ערבי נחל, בהרArvei Nachal, Behar
א׳תקסג
1
ב׳וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר כו' כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' כו'. כתב רש"י ז"ל מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כלללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני אף כלן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני כך שנוי בתורת כהנים ונ"ל שכך פירושה כו' ע"ש.
2
ג׳ויש לתמוה במאמר זה, דודאי בא להקשות על יתורא דקרא דלא הוי צריך לומר בהר סיני מאחר דבלאו הכי ידענו זאת דהא כל המצות נאמרו מסיני, ואם כן הוה ליה למימר למה נאמר והלא כל המצות כו', אבל באומרו מה ענין שמיטה משמע שמקשה שאין שייך שמיטה לסיני ודבר זה צריך ביאור. ותו יש לדקדק באמרו מסיני והוה ליה למימר בסיני. ועוד קשה דכפי מה שפירש"י ז"ל תירוץ הספרי שבכדי שלא נטעה לומר שאף שנאמרו כל המצות בסיני היינו רק הכלל אבל הדקדוקים והפרטים נאמרו בערבות מואב לזאת לא נישנית מצות זו בערבות מואב מזה נודע בבירור שגם פרטותיה נאמרו מסיני ומזה נילף לכל המצות כולן בבנין אב או מיתורא דבהר סיני הנאמר כאן, ואם כן צריך לדקדק מדוע בחר ה' דוקא במצוה זו של שמיטה להודיענו דבר זה.
3
ד׳נקדים לבאר מאמר בברכות (ברכות כ"ח:) כשחלה רבי אליעזר הגדול נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי עולם הבא, אמר להם, הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללין דעו לפני מי אתם מתפללין ובשביל כך תזכו לחיי עולם הבא. יש לדקדק, כי התנא רבי אליעזר הגדול שנה תמיד לתלמידיו שהיו ג"כ תנאים ודאי לימד להם דרכי ה' אמיתה של תורה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בעולם הבא, ומה זה שאלו עתה למדנו כו' כאלו לא לימדם עדיין אורחות חיים. ותו כי קודם פטירתו באמרם למדנו כו' רצו ודאי שילמדם דברים גדולים עבור שאין להם תקוה שישמעו עוד מפיו דברי תורה, ומה זה אמר להם דברים קטני ערך כאלו אשר הם ראויים לכל מתחיל בעבודה וכולם הם הרוב דברים שבין אדם לחבירו. ותו מה זה אמרו ונזכה בהם לחיי עולם הבא כאלו עבדו על מנת לקבל פרס וח"ו לקדושים אלו לחושדם בכך, גם בתשובתו להם ובשביל כך כו' והוה ליה למימר ועל ידי כן תזכו. ותו אמרם ונזכה בהם, תיבת 'בהם' מיותר. ותו אומרו כשאתם מתפללין כאלו התפלה אצלם מקרה והזדמן לפרקים, והוה ליה למימר בקצרה ודעו לפני מי כו'. גם אומרו לפני מי שהוא לשון שאלה, והוה ליה למימר דעו שלפני ה' אתם מתפללין.
4
ה׳ויבואר ג"כ מאמר חז"ל (סוטה י"ד.) כשהיה משה רבינו ע"ה מתפלל ליכנס לארץ ישראל אמר לו ה' וכי לאכול מפריה אתה צריך הלא אינך רוצה רק לקיים מצות התלויות בארץ אני מעלה עליך שכר אלו קיימתם. וקשה וכי בשביל השכר היה משה רבינו ע"ה חפץ בקיום המצות, הלא ודאי במצותיו חפץ מאד, אם כן איך נתפייס כשהובטח בהעלאת שכר. גם יש לדקדק לשון מעלה עליך שכר, דהוה ליה למימר אתן לך. ותו קשה, אם משה רבינו ע"ה נתפייס ע"י הבטחת העלאת שכר, אם כן מה הרבה והפציר תחלה כל כך בתפלה, וכי לא ידע מאי דקי"ל (קידושין מ.) חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. גם במאמר זה עצמו יש לדקדק לשון מעלה עליו הכתוב. וגם צריך לדקדק איך יהיה על ידי המחשבה כאלו עשאה.
5
ו׳ולבאר כל אלה, הנה אמרו רז"ל (ברכות י"ח.) צדיקים אפילו במיתתן קרויים חיים ורשעים בחייהם קרוים מתים במיתתן לא כל שכן. ויש לדקדק דהוה ליה למימר אפילו בחייהן ושוב לא היה צריך להאריך ולסיים במיתתן לא כל שכן. וביארנו במ"א דבאמת לא שייך לשון מיתה אלא בהתבטל הדבר ממעלתו הראשונה וכמשרז"ל (בבא קמא נ"ד.) כלים שבירתן זהו מיתתן, אם כן לשון מיתה לא יצדק אלא בדבר שהיה בו חיות מתחלה ומת ולא יתכן לומר על עץ ואבן לשון מת הגם שאין בו חיות, מאחר שמעולם לא היה בו חיות ואם כן הרשע מאחר שאפילו חייו אינם חיים איך נקראהו מת והרי הוא דומה לאבן דומם. אך להיות נשמת האדם השלם חלק אלוה ממעל וממקום קדוש בא ממקום שנקרא חי העולמים, משא"כ חיות הרשע יתהלך ממקום טומאה מהס"א אשר נקרא מיתה, לכן עי"ז נקרא הרשע מת, וזה שכתבו בחייהם (בשביל חייהם), ר"ל ע"י חייהם קרוים מתים.
6
ז׳ואמנם צדיקים במיתתם קרוים חיים כיון דלשון מיתה אינו אלא בדבר שנתבטל ממעלתו הראשונה ואינו ראוי עוד למה שהיה ראוי מתחלה, אם כן בשלמא הרשע אשר בחיים חיותו היה עיקר מעשהו להרשיע ולעסוק בעניני עולם הזה ואח"כ נתבטל מזה לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו ואינו ראוי עוד להרשיע כי אין מעשה בשאול יתכן לומר עליו שמת, משא"כ הצדיק אשר בעודנו בחיים כל עיקר מעשהו לספר מעשי ה' והאדם כי ימות באהל עיקר הכוונה כדי שיגיע וישיג יותר ויותר מהשגתו מתחלה ע"י שנפשט מעכירת החומר ויהלל ויודה יותר, אם כן אדרבה מיתתו הוא עיקר חיותו שהרי לא נתבטל ממעלתו אדרבה נתחזק יותר.
7
ח׳וז"ש דוד המלך ע"ה (תהילים קיח, יז) לא אמות כי אחיה, דיש לדקדק דהוה ליה למימר רק אחיה או אלא אחיה, אולם הוא הדבר, לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה, אם בחיותו אינו מתעסק רק להלל לה' אזי לא אמות, רק יסור יסרני יה, כי מיתה ממרקת חטאים כענין יסורין, אבל ולמות לא נתנני, אין ראוי כלל לומר ענין מות, דהא מהו ענין המיתה, רק פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה, שנפתחים לו בהפרדו מהחומר שערים אשר לא השיגם בחייו, ובאמת כבר זה השער לה' צדיקים יבואו בו בחייהם הם אינם עושים ג"כ רק דבר זה, אם כן אין בהם מיתה אלא אדרבה הוא חיותם.
