עקידת יצחק ק״א:א׳Akeidat Yitzchak 101:1
א׳יבאר שיש חיים וחיים טובים וכן מות ומות. ושראוי שיבחר האדם החיים הטובים ויבדל מהמות הרע.
1
ב׳ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו'.
2
ג׳במסכת (נדרים ל"ט) שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם תורה תשובה גן עדן גהינם כסא הכבוד בית המקדש ושמו של משיח. תורה מנין דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. תשובה מנין דכתיב בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ וגו' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. גן עדן מנין דכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. גהינם מנין דכתיבה כי ערוך מאתמול תפתח כסא הכבוד מנין דכתיב נכון כסאך מאז בית המקדש מנין דכתיב מרום מראשון מקום מקדשנו שמו של משיח מנין דכתיב לפני שמש ינון שמו.
3
ד׳*תוכן דברי הרב ז"ל הוא, כי שני מיני חיים יוכל האדם לחיות כל עוד יתהלך פה על פני האדמה הא' כאשר יחשוב כי תעודתו פה עלי ארץ היא רק לאכול ולשתות ולהנות שאר הנאות גופניות ככל אשר תמצא ידו. ואז לא ישים עוד מתג ורסן לתשוקותיו החמריות. כי אם יחיה תמיד חיי השלוח, ועל אופן זה חיו כל הדורות וכל האנשים אשר מימי קדם ועד עתה הכעיסו את ה'. וחיים כאלה בבחינה אמיתית ומוסרית, רק בשם "מתים" יקראו, כי לא ימלטו נפשם מיד שאול כלה, כי אם המיתה הנצחית בעקב חים כאלה אוחזת והב' כאשר יחיה האדם תמיד רק עפ"י חקי הצדק והמישרים, לבלתי הרוס גדר השיווי והראוי בכל הנאותיו הגופניות, כי אם לאכול ולשתות ולהנות תמיד רק די מחסורו ההכרחי אשר יחסר לו לקיום גופו ונפשו, ועל אופן זה חיו כל השלימים אשר היו לפנינו מני עולם, וחיים כאלה בשם "חיים אמיתיים" יקראו" כי בעליהם יוכל לקוות שיקנו על ידם לנפשם גם את ההשאר' הנצחית, כמאה"כ "לולא האמנתי וכו' ר"ל שכבר בהיותי עוד פה בארץ החיים הגופנים יכלתי לקוות ולהאמין שאזכה על ידם לראות גם בטוב ה' בעולם הנצחיי, ואה"כ "מי האיש החפץ חיים (האמיתיים) אוהב ימים לראות טוב" וכו' (ר"ל מי שאוהב לחיות ימים רבים פה עלי ארץ רק למען קנות על ידם האושר המוסרי, למען יראה אח"כ בבוא קצו הטוב האמיתי בעולם הרוחני צריך לנצור לשונו מרע ושפתיו מדבר מרמה, לסור מרע ולעשות אך טוב וחסד כל הימים וכמו כן יש הבדל גם בין המות הגופני, שהוא רע רק במראהו החיצוני, אבל טוב בבחינתו האמיתית, בהיותו מפריד ומבדיל בין חיי האדם החמריים והארציים, ובין חייו הרוחניים. והוא רק כעין מעבר בין העולם החולף להעולם הנצחיי כמאה"כ "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו", ומאמר ר"מ "והנה טוב מות" ובין המות הנפשי אשר רק בחיק הרשעים החטאים בנפשותם יוטל גורלו והנה התורה הקדושה בהציגה לפנינו חקי אלהים ותורותיו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, הבדילה בין שני מיני חיים ומות אלה, כאשר יורה עליו מאה"כ "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב" ר"ל הראיתי אותך אופן החיים בסתם והחיים הטובים והאמיתיים "ואת המות" הגופני [אשר הוא לא לבד טבעיי והכרחי לכל אדם בבוא עתו ויום פקודתו, כי אם אחוז ודבוק כבר בבחינה מה גם בחיי השלם עלי ארץ, כי ברצותו לחיות פה חיים אמיתיים ולהתהלך בהלך נפש בדרכי העיון ונתיבות המוסר והמישרים אשר הם רק ענינים רוחניים, צריך להכניע ולהמית תחילה בבחינה מה את תשוקותיו הגופניות ותאותו אל המותריות, כמחז"ל "אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה" וכו' ומאמרם (בתמיד דף ל"ב ע"א) "מה יעביד אינש ויחיה" (בבחינ' אמיתי "ימות את עצמו" (ועיין מזה גם ביאורי למעל' במדבר דף י"ג ע"ב)] "ואת הרע" ר"ל המות הנפשיי אשר הוא רע בהחלט ואם בעל נפש משכלת אתה "ובחרת בחיים" האמיתיים ולא תקוץ במות הגופני והצער המדומ' המסובב לך עי"ז לפי שעה, כ"א תמאס ותקוץ במות הנפשיי שהוא הרע המוחלט המסובב לך מלכתך אחרי שרירות לבך הרע. והנה אם נחפוץ שישתדל איש מאהובינו להשיג תכלית נרצה מה יצטרכו לזה ז' דברים. הא' שנראה לו התכלית ההיא בעצמה, כמו שיציגו המורים בקשת אות וסימן גלוי ונראה לעיני כל, למען ידעו המורים איך יכוונו חציהם על יתר לירות שמה ולא יחטיאו המטרה, הב' שנודיענו הדרך והאופן איך יוכל להשיגה כי אין די ד"מ להודועו רק שבעיר ידועה ישיג תכליתו הנרצה, אם לא נודיענו ג"כ איזה דרך אשר יוליכהו שמה, והג' שצריכים אנו להזהירו שלא יתעה בפתח על אם הדרך ללכת עקלקלות, ואם בכל זאת יתעה לפעמים מני אורח הישרה ימהר לשוב מדרך המעוות הזה. וללכת בנתיב הטוב והישר, הד' והה', כי למען הרהיב עוז בנפש שישתדל בכל מאמצי כחו להשיג התכלית הזאת. צריכים אנו להודיעו גם הטוב והתועלת אשר יהיו לו למנה בהשיגו התכלית ההיא, ולהראות לו בהפך רוב הנזק והרע אשר יסובבו לו בחדלו מהשיגה, והו' שנתן לו יועץ נאמן אשר ילונו בכל הדרך אשר ילך להיות לו תמיד לעינים ולהזכירו בכל עת, שישתדל רק להשים מגמת פניו רק למצא התכלית המבוקשת, ושלא ישטה מעליו ויעבור, והז' שנתן לו צדה לדרך למען יהיו לו תמיד די ספוק כל מחסוריו אשר יחסרו לו עד בואו אל מחוז חפצו בשלום. וכמו כן נראה גם בפרשתנו, כי למען סבב שישתדל האומה הישראלית להשיג תכליתם הנרצה שהוא לבחור בחיים המוסריים והאמיתיים העיר אותם הכ' על כל אלה השבעה, כי תחילה הראה להם התכלית בעצמה במאמרו "ראה אנכי נותן לפניך היום את החיים ואת הטוב" וכו' ובחרת בחיים. "ואח"כ הראה אותם מצד אחד הדרך, איך ישיגו אותה ומצד אחר איך הם צריכים להשמר ולהזהר לבל יתעו מני אורח הישרה אשר היא לבדה תוליך אותם שמה כאשר יורה על שתי אלה גם יחד מאה"כ "לאהבה את ה' אלקיך וללכת בכל דרכיו" ולשמור מצותיו" וכו' גם הציג לפניהם התועלת והטוב אשד ישיגו עי"ז במאמרו "וחיית ורבית" וכו' ולעמתו גם הנזק והרע המסובבים מעזבם את דרך ה' ללכת ארחות עקלקלות במאמרו "ואם יפנה לבבך וכו' הגדתי לכם היום, כי אבד תאבדון" וכו', גם העיר בם את השמים ואת הארץ, אשר הם קיימים תמיד ועומדים כל הימים לנגד עיניהם למען יהיו להם כעדים ויועצים נאמנים המזכירים אותם תמיד שלא יעזבו את הדרך הישרה אשר צום ללכת בה כמאה"כ "העידותי בכם היום את השמים" וכו' גם הבטיח למו שלא יחסרו דבר בעת השתדלם לבקש ולמצוא התכלית הנרצה במאמרו "למען תחיה אתה וזרעך" ובאמרו "כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת" וכו' ועל כל זה מורה גם מחז"ל שהחל בו הרב ז"ל "שבעה דברים" וכו' כי אחרי שתכלית בריאת העולם היתה רק להורות ולהיישיר את ישראל, ועל ידם באחרית הימים העמים יחד לקרוא כלם בשם ה' להכירו ולעבדו שכם אחד ע"כ עלו במחשבתו להבראות תחילה גם השבעה דברים המצטרכים לזה (כי מחמרם "שנבראו קודם" וכו' מורה רק על הקדימה טבעית (עיין ענינו בביאורי לס' במדבר דף ט' ע"ב,) ור"ל שלא יצויר קיום העולם והשגת התכלית הנרצה בו מבלעדי ז' דברים אלה,) כי "כסא הכבוד" הוא כינוי המורה על הכרת והשגת הי"ת ואופן הנהגתו את העולם והשגחתו עליו, שהוא לבדו התכלית אשר אליה יכונו כל השלימים בבני אדם, "והתורה" היא הוראת הדרך הנכונה להשיג התכלית הנרצה הזאת, "והתשובה" היא האמצע להשיב האדם אשר יחטא לפעמים מדרכו המעוקל ולשוב להנחותו עוד בדרך הישרה, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וע"כ יוכל על נקלה לנפול בפח הרשעה ע"כ הוא מחסדי הי"ת על ברואיו כי יפתח ידו לקבלם בתשובה כרועה נאמן אשר בזרועו יקבץ טלאיו הנדחים והנהלאים ממנו, וגן עדך" הוא כינוי לשכר הרוחני והטוב הצפון ליראים בעולם הנצחי אחרי לכתם פה עלי ארץ בדרך הצדק והמישרים, כמו "שגיהינם" הוא כינוי להעונש הנפשיי בעולם הנשמות אשר יהיה גורל ומנת כוס הרשעים העוזבים פה ארחות יושר ללכת בדרכי חושך ואפלה מוסרית "ושמו של משיח" הוא כינוי לכל רועה ומנהינ נאמן אשר העמיד ה' לישראל בכל העתים והדורות ואשר יעמיד להם גם באחרית הימים להיות להם לעינים וליועץ נאמן אשר ינחם תמיד בדרך המישור ובמעגלי התורה והאמונה האמיתית, "ובית המקדש" הוא כינוי לסיפוק צרכינו, כי בהיות הבית בנוי על תלו והעבודה על מכונה היתה הברכה מצויה באסמינו ובכל משלח ידינו, וגם עתה בהיותנו נפוצים בכל הארצות אשר נדחנו שמה רק כאשר נכונן לבנו להתפלל נוכח בית ה' אשר בירושלים ימציא לנו הי"ת כל מחסורינו וכל צרכינו למען נוכל מבלי דאגה ומחסור כל דבר להשתדל להשיג התכלית הנרצה בעיניו,
מבואר הוא לכל בעלי השכל כי בהכרת החיים והבדלם יש אונאה עצומה בלתי בעלת שיעור יש מתדמין חיי' במראיתם והוא המות המוחלט ויש שמתראה מות בעיני כל אנשינו והוא חיינו ואורך ימינו. וזה כי החיים המדומים הם חיי השלוח אשר חיו בהם הדורות המכעיסים לפניו ית' אשר בחייהם נקראו מתים בשומם תכלית כל הטובות חיי הגופים האומללים אשר לא ימלטו מיד שאול סלה. אמנם החיים האמתיים הם המיושרים על פי הנמוס האלהי הישר והטוב והם אשר בחרו בהם השלמים אשר מעולם לקנות בהם חיי הנפש שהוא הטוב הנכסף אל תכלית החיים ההם וכמו שאמר המשורר לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים (תהלים כ"ז). ירצה שהיה מאמין יהיה בארץ חיים זאת לזכות בה לראות בסוף בטוב ה' והיא ההצלחה הנפשית כי הוא לבד תוחלתו אשר אליה אמר קוה אל ה' וגו' וכן אמר מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב (שם ל"ד) אמר כי אשר ידע לחפוץ בחיים באופן נאות הוא אשר יאהב אורך הימים לראות הטוב המקווה בסופן לעולם הבא. הנה שכבר שמו השלמים הטוב תכלית עליון אל החיים לא החיים אל הטוב. וכן הענין עצמו הוא במות כי יש מות אשר היא זרה ורעה בעיני האדם והיא מות הגופים ההכרחית אשר היא על דרך האמת טובה לנו להפריד בין פחיתות החמר ומשיגיו לבין שלמות השכל והפשטת מושגיו וכמו שכתב בספרו של ר"מ והנה טוב מאד טוב מות (ב"ר פ"ט) ונאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו (תהלים קי"ו.). ירצה שאל החסידים יראה ויתגלה שהמות הוא דבר יקר בעיני ה' כמו שיתבאר בנעילת השער ב"ה:
