ערבי נחל, חיי שרה א׳Arvei Nachal, Chayei Sara 1
א׳תקסב
1
ב׳ויהי חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. פרש"י ז"ל בת ק' כבת כ' כו'. וביארו המפרשים, כי לא היה ראוי להזכיר שנה בכל פרט, כי האדם מתחלה חי ק', ואח"כ עוד כ', ואח"כ עוד ז', ומדהזכיר תיבת שנה בכל מנין משמע שהק' והכ' והז' היו כולם בבפעם אחת ע"ש בדבריהם. ויש לדקדק, דלשון שני חיי מיותר, ורש"י ז"ל בא לישב זאת ופירש כולם שוים לטובה, וקשיא דכבר מוכח זה מרישא דקרא בת ק' כבת כ' כו'. ובמדרש רבה בפ' זו, רבי עקיבא היה דורש והצבור מתנמנמים, ביקש לעוררן, אמר, מה ראתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינות, לפי שהיתה בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנים כו'. ותמוה, מה ענין ביקש לעוררן בדרוש הזה וכי לא אמר דרושים נחמדים אחרים ואף על פי כן נתנמנמו. ותו, מה ענין זכות הזה שחיתה קכ"ז שנה, ואם לומר שבכל אותן שנים היתה צדקת, הרי לא הזכיר צדקתה כלל, והרי החיים עצמן אין בזה זכות כי מאת ה' היתה זאת. ותו, לא דמי, דהמדינות כולם היו לה בפעם א' משא"כ השנים סדורים ובאים זה אחר זה. עוד במדרש רבה (בראשית רבה נח, א) יודע ה' ימי תמימים כשם שמעשיהם תמימים כך ימיהם תמימים. ויש לדקדק, מה שייך תמימות בימים. וגם יש לדקדק, מה ענין דדריש להאי קרא על שרה.
2
ג׳והנלע"ד לבאר כל זה, דאמר הכתוב (משלי י, כז) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה. הענין הוא, כי עולמות העליונים אינם נופלים תחת הזמן, וכידוע פי' הרמב"ם בראשית ברא אלהים. ולהסביר קצת, הנה ידוע שאין שום מציאות בזה העולם שלא יהא מציאות דק רוחני למעלה, וכל מציאות שהוא כאן דק יותר מחבירו, יורה יותר על דקות וקדושת שרשו למעלה. ולכן אנחנו רואין בזה העולם מציאות הזמן שסדור ובא מדי יום יומו, והוא מציאות רוחני אינו מושג גם כאן מציאותו רק בשכל, וזה יורה ששרשו למעלה גדול מאד ורוחני וכל יום ויום יש לו שורש למעלה כל ימי עולם עומדים כולם יחד בגבהי מרומים דברים רוחנים קדושים, אלא שלפי זה העולם השפל אינו כדאי ואינו יכול לסבול בפעם א' יותר מקדושה אחת מאלו הקדושות, לכן אין נשפע בשום פעם יותר מקדושת יום א'. ולכן זה העולם נופל תחת הזמן, כי בגמר יום א' שפעו בא יבא שפע וחיות של יום השני שאי אפשר שישפיעו שניהם גם יחד, ולכן שיתא אלפי שני הוי עלמא (ראש השנה ל"א.) שכך עלה מנין שורש הימים המשפיעים חיותם כל יום ביומו, משא"כ למעלה עומדים כל הימים יחד ואין שם עבר הווה ועתיד רק הכל הווה.
3
ד׳ובזה יובן מה שהראה הקב"ה לאדם דור דור ודורשיו (סנהדרין ל"ח:) וכן למשה רבינו ע"ה, דלכאורה איך יצויר ראות בדבר אשר עדיין לא בא, אלא לפי שלמעלה כל הדבר הטוב הכל בא ואין שם עתיד כלל וכאמור. והנה הקב"ה נתן לנו תורתו, והמדריגה הקטנה שבצדיקים הוא שבכל יום ויום מתקן קדושת שורש היום ההוא, ע"י שמקיים חובת היום ההוא וכאשר יגיעו ימי חלדו להפטר מן העולם הנה כל אותן הימים שלו הם, ומתלבש בהם כל יום בקדושת יום ההוא, וכאשר כלו אותן הימים חוזר לתחלתו להתלבש מדי יום ביומו כי הנשמה להיותה דבוקה בגוף כל ימי חייה יארע לה מאורעות הגוף ונופלת תחת הזמן אף אחר פטירתה, והראיה ממש"ה (ישעיה סו, כג) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר כו', דזה קאי על הנשמות, הרי שנופלת תחת הזמן, ולכן בכל יום מתלבשת בקדושת יום ההוא דבר יום ביומו, אלא דאף על פי כן לא יחסר לבושה לעולם, דבשלמא בזה העולם היום היוצא לא יחזור עוד, משא"כ שם שכל הימים עומדים קיימים גם יחד וק"ל.
