עקידת יצחק פ״חAkeidat Yitzchak 88
א׳יבאר עסקינו עם אלקינו פעם בחזקה פעם בבקש' ופעם באונא'. ויתן תשובה נצחת על הטוענים עלינו מאורך הגלות.
1
ב׳ואשלח מלאכים וגו'
2
ג׳וכבר היו רבן גמליאל ורבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של כרך גדול מאנטיפרס מאה מילין התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק. אמר להם ומפני מה אתם בוכים. א"ל כותים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לאלילים הם שקטים ושלוים ובית הדום רגלי אלהינו נשרף באש ולא נבכה. אמר להם לכך אני משחק אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. ושוב פעם אחת היו רבן גמליאל ורבן אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא עולין לירושלם וראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים והתחיל כלן בוכין ור' עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק אמר להם ומפני מה אתם בוכים. אמרו לו מקום שנאמר והזר הקרב יומת (במדבר א׳:נ״א) ונתקיים בו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו (איכה ה׳:י״ח) ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק דכתיב ואעידה לי ערים נאמנים את אוריהו החתי ואת זכריהו בן ברכיהו (ישעיהו ח׳:ב׳). וכי מה ענין אוריהו אצל זכריהו והלא אוריהו במקדש ראשון וזכריהו במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריהו כנבואתו של אוריהו. באוריהו כתיב לכם בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה (מיכה ג׳:י״ב). ובזכריהו כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם וגו' (זכריה ח׳:ד׳) אם לא נתקיימה נבואתו של אוריהו מתירא אני שמא לא תתקיים נבואתו של זכריהו עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריהו שמח אני שיודע שנבואתו של זכריהו מתקיימת כלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו (מכות כ"ד) וכן הוא בספרו פרשת עקב כלשון הזה:
3
ד׳*תוכן דברי הרב ז"ל הוא, הנה בשלשה דרכים יוכל האדם להשיג דבר מה מזולתו, אם בצדק ובמשפט, ד"מ משה ידו אשר השה בו, או הפקדון אשר הפקיד אתו, או בתורת חסד וחנינה, כאשר ישאל איש עני ומסכן מתת יד מרעהו העשיר והנדיב, ושני אלה הם דרכים ישרים ונכוחים, והדרך השלישי הוא מעקל, והוא כאשר ישתדל איש להשיג מבוקשו מיד זולתו בעושק וגזל, או בגניבה ואונאה, ובכל שלש אלה השתמש אחאב בבקשו כרם נבות היזרעאלי, כי תחילה בקש ממנו בתורת חנינה שיתנהו לו כמו שאמר "תנה לי את כרמך" גם רצה לתת לו במחירו כרם אחר טוב ממנו או מחיר כסף" וכאשר מאן נבות לא לבד למכור כרמו, אשר היה נחשב לו באמת לבוז ולקלון, כי ימכור נחלת אבותיו לזרים בעד בצע כסף, כי אם גם לתת לו בתורת נדבה, לא אבה כמו שאמר "חלילה לי מה' מתתי נחלת אבותי לך" אף שזה הי' לו לכבוד ולתהלה על פני כל כי נתן משאת למלך. בא אחאב אל ביתו הר וזעף, ובתחבולת ומרמת אשתו איזבל המרשעת לקח לו אח"כ בחזקה את הכרם הזה אחרי אשר המיתו את בעליו נבות, על לא חמס בכפו, אבל ה' השיב באחרונה להם גמול רעתם זאת בראשם כמסופר שם (מ"א כ"א) ומעתה יאמר הרב ז"ל כי גם ביחסנו אל הי"ת נשתמש באחת מג' דרכים אלה, כי השלמים ההולכים תמיד בתום לבם בדרכי ה' ועושים רצונו, יכולים לבקש ממנו ית' חשדו ואמונתו בבחינה מה גם בתורת משפט וצדק, כעין שכר וגמול על מעשיהם הטובים, כמאה"כ מאיש צדיק המתהלך בתומו "ותגזור אומר ויקם לך" אפס האנשים הבלתי שלימים כל כך עד שיוכלו לבקש כעין גמול על מעשיהם הטובים, הם מצטרכים לבוא תמיד רק בדרך תפלה ותחנונים כמאה"כ "אז תקרא וה' יענה" וכו' ועל שתי מחלקות אלה יורה גם מאה"כ "משה ואהרן בכהניו" ר"ל משה ואהרן הם הכהנים הנגשים אל המשיגים ממנו מה שיחפצו גם מבלי שיצטרכו להתפלל ולהתחנן תחילה בעבורו, ככהן המשרת את פני המלך, אשר יבוא בעתו על שכרו, וינתן לו עפ"י משפט הצדק והמישרים, אבל "שמואל בקוראי שמו" ר"ל כי הוא היה במדרגת מעלתו פחות הערך מהם, כי הוא הצטרך תמיד לבקש תחלה את פני עליון בתפלה ובתחנונים ברצותו להשיג טוב וחסד ממנו, אפס עוד מחלקה שלישית יש בבני אדם. אשר לא בזכות מעשיהם הטובים, גם לא בתפלה ובתחנונים הם משתדלים להשיג רצון הי"ת ומתת טובו וחסדו, כי אם ילכו תמיד ארחות עקלקלות ומתרבים לפשוע, ובכל זאת מתברכים בלבם כי יוכלו להמציא להם כל מחסוריהם, והון ועושר עד בלי די בעושק ובגזל, או במרמה ואון. אפס אם גם זמן מעט דרכם צלחה, שלו כל בוגדי בגד, הלוא מרה תהיה להם באחרונה, כאשר הורה לנו הנסיון בגורל אבותינו, אשר הרבו לפשוע בשבתם עוד על אדמתם, וה' האריך להם אפו, אבל בכל זאת שפך אח"כ חמתו כאש עליהם ויתשם מעל אדמתם. וישליכם אל ארץ אחרת, אפס חסדי ה' כי לא תמנו, ואם גם נפלה בתולת ישראל בעונותיה עוד יקימיה ה' ברחמיו כבראשונה, אחרי אשר הוכתה על עונה ונענשה למדי. ואף כי, אם תשוב ותנחם על רעתה, כי אז יכופר עונה אשר רק בעבורו הלכה בגולה ומצאוה רעות רבות וצרות. ומלבד אלה יש עוד סיבה שלישיה להושיעה מצרתה בצדק ובמשפט, כי אחרי שלקחה כפלים בכל חטאתיה, הלוא יחייב דין הצדק שהי"ת עוד לשמח אותה כימות אשר ענה, ועל שלש סיבות ישועתה אלה רומז גם מאמר הנביא "נחמו נחמו" וכו' כי מלאה צבאה, (וזאת היא הסיבה הראשונה) "כי נרצה עונה" ובסור הסיבה יסור המסובב מעצמו, "כי לקחה מיד ה'" וכו' וע"כ כעין חובה הוא עליו ית' לרפאות שברה ולהעלות לה מרפא וארוכה. כמו שהולך הרב ז"ל ומבאר בפנים הספר עיין שם והנה הנביא יסד נחמתו על שני יסודות הא' שכאשר ייטיבו מידותיהם ופעולותיהם אשר עליו הורה במאמרו "קול קורא במדבר" (הרומז על נפש האדם אשר יש לה כשרון הדבור וההשכלה) "פנו דרך ה'" ר"ל ע"י שתטיבו דרכיכם ותסירו ממנו כל מכשול שהוא הנטיה אל אחת משתי הקצות, קצה היתרון, המכונה בשם "הר וגבעה" וקצה הפחות המכונה בשם, "גיא" (עיין למעלה ביאורי במדבר דף א' ודף פ' ע"ב) כי אם תלך בדרך האמצעי הנרצה תמיד בעיני אלהים ואדם אשר עליו רומז באמרו "והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה" וכו' כי אז תהיו נכונים וראוים שיגלה עליכם כבוד ה', לרחם עליכם ולהשיב את שבותכם אחרי שכנפי חסדו פרוסים תמיד גם על כל שאר בריותיו, והיסוד השני אשר עליו בנה נחמתו הוא כי הבטחת הי"ת ודבר קדשו ע"י עבדיו הנביאים כי ישוב עוד לרחם את עמו. לא יפול ארצה כי אם יקום לעולם, ואף אם שאר העמים כלם כחציר ייבשו וכציץ השדה יבולו, וברבות הימים יכלו ויסופו, יעלו בתוהו ויאבדו, ושמם לא יזכר עוד עלי ארץ, עד שנוכל לאמר עליהם "אכן חציר העם" בכל זאת "דבר אלהינו יקום לעונם "והאומה הישראלית אשר אתם דבר ה' זה אשר נתן להם להבדילם מיתר העמים ולעשותם בגולה מכלם, עד שהם כמין בפני עצמו, קימת ונשארת היא לעולם, כל עוד ישמרו חקי ה' ותורותיו ינצורו, כי דבר ה' מחיה את כלם ומשאיר שמם וזכרם לעד, ובכל הזמנים והעתים גם אם צרה ומצוקה תמצאמו מכל סביבותיהם, בכל זאת תמיד קול מבשר קורא באזניהם לאמר "אמרו לערי יהודה הנה אלהיכם" כי הוא יבוא ויושיעם מיד צר וממצוקותיהם יוציאם. ועל ב' יסודות הנחמה האלה רומזים גם חז"ל שהחל בהם הרב ז"ל שכאשר שמע ר"ע וחביריו קול המולה של עיר הנכרים אשר היתה צהלה ושמחה אשר כל זה אות ומופת על אשרה והצלחתה המדינית, כי יושביה שלוים ושקעים ועושים מסחר וקנין תמיד, אמר ר"ע "אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"וכ" ר"ל אם הי"ת משפיע חסדו ואמונתו גם על העמים אשר יעברו על רצונו ולא ילכו בדרכיו, במדרגה גדולה כזאת, הלוא בצדק ובמשפט נוכל לקות כי במדרגה עוד יותר גדולה יריק ברכתו לנו באחרית הימים אם נשוב עוד לעשות רצונו, וזה הוא יסוד הנחמה הראשון שהזכיר הנביא, וכאשר ראה שועל יוצא מבית קדשי קדשים ונתקיים בזה יעוד הנביא "על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו" אמר כי זה יהיה לנו לעד ולמופת, כי אחרי שע"י שממות ארצנו הזאת ושאר הצרות אשר עברו על ראשינו נשבר לבנו בקרבנו, עד שנשוב אל ה' באמת ובלבב שלם. ישוב גם הוא וירחמנו עוד כמקדם ותקוים גם הבטחת הנביא זכריה לטובה "כי עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" ועל שני מופתי הנחמה האלה שהציע לפניהם אמרו לו ג"כ ב' פעמים "עקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו"! אופן עסקנו עם אלהינו בכל מעשינו כעסקנו עם זולתנו ממנו. וזה כי כשנבקש דבר מהזולת לצרכנו אם