8
ט׳אכן להסביר יותר ענין זה חיות הצדיק והרשע, דע כי ה' המציא רבי רבבות עולמות בשתלשלות ובכללן נתחלקו לאצילות בריאה יצירה עשיה, ובכל א' מהן כלול אצילות בריאה יצירה עשיה עד אין מספר, וכל זה נתון באדם כדי שיהיה לו כח לתקן כל העולמות, וממה שנתן באדם נבין כל מה שבעולמות על דרך שאמר הכתוב (איוב יט, כז) ומבשרי אחזה אלוה, וחיות האדם נחלק לנפש רוח ונשמה חיה יחידה, וביארנו כמה פעמים כי זה הוא מעשה דיבור ומחשבה ושכל והוא נפש רוח נשמה חיות וכל אחד משתלשל מהקודם, ובחינת יחידה הוא רצון פשוט אשר הוא דק ורוחני עוד יותר מבחינת השכל והחכמה והוא מבחינת כתר, וממילא אנו יודעים שזהו בכל עולם ועולם, וזה סוד ה' פרצופין שבכל עולם. ואמנם כל זה הוא רק לשבר האוזן להשכיל קצת, אבל באמת מהות רוחניות העולמות גבוה מאד ורבי רבבות עולמות שברא ה', ידוע כי מדריגה התחתונה מבחינת מלכות שבעולם הא' שהוא ערך עשיה גשמיית נעשה בחינת כתר בעולם שלמטה ממנו שהוא רצון וחכמה, ודבר זה הוא פלא והפלא לא יצויר ברעיון אדם ד"ז איך מעשה גשמיית בהתעבותו עוד נעשה ממנו חכמה ורצון שהוא רוחני דק מהדק לערך עולם שלמטה וכן רבבות עולמות אין זאת אלא מעשי ה' ית"ש.
9
י׳ובהסתכל דוד המלך ע"ה ברוח קדשו בדבר זה תמה באמת וסיפר מפלאות תמים דעים ואמר (תהילים קד, כד) מה רבו מעשיך ה', ר"ל איך רבבות עולמות בראת וכולם כל אלו העולמות בדרך זה נתהוו, אשר בחכמה עשית, מה שהיא חכמה ורוחניות דק בעולם זהו בחינת עשית גשמיות בעולם שלמעלה ממנו, וכן בחינת החכמה העליונה שבעולמות אשר הוא עולם הראשון והחכמה משם הוא רוחניי כל הרוחניות הוא לגבי ה' בעצמו ערך עשיית גשמיות, וזהו שאמר לה' ית"ש בחכמה עשית מה שהוא בחינת חכמה באמת לאמתו הוא אצלך בחינת עשיה (וקרוב לזה ראיתי בליקוטי אמרים תניא) פרק ב' בהגה"ה ע"ש גשמיות אין זה אלא מפלאות תמים דעים אין צור כאלהינו ית"ש והבן.
10
י״אוכל עולם ועולם, עשר בחינות שבו נחלקים לב', והם שכל ומדות, כמו שאנו רואים חיי האדם נחלק לב' אלו, כי בחינת השכל הם במוח הראש ומהשכל מתפשטים לגוף מדות הנפשות שבאדם, יש רחמן ויש ביישן ויש גומל חסד ויש במדות התפארות ודומיהן, מזה אנו מבינים לשבר האוזן כי כל עולם נחלק לב' אלו, ואחר שהמציא ה' כל העולמות ניתן הכל בכל החיות שבאדם, כי המדות עצמם שבאדם ושכלו הן הן חיותו, ולטעם זה אין חיות בדומם כי אין בו שום מדה מאלה.
11
י״בנמצא הצדיק בהתנהגו בשכלו ומדותיו בדרכי ה' הרי חייו ממקום הקדוש, ואמנם זה לעומת זה, נגד רחמניות יש אכזריות, נגד בושת עזות וכן כל המדות הם מהס"א. נמצא הרשע אשר בו מדות אלו הרי חייו מהס"א, ולזאת אמרז"ל (עבודה זרה י"ז. ) מאן דפריש ממינות מיית ולחד לישנא אפילו בלא מינות מאן דפריש מעבירות גדולות מיית, וטעם הדבר, כי אף שקנה הרשע מדות רעות הרבה בנפשו וחייו מס"א מ"מ כל עוד שנשאר בו אפילו ניצוץ מדה טובה א' ויש בו חוט דק חיות מהקדושה יוכל לעשות תשובה ויחיה כי דרך החוט ההוא יתנוצץ בו קדושה שלימה אשר בו יחיה, משא"כ בהרשיעו כ"כ אשר אין בו אפילו ניצוץ מדה טובה, ממילא כל חיותא אינו רק מהס"א, ובשובו ממנו ועוקר עבודה זרה זו מנפשו ומשרש אחריו ממילא נשאר בלי חיות לגמרי, כי נשמה מהקדושה מחדש לא יבא לאדם זולת מה שניתן בו מתחלה והבן.
12
י״גיצא מזה עכ"פ כי השכל והמדות עצמן הם חיי האדם נתונים בו מתוך כל העולמות אשר כל עולם ועולם הוא שכל ומדות, ממילא עבודת האדם הוא לזכך מדותיו ושכלו שהם חיותו וצריך לזככם היטב בל ישאר בכל אחד מהם נדנוד רע, ועי"ז מזוכך ונטהרו העולמות וצריך להתחיל לזכך חיותם הללו ממטה למעלה, וכבר ביארנו במ"א שהבחינה הראשונה מלמטה למעלה ובחינה הנקרא כבוד אל ואח"כ כו' וכן צריך להעלות מעלה מעלה בזכוך כל אחד מהחיות, וזש"ה (תהילים יט, ב) השמים מספרים כבוד אל, ופירש בזוהר הקדוש (הקדמת זהר ח"א ח.) מספרים לשון ספיר, דנהיר וזהיר ורצה כי כל עולם ועולם אין בו אלא מעין קדושת ערכו ולא יותר, משא"כ האדם כולל בתוכו כל המציאות כולם מגבהי מרומים עד נקודה התחתונה ולכן יש בכחו לזכך ולתקן כל העולמות ע"י זיכוך עצמות מדותיו ושכלו, משא"כ כל העולמות עם היותם משבחים ומפארים תמיד לא ישבות מעבודת ה' אין בהם לזכך רק עצמותן, ולכן השמים העליונים שהוא בחינת כתר של אותו עולם והוא נעשה מבחינה האחרונה של מלכות מהעולם שלמעלה ובחינה זו האחרונה הוא נקרא כבוד אל וכמ"ש במ"א, ממילא השמים מספרים כבוד אל ולא יותר, וסיים על זה, משא"כ תורת ה' תמימה כו' כי האדם בהתנהגו בדרכי התורה יתקן הכל והבן.
