ערבי נחל, נצבים ג׳Arvei Nachal, Nitzavim 3
א׳תקס"א
1
ב׳אתם נצבים היום כולכם כו'. פירש"י מלמד שכינסם כו' ומ"א למה נסמכה כו' ובמדרש הביאו המפרשים אתם נצבים היום בראש השנה, ויש לדקדק מה ענין ראש השנה לזה, ופירש בתולדות יעקב יוסף על זה ואבארהו בתוספת נופך, דהנה ארז"ל (ירושלמי נדרים ט, ד) ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, והוא מצות עשה שיהיה אחדות ושלום בישראל, וכמש"ה (משלי ג, ל) אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה, ויש עוד סגולה אל האחדות בימים הללו שעי"ז נזכה בדין בבית דין של מעלה בימי הדין, וכנודע חבור עצבים כו' משא"כ חלק לבם ונפקא מינה בין כל השנה ובין הימים אלו לענין האחדות הוא משארז"ל (יומא פ"ז.) רב היה ממצי נפשיה לההוא טבחא אף שהטבח פגם נגדו, כשראה רב שאין לו שכל לפייסו השתדל רב עצמו לפיוס, ובזה יש נפקא מינה, דבשלמא בכל ימות השנה אין בזה רק עשה ולא תעשה, משא"כ על מי שפגם נגדו רשאי אני לשנאתו, וכמש"ה אם לא גמלך רעה, משא"כ עכשיו שהוא מצד הסגולה לזכות בדין וק"ל.
2
ג׳והנה תיבת כולכם מורה יש אחדות וכולם בלב אחד, אכן יש ג"כ חסרון במשמעות תיבת כולכם, כמ"ש רש"י ז"ל פרשת דברים (א', כב) ותקרבון אלי כולכם, ולהלן הוא אומר ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם כו' אותה קריבה היתה הוגנת כו', הרי דלשון כולכם מורה דכל אפין שוין, שאין עמי הארץ מכבדין לתלמידי חכמים וילדים לזקנים, ולזה אמר אתם נצבים היום בראש השנה, ר"ל שיהיה לכם תקומה (כדברי מ"א שהביא רש"י ז"ל דנצבים היינו תקומה) בראש השנה בדין אם יהיה כולכם לפני ה' אלהיכם, ר"ל שתהיו באחדות, אך לבל תטעו שאני מתיר לכם ג"כ משמעות הב' של תיבת כולכם, דהיינו שיהיה כל אפין שוים, לזה אמר ראשיכם זקניכם ואח"כ כל איש ישראל, אף שיהיה אחדות, מ"מ לא יהיה בכם כל אפין שוין אלא החשוב חשוב קודם וק"ל.
3
ד׳פן יש בכם איש או אשה כו' אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלהינו ללכת לעבוד כו'. קשה איך נחשדו אותו הדור בעיניו שיעלה בלבם לעבוד עבודת כוכבים ואם בא להוכיחם היה לו להוכיחם בשאר דברים. ולפשוטו יש לישב משום דיש לדקדק עוד דתיבת ללכת מיותר, ואטו במקומו מותר לעבוד עבודת כוכבים. ויש לומר על פי משארז"ל כך הוא דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שלבסוף אומר לו לך עבוד עבודת כוכבים והולך ועובד, ור"ל שאף אם היצר הרע מסיתו רק לדבר קל לא יאבה לו, כי עיקר כוונת יצר הרע שאותו דבר קל הוא הליכה והכנה לעבודת כוכבים כאמור, ולה אמר פן יש כו' אשר לבבו פונה היום מעם, ר"ל אף שאינו רק פניה בעלמא מאת ה' תקפיד מאד, כי הוא ללכת לעבוד כו', ר"ל שהוא הליכה והכנה לעבודת כוכבים ח"ו.