יש לנו עליו זכות של חוב או פקדון ושטר מתנה וכיוצא הנה באנו עליו בחוזק השטר ובתורת הזכות אשר בידינו והוא פורע מ"מ כי אחר שבא בכף רעהו הרי הוא חייב ועבד לוה לאיש מלוה. ואם אין לנו עליו משאת מאומה הנה אנחנו באים עליו בתורת מטו ותחנונים כי שערי בקשה ותחנה לא ננעלו ורבים יחלו פני נדיב והוא על נדיבות יקום. ואם אין לאיש רוח נדיבה או שאין אנו כדאי שיתנדב עמנו הנה אז יפתחו לפנינו כמה דרכים מעוקלים מהם באונאה מהם בגנבה מהם בעושק ונלוז ופעמים נשיג ופעמים לא נשיג אמנם על כלם נפרע פרעות באחרונה ולא נצא חפשי. והנה אחאב מלך ישראל עד נאמן בשלשת הענינים האלה במעשה כרם נבות. כי הנה הוא כשבקש הנחלה אם נמצא לו שטר חוב עליו בו יזכה בכרמו ממשפט המלוכה מדברי שמואל שאמר וכרמיכם וזיתכם הטובים יקח וגו' (שמואל א ח׳:י״ד). שאמרו לו סנהדרין דההוא הפחדה בעלמא הוא כלומר שיקח בכח הזרוע אבל לא מן הדין אי נמי שיקח פירותיהן ונתן לעבדיו עושי מלחמתו לא גופו של קרקע חלילה. הנה הוא בא בבקשה כמ"ש תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתנה לך כסף מחיר זה (מלכים א כ״א:ב׳) והוא תכלית הרצוי והפיוס שיתן לו כרם טוב ממנו בחליפיו ועוד כסף במחיר שירצה בחליפין. אמנם בשלא קבל ממנו כי היה הדבר מגונה אליו כמו שאמר חלילה לי מיי' מתתי את נחלת אבותי לך שיראה שהיה להם לחטאת למכשול עון כמ"ש בחלק שני בשער מ"ד. והנה הקשה לומר מתתי את נחלת וגו' והוא מה שנאמר ויבא אחאב אל ביתו סר וזעף על הדבר אשר דבר אליו נבות היזרעאלי ויאמר לא אתן לך את נחלת אבותי (שם). וזה כי אם היה גנאי במכירה הנה לא היה במתנה אבל היה לו שבח גדול ותהלה שנתן למלך מתנה זו ואין שם סימן רק טוב כהא דאיתא בפרק האומר לחבירו (קידושין נ"ט:) רב גידל הוה קא מהפיך בההיא ארעא למזבנא אזל רבי אבא זבנא אזל רב גידל קבליה לר' זירא אזל רבי זירא קבליה לר' יצחק נפחא אמר לו המתין עד שיעלה אצלנו לרגל כי קא סליק אשכחיה אמר ליה עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו מאי אמר ליה נקרא רשע ואלא מר מאי טעמא עביד הכי אמר ליה לא הוה ידענא השתא מיהא ניתבה ניהליה א"ל זבוני לא מזבנינא לה דארעא קמייתא הוה ולא מסמנא מילתא אי בעי במתנה נשקלה רב גידל לא נחית לה דכתיב ושונא מתנות יחיה וכו' לא מר נחית לה ולא מר נחית לה ומתקריא ארעא דרבנן. וזאת היתה תלונתו באמור לו לא אתן לך את נחלת אבותי והנה תחלת הדברים הבלתי הגונים שהיו לשם אחרי כן הוא מה שנאמר שבא אל ביתו סר וזעף על הדבר ומה ששכב על מטתו ולא אכל לחם כי תואנה הוא מבקש שתבא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מה זה רוחך סרה ואינך אוכל לחם והוא מה שהיה מוכן להשיב כי אדבר אל נבות היזרעאלי ואומר לו תנה לי את כרמך בכסף או אם חפץ אתה אתנה לך כרם אחר תחתיו ויאמר לא אתן לך את כרמי. והנה אופן תשובתו היה צד שני לבקשת רצונו בדרך לא סלולה. וזה שאם היה אומר לה היתרון אשר דבר אליו בענין מחיר החליפין ושלא נמנע רק בטענת חלילה לי מיי' הנה הוא חשב שתתיאש היא מן הכרם ושלא תשתדל עליו ולזה הניח לה מקום שתתגדר בו והנה היא בקשה צדדים אחרים יותר מקולקלים כמו שאמרה אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל קום אכל לחם ויטב לבך אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי ותכתוב ספרים וגו' (מלכים שם) יראה שהיא שפטה את דברי שמואל למשפט המלוכ' ודנה אותו כמורד במלכות אלא שעשתה בענין שנשתתפו בו כמה עבירות כמו שהוא מפורסם מדבריה אשר שלחה אל הזקנים והחורים אשר בעירו קראו צום והושיבו את נבות בראש העם והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעדוהו לאמר ברכת אלהים ומלך והוציאוהו וסקלוהו וימות ויעשו אנשי עירו הזקנים וגו'. אמנם לסוף לא מנע עצמו מן הפורענות כמו שנאמר אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש נאם יי' ושלמתי לך בחלקה הזאת נאם יי' (שם ב' ט') וגו' וכן באיזבל נאמר דבר ה' הוא אשר דבר ביד עבדו אליהו התשבי לאמר בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים את בשר איזבל (שם) והיה זה להם לפי שהיו מכלל מה שנאמר מה שתרגום אנקלוס (שמות כ' פסוק ה') כד משלמין בניא למיחטי בתר חובי אבהתהון כי אם חזרו החוטאים או הבאים אחריהם ממעשיהם הרעים חנון ורחום ה' ונחם על הרעה וכמ"ש באחאב עצמו הראית כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא (מלכים א כ״א:כ״ט) והוא מבואר שאם יאריך לעושה הרעה מכל שכן יאריך לבנו או בן בנו אלא אם יחזיקי בה והוא מבואר:
4
ה׳והנה כן מנהגנו ומשפטנו עם אלהינו כי הנה בהיותינו בדמותינו בצלמנו נבא לבקשת כל צרכנו בחק זכיותינו ובחוב המוטל על כל הנמצאות להפיק רצוננו ולעבור עבודתנו כי הוא היה כח וחוזק השלמים הבאים על הדברים כלם בכח מעשיהם ואין מוחה על דרך שאמר הכתוב ותגזור אומר ויקם לך (איוב כ״ב:כ״ח) כמו שבארנו זה הענין היטב אצל ומוראכם וחתכם וגו' שער ט"ו ובשאר המקומות הנמשכים אליו. אמנם כשיצא סמפון על השער ונחלש כח זה הזכות באופן מן האופנים כבר יבאו המבקשים בתורת תפלות ותחנונים לבקש מאל בעל הרחמים כענין שנאמר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני (ישעיהו נ״ח:ט׳). כי על שתי הכתות האלו נאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו (תלים צ"ט) כמו שכתבנו ענינו בפרשת בלעם שער פ"ב. אמנם כאשר ננעלו שערי תפילה ממנו לסבות חסרונותינו ואין בידינו די ספוקנו או השלמת רצוננו הנה נחזור אחרי צדדים בלתי הגונים מינים ממינים שונים מהם דרכיה עקשים מהם מקולקלים יש נהנה מן העולם בלא ברכה והודאה שהיא מעילה גדולה כמו שכתבנו שער ט"ו ויש בגנבת דעת העליונה ויש שחוטאים ביד רמה בחטאים גדולים ופשעים מפורסמים קלים וחמורים כאשר עשו אבותינו מלפנים בכל המשך ימות המלכים אשר לישראל ויהודה להודיע כמה ארך אפים לפניו. אמנם לסוף לא נפטרו מהפורעניות כי על כן הכם ע"י מלכי הארצות כמה פעמים ואחריתם מפח נפש כחרבן הבית וביטול עבודתו והגלות הבנים מעל שולחן אביהם והשליכם אל ארצות אחרות וממלכות רחוקות כמעט חמש עשרה מאות מהשנים והנה שגלינו מעל אדמתנו והיינו נבזים ושפלים בקצות הארץ שדודים ושלולים מכל טובות העולם וחמודותיו כל זה באתנו ומוצאים אנחנו רע ומר ממות אפיסת שפע הטובות הנפשיות והעדר ההצלחות האלהיות אשר היו אתנו מסוגלות מכל העמים ובעונותינו שרבו אין בידינו לא מייסורי הצדיקים ולא משלותן ואומר אבד נצחנו כי אין לנו עוד תקוה זולתי אלהינו כי רבים רחמיו על כן נקוה לו בשתים אלה יחוס עלינו ויגן בעדנו היום יקימנו ונחיה לפניו כמו שהבטיח הנביא ירמיהו ע"ה על זה באותה אלפא ביתא המשולשת לו במגלת איכה כי אחר שזכר עניו ומרודו בעמל ישראל אמר זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו חדשים לבקרים רבה אמונתיך חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו (איכה ג׳:כ״ב-כ״ד) כי הנה הוא עליו השלום אחר שאמר בשם הכנסיה ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיי' היה משיב אל לבו זאת התשובה המחזקת אל לבו על כי יוחיל. ואי זו היא חסדי יי' כי לא תמנו וגו'. והכוונה כי עם שהוא יתברך מצד גדלו ועוצם מוראו ראוי שלא יעבור על מדותיו אך שישלם לעושה הרעה כרעתו אבל מצד היותו רב חסד מטה כלפי חסד יש לנו תוחלת גדולה כי אם עונותינו גברו מעלה ראש חסדיו ורוב רחמיו עד גבהי שמים ולכן יכוין הדבור עם לבו הנזכר ויגזור המשפט לו חדשים לבקרים רבה אמונתך. ירצה לכך לבי יאות לך שתעביר מעליך בגדי המחשבות הרעות אשר עליך והלבש אותך חדשים ונקיים בבקר בבקר להרבות אמונתך ובטחונך בו ית' אשר הוא ישיב שבותך ורחמך והרבך בכל הדברים אשר אתה דואג על חסרונם מטובות העולם וחמודותיו אשר היו בידך ראשונה. והנה אחר שגמר חוזק דבריו וטענתו אשר אל לבו החומד אלו הטובות הגופיות והוא עובר בעבורם זכר מה שהוסיף אומץ בזה נפשו המשכלת המשתוחחת על הרעה אשר מצא את עמה כמו שאמר ראשונה ותשוח עלי נפשי ואמר חלקי יי' אמרה נפשי על כן אוחיל לו. ירצה אם שהתקוה המיוחדת אל הלב מצד כחו המתאוה אשר עליו אמרו עינא וליבא סרסורי דעבירה היא (ירושלמי ברכות פ"א) אל חסדי יי' והצלחות העולם שישובו למקומן כמו שאמרנו הנה הנפש המשכלת מצד גזרתה ומחצבה יש אלהים קרובים אליה והיא לבדה חלק אדם מאל וחלק אלוה מעולמו לכן יש לה תקוה ותוחלת בו ית' מצד עצמו מבלי השקפת רוב