ערבי נחל, פקודיArvei Nachal, Pekudei
א׳וידבר ה' אל משה לאמר ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים את משכן אהל מועד כו' והבאת את השלחן וערכת את ערכו פירש"י ב' המערכות של לחם הפנים כו' ולקחת את שמן המשחה ומשחת כו' וקדשת אותו ואת כל כליו והיה קודש כו' ויעש משה כו' ויתן את השלחן כו' ויערוך עליו ערך לחם לפני ה' כאשר צוה ה' את משה. יש להקשות למאי דאמרינן אותו היום נטל י' עטרות והיה אז א' בשבת, והא קימ"ל בלחם הפנים דסידורן בשבת דוקא, ואמרינן במנחות (דף ק') סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה יניחנה לשבת הבאה שאפילו הוא על השלחן ימים רבים ואין בכך כלום. ואיך סדרו הלחם הפנים במדבר באחד בשבת.
1
ב׳וכי תאמר שהיה ע"פ הדיבור אז ונאכל הלחם בשבת ראשונה או שעשו כדין המשנה הנ"ל ונאכל בשבת שניה, א"כ קשה הא דתנן התם (דף ק:) לחם הפנים אין נאכל פחות מתשעה (יום תשיעי מאפייתו) ולא יותר על י"א, כיצד, נאפה בערב שבת ונאכל בשבת לתשעה, חל יום טוב ערב שבת נאכל לעשרה, ב' ימים טובים של ראש השנה נאכל לי"א שאין אפייתו דוחה לא שבת ולא יום טוב ע"כ, והשתא קשה ממה נפשך אם אכלו במדבר ע"פ הדיבור בשבת ראשונה א"כ נאכל לשבעה דהרי ודאי אפאו אז במוצאי שבת כי למה היה להם להקדים האפיה מערב שבת אחרי שלא נסדר בשבת וא"כ איך תני במתני' אין פחות מתשעה, ואי נאכל בשבת שניה א"כ נאכל לי"ד ואיך תני לא יותר על י"א, בשלמא בל"ז לא קשה איך תני לא יותר על י"א הא יצוייר שנאכל בי"ד כגון שנסדר בא' בשבת דקימ"ל יניחנה לשבת הבאה זה אינו דהא לא קתני ולא מיירי מתני' בנסדר שלא כמצותו, אבל כיון דבמדבר עשו ע"פ הדיבור ונאכל בי"ד ודאי קשיא איך תני לא יותר מי"א, ודוחק לומר כיון דלא הוי אלא פעם אחת לא קתני.
2
ג׳ומה שאפשר לתרץ עיין במנחות (דף צ"ה:) בסוגיא אחת שתי הלחם וא' לחם הפנים ועיין מ"ש בסוגיא זו לעיל ד' צ' לישב הרמב"ם ע"ש באורך, ונוכל לומר דעיקר הרבותא דקמ"ל מתני' דנאכל בי"א ימים אחר אפייתו היינו משום דהתנור היה כלי שרת והווה אמינא דנתקדשו הלחם ונפסלו בלינות אלו קמשמע לן דלא, וא"כ במדבר יש לומר דבאמת המתינו על שבת שניה אבל אין בזה שום רבותא דהא אחר הקמת המשכן נמשחו כל הכלים כמבואר בפסוקים הנ"ל וא"כ הלחם אחר שנאפה היה חול, וכי תאמר דהשלחן קידש את הלחם באותו יום שנסדר עליו אחר שמשח את השלחן יש לומר לפמ"ש רש"י ז"ל שם (דף ע"ח: ד"ה ר"פ) בכלי שרת שיש להם תוך מקדשין אפילו שלא מדעת בעלים אבל כלי שרת שאין לו תוך אין מקדש אלא מדעת בעלים ע"ש, א"כ למ"ד (שם דף צ"ו:) מסגרתו של שלחן למטה היה ופירש"י ז"ל שהשלחן היה חלק משני צדדיו ואין לו בית קיבול א"כ לא קידש השלחן אלא מדעת ולא היה בדעתם שיקדש את הלחם עד זמנו וא"כ ליכא בהם שום רבותא ואין סתירה לדברי המשנה ואתי שפיר.