13
י״דומזה נשכיל כי לו יחיה אדם לעולם אי אפשר לו לבוא עד תכלית עבודה הצריכה, כי בהיותו מתקן ומזכך כל מיני החיות ממטה למעלה המדות והשכל וצריך לזה לימוד והבנה בתורה מאד להשכיל מתוכה מעלות הסולם איך אחרי זיכוכו חיות הזה צריך לידע מה למעלה ממנו בכדי שיזכך כסדר ולא ידלג, ולכן נקרא תורה ועבודת ה' דרך החיים ואורחות חיים שהם מורים דרך החיותים כולם איך סדרן והשתלשלותן זה מזה, ממילא אחר שתיקן האדם כל המדות ואח"כ תיקן חכמתו ורצונו שהוא הדק מהדק והרי בא למעלה הגדולה הנה שם מוצא את עצמו בעשיה גשמיות אשר היא מדריגה התחתונה, שהרי החכמה ורצון ההוא היא עשיה גשמיות להעולם שלמעלה, ממילא רואה שם האדם את עצמו במדריגה תחתונה ושוב צריך להתחיל מחדש בתיקוני חיות עולם ההוא ובעלותו עד מעלה של עולם ההוא שוב מוצא את עצמו במדריגה תחתונה עשיית גשמיות וכן עד אין מספר, כל זה הוא צורך העבודה והבן היטב, והמשכיל ימצא דבר לאשורו ויבין דבר זה בכל עניני השכל.
14
ט״ווהנה מבואר בכתבים ביאור כל מקום שארז"ל מעלה עליו הכתוב כמו מתוך שבלבל יצועי אביו מעלה עליו הכתוב כאלו שכב עמה ודומיהן ובביאורו שם כי ארז"ל (ברכות ס"ד.) צדיקים אין להם מנוחה אפילו בעולם הבא שנאמר (תהילים פד, ח) ילכו מחיל אל חיל, הכוונה, בל ידאג העובד ה' בראותו טרדות העולם המונעים אותו מהליכתו בסולם המדריגות והוא מבין כמה טורח רב צריך לזה כמש"ל כי העבודה אין לה סוף וידאג ביודעו כי האדם נקרא הולך שבידו תמיד לילך ממעלה למעלה ואחרי פטירתו נשאר עומד, לזה הודיעו רז"ל שאין הדבר כן, אלא כל מה שהיה בכח הצדיק לילך לרום מעלה בחייו אלו לא היה לו שום מניעה מעבודה כך יעלהו ה' גם עלה מעלה מעלה אחרי פטירתו, וזה שאמרו אין להם מנוחה שאינם נחים שם במדריגה א' אלא ילכו מחיל אל חיל. ונודע כי ה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, כי כל הקדוש יותר מקבל פגם יותר אפילו מדבר דק מאוד, לזאת האיש הצדיק שעשה איזה פגם משהו ולא פגמו הדבר ההוא כלל בערך מדרגתו אשר היה בחייו ולא נחשב לו לעון כלל מ"מ אחרי מותו וכאשר יעלהו ה' למעלה עליונה מאשר היה בחייו אזי ימצא בו אותו הפגם וצריך מירוק עליו שם, וכן על דרך זה בכל מעלה אשר יעלהו ה' שם יראו בו פגמים חדשים אשר לא נראו מתחלה, וזהו מעלה עליו הכתוב, ר"ל כאשר יעלהו ה' יהיה נראה אותו הפגם דק כאלו עשה עבירה גדולה אלו דבריהם ז"ל.
15
ט״זובזה מובן מאמר חישב אדם לעשות מצוה כו', הכוונה, כי כל המצות צריך לקיים בשכל ומחשבה ודיבור ומעשה כדי שע"י המצוה והעבודה ההוא יזככו כל בחינת נפש רוח נשמה חיה יחידה שבו, משא"כ כשאינו מקיימו במעשה נשאר בחינת עשיה שלו פגום עדיין, ולז"א רז"ל שכאשר יחשוב אדם לעשות מצוה וע"י אונס לא קיימה במעשה אל ידאג לומר שבחינת עשיה שלו לא נתקן, כי אמת שמדריגתו של עתה לא נתקן בחינת עשיה שלו, משא"כ מעלה עליו הכתוב, ר"ל כשיעלהו ה' שם לעולם שלמעלה אז נעשה חכמתו בחינת עשיה גשמיות ממילא באותו המדריגה כבר נתקן בחינת עשיה שלו דהא כבר קיים מצוה זו בשכל ומחשבה והבן.
16
י״זוהנה מצינו (דברים רבה יא, י) במשה רבינו ע"ה שלא היה נשמתו רוצה לצאת מגופו הקדוש, טעם הדבר, כי תכלית יציאת הנשמה כבר אמרנו שהוא כדי שתוכל שם לעלות למקום אשר לא גמר עדיין בחייו הליכתו לשם עבור מניעת החומר וטרדות העולם, אך משה רבינו ע"ה נפתחו לפניו כל השערים ולא מנעו שום מניעה וטרדה ונזדכך גופו ונעשה רוחני וגמר הליכתו בתכלית שאפשר לצדיק לילך וראה את עצמו שאי אפשר לילך יותר ואז אמר לו ה' עלה אל הר העברים ר"ל כי לא ילך עוד, ולזה מיאנה נשמתו לצאת כי מה בצע במיתתו אחרי שמצאה לה בגופו דירה קדושה וגן עדן.
17
י״חוממילא מתורץ מה שאמרנו למה שהפציר משה רבינו ע"ה כל כך ליכנס לארץ ישראל ולקיים מצות התלויות בארץ, דהא ידע דחישב לעשות מצוה ונאנס כו' ולא קשה מידי כי גבי משה רבינו ע"ה לא שייך זאת שהרי הבין בעצמו שעלה לתכלית המעלה, אם כן כשלא קיים במעשה מצות אלו לא ימצאו בבחינת עשיה גשמיות שלא תיקונים אלו, והשיב לו ה' אדרבה היא הנותנת שע"י שלא קיימת עדיין מצות התליות בארץ צריך לך עדיין עליה אחרת ומה שאתה רואה בעצמך שאי אפשר לעלות יותר הוא ע"י ד"ז עצמו שאינך יכול כאן לקיים מצות אלו, ומטעם זה נאמר (תהילים ח, ו) ותחסרהו מעט מאלהים על משה רבינו ע"ה, ואם כן כיון שצריך לך עדיין עליה א' אחרי פטירתך שייך גבך הך דמעלה עליו הכתוב כאלו עשאה, וז"ש אני מעלה לך שכר כאלו עשיתם והבן כי הוא נכון. וענין שכר שאמר ודקדקנו לעיל וכי היה עובד על מנת לקבל פרס יתורץ אי"ה לקמן.
18
י״טואמנם צריך לדעת על מה עשה ה' ככה להמציא עולמות אין מספר וכל עשיה גשמיית נעשה חכמה למטה וכל זה ניתן באדם ועי"ז טורח העבודה מרובה כמו שנתבאר כי כל אשר יעלה לרום מעלה נשאר במדריגה תחתונה ורואה את עצמו צריך להתחיל לעלות, היד ה' תקצר לברוא מעט עולמות ויהיה ביד האדם לתקנם בחייו, כי הלא כל תכלית הבריאה לא היה רק בשביל זה שיהיה לאדם ענין עבודה כדי שלא יהיה נהמא דכיסופא, והגם שאין ליתן טעם על מעשי ה' כי מאוד עמקו מחשבותיו ית"ש, מ"מ כל המעט שיוכל אדם להבין כטפה א' מרבי רבבות ימים הותר לו לומר.