4
ה׳אמנם יש מות קשה הימנה ובלתי מפורסמת שהוא הרע בהחלט והיא המיתה הנפשיית אשר מטבעה לחיות תמיד אם לא באשמת בעליה כי על זה אמר החכם (קהלת ז׳:כ״ו) ומוצא אני מר ממות את האשה וגומר טוב לפני אלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה כמו שכתבתי זה יפה בפרשת תזריע שער ס"א. והנה לפקוח עינים עורות אצל האונאות הללו אשר הם גדולות הערך מאד אמר הנה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות וגומר כי הפרש יש למתבונן בין החיים הנזכר בזה המקום לנזכרים להלן באומרו החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים. וזה כי שם שם חיים לעמת מות וברכה לעמת קללה והוא ידוע שהדברים הפכיים והחיים אשר זכר שם הם חיים ממש אשר עליהם אמר ובחרת בחיים כמו שיבוא עוד ביאורו. אמנם בכאן אמר החיים והטוב והמות והרע ומהראוי שישפטו הפכיים גם כן טוב כנגד חיים ומות כנגד רע והוא שיאמר שנתן לפניהם שני מיני החיים. החיים והחיים הטובים רצוני החיים בסתם והם החיים המדומים מצד אחד ולעומתם החיים הטובים אשר אמרנו וכמו שעל זה האופן אמר לטוב לנו כל הימים לחיותינו כיום הזה (דברים ו'). קרא טוב בסתם להצלחת העולם שכלו טוב וקרא חיים סתם לחיותנו החיים הגופיים כיום הזה והוא דבר נכון שהרי הטוב לא יתואר בתואר מעולה ממנו עד שנאמר טוב חי כמו שיתוארו החיים בו באמרנו חיים טובים. ומאמרו זה הוא ממש כמי שנותן לפניהם אבן של זכוכית אחת ספיריית ובהירה ומרגלית אחת מאד יקרה ואומר ראה נתתי לפניך היום שתי אבנים אלו והוי יודע כי אחת מהנה היא יפת המראה לבד אמנם השנית אם שאינה יפה המראה כמוה יש לה סגולות נפלאות להעמיד הבריאות ולהשאיר החיים בחר לך אחת מהנה כי מעתה גלה אזן אנשים בתכלית הגלוי וההכרה והנה הטפש לא יחוש למאמר ולמראה עיניו ישפוט לברור ביפה ויעזוב הטובה. אמנם הפקח ישמע לקול מוריו יבחר לעצמו הטובה ויעזוב היפה וכן אמר להם ראה נתתי לפניך היום את החיים אשר יתאוו אליהם האנשים ויתאנו בהם ויכשלו ביופים כאשר ילכד הסכל בבהירות יופי הזכוכית גם נתתי לפניך את הטוב והוא ההצלחה הנפשיית אשר היא במדרגת האבן היקרה והמסוגלת אשר בה ירצו השלמים עם היות שאינה יפה למראה כי הרבה צער ופרישות מתאיות העולם וייסורין מצויין לצדה וכאלו הם שני ענינים הפכיים כנגד שני חלקיך בחיים החיים הם תשוקת הנפש החיונית והטוב תשוקת הנפש המשכלת. וגם נתתי לפניך שני מיני רעות לשני חלקך אלו והם המות והרע כי המות והצער הגופי הוא הרע לגופך והוא אשר ירחיקהו. אמנם הרע בהחלט הוא רוע הנפש והפסדה ואתה אם בעל נפש אתה מאוס ברע הנפשיי וולא תמאס המות המדומה וצער הגוף כמו שאז"ל (שבת פ"ג:) זאת התורה אדם כי ימות באהל אין דברי תורה מתקיימין כי אם במי שממית עצמו עליה ואמרו (ילקוט פ' בראשית רמז י"ד) שאם יחיה ימות ואם ימות יחיה. הנה שביאר להם הענין ופירשו בטוב משני קצותיו וכבר הפליג להראות בהם באצבע האות אשר יישירו נגדו בהיותו להם תכלית נכסף אל המציאות האנושי כדי שלא יתחלף להם האמתי במדומה לרבים והיא הישרה הכרחית ראשונה ואולם לא יושלם הלמוד בהודעת התכלית לבד אם לא בשידע הדרך יגיע אל התכלית ההוא כי מה תועלת בשתדע העיר ששם מגמתך אם לא תדע אי זה דרך יגיעך אליה וזה יושלם בשני ענינים בידיעת הליכת הדרכים הטובים ובחזרתו מהרעים והמתעים כשיתעה *כמו שהרפואה וכו' הנה ידוע כי חכמת הרפואה מתחלקת לכמה חלקים פרטיים, אבל בבחינת תועלתה לבני אדם היא נחלקת בכלל רק לב' חלקים, הא' ידיעת הדרכים אשר על ידם ישמר האדם מכל חולי ומדוה הנקראת בשם "דיאטיק", והב' ידיעת הדרכים והאופנים איך ירפאו החולים כבר, הנקראת בשם, ומעתה יאמר הרב ז"ל, כי גם חכמת רפואת הנפש תחלק לב' מחלקות, האחת כוללת ידיעת הפעולות הטובות והנרצות בעיני ה' אשר יעשה אותן האדם, והפעולות הרעות המתועבות בעיניו אשר יחדל מעשותן למען השמר על ידה מנפול בפח הרשעה, כי אם לעשות הטוב תמיד, והב' כוללת הדרכים והאופנים אשר ישתמש בהם האדם אשר כבר חטא ואשם לאלהיו, ברצותו לעזוב דרכו הרע ולשוב אל ה' באמת ובתמים. ויען כי הי"ת הודיענו בעצמו כל זאת בתורתו אשר נתן לנו אה"כ ממנו, "אני ה' מלמדך להועיל" (בבחינת הידיעה הראשונה) "מדריכך בדרך תלך" (הרומז אל הידיעה השניה), כי ר"ל שהוא מחזיר ומשיב אותך לאחור מדרך הרשעה, אם כבר החילות ללכת בה, למען הוליכך אח"כ בדרך הנכוחה והישרה.
כמו שהרפואה תתחלק אל שמירת הבריאות ואל חזרתה כשתסור והנה המלאכה רבה מאד בחזרתה מבשמירתה והוא מאמר הכתוב אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך (ישעיהו מ״ח:י״ז) כי הענין השני הוא להדריכנו מהדרך המעוקלת אל הישרה אשר ילך בה כשיקרה שיטעה בה ולזה אמר אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו וחקותיו ומשפטיו כבר הציבה התורה ציונין בכל דרכי החיים אשר לא יוכל לטעות בהם כלל וכמו שאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג׳:י״ז) וגם לכשיטעה ויסור מני דרך כבר שם בתוכם מצות התשובה וכל מלאכתם כמו שנתבאר ענינה משלם בשער הקדום וסוף דבר כבר כלל במצות כל מה שהוא בסור מרע ועשה טוב. וגם בזה לא יושלם כי אם בשידע הפועל התועלת המגיע אליו מההגעה אל המקום ההוא. וזה מה שיחלק ג"כ לשנים. האחד שידע התועלת המגיע מההלוכה ההיא לשם. והב' שידע הנזק והרע שיגיעהו מהנמנע מעשות כי על כן הסכימו כל בעלי הדתות להניח שכר על המעשים הנאותים ועונש על המבטלים. ועל זה אמר בפירוש וחיית ורבית וברכך יי' אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה הנה בזה הודיעם התועלת המגיע בדרך ההוא כי בדרך ההוא יחיה חיים טובים חיים רבניים בקיום ורבוי ההצלחה בברכת יי' בארץ ההיא אשר הוא ודאי רמז אל השגת ההצלחה הנצחית בטוב יי' בארץ חיים. ועל גלוי הרע המגיע בתעייה אמר ואם יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים ועבדתם. הגדתי לכם היום כי אבוד תאבדון לא תאריכון ימים על האדמה אשר אתה עובר את הירדן לבא שמה לרשתה. אמר הגדתי לכם היום לפי שחדשות הוא מגיד אשר לא ידעום הראשונים כי הראשונים לא שיערו אחר מיתה הגוף מיתת אחרת כלל ולזה הפליא מאמרו באומרו הגדתי לכם היום כי אחר שתאבדו בעולם הזה תאבדו שנית מן העולם הבא לא תאריכון ימים על הארץ החיים אשר אתם עוברים מעברות הירדן ודאי שמה לרשתה כמא דאיתמר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיהו ס׳:כ״א) והרי הועיל להם בהודיעם הטובות אשר יכספום והרעות אשר יבקשו ההצלה מהם. וכל זה עדין לא הועיל אם לא ימצאו אליו הדברים העוזרים והסומכים להגיעו אל סוף המעשה כמו שאמר שלא יתכן ההליכה אל המקום לקנות הטוב ההוא ולהנצל מהרע אם לא שיזדמן לו ממון להוציאו ובהמה לרכוב עליה וכיוצא וגם זה יחלק בכל מעשה להרבה דברים. אמנם נחלק אותו לשני מינים. האחד מציאות היועצים הנאמנים להדריכו במעשה ההוא אשר יעשה שם והשני השלמות ספוקו בכל מה שיצטרך לשם. ועל הראשון מאלו השנים אמר בענין הזה העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. והכוונה לא תאמרו שבשום זמן מהזמנים יחסר לכם יועץ חכם ומישיר שילמד ויישיר אתכם במעשיכם ולזה חסרתם את חקכם כסוחר שהלך אל מדינת הסחורות ולא ידע להזהר ונתאנה והפסיד. כי אנכי מעיד בכם היום את השמים ואת הארץ העדה שלמה ומספקת לעד לעולם כי היום נתתי לפניך החיים והמות הברכה והקללה ואתם רשאים ובחיריים ליטול לכם המנה היפה למען תחיה אתה וזרעך וזרע זרעך עד עולם. ומעתה לא נשאר לך שום תרעומת מזה:
5
ו׳ואולם תראה עוצם כוונתו בזה אל אמתת מה שאמרנו ראשונה מענינים החיים ומהבדלם כשתעמוד על מה שכתב הפילוסוף בפרק ה' מהמאמר השלישי מספר המדות כאשר יתאר מהות הבחירה והבדלה מהרצון *ובכלל וכו' ר"ל כי דעת החוקר היא, ששם "רצון" או "חפץ" יאמר רק על מה שהוא התכלית. ושם "בחירה", יאמר על האמצעים ד"מ ברצות איש ללמוד חכמה מה, וילך אל עיר ידועה ללמוד אותה שם אצל מורה חכם ידוע המלמד אותה לזולתו, נאמר ממנו שהוא רוצה ללמוד החכמה ההיא, יען כי זאת תכליתו, ואליה ישים מגמת פניו, ובחר ללכת אל העיר ההיא ללמדה אצל החכם ההוא, יען כי ההליכה אל העיר ההוא ולימודו אצל המורה ההוא, הם רק האמצעים להשגת תכליתו וכן נראה גם ממאה"כ (ישעיה ס"ו) "גם המה" וכו' כי יען שהם שמו מגמת פניהם ותכליתם לעבוד הגלולים והשיקוצים ע"כ אמר "ובשקוציהם נפשם חפצה" פעל נגזר משם "חפץ" המורה על התכלית ועל בחירתם בדרכים המביאים לזה אשר הם האמצעים אל התכלית הרעה הזאת אמר "גם" המה בחרו בדרכיהם, ועפי"ז הלוא יקשה להבין מאה"כ "ובחרת בחיים" אם היתה הכוונה אל החיים הרוחניים והנצחיים שהם התכלית האמיתית כי אז היה מהראוי לאמר "וחפצת או ורצית בחיים" ? גם ממאמר "למען תחיה" וכו' נראה בהפך שהוא מורה על התכלית המושגת ע"י האמצע הכלול במאמר "ובחרת בחיים" ? ע"כ לבאר זאת יאמר הרב ז"ל, כי מלבד שיש בדרך כלל ב' מיני חיים, החיים המדומים, והחיים האמיתים, כמו שבאר כבר למעלה (עיין בתוכן השער) יחלקו עוד חיי האדם עלי ארץ לפי דעת החוקר בדרך פרטי לכמה מינים, לפי אופן השתמשו בהם כי יש אשר יעמול וייגע בחייו רק למען בצוע בצע כסף ולרכוש הון ורכוש, וממנו נאמר כי הוא חי רק חיי העושר כעין מה שיאמר האשכנזי ומהמשתדל רק להתענג תמיד בתענוגים גופניים ולמלאות תאותו החמרית נאמר כי הוא חי חיי התאוה, וממי שילך בדרך המישרים להשתדל תמיד כפי יכלתו רק לעשות הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, נאמר שהוא חי חיי המעלה, וחיי המעלה אלה הם לבדם האמצע לקנות על ידם גם החיים האמיתים הנרצים בעיני הי"ת פה עלי ארץ, ובאחריתם החיים הנצחיים בעולם הרוחני, וזש"א גם הכ' "ובחרת בחיים למען תחיה" וכו' ר"ל רק באותו אופן החיים המעולה תבחר, אשר על ידו תוכל לקנות החיים האמתיים והנצחיים לך ולבניך אחריך.