4
ה׳או יראה על פי ששמעתי ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו (תהילים ח, ו), שכל זמן שמקיים האדם שויתי ה' לנגדי לא יבא לגאות ובקשת הכבוד בהיותו עומד לפני מלך גדול. אבל אם מסיח דעת אפילו מעט והיינו ותחסרהו מאלהים, אזי תיכף וכבוד והדר תעטרהו, ואחז"ל (סוטה ד:) כל המתגאה כאלו עובד כוכבים, ולזה אמר אם לבבו רק פונה מעם ה' אזי הוא ללכת לעבוד עבודת כוכבים כי יתגאה וכאמור, גם לפשוטו יש לומר דלאו דוקא על עבודת כוכבים כיוון משה רבינו ע"ה בזה, דבאמת לא נחשד אותו הדור בעיניו על זה בהיות ידעו נפלאות ה', אלא כיוון על שאר עבירות שהם ג"כ חמורות כעובדי כוכבים, כענין חילול שבת וכל המתגאה וכל הכועס וכל המעלים עין מן הצדקה וק"ל.
5
ו׳ועל דבר זה פירשו המפרשים מ"ש בתוכחה ועבדתם שם אלהים אחרים אשר לא ידעת, שיש לדקדק, חדא, הרי שם כתובים עונשים על עבודת כוכבים ומה זה העונש, ותו שח"ו שיעבדו ישראל עבודת כוכבים בגלות, וכבר נתעוררו חז"ל על זה, ותו מאי אשר לא ידעת מאי נפקא מינה בעבודת כוכבים אם היא ידועה או לא. ופירשו דבאמת הוא רחמנות גדול ודבר מר בהיות לאחר מות האדם מראין לו חתם ידו כתוב בו שעבד עבודת כוכבים כל ימיו, והוא יזעף לבו שם וצועק שלא עלה בלבו אפילו הרהור עבודת כוכבים, ואומרים לו שעבר על דברים הנ"ל שנחשבים כעבודת כוכבים, וזה דבר מר כי אם ח"ו יעבוד איש עבודת כוכבים יודע ומכיר עונו ועלול לשוב ולסגף עצמו בסיגופי מות, בידעו כי רע ומר עוזבו את ה' ורע עליו המעשה שעשה, משא"כ זה שעבד כוכבים ואינו יודע כלל שהוא עובד כוכבים אין עולה בלבו כלל לשוב וזהו אשר לא ידעת וק"ל.
6
ז׳והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כו'. קשה מאיזה טעם יתברך. גם לשון כי בשרירות אינו מובן, דמשמע שהוא נתינת טעם דעל ידי שילך בשרירות לבו ויוסיף חטאי שלותא על זדוניתא יהיה לו שלום, ונהפוך הוא. לא יאבה ה' סלוח כו' יש לדקדק, דכל אלה הם דברים פשוטים ומה חידש משה רבינו ע"ה בזה, וגם לשון כל מיותר והיה די באומרו ורבצה בו האלה כו'. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה. יש לדקדק דתיבת לרעה מיותר, דזה מובן מעצמו כשאומרים על איש שראוי הוא להיות נבדל מעדת ישראל אזי הוא לרעה ולא לטובה. עוד יש לדקדק בשנותו כאן את לשונו דמתחלה אמר כל האלה הכתובה בספר הזה דמשמעותו ספר דברים, והיינו התוכחה של כי תבא, וכאן אמר בספר התורה הזה, דמשמעותו של בחקותי שאינו בספר הזה רק בספר תורה הזה.
7
ח׳ואמר הדור האחרון כו' על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה ואמרו כו'. יש לתמוה בכל זה, כי קושיא זו ותירוץ זה המה דברים פשוטים למאד ומה חידש משה רבינו ע"ה בזה, וגם אומרם מה חרי כו' אינו מובן דמסתמא אם כעס הש"י היה לו על מה לכעוס. גם יש לתמוה בזה דסיים ויחר אף ה' כו' להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה, מדוע כאן שינה ואמר בספר הזה כמו בפעם ראשון, ומדוע רישא וסיפא בספר הזה ומציעותא בספר תורה הזה, גם תיבת כל מיותר. והנה בדרושים הקודמים כבר יישבנו כמה דקדוקים מזה וכאן נתרץ בדרכים אחרים בע"ה.
