ערבי נחל, נצבים א׳Arvei Nachal, Nitzavim 1
א׳אתם נצבים היום כולכם כו' כי את אשר ישנו פה כו' ואת אשר איננו פה כו'. יש לדקדק, איך כורתין ברית עם מי שאינו שם, ודרז"ל ידוע (תנחומא נצבים ג, א) שהיו שם כל הנשמות. כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים כו' ותראו את שקוציהם כו' פן יש בכם כו'. יש לדקדק, דהאי כי אתם ידעתם הוא כנותן טעם על היפוך הדבר, דהוא נותן טעם דלכן הוצרך כריתת הברית אולי למדו ממצרים ושאר הגוים, ואם כן למה הוצרך כריתת הברית לאשר איננו פה דהיינו דורות שלא נבראו עדיין, הרי בהם אין חשש זה. פן יש בכם שורש פורה ראש כו'. ירצה בלשון שורש פורה, אולי יש מי שנשמתו משורש הטומאה ונמשך אחר העובד גלולים. ויש לדקדק, דמעיקרא חשש שלמדו ממצרים ויתר הגוים, ולחשש זה אין צריך שיהיה נשמתו משורש פורה.
1
ב׳והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך. ויש לדקדק, איך ע"י שישמע האלה יתפעל לומר שלום יהיה לו. ותו מאי כי בשרירות, דלשון כי הוא נתינת טעם, והוה ליה למימר אם בשרירות לבי. לא יאבה ה' סלוח לו כו' כי אז (לא נודע אימתי) יעשו כו' כל האלה ככתובה בספר הזה. יש לדקדק לאיזה ענין דייק הכתובה בספר הזה. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה. יש לדקדק, מה ענין הבדלה זו, ומה נתן עוד סימן הכתובה בספר התורה כו'. ואמר הדור האחרון כו' על מה עשה כו'. (יש לדקדק מה זו קושיא, הלא התירוץ פשוט כדקאמר). ואמרו על אשר עזבו כו' אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם. יש לדקדק דמשמע דלא קפיד רק על מה שלא ידעום. ויחר אף כו' הנסתרות לה' אלהינו והנגלות כו'. פסוק זה אין לו מובן לגמרי.
2
ג׳והנראה בהקדם לבאר מש"ה (תהילים מ, ז) אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי כו' לעשות רצונך אלהי חפצתי כו'. אין לכ"ז ביאור. ורז"ל דרשו במגלת ספר בתורה כתוב ורמוז עלי אל תצר את מואב מפני פרידה טובה כו'. ונראה לי לבאר זאת כי ראשית מקראות אלו (שם שם ו) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר, ופירשו כת הקדמונים ע"פ חקירת הרמב"ם ז"ל (הל' תשובה פ"ה ה"ה) בידיעה ובחירה, ורבו התירוצים, ואחד מהתירוצים הוא כי גם הבחירה לבדה בלתי סתירת הידיעה היא ג"כ אצלנו מכלל נפלאות ה'. כי רואים אנו שכל מה שברא הש"י לא ישנו את תפקידם האש שורף והמים מכבין, וכן הברואים הנוראים המלאכים עומדים ומשמשים כל אחד כפי מדריגתו וערכו, ובריאות הרעים עושים ההיפוך, כי כל אחד יש לו כחו וחיותו שנתן בו הש"י ולכן אינו יודע כלל לעשות אופן אחר, ולכן זה הנברא שהוא האדם שרואין אנו שיש בו בחירה אין זה אצלנו אלא נפלאות ה', לכן גם אף שהידיעה סותרת לה אין זה קושיא כיון שבלאו הכי הבחירה הוא מנפלאות ה' ואין לנו לחקור בעניני ידיעותיו של הש"י, כי אין חקר לתבונתו וא"א לנו להשיגו.