19
כ׳והענין הוא, כי ביארנו במ"א מה שאנו רואין בזוהר הקדוש ובכתבים ענין התפלה וכוונותיה שהוא לקשר כל העולמות זה בזה ע"י הכוונות אשר בכל חלקי התפלה שהם הקדושה והשמות אשר באותו העולם, והקדיש הוא העמוד שבין עולם לעולם ועל ידי התפלה מזככים ומתקנים העולם ההוא ע"י הכוונות השייכים להעולם ההוא, ואח"כ מקשרים אותו בעולם שלמעלה, וכן מקשרים כל העולמות זה בזה, ואמנם עיקר הכל הוא לקשר כולם בה' ית"ש עצמו שהוא חיי החיים וכולהו אי אפשר להם להיות בלעדי חיות הנמשך מאתו ית"ש ועל זה לא נמצא כוונה כי לית מחשבה תפיסא בך ומה יש לכוון, ואם כן מה בצע בכל התפלה וקישורי העולמות אחרי שאין בכח לקשרם בקשר עליון.
20
כ״אותו דנודע מזהר הקדוש ומהגמרא במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות, ואמר הכתוב (דברים ד, לב) כי שאל נא לימים ראשונים, ומבואר בזהר הקדוש (זהר ח"א א:) דאית אתר שמותר בהשגה ואית אתר דקיימא לשאלה ואית אתר דלא קיימא לשאלה. וביאור הענין הוא, דרך משל, אם יש במקום רחוק מכאן איזה אדם גדול ושמו הולך למרחקים אך אין המקום ההוא רחוק הרבה מכאן ושכיחי עוברים ושבים ואנשים המכירים אותו, הנה, אף מי שאינו מכירו בכאן יכול לשאול עליו מי הוא אותו הגדול וימצא מי שישיב לו תשובה, דהיינו המכירים יספרו לו מהותו, אכן במרחק יותר שיש שם אדם גדול ונשמע שמו גם כאן אבל לא שכיחי עוברים ושבים ואין בכאן אדם המכירו הנה יתכן לשאול עליו מי הוא אבל לא ימצא תשובה על זה שיספרן לו מהותו כי אין לו מכיר, נמצא יש שאלה בלא תשובה, אכן אם יש איזה אדם גדול בקצה הארץ מעבר לימים ונהרות ולא נשמע שמו כלל בכאן לא יתכן עליו כאן אפילו השאלה.
21
כ״בכן הענין בהשגות הקדושה במה שהורשית התבונן, ומשיגים בו בעלי רוח הקודש, לכן אף מי שאינו משיג ברוח הקודש ישאל לבעלי רוח הקודש והם ישיבוהו תשובה, וכענין כוונת התפלה אשר הציגו בעלי הרוח הקודש ואית אתר דקיימא לשאלה ומדריגה זו נקרא 'מי' כידוע, והגם שטעם היות שם מדריגה זו מ"י יש בו סודות, מ"מ גם כפשוטו הוא לפי שמדריגה זו נקרא עולם הבא מטעם שאי אפשר שיושג לאדם בחייו ואין במדריגה זו רק שאלה ולא תשובה כי אין לה מכיר ולכן נקרא מי שהוא שאלה לבד, ומה שלמעלה משם לא קיימא אפילו לשאלה, וממילא דלפ"ז אפילו בעולמות עצמן שקודם א"ס ית"ש מיד בהגיע לבחינת מי שאין שם כוונות וא"כ איך יתקשרו העולמות.
22
כ״גוביארנו במ"א כי כמו שהעולמות נתקנים ונקשרים ע"י כוונת ההשגה שמשיגים בו, והשגה זו ביארו החכמים תכלית הידיעה שנדע שלא נדעך, והיא הכנעה הגדולה לה' שישיג בבירור שלא התחיל לעשות שום עבודה מעולם כלל, וזהו תכלית ההשגה בו וע"י הכנעה ושפלות הזה מתקשרים כל העולמות בה' ית"ש, ממילא כל המצות מקומם הוא בעולמות ושם מתקנים, אבל כשיגיע הכל אל ית"ש בעצמו הוא ע"י הכנעה זו, כי נשמות ישראל הם מקום הגורם ביטול מציאות נגדו ית"ש כמו שביארנו במ"א ביאור הפסוק הוא עשנו ולא ע"ש ועיין תצוה ופרשת נצבים שנשמת האדם ע"י מציאות וביטול מציאות ביחד, כי הנשמה עצמה היא חלק אלוה ממעל כנר לפני האבוקה הנתבטל ממציאות, רק שבהיות כן לא היה אפשר כלל שיהיה לה מציאות כי היה חוזר הכל למקורו לכן נתלבשה בכמה מסכים ולבושים ועליו מלבוש חיות הבהמיות ממקום הקליפות אשר הם אינם בבחינת ביטול מציאות כי כל הקדושה הוא בטל נגדו יתברך שמו והס"א הוא דבר נפרד כמבואר כ"ז היטב בס' לקוטי אמרים שהבאתי ונתלבשה הנשמה במלבושים בלבוש נפש זה וזה נתלבש בדם ובשר גידין ועצמות וע"י אלו המסכים נשאר מציאותה קיים שלא תחזור למקורה, ומצד עצמה רצה אל מקורה להתבטל מציאותה לכן היא לעולם בדרך רצוא ושוב עד עת תפקידה, וזהו מציאות וביטול מציאות יחד.
23
כ״דולזאת כשיתחיל האדם בתפלה ומזכך חיותים שבעצמו כמש"ל ושוב הולך מעולם לעולם ושל מה שמתעלה נפשט ונתבטל מסך א' וכן מדי עלותה מעלה מעלה ועי"ז נשמתו הקדושה רצה ומשתוקקת למקורה ומתעורר ביטול מציאותה ואז שורה עליו ההכנעה הגדולה והשפלות אשר הוא תכלית הידיעה שלא נדעך וכמש"ל, נמצא ד"ז נוגע בו ית"ש כביכול, וזהו קצת ביטול מציאות והתכללות קצת במקורה, ולא לגמרי, רק ברצוא ושוב כדי שלא תתבטל לגמרי והבן היטב כי הוא ענין דק.
24
כ״הוהרי זה כענין גידול צמח השדה והאילנות המבואר בכתבים שעינן צמיחתם וגידולם כך הוא, כי כח הרוחני הנקרא כח הצמיחה ניתן בארץ הזו בכולה, אך להתפשט הכח ההוא בכל הכדור אין בו כח לצמוח ולהתגדל להתהוות מאתו פרי וכדומה וצריך כח זה להתצמצם משטח א' מהארץ אל נקודה א' ואז יתרבה כח הצמיחה לנקודה א' ויצמח ויתגדל ויעשה פרי, ואיך נתהווה צמצום זה, לכן צריך ליקח גרעין ולזרעו וגרעין זה כבר גדל מהארץ ונשאר בו רוחניותו שהוא נפש הצומחת אשר בקרבו רק שכח ההוא הרוחניי מלובש בלבוש הגרעין הגשמי וכשמניחין אותו בארץ הרי נכלל כח הצמיחה ההוא במקורו שהוא נפש הצומחת אשר בכל כדור הארץ ומצא מין את מינו מתקבצים כל כח הצמיחה שבשטח ג' טפחים מהארץ שהוא שיעור יניקת הזרע אל נקודה א' שהוא כח הרוחניי כח הצמיחה אשר בגרעין ועי"ז צומח ומתגדל ועשה פרי. אכן כל עוד שלא ניקב הגרעין לא יצמח כי לא נכלל כח הרוחני שבגרעין במקורו ע"י לבוש הגשמיי שעליה הוא גוף הגרעין שהוא מסך מבדיל בינו ובין מקורו, משא"כ בהרקיב גשם הגרעין ונתבטל המסך אז נכלל הכח שבתוכו (שהרוחניי לא יתבטל) במקורו שהוא נפש הצומחת שבארץ אז יתקבצו אליו מכל שטח ג' טפחים ונתצמצם לנקודה שבקרב הגרעין ואז יצמח ויתגדל.