8
ט׳נקדים מ"ש הפסוק בפרשת תבא (דברים כח, סא) גם כל חלי כו' פירש בעל הטורים כל חלי בגימטריא צ"ח קללות אלו שבמשנה תורה ע"ש, משמע שמפרש כך דתוכחת תבא נקרא כל חלי עבור נכללו בו כל העונשים כולם גם יחד לעוברי רצונו, משא"כ תוכחת בחקותי אין בו רק מ"ט קללות, ועל זה אמר קרא גם כל חלי, ר"ל אלו צ"ח אשר לא כתיב בספר התורה הזה, ר"ל אף שבתורה דהיינו בתוכחת בחקותי אינם כתובים אפילו הכי יעלם עליך כו'. וצריך להתבונן, חדא, דמדוע באמת בתוכחת בחקותי לא נזכרו כל העונשים רק מ"ט ובפרשת תבא נזכר הכל, ותו דבפרשת בחקותי סיים ואף גם זאת כו' הרי בהדיא דכליון ושמד אי אפשר, משום דלא ישלח כל העונשים אלא ישאר מקום הרווחה שיוכלו עמוד, ובפרשת תבא אמר גם כל חלי כו' עד השמדך משמע כליון ושמד ח"ו וזהו דבר שאי אפשר וכאמור.
9
י׳ונקדים תחלה לבאר פסוקי דוד המלך ע"ה (סי' ק"ט) בהתפללו על שונאיו דואג ואחיתופל אשר אמרו עליו שהוא איש דמים ואמרו לו (סנהדרין ק"ז.) הבא אל אשת איש מיתתו במה ודנו אותו בחיוב מיתה ח"ו, והתפלל עליהם אלהי תהלתי אל תחרש כו' תחת אהבתי ישטנוני, יש לדקדק דמשמע ע"י שאני אוהבם בשביל זה הם שנאוני, ובאמת אדרבה רבותא הוא דודאי אם היה הוא שונאם פשיטא שגם היו שונאים לו, והיה לו לומר אף שבאהבתי ישטנוני, ותו דתיבת תחת אין לו מובן, דמשמעותו שאהבה מלמעלה ושנאה רבעה תחתיו, והיה לו לומר בעבור אהבתי ישטנוני וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי גם בזה הדקדוקים כנ"ל הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו יש לדקדק דארז"ל אלו מיימינים לזכות כו', הרי דלשון ימין במקרא הכוונה על היפוך זכות, ואם כן איך יאמר כאן שאפילו השטן ילמד עליו זכות והוא היפוך כוונתו ורצונו, בהשפטו יצא רשע (יש לדקדק דהיה לו לומר יצא חייב) ותפלתו תהיה לחטאה יש לדקדק איך יתהוה חטא מתפלה. יהיו ימיו מעטים כבר הזכרתי במ"א שיש דרש בזה שלא ילינו דינו, כי קי"ל בסנהדרין (ל"ב.) דיני נפשות גומרים בו ביום לזכות וביום המחרת לחובה, כי מלינין את הדין, דלמא איכא דחזי ליה זכותא, וכן גם בבית דין שלמעלה, אף ששם ליכא סברא זו דשם אין צריך כ"כ ישוב דעת לחפש זכות כי הכל גלוי שם, מ"מ שמא יתפלל זה בתוך כך מעומקא דלבא ע"י שיתעורר מעצמו בבכי ע"י הדין שנתעורר עליו בבית דין שלמעלה, אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי (מגילה ג.) וע"י התפלה יהיה לו מליץ אחד, והוי ג"כ דלמא איכא דחזי ליה זכותא, ולזה התפלל דוד המלך ע"ה שימי משפט של דואג יהיו מועטים שלא ילינו דינו, כי חש פן בת דינא בטל דינא (סנהדרין צ"ה.), ויש לדקדק אם הנימוס להלין הדין איך התפלל שלא יעשו כמנהגם ודינם. והנה התפלל דוד המלך ע"ה עד עתה שיהיה נידון דואג בדיני נפשות ואח"כ התפלל שיהיה נידון גם דיני ממונות ואמר ינקש נושה לכל אשר לו ויבוזו זרים יגיעו אל יהי לו מושך חסד, ויש לדקדק מדוע תחלה בדיני נפשות לא יאמר זאת שלא יהא לו מושך חסד, ונבאר כל זה באופן נאות ומחודד בעה"י.