3
ד׳וכתב אחד מגדולי המחקרים הקדמונים, שהוא נהג בעצמו שכאשר התחיל לחקור בשכלו ולהעמיק בישוב קושיא זו העלה בשכלו כאמור כי אין חקר לתבונתו ואין לנו לחקור כלל על זה, אמנם כאשר שאלו אדם אחר שיתרץ לו קושיא זו, ולא רצה לומר לו תירוץ זה, כי יהיה משמעות הדברים בעיני השואל ההוא שהקושיא נשארה אין לה מתרץ, אלא אמר לו הנה יש אתי תירוץ רק הם דברים ארוכים מאד אי אפשר לומר לך כ"כ במהירות. ואמרו שזהו שאה"כ רבות עשית אתה כו' תרתי דסתרי והם נפלאותיך דהיינו הבחירה, ומחשבותיך דהיינו הידיעה, וישוב קושיא זו אלינו, ר"ל כשאני בעצמו חוקר זאת אזי התירוץ הוא אין ערוך אליך, ר"ל אין חקר לתבונתו, אבל אגידה ואדברה לאדם אחר כשאני רוצה לומר ישוב קושיא זו לאחר הוא עצמו מספר, עכ"ד והוא דרך מליצה.
4
ה׳ויש שתירצו קרוב לדברים אלו שביארנו, כי הידיעה מסולקת ממה שיבחור האדם לעצמו ומה שהראה הש"י לאדם הראשון דור דור כו' (סנהדרין ל"ח:) הוא שידיעתו ית"ש מקפת לפי מזגי הנשמות הנמשכות מידי דור דור, איזו מוכנת מצד מזגה לטוב ואיזו להיפוך, אבל מהבחירה מסלק ידיעתו וזה כמש"ל בפרשיות הקודמות (עיין בפרשת קרח) כי יש נשמה שמצד מזגה מוכנת לטוב ושניה לה להיפוך ואעפ"כ בשניהם יש בחירה. ולהסביר ענין זה יותר עם המבואר במדרש רבה פרשת תולדות (בראשית רבה סג, ג) הגמון אחד (מאדום) שאל לזקן אחד מי תופס המלכות אחרינו הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו, היינו כמ"ש רש"י ז"ל (בראשית כה, כו) רמז שאין עשו מספיק לגמור מלכותו עד שבא יעקב ונוטלה ממנו, אמר ההגמון ראו דברים ישנים יוצאים מפי זקן חדש ע"כ. ומאמר זה כולו תמוה, למה הוצרך להביא נייר חלק ולכתוב עליו, היה לו לומר הפסוק בפיו או להראות לו תוך ספר התורה, וכן מהו דברים ישנים יוצאין כו'.
5
ו׳ופירש בנזר הקודש כי בתורה נרמזו כל בני אדם שהיו ושעתידים להיות הטובים והרעים, כולם נקבצו באו מרומז בתורה במדריגת מעשיהם, ואע"ג דצדיק ורשע לא קאמר כדי שלא לבטל הבחירה, היינו בדיבור מפורש, כי כח הדיבור היוצא לפועל ודאי מבטל כח הבחירה, ומהאי טעמא לא נכתבו הרמזים ההם בתורה בפירוש, אבל מ"מ הכל ידוע לפניו במחשבה, והמחשבה אינה מבטלת כח הבחירה, כי המחשבה תקבל שינוי והתהפכות לפי שעדיין הוא בכח לבד, והכי נמי הרמז שבתורה הוא אחד מבחינת פרד"ס והרמז ודרש הם בסוד המחשבה לבד ומקבל שינוי והתהפכות, כי רמז ודרש יכולים להיות נדרשים לאופן אחד ולהפכו, כי כן כל דבר אשר הוא בכח לבד והוא מחשביי יתהפך לכמה גוונים בדבר והפכו.
6
ז׳ומהאי טעמא אמרינן (ויקרא רבה כב, א) שהראה ה' למשה רבינו ע"ה כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ולכאורה אם תלמיד ותיק חידש איזה איסור ע"פ דרש או רמז שבתורה ודורות שלפניו לא ידעו מזה, אטו נימא שהיה אצלם שגגת הוראה ונכשלו באיסור זה, והשתא בהמתן של צדיקים כו' (יבמות צ"ט:), אלא כי הדרש ההוא היה בכח והיה מקבל התהפכות, עד בוא התלמיד ותיק והוציאו לפועל, והסכימו לו החכמים שכן הוא דרש הפסוק הוי כאלו אז הוא שנכתב אותו הפסוק כי אז יוצא לפועל, והכי נמי כן הוא ברמזים של פרטי האנשים דורות הבאים, כל עוד שהם ברמז בסוד המחשבה עדיין הבחירה קיימת, עד עת בואו ובוחר בטוב או בהפכו דאז מוציא מכח אל הפועל עניני מעשיו, ואז גם אותו רמז הרומז עליו יוצא לפועל וכאלו אז הוא שנכתב.