25
כ״וכך הקדושה הרוחניית נשמת האדם מתלבשת בכמה מסכים שכתבנו ואי אפשר להתגדל לעלות למקומה הרמתה למקורה להתכלל חלק בכל זולת ע"י התפשטות המסכים שאמרנו, ואז שורה עליו ההכנעה הגדולה והשפלות לידע שלא עבד עדיין מאומה, וזהו תכלית הידיעה בו ית"ש וביטול מציאות וזהו עצמה התכללות קצת במקורו ועי"ז צומח ומתגדל ועולה מעלה מעלה עד רום מעלה.
26
כ״זוז"ש רז"ל על פסוק לא מרובכם מכל העמים, כי בחר ה' בישראל ע"י מדה זו שבהם שכל יותר שיש להם גדולה יש להם יותר הכנעה ושפלות, משא"כ העובדי כוכבים. והוא מאמרנו ממש, כי חיותן וקדושתן של ישראל הוא ביטול מציאות, וכל גדולתו וצמיחתו הוא יותר ביטול מציאות משא"כ העובדי כוכבים חיותן הם מס"א הנקרא יש והוא דבר נפרד לכן גאוותן וגדולתן היא בדברים חומרים גסים ממאכל ומשתה ומותרות העושר ונכסים וכבוד ותכשיטין, משא"כ תפארת ישראל וגדולתן וצמיחתן הוא ע"י ביטול מציאות, לז"א ישעיה ע"ה (ישעיה ג, יח) ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים והשביסים וכו' פירש"י ז"ל שלא יתלו תפארתם בנוי תכשיטין ועושר ע"ש, וזהו מ"ש בזוהר הקדוש (זהר ח"א קכ"ד:) מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב, ירצה, מאן דאיהו רב ואין לו הכנעה הגדולה וביטול המציאות הוא זעיר, לא יפעל שום דבר ואין לו שום מעלה לא יצמח ויתגדל כמו הצמח אשר לא יצמח עד שיתבטל מציאותו ונכלל במקורו, ומאן דאיהו זעיר, אז ע"י ההכנעה הגדולה הוא תכלית הידיעה נוגע כביכול השגה זו ביתברך שמו ונכלל במקורו ויצמח ויתגדל לכן איהו רב והבן.
27
כ״חוזהו שהוכיח ה' את ישראל (יחזקאל טז, ז) רבבה כצמח השדה נתתיך, ר"ל הגדולה שלך נתתי כענין גדלות צמח השדה שאי אפשר שתתגדל זולת ע"י ביטול מציאות, אבל אתה לא כך עשית, אלא ותרבי, כשרציתי שיהיה לך גדלות ומעלה, ותגדלי בעדי עדיים, הם תכשיטין, שדים נכונו, הוא אכילה ושתיה והתעבות הגוף. ושערך צמח, נודע כי שערות מורים על מותרות, ור"ל ענין מותרות העושר, ולכן ואת ערום ועריה, אין בך שום מעלה וצמיחה כי מאן דאיהו רב איהו זעיר ועיקר צמיחתך הוא כענין צמח השדה כאמור, והבן היטב.
28
כ״טוכזה אמר המגיד זצלל"ה על פסוק (דברים ה, ה) אנכי עומד בין ה' וביניכם, ויובן דבריו עם האמור כי כשלא הגיע לאדם ההכנעה הגדולה ותכלית הידיעה שלא עשה מאומה ולא עבד ה' מימיו עדיין לא נתבטל המסך ולא נכלל במקורו ולא יצמח, וזה רמז הפסוק שתיבת אנכי, ר"ל שאדם עדיין מרגיש בנפשו לשון אנכי לומר אני אני הוא העובד או הירא שמים או המתפלל וכדומה ממעשים טובים הרי לא בא לערך ביטול מציאות, ענין זה עומד בין ה' וביניכם, שהוא מסך מבדיל וממילא לא פעל מאומה במעשיו כאמור.
29
ל׳וכתבנו במ"א דלפ"ז אחר שהתורה והתפלה וכל מעשים טובים לא יפעלו מאומה לקשר הכל בה' זולת ע"י השכלה הזו שיבחין ישכיל בבירור שלא התחיל עדיין לעבוד לה', אם כן זהו עיקר הכל, מדוע לא בא על זה צווי בתורה וגם בתלמוד לא נזכר זאת בהדיא רק ברמז מועט למשכיל. ואמרנו תירוץ הענין הוא שאי אפשר כלל שיבוא על זה ציווי מפורש שהרי כאשר יצוה ה' לאדם הכנע כל כך והשכל בדעתך שלא עבדת לי מאומה, אם כן כאשר יתחזק האדם לעמוד על השכלה הזו מיד יאמר לו לבו טוב שכבר קיימתי מצות ה' שצוני על זה, נמצא נעשה היפוך הכוונה, כמו שבעשות אדם א' מכל מצות ה' יוכל לומר בלבו אני אני הוא שקיימתי מצות ה' ויבא בלבו התפארות מזה, כך יהיה מצוה זו כאחת מהנה ולא יהיה באפשרי לאדם לבא אל עיקר התכלית, לכן לא בא ציווי בתורה ולא מרז"ל בפירוש על זה, אלא שנקודה זו העיקרית אי אפשר בלעדי אם ישכיל המשכיל מעצמו בעצם וראשונה (לא מצד קבלתו מאחר שילמדהו דרך תבונה זה) שלא עבד עדיין מאומה, והבן היטב כי אי אפשר לבאר יותר על הספר בדיו.
30
ל״אוממילא מצאנו טעם למה שאמרנו למה עשה ה' כ"כ רבבות עולמות שלא יהיה תכלית לעבודה, והוא, כי מאחר שעיקר מעשי האדם הוא ע"י נקודה זו העיקרית שהוא ההכנעה האמיתית ושצריך הכנעה לבא לאדם מעצמו לא מפי מלמד וכמ"ש, ואם כן מהיכן ישכיל האדם שכל כזה שכל עוד יותר יגדל עבודתו יראה שלא התחיל כלל בעבודה, לכן אי אפשר דבר זה אלא ע"י שהמציא כ"כ עולמות אשר בהם שכל ומדות וכולם הם חיי האדם והאדם צריך לזככם ממטה למעלה כסדרן וכאשר יגיע למדריגה העליונה שבאותו העולם אשר ראוי שידמה לו שגמר עבודתו אז מיד מוצא עצמו בבחינה תחתונה עשיה גשמיות ע"י שהבריאה כך היתה על דרך כולם בחכמה עשית וכמש"ל נמצא כל עוד יגדל מעלדתו יותר ימצא עצמו שפל מאוד, והבן כי הוא דבר עמוק בעה"י.