ובכלל שאר הבדלים אשר כתב אמר ז"ל עוד הרצון הוא תכלית אמנם הבחירה היא על הדברים אשר בעבור התכלית המשל כי נרצה הבריאות ונבחר הדברים אשר בהם נהיה בריאים ונרצה היות מאושרים ונאמר כן ולא יתכן לומר שנבחר זה ובכלל יראה כי הבחירה היא אצל הדברים אשר בנו ע"כ. הנה ביאר שעניך הבחירה ומהותה לא תאמר כי אם על הדרכים המביאים אל התכלית הנרצה והרצון לבד יאמר על התכלית והוא מה שאמר הכתוב בפירוש גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה (ישעיה ס"ו) כי שמו חפצם ורצונם אל השקוצים בתכליות להם ובחרו בדרכים המביאים אליהם, ומזה הטעם עצמו אמר כי לא נתיעץ על התכליות לפי שהבחירה הוא תאוה לקוחה בעצה מהדברים אשר בנו כו' כמו שכתבנו על לכה איעצך וגו'. והנה אחר שנתבאר שאין מטבע הבחירה ולא העצה ליפול על התכליות איך אמר משה ובחרת בחיים אם היה שכוונתו במלת חיים היתה על התכלית העליון אשר אליו תחוייב מגמתינו ולא עוד אלא שאמר למען תחיה שכבר שם הדבר מסובב מעצמו והוא כאומרו אכול כדי שתאכל או עמוד כדי שתעמוד וזה מגונה. אמנם כוונת הכתוב לדעתי היא מיוסדת על מה שנכתב ראשונה ומשלמת אותו לגמרי וזה שמהידוע שמיני החיים יתחלפו לאנשים כפי התחלפות תשוקתם אליהם וכלם בכללם נקראות חיים כאומרך חיי העושר חיי התאוה חיי מחשביים וזולתם והנה החכם במדינית קרא אותם כך כי כשידרוך הדורך בכל אחד מאלו יאמר עליו שהוא חי חיי הענין ההוא וכן הוא הלשון בתורה נאמר. על חיי האושר רצוני העסק על קבוץ הממון אמר ואת ובניך תחיי בנותר (מלכים ב' ד'). על חיי התאוה ראה חיים עם אשה אשר אהבת (קהלת ט'). על חיי המעלה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא י"ח). כי חוייב האדם לעשות אותם עסק שיחיה בו ועל זה הענין אמר החיים והמות נתתי לפניך. ירצה כבר נתתי לפניך את כל מיני החיים אם האמתיים ואם המדומים לכל מיני החיים הנמשכים להם ובחרת מכללם באותם החיים אשר יביאוך אל החיים האמתיים חיי ההצלחה המתמדת והוא אומרו למען תחיה אתה וזרעך כלומר תבחר מהם החיים אשר בעבורם תחיה אתה וזרעך על דרך האמת ולא שתמות בהם ולא תהיה בי"ת בחיים סימן לדבר הנבחר כבי"ת כי בחר ה' בציון (תהלי' קל"ב) מאום ברע ובחור בטוב (ישעיה ז') רק סימן הדברים אשר בהן ומהם הברירה והבחירה כטעם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים ושני העניני' בכתוב זה גם בפסוק כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל ומכל בני כי רבים בנים נתן לי ה' ויבחר בשלמה בני וגו' (דה"א כ"ח) הרי שבא לכאן לשון בחירה כפי ענינה לברור בטובה שבמנות ושלא יתאוה ביפה או בנראית טובה ממן כמו שזכרנו ראשונה. והנה בזה השלים להם הלמוד והעצה באופן שלם שיועילם לדורי דורות אם לא יסירו אזנם משמוע והוא הענין הראשון שאמרנו. אמנם על השני והוא ספוק הצרכים אשר בהם יחיו כל הימים אשר יתעסקו בהם בזה העסק התוריי אמר לאהבה את ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם כו'. ירצה גם לא ימנעו מכם כל הדברים הצריכים להתמדת חיותכם כי מובטחים תהיו כי בהיותכם על אהבתו וההליכ' בדרכיו ולדבקה בו לא יחסר כל לכם כי הוא חייך ואורך ימיך על האדמה וגו כמו שיצליחך ההצלח' הנפשיית התלויה בארץ שהוא עקר התועלת. והנה נתבארה הפרש' היטיב ועל פיה עלו בידינו שבעה דברים שנתחייבו הידיע' בזה הענין לפי שכל אחד מהג' ענינים נחלק אל שנים. אמנם הראשון שהוא התכלית א"א לו ליחלק שמטבעו להיות אחד כמו האות שישירו נגדו המורים בחצים אינו אלא אחד. ואליהם כוונו חז"ל במאמר ההוא שזכרנו ראשונה שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם וכו' כי הכרחיותם אל מציאות האדם והצלחתו מקדים אותה קדימה טבעית לבריאת עולם כענין שאמרנו שקדמה תורה לבריאת העולם על הדרך שנתבאר שם. ועל הענין הראשון אמרו כסא הכבוד כי הוא באמת הכרת התכלית האמיתי אשר אליו יכוונו כל השלמים בכל פעולותיהם כי על זה נקרא בכל מקום מפיו יתב' אני ראשון ואני אחרון כי התכלית הוא מה שעלה על דעת הפועל ראשונה והוא אשר יצא אל המציאות באחרונה כמו שכתב החכם בז' מהג' מספר המדות וכתבנוהו בעצת יוסף שער כ"ט. ולזה אמר נכון כסאך מאז כי מאז היה נכון כסאו זה מכוון להיות תל שאליו יפנו כל השלמים לבחור בכל מיני החיים אותם החיים אשר יגיעוהו לזכות ולחיות לפניו כמו שאמר ובחרת בחיים למען תחיה כמו שאמרנו. על הענין השני אמר תורה הוא הוראת הדרך אשר פי' באומרו אשר אנכי מצוך היום לאהבה את יי' אלהיך ללכת בדרכיו וגו' כי הוא הדרך הישר מכל זולתה כמו שנתבאר בכמה מקומות אשר מכלל מצותיה ועקרן הוא הענין השלישי אשר אמרו תשבה כי היא ההוראה לשוב אל הדרך כאשר יטעה ההולך בה כמו שביארנו בשער הקודם ואלו הדברים קדמו לעולם אם להשלמת מציאות בריאת האדם ואם להצדיק מדותיו של יוצר בראשית להסכים בין יושרו ומדת טובו כמו שאמר טוב וישר יי' על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כ"ה) כי הוא סוד נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה (שמות ל"ד) כמו שכתבנו שם שער נ"ד. והטעם שהתשובה הוא תקון מסודר מפאת הסדר האלהי לכל חוטא למען יזכה בשפטו ואם יזדרז החוטא במעשה התשובה אין מקום למדת הדין לפגוע בו כעין חותם המלך הנמסר ביד האדם לבל יגעו בו השופטים. הראית איך הועיל החותם הזה לאחד מגדולי פושעי ישראל כשנגזרה עליו ועל ביתו כלה ונחרצה כמו שהגיד לו אליהו הנביא ונאמר (מלכים א' כ"א) ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט מה נאמר אחריו ויהי דבר יי' אל אליהו התשבי לאמר הראית כי נכנע אחאב מלפני וגו' לא אביא הרעה בימיו. וכן אתה מוצא בדוד בבוא אליו נתן הנביא ואמר לו כה אמר יי' הנני מקים עליך רעה מביתך וגו' ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליי' ויאמר נתן אל דוד גם יי' העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב' י"ב) ועל מי שאינו ממלט את נפשו בזה החותם אחז"ל (במדרש קהלת פ"ז) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש (איוב י"א) משל לכת של לסטים שנתפסו בבית האסורים מה עשו הפקחים חפרו ויצאו ובבקר הלך המלך לדון אותם ומצא טפש אחד שהיה אצל החור שראה את אלו יוצאין ולא יצא כעס המלך עליו ואמר הטפש הזה שראה חביריו נמלטים והוא לא נמלט יתנקרו עיניו תחלה ואחר כך יהרג והרי הוא משל נכבד למי שהוא מחתרת התשובה פתוחה לפניו ולא נמלט בה מ"מ על הכריוחתה אמרו שקדמה לעולם מלבד מה שאמרו מקדימת התורה כמו שאמר בטרם הרים יולדו וגו' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. אמנם על הענין הד' אשר זכרו בכאן הכתוב באומרו וחיית ורבית וברכך יי' אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה כענין שנאמר ועמך כלם צדיקים (ישעי' ס') כמו שנתבאר אמרו ג"ע והוא השם המיוחד לחז"ל (ברכות ט"ז:) לחיים הערבים ההם אשר שם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והוא אשר נאמר עליו ויטע יי' אלהים גן בעדן מקדם כי הצלחת הנפש וקיומה כוונה מתחלת הבריאה. וכן ג"כ על הענין החמישי שזכר באומרו ואם יפנה לבבך וגו' הגדתי לכם היום כי אבוד תאבדון וגו' אשר פירשנו אותו על העונש נפשיי אמרו גיהינם כי האל יתע' הקדים במחשבתו שיושג עונש והפסד למקלקל דרכיו ומשבש ארחותיו שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה והיה הדבר נכון מאד לפי שעם היות שהשלמים אינם משגיחין בטוב פעולותיהם אל הצלתם מהעונש אבל להשגתם השכר הנה האנשים החסרים על הרוב הם נמנעין מהרעות ליראת העונש וצערו וכמו שאמר החכם ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה (משלי ט"ו) ירצה אורח חיים שהוא כינויי מיוחד להצלחה הנפשית הנה הוא השכר העליון הנכסף והנאהב לכל משכיל אמנם למען סור משמאול והוא המלט מעונש של גיהינם הוא ענין שפל ולמטה ממנו אצלו אמנם הבלתי משכילים הדבר הוא בהפך או שירצה כי בהשקפת מהות ההצלחה הנפשית יראה לו דבר גדול ההשגה ועליון ממנו מאד אמנם בהשקפ' סורו משאול הוא יותר קרוב אליו ומשתדל בכל כחו ועכ"פ קדימתן לעולם הנאה הכרחית. והנה על הענין