החסדים הנזכר ים כי עשר ידות לו במלך והוא לבדו חלקה ונחלתה ועל כן ייחדה דבריה ותאמר לו והוא ענין הטובות הנפשיות האלהיות אשר זכרנו. והנה להיות מאמר הנפש אמתי ונכון עד מאד אמר טוב יי' לקויו וגו' והכוונה כי עם שהוא טוב לכל קויו מצד חסדיו יותר ויותר לנפש תדרשנו מצד עצמו כמ"ש בשם נפשו על כן אוחיל לו והוא אומרם ז"ל (איכה רבתי פ"ג.) יכול לכל תלמוד לומר לנפש תדרשנו (איכה ג׳:כ״ה). והנה נמשך הנביא בזה בענין חוזק הנפש וטענתה באלו הענינים דברי המשורר אשר דבר בצביונן וצורתן וזה כי אחר שזכר כל הרע המגיע לאומה הנבחרת מאויבי יי' האומרים לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב על הדרך שזכרנו ענינו עמהם בפרה אדומה שער ע"ט. אמר לולי יי' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי אם אמרתי וגו' ברוב שרעפי בקרבי וגו' (תלים צ"ד). ירצה לולי יי' עזרתה לי אשר נתן חכמה ותבונה בלבי להחזיק בתקוה והתוחלת כראוי כמעט שכנה דומה נפשי וענין טיב התוחלת הוא כי אם אמרתי מטה רגלי בהווה זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו כי חסדך יי' יסעדני לעתיד והוא ענין הנחמה הראשונה אשר הזכיר הנביא באומרו (איכה שם) חסדי יי' כי לא תמנו וגו'. ואח"כ אומר כי בהטיב מחשבותיו ובהרבות שרעפיו ועשתונותיו אל היותר נכון הנה שתנחומי יי' מצד עצמו המה ישעשעו נפשו לא בבחינת החסדים אשר זכר וכמו שאמר חלקי יי' אמרה נפשי וגו'. והדרך זה עצמו דרך הנביא ישעיה עליו השלום אחר שהזכיר כל הרעות המעותדות לבא עליהם לא נפלו אמר לסוף נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם דברו על לב ירושלם וקראו אליה כי מלאה צבאה וגו' (ישעיהו מ׳:א׳-ב׳) וזה שתהיה בטוחה לשוב לאיתנה בכל מיני הצלחותיה בצאתה מהגלות אשר היא בו כי תדע בלי ספק יבא עת יאמר בו כי מלאה צבאה הנגזר עליה להיותה בצער הגלות ולא יוסיף להגלותה וזולת זה כי נרצה עונה בתשובה ומעשים כי זה מה שימהר את הקץ כמו שאמר זכו אחישנה (סנהדרין צ"ח.) ועוד בה שלישיה כי לקחה מיד יי' כפלים בכל חטאתיה והרי הוא ית' כאלו לווה ממנה וחייב לשלם לה ניחומין והרי נאמן הוא לשלם אמנם זה המאמר הג' הוא מבואר שהוא דרך פיוס כמו שאמר דברו על לב ירושלים כי הוא ית' מורה מעצמו ומקבל לעשותו כדי שתתפייס ותתישב דעתה ולבה עליה. ובפרשת החדש שער ל"ז כתבתי טעם נכבד אל מאמר כפלים בכל חטאתיה. והנה על הנחמה היותר חזקה אשר לנפש בדברים האלהיים המיוחדים אליה אמר קול קורא במדבר פנו דרך יי' וגו' (ישעיהו מ׳:ג׳). אין דרך המדבר ומסלת הערבה כי אם ההישרות הלמודיות להשיג שלמות הנפש הדברית כי הוא באמת דרך יי' ומסלה לאלהינו ואמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו למשל על אופן תקון הפעולות המדותיות בעצת החוקר בפרק ז' מהמאמר השני מספר המדות כי אשר הוא נוטה בפעולות אל אחד הקצוות יהיה תקונו להרגיל אל הקצה האחר עד שישאר מוטבע באמצעי. ולזה אמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו באופן שישאר העקוב למישור והרכסים לבקעה והנה כשיהיו האנשים מלומדים על יושר בכל מעשיהם עם זה יהיו נכונים לגשת אל מקום דבקותם והראות כבודו עליהם כבתחלה כמו שאמר ונגלה כבוד ה' כי היא ההשכלה באל יתעלה וראו כל בשר יחדיו כי פי יי' דבר ואותו העם אשר דבר אתו פנים בפנים יהיה במדרגה שכלית עליונה על כל העמים אשר על פני האדמה. והנה לחוזק ההבטחה וקיומה אמר קול אומר קרא ואמר וגו' (שם). אמר כי קול הנבואה אומר לנביא קרא והעד בעם את אשר יהיה באחרית הימים בלי שום ספק והנביא אומר מה אקרא כי אחר שכל הבשר חציר וכל חסרו כציץ השדה מה תועלת בייעודים האלו כי סופו יבש חציר נבל ציץ ואפילו המין המדבר כי רוח ה' נשבה בו דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים (בראשית ב׳:ז׳) גם הוא הולך אחרי בצעו ולכן אכן חציר. והיתה התשובה האמת כי יבש חציר נבל ציץ בכלל טבע האנשים אמנם דבר אלהינו יקום לעולם כי אותו החלק הדברי אשר לו הוא נבדל משאר המדברים כמו שהעידו על עצמם ביום המעמד הנורא היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה׳:כ״א) כמו שבא פירושו יפה בספור מתן תורה בשער מ"ד ולזה על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון מבשרת ירושלם וגו' כענין שאמר כתבוה בשוקא וחתמוה בברא (ב"ב מ':) כי זה העם יהיה בטוח באלו הבשורות הטובות ועל כן בבטחון גמור אמרו לערי יהודה הנה אלהיכם:
5
ו׳ועתה ראה כי אלו השני ענינים נזכרים באלו המאמרים שזכרנו ראשונה בפירוש כי הנה הראשון באומרו עליו מטעם קול המונה של כרך ששמע ממאה מלין והוא קול המיית ההצלחות הזמניות אשר הם שקטים ושלוים בחזקתם ור' עקיבא דן קל וחומר מדת טובו ורב חסדיו לעוברי רצונו לעושה רצונו על אחת כמה וכמה והוא ממש מאמר חסדי ה' כי לא תמנו וגו' ומאמר אם אמרתי מטה רגלי חסדך יי' יסעדני. אמנם המאמר השני באו אליו מטעם שמעון ביתו והר קדשו של אלהינו והיא תשובת רבי עקיבא מדברי הנבואות לומר שאחר שנתקיימו דברי הייסורין הממרקין את העונות המבדילים בינם לבין אלהיהם אי אפשר שלא ישוב עטרה ליושנה ותחזור עבודה למקומה והדבקות האלהי יגלה ויראה כבתחלה כי זה הוא תוחלת הנפש אשר עליו אמרה על כן אוחיל לו והמשורר תנחומיך ישעשעו נפשי כמו שאמרנו. ועל שני הענינים האלו שבשתי תשובותיו של רבי עקיבא אמרו נחמתנו נחמתנו שני פעמים. ולהורות על אמתת זה הקפידו במאמר ונאמרו בלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו והיא דיוק נכבד חוזר אל שני המעשים אשר היו לו עמהם הנה הנם הסבובים והגלגולים אשר הורגלו בהם עם אלהינו ואשר היינו עליהם בזמנים העוברים וההוים ובמה שאנו מקוים אליו לעתיד כשיכמרו רחמיו עלינו. ואולם יראה ששלשת הענינים הסמוכים אשר זכרנו ראשונה ראשי פרשיותיהם הססובבים על אלו האופנים עצמם כי מלחמות סיחון ועוג וזולתם שסיפרו שם הנה באמת הם מהמין הראשון ומאמר ואתחנן אל ה' והנמשך אליו מהענין השני ופ' כי תוליד בנים הוא עצמו הענין השלישי עם המשך טוב התוחלת כמו שנזכר וכמו שיבא הביאור בכלל אחד מהם אחר זכרון הספקות הנופלות עליהם אמנם מה שהיה לו לדקדק בענין הראשון כבר נזכר בשעת מעשה מלחמות ההם ובמקומות הנזכרים שם. ומעתה נתחיל מפרשת ואתחנן אל יי' וגו':
6
ז׳א ואתחנן אל יי' וגו'. אתה החילות וגו' אעברה נא ואראה. מה טעם זכרון כל זה בכאן וטעם קשורו בוא"ו עם פרשת שלמעלה. ב מה טעם הפלגת התוארים הנזכרים לו הנה באומרו אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל וגו' אל ענין שאלתו אעברה נא ואראה והלא אין מוחה בזה זולתי הרצון לבד: ג אומרו את הארץ הטובה הזאת שיראה שמפני טובה ויופיה היא נכסף אליה ועוד היכא קאי דקאמר ההר הטוב הזה והלבנון: ד מה טעם עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגו' כי מה תועלת בראיית' ומה טעם לזכור בכאן וצו את יהושע וגו': ה מה טעם אומרו ונשא בגיא מול בית פעור וסמיך ליה ועתה ישראל שמע וגו'. ומה טעם זכרו בכאן עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור וכל המעשה ההוא והתחילו אחריו ראה למדתי אתכם וגו'. ומה טעם קשר רק השמר לך ושמור נפשך עם מה שלמעלה ממנו: ו והיא קשה מאד כי אחר שאמר ראה למדתי אתכם חקים וגו' ושהזהירם וזרזם על שמירת התורה ולא ישכחו יום עמדם לפני ה' בחורב ושישמרו לנפשם פן ישחיתו לעשות פסל תמונת כל ופן ישאו עיניהם השמימה וגו' ואתכם לקח יי' וגו'. חזר אחר כך לומר וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי וגו' כי מה ענין זה לזה. ועוד שכבר הזהירו ופסק מענינו. ועוד אמרו כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן ואתם עוברים וכו' הכל יראה שהם דברי מותר: ז אומרו כי תוליד בנים ובני בנים וגו'. כי מה ראה לזכור להם עכשיו כל הדברים הרעים ההם ולו אין בשורה מוצאת לעת כזאת היה לו לזכור ראשונה קבלת עשרת הדברים כאשר התחיל לומר ופן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב וגו' וכל דברי התורה אשר זכר אחרי כן ואחר יאמר מה שיקרה אותם באחרית הימים כמו שכן עשה בפרשת הברית ובפרשת האזינו. וגם שיבא פרשה זו כפולה עמהם ועם מה שנאמרה בפרשת נצבים והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו': ח אומרו ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו כי אל רחום יי' אלהיך וגו'. שאין הקשר נאות. מוטב שיאמר ושמעת בקולו כי לא עם קשה עורף אתה או שישיב יי' אלהיך את שבותך וגו' כי אל רחום וגו': ט מה טעם קשר כי שאל נא לימים ראשונים וגו' למה שלמעלה ממנו. וטעם או הנסה אלהים לבוא וגו' כי למה ינוסה בכך גם טעם אתה הראית לדעת וכל שאר הפרשה: י בטעם סמיכתו בכאן אז יבדיל משה שלש ערים כי באמת אין זה מקום ספורו. אלו הן הספקות הנופלות בחלקים אלו ואחרי זכרם נבא אל הפירוש בהסכמת הדברים ההם אשר זכרנו ראשונה:
7
ח׳ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר אעברה בארצך בדרך בדרך אלך וגו'. כבר זכרנו בשער הקודם מה שביארנו בזולתו מהמקומות טעם זה השליחות ותועלתו עם הדברים הקודמים לכוונה זאת המלחמה גם בשער פ"א ביארנו טעם השאלה באעברה בארצך בדרך וגו'. אמנם עכשיו אין הכוונה רק להורות איך היה הענין מהמין הראשון שזכרנו רצוני שבאו עליו בתורת זכות גמור לעשות כרצונם ויצליחו כמו שהיו שאר הענינים הגדולים המיוחדים למשה אדוננו שזכרנו בפרשת בלעם וכ"מש לו הש"י ראשונה היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני כל העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך (דברים ב׳:כ״ה) ומטעם זה סמך ואמר ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר אעברה בארצך וגו' (שם). והכוונה ששלח אליו שליחות זה להורות דרכי שלום לכל כיוצא בזה אמנם כי בדרך צווי שלח אליו לאמר אעברה בארצך. ולזה לא נזכר לא עכשיו ולא בשעת מעשה אעברה נא בלשון בקשה כמו שכתב בשליחות מלך אדום שהכוונה שהוא מודיעו שרוצה לעבור דרך גבולם ומצוה עליו שיעשו עמו כאשר עשו בני עשו היושבים בשער והמואבים היושבים בער כי אין דעתו לנטות מעליהם כלל ולזה לא אבה סיחון וגו'. כי הקשה ה' אלהיך את רוחו וגו'. כבר פירשנו כמה פעמים כי הקושי ההוא היתה הנטייה מעל המלכים הראשונים והוא מה שאמר ראה החלותי תת לפניך וגו' כי כיון שיצא לפניהם הוא נופל וכן ויתנהו ה' אלהינו לפנינו ונלכוד את כל עריו וגו' מערוער וגו'. וכן ונפן ונעל דרך הבשן ויצא עוג וגו' ונלכוד את כל עריו בעת ההיא לא היתה קריה אשר לא לקחנו וגו'. כל זה ספר שבאו עליו כאדם שבא לתוך שלו ולוקחו בחזקת הזכות אשר לו עליו כמו שאמר בפירוש ונקח בעת ההיא את הארץ מיד שני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן וגו' כל ערי המישור וגו'. כי רק עוג (שם ג') פירשנוהו בשער פ"ג הנזכר. ואמר ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההיא כמי שבא בתורת נחלה ומצא וירש ולזה נתנם לחלק הראובני והגדי וחצי שבט המנשה כמו שאמר ונתתי אותה לכם מורשה אני יי' (שמות ו׳:ח׳) ואמר שצוה אותם על תנאם לעבור חלוצים לפני אחיהם כמוזכר במקומו שטר פ"ה. ואת יהושע צותי בעת ההיא לאמר עיניך הרואות את כל אשר עשה יי' אלהיכם לשני המלכים האלה כן יעשה יי' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה לא תיראום וגו' והיתה כוונת הזירות כי כמו שראה שהחרים והשמיד הגוים ההם עד בלתי השאיר מהם שריד כמ"ש בפירוש בסיחון ונחרם את כל עיר מתים והנשים והטף לא השאיר שריד וכן בעוג ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד ועוד נאמר ונחרם אותם כאשר עשינו לסיחון מלך חשבון החרם כל עיר מתים הנשים והטף כן יעשה לכל הממלכות וגו' ולא יפול במה שנאמר והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם וגו' (במדבר ל״ג:נ״ה) כמו שיבא בשער פ"ו והוא מבואר שלא עשו כן לסוף והשאירו מהם אשר הספיקו להחטיאם ולצרור אותם ולהשליכם מעל אדמתם כיום הזה וכמו שאמר והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם (שם) ואלו זכו ישראל שיכנס משה לארץ לעשות המלחמות ההם היה ידוע שהוא יעשה להם ככל אשר עשה לשני מלכי האמורי. ולפי שלא זכו היה מה שהיה. והנה לזה נעתק בדבריו למה שהיה בספורו מהמין הראשון כמו שזכרנו ונמשך למה שהיה מהענין השני והוא לבקש בתורת פיוס ותחנונים מה שלא יכלו עליו בתורת חוב של זכות ולזה אמר:
8
ט׳ואתחנן אל יי' בעת ההיא לאמר אדני אתה החילות להראות את עבדך את גדלך וגו'. (א) יאמר שכיון שראה שלא עמדה להם זכות שתעשנה כל המלחמות הארץ על ידו כאלה היום והוא דבר שעתידין לקבל עליו נזק והפסד גדול כנזכר לא מנע עצמו מהפיל חחנוניו לפניו יתעלה בעבורם בעת ההיא ולומר אדני אלהים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה וגו'. (ב) וזה באלו המלחמות שעשינו שהיו ענינים נפלאים בלי ספק לפי גדולת המלכים ההם וחזקם העצום וכמו שהעיד המשורר על זה באומרו למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען (תהילים קל״ו:י״ט-כ׳). יראה שהיו שקולים כנגד כלם. ובאומרו אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה וגומר. יראה שכיון למה שעמקו מחשבותיו להקשות את רוחו של סיחון ולאמץ את לבבו כאשר כתבנו , (ג) ולזה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן. וטעם השאלה לראותה ולכבשה כענין לכו ראו את הארץ את יריחו (יהושע ב׳:א׳) כמו שראה את הארץ הזאת אשר לקח כי ירא מאד פן תהיה מיתתו להם לפוקה ולמכשול לענין כבישותה ונאמר ההר הטוב הזה והלבנון כלומר אשר נתפארת במאמר הנבואה עליו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת י"י וגו'. (שמות ט״ו:י״ז) ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר יי' אלי וגו'. פירש להם כי חטאם גרם שלא נשמע תחנתו כי הם לא זכו לשתכבש הארץ לפניו כנזכר ולפי זה נתחייב שיסבול הוא למענם קצת הקצף והעברה במה שלא נתן לו רשות לעבור כי מתוך שלא זכו הם שהוא יעשה מלחמתם נמנעה ממנו ההעברה לשם. ולהפיס דעתי ולהשלים עמי אמר רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה וגו' ירצה אתה אמרת אעברה ואראה וגו' כאלו בקשת לצאת מגזרת וכל מנאצי לא יראוה כן משפטיך את' חרצת אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ענין שיתפשט ממך לזולתך רצוני שתהיה הראי' לענין הכבישה (ד) אמנם במה שיאות לך עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה וגו'. והענין שלא מנע ממנו אלא הכניסה הגשמית אשר היא צורך העם אבל שכבר הגיע אליו מראייתו זאת השלמת האחרון שהיה בחוקו להשיג בהכנסו לשם וכמו שפירשו ז"ל (ספרי פ' הברכה) על ויראהו יי' את כל הארץ (דברים ל״ד:א׳) אמנם על ענין הכבישה עמד בגזירתו הראשונה ואמר וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם מזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה והטעם חזקהו ואמצהו וזרז אותו מזה אשר אתה ירא מפניו שכבר עלה במחשבה שהוא יעבור והוא ינחיל ואין זולתו ואם לא יעלה בידו כהוגן מה אעשה וחטאם גרם ואין לשנות. ויש בכל זה כי מאמר שנאמר לו בנקרת הצור נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה יי' כי נורא וגו' (שמות ל״ד:י׳) שזה יראה שירמוז אל מעשה הגדול משמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י׳:י״ב) ומהורדת אבני אלגביש על כל המלכים ההם הרי הוא מתקיים בשיעשה עם יהושע תלמידו ומשרתו כי בהעשות על ידו יראו העם כלו כי הוא ית' עושה עמו. וכבר כתבנו זה על ענין הנסים שער י"ג. והנה לפי שכבר היה להם זה הספור למורך לבב ושבר רוח לאמר הלא אתה הוא רוענו אביר הרועים ומי כמוך בחכמים ובנביאים עבד יי' נאמן ביתו והן לא שמע אליך יום אשר עמדת לפניו להתפלל בעדנו על זאת ואיך נעמוד אנחנו ומי יעמוד בעדנו בכל קראנו בעתות צרותנו. והנה מעתה נתיאש מהרחמים. (ה) לזה המציע להם בכאן עון פעור ומה שנעשה בו ללמוד מתוכו למוד נפלא לחזק את רוחם ולהאמיץ את לבבם ביי' אלהיהם ולהראות להם כי לא כאשר יראו בתחלת הענין אבל שזכות הרבים עדיף וצדקתם עומדת לעד במקום שלא תעמוד זכות היחיד ואפילו היותר שלם שאפשר כי זה יתחייב בטבע הרבים מצד מה שהם רבים בהכרח ולזה הניח הענין ההוא ראשונ' לפניהם ונשב בגיא מול בית פעור. והנה אחר שהזכירו הפליג בתוקף ראיתו (ה) אמר ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר יי' אלהיכם נותן לכם לא תוסיפו וגו'. ירצה הנה ישראל חזק ואמץ בשמירת חקי ומשפטי התורה האלהית הזאת אשר אנכי מלמד אתכם לעשות כי באמת בהם תחיו ובאחם וירשתם את הארץ אשר יי' נותן לכם אך שלא תוסיפו ולא תגרעו מהם וגומר כי ודאי הם חקים ומצות טובים ושלמים בנ' מיני השלמות אשר נתבאר בהם מעשה בראשית בכלל כמו שכתבנו הענין יפה במקומות אחרים ועל הכתובים האלו בתחלת השער הראשון. ואם תאמרו מה ענין זה לכוונתנו (ה) הנה עיניכם