3
ד׳ובזה יש ליתן טעם למה ששינה הכתוב בעשיית משה רבינו ע"ה לכתוב ויערוך עליו ערך לחם ובצווי כתיב וערכת את ערכו ולא נזכר לחם, וגם יש לדקדק במאי דסיים קרא כאשר צוה ה' את משה שהוא מיותר, ובאור החיים כ' על זה כמה פעמים דקרא קמ"ל שעשה משה רבינו ע"ה אף מה שאמר לו הש"י בעל פה שלא נזכר בכתוב בלשון הציווי ע"ש, וקשה בכאן מה חסר בציווי באומרו את ערכו וכבר נתבאר בפסוק במקומו כל פרטי דיניו, וגם יש לדקדק בדברי רש"י ז"ל וערכת את ערכו ב' המערכות של לחם הפנים מאי קמ"ל ומי לא ידע זאת.
4
ה׳ועם האמור יתורץ הכל, כי הלחם נסדר בא' בשבת כי השלחן לא קידשו שלא מדעת הואיל ואין לו תוך, משא"כ ב' בזיכי לבונה לא נסדר אז דא"כ היו הבזיכין מקדשין את הלבונה אחר משיחתן כיון דיש להם תוך ומקדשין אף שלא מדעת והיו נפסלים, לז"א הכתוב ויערוך עליו ערך 'לחם' דייקא, ולא בזיכין, ולז"א כאשר צוה ה' כו', ר"ל אף דבציווי כתב סתם וערכת את ערכו מ"מ בעל פה היה הציווי שלא לערוך רק הלחם, וזה שכתב רש"י ז"ל ערכו היינו הלחם, ור"ל לאפוקי הבזיכין, כל זה נראה לי לומר בדרך דרש אבל עדיין יש לעיין ולפלפל בגוף הענין וכעת לא ראיתי מי שדיבר מענין זה למה נסדר אז הלחם שלא כדין ומה נעשה בו אם אכלוהו בשבת ראשונה או בשבת שניה ועיין בכל זה. חסלת פרשת פקודי וספר שמות ספר ליקוטים שלא להוציא הנייר חלק אציג לפניך גרגיר א' מליקוטי כ"י המחבר זצללה"ה:
5
ו׳במשנה (אבות ב, א) והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. קשה, אם הכוונה קלה מעוטה בשכר וחמורה היינו מרובה בשכר א"כ איך אמר שאין אתה יודע כו' א"כ אין קלה ואין חמורה, וכי תאמר דהכי נמי קאמר שאין אתה יודע וכו' ואין קלה ואין חמורה א"כ היאך אמר מעיקרא במצוה קלה כו' הכי הוה ליה למימר הוי זהיר בכל המצות שאין אתה יודע איזו קלה ואיזו חמורה. ואם הכוונה קלה שקל לעשותה בלי צער ויגיעה וחמורה היינו שבא ע"י טורח, איפכא הוה ליה למימר, הוי זהיר בחמורה כבקלה שאין אתה יודע כו' ויש על החמורה שכר הרבה וכמאמר בן הא הא (אבות ה', כו) לפום צערא אגרא, וכי תאמר דאיפכא דאמר שלא יאמר אדם למה לי לעסוק במצוה אשר אין בה טורח ויהיה שכר מועט לא אעשה רק המצות שע"י טורח ויהיה לי שכר הרבה, לז"א הוי זהיר גם בקלה שאין אתה יודע כו' ויוכל להיות שגם על הקלה יש כ"כ שכר כמו על החמורה א"כ סותר למאמר לפום צערא אגרא.
6
ז׳גם יש לדקדק בלשון שאין אתה יודע, והוה ליה למימר ששכר כל המצות שוה. עוד יש לדקדק בכפל לשון מתן שכרן, דתיבת מתן מיותר, גם הוא תרתי דסתרי, דמתן משמע מתנה ושכרן מורה לשון שכר שכיר. ונקדים ביאור משנה (אבות א, ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס כו' ויהי מורא שמים עליכם, ודקדקו המפרשים שאין חיבור ושייכות להדדי, גם מצינו בקרא סמך הני תרתי להדדי אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד (תהילים קיב, א) ודרז"ל (עבודה זרה י"ט.) במצותיו ולא בשכר מצותיו ושם ג"כ קשה הסמיכות.