7
ח׳ובזה יובן מדוע לא נכתב ערכו היקר של משה רבינו ע"ה בתורה עד סוף התורה שנכתב ביום שמת בו משה רבינו ע"ה, ולחד מאן דאמר בגמרא בבא בתרא ט"ו. שיהושע כתב אותן פסוקים אחר מיתת משה רבינו ע"ה, מדוע לא נכתב תחלה זאת, כי אף שאמרנו שהאנשים באו רק ברמז שלא לבטל הבחירה, היינו אנשים שלא היו עדיין אבל אותן שהיו בעת שנכתבה התורה באו שמותיהן ומעשיהן מפורש בתורה להיות אין להם הפסד בזה לענין בחירתם, כיון דבלאו הכי כבר הוציאו בחירתן לפועל, ולטעם זה מצינו בנח שאמר ה' דיבור מפורש (בראשית ז', א) כי אותך ראיתי צדיק לפני, והיינו כיון שכבר יצאה בחירתו לפועל, וכן במשה רבינו ע"ה גופי' מצינו בפרשת בהעלותך (במדבר יב, ג) והאיש משה עניו מאד מכל האדם כו', הרי כתבה התורה משבחיו בעודו חיים, ומדוע אם כן לא כתוב כל שבחו שם.
8
ט׳ויובן כל זה עם משארז"ל (יומא ל"ח:) כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב לא יחטא, והטעם עם מה שאמרנו, כי הרמז הרומז אליו כולל דבר והפכו ובעת בוא האדם ההוא לעולם ומוציא בחירתו לפועל אז יוצא פסוק הרומז אליו ג"כ לפועל וכאלו נכתב אז דמי. ולפ"ז לכאורה אי אפשר לצדיק לבחור אח"כ ברע וכמו כן לרשע לבחור בטוב, מאחר שמיד שהוציא מתחלה בחירה שלו לפועל כבר נכתב הפסוק ההוא על ידו ושוב אין לו בחירה. אלא דזה אינו, כי הרמז הרומז על האדם ירמוז על כל יום ויום מימיו בפני עצמו, כי כל יום הוא ניצוץ מיוחד מחלקי הנשמה שלו, ולכן אף שביום זה הוציא בחירתו לפועל ויצא גם הרמז לפועל, מ"מ יום הבא אחריו עדיין הוא ברמז בעולם המחשבה ומקבל התהפכות.
9
י׳ואמנם בכל התורה המיעוט נגרר אחר הרוב ונדון כמוהו, וכהא דתנינן (חולין כ"ט. ) רובו של אחד כמוהו, לכן כאשר הוציא רוב ימיו לפועל בטוב ונכללו ברמז הפסוק ההוא בפועל, ממילא גם מיעוט ימיו הנשארים נגררים אחר הרוב, והרי יצאו כולם לפועל ולכן שוב לא יחטא ונתבטל באמת כח בחירתו, ולטעם זה בנח שהיה אז בן ת"ר שנה ועברו רוב שנותיו ונתבטל בלאו הכי בחירתו, לזה שוב הגיד לו ה' כי אותך ראיתי צדיק לפני, כיון שאין זה מזיק לבחירתו, וכן במשה רבינו ע"ה נכתב אז בפועל והאיש משה עניו מאד כי כבר עברו אז רוב שנותיו, כי היה בן פ' שנה בעת יציאת מצרים, ואמנם שאר שבחיו לא הזכירו אז.
10
י״אוהטעם עם משארז"ל בחגיגה (ד:) על מקרא (משלי יג, כג) יש נספה בלא משפט, בעובדא דמרים מגדלי דרדקי וקאמר שם הנך שני מאי עבדי' בהו וקאמר חזינן צורבא מרבנן דלא קאים במיליה היינו תלמיד חכם עניו המעביר על מדותיו ונותנים לו אותן השנים, ולכן בהיות משה רבינו ע"ה העניו מכל בני דורו לא נודע עדיין אם עברו רוב שנותיו, כי עם היות ימיו קצובים ק"ך שנה, עדיין אולי יזדמן עובדא כזו ויחיה יותר, ולכן עדיין לא עברו רוב שנותיו ולכן אי אפשר להיות נכתב שבחיו, ואמנם שבח זה עצמו של הענוה שבו, שפיר נכתב, דבזה כבר נתבטלה בחירתו ממה נפשך כיון שעברו רוב שנותיו בענוה ודאי יהיה עניו לעולם והבן כי נכון הוא וק"ל.