הרואות את אשר עשה יי' בבעל פעור אשר זכרתי כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו יי' אלהיך מקרבך ושם נאמר ויצמד ישראל לבעל פעור (במדבר כ״ה:ג׳) שנרא' שכלכם חטאתם הנה אם כן כלכם נתחייבתם בהשמד כמו שנאמר ויחר אף יי' בישראל (שם) ועם כל זה ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום ראו עתה סגולת העם במה שהם רבים שחטאו כלם ונשמדו כלם ונשארו כלם והוא פליאה כבר כתבנו ענינו במקומו שער פ"ג אמנם אם חטא יחיד אפי' היותר שלם שאפשר הוא אחד בעונו ימות ואיננו עוד (ו) והוא מה שסיים בסוף באומרו ויי' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי בא אל הארץ הטובה אשר יי' אלהיך נותן לך נחלה ראה זה זר ונפלא שאף ע"פ שהיה הכעס בשבילכם כי הנה אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן ואתם עוברים וירשתם את הארץ הטובה הזאת אלא שהמציע בין תחלת דבריו וסופן פרשת ראה למדתי אתכם היום לסיים שבח התורה אשר התחיל באומרו ועתה ישראל שמע אל החקים וגומר לומר כי בה עשו את החיל הזה ולא בזולתה *והתקשרות אלה וכו' תוכן דעתו לבאר התקשרות הענינים השונים הבאים בפרשתנו שנראה מהם בהשקפה ראשונה שאין יחס הצטרפות וקשור ביניהם כלל ע"כ יאמר כי אחרי שספר להם מרע"ה שהי"ת לא רצה לשמוע תחנתו, לתת לו הרשיום לבוא אל הארץ, היה ירא פן ימס גם לבבם וייראו לנפשם, פן יחר גם בהם אף ה', ולא יביאם אל הארץ ע"כ אמר להם כי יחזקו ויאמצו את רוחם ולא ייראו ולא יחתו מזאת כי זכות רבים שלהם תעמוד להם תמיד. כמו שעמדה להם בעון פעור שהשמיד הי"ת רק את כל איש אשר הלך אחריו, ועל הדבקים בו חשה עינו לחמול עליהם. ולא האבידם בעון אחיהם המורדים והפושעים בו, אפס זאת ישימו תמיד אל לבם כי רק דבקותם בה' ושמרם את מצותיו מסבבים להם אהבת הי"ת הזאת להשאירם תמיד על פני הארץ כעס גדול ונבחר מאוד אשר הוא סגולה מכל העמים, וע"כ חובה גדולה מאוד היא עליהם לשמור תמיד דברי החקים והמשפטים אשר צום ולבלתי סור מדרכי הי"ת, כי רק עי"ז ישמרו גם נפשותם ויתמיד קיום האומה בכללה עד סוף כל הדורות, מה שא"כ אם יעזבו דרכיו, וחקיו לא ישמרו עוד, כי נדמו בזה לאיש הנאהב לחותנו רק בעבור היותו בעל בתו. שבאשר תמות אשתו זאת יפרד גם קשר האהבה הזה אשר ביניהם, כן גם רק כל עת ישמרו ישראל את התורה המקשרת אותם עם הי"ת תשאר להם אהבתו למנה, אפס כאשר יחדלו משמור מצותיו ינתקו מותרי אהבתו להם ומוסדות אחותו ית' תמוטינה ושאחז"ל הרי בתי מסורה לכם" וכו". והתקשרות אלה העניינים והסתבכותם הוא מה שיעלים הכוונה הנכונה זאת מעיני המעיינים ואחר שבארנו עד סוף הדבר והמשכו נחזור לכוונת באומרו ראה למדתי אתכם חקים ירצה ממה שראיתם שאף על פי שחטאתם בבעל פעור הנה היום כלכם חיים ודבקים ביי' אלהיכם תראו ותכירו כמה אתם צריכין ליזהר באלו החקים והמשפטים אשר למדתי אתכם כאשר צוני יי' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה ושמרתם אותם כהוגן כמו שזכרנו פירושו בשער פ"ו כי על האופן ההוא היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כיי' אלהינו בכל קראנו אליו. והנה בטחון גדול למה שיראתם שלא ישמע אליכם כאשר לא שמע ממני בהתחנני אליו כי ודאי היה הגוי הגדול הזה מפורסם בין שאר העמים בהיותו קרוב לאלהינו ואין זולתו וכמו שאמר לבני ישראל עם קרובו (תהילים קמ״ח:י״ד) וזה יהיה מטעם כי מי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת וגו'. כי המצא ביניכם מציאות אלו החקים ומשפטים צדיקים ימציא ביניכם ובין אלהיכם ענין אהבה וקורבא וכמו שאמרו חז"ל (ש"ר פ' ל"ג) הרי בתי מסורה בידכם והנה יהי' הקירוב קיים כל זמן שהכלה קיימת אמנם אם תמות הכלה הרי הוא קירוב שנתרחק (ה) והוא מה שסמך רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעת' לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני יי' אלהיך בחורב באמור יי' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי וגו'. וידבר יי' אליכם וגו'. ויגד לכם את בריתו וגו'. ואותי צוה יי' בעת ההיא וגו'. ונשמרתם מאד וגו'. יאמר שכל המצות אשר צוה אותם לעשות בארץ אשר הם עוברים שם כנזכר כלם הם בחברת המעמד הנורא ההוא אשר ראו בעיניהם כי שם שמעו עשרת הדברים ושם ובעת ההיא צוה אותי ללמד אתכם חקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה והכלל כי הקורבא המיוחדת אליהם היא תלוי' בענין הזה לבד. ולזה ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר יי' אליכם בחורב מתוך האש כדי שתהרהרו אחריה לשם אלהות ועבודה כמו שעשיתם בעון פעור שזכרנו והוא אומרו פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה תבנית כל בהמה וגומר. *ואחשוב וכו' הנה ידוע שהוברי השמים החוזים בכוכבים אמרו כי קצת כוכבים המחוברים יחד יש להם צורה ידועה הדומה לבע"ח או לשאר הדברים וכלים ידועים עלי ארץ, ועל פיה קראו להם שמות מיוחדים כמו שקראו לקצת מי"ב המזלות בשם "עלה שור אריה וגדי" בעבור דמיונם לבהמות וחיות אלה. ולקצתם בשם "סרטן ועקרב" בעבור דמיונם לשרצים זוחלי עפר אלה ולקצתם בשם "מאזנים קשת דלי" בעבור שתדמה צורתם לכלים אלה, ולקצתם בשם "בתולה או תאומים," ולאחד בשם "דגים" בעבור שכל אחד ואחד מהם ידמה בתבניתו לאחד מאלה, וכן נתנו שמות שאר בע"ח לשאר הכוכבים, כמו שקראו לצורה אחת בשם "הכלב הקטן" ולאחרת בשם "הכלב הגדול" ושתי צורות כוכבים אחרות קראו בשם "הדוב הקטן והגדול" וכוכב אחד קראו בשם "נשר" וכוכב אחד בשם "תנין" ולחיבור שבעה כוכבים יחד [יען כי מדי החלו להראות בימי האביב למעלה מהאופק החלו היונים לרדת הים באניות, וכאשר נשתרו מעיניהם בימי החורף חדלו מעשות זאת. (ואפשר כי עליהם רומז הרב ז"ל באמרו שצורת קצת הככבים דומה לספינה) ומושבם הוא סמוך למזל שור וטלה הקרובים לאמצע הרקיע, ונקראים בלה"ק גם בשם "כימה" (איוב ט' ול"ח) ועיין מזה ברכות דף נ"ח ע"ב. ור"ה דף י"א ע"ב וברש"י שם] הנקרא בלשון הכ' (איוב ל״ח:ל״ב) לדעת קצת המפרשים בשם עיש על בניה קראו בשם "תרנגולת" בעבור דמיונם לתרנגולת הדוגרת בניה בצלה, וכוכב אחד קראו בשם בלה"ק כסיל ואמרו שיש לו כעין אזור ושלשה חרבות, וכוכב אחד קראו בשם "אוריגיא" . בעבור דמיונו למנהיג עגלה. כמו שקראו לכוכב אחר "באאטעס" ר"ל מנהיג השורים, וכדומה עוד משאר צורות שהזכיר הרב ז"ל גם את כוכבי לכת ציירו הקדמונים בצורות ידועות השונות זו מזו. והעמים הקדמונים אשר לא ידעו את ה' וחשבו כי העולם מונהג רק על ידי השפעת הכוכבים האלה, עשו להם צורות בהמה חיה ועוף ודגים, או שאר דברים הדומים לכוכבים אלה, ועבדו אותם והשתחוו להם, וזאת היתה מקור כל עבודת הגילולים בימי קדם, כמו שעבדו במצרים לשור אחד ידוע להם אשר יקראו בשם ולשאר בהמות וחייתו ארץ, גם לדברים דוממים וכל זה נקרא בל"א בשם וע"כ למען השריש האמונה האמיתית בקרב כל ישראל. כי רק הי"ת מנהיג את העולם כלו, ומידו לבד יושפעו הטוב והרע לבני אדם, אם גם לא יסכימם עמם צורות הכוכבים השונים האלה, ולמען הרחיקם מעבודת הגילולים ומכל התועבות אשר ראו במצרים. הזהירם פה הכ' לבלתי עשות כאלה באמרו "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל וכו' תבנית זכר או נקבה, תבנית כל בהמה" וכו'. ואחשוב שרמז להם הנה אל כל מיני הצורות והתמונות אשר הניחום הוברי שמים בככבים ובמזלות וכסילהם אמרו שיש שם תמונת מאזנים או קשת או צורת עיר או נהר או ספינה וכיוצא ואמר תבנית זכר או נקבה כמו שאומרים על המזלות שהם מחציתם זכר וחציים נקבה וכן כל כוכבי לכת מקצתם זכרים ומקצתם נקבות וכן אומרים שיש שם צורת אשה שיש לה בעל ושאין לה בעל וצורות איש מצויין וגבור לוחם וכדומה. תבנית כל בהמה אשר בארץ כמו צורות טלה שור אריה וגדי וזולתם וכן יאמר הכלב הגדול הכלב הקטון. תבנית כל עוף כנף כמו הנשרים הידועים אצלם קראום הנשר הנופל הנשר המעופף וגם צורת תרנגולת וזולת זה. ואמר אשר תעוף בשמים כמו שאמר כנשר יעוף בשמים (משלי כ״ג:ה׳) מנשרי שמים (איכה ד׳:י״ט). תבנית כל רומש באדמה כמו סרטן ועקרב והתנינים הידועים לבעלי הצורות. תבנית כל דגה אשר במים כמו מזל דגים ולייתן נחש בריח. והוא שפירש אחרי כן ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הככבים ואת כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק יי' אלהיך אותם לכל העמים אשר תחת כל השמים ואתכם לקח יי' וגומר. ירצה שלא תטעה בצלמי התבניות