4
ה׳ ובזה יובן הפלוגתא בחלק בענין עשרת השבטים שאין עתידים לחזור שנאמר (דברים כט, כז) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה ודריש (סנהדרין ק"י:) מה היום היוצא אינו חוזר אף הם כך, ואידך דרש מה היום מאפיל ומאיר אף הם עתידין לחזור, ובמאי פליגי, ויש לומר דמר דריש כיום הזה ימים אשר בזה העולם שאינו חוזר, ומר דריש כימים של עולם הבא וכאמור וק"ל.
5
ו׳ואמנם נודע, כי כל שורש יש לו שורש וכן עד גבהי מרומים, והעולמות משתלשלים, ומה שלמטה בסוד אחדים הוא למעלה עשיריות ולמעלה מעלה בסוד מאות ואח"כ אלפים וכן עד אין מספר. וכן בענין זה, כי שורש הראשון אשר הוא שורש ליום, הנה שרשו ומדתו למעלה שנה כמ"ש המקובלים שנה בגימטריא ספירה, ולמעלה עוד הוא סוד שבע שנים, ועוד למעלה יהיה שבע פעמים שבע, ויש מקום שיהיה בסוד עשר או עשרים וכדומה וכן בסוד מאה או אלף, עד שתמצא כי שורש כל השרשים הן הנה ששת ימי בראשית בשורשם כולל כל יום אלף שנים, ולכן שיתא אלפי שני הוי עלמא.
6
ז׳והנה, כל שנה הוא שיעור קומה א' מחולק לאברים, הם הימים, כל יום מורה לאבר פרטי, כאשר גוף האדם א' מחולק לאברים וכנודע כ"ז בסוד עולם שנה נפש. ולכן, כמו שיש מצות תלוים באבר א' מה שאין בחבירו, כן יש מצות התלוים בימים יום א' מה שאין בחבירו, וכאשר הקיפו כל ימי השנה והשפיעו אל זה העולם ניתוסף לזה העולם קדושה ממקום הכולל הנקרא שנה, ולכן יתחדשו מצות חדשות, כי נתעורר והשפיע שורש חדש הכולל, והוא ענין ר"ה והמצות התלויות בו, וכמו שתמצא איזה מצות שאינם תלוים באדם א' רק מתקיימים ע"י כלל ישראל אשר המה בכלל שיעור קומה א' כגון כהנים לוים וכדומה, כך יש מצות אשר אינם מקוימים בכל שנה אם לא ע"י צירוף הכלל כענין שמיטה ויובל וכהאי גוונא. והוא, כי כאשר יקבל זה העולם חיות כל כך ימים אשר יש בהם שבע שנים, אז נתחדש חיות מן שורש כלל הכולל סוד שבע, ולכן נתחדש מצוה חדשה, וכן על דרך זה כמה וכמה פרטים ישמע חכם ויוסיף לקח.
7
ח׳ולפ"ז נבין שיש מדריגה יותר גדולה בצדיקים ממדרגה הראשונה. כי כאשר יתקדש האדם מצד מעשיו הנה ימשוך קדושה ממקום גבוה יותר, וכן עד"ז ריבוי מדרגות כל אשר יותר יתקדש יהיה חיותו ממקום גבוה יותר עד שאפשר שיהיה חיות צדיק ממקום הכולל שנה, נמצא בכל יום מתקן שנה שלימה והרי שכר צדיק זה ותקנותיו רבים אין מספר, וכן יהיה באפשר צדיק יותר עליון שחיותו ממקום הכולל עשר שנים או מאה ואלף וכיוצא. וזש"ה יראת ה' תוסיף ימים, שע"י יראת ה' יוכל להתוסף על הימים עד שאפשר שחיות יום א' אצלו כולל אלף שנים או יותר, משא"כ הרשע אפילו שנותיו תקצורנה, כי אין מתקן אפילו יום ביומו וק"ל.