הששי שאמר בכאן העידותי בכם היום וגו' החיים והמות נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים וגו'. והוא פרסום הלמוד מפי מלמד ישר ונאמן אשר עמו לא הוצרך עוד לזולתו אחז"ל במאמר שמו של משיח ולזה לא אמר המשיח עצמו אלא שמו לפי שלא כוון מהם רק במה שיורה עליו השם שהוא רועה ומנהיג בצדק וביושר וזה שאמר וזה שמו אשר יקראו יי' צדקנו. והוא אומרו לפני שמש ינון שמו והכוונה שהוא שם מורה על שררה ואדנות ביושר כמו שעל השררה בהפך נאמר ואחריתו יהיה מנון (משלי כ"ט.) כי לפני המצא אור המאורות המוציא לפועל השגת החושים ההיולאנים ראתה חכמתו להמציא המלמד או המלמדים המאירים ומזהירים להוציא אל הפועל השלמות אשר בכח האנשים. אמנם על הענין השביעי אשר בכאן אמר כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה וגו' שנתבאר על ספוק הצרכים להעמידו בטוב המצב ובאופן נאות להשיג אלו השלמיות הנפשיות אמר בית המקדש כי הנה באמת בהיות מקדם על מכונו ועבודה במעמדה היתה השגחת השם מצויה באדמה ההיא היתה מתברכת שלפניה ולא תחסר כל בה מהשלים כל צרכיהם ועוד היום בשבתנו על אדמת נכר עינינו ולבנו להתפלל נכח ארצנו ונכח בית מקדשנו להמציא מלפניו יתברך כל צרכינו ולהשלים כל מאויינו ועל זה נאמר מרום מראשון מקום מקדשנו כי מראש כוונה חכמתו לשבתו בבית הגדול והקדוש להיות שם אלהים קרובים אלינו בכל קראנו אליו. ובזה נשלמו כל הז' ענינים שעליהם הושתת העולם שמהם הפרשה הנפלא' אשר בפנינו בנתה ביתה וחצבה עמודיה שבע' להכין לנו את הדרך כי יחס לבבנו לרדוף אחר שלמותנו ולא נשוב עד השיגו. ואל ימעטו בעינינו דברי אלהים חיים אלו על הדרך אשר ביארנו כי הוא למוד נכבד מאד לעורר ולזרז כל בעל דעת אשר נגע אלהים בלבו לקנות אלו השלמיות האנושים כפי מה שגזר עליו הרצון האלהי מבלי עכוב אשר מי שבא לכאן ושמע דבריו וקבל מוסר:
6
ז׳*תוכן דבריו בקוצר הוא לבאר במשל יקר ונחמד מאוד, (עיין בפנים) כי יש שלשה כתות ומחלקות בבני אדם בבחינת חיותם והשתמשם בעניני העולם הזה, כי המחלקה האחת אנשיה פונים רק אל ההנאות הגופניות, לאכול ולשתות ולהתענג תמיד בשאר תענוגי החושים, ככל אשר תמצא ידם, ולא לבד שהם מסירים לבם מה, ולא ישתדלו להשכיל ולהבין בדרכיו, או לעיין בדברי חכמה ועניני התורה והאמונה, כי אם גם חובקים את ידיהם, ומואסים בכל יגיעה ומלאכת עבודה, בבית ובשדה, מבלי שום על לב תחילה, כי אך מרה תהיה באחרונה, כי לא לבד שהם מריקים שקיהם, וצרור כספם יתנו בעד אשה זונה ושאר תענוגים מותריים המתועבים בעניני אלהים ואנשים ההולכים בתום לבם, כי אם גם בשרם ושארם יכלו, ובנגעי בני אדם ההולכים ארחות עקלקלות ומשחיתים את נפשותם. ינוגעו, ופשה תפשה המספחת, החולי והמדוה בכל גופם ומכף רגלם ועד ראשם, אין מתום בם, עד כי לקברות התאוה יובלו בלא עתם, וקבורת חמור ושאר בע"ח חסרי השכל יקברו בחצי ימיהם, ונפשם המשכלת אשר באופן חייתם זה הורידו לארץ כבודה גם היא תרד שאולה לראות שחת, ורק מבני אדם כאלה אמר החכם "ולראות שהם בהמה המה להם" (ונמשך מזה) "כי מקרה האדם" וכו' ר"ל כי מקרה בני אדם כאלה אשר רק כמנהג הבהמות ינהגו שוה ודומם לצמיתות למקרה הבהמות, כי כמות זה כן מות זה. והמחלקה השניה, כוללת אותם האנשים אשר רק לבצע כסף ידרושו, אשר ע"כ לא לבד כי יגעים הם תמיד לאסוף הון ולרכוש רכוש עד כי כמעט לא יתנו מרגוע לנפשם לאכול לחמם דבר יום ביומו, וגם שנה לעיניהם לא יתנו ולעפעפיהם תנומה, למען יוכלו לעבוד עבודתם, מבלי חשך ביום ובלילה, כי אם גם ישימו נפשם בכפם, ישחקו לפחד ולא יחתו מפני כל לעבור ארחות ימים ארץ ציה ומדבר שממה, מקום רוצחים ושודדי לילה, גם לא יחוסו על נפשם לשמור גופם מחורב ביום ומקרח בלילה רק למען בצוע בצע, ולהרבות הון ועושר, ואף כי שלא ישתדלו בקנין שלימותם הנפשית והמוסרית, ולא ישימו על לב כי בבוא עתם למות ופקודת כל אדם יפקד עליהם, ואף כי ימלאון אז בתיהם כסף וזהב וסגולות מלכים לרוב, הם בכל זאת אך בעירום ובחוסר כל ישובו לעפר כאשר יצאו מבטן אמם ומאומה לא יקחו בידם גם המה משלימות נפשית ומוסרית, יען כי בעבור עוצם תשוקתם וגודל חמדתם רק אל קנין ההון והעושר חדלו גם המה משום לב אל קנין השלימות האמיתית, ושתי כתות ומחלקות אלה יפלו באחריתם בפח הרעה הזאת רק בעבור שלא שמעו בקול ה', אשר בהזהרה משולשת קורא לבני אדם מקירות לבם מדי צאתם מרחם אמם לאור עולם לאמר "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב" וכו' אבל המחלקה השלישית כוללת אותם האנשים המעולים אשר אך מעטים ומתי מספר המה, אשר בשומם דברי אלהים חיים אלה תמיד על לבם, זוכרים ג"כ תמיד את יום צאתם מהעולם הגופני הזה לאור באור החיים הנצחיים, אשר ע"כ הם עוזבים מחמדי התבל וקניני הזמן המדומים להשתדל רק בקנין השלימות האמיתית, להכיר ולהשיג את בוראם אשר המציא כל מאין, וקושר ומאחד כל חלקי המציאות הפרטיים להיות לאחדים למען יושג מהם התכלית הנרצה מכללם. ומנהיג את העולם בהנהגה כפולה. בהנהגה טבעית על פי החוקים המתמידים אשר עליהם הטבעו אדניו וירה אבן פנתו, ובהנהגה השגחיית לשנות לפעמים החוקים האלה כרצונו למען השיב גמול הטוב והרע אל חיק פועליו גם באופן נסיי, וכאשר יוסיפו חכמה והשגה בענינים יקרים אלה כן תרבה תשוקתם אליהם עוד יותר עד שיעזבו בעבור זה העסק הבלתי הכרחי להם בקניני הזמן, ובעיניהם סר מר המות, ואבלו נהפך להם למשוש, כי יום המות עת צאתם ממסגר הגוף המטריד אותם מעיונם הרוחני, להדבק יותר בהי"ת כיום חתונתם ויום שמחת לבם יחשב למו, אשר ע"כ כנו גם חז"ל מיתת הצדיקים כאלה בשם "נשיקה" ואנשים יקרים אלה גם בקניני הזמן בעושר ונכסים אשר נתן ה' להם ישתמשו רק השימוש הראוי והנכון הטוב והמועיל להם ולזולתם, כי לא יאצרו אותם באוצרותם ובבתי גנזכם כאשר יעשו קצת מעשירי העם חורי ואצילי הארץ אשר תרע עיניהם באחיהם האביונים, כי אם יוציאו אותם בפעולות טובות וישרות הנרצות בעיני אלקים ואדם, להחזיק בהם דלים, ולתמוך יד עני ומסכן כי מטה, ובזאת הם עושים גם לעצמם מהם אוצר יקר ונחמד, הקיים ומתמיד לעולמי עולמים, כמו שאמר מונבז "אבותי גנזו למעה ואני גנזתי למעלה" וכמו שאמר חסיד אחד כי רק אותו מכסת הכסף והזהב אשר עשה בו טוב וחסד לזולתו כהונו ועשרו האמיתי יחשב לו, יען אין איש אשר יוכל לקחתו ממנו, אבל שאר העושר והנכסים אשר יש לו כאין וכאפס נחשבו בעיניו אחרי כי לא לבד יד גנבים ושודדי לילה כי אם גם יד מקרי הזמן ופגעיו הרעים שלטת בהם לאבדם ולכלותם, ועל שלש אלה מחלקות בני אדם רומזים לדעת הרב ז"ל גם ג' בני אדה"ר "קין הבל שת" וג' בני נח "שם חם ויפת" (עיין שער י"ב ובביאורי שם בראשית דף צ"א ע"א),
הנה באמת הדברים האלו העירוני אל חקוי נכבד בו יתחקו עניני רוב בני אדם המימינים ומשמאלים בדרך החיים וענין בני עלייה והנה מועטים הקולעים אל האות עצמו ולא יחטיאו. ועם היות שרבו כמו רבו תוכחות החוזים ודברי החכמים ומושלים משלים על הענין הזה יהיו תמיד בפני המון העם לעוררם ולזרזם להציל ממות נפשם בטרם יחשיך שכלם ובטרם יתנגפו רגליהם בארחות עקלקלות גם אני לא אחשוך פי מהניחו לפניך כי נעים כי תשמרם בבטנך. שמועה שמענו על ארץ ארץ ארץ. ארץ רבה. ארץ מישור. ארץ נכחות. מלכה מלך גדול חכם וישר ותנתן דת בכל מלכותו אשר לא יתנו עטרת כבוד ושררה בבית המלכות רק חלף עבודה ומעשים מוצלחים. ויהי בימים הרבים ההם ויולדו בזרע המלוכה ג' בנים ילדים אשר אין בהם כל מום טובים למראה ונחמדים להשכיל והמלך אהבם וחפץ ביקרם ויאמר להם בני עם לבבי להטיב אתכם ולתת אתכם מבני עלייה כי מצאתם חן בעיני מכל אשר בגילכם אך כל העם אשר בשער ועבדי המלך יודעים ונפשכם יודעת מאד כי יצא דבר מלכות והדת נתנה שלא ינתן כבוד וגדולה כי אם לתגמול מעשים טובים ומעולים לכן בני שמעוני וצאו לפני דרך הים הגדול ושוטטו באשר תמצאו גוי וממלכ' אשר ייטב לכם חזקו אל ירך לבבכם כי בכל מקום אשר תדרוך כף רגליכם תמצאו די מחסורכם אך שמעו בקולי והשכמתם והלכתם לדרככם ושמה תהפכו לאנשים אחרים ותצליחו ותעשו כאשר תמצא ידכם וישבתם שם עד אשר אשלח ולקחתי אתכם וזכר