האלו מצד מה שמניחי' אותם ההוברים במלאכתן וגם שתשא עיניך השמימה ותראה הסכמת המציאות בקצת מה שאומרים לך מאותם הצורות ותמונתם השמר לך משתחשוב שיש בהם שום ממשות של אלהות ונדחת והשתחוית להם חלילה לך כי הם אינם רק כלים ומשרתים אשר חלק יי' אלהיך להנהגת כל העמים אשר עניינם להיות תחת כל השמים ומערכותיהם ואין להם שום ממשלה מעל השמים. אמנם אתכם לקח יי' לעצמו והוא יתעל' הנבדל מכל אלו התמונות תכלית ההבדל והריחוק הוא אשר לקח אתכם להנהגתו העליונה אשר כל ענינה על פי התורה והחקים והמשפטים האלה אשר על ידם יהי' אלהים קרובים אליכם בכל קראכם אליו בין שיסכימו הצורות ההנה או שלא יסכימו. וכמו שאמר רצון יראיו יעשה וגומר (תלים קמ"ה) והנה למדתי אתכם כמה אתם צריכים להשמר במצות התורה האלהית ועל הכל מחטא עבודת אלילים כדי שתעמוד לכם זאת הקורבה ומזה תלמדו כמה חטאתם בעון פעור שזכרנו ראשונ' מקל וחומר מהצורות השמימיות כי ודאי נתחייבתם כליה ולא כן עשה כי אתם הרבים כמו שאמרנו וה' התאנף בי על דבריכם וישב וגומר כמו שביארנוהו כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר וגומר ואתם עוברים וירשתם וגומר (ו) ומלת מת משמש לשנים *כלומר ואתם מתים וכו' ר"ל גם אתם נתחייבתם מיתה וכליה בעון פעור, בכל זאת בעבור כי אתם הרבים חסה עין הי"ת עליכם וזש"א הרב ז"ל "כי זה הוא מסגולת הרבים", ר"ל שזכותם הקדום להם תגן יותר עליהם (מאשר תגן זכות היחיד עליו) לבלתי כלותם ולבלתי השמידם מעל הארץ. כלומר ואתם מתים ועוברים כי זה היא מסגלת הרבים כאשר הונח. מ"מ השמרו לכם פן תשכחו את ברית יי' אלהיכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך יי' אלהיך כי יי' אלהיך אש אוכלה הוא. ירצה מה שחטאתם בבעל פעור לא היה מתוך ששכחתם את ברית אלהיכם אלא שבאתם אליו בתחלה לסבת זנות בנות מואב והיחה עבודתכם מאהבתן אמנם אם תשכחו את ברית אלהיכם ותעזבו אותו ותלכו אחרי אלהים אחרים לא יעמוד לכם זכותכם על האופן שעמד בעון פעור כי יי' אלהיך אל קנא ולא יחמול ביום נקם וחמתו אש אוכלה הוא ותוקד עד שאול תחתית רמז להם מה שהיה בסוף. והנה עכ"פ נתבאר תכלית הביאור שהענין השני הזה כלו מואתחנן ועד הנה הוא מאשר היה ענינו מבקשת התפלה והתחנה כאשר לא הספיק הזכות ובמה שהישיר אותם משה והחזיק את לבם להודיעם במה יתרצו אל אלהיהם להיות אלהים קרובים אליהם בכל קראם אליו אשר על הענין ההוא ימצא זכות הרבים תמיד יתירה על זכות היחיד בענין השארותם. (ז) ומזה נעתק אל ענין הג' והוא בקשת הדברים הצריכים על דרך לא טוב ומה שנמשך אליו מתחלה ועד סוף ואמר כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל וגומר העידותי בכם היום וגומר. יאמר כאשר תעתקו מזה הענין השני אשר אמרנו רצוני משתהיו קרובים אל יי' אלהיכם לבקש ממנו ע"י התפלה והתחנה הדברים הצריכים לכם ותחזרו לבקש אותם בדרכים רעים ומקולקלים ומגונים ככל הגוים אשר גרש הש"י מפניכם ככל אשר עשה אחאב ואיזבל אשתו אשר הרעו לעשות בדבר אשר זדו על נבות אשר הבאנו אותו למשל הודעתי אתכם נאמנה כי מרה תהי' באחרונה. וכן תשיבו גם אתם תשלומי כפל וארבעה וחמשה בלי ספק עד שלא ישאר לכם רק רחמי הש"י ורוב חסדיו אשר הם לבדם הם תוחלת הלב והנפש האנושיים כל אחד לפי טבעו כמו שאמרנו ראשונה וסוף סוף יתקיים מה שאמר חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. ולזה סמך אל הענינים הראשונים ואמר גם כי תולידו בנים ובני בנים ונושנתם בארץ ההיא עד שיבאו דורות אחרונים שלא ידעו את ה' והשחתם לעשות פסל תמונת כל מיני העבודות הזרות והמקולקלות שהוא הדבר היותר מכעיס את השם יתעלה אשר חוייב לבא העדות על זה כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ כמו שהיה בבית ראשון ואם תשובו בבית שני לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון והפיץ ה' אתכם בין העמים הפתאים אשר ינהג ה' אתכם שמה ושם תעבדו קצתכם אשר יצאו מהכלל אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן כמו שהוא המנהג בקצתם ואמר אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון על גלוי הגנאי ופרסומו או שיהי' המאמר מוסב אל האדם הנזכר באומרו מעשה ידי אדם יאמר שהעושים אותם לא יגיע להם מהם שום תועלת והנאה שיש בו טעם ריח או שכבר היו עושיהם כהם מחוסרי החושים וההשכל כענין כמוהם יהיו עושיהם וגומר (תהילים קט״ו:ח׳) וכאשר פירשנו בתחלת שער נ"ה הנה אין ספק כי מרוב הצרות ועוצ' התלאות בנפול שמיכם על ארצכם ואפם עצור ועזוב מכל צד ומכל עבר ואחרי ככלות הכל ובקשת משם את יי' אלהיך ומצאת כי ודאי אז תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך ופירש ענין הוראות הזה ואמר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יי' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום יי' אלהיך וגומר (ח) ירצה שהכוונה האלהית בהצר לך עד שתמצאן אותך כל הדברים הרעים האלה באחרית הימים אינם להנקם ממך רק כדי שתשוב אליו מתוך הדחק ושמעת בקולו ונתן הטעם כי אל רחום יי' אלהיך וגומר וזה כי כאשר ייסר אותך לא יכוין להרע עמך רק לרחה עליך שתשוב אליו וכמ"ש כי כאשר ייסר איש את בנו יי' אלהיך מיסרך (דברים ח׳:ה׳). ובמדרש משל לבן מלך שהיה מבקש לפרוש בים וא"ל אביו א"א לפרוש עליו שהוא בסכנה מי שפורש עכשיו והיה הבן דוחק וכיון שדחק הרבה א"ל אביו אני יודע שאם תפרוש סופך ליאבד וסוף הספינה לישבר וכל אשר יהיו לך בה אובדין אלא הריני אומר לך מעכשיו שאם עברת על דברי ופירשת ואירעוך כל הדברים שאמרתי לך ונמלטת אתה לבך אל תתבייש לחזור אצלי לומר שמא אינו מקבלני אלא חזור ואני מקבלך כך אמר הב"ה לישראל העידותי בכם היום את השמים וגו'. הרי אמרתי לכם מעכשיו בצר לך ומצאוך וגומר ושבת עד יי' אלהיך וגו' והרי הוא מאמר נחמד מאד. (ט) כי שאל נא לימים ראשוני' וגומר וכי ירך לבבך ותשתומם במחשבתך כאשר תהיינה כל התלאות האלה באחרית הזעם לאמר עד אשר עד הנה לא עזרנו יי' ונטשנו מעל פניו זה כמה מאות מהשנים ואין קול ואין מקיץ לרחם על פליטתנו להשיב שבותנו כפעם בפעם הן בהחזיר עטרת הצלחתנו הרוחנית ליושנה כבראשונה הן לאסף חרפתנו בהשיב תפארת כל טובותינו הזמניות לאיתנה כבתחלה איכה ואיככה יאמין באחרית הימים אחר היאוש יעור כישן מתרדמתו לעשות את כל הגדולות והנוראות ההמה המחוייבת אל המאמר הזה ודאי לו חפץ יי' להחיותנו כוליה האי לא שתיק. ונוסף על זה את אשר יחרף צר כל היום על פנינו לאמר ואם אין יי' אתנו ודבר אמת מאתו אין בפינו למה מצאתנו כל זאת ההפלגה מהטובות וההצלחות הזמניות המתמידות לנו זה *שבעתים ממאות שנה וכו' ר"ל כי מלבד אשר ירך וימס לבנו בקרבנו על אשר הסתיר הי"ת פניו ממנו זמן רב, לבלתי השיב עוד שבותנו כמקדם, ולתת לנו ההצלחה האמיתית והאושר הרוחני אשר היו לנו בשבתנו עוד על אדמתנו בארץ הקדושה הם מעמדנו השפל בבחינת אושר המדיני והזמני מכאיב מאוד לבנו ויוכל על נקלה להניא לבב הצעירים בבני ישראל, לסור חלילה מאחרי ה' ואמונתו האמיתית ולהסתפח בנחלת זרים אשר הם יושבים תמיד בהשקט ובבטחה ולהדיח אותם בזה מאמונתם כאשר הורה הנסיון, כי העם אשר שכן אז בימי הרב ז"ל בארץ באמצע המאה הט"ו למספרם, שלו ושאנן מבלי מחסור כל דבר מאשרם הזמני והמדיני, הונו אז את ישראל לאמר כי אחרי שכבר יותר מי"ד מאות שנה שהוא שני שבועים שנה, הם מצליחים ומאושרים תמיד תחת כי היהודים האומללים הם תמיד במצור ובמצוק מכל אויביהם מסביב, הלא זאת להם לאות כי האמת אתם ובני ישראל שוכנים בערפל ושקועים חלילה במצולת הטעות בבחינת אמונתם, ועל כל זה יאמר הרב ז"ל כי הראיה והמופת מהעדר הצלחתנו הרוחנית והזמנית במשך זמן רב כזה, בנוים רק על אדני שוא ותוהו כי נראה כי גם מיום ברוא אלהים אדם על הארץ עברו יותר מאלפים שנה אשר בהם כסה עוד חושך הבערות והסכלות והעדר האמונה האמיתית את פני כל יושבי הארץ. והיה חסר מהם האושר הרוחני והאמיתי עד אשר נגלה הי"ת אח"כ על הר סיני לתת את תורתו לבני ישראל, ולהורותם האמונה האמיתית אשר רק מהם ועל ידיהם תתפשט מעט מעט על פני כל הארץ עד אשר תמלא באחרית הימים את ה' כמים לים מכסים וכל העמים כלם יעבדו אותו שכם אחד. גם העדר האושר הזמני. לא יעיד אל חסרון האמונה האמיתית מבעליו, אחרי כי נראה כי גם הצדק והמוסר. והאושר הזמני והמדיני לא ילכו תמיד צמודים אחוזים ודבוקים יחד עלי ארץ ויהי להפך כי יש צדיק ורע לו ויש רשע שלו ושלאנן