7
ח׳ויובן כל זה עם מ"ש הבינה לעתים ומהר"י מינץ בפסוק (תהילים יט, יא) הנחמדים מזהב כו' ונפת צופים גם עבדך כו', ופירשו, כי יש ב' מינים ערבים בעניני עולם הזה, חמדה ותענוג, החמדה הוא חמדת ממון רב ועושר וכלים יפים ודומיהן. ותענוג הוא מאכלי עריבות ומיני מטעמים ודומיהן. ואמנם ב' דברים אלו הם ב' הפכים, כי מיני התענוגים אין התאוה להם רק בהיות האדם חסר מהם או שיש לו מעט אבל בריבוים לא די שבטל התאוה אליהם אדרבה הוא קץ ומואס בהם וכמש"ה (משלי כה, טז) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאותו, אבל החמדה כל עוד שיתרבה העושר יתרבה יותר החמדה והתשוקה אליו וכמשארז"ל (קהלת רבה א, לד) יש לו מנה מבקש מאתים יש לו ר' מבקת ת'. נמצא שבהיות האדם חסר ממון זה אין לו חמדה ואם יהיה בתכלית הריבוי יהיה התשוקה אליו בתכלית ההפלגה.
8
ט׳ואמנם התורה ומצותיה ועבודת ה' כולה יש לה שני המעלות גם יחד, כי עם שיש בה מתיקות גדול מכל מתיקות העולם הזה כמשאמרז"ל (אבות ד, יז) יפה שעה א' בתשובה כו' ורוב המתיקות אשר בזה היה גורם על צד הטבע אשר בריבוים תתבטל תשוקת האיש, אעפ"כ יש לה גם מעלת החמדה שכל עוד שיוסיף האדם בתורה ועבודה יותר תתרבה התשוקה אליהם, משא"כ בהיות האדם ריק מתורה ועבודה אין לו תשוקה כלל וכמאמרז"ל (ברכות מ.) אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם לאו אל תשמע, וכן אמרו (אבות ד, י) אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כו', ירצה, שאם בטל האדם מן התורה אז מתמעט חשקו וגורם שיתבטל יותר.
9
י׳וז"ש (תהילים יט, יא) משפטי ה' אמת צדקו יחדו, ר"ל שיש להם ב' מיני מעלות אלו ביחד כי הם נחמדים שיש אליהם תשוקה יותר מזהב ומפז רב שבהיותם בתכלית הריבוי יש תשוקה בהפלגה ויש אל התורה יותר תשוקה עם היות ומתוקים מדבש כו', והיינו ב' המעלות ביחד, ועז"א גם עבדך נזהר בהם כו', ירצה, כי להיות בתורה ועבודה מתיקות נמרץ אשר לא יספר יומשך שע"י גודל הרגשת המתיקות שירגיש העובד תהיה בעבודה קצת חסרון, והוא, כי העבודה צריכה שתהיה בלתי לה' לבדו מצד יראת ה' שצוה עליה, וא"כ אלו לא היה כל כך מתיקות בעצם העבודה ממילא ודאי העובד לא יעבוד רק מצד יראת ה', משא"כ כיון שיש בה כל כך מתיקות ותענוג לא תהיה העבודה כל כך נקיה שתהיה לה' לבדו, לזאת צריך העובד ליזהר שעם הרגשת המתיקות אעפ"כ לא יעשה מעשה העבודה רק ליראת ה' שצוה עליה. לז"א שע"י שהם מתוקים מדבש לכן גם עבדך נזהר בהם, ר"ל שצריך זהירות מאד לבלתי צאת העבודה קצת מגדר לשמה מאחר, כי בשמרם, ר"ל בגוף שמירת המצות ועבודת ה' יורגש 'עקב רב', ריבוי התענוג, לכן צריך לזה זהירות הרבה, אלו דבריהם ז"ל בתוספת קצת.