11
י״בובזה יובן ג"כ משארז"ל (חולין קל"ט:) משה מן התורה מנין בשגם הוא בשר, לכאורה הדבר תמוה מאד שיבקשו רמז למשה רבינו ע"ה אחרי שמלא כל התורה וידבר ה' אל משה וכדומה, אלא לפי ששמו לא נכתב בפירוש אלא בעת היותו, אבל קודם בואו לעולם הזה עכ"פ מוכרח להיותו ברמז לבד בתורה וק"ל, ולפיכך צריך להניח גליון חלק בספר תורה להורות שהתורה היא כדוגמת נייר חלק המוכן לכתוב בו תמיד חדשות בהיותו יוצא מכח אל הפועל ע"י חכמי הדורות, והכי נמי כן הוא ברמז זה הבא בתורה וידו אוחזת בעקב עשו, המורה שיעקב יטול הגדולה מעשו ויכלהו, ואנן קיימ"ל (סוטה ט.) אין הקב"ה נפרע מהאומה עד שיתמלא סאתה, אם כן פסוק זה מרמז שאז יתמלא סאת עונות אדום, ואם כן לכאורה יש ביטול בחירה לאדום אלא דמ"מ הבחירה במקומה, כיון שאינו בתורה רק ברמז, ובעשותם הרשעות הוי כאלו אז נכתב בתורה מקרא זה וכדאמרן.
12
י״גולזה לא רצה הזקן לומר לההגמון ההוא פסוק זה בפיו או להראות לו בכתב בספר תורה, פן יתריז כנגדו לומר שאם זהו ביאור הפסוק א"כ יש ביטול בחירה, לזה הביא נייר חלק וכתב עליו המקרא הזה לרמז לו שהתורה היא כדמיון נייר חלק וכאלו עתה הוא שנכתב מקרא זה, והגמון ההוא הוטב בעיניו רמז הזה ואמר ראו דברים ישנים אשר כתובים בתורה מקדם רק יוצאים מפי זקן חדש וכאלו הוא כתב עתה המקרא הזה וכאמור עכ"ד. ובזה מובן היטב הענין שאמרנו כי הידיעה הוא התורה שהיא ידיעתו של הקב"ה, ואורייתא וקוב"ה חד, ולכן נרמזו כל דורות הבאים בתורה כי ידיעתו מקפת כולם במדריגת מעשיהם, אך לפי שידיעה זו הוא רק ברמז סוד המחשבה שהוא בכח ולא בפועל, ומקבל התהפכות כמו הרמז שיכלול דבר והיפוכו, לזאת אין הבחירה בטלה וכדאמרן.
13
י״דואמנם להבינך היטב ג"כ איך הידיעה מסולק מן הבחירה, יובן ג"כ עם מ"ש המפרשים על מש"ה (תהילים יח, כא) יגמלני ה' כצדקי כו', כי האדם אינו רק שבוחר במחשבתו בטוב וחפץ עשותה, אבל גמר המעשה ה' עוזר לו ואין זה משלו, וכמאמרם ז"ל פתחו לי כמחט כו', ומדינא לא היה מגיע לו שכר רק על המחשבה, אלא כי לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש 'כמעשהו' דייקא. נמצא גמול המחשבה הטובה ההיא הוא ממש דוגמת מחשבה ההיא, כי ה' עוזר לו להוציא מחשבתו לפועל ולמעשה, וזהו יגמלני ה' כצדקי כי הגמול הוא ממש כמו צדקי כבור ידי ישיב לי, וביאר יותר כי שמרתי דרכי ה' וגם מה שלא רשעתי היינו מעשה המצות בפועל הוא מאלהי ואין שלי רק המחשבה, ועוד חסד יותר מזה ואהי תמים עמו ואשתמר מעוני, 'עוני' דייקא, (דהוה ליה למימר מעונות), ר"ל אם כבר עשיתי עונות ואשתמר מהם שאני עושה תשובה, אזי וישב ה' לי כצדקי שנחשבים העונות כזכיות.