מעשיכם תביאו בידכם ועלי לשלם. כשמעם ויתעצבו הנערים אך היה דבר המלך אליהם נחוץ ולא יכלו עמוד וישתחוו ויצאו מלפניו ויעברו דרך הים מעבר לנהרי כוש ויבואו אל אחד האיים הרחוקים ומרחוקו פרדס גדול למראה נראה עליהם ויתאוו עליו ויבואו שמה וימצאו פתח פתוח לפניהם אולם בפתח השער היו יושבים שלשה אנשים האחד זקן מאד משענתו בידו מרוב ימים. והשני איש מכאובות נכא רוח ומוכה שחין. והשלישי איש ישיש נורא מאד בזיו וזהר הפנים. הראשון אמר להם בואו בני אל תוך הפרדס אך תדעו שיציאתכם ממנו היא הכרחית. והשני אמר להם אכלו בני כנפשכם ואל כליכם לא תתנו. והשלישי אמר להם באכלם מפרי הגן הזהרו בני מהיפה ותבחרו בטוב. והילדים ג' באו אל תוך הפרדס והמה הביטו וראו בו כמה צמחים נאים כמה אילנות יפים וכמה פרחים נחמדים וכמה פירות מבושמים ממינים משובחים וכמה מיני עופות בו משוררים ומזמרים. וכמה ברכות ושקתות מים מתוקים וטובים וכמה נהרות ונחלים שם הזהב הבדולח ואבן השוהם וכמה מחצבים יקרים. ויאכלו ויתעדנו בפירותיו והנם מתוקים וישתו ממימיו והם ערבים. גם צלו ואוירו היו להם למחמדים. ויהיו שם יושבים יחד ומשתוממי' כשבועים ימים. ויהי אחרי כן נתחדשו הימים ונשתנו הענינים ויפרדו איש מעל אחיו והנה האחד נמשך אחר תענוגי הפרדס ופירותיו היפים והנחמדים למראה ולא סר מהם ומחמודותיו ימין ושמאל. והנה השני פנה לו מעל אלה התענוגים אשר מכת הממשש ושאר החושים ונתן אל לבו לאסוף ולכנוס זהב לרוב ואבן יקרה הנמצאות שם לקח ושם בכליו ויהי הממון המובא בתיקון מעט בעיניו ועשה שק ממעילו וגם שם במתניו ולא סר מבקש עוד נכלים ותחבולות מעצי הגן לצאת אותו בהנה. ובין כה וכה מסגף את עצמו ומכלה את בשרו מטורח המשא ומסגוף המאכל והמשק' כי מאשוקת האסיף העצומה לא היה מוצא נחת רוח לנפשו ומחסר אותה מכל טובה. אמנם השלישי לא ישרו שני הענינים האלה בעיניו אבל הוא הכין את לבו להכיר ולהשכיל בעניני הפרדס ההוא הנכבד ולדעת את מוצאיו ואת מואביו תאיו אליו ואלמיו וכל עניניו במיני הפירות והצמחים אשר שם לבוא עד תכונותיהם מזגם וטבעם לחקור ולדרוש על חלופיהם ופליאו סגולתם לירד לעומק הבדליהם וצורותיהם ויחסם. אזן וחקר מטבעי הבעלי חיים הרבים והמשונים אשר נמצאו שם והיה עומד מרעיד ומשמים ממראה עיניו אשר יראו בפליאות מציאותם. משתאה מחריש מענין התעלות הברכות והנהרות והנחלים אשר בו ועוד היה מתפלא בו מעוצם הסדר הנמצא שם בעלות התעלות להשקות את ערוגות הגן לעתיו ורגעיו. גם יעלו המים אל השקתות אשד ישתו מהם הבעלי חיים אשר ימצאו בגן איש למקומו הראוי לו אל יחסר המזג. ויפן כה וכה ולא ראה שם גנן ולא שום אדם אשר יסדר אלו המעשים על מכונתם וגזר בשכלו שאלו הדברים הנפלאים א"א שיסודרו רק מפאת אומן חכם בתכלית עומק החכמה הוא ראוי שיהיה בעל הפרדס ואדוניו ושלא ימלט משיהיה למצא בפרדס ההוא או סביביו ועל הכל שם חשקו ותאותו לדעת מי הוא זה ואי זהו אשר עד הנה הגיע יד חכמתו. ובכל יום ויום היה מתהלך בתוך הגן אצל חומותיו הימצא מקום בו יצא להשלי' חקירתו אם ימצא את בעל הפרדס ההוא ואם יקרה לקראתו או מי שיודיע אותו אנה הוא ואי זה מקום כהיום ימצאון אותו. ובין כה וכה היה מתפרנס לשובע נפשו מפירות הפרדס הטובים וממימיו הערבים גם היה רואה שאין רע לקחת מעט מאבני המקום היקרות ולשום בחיקו לקבל מסגולתם תועלת לחזק בו ויהי כי ארכו להם שם הימים והאנשים האלה ג' כל אחד מהם מתעסק. בעסקו כפי מה שעלה בדעתו איש איש ממלאכתו והנה עבד מלך הכושי בא מבא ובידו אגרת הקריאה מיד המלך חתומה לאמר כבא הספר אצלכם חושו ובואו מהרו ועלו אלי אל תעמודו. ויהי כשמעם וימהרו דרך השער אשר באו בו והנה הראשון אשר לאכול לשבעה מפירות הגן ונעימותיו נתן אל לבו ובאו בו הפירות ההמה לתענוג ולרכות הטבע כאשר יצא יצא פתח השער בהשתנות עליו האויר וכמעט שנתחלפו לו טעמי המזונות וטבען צבתה בטנו ונפחה נפשו מהתענוג ומרוך ויפול מלא קומחו ארצה וימות. ואחריו יבא השני ועליו משא צמד פרדים מן הכסף והזהב וכן אבן יקרה אשר לכוסף משאם נשא בקלות עצומ' מאדם עד בהמה וילך בה הלוך ונסוע בכבדות רבה לא נודע אם בהמה מפרסת פרסה או חיה כי נשתנ' מראהו מאשר היה ובהגיעו אל פתח השער יצאו השוערי' ויבהלוהו ויקחו ממנו את כל המשא אשר עליו וישלחוהו ויהי הוא יוצא יצוא מצאוהו השומרים הסובבים את הגן ויחפשוהו הכוהו פצעוהו ויקחו ממנו את כל הנשאר בחיקו ובידיו ומאומה לא נשאר לנבל וישאר אך הוא עני וכואב הולך קודר ומשונ' מוכה אלהים ומעונה. ואולם השלישי שמח את קול הקריאה ויאמר אך עשרתי מצאתי ראיתי זה היום שקויתי עתה אצא להתהלך באשר אתהלך בתאוותי אולי יקרה השם לקראתי וינתן לי רצון נפשי בשאלתי וחשק מחקרי בבקשתי ויזכור אשר אמר לו האיש השני בבואו שמה כי לא נתן לו רשות להוציא משם רק את אשר יבוא אל תוך מעיו ומהר לקחת מזער האבנים היקרות אשר שם בחיקו ויבלעם עודם בכפו ולא נודע כי באו אל קרבו ויפן ויצא משם בגילה ובשמחה גדולה והשוערים והשומרים גם המה קבלו פניו בחבה. ופטרוהו באהבה רבה ויהיו שני האנשים האלה יצאו מן הפרדס לא הרחיקו וישאו עיניהם ויראו את הדרך אשר באו בו ויחזיקו בדרכם לשוב אל הארץ אשר יצאו משם הולכים בדרך להראה אל פני המלך. והנה האחד מעוני ומרוב עבודה משחת מאיש מראהו ומגבר נטרד הלוך וגעה עלה וירד פוסח על כפות ידיו ורגליו כאחד הקופים בא עד לפני פתח השער אשר עבדי אדוניו יושבים שם וישקיפו אליו שנים שלשה סריסים ואין איש מהם מכיר בו ומרגיש אם בהמה אם איש ויאמרו איש אל אחיו מי נתן נבזה וחדל אישי' אשר כזה בינותינו. יקומו הנערים ויהדפוהו מפנינו. והיה להם כאוב מארץ קולו ומעפר תצפצף אמרתו הלא מילדי בית המלך אנכי היושבים ראשונה במלכות וישלחני אדוני לשוטט בארץ מרחקים ועתה הוא שלח בעדי באגרת כתובה ועל כרחי אני בא. וכשמעם חרפו אותו וידחפוהו ויאמרו מי אתה בזוי ושסוי מלא בושה וכלימה. לבא אל בית המלך פנימ' חדל לך סורה שבה אל האשפות או אל בית המטבחים. או עם בכור השבי אשר אחר הריחים והנה נדחף שם סר וזעף ויסר אל מקום אשר אסירי המלך אסורים וישכב שם למעצבה בדמשק ערש פאה. ופני המלך לא ראה. ובין כה וכה הגיע האיש השליט רץ כצבי וגבור כארי יפה פרי תואר ונחמד להשכיל הכרת פניו ענתה לשואלים. כי הוא איש חיל רב פועלים. ויתמהו עליו האנשים ויאמרו מי הוא זה הבא לקראתנו כדמות אורח והלך. והוד והדר לפניו כתואר בני המלך. וישמח בו ויחבקוהו וינשקוהו וימהרו ויביאוהו. ולפני המלך השיגוהו. מנוחה הדריכוהו. ויהי כבוא לפניו וישתחו על אפיו ארצה ויברכהו. וישא חן חסד ולפניו וישאלהו על כל מעשיו. ויספר לו את כל קורותיו ויאמר אדוני הארץ אשר אשר שלחתנו במאד מאד היא טובה ורחבה ולא יחסר כל בה. ויהי כי הגביל לספר בשבח הפרדם מוצאיו ומובאיו ותכונתו וכל ממשיו הנה מפיו יצא בזכרון שקתות המים הנחלים והברכות עליות ותחתיות. ויפק מפיו אבנים טובות ומרגליות. ויאמר הנשמע כדבר או הנהיה אהה אדוני המלך כי זה פריה ויגד לפניו כי הוא בכל אות נפשו בקש בעל הפרדם ההוא אשר כן הכירו בחכמתו לדעת מה טיבו ולהסתופף בצלו כי ידע חכו ממתקים וכלו מחמדים וישמח המלך בדבריו גם האבנים הטובות אשר הוציא מפיו ישרו בעיניו. ויצו לשום אותם בבית גנזיו ויאמר לו היטבת לראות וגם הטיבות אשר היה עם לבבך ועתה בא ואראך את האיש אשר אתה מבקש ויקם מכסאו ויקחהו בידו ויבא אותו חדר בחדר וישיבהו דבר לכל אשר שאלו לא היה דבר נעלם אשר לא הגיד לו והנה הגיע האיש אל קצה התענוג אשר נתאוה אליו. המלך גדלו וישם את כסאות עם כסאות השרים כלם. וישב שם עד עולם:
7