10
י״אולז"א אל תהיו כעבדים כו' שזה נמשך באם אין האדם מרגיש מתיקות בעבודה ואינו עושה הטורח ההוא רק לקיבול פרס, אלא הוו כעבדים כו' שיעשה המצוה במתיקות גדול ולא יעשה כלל לתקות פרס, אך הוי זהיר שיהא מורא שמים עליהם שעם גודל המתיקות צריך שתזהר שאעפ"כ עיקר המעשה לא תהיה רק לצד יראת שמים, ולז"א אשרי איש ירא את ה' שאינו עושה מעשה העבודה רק מצד יראת שמים עם היות במצותיו חפץ מאד שיש לו תשוקה נמרצת במצותיו ולא בשכר מצותיו מצד הרגשת המתיקות ונועם וכאמור.
11
י״בועם האמור אני מבין מה שארז"ל (ברכות ל"ג:) על פסוק (דברים י, יב) מה ה' שואל מעמך אטו יראה מלתא זוטרתי היא ומשני אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא. ויש לדקדק, כי קושיא כזה ראוי להקשותה אנשים קטני הערך כמונו, אבל התנאים ואמוראים בעלי רוח הקודש ודאי גם אצלם היה יראה מילתא זוטרתי ומה התחיל להקשות, וגם מה שמתרץ דרק לגבי משה מילתא זוטרתי ותו הא משה רבינו ע"ה אמר דבריו לדור ההוא דור דיעה וגדולי הערך ושפיר אמר להם זאת כי אצלם יראה מילתא זוטרתי ומה מקשה.
12
י״גאכן להנ"ל יובן, כי מה דמקשה בגמרא אטו יראה מילתא זוטרתי היא לא אמרו כן לקטנות מדרגתם כמונו היום, אלא אדרבא לגודל מדרגתם אשר השיגו וטעמו נועם ומתיקות הגדול אשר בתורה ועבודה ומזה נמשך דלאו מילתא זוטרתי היא שתהיה העבודה משוללת מכוונת טעימת המתיקות ההוא ותהיה רק לצד יראת ה' לבדו עד שהוצרכו לתרץ אין לגבי משה כו' כי מעלתה גדלה עוד יותר ויותר אשר כל מתיקות ונועם נתבטל אצלו נגד קיום רצונו ית"ש והבן. וזש"ה (שיר השירים ז', ז) מה יפית ומה נעמת כו', בהיותך במדרגה כזו אשר אהבה בתענוגים, ר"ל שהאהבה דהיינו עבודת ה' יהיה אצלך בתענוגים שתרגיש נועם המתיקות בעבודתו, ועם היות זאת קומתך שאתה במדרגה גבוה כזו בהרגשת המתיקות אעפ"כ דמתה לתמר ע"ד שארז"ל (סוכה מ"ה:) מה תמר אין לו אלא לב אחד כך ישראל אין להם אלא לב א' לאביהם שבשמים, ואל זה כיון בכאן כי עם היותך מרגיש הרגשת הנועם מאד אעפ"כ תהיה בבחינת התמר שאין לך אלא לב א' לעשות העבודה רק לשם ה' וכאמור.
13
י״דואמנם על מה עשה ה' ככה שיהיה כל כך עריבות ונועם מתיקות בעבודתו עד שע"י זה צריך לאדם זהירות חדשה ומלאכה יתירה להשגיח היטב על מעשיו שלא יהיה בלתי לה' לבדו מה שלא היה כך אלו לא היה הרגשת מתיקות הזה שאז היה כל מעשי העבודה באדם לצד יראת ה' לבדו ולא היה צריך למלאכה יתירה הזו. וטעם הדבר הוא, כי באמת מגונה הדבר לעבוד לה' בשביל פרס ושידמה לאדם שיש לו אצל בוראו כלום עד שעל כן הזהיר התנא לעבוד שלא על מנת לקבל פרס, וידוע מ"ש בחובת הלבבות כי מצד טבע הנפש לא תתנדב אלא במה שיהיה לה יתרון, וא"כ האדם העובד את ה' איך יתנדב לעבודתו אם לא ע"י שידוע היות לו יתרון והוא השכר וא"כ רחוק הדבר לעבוד שלא על מנת לקבל פרס.