14
ט״ואו ירמוז דיוק תיבת מעוני, לומר שהעון מוכן לפניו והוא נסתר ממנו אז נחשב כזכיות, וכמאמרם ז"ל (יומא פ"ו:) היכי דמי בעל תשובה באותו מקום כו', וזהו שאה"כ (תהילים כב, ד) הרב כבסני מעוני ואפילו מחטאתי טהרני שלא יהיו נחשבים כשוגג אלא כזכיות, והטעם כי פשעי אני אדע שעדיין אין כחי תשש שעדיין אני יש לי ידיעה מאותן הפשעים ואיני כענין חסרא לגנבא כו' (סנהדרין כ"ב.), וגם חטאתי נגדי תמיד באותו מקום ופרק כו', לכן מהראוי שיהיה נחשב לי כזכיות עכ"ד. עכ"פ יצא לנו שענין הבחירה של אדם אינו רק על המחשבה, אבל פועל המעשה איננו בלתי לה' לבדו, ממילא אם כן ידיעת ה' המביט מה שיבחר האדם היינו מה שיבחר במחשבה כי יותר מהמחשבה אין בידו כלל לבחור, ממילא רמזי התורה על מדריגת האדם שזהו עצמו ידיעת ה' היודע מה שיבחר האדם אין הכל רק בסוד המחשבה, ומקבל התהפכות ואין נגמר הרמז ההוא לצאת לפועל עד עת בוא האדם לזה העולם, ואז הוא כאלו נכתב הפסוק ההוא והבן.
15
ט״זוזהו שאמר אדוננו דוד המלך ע"ה אחרי שהתחיל לומר רבות עשית כו' המדבר מחקירת הידיעה והבחירה וכמש"ל, הוסיף לבאר תירוץ על זה ואמר, הנה אזנים כרית לי, ר"ל כבר עשית לי הכנה להיות צדיק כאלו כרת לי אזנים שיהיו בית קיבול לשמוע דבריך ע"י שרמזת עלי בתורה מימים קדמונים, וקדמה ידיעתך על צדקי נפשי לפניך, ומטעם זה עולה וחטאה לא שאלת כי איני בגדר זה שאחטא ואביא קרבן, מאחר שמצד מזגי אני מוכן להיות צדיק, ואף על פי כן אז אמרתי כי יש חילוק בין לשון דיבור ללשון אמירה, כי לשון דיבור הוא על דיבור שיצא כבר מפי האדם ואמירה הוא במחשבה כעינן ויאמר בלבו, ר"ל אז שהייתי רק בסוד הידיעה היה רק בסוד המחשבה והרמז. ומ"ש אמרתי ולא אמר אמרת, ירמוז על מ"ש כי לא נודע אז רק מחשבתו הטובה וכמ"ש, נמצא שהיה אז הכל במחשבה לבד וברמז עד הנה באתי לזה העולם אז במגלת ספר כתוב עלי, דהוי כאלו אז הוא שנכתב הפסוק ההוא, והטעם דהא לעשות רצונך אלהי חפצתי, כי מכל מעשים הטובים אין שלי רק המחשבה והחפץ, משא"כ 'ותורתך' דייקא, ר"ל שלך הוא, מה שבתוך מעי, ר"ל מה שיוצא לפועל במעשי אברי הוא שלך, נמצא כי כל הידיעה הכל הוא בסוד המחשבה, ואם כן הבחירה במקומה וכדאמרן והבן.
16
י״זויש שתירצו על הידיעה והבחירה, כי מאחר שענין ידיעתו ית"ש הוא שמביט לסוף דבר בקדמותו ומביט בחירת זה האדם, וממילא הרי כבר אמר הכתוב (חבקוק א, ג) טהור עינים מראות ברע והבט אל עמל לא תוכל, ממילא לא הביט און שבוחר הרשע ולכן מגיע עונש לרשע כי יש לו בחירה כי הידיעה מסולק מאתו, וכי תימא אכתי איך מגיע שכר לצדיקים שאצלו יש ביטול בחירה כיון שכבר משמים הביט ה' וידע צדקו. אין זה קושיא, כי באמת הש"י משלם לו שכר רק מצד חסדו, ולא היה לנו קושיא רק על עונש הרשע כי ודאי לא יעשה עונש אלא אם כן בכח ובטענה חזקה, משא"כ השכר נותן לפנים משורת הדין, עכ"ד.