ח׳ועתה אודיעה נא פתרון הספור ושברו ואם ברור לכל בעל שכל ענינו וסודו. כי הצור תמים פעלו הוא המולך על כל העולם כלו בכבודו. ומנהיג אותו בצדקתו ויושרו חלילה לאל מהצדיק רשע ומהרשיע צדיק מתת לאיש כפעלו מפי עליון לא תצא הרעות והטוב על איש מאישיו כי לכל אחד גמול ידיו יעשה לו והיה זה חן וחסד מלפניו לעורר לב האנשים ולזרזם לבחור בטוב ולמאוס ברע להסכים ולהקריב דעותיהם אל דעת עליון כמו שאמר (תהילים ס״ב:י״ג) ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו והשלשה ילדים המה מספר כתות האנשים אשר יתחלקו אליו האנשים על החלוקה הראשונה המפורסמת דוגמת שלשה בני אדם הראשון גם על מספר שם חם ויפת בני נח כמוזכר במקומם לסבה שנזכר'. שלחם האלהים אל העוה"ז עולם המעשה בו יקנו שם ויעשו חיל בשלמות נפשם אשר ע"ז נאמר ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה (בראשית ב׳:ט״ו) והכנוי אל הנפש הנזכרת למעלה בפסוק ויפח באפיו נשמת חיים שהוא פירוש נאה כמו שכתבנו במקומו כי זה חיי האדם האמתיים לא זולת והכין להם די מחסורם איש לפי אכלו לא יחסר כל להם לצורך המלאכה וכמו שאמר (תהילים קכ״ח:ב׳) יגיע כפך כי תאכל אשריך וטוב לך כי על כל פנים זה לא יחסר לו וכמו שאמרו חז"ל על החסידים הראשונים (ברכות ל"ה:) מלאכתן מתברכת ותורתן משתמרת. *ומן הידוע וכו' ר"ל כי מה שיש לאדם מקניני הזמן יותר מדי סיפוקו ומחסורו ההכרחי יהיה לפעמים לו לשטנה למנעו ולהטרידו מקנין השלימות הנפשיות האמיתית, וזש"א החוקר ואולי אינו וכו', וגם בבחינה זאת נוכל לאמר מאה"כ (קהלת ה׳:י״ב) "עושר שמור לבעליו לרעתו",
ומן הידוע כי המותר מהספוק יצא ממספיק אל מטריד כמו שאמר החוקר בפרק י"ד מהמאמר הז' מספר המדות ואולי אינו טוב הזדמנות המסיר הצדיק מהאושר אשר לו והוא דעת תוריי נכבד מאד דברו החכם באומרו ריש ועושר אל תתן לי וגו' (משלי ל׳:ח׳). והארכנו בעניני בפרשת המן שער מ"א. ושלח אותם דרך הים באניה כי כן באמת הגופים לנפשות כאניות או הספינות אשר בהם יעבור אדם ארחות ימים ועל דרך שאמר המשורר זה הים גדול ורחב ידים וגו' שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת וגו' (תהילים ק״ד:כ״ו) תאר העולם בכלל אל הים הגדול כמו שאמר המליץ (בחינת עולם פ"ח) העולם ים זועף רב מצולה רחב ידים והמשיל בעלי הנפשות אשר בו לאניות אשר בהם יעברו הסוחרים והסחורות עליו ועל האדם בייחוד אמר לויתן זה יצרת לשחק בו וכמו שאמר המליץ (שם) ואתה בן אדם על כרחך עובר עליו כו' כי חבור הגוף והנפש לבד הוא אשר נברא לשחוק ולשמוח בו מצד טוב תכליתו כמו שאמר ישמח ה' במעשיו (תהלים שם) כי בשאר חבורי הגוף והחיות כאשר חשבה האניה להשבר הכל נשבר ונפסד יחד ואין שמחה מצד אישיהם וצוה שיעשו ויצליחו בכל מקום אשר ימצאו שם ויביאו זכרון לפניה' ועל דרך שנ' ביד כל אדם יחתום (איוב ל״ז:ז׳) והצער והטורח שיש בכל העתק ותנועה הוא העצב שנתעצבו הנערים אלו בשומעם שכבר הוכרחה להם זאת התנועה הראשונה שהיא תנועת העצם שעליה אמר (אבות פ"ד) ועל כרחך אתה חי ובכית התינוק סמוך ללידתו סימן לדבר ועוד מעט בעוברם ראו את העולם אשר נתן בלבם שתחלת ענינה כדמות פרדס גדול ונפלא אשר כן המשילתו התורה לגן עדן מקדם שמה מכל מיני מחמדים מהמאכל והמשקה העושר והכבוד ויתר מחמדי בני אדם ותענוגותיהם אשר תכף להכנסם בו יכספום ויבחרום כמו שאמר חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב (ישעיהו ז׳:ט״ו) כמו שכתבנו במאמר על הנפש שער ו'. ושלשה הזרוזים אשר לא נעלם ענינם מעיני כל נוצר ולא נסתר מיודעיהם. האחד הוא מה שגלה עתיק יומין ית' שמו אל זקננו הראשון כשאמר לו כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג׳:י״ט) וזה כי החיים יודעים שימותו מהכרח החמר והיא המיתה הטבעית שאמרנו ראשונה שהיא יקרה בעיני השם ושעליה אמר בספרו של ר"מ והנה טוב מות (ב"ר פ"ט) והיא הפרדת הנפש והפשטתה משניות החמר וממשיגיה וכבר כתבנו ענין זה יפה במאמר את המות ואת הרע הנה כי היציאה מהפרדס היא מפורסמת הכרחיות על כל החיי'. והענין הב' הוא מה שאמר איש מכאובות ונכאה לבב באומרו בייסוריו ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה והפרסום יעיד על זה שהאדם נקבר ערום מכל אשר לו מהנכסים אשר קנה בעולמו ומאומה לא ישא בידו וכבר לוקח מאמרו המשור' על זה עצמו כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו (תהילים מ״ט:י״ח). אמנם הג' הוא מה שאמרו סבר אפין דזיו ליה כפני חמה במאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע איך שתובן כוונתו וכ"ש לפי מה שפירשנו אנחנו בטוב כוונתו כי כל העם אשר בשער יודעים שהקנינים הנמצאים בזה העולם כולם הם טובות מדומות לא טובו' בהחלט מאחר שלא נמצא בהם תועלת זולתי מה שיספיקו חיי האד' ורהבם עמל ואון. והנה באמת אזן אנשים גלויה ועומדת שאלו הקנינים הם יפים ונחמדי' למראה אבל אינם טובי' ועליה' לשמוע מפי היועץ האלהי להזהר מהנאים והיפים ולבחור הטובי'. והנה באמת ההסתכלות בשלש' דברים הללו המפורסמי' באמתיות' ירחיק כל אדם מעבירה ויביאהו לידי שלמותו האחרונה כאשר יתבאר. והנה כאשר יגדלו הנערים ויעבר עליהם חומש זמנם שהוא ארבע עשרה שנה בין רב למעט כבר התחילו לבוא לכלל אנשים ויבדלו בתשוקותיהם ומעשיהם ואיש לדרכו פונה בכל עניניהם וכמו שנא' (בראש' כ"ה) ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים. אמנם כבר שמנו ההבדלים על שלשה ראשים. האחד אשר יפנה דרך כרמים גנות ופרדסי' להשביע עדים מכל אשה תאוה נפשם הבהמית לאכול לשובע בטנם ולהתעלם בשעשועי מחמדי הבשר מתמרוקי הנשים ויתר התענוגים אשר יכללם חוש המישוש המחרף אותנו והשם נפשנו פחותות התאוות והתשוקות כבהמות השדה וחימו ארץ ויותר מהמה מה שימצא האדם על חטא מחתת פי כסיל להפוך קערה על פיה בלא הועיל או שיזיק במה שסבבו לנפשם חיי הצער והמהומה ולעשות הרופאי' בני ביתם ויהי הם מריקים גופותם כהריק האשפות מך הזבל ובין כה וכה הם פורשים לפניהם מכמורות התחלואים ורשתות תבוסת המות התכופה יצפנו לנפשותם ויפלו בהם באין מנוסה וימותו ועמהם תמות נפשם הדברית אין לה עוד שם ושארית כי לא השתדל לחזק אותה להעמיד' על התעצמו' על הענין אשר כתבנו בפסוק המיתה ונוסף גם הוא שנזדמן אליו להכריתה באיסורי האכילות והביאות האסורות אשר נכרתו עליהם כמה כריתות אם טבעיות ואם תוריות. ועל זה וכיוצא אמר החכ' (קהלת ג׳:י״ח) אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקר' אחד להם וגו'. הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר כמו שכתב במקום הנזכר:
8
ט׳והרא"ש השני הוא אשר יפנה דרך חמדת הממונות והכבודות ובקבוצם והשגתם שוטטו בכל חוצות ופאות ויעצמו במאד מאד. יקבלו עליהם כל מיני יגיעות נסבלות ובלתי נסבלות. סבלו עליהם ייסורין קשין ורעים מחורב בימים וקרח בלילות. וכמה סכנות גדולות ובהלות. *רבים וכו' פה רומז על היהודים הסוחרים בימיו אשר בעברם דרך ציה וערבה, או בשאר דרכים ומסילות לעשות מקנה וקנין עם סחורותם ומרכלתם, בלתי ספק קמו עליהם הרבה פעמים שודדים ורוצחים האורבים עלי דרך . אשר המיתום ויקחו את כל רכושם אשר בידם, וילכו ורק אם המירו את דתם היתה להם לפחות נפשם לשלל, וזש"א כי רבים הם הנהרגים על קידוש השם באופן זה בלכתם בדרך מהנהרגים במקהלות מקום מושבם, כי שם היתה עין השרים ושופטי הארץ פקוחה עליהם יותר, לשמרם מיד כל מעול וחומץ וכל קורא קורות ישראל בזמן הרע ההוא עת אשר רק יד החזק והאמיץ היתה שלטת בארץ, יבין יותר דבריו אלה,
רבים נהרגו על קדושת השם בערבה במדבר בדרכים ומסלות. ממקדשי שם שמים במקהלות. והנשארים מהם מאלו הפגעים קצתם מחוסרי איברים. וקצתם חרוצים ושבורים. וכלם ברוע התמונות ובקומות כפופות. ובאהבתם אותו קיימו וקבלו עליהם בסבר פנים יפות. ואשר לא נכפפה קומתם המדומה. כי נשתמשו בהם בדעת מה. ובתחבולה ועצומה. הנה באמת ובאמונה. צלמם ודמותם האמתית בעיר אלהים תשפל ותתבזה. עד אשר לא ידעו מאין באת ואי מזה. כי כשקדם באלו הקנינים המדומים בכל לבם ובכל נפשם מיום ליום ומחדש אל חדש. איש ואשה לא יעשו עוד מלאכה למלאכת הקדש. ובכל מלאכה נמבזה ונמס העבירו נפשם השכלית ויעבירו את תפארתה הכוה פצעוה מכרוה ויסירוה מגבירה. סוף דבר פנו הדרכים סקלו מאבן רשות זולתם. והביאו אבני נגף ורבה מכשלה בביתם ובחומותם. על פי המשל שאמרו חז"ל (ב"ב פ"ג:) על דוגמתם. כתבתיו בפר' סוכה (שער ס"ז) בזכרי אותם. כי בעניני גופותם. שמנו עשתו האריכו בדיהם ובצרכי נשמתם. כפו ידיהם ונשמטו כנפיהם דמיון לקאקאי חוורי כהנהו אוזי דמשתמטי גדפיהו משמניהו כמו שכתבנו בשער פ"ה:
9
י׳והאנשים האלה בסוף ימיהם אוצרותיהם מלאים ממון ונפשם בשבי הלכה בשבר רוח ובשממון. בתיהם מלאים עושר ונפשם עיפה בעירום ובצמא ובחוסר. הם בנו בתים ונטעו כרמים ונפשם תשאר שממה בחרדות ואימים הם השמחים ללא דבר אל הזהב ואל הכסף וכל אבן יקרה ונפשם עליהם תאבל כי אחריתה מרה. והנה בהגיע תור איש איש מהם להפטר מן העולם לבא אל אדוניו על ידי עבד מלך הכושי אשר חשך משחור תארו אצל הרבים הנה באמת בהראה לפניו ובראותו השטר בחותמיו נבהלו מחשבותיו ויחרדו כחותיו ואין לו כח לעמוד על יריכיו ושוקיו ונטה למות ונפל למשכב. היצילוהו אלפי זהבו אם יגינו עליו רובי מקנ' קנינו. גם כל אוהביו ילידי ביתו ומקנת כספו אם יליצו עליו ומכחם ישחדו בעדו הנה המה לא יסורו אל משמעתו שכבר חשך מעליהם שבעו וסר מהם ממשלתו לא נשאר לפניו רק שבתו. ובאמת הוא השוער הראשון הלוקח מעליו את אשר לו ויותר הוא לבדו בפאת מטה אשר הוא שוכב עליה וארוחתו ארוחת ירק ומעע צרי להעלות ארוכה למחלתו וכל מעשה תרופתו עד יום מותו ועדין כחו בפיו ולשונו ושאר רוח לו לסדר עזבון נכסיו כאשר יראה ומאשר לא יוכלון שאת יחלקו בגדים לעניי עירם לכסות מערומיהם ומאת הכסף או הזהב להקדישו לתלמוד תורה ועוסקים במצות בם יפיקו קצת רצון מאדוניהם עם שיש הבדל גדול בין מאוחר למוקדם בשלמות האדם ואשר לא שם לבו גם לזאת וטמא ראש נזרו בחייו ובמותו לא רוחץ ולא טבל. ויחי רעו וימת נבל: הנה באמת המות יהיה לו השוער הב' אשר יפרידהו כלה מכל נכסיו ולקח ממנו את כל אשר ימצא לו מבית ומחוץ ולא נשאר לנבל לא מהם ולא מהמהם. כי אם הצער והבושת והפגם אשר השיגה נפשו בהם. ושב הגוף אל הארץ כשהיה והרוח תשאר מדוכה ונכאה סורה וגלמודה כי עלתה חלודה. ויהי בעלותם אל מקומה נשתנו פני מראיתה. ומכיר אין אותה. ונערי המלך משרתיו ידחפוה ויבהלוה ויאמר שמטוה וישמטוה. ועל אלה אמרה אביגיל ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א' כ"ה) הזכירה שלשה חסרונות ותלאות רעות שישיגוה. האחד שתתרחק ממקום החפץ ולא תוכל להדבק בו כמו שהאבן הקלועה היא מרוחקת מהקולע כל מלא ארך חבלי הקלע הפך מה שאמרה בצרור החיים את יי' אלהיך (שם) והשני כי שם במקום מצבה אינה בטוחה וקיימת אלא מצטערת כי היא נוחה ליפול כמו שהאבן אינה מקויימת בתוך כף הקלע כי אם בכח דחיית הקולע וכמה מהם נופלות משם בלי רסן ועליהם אמר המשורר (תהלים ל"ו) דוחו ולא יוכלו קום והוא הפך מה שאמר' צרורה: והשלישי כי מלבד ריחוקה וצערה הנזכרים הנה יהי' מושבה שם לא בכבוד כי אם בבהלה ותנועה מתמדת ורצופה בסערה וסופה הפך מה שאמרה בצרור החיים והנפש ההיא תהי' בבית ענשה וענתה שמה כימים אשר שבתה מטוב פעלה ואם ימצא לה זכות עוד תשוב אחרי זכוכה אל מקום אשר היה שם אהלה ואם אין תתבטל ותלך לה. ועל השלשה ההערות האלה אשר מאלו השוערים אמרו חז"ל (כתובות ק"ד.) כי שלשה כתות מלאכי חבלה יוצאים לקראת הרשעים. אחת אומרת אין שלום אמר יי' לרשעים. ואחת אומרת למעצבה תשכבון. ואחת אומרת רדה והשכבה את ערלים כי נפילת כחותיו ואבדן עשתונותיו וסור ממשלתו מהשתמש מעושר ומקנה קנינו אשר קרה לו בנפלו עלי משכב היא הכת הראשונ' שהפרה את בריתו ואספה את שלומו אמנם המות השלים לשלול אותו לגמרי עד בלתי השאיר לו כי אם שארית בשרו וצררא בר זוזא שבו משכיבין אותו בבית קברו ועל זה אמר בסבה רבה ששוכבין למעצבה ונערי המלך שומרי דרך עץ החיים אשר דחפוהו משם אצל בית האשפות מקום הנזיפה והצער והבזיון באשר חלאים היא היא האומרת רדה והשכבה את הערלים יורדי בור ושאול מתחת מקום שגופן כלה ונשמתן נשרפת:
10
י״אועתה ראה כי השיגה אל שני האנשים האלו את כל הרעה הזאת לבלתי שמוע ונתון אל לבם השלשה מאמרים אשר לא נעלמו מעיני כל בשר והם אשר גלו את אזנם פתח השער אבל היו בהם להפך ושניהם שכחו יום היציאה. אמנה האחד שלח ידו ולקח מכל מאכל אשר יאכל נחמד למראה ולעיניו תאוה לא חשך פיו ממעדנות כימה וכסיל ולכל פרי תנובה ולא אכל בטובה אמנם השני גברה לו החמדה גנב וגזל מכל אשר היה לפניו לקח וגם שם בכליו וזה וזה לא נתקיים בידו מאומה מכל עמלו ולזה השיגה אותו מהרע והצער איש אשר כפעלו.
11
י״באמנם הילד השלישיאשר בא באחרונה היה כת בני עליה ואם הם מועטים. המה שמעו האזינו הדברים אשר דברו באזנם לא עברו ממצותם המה ראו היציאה הכרחית כאשר גזר עתיק יומין ובחנו בין הטוב והיפה כאשר יעץ משה איש האלהים עזבו הענינים הנחמדים והמדומים ודבקו בטובים בחרו להם דרך יי' דרך חכמה ומוסר. עלו במעלות שכליות בהתבוננם באשר לפניהם מהדברים ההווים והנמצאים הנפלאים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת וכל שאר הענינים בעיניהם המה מהבל יחד. המה יביטו יראו וייטיבו עיונם בטוב מציאותם בעוצם סדורם בהפלגת תועלתם ביושר תכונתם ובחכמת השתלשלם והקשרם קצתם בקצתם עד הקיף שכלם אותם ודעתם בשחלקי המציאות כלם תחתיים שניים ושלישיים הם בנמצא אחד אשר הוא יתברך הממציאו והמקיימו והוא ורוחו ונשמתו המניעים והמנהיגים ובשני מיני ההנהגה שעליהם הושתת העולם. הראשונה אשר בה הכין העולם על מכונו מטבעי הפרקים וחלופי התקופות אשר ע"י תכונת צבאות השמים ותנועתם כפי צרכו של עולם בטבעי בריותיו שלומם וטובתם. והשנית ההנהגה אשר היא עליה המגעת בעניני הגמול והעונש אל אשר לא תשיג יד הראשונה כמו שכתבנו בשער ט"ו ושער ל"א ול"ח כל אחד לפי ענינו ומכלל זאת ההשגחה והיותר מיוחד אליה להחיות כל ליתן מטר על פני ארץ בעונתם ולשלוח מים על פני חוצות כצורכם וכזמנם כי הוא מפתח פרנסת כל חי כמו שאמר יפתח יי' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך וגומר (דברים כ"ח) ונאמר פותח את ידיך וגומר (תלים קמ"ה) כי דברי' האלה הם עדות לעצמם שאינם תחת המקרה וההזדמן כי המקרה לא יתמיד ולא יכוין אל דבר כמו שנתבאר אמתת זה בשער הא'. והנה כל עוד יוסיפו חכמה והשגה באלו הענינים עוד יוסיף כוסף ותשוקה לחקור במופלאות ולדרוש בנסתרות והיא היתה תשוקת גדולי הנביאים ויתר המעולים להדבק ביוצרם ולהתענג בזיוו בהשכלתם אלו הענינים הנפלאים ואיך הושפעו כלן מאתו ית' כל אחד לפי מעלתו והמוסיף בהשגה נתוספה בו זאת התשוקה עד שמשה רבן של נביאים הוא אשר הראה זאת התשוקה יותר מכלן כמו שנתבאר בשאלותיו הודיעני נא את דרכיך וגו' הראני נא את כבודך כמו שנתבאר במקומו שער נ"ד. ולזה אין כוסף השלמים להתערבם בעולם הזה המטריד אותן מהדבקות הזה הנפלא אשר היה להם חבור ההיולאניות ושכיות החמד כענין מאסר המונע האסור ללכת לנפשו כי על זאת התפלל דוד באומרו (תהלים קמ"ב) הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך וגו' ועל זה אמר בדרך משל והשאלה בהיותו במערה תפלה ולא די להם בזה שנצולים מעצב המות ומצערו אלא שנתחלפה להם דאגת מרורה לשמחת ממתקים והיא מותת הנשיקה מיוחדת לצדיקים. עוד זאת נתחכמו להם האנשים השלמים האלה לשלוח ידם ולקחת גם מהקנינים המדומים כל כלי זהב וכסף ושמלות וכל אבן יקרה השאילום וינצלום באופן שלא תשליט בהם יד השומרים להסירם מעליהם אבל יוליכום ויעבירום עמהם להביא מן הבא בידם מנחה אל אדוניהם ואולם היה זה בהוציאם כל אשר נדבה לבם אותם בכל צרכי נפשם ובספוק צורכי נפשם ובספוק צורכי שליחותם במעשה הצדקה וגמילות חסדים וקיום המצות האלהיות והדורן כאשר עשו רבים מהשלמים בדורם אשר בכל זה שלטו על ממונם ורכושם זכו בהם ושללו לנפשם. ובתלמוד בתרא ( י"א.) נזכר על אחד מאנשי הכת הזאת מונבז המלך בזבז אצרותיו בשני בצורת וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו אבותיך גנזו אוצרותם והוסיפו על של אבותיהם אתה בזבזת אוצרותיך ואוצרות בית אביך אמר להם אבותי גנזו אוצרות למטה ואני גנזתי אוצרות למעלה שנאמר וצדק משמים נשקף אבותי גנזו אוצרות במקום שהיד שולט' בהם ואני גנזתי במקום שאין היד שולט' בהם שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך אבותי גנזו דברים שאינו עושין פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שנאמר פרי צדיק עץ חיים אבות. גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות שנאמר ולוקח