14
ט״ולזאת עשה ה' ככה להניח ברכת הנועם והמתיקות אל תוך העבודה ואז ודאי לא יעבוד האדם בשביל שכר, כי דרך משל אם ישכור המלך פועל לחטוב עצים ולשאוב מים וקצב לו שכרו הנה הוא עושה מלאכתו בשביל השכר ויודע שמגיע לו שכר אצל המלך, משא"כ אם ישכור המלך אדם אחד שיאכל וישתה אצלו ויתענג בשרים ושרות ותפנוקי המלך וקצב לו שכרו על כל תענוג ותענוג ודאי זה עושה מלאכתו בלי תקות קבלת שכר כי יודע שאין מגיע שכר בעד זה ואם רואה המלך נותן לו שכרו חושב בדעתו שכאשר גבר חסדו עלי לענגני בכל התענוגים כן התחסד עוד עמי ליתן לי מתנות אבל עכ"פ יודע שאין מגיע לו אצל המלך מאומה, כן הדבר הזה, אחר שיש מתיקות רב בעבודה אין השכל אנושי סובל כלל שיעבוד לתקות שכר, ולא עוד שאי אפשר כלל לעבוד בשביל שכר כי אמרו ברכות י"ז. עולמך תראה בחייך, הענין, כי עולם הבא הוא כולו תענוג שמרגיש האדם בעבודתו ותורתו הוא תענוג עולם הבא שלו, אלא שאותו התעונג עצמו הוא ביתר שאת ויתר עז ריבי רבבות מעלות ע"י שהנשמה נתפשטה מהחומר העכור אשר היה למסך מבדיל.
15
ט״זומזה יוכל כל אדם להבחין ערך עולם הבא שלו לפי ערך המתיקות שטועם בעבודה וזהו עולמך תראה בחייך. נמצא שעיקר עולם הבא הוא הוא עצמו תענוג העבודה, א"כ מי שאין מרגיש נועם מתיקות בעבודה אין במעשיו כלום רק אעפ"כ לצד שאין ה' מקפח שכר כל בריה הוא נותן לו שכר על טרחו ועמלו אבל אין המעשה ההוא נרצה לפניו כלל, נמצא לפ"ז אי אפשר כלל לאדם לעשות עבודתו ויקוה עבורה שכר, דממה נפשך, אם לא הרגיש מתיקות אין המעשה נרצה כלל, ואם הרגיש מתיקות איך יבקש שכר בעד תענוג זהו התכלית לעבודה הנמשך מריבוי המתיקות שלה.
16
י״זועל זה כוונו ז"ל במדרש שהראה ה' למשה רבינו ע"ה אוצרות של שכר כל מצוה ומצוה ואח"כ הראה לו אוצר גדול מאד ושאל זה למי אמר לו מי שיש לו משלו אני נותן לו מאלו ומי שאין לו משלו אני נותן לו מאוצר זה הגדול והוא אוצר של מתנת חינם, כיון אל האמור, כי מי שיש לו משלו שלא הרגיש מתיקות בעבודתו ולא התנדב בוודאי לעבודה אלא בשביל יתרון דהיינו השכר אין לו רק שכר מועט עבור טרחו ועמלו, אבל מי שאין לו משלו כי הרגיש תענוג נפלא בעבודה ויודע שאין מגיע לו שום שכר אזי שכרו גדול מאד בהפלגה יתירה מאוצר זה והוא נקרא מתנת חינם כי שכר טרחא אין כאן וכאמור.
17
י״חנמצא מאמר בן הא הא הוא על ב' כוונות, כוונה א', בפשוטו, על הבחינה הקטנה מי שאינו מתענג בעבודה ותהי לו העבודה לטורח ושכרו קטן שכר טרחא אעפ"כ אם טרחו יותר מתרבה השכר יותר כפי ערך הטרחא רק הוא שכר קטן הערך, ויהיה ג"כ כוונתו בהיפוך אצל הבחינה הגדולה המתענג בעבודה וכל מה שירגיש יותר תענוג תתמעט אצלו הטורח והצער של העבודה עד שבהרגישו רוב מתיקות לא ירגיש שום טורח אז לפום צערא אגרא, ר"ל כל עוד שיתמעט הצער יתרבה השכר והבן.