17
י״חויש פנים לזה ממה שמצינו בתחלת קבלת התורה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי כו' וההיפוך לא הזכיר כלל וכן בכמה דוכתי, ופירש רש"י שהתורה נדרשת כך מכלל הן אתה שומע לאו ולא פירש רק אופן האחד ואופן הב' נשמע ממילא, וצריך לדעת למה באמת התורה נדרשת כך, אלא שלפי שהוא טהור עינים כו' לא הביט רק באופן הטוב ולכן לא דיבר בפיו רק דבר הטוב אבל אופן הרע לא הזכיר כלל רק נדרשנו ונבין מעצמנו מכלל הן, ומה שבתוכחה נכתב ואם לא תשמעו כו', באמת כבר עמדו רז"ל על זה בקידושין (ס"א:) וביארו שהוצרך לומר כך על צד ההכרח לר' חנינא בן גמליאל כדי שיהיה תנאי כפול, ולתנא קמא דלא בעי תנאי כפול תירץ באופן אחר דהוי אמינא לא עונשא ולא אגרא יעוי"ש. ובזה יפורש משה"כ (תהילים סב, יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמענו, ירצה, הנה אנו רואין שלא דיבר ה' רק אופן אחד הוא אופן הטוב, והשנית שמענו מעצמנו מכלל הן, והטעם כי עוז לאלהים שעי"ז יש כח וטענה למדת הדין, כי עי"ז אין ביטול בחירה לרשע וכדאמרן, וכי תימא עדיין קשה על שכר הצדיק אין זה קושיא כי ולך ה' החסד כו', וכדאמרן.
18
י״טוהנה אמרז"ל (תנחומא נצבים א, א) בשעה ששמעו ישראל הקללות שבתוכחה הוריקו פניהם מי יכול לעמוד בא לו כו' ואתם בני יעקב לא כליתם. והטעם עם מה שאמרנו שהתורה הוא כדמיון נייר חלק היוצא לפועל ע"י חכמי הדורות, וכן בתוכחה נרמזו כל טובות וכמבואר בזוהר הקדוש ולכן הרמז הטוב שבהם מקיל מיד משמעות חומר המקרא ולכן אין מתקיימין הדברים ככתבן ח"ו, כי בעת יפרשו חכמי הדורות וימצאו רמז של טובות במקראות ההמה הוי כאלו אז נכתב המקרא ההוא לטוב, והוקל עי"ז העונש המבואר במשמעות המקרא ההוא, ועי"ז ישראל מתקיימים וק"ל.
19
כ׳ובכן נבא אל ביאור פסוקי הפרשה, אמר אתם נצבים כו' ואת אשר איננו פה, היינו כי בשעת מתן תורה היו כל הנשמות שהיו ושעתידין להיות כי כולם רמוזים בתורה ומשם נמשך חיותן, ולכן גם בברית זה שכרתו ברית חדשה על כל התורה היו שם כל הנשמות. וביאר למה הוצרך לחזק הברית כ"כ, כי אתם ידעתם אשר ישבנו בארץ מצרים, קאי גם על הנשמות שיצאו מתוך קליפת מצרים ומתוך קליפת ז' עממין, ומשום הכי יש חשש פן יש בכם שורש פורה, ר"ל אותה הנשמה הנמשכת מהרע כמו שביארנו בפרשת קרח ובפרשת ויגש שממשכת נשמה אחת חלק הרע, נמצא שיש בה שורש פורה הקליפות ומתאוה לעבור על התורה.
20
כ״אאלא דביארנו שם דאפילו הכי יש בחירה כי יש בה כל הטוב בכח, ויש חשש פן בראות האדם בעצמו איך לבבו פונה מה' מזה יבין שנשמתו הוא שורש פורה ויתיר לעצמו לעבוד עבודת גלולים ולעבור על התורה, מאחר שהוא משורש פורה אם כן כבר קדמה הידיעה על מזג נשמתו שיהיה רשע וכמש"ל בד"ה ויש שתירצו קרוב לדברים, והידיעה היינו התורה, ואם כן נרמז בתורה שיהיה רשע ובטל הבחירה, מזה יתיר לעצמו להיות רשע באומרו שאין לו בחירה ולא יודה במש"ל דמה שאין בתורה רק ברמז יקבל שינוי והתחלפות מאחר שאינו רק בכח ובמחשבה, וגם לא יודה במ"ש לעיל דאין חקר לתבונתו ואין הידיעה מבטלת הבחירה, אלא יאמר שבאמת הידיעה מבטלת הבחירה ובאמת אין עונש, כך יש לנו חשש, דאי משום הנשמות הקדושות לא היה צריך לחזק כ"כ את הברית דמעצמם יקיימו התורה, משא"כ השורש פורה חוששני שיתיר לעצמו מטעם שיאמר שנתבטלה בחירתו ואין לו עונש.