10
י״אונקדים גמרא דספ"ק דסנהדרין (י"ז.) אמר רב כהנא סנהדרין שראו כולם לחובה פוטרין אותו מאי טעמא כיון דגמירי הלנת דין דלמא איכא דחזי ליה זכותא והני תו לא חזו ליה ע"כ. הפשוטו הוא דכיון דכלם ראו לחובה, מסתמא שוב לא ימצאו זכות. אכן המפרשים הקשו, חדא, מאי קאמר מאי טעמא, הא הטעם פשוט משום דכתיב (במדבר לה, כד) ושפטו העדה והצילו העדה דבעינן עדה שופטת ועדה מצלת (סנהדרין ב.) ובהא ליכא עדה מצלת, ותו מאי טעמא קאמר הני תו לא חזי זכותא הא קיימא לן המלמד חובה יכול ללמוד זכות, הרי דיצוייר במי שלמד חובה שאף על פי כן ימצא זכות אח"כ, משום דמצות עשה למצוא זכות לישראל בכל האפשר, כמ"ש והצילו העדה.
11
י״בופירש בספר עין יוסף פרשת בראשית דהכי קאמר דבאמת משום הכי פוטרין אותו משום דבעינן עדה מצלת וליכא, אלא דר"כ דאמר מאי טעמא הוקשה לו מאי טעמא פוטרין מיד, הא קיימא לן דמלינין הדין משום שמא ימצא אחד זכות, אם כן גם הכא נהי דהשתא ליכא עדה מצלת, מ"מ דלמא אחר ההלנה ילמד אחד זכות ויהיה עדה שופטת ועדה מצלת ויתחייב, לזה אמר כיון דגמירי הלנה דלמא איכא כו', ר"ל כיון דעיקר מצות הלנה הוא רק משום אולי ינצל ע"י זכות שימצא לו, והני אסור להם ללמד זכות כיון דע"י הזכות שימצא אחד מהם יתחייב והוי האי זכות חובה, וקיימא לן בדיני נפשות המלמד זכות אין יכול ללמד חובה, ואם כן ההלנה לא יועיל, משום הכי אין צריך כלל הלנה ופוטרין מיד עכ"ד ע"ש עוד שכתב גם בבית דין שלמעלה כך הוא, דאם ראו כולם לחיבה פוטרין ע"ש.
12
י״גוהנה דואג נקרא בפסוק (מלכים) (שמ"א כא, ח) אביר הרועים פירש"י ראש הסנהדרין, וקיימא לן (סנהדרין י"ח:) לא תענה על רב, ממילא כשלימד דואג חובה על דוד המלך ע"ה לומר שחייב מיתה ח"ו, ודאי הוכרחו כולם לומר כך, ואם כן ראו כולם לחובה, ואם כן היה זכאי היפך כוונת דואג, ולזאת התחכם דואג והתחיל למצוא עליו איזה זכות בכדי שלא יהיה כולם לחובה, אולם לא לימד את הזכות האמיתי עליו, כמשארז"ל (שבת נ"ה:) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, כי ירא לומר האמת כי כשישמעו כל הסנהדרין דברי אמת יודו לדבריו, ויהיה כולו זכאי, אלא התחכם וצידד בזכותים של שקר בכדי ששום אחד לא יודה לו. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה עד מה כבודי לכלימה, ר"ל שהזכות הזה והכבוד אין הכוונה רק לכלימה כנ"ל, כי באמת תאהבון ריק, רצה לומר שרוצים חיובי, ומשום הכי מזכים כדי שיהיה חייב, והראיה תבקשו כזב סלה ברצותכם ללמד זכות אתם מסתירים הזכות האמתי, רק מבקשים אתם זכות של שקר וכזב כאמור וק"ל.