18
י״טואמנם היות כי כל דרכיו משפט, צריך להבין מה מקום לקיבול שכר על נועם מתיקות ותענוגים ולא עוד שיתרבה השכר יותר ממי שעמל בעבודה. יובן זאת, כי מטבע הטוב להטיב, וכביכול תענוג נפלא אצלו ית"ש בהיותו מטיב ומענג לאיש הישראלי, ממילא ממש ענין השכר כענין העבודה, כמו שהעבודה יש בה מתיקות להעובד ואעפ"כ היא עבודה לה', כן השכר הוא באמת תענוג כביכול אצלו יתב"ש ואעפ"כ הוא שכר לאדם, ממילא אין שכר זה ניתן רק לעובד בתענוג והוא מדה כנגד מדה נמצא כל דרכיו משפט והבן היטב. וזש"ה (תהילים סב, יג) ולך ה' החסד, ר"ל השכר של מתנת חינם הוא בנדבה וחסד כשמו שהוא מתנת חנם, וענינו, כי אתה תשלם לאיש, ר"ל השכר שאתה משלם ענינו ממש כמעשהו, כענין מעשה העבודה בעצמה וכאמור. וז"ש חז"ל (אבות ב, ד) עשה רצונו כרצונך, רצה לומר שתעשה לך מדרגה זו שקיום רצונו ית"ש יורגש לך תענוג כקיום רצונך ביתר שאת ועוז כדי שיעשה רצונך כרצונו שכאשר ישלים ית"ש רצונך ויענגך יהיה לו כביכול תענוג ונחת רוח כקיום רצונו והבן.
19
כ׳ועם האמור נבין פסוקי ישעיה נ"ז ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה ישאלוני משפטי צדק קרבת אלהים יחפצון למה צמנו ולא ראית כו'. ויש לדקדק, מסתמא אם בקשו שכר על הצום בקשו ג"כ על כל מצוה ולמה אם כן לא הוכיחם רק על הצום, ותו הא ארז"ל (פסחים ח.) האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני כו' הרי זה צדיק גמור. ונבין ג"כ מש"ה (משלי יד, לד) צדקה תרומם גוי (פרשו רז"ל בבא בתרא י:) אלו ישראל וחסד לאומים חטאת, צדקה שעושה העובד כוכבים חטאת הוא לו, וצריך לדקדק למה. ויובן ג"כ מאמרם ז"ל הא בישראל הא בעובדי כוכבים, ופירש"י לפי שהעובד כוכבים קורא תגר משא"כ ישראל, וצריך לדקדק איך הוכרח חילוק זה שעובד כוכבים קורא תגר ולא ישראל הלא מצינו לרז"ל (יבמות ע"ט.) ג' סימנים יש באומה זו רחמנים כו' ולא מנו חילוק זה, ותו אם העובד כוכבים יקרא תגר מדוע ימנע ה' שכרו ובבוא השכר לא יקרא תגר, וכן מצינו שביקש שלמה המלך ע"ה על העובד כוכבים בין ראוי בין אינו ראוי כדי שלא יקרא תגר מכל שכן זה שמגיע לו שכר על המעשה ההוא.
20
כ״אוכל זה יובן במה שיש להרגיש באמרם סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני ולא אמרו שאר מצות ממצות ה', ויובן עם מאמרנו, כי העושה מצוה בשביל שכר ודאי אינו מרגיש מתיקות במעשה ההוא, דאם לא כן לא היה תובע שכר עליה, ויתכן זה בשאר מצוה שנוכל לומר שיצר הרע מונעו מעשותה ולפום צערא אגרא עם היות הוא בחינה קטנה ושכרו קטן כמש"ל אעפ"כ שכר טוב יש לו כי אע"פ שאין המעשה רצוי לפני ה' מ"מ איש הישראלי בעשותו א' ממצות ה' מתקן למעלה בשורש נשמתו ומזה עצמו נמשך לו שכר, ויתכן לומר שאם עושה אותה בשביל שיחיו בניו או שיהיה בן עולם הבא הרי זה צדיק גמור, משא"כ בצדקה כי ג' סימנים באומה זו ביישנים רחמנים וגומלי חסדים נמצא מטבע הישראלים שכאשר משלים חסרון חבירו העני יקבל מתיקות כמעט גשמיים מצד רחמנות שיש לו על העני הזה ואיך א"כ ירצה שכר על הצדקה, וקמ"ל רבותא דאפילו הכי הרי זה צדיק גמור ויש לו שכר כנ"ל.