נפשות חכם אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר וצדקה תהיה לנו ונאמר ולך תהיה צדקה וברכך וגו'. ביאר זה החסיד המעולה ה' תנאים שיזהר בהם כל אוצר וסוכן לעשות בם סגולה בענין האוצרות. הראשון שיהיה הדבר הנאצר במקום המשתמר שלא יפסד מצד המקום כגון שלא יהיה במקום רקב כההוא דאמר אבוה דשמואל אי אכלה ארעא תיכל מדידן (ברכות י"ח:) ועל זה אמר אבותי גנזו אוצרות למטה כי הנה כל מה שאצרוהו לצרכי זה העולם הכלה הוא מקום עפר רמה ותולעה שמכלה ומפסיד הכל ואני גנזתי למעלה מקום שלם וקיים המעמיד כל מה שנתון בו כמה שהעידה על זה רוח הקדש וצדק משמים נשקף כי הצדק הוא דבר קיים ומקיים כל הדברים ולכן שמו מקומו המעמידו השמים. הב' שלא יהא הדבר המוצנע ממה שיאכל וישתה או מאיזה דבר שאדם עשוי להסתפק ממנו תדיר כי אם ישלח ידו ולקח ואכל מעט מעט לא יעמדו ימים רבים ולזה אמר אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו שהרי הממון בכל מקום שישנו הנה הוא מזומן לקחת לו די ספוקו אמנם אני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שהמסגל מעשים טובים אם שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה הנה הקרן קיים ושמור לבעליו שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך יראה שעקר פעולות הצדק והמשפט גנוזות שם תחת כסא הכבוד למען לא ישלחו הצדיקים את ידיהם בו עד בואם שם אל בית כבודם השלישי שלא יהיה מדבר שיפסד או יחסר מעצמו רק מהדברים הקיימים הבלתי נפסדים ואם יהיה הדבר ההוא מוסיף ומתיקר הנה טוב מאד ולזה אמר אבותי גנזי דבר שאינו עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שהמצות לא די שלא יחסרו אבל עושות פירות ופירי פירות וכמ"ש (משלי י"א) פרי צדיק עץ חיים. והרביעי שיהיה האוצר מדברים יקרי הערך בשויין מעטי הכמות ורבי האיכות כזהב הטוב ואבנים יקרות ומרגליות והדומה כי בזה תקל יותר שמירתם על זה אמר אבותי גנזו ממון ואני גנזתי נפשות כי הוא הדבר היותר יקר שימצא וכמו שאמר נפש יקרה תצוד (שם ו'). החמישי שיהיה האוצר ההוא במקום המשתמר שם מכל זולתו ולא יחילו בו ידי אחרים רעים וטובים כי בזה יהיה ודאי עושר שמור לבעליו ועליו אמר אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר ולך תהיה צדקה וכן אמר החכם יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך (שם ה') והוא האמת המוחלט שהמעשים הטובים המה מתעצמים בעושיהם לא יצאו מהם ולזה אין שום יד שולטת בהם:
12
י״גוכבר אמרו על חסיד אחד שהיה עשיר במאד מאד ששאלו המלך יגיד לו מספר אלפי ממונו וסכום רבבות עשרו והוא נשבע לו בחייו שאין לו יותר מכך וכך הנה המלך כעס עליו כי במפורסם היה לו כפלי כפלים ממה שהגיד והוא השיבו אדוני המלך כל העושר ההוא שאתה יודע איני שלי שהרי הוא חוץ מרשותי ואשר אתה יכול ליטלו ממני כאשר תחפוץ אמנם מה שהגדתי הוא לבד מה שהוצאתי בכופר נפשי והרי הוא שלי ואין שום יד זולתי שולטת עליו וישמח המלך לדבריו. וכן האנשים האלה השלמים כמונבז וחבריו הדומים אל הילד השלישי אשר נתחכם לבלוע מאבני המקום היקרות ולהוציא בקרבו להגיש מנחה לפני אדוניו בהראה לפניו הם גנזו לנפשם אוצרות למעלה מכספם וזהבם מקום שאין שום יד שולטת להסירם מהם יחיו בהם חיים ערבים נצחיים עם גדולי המלך הנמצאים שם ועל זה האופן כבר יוכל האדם להעביר שם את כל אשר לו לחיות בו בעושר וכבוד בביתו עולמו *וכמו שרצה וכו' ר"ל שאף שלפי מנהג העולם לא יקח האדם במותו אתו מאומה מכל הונו ורכושו אשר רכש פה עלי ארץ בעמל ויגיע כפים, כי אם יעזוב רק לאחרים חילו, בכל זאת אם נבחין הדבר בבחינה אמיתית יש היכולת בידו לסבב כי ירד גם אחריו כבודו ועשרו, אם בעוד בחיים חייתו עשה בו אך טוב וחסד, כי אז הלוא לצדקה יחשב לו, ואוצר ה' יבוא כל הונו ורכושו להיות לו למשמרת עולם, וקנין נצחי בעולם הרוחני וזשא"הכ "אל תירא" וכו' ר"ל אל תצטער בראותך איש אשר יעשיר מאוד בעבור שתירא שלא ירד אחריו כבודו, כי באמת אינו כן, "כי נפשו בחייו יברך" ר"ל כי הוא בעצמו יוכל לסבב בחייו ברכה נצחית ושם ושארית לנפשו גם אחרי הפרדה מהגוף, בתתו ממנו לתמוך יד עניים ואביונים, או בהתנדבו אותו לשאר פעולה טובה ורצויה בעיני אלקים ואדם "ויודוך וכו' ר"ל גם אתה המצטער ברעיון זה בעבור היותך גם אתה עשיר ובעל נכסים אם תיטיב לך ולנפשך באופן זה בעודך מתהלך פה עלי ארץ, הלוא יודוך כל חכמי לב האמיתים ויאשרוך כל תמימי דרך,
וכמו שרצהו המשורר לדעתי באומרו אל תירא כי יעשיר איש וגו' כי לא במות יקח הכל לא ירד אחריו כבודו (תלים מ"ט) ידבר עם המצטער ברוב עושרו אשר יניחנו לאשר יבא אחריו ומאומה לא ישא בידו ואומר לו הנה בהעשיר איש ובהרבות כבוד ביתו לא תירא ולא תחת לאמר כי לא במותו יקח הכל ולא ירד אחריו כבודו כי לא כן הדבר שאם ירצה הכל יקח בידו גם אחריו ירד כבודו ואין מכלים כמו שסמך כי נפשו בחייו יברך וגו'. והרי כתבנו זה בכלל כל המזמור הנכבד ההוא בפרשת ויחי יעקב שער ל"ב וביארנו עניינו קרוב מאד למה שאנו בו דרוש משם אם תרצה. ומכל מקום זאת היא סבה עצומה על הראשונה כאשר זאת הכת הקטנה שמחה שמחה גדולה לקול הקריאה לפי שאנשיה בטוחים בלי ספק שהם נוסעים אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לאוהבי ולשומרי מצותי ועל זה נראה אותם מקבלים המות בחבה ונפטרין באהבה רבה. והוא טעם אומרים חז"ל (כתובות ק"ג:) מת מתוך שחוק סימן יפה לו וכמו שאמר הכתוב ותשחק ליום אחרון וכבר כתבנו זה עם ענינים ובחינות כבדות מאד בפרשת חיי שרה שער כ"ב פקח עיניך וראה אותם כי הוא באמת גמר זה הענין ותשלומו גם בפרשת הברכה בשער כ"ד כתבתי ופירשתי מאמרי רבה בר בר חנה (ב"ב ע"ג:) מההוא אקרנתא דהוה כאקרא דהגרוניא ודהנהו צפרי דהוו קיימי עד קרסולייהו במיא ורישייהו מטה לרקיעא בצירוף מש"א שלמה (קהלת ו') יש רעה אשר ראיתי וגו' איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וגומר וקצת כתובים סמוכים ונתבאר שכל המשל הזה בעינו צוייר ונתחקה בכל אחד משני המקומות ציור וחקוי שלם חזקם ואמצם כי כלם צדקו יחדו:
13
י״דועתה אחר שכתבנו כל זה לישב ענין משלנו וטוב כוונתו ראוי שתשים לבך אליו ואל מה שכתבנו בשער הקודם מענין התשובה ותראה תועלת שני הענינים וחברתם עצומה כי הנה זה הילד השלישי אשר דברנו בו באחרונה הוא לבדו השם פניו נכח פני ה' ומתחלת ענינו הכין צעדיו בדרך אשר דרכו כל השלמים אשר שנסו מתניהם להתהלך לפני ה' בארצות החיים אשר זכרנום שם בתחלה. ואולם שני הילדים הראשונים הכוללים כמעט כל בני אדם גם בני אדם גם בני איש הם הפכו פניהם הפך הכוונה והנה הוא רץ והם רצים אמנם הוא רץ לדרכו ופניו למלכו ואלהיו וסוף הדרך להגיע ולדבקה בו והם רצים לדרכם וכל עוד יוסיפו לרוץ יוסיפו להתרחק עד שכלתה אלהם הרעה הכתובה. והנה הוא ידוע שאין לאנשים האלה אחרית ותקוה כ"א בהפוך פניהם ממגמתם הרעה ולהכין להם דרך מאותם דרכי התשובה אשר לזה אמרו חז"ל (נדרים ל"ט:) שהתורה והתשובה בכלל שאר הדברים קדמו לעולם וכל שאר הדברים עמה להכין לפני בני אדם דרך ישר וישרים להגיע אותם אל הכוונה השלמה בבריאתם. והנה בזה נשלמה כוונתינו בזאת הפרשה במה שדברנו בה בשני השערים ובה סיימנו מעשה התשובה אשר בה רשומה וכתובה המיעדת גאולתנו ופדיון נפשנו ושיבת שבותינו על ידה והנה לא נפל דבר א' מכל דבריה אשר אין בה לעומת שבה. ואולם כלי מלחמתה וכל עבודתה תחבולותיה תפלותיה סדר וידוייה וכל אשר יעשה לה הנה הנם בבתי משמרתם ומופקדים תחת שעריה ומפתוחיה בידה פרשת נשא בשער ע"ג ופר' שוטורים שער צ"ה פר' מלחמה שער צ"ז מלבד מה שכתבנו על סדר זמניה ומועדיה בפרשת כהנים פ"א ופ"ו משער ס"ז ובסדר יום הכפורים ובוידוייו שער ס"ג. ואמנם פי' י"ג מדות שהם חצוצרותינו וכלי הקדש אשר בידינו הם במקומם שער נ"ד שים עיניך עליהם. ובוא באהבת נפשך בשעריהם כי לא חסר דבר מכל מלאכתם ומזה ומזה תסתיי' שמעתא ואני הנני משיב אמרי לי לאמר ראה נא טובים ונכוחים דבריך. יהיו נא יומם ולילה קרובים אליך. קחם נא בידיך. והצגתם לפניך. כי תשוב אל ה' בכל לבבך ובכל נפשך.
14