13
י״דוהנה ארז"ל (סנהדרין צ.) דואג ואחיתופל אין להם חלק לעולם הבא שהיו רשעים גמורים, לכן לא מצא דוד המלך ע"ה מקום להתפלל עליהם שיצאו מחויב בבית דין של מעלה, דכיון שאין להם שום זכות א"כ יהיו בית דין של מעלה רואין כולם לחובה ויפטרו, אך אחרי שעשה דואג הדבר האמור שבכוונה לימד זכות כדי שיצא דוד המלך ע"ה חייב, והיה נגלהו זכות אבות ואהבה וטובה אבל תחתיה תעמוד הבהרת דשנאה רבעה תחת אהבה ורעה תחת הטובה, והיות דרכו של הש"י מדה כנגד מדה, לכן מצא דוד המלך ע"ה מקום לבקש שיצא חייב בבית דין של מעלה שישולם לו כמעשהו שיהיה לו ג"כ אחד מלמד זכות בכוונה שיצא חייב, אך ודאי בית דין של מעלה לא יכון לעשות כזאת, כי שם דנין דין אמת, וכשאין לו זכות מי ילמד זכות עליו, לכן ביקש שימנה ויושיב הש"י בדינו של דואג גם איזה רשע ושטן בכדי שהוא יעשה הדבר הזה שלימד זכות כדי שיצא חייב, וכאשר עשה כן יעשה לו.
14
ט״ווהיינו דקאמר תחת אהבתי ישטנוני, ר"ל תחת האהבה רבעה שטנה תחתיה, דכוונת הלומד זכות שימשך מזה חיוב וישימו עלי רעה תחת טובה, ושנאה תחת אהבתי היינו כנ"ל, שלמעלה נגלה אהבה וטובה ותחתיו רבעה רעה ושנאה, לכן תן לו כפעלו והפקד עליו בדינו רשע ושטן שיעמוד על ימינו, ר"ל שילמד זכות עליו בכדי שיצא חייב וק"ל.
15
ט״זאולם עדיין לא הועיל, דהא איכא למיחש כשילינו את דינם משום דלמא תוך כך יתפלל ויהיה להם אחד מלמד זכות ומליץ בבית דין, ואם כן ע"י שגם תחלה לימד אחד זכות אם כן יהיה לו ב' מזכין, ושמא עי"ז יזכה בדין. לזאת נתן עצות שלא יועיל גם זאת, דהנה עיין בסנהדרין (מ"ג:) גבי אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד זכותו נשתתק כו' ע"ש ובפרש"י ז"ל, ויש לומר לכאורה בזה דאם אחד שהיה מלמד זכות וסילק את עצמו מן הדין קודם גמר הדין שאחר ההלנה, אזי סותרין הדין וצריכים להושיב דיינים מחדש כמ"ש רש"י ז"ל בלשון האבעיא ע"ש, ואף דקאמר שם במי שזוכה ומת רואין אותו כאלו הוא חי ועומד במקומו, היינו משום שלא סילק את עצמו מהדין מדעת עצמו, משא"כ זה שסילק את עצמו בכוונה איך ימנו אותו במנין המזכין וק"ל אכן מי שלימד חובה אם סילק את עצמו אין דינו נסתר כי מלמד חובה אינו חשוב כ"כ שיסתר דינו בהסתלקו.
16
י״זוממילא זה הרשע שילמד זכות על דואג ואחיתופל כדי שיצאו חייב, הוי האי זכות חובה, ממילא אם יסתלק מהבית דין קודם ההלנה, אין הדין נתבטל בשביל זאת, ואם כן נשאר על כל פנים שם כולם מחייבין, ועתה לא יועילו בההלנה, דנהי שיתפללו ויהיה להם מליץ אחד, אדרבה זכות זה יהיה חובה להם דהא נשאר בבית דין כולם מחייבין, ואם כן אף אם יהיה אח"כ ע"י התפלה מליץ אחד לא יועיל, והיכא דאין פעולה בהלנה אין מלינין כלל כדברי העין יוסף הנ"ל בפירוש דברי רב כהנא, ואם כן אחר שיסתלק הרשע שלימד זכות מהדין, יצאו דואג ואחיתופל תיכף מחויב מהדין בלי הלנה.