31
ל״בובזה נבין המאמר בברכות, כי הנה רבי אליעזר הגדול לימד לעולם לתלמידיו התנאים סודות התורה ומצותיה וכוונותיה איך לתקן כל עולם ואיך לקשר עולם בעולם ע"י השגה המושגת באותו העולם והכוונות הנמשכין מהשגות שבהן, ואמנם לא לימדם מעולם איך לקשר כל העולמות בה' כי לית מחשבה תפיסא כו', וגם לא צוה להם על נקודה העיקרית שע"י ההכנעה הגדולה יתקשר הכל בו ית"ש כי דבר זה אי אפשר ללמד וכמש"ל, ואמנם הם היו סבורים שמה שאינו מלמד להם ענין התקשרות כל העולמות בגבהי מרומים הוא עבור שהוא מלמדם תמיד איך לתקן ולזכך כל מיני החיות ממטה למעלה בלי דילוג ועדיין לא הגיע, עד שם ובמשך הזמן יגיד להם גם זאת, וכאשר קרבו ימיו וחלה רבי אליעזר הגדול ראו שהם מזככים כל מיני החיות ויודיעם דרך החיים ממטה למעלה לזככם ע"י ההשגה והכוונות השייכים להם, אמנם באותם מיני החיות שנתבאר שנקראים חיי עולם הבא עבור שאי אפשר לאדם שיושג בחייו, וראו שבאותן החיותים אינם יודעים עדיין שום כוונה ואי אפשר להם לזככם ולתקנם ודאגו על זה שלא זכו עדיין לשמוע דבר זה מפיו, ולכן נכנסו אצלו ואמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים כאלו אשר נזכה בהם לחיי עולם הבא, ור"ל למדנו הדרכים והכוונות שנוכל לזכך בהם אותן החיות שנקראים חיי עולם הבא וכאמור.
32
ל״גוראה ר"א הגדול ששאלתם שאלת חכמים גדולים, אבל התשובה על זה שהיא ההכנעה האמיתית וביטול מציאות אי אפשר להגיד בפירוש וכמש"ל, לכן השיבם חכמה נפלאה שהוא דרכים המביאים הכנעה יתירה ושפלות גדול וע"י שיתנהגו בהנהגות אלו ישיגו מעצמם הנקודה העיקרית, ואמר, הזהרו בכבוד חבריכם, מבואר בספרי מוסר שזה מביא להכנעה גדולה שימצא בעיניו תמיד מעלה על זולתו מה שאין בו ויכבדהו, וכמבואר בחובת הלבבות ומנעו בניכם מן ההגיון היינו מדברים בטלים, ובניכם אין רצונו לומר דוקא בנים ממש, אלא כולל כל התלמידים והבאים לביתם שנקראים בשם בני הבית, שימנעו אותם מכל שיחה כי ברב דברים לא יחדל פשע והתפארות וכדומה והשתיקה היא סיבה גדולה להכנעה כמבואר בספרי מוסר, ומה שלא אמר להם סתם שהם עצמם ירגילו בשתיקה, היינו, כי אם בני ביתם ותלמידיהם ירגילו בשיחה והם ישתקו הנה ימצאו בעצמם מעלה על זולתם בהיותם הם מדברים והם שותקים, לכן צוה להם שירגילו שלא ישמע בבתיהם אפילו שיחה קלה. והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, הענין הוא, כי הסבה הגדולה המביאה להכנעה הוא להדבק בגדולי הדור חכמים וצדיקים וימצא תמיד את עצמו פחות מערכם ועי"ז יקנה בנפשו מדת ההכנעה.
33
ל״דאכן יש מקום ליצר הרע להפך הקערה על פיה, כי ימצא את עצמו דבוק ומקורב לצדיקים ובזה יתפאר בעצמו ויקבל עי"ז גאות והתפארות היפוך הכוונה, ולזה מצינו בזוהר הקודש כמה פעמים שאמר מלה דא ארווחנא בחד ברי כו' כידוע, הכוונה בזה כי ירא להתקרב אל הקדושים עבור חשש הנ"ל ולכן בא אליו בהחבא שהיה מוליך את בנו ללמוד תורה להקדוש ההוא והיה יושב אצל בנו כאלו משגיח עליו שלא יתבטל מלימודו ובתוך כך היה שומע תורה מאתו ולז"א והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וק"ל.
34
ל״הועוד אמר להם חכמה נפלאה שיגיעו על ידי זה בודאי להכנעה האמתית שיתבטל מהם גדר תיבת 'אנכי' אשר זה עומד בין ה' שנעשה מסך המבדיל כמש"ל, ואמר להם וכשאתם מתפללים, ר"ל אם יזדמן לכם לפרקים שבעת תפלתכם יעלה במחשבתם אני הוא המתפלל בכוונה וכראוי ובונה עולמות, דעו בבירור בקבלה מאתי כי לפני 'מי' אתם מתפללים, ר"ל לא מיבעיא שאין בין תפלתכם עד מקום הנקרא חיי עולם הבא דלא קיימא אפילו לשאלה, אלא אפילו למקום הנקרא מי שהוא אתר דקיימא לשאלה שהיא מדריגה ממוצעת בין מדריגה המושגת ובין מדריגה שאינה מושגת לגמרי אפילו לשאלה וזה ממוצע דקיימא עכ"פ לשאלה אפילו לשם לא הגיע תפלתכם, וכך הוא כיון שאין שם תשובה רק שאלה א"כ אין שם השגה וכוונה ולא מתקן שם אם לא ע"י הידיעה שלא נדע וכאמור, וז"ש דעו בבירור שלפני מי דייקא אתם מתפללין שלא הגיע תפלתכם עדיין אפילו לבחינת מי, אלא עדיין הוא לפני מי דייקא.
35
ל״וממילא כאשר הודיעם זאת אם כן ממה נפשך לא יבואו לערך תיבת אנכי, כי אם לא יעלה בלבם שמתפללים ושעושים מאומה הרי טוב הוא עיקר המכוון, ואם באיזה פעם יעלה להם מחשבה זו אז ידעו ע"י קבלתו זו שעדיין לא עשו מאומה, אם כן הרי מורגלים בהכנעה המכוונת ומתוך כך שירגילו את עצמם בכל דרכים הללו יגיעו אל הכנעה אמיתית המכוונת שידעו בבירור שלא עבדו את ה' מאומה אף אם יעשו כל מיני עבודות, וע"ז סיים ובשביל כך מלשון שביל הרבים ושביל היחיד, ר"ל כאשר תרגילו את עצמכם בשביל הזה שאמרתי לכם תגיעו למדריגה שתזכו לחיי עולם הבא שתוכלו לתקן ולזכך במעשיכם אותו החיות שאין בהם השגה הנקראים חיי עולם הבא, והבן כי הוא דבר עמוק ונכון בע"ה.
36
ל״זהנה זאת התורה לעולה מדברינו כי כל התיקונים וכל התקשרות העולמות ע"י מעשים טובים אינם חשובים בלתי אם יהיה שם הנקודה העיקרית ההכנעה האמיתית לידע בכל מעשים טובים שאינו עושה כלום ככל מה שנתבאר לעיל שבזה מקשר הכל בסבה ראשונה בה', ולטעם זה ג"כ הזהיר התנא אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב כו', והטעם מובן, כי מאחר שנדמה לו שיש לו אצל בוראו כלום אם כן עדיין לא עשה כלום ולא פעל שום דבר במעשיו דעיקר הפעולה כשיודע שלא עשה מאומה ואם כן מהיכן יחפוץ בשכר וק"ל.