21
כ״בואמנם, ענין זה אינו רק בישראל משא"כ בעובדי כוכבים, כי הנה כח זה ניתן לישראל לבד אשר בעשותו א' ממצות ה' מתקן בעולמות אם רב או מעט כפי איכות המעשה ולכן אף בשיש לו טורח בעבודה ואז אין שכרו מאוצר הגדול הנקרא מתנת חנם מ"מ שכר מיהת איכא וממילא שפיר יכול הוא לומר שעושה המצוה בשביל שכר זה או זה דהא יש לו בודאי שכר וממילא ודאי לא יקרא תגר וידע כי שכרו אתו בעולם הבא, אבל העובד כוכבים אין לו כח זה שיתקן במעשיו איזה תיקון בעולמות לכן אי אפשר שיהיה לו שכר על מצוה שעושה זולת אם יעשה איזה מצוה ממה שנצטווה עליה אשר מטבעו חושק בה ויעשה שלא לשם שכר דאז השכר הוא מצד מתנה ולכן יצוייר שגם הוא ישיג מעט שכר עליה כפי ערכו כיון שהשכר במתנה לכן אף שלא פעל מאומה בעשייתו יקח במתנה.
22
כ״גאכן, זה לא יצוייר רק בשאר מצות שיתכן לפעמים שעם היותו עובד כוכבים מ"מ נמשך טבעו אחר א' מהמצות, משא"כ בצדקה כי בזה נבדל העובד כוכבים כמאמרם ז"ל ג' סימנים יש באומה זו רחמנים כו' והוא סימן מובהק לישראל, כי העכו"ם אין בטבעו שום רחמנות ולכן בעשותו צדקה ודאי לא יתנדב בה אלא בשביל היתרון שיגע לו, ר"ל תקות השכר, ואז אין ניתן שכר במתנה רק שכר עבור הפעולה שמתקן מעט בעולמות, ובעובדי כוכבים ליכא הא מילתא וכאמור, א"כ אין לו שום שכר בצדקה בשום אופן ואם כן ודאי יקרא תגר שהרי לא יקבל שכר ונהפך לו הצדקה לצעקה.
23
כ״דוזהו מאמרם ז"ל הא בישראל הא בעובדי כוכבים, ודוקא במצות צדקה יש הבדל זה וכאמור. וזש"ה צדקה תרומם גוי אלו ישראל, שע"פ הרוב אין ישראל עושה צדקה בשביל תקות שכר, אדרבא, מקבל תענוג בעצמו בהשלימו חסרון חבירו ואז השכר מרובה מאד מאוצר של מתנת חנם ואף אם לפעמים יתן סלע לצדקה בשביל שיחיה בנו כו' יקבל עכ"פ אותו השכר קטן הערך מצד פעולתו הטוב שפעל ותיקן בעולמות, משא"כ וחסד לאומים ודאי חטאת הוא, כי זה אינו עושה צדקה רק לקיבול שכר ממילא ודאי לא יהיה לו שכר מזה ויקרא תגר ונהפך לו לחטאת, משא"כ בשאר מצות יצוייר לפעמים שיקבל העובד כוכבים ג"כ שכר עליה כפי ערכו כגון אם נפשו חשקה באותה המצוה כי יתכן זאת לפעמים תחשק נפשו באחת ממצות ה' כישראל כי לא נבדלו בתכונות טבעם רק בג' סימנים הללו והבן.