17
י״חוהיינו דקאמר בהשפטו יצא רשע, ר"ל ביום הראשון קודם ההלנה תיכף בהשפטו יצא ויסתלק אותו הרשע שלימד זכות, ואם כן ותפלתו תהיה לחטאה, ר"ל לא יועיל כי יפגע בתפלה כי אדרבה תפלתו תגרום קצת קלקול, מאחר דקודם התפלה נשאר בבית דין כולם מחייבין, ואח"כ יש מזכה ואם כן יהיו ימיו מעטים שלא ילינו דינו כלל. ובתר הכי קאמר הנה כל זה שבקשתי שיהיה עליו אחד מלמד זכות הוא רק בעת שיהיה נידון דיני נפשות, דשם כשרואין כולם לחובה פוטרין, אבל בעת כי ינקש נושה לכל אשר לו ויבוזו זרים יגיעו, ר"ל שיהיה נידון דיני ממונות, אל יהי לו מושך חסד כלל, ר"ל שלא יהיה לו אף מלמד זכות, כיון דבדיני ממנות אף אם רואין כולם לחובה יצא חייב, מוטב שילמדו כולם חובה עליו. ודו"ק כי הוא חריף בעז"ה.
18
י״טוהנה בש"ס דסנהדרין ובפוסקים מבואר כל החילוקים לענין דיני נפשות בין ישראל ובין בני נח. ונדבר מהאי דינא דרב כהנא בסנהדרין שראו כולם לחובה אם גם בבני נח דינא הכי, ויראה דדין זה תלוי בשני הביאורים שיש בדברי רב כהנא, דלפי הפשוטו נוהג גם בבני נח יש לעיין דלכאורה בבני נח אין צריך הלנה כלל וע"ש בעין יוסף, ומ"מ יש לומר אף אי נימא דהלנה אין צריך, מ"מ צריך על כל פנים מתינות בדין שיצא לאור אולי יש זכות והני לא חזי וק"ל כיון דבעי הלנה דלמא איכא דחזי ליה זכותא והני לא חזי, ואי משום קושית המפרשים הנ"ל שהקשו למה לא ימצאו זכות כיון דמצות עשה הוא והצילו העדה לא קשה מידי, דבבני נח אין זה מצות עשה כלל, ועיקר קרא דושפטו והצילו לא נוהג בבני נח, דהא קי"ל (סנהדרין נ"ז:) בן נח נידון בדיין אחד דלא בעי כלל עדה שופטת ועדה מצלת, ומ"מ אף דדי לו בדיין אחד אף על פי כן כשיש בדינו בית דין שלם ורואין כולם לחובה י"ל דפוטרין, וכן מבואר בעין יוסף שם במ"ש על פ' ה' משמים השקיף כו' היש משכיל כו', ולכן כיון שאין בזה מצות עשה אמרינן דהני תו לא חזי ליה זכותא, נמצא טעם הפשוטו שבדברי רב כהנא שייך בבני נח ולא בישראל משום קושית המפרשים דבישראל שפיר חזי ליה זכותא כיון דמצוה הוא, אבל כוונת רב כהנא כפי הביאור של העין יוסף הנ"ל דעיקר הפטור משום והצילו העדה דבעינן עדה מצלת, זה אין שייך רק בישראל, משא"כ בב"נ דלא צריך גביה כלל עדה מצלת, דהא נידון בדיין אחד וכאמור.