8
ט׳ומסתבר שצדיק כזה שחיותו ממקום כולל בודאי מוכרח שיחיה כך שנים בזה העולם אם יותר יותר כמו חיי שאר אנשים שימיהם באים סדורים זה אחר זה אבל לא יחסר כי חיות כל כך שנים נחלתו הוא. וזש"ה יודע ה' ימי תמימים, ואמר המדרש כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים, רצה לומר כפי ערך תמימותם וצדקותם כך ערך ימי חייהם שכל יום ויום כולל חיות הרבה שנים, ולז"א ונחלתם לעולם תהיה, ר"ל שמשך כל כך שנים יש לו נחלה בזה העולם לחיות בהן כל זמן שעומד בצדקתו במדריגה הזו הכולל חיות כולל ולא יפגום באמצע ח"ו ממילא מהחיות ההוא הכולל נשפע לזה העולם כל כך ימים פרטים זולתי אם יפגום ח"ו באיזה פעם דאז נפסק החבל וזה פשוט, משא"כ אם יהיה תמיד בצדקתו לא יופסק ע"ד שאמר רשב"י (זהר אדרא זוטא ח"ג דף רפ"ח.) אסהדנא עלי דכל יומאי בחדא קטירא אתקטרנא, ר"ל שלא היה לו בשום פעם בחינת קטנות אזי מוכרח שיחיה כ"כ שנים כפי שכולל שורש חיותו. ולזה הטעם משה רבינו ע"ה לא מת עד שנסתמו ממנו מעינות החכמה כמשארז"ל (סוטה י"ג:), והיינו לפי שהוא היה שקול נגד כל ישראל הכוללים כל העולמות וחיותו ושרשו היה מן המדריגה העליונה אשר נכלל בו כל שיתא אלפי שני, וא"כ היה מוכרח מצד מקור חיותו שיחיה כל ימי עולם לפי שהוא היה תמיד בבחינת גדלות, לכן הוכרח שיפסקו ממנו מעינות החכמה והבן.
9
י׳והיינו דאמר נמי הכא. ויהי חיי שרה, ר"ל חיותה של שרה היה מאה שנה כו', ר"ל שכל יום היה כולל מאה שנים ועשרים שנים ושבע שנים כך היה חיותה כולל, והמעיין בטעמי תורה יראה בבירור שמדריגת חיות שורשה היה ממקום הכולל קכ"ז שנים ממילא בכל יום תיקנה קכ"ז שנים. ואמר אח"כ, שני חיי שרה, ר"ל שמצד שחיותה כולל קכ"ז שנים לכן כך היו שני חייה בזה העולם השנים הפרטים וכאמור. וע"ז כ' רש"י כולם שוים לטובה, ר"ל שמצד שאנו רואין ששני חייה היו כפי שורש חיותה מוכח שלא היתה בשום פעם בקטנות רק היתה כל ימיה בחד קטירא, והיינו כולם שוים לטובה, ודו"ק.
10
י״אועפ"ז מבואר המדרש בענין רבי עקיבא, כי אדם ההמוני לא יהיה תמיד בבחינה אחת, רק יהיה בגדלות בעת תורה ותפלה אבל ייעף וייגע ונופל באותה שעה ממדריגתו, והוא אז בבחינת קטנות. ולסבה זו, הגם שהיה רבי עקיבא דורש דרושים נחמדים מ"מ נתנמנמו כי השיגם עיפוי ועייפות ובאו לקטנות, ואמר להם מוסר שכלי שראוי לאדם להתגבר שלא יהיה בשום פעם בקטנות דאנו רואין שאסתר מלכה על קכ"ז מדינות, עבור שרה שחיתה קכ"ז שנים, ר"ל שחיותה היה כלול קכ"ז, מדחזינן שחיתה קכ"ז, והיינו לפי שחיותה בכל יום היה מן קכ"ז שנה מרוב צדקותיה כך היו לה כל הקכ"ז מדינות בפעם אחת כמו שחיתה קכ"ז שנים בפעם אחת, וזה לא היה רק ע"י שלא נפלה בשום פעם ממדריגתה וכמש"ל שהיו כולם שוים לטובה, ולכן יראה כל אדם שיגיע למדה זו ודו"ק.
11