24
כ״הואמנם מצינו ענין הצום אשר עיקר תקונו הוא רק בנפש האדם להכניעה, וכמ"ש ספרי המוסר כי הצום שקודם התשובה הוא רק בכדי שיכנע לבבו וימצא בעצמו כל חטאיו כשיפשפש במעשיו כי כל עוד יאכל וישתה רוחו גסה עליו ולא ימצא בעצמו שום חסרון אף אם פשפש במעשיו כל היום כי כל דרך איש ישר בעיניו ואי אפשר לו למצוא עונו, זולת אחר הצום בהכנע לבבו הערל, וזהו עיקר מעשה הצום, ולא שיתקן ענין הצום בעולמות וכמש"ה וכי תצומו כו' הצום צמתוני אני, ר"ל מה תקנתם בקדושה וכי תאכלו וכי תשתו שבזה יש כוונות רבות תיקונים בעולמות הלא אתם האוכלים ואתם השותים, ר"ל שאינכם מכוונים רק להנאתכם ולזה לא צוותה התורה על הצום רק ביום הכיפור לבדו שאז יש כוונה על הצום משא"כ בשאר ימות השנה, וענין הצום אשר מהתשובה הוא מענין תשובת המשקל להצטער כפי ההנאה שקיבל מהחטא וא"כ עיקר הצום הוא רק ההכנעה שימצא האדם בנפשו שאין לו אצל בוראו כלום אדרבא הוא חייב לו תמיד.
25
כ״וונמשך מהקדמה זו, שעם היות ישראל העושה מצוה לתקות קיבול שכר יקבל שכר מעט אין זה אלא בכל המצות, משא"כ בצום, כי מאחר שלאחר הצום יבקש שכר א"כ לא נכנע נפשו עדיין כלל בהיותו חושב עדיין שיש לו שכר אצל בוראו א"כ לא פעל מאומה ואין לו שום שכר וא"כ בוודאי יקרא תגר כיון שבאמת אין מגיע לו שכר כן ענין הצום לתקות שכר בישראל. וזש"ה ואותי יום יום כו' ודעת דרכי יחפצון, ר"ל יצויר אצלם במה שהם יחפצון דעת דרכי הטובים היינו קבול שכר ויהיה ממש כגוי אשר צדקה עושה והיינו באמרם למה צמנו ולא ראית היינו ענין הקריאת תגר כי הכזה יהיה צום אבחרהו אחר שלא נכנע לבבו חושב עדיין שיש לו אצלי מאומה א"כ אין לו שכר ובודאי קורא תגר כעובד כוכבים העושה צדקה והבן.
26
כ״זיוצא מכללות דברינו שיש ב' מיני שכר, כי העובד בלי תענוג מקבל שכר מועט עבור פעולתו וטרחו וזהו נקרא שכר לפום צערא אגרא, והעובד בתענוג לזה אין לו טורח ואין מגיע לו שכר ונקרא שכרו מתנת חנם, ושכר זה מרובה כענין הנותן בעין יפה נותן, ויש חילוק ביניהם, כי העובד בבחינה ראשונה יותר טוב לו לעסוק תמיד במצות חמורות אצל אשר טורח מרובה יש בעשייתן משא"כ מצות שהם קלי המעשה אשר אין בהם שום טורח יהיה השכר מעט מזעיר, אמנם העובד בבחינה הב' אשר כל עוד שיתרבה התענוג אצלו יתרבה שכרו יותר טוב לעסוק תמיד במצות שהם קלי המעשה שיותר בקל יורגש בהם בתענוג והמתיקות עבור שאין בהם שום יגיעה וטורח, אכן לפי שאי אפשר לו לאדם לעמוד על דעתו בבירור להבחין נפשו אם עובד לגמרי בבחינה זו או לגמרי בבחינה זו וגם לא כל העתים שוים לכן צריך להתחזק ולעשות תמיד הן בקלות הן בחמורות.
27
כ״חוזהו ענין המשנה שהתחלנו בפתח מאמרנו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, אף אם ידמה לך שאתה עובד בבחינה הקטנה מ"מ תזהר גם בקלות וכן להיפוך לפי שאין אתה יודע, ר"ל אי אפשר לידע בבירור בכל העתים באיזה בחינה אתה עובד ואיזה בחינה מהשכר תקבל אם מתן היינו מתנת חנם אם שכרן של מצות לכן תקיים תמיד כל מיני המצות והשי"ת יישרנו לעבודתו אמן סלה.
28