19
כ׳ולפי זה נראה לי דשני הפירושים אמת, דתרווייהו טעמי איצטריך, דטעם הפשוטו אינו שייך רק בבני נח ולא בישראל, וטעם השני אינו שייך רק בישראל ולא בבני נח. והיוצא מזה דבין בישראל ובין בבני נח איתא לדינא דרב כהנא אלא שהוא מטעמים חלוקים, מטעמא דישראל ליכא בב"נ וכן איפכא, והנה קיימא לן (עירובין ס"ט:) דמומר לעבודת כוכבים ולחלל שבת הוי מומר לכל התורה כולה ונחשב כיוצא מן הכלל ישראל, אכן ודאי פשוט דדוקא לרעה נחשב כעובד כוכבים ובן נח אבל לא לטובה, לכן מה דקיל בבן נח וחמיר בישראל נחשב לרעה כישראל שלא יהא חוטא נשכר. לפי זה נראה לי דין חדש, דאם נידון אחד בדיני נפשות על שחילל שבת בפרהסיא ג' פעמים דאז הוי כמומר לכל התורה כיוצא מכלל ישראל, אזי אף אם ראו כולם לחובה חייב, משום דהאי אית ביה ב' לריעותא, רעות בן נח ורעות ישראל, לכן לית ביה לא טעם שבישראל כיון דהוא אינו נחשב ישראל, וכן לית ביה טעם שבבן נח משום דלרעתו אמרינן לחומרא אע"פ שחטא ישראל הוא (סנהדרין מ"ד.) ודו"ק.
20
כ״אובזה יתורץ פסוק דפרשת כי תבא כפי פירוש בעל הטורים, והיינו דהתוכחה דפרשת בחוקותי מתחיל ואם לא תשמעו לי כו' פרש"י נתקלקל היסוד, דלית בהו עובד כוכבים ולא חילול שבת ודומיהן דברים שבעבורם נחשבים כיוצא מהכלל ח"ו, אלא שאינם עמלים בתורה כראוי ואין מדקדקין במצות, אכן בתוכחה של פרשת כי תבא כתוב שם ולא תסור מכל הדברים כו' ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם והיה אם לא תשמע כו' הרי דמיירי בעובד כוכבים דזה הוי יצא מכלל ישראל, משא"כ ההוא דפרשה בחוקותי דמיירי בשאר עבירות דאמרינן בהו אף על פי שחטא ישראל הוא.
21
כ״בוהשתא מיושב דבאמת כל חלי דהיינו הל"ח קללות שהן כללות העונשין של כל התורה, אי אפשר שיחול על ישראל, דממה נפשך אם יש בהם איזה מצות אם כן ודאי לא יבא עליהם כללות העונשים כולם, דהרי לא על כל התורה עברו, ואם עברו ח"ו על כל התורה כולה, אם כן לא ימצא להם שום לומד זכות בבית דין, והוי ראו כולם לחובה ופוטרין. ומהאי טעמא בבחקותי אין כתוב שם כל הצ"ח רק קצתם, משום דאף על פי שחטא ישראל הוא, ונוהג בו דינא דרב כהנא, ואיכא האי ממה נפשך, ומשום הכי קאמר נמי התם לא געלתים לכלותם, והיינו משום האי ממה נפשך, דאם עברו ח"ו על כל התורה הרי ראו כולם לחובה, ואם לאו נהי דיצא חייב משום שיש גם לומד זכות מ"מ כללות כל העונשים אי אפשר שיבא עליהם, משא"כ בכי תבא דמיירי בעוב"כ שזה נחשב לרעה כבן נח וגם לרעה כישראל, לית ביה דינא דרב כהנא, לכן בעוברו על כל התורה חייב כליה כי יגיע לו כל כללות העונשים.
22
כ״גלכן כלל משה רבינו ע"ה ואמר גם כל חלי, ר"ל כל הצ"ח עד תומם אשר לא כתוב בספר התורה הזה, ר"ל דבפרשת בחקותי אינם כתובים משום דאי אפשר שיגיעו כולם ע"י ממה נפשך הנ"ל, מ"מ אם תעבוד עבודת כוכבים יעלם כו' עד השמדך ח"ו כי יגיעו כולם עד תומם ודו"ק כי הוא עמוק, ושייך לזה גם מ"ש לעיל בפרשת קרח ובהעלותך בביאור פסוקי צפניה ה' אלהיך בקרבך כו' שיוצא משם ענין חילול שבת בפרהסיא שהוא כעובד כוכבים ושנחשב יוצא מן הכלל ונמשך ממנו כליה לאותו האיש ח"ו ע"ש, ולפי שכתוב שם בפרשה הנ"ל באורך לא אכפול כאן הדברים ומשם תדרשנו.
