה, וכמו שאמרו חז"ל (שם ל':): בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין. והיא עקר חיי הנפש, וכדכתיב (דברים ל' כ'): "כי הוא חייך וארך ימיך". וכשם שכל אדם שבעולם חס על חייו, וכל מאדו יתן עבור הצלת חייו, כך צריך להתחזק בענין להחיות נפשו הקימת, אשר היא רק על ידי למוד התורה. ואין קץ למתן שכרה, כי כל תבה שאדם לומד הוא מקים מצוה בפני עצמה, וכמו שכתב הגר"א ב'שנות אליהו' בשם הירושלמי. וכמה צריך האדם לשמח, כשזכה לקבע עתים לתורה, שעל ידי זה נתוספו לו כמה מאות מצוות בכל יום, וזה תביאהו לכף זכות לעתיד לבוא.
7
ח׳[ובזה מבאר מה שאמרו חז"ל בברכות ט"ז. : מאי דכתיב (במדבר כ"ד ו'): "כנחלים נטיו, כאהלים נטע ה'", מה נחלים מעלים האדם מטמאה לטהרה, אף אהלים מעלים האדם מכף חובה לכף זכות. ולכאורה מאי דוקא "אהלים"? ולפי זה ניחא, דידוע דעקר הקלקול, מה שמקלקל האדם ביותר מכל הוא על ידי כח הדבור, שמה שיכול לקלקל בחצי שעה בפיו על ידי רבוי דבוריו, שמערבין בהן לשון הרע וליצנות ואונאת דברים ודברים בטלים וכדומה, לא יכול לקלקל בכל היום על ידי מעשה, כי למעשה צריך איזה שהוי, ולשונו של האדם הוא כעט סופר מהיר. ואם כן על ידי הדבור מכריע כף חוב, ואין לו תקנה לאדם, כי אם שיכנס לאהלים ויעסק בתורה, שלעמת רבוי העונות שבא לו על ידי דבוריו, לעמת זה יתקבצו אצלו חבילות חבילות של מצוות גם כן על ידי דבוריו, ויכריע כף זכות, כי הקדוש ברוך הוא מטה כלפי חסד. וגם על ידי למודו בתורה ממילא ישמר את פיו, דזכירה מביאה לידי עשיה].
8
ט׳והעקר צריך שיזכר, כי השעות האלו שמיחד לתורה הוא מבחר ימי חייו [שבאלו השעות ישמח לנצח, מה שאין כן בשאר עתות היום], ואין לו לבטלם משום דבר.
9
י׳ולא לחנם נקרא התורה בשם "לחם", וכמו דכתיב (משלי ט' ה'): "לכו לחמו בלחמי" - לומר לך, שהיא ממש מזין את הנפש כמו הלחם שהוא מזון לגוף. וכשם שמשתדל האדם שלא יחסר לו משען לחם בכל יום על כל פנים פעם אחד, כדי שלא יחלש כחותיו, כן צריך האדם לזרז את עצמו שלא ילך יום אחד בלי תורה, כדי שלא יחלשו כחות הקדשה של נפשו, וגם ידע האדם, שכאשר מתרשל מלמוד התורה, הוא דובר שקרים בכל יום לפני ה', שהוא אומר: "על כן ה' אלהינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחקיך ונשמח בדברי תורתך ובמצותיך לעולם ועד, כי הם חיינו וכו'" - ואיה השיחה בחקיו, ואיה השמחה, כשהוא משליכם אחרי גוו, ואינה חשובה בעיניו ליחד עליה שעה מן השעות?
10
י״אוכל זה דברנו אם לומד בעצמו, וכל שכן אם לומד בחבורה, בודאי צריך לזרז שלא לבטל הקביעות, כדי שלא יהרס בנין החבורה. ודע עוד, כי הלמוד בחבורה הוא מצוה כפולה ומכפלת, שמתקדש שם שמים על ידי למוד הרבים, וכמו שכתבו הראשונים, שלפיכך אומרים קדיש אחר למוד בחבורה. וגם אמרו חז"ל (ספרא בחקתי פרק ב' ד' ופרוש רש"י שם כ"ו ח'): אינו דומה מרבים העושים המצוה למועטים העושים מצוה. וגם כשלומדים בחבורה שכינה שרויה ביניהם, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ו'.). ועל כן התעוררנו אנחנו חתומי מטה מעבר לדף לכבוד השם יתברך לתקן מצוה זו בעירנו, לעשות חבורה של קובעי עתים לתורה בכל יום.
11