ומתערה כאזרח רענן. כמו שנראה ג"כ כי כמה מצדיקי עולם ונביאי אמת וצדק מאדם עד סוף הדורות חיו תמיד בלחץ ועוני. הערו למות נפשם והוכו והומתו על לא חמס בכפם רק בעבור החזיקם בתומתם ובאמונתם האמיתית ובכל זאת לא פדה אותם ה' מיד צר באופן נסיי, כי אם שכרם ופעולתם צפונים אתו שם בארצות החיים הנצחיים היעלה על דעת כל משכיל לחשוב בעבור זה חלילה, כי רק בשוא נתעה לבם ולתוהו וריק כלו חייהם ביגון ואנחה ? גם משלות גויי הארצות אשר לא יכירו ולא ידעו את אלהים אמת כי אם יעבדו לשמש ולירח וכל צבא השמים או לשאר הבלי נכר, אין ראיה ומופת כי האמת אתם אם בכל זאת לא יפקוד ה' על עונם להענישם על זה כראוי, כי כמו שלא יקנא בעל אשה. ולא יחר אפו בראותו אשה זונה שלטה המנאפת. אשר תחת אשה תקח את זרים ורק כאשר תשטה אשתו תחתיו. תעבור עליו רוח קנאה לקנאות אותה, כן יעניש הי"ת ג"כ רק את ישראל אם יעזבו בריתו וילכו ויעבדו אלהים אחרים יען כי ארש אותם לו בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים. והודיעם על הר סיני עיקרי האמונה האמיתית (כמו שאה"כ "אתה הראית לדעת" וכו' ואחז"ל ע"ז "מלמד שקרע להם השמים העליונים" וכו' שהכונה רק שהסיר מהם המסכות ההילאניות, ר"ל שהסיר מהם סכלותם ובערותם הטבעית האחוזה והדביקה בהם בעבור היותם קרוצים מחומר הארציי. עד שראו מראות אלהים והשיגו העיונים הרוחנים. ואם בכל זאת יעזבו חקיו ותורותיו לא ינצורו, יחר אפו בם, לפקוד בעבור זה גם את עונם עליהם, אבל על שאר עמי הארצות אשר לא עליהם נגלה כבודו, לא ישפוך חמתו אם גם בעבור סכלותם והעדר ידיעתם האמת ילכו אחרי ההבל ויהבלו. כמא"כ (עמוס ג׳:ב׳) "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקיד עליכם את כל עונותיכם" ורק באחרית הימים ישפוך רוחו על כל בשר, ויהפוך אל העמים כלם שפה אחת ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו בלב שלם, ועל כל האמור עד הנה ר"ל להכחיש כל מופתי כזב אשר יביאו זולתינו לסתור בהם עיקרי אמונתנו האמיתית יורו גם הכתובים בפרשתנו "כי שאל נא לימים הראשונים וכו' עד וידעת היום והשבות אל לבבך" וכו' כמו שהולך ומבאר הרב ז"ל (עיין בפנים הספר.) שבעתים ממאות השנים ועד היום הזה ועיניכם הרואות ולבכם גם הוא ידע כי אל נקמות יי' ונקה לא ינקה לכל אשר יודה שום אלהות לזולתו כי ה' קנא שמו אש אכלה הוא למהר להצמיח פורענותו ככתוב ושנוי ומשולש בתורתו. והנה חלוף המצב אשר בינותינו יבא ויעיד כי אתם פושעים וחטאים באמונתו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו והנה על התר הספק א' אשר מצד שני מיני ההצלחות הנה על העקר שהוא ההצלח' הנפשיית אשר עליה אמר הנביא על כן אוחיל לו (איכה ג') כאשר אמרנו אמר כי שאל נא לימים ראשונים וגו' השמע עם קול אלהים וגו' ירצה אל תתיאש מן הרחמים מפני אריכות הזמן הרב ההוא לומר כי מה שלא היה בתוך הזמן הארוך ההוא לא יהיה אחרי כן כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו מלפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ואפילו תשאל לכל בני העולם מקצה הארץ ועד קצה הארץ הנהיה כדבר הגדול ההוא שהעולם כלו לא נברא אלא בשבילו או הנשמע כמוהו הדבר ההוא ואמרי השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כדי שיחיה בו חיי עולם כאשר שמעת אתה ביום המעמד הנורא ההוא וכמו שנאמר להלן היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי וכאשר נתבאר בשער מ"ד. והנה מה שלא היה כן מבריאות עולם עד היום ההוא שעברו יותר מאלפים מן השנים לא היה ראיה לשלא יבא הדבר ולא יהיה שכבר ראיתם אותו בעיניכם וכן עיניכם תחזינה בטוב העליון הרוחני אשר אעשה לכם באחרית הימים ואם יתמהמה חכו לו. והנה על המין השני מהטובות והם ההצלחות הזמניות גם כן אמר או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' (ט) ירצה או אם ראיתם או שמעתם שקודם שיוציא יי' אתכם ממצרים היה מנוסה ומורגל לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות וגו' כאשר עשה לכם יי' אלהיכם במצרים לעיניך ודאי לא נראה ולא נשמע. אמנם כאשר עלה במחשבתו לעשות תשועה ופורקן כהיום ההוא עשה כרצונו והצליח וכן יעשה יי' עמכם ביום ההוא כי כחו עתה ככחו אז ואין אורך הזמן טענה של כלום והנה טענה זאת גדולה להשיב חרפנו דבר ובפרט אל המתקוממים עלינו על זה כי ישאל נא מפיהם דבר לפי הנחתם כמה עברו מאלפי השנים מיום אשר ירדו שאול נפשות אדם שת אנוש קינן מהללאל וירד מתושלח נח שם ועבר אברהם יצחק ויעקב וכל כתות הצדיקים אשר בדורותיהם וכל הנביאים אשר באו אחריהם על לא חמם בכפיהם עד אשר בא משיחם לפדות אותם משם מיד השטן שהיה רודה בהם ואיך יטענו על עם יי' המחכה בשעבוד הגוף או קצת הממון לבד בעודו על פני האדמה כאחד מהם:
9
י׳והנה טעם אורך הגלות והסתר קצו ותכלית העלמו כתבנו אצל בקש יעקב לגלות את הקץ ונסתם ממנו שער ל"ג. מ"מ כבר נתבאר הספק הראשון משני צדדין , אמנם על הספק השני שהוא מצד הצלחת המתנגדים המודים באלהות אחר אמר אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו מן השמים השמיעך את קולו וגו'. ירצה ודאי המערער הזה בלא דעת ידבר ודבריו לא בהשכל שכבר נתבאר תכלית הביאור שהדבוק האלהי עם האומה הישראלית הוא כעין זוג איש ואשה ע"י קדושין כמו שאמר הנביא וארשתיך לי לעולם (הושע ב׳:כ״א) וכן נאמר בכל מקום אני ה' מקדשכם (ויקרא כ״א:ח׳) קדושין ממש כמו שכתבנו בפרשת תרומה. ומהידוע שענין הקדושין אינו אלא איסור האשה המקודשת על כל זולתו וכמו שאמר מאי לישנא דקדושין דאסרי ליה אכולי עלמא כהקדש (קידושין ב'.) וכן בקדושי התורה והמלוה אסר השם יתעלה את ישראל על כל שום אלוה זולתו כמו שאמר בפירוש ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי (ויקרא כ׳:כ״ו) ענין הויה ממש. ועל זה הענין תקנו חז"ל בכל הברכות אשר קדשנו קדושי' ממש וזה בעצמו טעם תקון ברכ' אירוסין שאמרו (כתובות ז':) אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות שנתקשו על הנוסח ההוא כל המפרשים ז"ל ואמרו היכן מצינן ברכה על האיסור ועוד מאן דכר שמן דעריות ועוד דכיון דעדין אינה מותרת למה יברך. והוצרכו לומר דכיון דהקדושין תחלת המצוה צריכין לברך עובר לעשייתה והזכירו העריות משאר בשר שאין קדושין תופסין בהן וכדי שלא יאמרו שהיא מותרת הוצרכו לומר ואסר לנו הארוסות והזכירו שם קדושתן של ישראל וכו' כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בחדושי כתובות פרקא קמא (ז':) אמנם לפי מה שאמרנו כל דבריהם מכוונין תכלית הכיוון שהרי הקדושין לא נתנו להתיר אשה לבעלה שמותרת ועומדת היא לו ולכל העולם בעודה פנויה מן התורה אבל לאסור אותה בהן על כל העולם כמו שאמרו נמצאת למד שענין הקדושין אינו אלא איסורה על הכל בהחלט מהתורה ועל עצמו באיסור דרבנן דקיימא עליה בכלה בלא ברכה (מסכתא כלה פ"א) עד דתשרי ליה בכניסת' לחופה והם הם הדברים עצמן שתקנו בברכתן בלי תוספות וגרעון. כי באמרם וצונו על העריות כוונו שכבר נכנסה זו בקדושין אלו על הכל באיסור ערוה מן התורה ובאמרם ואסר לנו את הארוסות כיונו אל האיסור הנולד לו אז למקדש מדרבנן עד שישאנה לגמרי כי להורות אף לזה אמרו והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה וקדושין כלומר שאין איסור הארוסות אלא עד שתנשאנה והוא פירוש נכון שעל פיו אינה נוסח הברכה הזאת רק גדר הקדושין וענין מהותן וחם לן להזכיר בכאן עריות משאר בשר וזולת זה ממה שנאמר בה. ומכל זה יחויב כי כמו שמשעת קדושין והלאה כבר יקנא על אשתו אם תבקש לה איש אחר כמו שנאמר ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו וגו' (במדבר ה׳:י״ד) ונאמר כי קנאה חמת גבר וגו' (משלי ו׳:ל״ד) אמנם אינו מקנא על זולתה מהנשים כי מה לו ולהן. כן הכתיב האל ית' זה הענין על עצמו עם זאת האומה אשר ייחדה לו בחומר קדושין כמו שאמרנו כי כשהיא פונה לבקש שום אלהות ועבדות זולתו הרי היא מזנה תחתיו כמו שנמצא כנוי זה מורגל בפי כל הנביאים והוא ודאי מקנא על זנותה כמו שאמר למעלה על זה כי יי' אלהיך אש אכלה הוא אל קנא (דברים ד׳:כ״ד) ובעשרת הדברות לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לא תעשה לך פסל וגו'. לא תשתחוה להם וגו'. וסוף כי יי' אלהיך אל קנא פוקד עון וגו' (שמות כ׳:ה׳). קנא שמו וגו' (שם ל"ד) כמו שכתבנו שם. אמנם שאר העמים אשר לא קדשם לעצמו ולא ייחדם לאישותו אין לו עליהם קנאת