21
כ״באלא דלכאורה גם בזה אין חשש, דהא בלאו הכי יש לומר תירוץ האחרון דלעיל, דוהבט אל עמל לא תוכל והידיעה מסולק מרע, וכמו שביארנו אחת דבר אלהים שלא דיבר בפירוש אופן הב', לז"א והיה בשמעו את דברי האלה כו', ר"ל ע"י ששמע דברי האלה לא יודה על האמת שזהו על צד ההכרח, משום תנאי כפול לר"ח בן גמליאל ולת"ק כדאית ליה, אלא יוכיח מזה דגם בזה יש ידיעה, ומה שאמר הכתוב יתברך בלבבו שלום יהיה לי שלא יקבל עונש, והטעם כי בשרירות לבי אני הולך, ר"ל כיון שהוא חושק לזה הרי הוא שורש פורה ויש בו ידיעה שיהי רשע ורמוז בתורה ונתבטלה בחירתו, ולא יאמין שדברי התורה מקבלים דבר והיפוכו, ובכל עת שמוציא מעשיו לפועל הוא ככותב אותו הפסוק.
22
כ״גוהנה האמת הוא דבחירה לא נתבטלה ומגיע לו עונש, ולא די שלא הועיל לעצמו בסברתו זו אלא אדרבא קלקל לעצמו, דהא כתבנו דמהאי טעמא אתם בני יעקב לא כליתם, כי דברי תורה מקבלים דבר והיפוכו, ולכן רמזי הטובות מפסוקי האלות מקילין חומר משמעות הכתובים, ממילא כיון שנודע שמדותיו של הש"י הוא מדה כנגד מדה, לכן זה שהרשיע להתיר לעצמו להיות רשע ע"פ סברתו שדברי הכתובים לא ישתנו, ממילא יתנהגו עמו כסברתו ויקבל ענשו ככל הכתוב בפסוקי האלות, וז"ש לא יאבה ה' סלוח לו כי אז, ר"ל ע"י שיאמר כן בלבו יגרום שיעשן אף ה' בו ורבצה בו כל האלה 'הכתובה' דייקא, שלא יהיה לו שום קולא אלא ככל הכתוב, כיון דסבירא ליה דאי אפשר לקבל שינוי וכנ"ל, והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל, דאלו בהם נאמר ואתם בני יעקב לא כליתם, כי אין מגיע עליהם כחומר משמעות אלות הכתובים וכאמור, משא"כ זה יובדל מהם לרעה ככל אלות הברית 'הכתובה' דייקא וכאמור.
23
כ״דואמר הדור האחרון כו' שיהיה קשה להם קושיא הנ"ל על מה עשה ה' ככה כו' מה חרי האף הגדול הזה דייקא, ר"ל שהביא כל האלות המפורשות במשמעות הפסוקים, הרי קיימא לן כי אתם בני יעקב לא כליתם מחמת רמזי הטובות אשר בכתובים ההם, ואמרו על אשר עזבו כו' אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם, ר"ל שהורו לעצמם היתר היפך האמת שהרשיעו לעבוד עבודת גלולים ע"י שאמרו שכבר יש עליהם ידיעה על זה שיהיו רשעים ושיעבדו עבודת גלולים, וזה חלק אדם רשע מאלהים שנחלק לו ואי אפשר לשנות הבחירה, אבל זה שקר, דבאמת לא ידעום ולא חלק להם, ולכן נמדד מדה במדה ויחר אף כו' להביא את כל הקללה הכתובה וכאמור.
24
כ״הולכן הנני מזהיר אתכם בל תתירו לכם בסברתכם זו שהידיעה ביטלה הבחירה, אלא תדעו ותבינו שעדיין הבחירה קיימת כי הנסתרות לה' אלהינו, ר"ל הידיעה הוא בסוד המחשבה לבדה שנקרא נסתר, ומשום הכי אינו בתורה רק ברמז ובהסתר, ולכן הנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה שלא נתבטל בחירתנו. וגם רומז תירוץ השני שאין לנו להרהר על עניני ה', כי אין חקר לתבונתו ואין לנו רק להשתדל לחזק בחירתנו לטוב, וזהו הנסתרות לה' אלהינו שדרכיו נעלמים ונסתרים מאתנו מלהבינם, ואין לנו רק הנגלות להשתדל להחזיק בחירתנו לעשות את כל דברי התורה הזאת.
25