עקידת יצחק ג׳:ה׳Akeidat Yitzchak 3:5
א׳המאמר הרביעי
1
ב׳ויאמר אלהים תדשא הארץ וכו'.
2
ג׳כי אחר שנראת' היבש' נתן בטבע' להוציא שלימות' אל הפועל והוא שתעש' צמיחותי' על האופן היותר נאות שאפשר משלש' מיני צמחים. האחד הוא הדשא שהוא צמח שאין לו זרע כלל והוא צומח מאליו כמ"ש הכתוב מצמיח הרים חציר (תהילים ק״ד:י״ד) כציץ תשדה כן יציץ (שם ק"ג). השני עשב מזריע זרע כגון מיני תבואות וירקות מאשר לא יצמח כי אם ע"י זריע' וגזעם מחליף בכל שנה. השלישי הם מיני האילנות נושאי פרי שהוא נאכל והגזע נשאר ימים רבים ושנים. כי שלשתן ביאר באמרו דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו וכו'. ויהי כן. (יב) והנה לפי שהמלאכ' הזאת היא מיוחדת אליה מצד טבעה מבלי סיוע דבר אחר מזולתה רצוני להוציא לחם מן הארץ ונתנה הארץ את יבול' ועץ השדה יתן פריו לזה נאמר ותוצא הארץ דשא עשב וכו' כי היא עשתה מאלי' מה שצוות' לעשות. מה שלא היה כן אצל שירוץ המים והוצאת הארץ נפש חיה. כי אע"פ שנאמר ישרצו המים וכו' תוצא הארץ וכו' נאמר אחרי כן ויברא אלהים את התנינים ויעש אלהים את חית הארץ וכו' ואלו וישרצו המים ותעש הארץ לא נאמר. אמנם בכאן אמר תדשא הארץ ותוצא הארץ כי בורא הכל צוה עליה שתעש' ותפעל כן וכן עשתה ואת דברו לא מרתה. ולזה הוא מבואר כי במאמר הזה המציא הדבר האחד שיאמר עליו שיפעל ויעשה דברים אחרים כפי אשר יאות והוא עצמו מאמר שיפעל: (י) וירא אלהים כי טוב. לפי שכבר הלכה לה הארץ בשני המאמרות האלה מהלך התכלית והשלימות במציאות' נאמר כי טוב בכל אחד. וזה כי בהראות היבש' יצאה מכלל תהו ובהוצאת צמיחותי' יצאה מכלל בהו והוא הוצאת כחניות אל הפועל השלם. גם מפני היות שלשת מיני הצמחים האלו שזכר במלאכ' הזאת במדרגת השלימות אלו לאלו כי לא נשלמה המלאכ' כי אם בשלשתן וכל אחד בפני עצמו היה חסר הבריא' אמר על כללות' וירא אלהים כי טוב כי מה שחסר זה השלים זה ומכלם נשלם הענין. והנה לפי שכבר היו ביום ההוא שני מאמרות אמר שיוחד המאמר האחד אל המשך הערב והמאמר השני היותר שלם אל ההמשך המיוחד לבקר ועם זה ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי. כמו שכן היה הענין בשני ובראשון:
3