אישות כי מה לו ולהם ומעולם לא הקפיד על כל אומה ולשון אשר על פני האדמה אשר מעולם עבדו את השמש ואת הירח והמזלות וכל צבא השמים אדרבה נאמר אשר חלק יי' אלהיך אותם לכל העמים וגו' (דברים ד׳:י״ט). ונאמר מאלהי העמים אשר סביבותיהם וגו'. ונאמר ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני (דברים י״ב:ל׳) ורבים כמו אלה המורים שאין האומות מצוות על איסור ע"ז. וכמ"ש חז"ל (ע"ז ב':) על ראה ויתר גוים (חבקוק ג׳:ו׳) לפי שלא הוזהרו עליה אלא מקבלי התורה האלהית במעמד ההוא לבד כי היא לבדה האשה המקודשת (ט) וזה מה שאמר על תשובת שאלה זו אתה הראית לדעת כי יי' הוא האלהים אין עוד מלבדו. והכונה כי אתה לבדך מכל העמים הראית לדעת סוד האלהות באשר הוא יתעלה עלת העלות כלן הנמצא המיוחד אשר אין עוד מלבדו והיה זה לך כן מפני כי מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ואת דבריו שמעת מתוך האש כלומר שלא היה כח בשום אדם לדעת אמתת זה הייחיד רק מצד מה שנתגלו לכם האמתיות הנבואיות במעמד ההוא ומנהו והלאה בשביל מה שהושלם לך מההבנה מכל זולתך ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו וגו'. להוריש גוים גדולים ועצומים ממך. ובמדרש (דברים רבה פ"ב) אתה הראית מלמד שקרע להם השמים העליונים וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים והראה להם כי יי' הוא האלהים אין עוד מלבדו. ראה דברי החכמים בלשון משל נמרץ כאלו קרע המסכים כלם והביאם מבית כל הפרוכות כדי שיראו שאין שם זולתי אלא אחד והכוונה גלויה שקירב להם העיונים העליונים האלהיים והסיר להם המסכות ההיולאניות כי זהו ענין מה שאמרו במעמד ההוא יעלו תחתונים למעלה וירדו עליונים למטה (שמות רבה פרשת י"ב) כמו שכתבנו במקומו ומזה נתבאר להם סוד הייחוד על אמתתו. *והנה, תוכן דבריו בקוצר הוא כי חובה עלינו להחזיק טובה אל העמים אשר רוב ישראל שוכן בקרבם באייראפא אזיען, אפריקא הצפוני ואמעריקא, כי אף שמנהג אבותיהם בידיהם ולא יאמינו כמונו באחדות הבורא ית' האמיתית בכל זאת הם מודים בתורתנו הקדושה ומשבחים ומפארים לימודי המוסר והצדק והמישרים אשר בה ומתרחקים עי"ז גם מכל התועבות אשר שנא ה'. ואשר עשו העמים לאלהיהם בימי קדם. ואות ומופת נאמן הוא על השגחת הי"ת עלינו. כי אחרי שחייבה חכמתו העליונה להגלות אותנו אל ארצות אחרות, לכלות שם פשענו ולהתם חטאתנו, גמל עוד רב טוב וחסד עלינו במה שהשכין והושיב רוב היהודים בארצות העמים האלה, כי כאשר נראה שגם הם מיקרים ומנשאים מעלת תורתנו עד מאוד והודיעוה גם לעמים אחרים [ובזמננו זה העתיקו אותה כמעט לכל שפת ולשון עם ועם בכל מקומות מושבותם] (ורק בפירוש והבנת כמה כתובים הם תועים כי יוציאו אותם מכונתם הפשוטית ולוקחים אותם ליסוד אמונתם). הלוא יסובב מזה כי אי אפשר שתשתכח התורה ממנו. ושלא נקח מהם מוסר לאהוב ולכבד אותה ביותר ולשמור כל הכתוב בה, אחרי כי אש דת זה נתן רק לנו מורשה קהלת יעקב עד עולם. והנה א"כ אין ראיה מאריכות אפו של הקב"ה עליהם אדרבא יש להחזיק להם טובה מה למה שלא הגיע לשיעור מה שאה"כ כי כל תועבות יי' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם וגו'. כי היה זה להם למה שקבלו עליהם דברי התורה והנביאים על ידי משיחם אליהם כי אם שיגלו בפירושיהם פנים שלא עמדו בסיני מכל מקום מקצת עיקריה לא יכלו להתעלם. ובחיי זאת היתה בעיני העצומה שבהשגחות שהשגיח הש"י עלינו לטובתנו בגלותנו זה כי בראותו ית' צורך המשכו לאורך ימים לכלות פשע ולהתם חטאת שאם נהיה הזמן הזה הארוך בין האומות אשר היו מלפנים עובדים את צבא השמים ושאר העבודות הנכריות ואשר לא שמעו את שמע התורה האלהית ולא ראו את כבודה היה מההכרח שתשתכח התורה מהם במעט מהזמן כמו שזאת היתה סבה להשתכח הרבה ממנה אפילו מיחידי סגולותיה בגלות בבל כמי שנראה מפשטי הכתובים לזה הקדים רפואה למכה לפרסם על ידם התורה האלהית וקבלתה בהרבה מהאומות הנכריות ואם שקבלוה לא כצורתה ונמשכו אחריהם כתות ישמעאל בסגנון אחר והם שני ראשי אומות אשר גליות ישראל מפוזרים ביניהם כל המשך זה הזמן. ומעתה א"א שלא תתקיים התורה ביד ישראל השוכנים בתוכם כי אחר שעיניהם רואות שהאומות ההמה מודים באמתתה ומגדלים ומנשאים אותה ואין חלוק ביניהם רק על אופני הבנתה הנה באמת זרות פירושיהם ודוחק כונותיהם מדעת האנושי יספיקו להוכיח על האמת ותשאר שרירא וקיימת בידינו בלי ספק כי על זה עצמו אמר המשורר זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי (תלים קי"ט) ירמוז על זה הגלות ויאמר שזאת היתה נחמתו בעניו שיכול לחיות על פי התורה והמצוה כיון שהכל מודים בה ואף על פי שהם יליצו מאוד בחוזק טענותיהם לגלות בתורה פנים שלא כהלכה בכל זאת לא יכלו לנו להטות לבבינו מן התורה שהרי האמת מבואר בעצמו ולא ימצא מי שיפקפק בה רק תרבית האנשים הבוחרים בהפקר וראו להוציא עצמן לרויה ואין ספק שעתידין ליתן את הדין כי עליהם אמר יחזקאל ואמרתם נהיה כגוים וגו' (יחזקאל כ׳:ל״ב) מ"מ למדנו מה שכיוננו אליו. והנה אחר שהתיר להם הספקות העצומות האלה בדברים של טעם מחזיקי התועלת והתקוה אמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו'. ושמרת את חקיו וגו'. למען תאריך ימים על האדמה וגו'. ירצה הנה מכל אלו הטעמים ראוי לך שתדע לך היום הזה שאנו בו כלומר בטרם תבאנה כל הדברים האלה אשר אמרנו מההשחתה ומהיסורין והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואין מושיע זולתו ותשמור חקיו ומצותיו אשר אנכי מצוך היום כי בזה באמת לא יבאו עליך הרעות האלה ולא תאבדו מעל האדמה כמו שהעידותי בכם היום אם השחת תשחיתון ואם על כל פנים יהיה אם תחזיקו אתם בהם כמו שצויתי הנה באמת יועיל לכם עצתי לפחות שתאריכו ימים רבים על האדמה ויגיע הרע אחר זמן ארוך ולא תאבדו מהר:
10
י״אאז יבדיל משה וגו'. (י) סמך זה הענין בכאן לכוונה נפלאה והיא עצמה אשר בעבורה חתם בה הספר הד' כנזכר שם כי זרוז גדול והתראה עצומה היא אחרי כל האזהרות והיעודים התוריים החמורים להודיע ההבדל בעונשם אשר בין החוטא במזיד לחוטא בשוגג ובלא יודעים. והנה הדין הזה הוא סימן ועד גדול בדבר שהערים האלו אף על פי שהזמינם השם יתע' לנוס שמה כל מכה נפש הנה באמת אינן קולטות רק השוגג הגמור. אמנם המזיד בין שיש בו התראה או לא אינן קולטות אותו אבל מוסרין אותו ביד ב"ד או ביד גואל הדם. ודי ראיה ותוכחה עצומה לכל המותרין ועומדין כמה פעמים מפי התורה והנביאים על כל מצות התורה בהודעת הרעות הגרולות המעותדות לבא על עובריהן ומעתה אין תלונותיהן כי אם על עצמן כמו שכן עשה בפרשת מסעי וכאשר כתבנו שם והוא טעם נכבד וכונה נכונה. וגם מעשה זה היה הבטחה עצומה להם לכבשם הארץ שהרי בזולת המעשה הזה הוא פועל ריק שהרי אינן קולטות עד שיבדלו כלן כמו שדקדקו החכמים ז"ל מאומרו שש ערי מקלט תהיינה לכם מלמד שאינן קולטות אלא בהיותן כלן (מכות ט'.) הנה שנתבאר סדר השלשה ענינים אשר אמרנו ראשונה בזה אחר זה עם החתימה בענין התקוה והתוחלת אל השבת הטובית אשר משני המינין אל קדמותן וההבטחה עליהן אשר אמרנו שאמר הנביא עליהם זאת אשיב אל לבי וגו'. חלקי יי' אמרה נפשי וגו' (איכה ג׳:כ״א) ובמדרש (דב"ר פ' ואתחנן) מאי דכתיב חלקי יי' אמרה נפשי על כן איחיל לו. בשעה שחלק הקב"ה את עולמו לאומות העולם שנאמר בהנחל עליון גוים וגו' (דברים ל״ב:ח׳) כל אומה ואומה בחרה את אלהיה יש שבחרה לגבריאל ויש למיכאל ויש לשמש ולירח אבל ישראל לא בחר אלא להב"ה שנאמר כי יעקב בחר לו יה (תלים קל"ה) אמר הקב"ה אתם בחרתם אותי אני ג"כ אבחר בכם שנאמר כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים ל״ב:ט׳) וביום מתן תורה קרע הקב"ה את השמים רבי פנחס ורבי לוי בהם ר"ש בן לוי אמרו כשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים שנאמר אתה הראית לדעת וגו'. אמר להם רואים אתם שאין אחר עמי מקבלים אתם עול מלכותי עליכם או אם תבקשו לכם אלוה כשם שבחרו כל האומות מן המלאכים המשמשים לפני בחרו לכם מהם אמר לו ואתא מרבבות קדש (שם ל"ג) אתה הוא אלהינו אתה הוא חלקנו בשביל כך אני מיחדת אלהותו ומקבל עול מלכותו עלי שת פעמים ביום ואומרת שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד. הנך רואה בעיניך כמה כלל המאמר הזה מכל הענינים אשר כתבנו בזה החלק ומקשר אותם יפה לפי הכוונה והוא מבואר בעצמו במעט מהעין ועל המעיין לדרוש ולקבל שכר כי די במה שזכרנו לפי כוונתנו בזה החלק:
11