23
כ״דועתה נבא לביאור הפרשה אמר פן יש בכם כו' לעבוד את אלהי כו', ר"ל שיעבוד עבודת כוכבים או חילול שבת וכדומה החמור כעבודת כוכבים וכמ"ש לעיל דבהא מיירי, ואהא קאמר דאף והיה בשמעו את דברי האלה שיש עונשין על זה בעולם הזה והתברך בלבבו לאמר שאעפ"כ שלום יהיה לי, והטעם כי בשרירות לבי אלך, ר"ל שגם על כל התורה יעבור ויוסיף חטא שלותא על זדוניתא, באופן שלא יהיה בו מתום ולא יצא מחויב מבית דין של מעלה, כי יראו כולם לחובה שלא ימצא לו שום לומד זכות, ואהא קאמר דליתא, כי אז בעשותו כן יעשן כו' ורבצה בו כל האלה דייקא, הכתובה בספר הזה דייקא, ר"ל דבעוב"כ אדרבה כשיהיה כולם לחובה יגיע לו כל הרעה יחד כל הצ"ח, הכתוב בספר הזה היינו בספר דברים וכמו שנתבאר, דכיון דמיירי התם בעובד כוכבים וכהאי גוונא לכן אמר שם גם כל חלי כו' דכך הוא דיני דעובד כוכבים דבהיות כולם לחובה ירבץ בו כל הצ"ח עד תומם.
24
כ״הואהא מפרש הטעם דאף דקי"ל בראו כולם לחובה פוטרים, היינו בישראל, משא"כ זה שנבדל מעדת ישראל. ובל תאמר הא גם בבני נח דינא הכי, להכי קאמר והבדילו ה', 'לרעה' דייקא, מכל שבטי ישראל, דוקא לרעה נבדל מעדת ישראל אבל לא לטובה, לכן דין ראו כולם לחובה אין נוהג בו, ואינו נפטר משום והבדילו ה' לרעה כו' ככל אלות הברית הכתובים בספר תורה הזה, ר"ל דאית ביה ב' לריעותא, דגם האלה שבספר תורה הזה, ר"ל של בחוקותי, דשם אמרינן אע"פ שחטא ישראל הוא, גם זה נוהג בו לחומרא, ולכן אף אם כולם מחייבין חייב ודו"ק היטב.
25
כ״וואהא קאמר ואמר הדור האחרון כו' שיהיה קשה להם קושיא הנ"ל על מה עשה כו' מה חרי האף הגדול הזה, ר"ל איך אפשר שיגיע חרון אף הגדול הזה בראותם שנעשה בלי חמלה כלל ובלי שום הרווחה רק כמהפכת סדום כו', אם כן קשה ממה נפשך אם היה להם איזה זכות שלא עברו על כל התורה אם כן איך הגיעו כל העונשים עד תומם, ואם לאו הרי ראו כולם לחובה ויפטרו.
26
כ״זוזהו מה חרי כו' ר"ל איך יש מקום שיחול חרון זה בממה נפשך, ואמרו על אשר עזבו כו' היינו התירוץ הנ"ל, דכיון דעבדו עבודת כוכבים לכן ויחר אף כו' להביא עליה את כל הקללה דייקא, הכתובה בספר הזה דייקא, ר"ל בפרשת נצבים דמיירי מעבודת כוכבים, דאז יצוייר כל העונשים גם יחד עד כלה ח"ו על אותו העובד עבודת כוכבים כאמור, ודו"ק היטב כי הוא חריף והשי"ת ישימנו מאנשי עבודתו העובדים אותו בלב שלם ויגאלנו גאולת עולמים אמן. חסלת פרשת נצבים
27