37
ל״חואמנם מצינו שיש מצות התלויות בארץ שאסור לעשותן בחוץ לארץ, והטעם שנשתנו משאר מצות שנוהגות גם בחוץ לארץ, דבר זה מובן עם מאמרם ז"ל (עבודה זרה ח.) ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם, וביאור הענין כי במעשים טובים שעושין ממשיכין אור קדושה שלמעלה, ובהיותם בחוץ לארץ יורד האור דרך השר המושל שם ונהנה מהאור ההוא בהנאת ראיית העין על דבר נאה לא שיקבל כח ח"ו, ויתכן שירידת האור בחוץ לארץ הוא באופן זה, כי כמו שמלב האדם מתפשטים גידים לכל אבר ואבר והגיד הדק ההוא ממשיך החיות אשר בדם הוא הנפש מהלב דרך הגיד ומחיה כל אבר העב ההוא, כן מארץ ישראל שהוא לב העולם נמשך רצועה קצרה דרך כל מדינה ומדינה המחיה כל המדינה ההיא, ואותה רצועה דינה כארץ ישראל ממש ולשם יורד האור הגמור ומשם מתצמצם הארה בעלמא אל העובד ההוא אשר במדינה וממילא השר אינו נהנה בראיית העין רק מהארה המצומצמת הזו ויתכן שאותה רצועה נקרא דרך המלך. ואולי לזה כוונו ישראל (בפרשת חקת) ששלחו אל מלך אדום אעברה נא בארצך לא נעבור בשדה ובכרם דרך המלך נלך, כי להיות שיש מקום לאדום להיות מורא בלבם כי בעבור כל עם ה' הדור הקדוש ההוא דרך ארצם ובעשותם כולם יחד מצות ה' בכל מקום מדרך רגלם ימשיכו אור גדול המבטל כל הקליפה ויתבטל שר שלהם ויאבדו גם המה עמו, לזאת הודיעו להם כי לא יטו ימין ושמאל מדרך המלך אשר בארצם שדינו כארץ ישראל והמה ברוח קדשם ידעו כל הדרך ההוא והבן, ולכן המה עובדי עבודה זרה בטהרה כיון שאין כח בידם להוריד כ"כ קדושה עד שיבטלו את השר ההוא כי אין עתה כח זה רק בקדושת שבת כנודע מכוונת רחיצת המים חמין בע"ש להוריד קדושה מבחינה הנקרא שלהבת ה' לשרוף הקליפות, ולכן שבת מעין עולם הבא ואנו אומרים בנוסח קבלת שבת ה' אחד ושמו אחד כמו לעתיד שנאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד כו' ומתעורר זה ע"י קדושת שבת, ובאמת אם שמרו כל ישראל ב' שבתות כהוגן היו ממשיכין הגאולה מיד, וזהו המאמר בזוהר הקדוש רזא דשבתא כו' למשרי עלה רזא דאחד, משא"כ בחו"ל אין כח במעשינו להוריד כ"כ אור שיבוטל הס"א ולכן ע"י המעשים טובים יש קצת הנאה להשר אכן מ"מ לא הנאה גמורה.
38
ל״טואמנם מצות התלויות בארץ גבה מעלתן עד שאם יעבור הקדושה הנמשכת מהם בחוץ לארץ דרך השר יהיה הנאה גמורה להשר לכן נאסר לעשותם בחוץ לארץ, וכל זה מבואר בחסד לאברהם ע"ש. והמשכיל יבין כי מצות התלויות בארץ נוגעין במקום קדושה אשר היא נקשרת כשלהבת בגחלת עד סבה הראשונה ב"ה, ונמשך מזה שנוכל לומר שאין חשש אם יעשה מצוה ההיא על מנת לקבל פרס, דבשלמא שאר מצות לא יגיעו להתקשר עד סבה ראשונה זולת ע"י ההכנעה שידע שאינו עושה כלום, ממילא העושה על מנת לקבל פרס הרי זה לא עשה כלום, משא"כ מצות התלויות בארץ אשר מצד עצמם גבה מעלתם אין חשש כ"כ לעשותה על מנת לקבל פרס ולזה חש ית"ש אולי ישיב משה רבינו ע"ה שרוצה לקיים אותן המצות בשביל שכר, לז"א לו הריני מעלה לך שכר. ומיושב לפ"ז מה שדקדקנו לעיל וכי עשה משה רבינו ע"ה ח"ו על מנת לקבל פרס והבן.
39
מ׳ועם דברינו נשכיל עוד טעם לאמרם ז"ל שחכמים הפקיעו לפעמים איזו מצוה דאורייתא ואמרו על זה שב ואל תעשה עדיף דבהאי גוונא יש כח להם להפקיע, ויובן עם האמור, כי כל מצות עשה צריך זהירות מעולה מאד שיעשנה בהכנעה של תכלית הידיעה שאינו עושה כלום ואם לאו אין בה ממש, ממילא מצות עשה שהוא בשב ואל תעשה דממילא יודע האדם שאינו עושה כלום רק יושב בטל אין צריך זהירות הזה, והרי ממילא מצוה זו גדולה מעלתה ואין בכלל זה שס"ה לא תעשה שהם ג"כ בשב ואל תעשה כי הלא תעשה אינו אלא אזהרה מס"א לרחק מהם ועיקר שם מצוה הוא במצוות עשה וכמש"ה כל המצוה כו' תשמרון לעשות, הרי דשם מצוה קאמר על קום ועשה אבל מצוות לא תעשה קרויה מצוה רק בלשון מושאל ואין אנו מדברים כאן רק במצוות עשה שהוא בשב ואל תעשה כגון לשבות בשבת וכדומה מאד ומתקנין בה אפילו אותן המדות הנקראים חיי עולם הבא, ויש לרמוז עם זה משרז"ל שבת מעין עולם הבא כי יש בה מצוות עשה של שביתה שהוא בשב ואל תעשה ולכן מצד עצמותה מגעת בחיי עולם הבא, משא"כ שאר המצות שצריך טירחא מעולה קודם שתהיה מגעת עד חיי עולם הבא. ומ"מ מצות שבת לפי שיש בה ג"כ מצוות עשה על קום ועשה כמו קדשהו על היין ומצות עונג שבת ודומיהן הרי שמשתלשלת קדושה זו גם בעולמות שלמטה והבן היטב, ומטעם זה אפילו מצות דרבנן כל שהוא בשב ואל תעשה גדלה מעלתה ויש בה כח לדחות קום ועשה דאורייתא והבן.
40
מ״אומכל האמור נמשך שמצות שמיטת קרקרעות גדלה מעלתה בראש המצות לענין שאין צריך טרחא להעלותה ברום המעלות כי יש בה כל המעלות שהיא ממצות התלויות בארץ וגם שכל ענינה אינה אלא בשב ואל תעשה שדך לא תזרע כו' את ספיח קצירך, ועדיף בהא מילתא שביתת השמיטה משביתת השבת כי בשבת יש ג"כ קום ועשה ובזה כולו שב ואל תעשה, ולכן כתוב בפרשה שבת שבתון שיש לדקדק בתיבת שבתון ורז"ל רצו לדרוש במסכת שבת שבתון שבות ומה נדרוש בכאן. ויובן עם האמור, כי כל השביתות גדלו מעלתן הואיל שהם בשב ואל תעשה וזו עולה עליהם כיון שאין בה כלל קום ועשה לכן נקרא שבת שבתון וק"ל.
41
מ״בובזה נבא לביאור הפרשה, אמר כי תבואו אל הארץ כו' סיפר במעלות מצוה זו, חדא, שתלוי בארץ כי תבואו כו', ואידך, ושבתה הארץ שכל מצוות עשה שבה הוא הכל בשב ואל תעשה לכן הוא שבת לה' שנוגע מצוה זו בגבהי מרומים עד ית"ש כביכול, וידוע מ"ש המפרשים על מאמרם ז"ל (אבות א, א) משה קיבל תורה מסיני דהוה ליה למימר בסיני, ופירשו כי ה' נתן התורה בסיני ללמד שעיקר התורה בא ע"י הכנעה ושפלות כמו סיני קטן שבהרים, ולכן משה קיבל התורה להיותו עניו מכל האדם, וזהו מסיני ר"ל ע"י מדת סיני, עכ"ד ממילא ה' רצה ללמד דעת את העם שעיקר התורה ומעשים טובים הוא ע"י נקודת השפלות שעי"ז מעלה המצוה עד גבהי מרומים וכמש"ל לכן נתן התורה בסיני שיבינו ישראל דבר זה ולפי"ז בשמיטה דבלאו הכי נוגעת בגבהי מרומים לכאורה אין מהצורך ללמדה מסיני.
42
מ״גוז"ש מה ענין שמיטה אצל הר סיני, דלמה הוצרך שמיטה להאמר בסיני והלא כל המצות נאמרו מסיני, המצות דייקא, דהיינו מצות מעשיות שהם בקום ועשה אלו הוצרכו ללמוד מסיני דייקא (ולא אמר בסיני), משא"כ שמיטה שהוא תלוי בארץ ובשב ואל תעשה אין צריך כלל לזהירות זה ללמוד מסיני, ועל זה תירצו מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה כו' דאף שנאמרה כל התורה מסיני הוה אמינא דאף שעיקר המצוה דרך משל שביתת שבת עיקרה בשב ואל תעשה ונדמית למדת סיני, אבל מ"מ פרטים יש בה שהם בקום ועשה ואין זה נלמד מסיני, לכן כתבה תורה בהר סיני גם גבי שמיטה להורות כמו ששמיטה כל פרטותיה מסיני ר"ל שנדמית מצוה זו בכל הפרטים שבה למדת סיני כיון שכל פרטותיה הם בשב ואל תעשה ואין בה קום ועשה כלל אף כל המצות צריך אתה להטריח שכל פרטיה אפילו אותם שהם בקום ועשה תהיה נלמדת מסיני, ר"ל ממדת סיני. ודו"ק בכ"ז היטב הדק.
43
מ״דוכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו. פירש"י ז"ל אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעת מוטת היד למה זה דומה למשאוי שעל החמור עודהו על החמור א' תופס בו ומעמידו נפל לארץ חמשה אין מעמידין אותו ע"כ. ובזה יבואר משארז"ל (בבא בתרא י.) גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר (ישעיה נו, א) שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות, ויש לדקדק למה דוקא צדקה מקרבת הגאולה יותר מכל מצות שבתורה.
44
מ״הויבואר עם נוסח הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת, שפירושו לשון הווה שנופלת תמיד, יש לדקדק דתיבת הנופלת מיותר, אך ידוע מ"ש הרח"ו ז"ל שמי שידע שיעור המדריגות וישער איך ירידת המדריגות בכל יום ויום תרד פלאים יוכל לידע מתי קץ הגאולה, כי כאשר שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו אז קומה עזרתה לנו, כי כאשר תפול כל כך עד סוף שאין מקום עוד ליפול יותר אז היא הגאולה של בעתה כמש"ה (עמוס ה, ב) נפלה ולא תוסיף, ר"ל כאשר נפלה כ"כ עד שלא תוסיף עוד ליפול דהיינו נפילה לארץ שהיא סופה דכל דרגין אז קום בתולת ישראל, אמנם אנו רוצים שיהיה אחישנה שלא תהיה הגאולה בעת שתפסק הנפילה אלא בעודה נופלת יקימנה והיינו את סוכת דוד 'הנופלת' דייקא, בעודה נופלת. ולז"א תיבת הנופלת כי זהו עיקר הבקשה דעל ההקמה בסתם אין שייך לבקש דבודאי יבא בלי בקשה, רק הבקשה על אחישנה. אך להיות כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה לכן הצדקה מקרבת הגאולה שיהיה אחישנה, כי עיקר מצות הצדקה הוא כמ"ש רש"י להקים העני באמצע נפילתו משעת מוטת היד ולא יניחו עד גמר נפילתו שאז קשה להקימו, לכן גם ית"ש יעשה כך ולא ימתין עד גמר הנפילה.
45
מ״וולז"א שמרו משפט כו', ר"ל המשפט והצדקה הם שני הפכיים, כי בענין המשפט הוו מתונים בדין וצדק ילין בה וכל המרבה להיות מתון במשפט להחמיץ הדין הרי זה משובח, והיינו משפט שמרו מלשון ואביו שמר את הדבר שענינו המתין, משא"כ ועשו צדקה מלשון עושו חושו שענינו מהירות שתמהרו בצדקה מעת מוטת היד, והטעם, כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות, ר"ל איחור הגאולה לא מקוצר ידי כי ישועתי דייקא, ר"ל מצדי הישועה קרובה לבא וצדקתי מוכנת אתי אינה צריכה רק להגתות, כי הוא בתוככם רק בסתר כענין הנסים שבגלות שהם נסים נסתרים ואינה חסרה רק שתתגלה והאיחור הוא מצדכם ותלוי בכם לכן בעשותכם צדקה במהירות תבא הגאולה במהרה.
46
מ״זובזה מיושב דלכאורה למה תלו רז"ל הגאולה בצדקה הא בהאי קרא משפט נמי כתיב משמע דתלוי בתרווייהו, ולדברינו ניחא דקרא לא קאמר אלא שהצדקה תהיה היפוך ממשפט, שזה במתינות וזה במהירות, אבל טעמא דכי קרובה ישועתי אצדקה לחוד קאי לומר דתלוי בעשיית הצדקה במהירות וכאמור.
47
מ״חואם לא יגאל באלה כו'. ארז"ל (קידושין כ"א.) באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש, הובא ברש"י ז"ל. ויש בזה ענין פנימי אל"ה סוד ל"ו סוד גדלות שהו רחמים גמורים ואז יהיה הגאולה, והיינו באלה הוא נגאל, ותיבת הוא היינו כידוע שנפרד א' מכסא ואותיות ו"ה מהשם וצריכין להמשיך סוד גאולה ע"ז, וזהו הו"א נגאל ואינו נגאל בשש, סוד תלת גו תלת סוד קטנות, כי הגאולה הוא רק בגדלות ב"ב ואמרו ויצא בשנת היובל כו' רמוז סוד לא זכה בעתה זכה אחישנה והבן. חסלת פרשת בהר
48