ערבי נחל, ואתחנן א׳Arvei Nachal, Vaetchanan 1
א׳תקס"א
1
ב׳ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר כו' רב לך אל תוסף כו' וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם כו' ונשב בגיא מול בית פעור (יש לדקדק דאין שום סמיכות לדבר זה לא לפניו ולא לאחריו) ועתה ישראל שמע אל החוקים כו' למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ כו' יש לדקדק מהו ועתה כאלו תלוי במה שלמעלה לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם (יש לדקדק המשך מצות בל תוסיף ובל תגרע לדברים הראשונים) ולא תגרעו ממנו לשמור את מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם יש לדקדק מאוד בתיבת לשמור, דהכי היה לו לומר לא תגרעו אלא תשמרו עיניכם הראות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' כו' חיים כלכם היום. יש לדקדק מאוד, מאי ראיה זו דבעל פעור לענין תוספות וגרעון הלא זו עבודה זרה גמורה. והקדמתי לזה ג' הקדמות.
2
ג׳הקדמה האחת הוא ביאורי להמאמר דפ"ק דיבמות ט"ז. על מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר ג' דברים, הלא הוא כתוב לדרוש לפרשת בהעלותך תקנ"ט לפ"ק ע"ש.
3
ד׳הקדמה ב' ביארתי מאמר שלמה המלך ע"ה במשלי (י', יג) בשפתי נבון תמצא חכמה ושבט לגו חסר לב, וארז"ל בשפתי נבון תמצא חכמה זה דוד המלך ע"ה שאמר לנתן הנביא חטאתי לה' ושבט לגו כו' זה פרעה שלא שמע לדברי הקב"ה עד שנלקה, גם רש"י ז"ל הביא שם פירוש זה ע"ש. ויש לדקדק מאד, חדא, במאי דאמר תמצא חכמה היה לו לומר תמצא וידוי או הודאה או צדקות, לומר שאף שהיה מלך וחסיד הודה ולא בוש ולא ביקש טצדקאות וזכותים לעצמו, אבל לשון חכמה אינו מובן דמה חכמה ושכל צריכין לזה לומר חטאתי לה'. ותו יש לדקדק מאי דבר והפוכו הוא זה שדוד התוודה ופרעה נלקה, ולא דמי אלא כי עוכלא לדנא.
4
ה׳והנראה לי לבאר כל זה, לבאר מאמרם ז"ל במסכתא שבת (נ"ו.) רבי דאתא מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד רצה לומר שדרש התוכחה שאמר נתן לדוד לשבח, כי זה לשון הפסוק (שמ"ב יב, ז) ויאמר נתן אל דוד כו' מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיניו את אוריה הרגת בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואותו הרגת בחרב בני עמון ויאמר דוד אל נתן חטאתי לה' ע"כ מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיניו שביקש לעשות ולא עשה רצה לומר לפי שקשה בלשון הכתוב דהיה לו לומר ותעש הרע מאי לעשות לכן דרש שביקש לעשות ולא עשה ואת אשתו לקחת לך לאשה, ליקוחין יש לך בה שלא היתה כלל אשת איש משום דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, ואותו הרגת בחרב בני עמון מה חרב בני עמון אין אדם נענש עליה אף על אוריה כך לפי שהיה מורד במלכות או מטעמא אחרינא ע"כ.
5
ו׳ויש לדקדק במאמר זה הרבה. חדא, בלשון מהפך ודריש, היה לו לומר בקצרה דריש בזכותא דדוד, וכבר עמדו המפרשים בזה. ב' תמוה טובא מאי שביקש לעשות ולא עשה הרי כל מה שרצה לעשות עשה, רק שאומר רבי שאין חטא במעשה זו משום דכל היוצא כו' אבל איך מצינו מה שרצה לעשות ולא עשה. ויותר קשה אי אפשר לומר שלא עשה, הרי דוד המלך ע"ה עשה בעצמו אמר (תהילים נא, ו) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי, הרי דאמר עשיתי ואיך נוכיח מלשון לעשות שלא עשה. ג' בפסוק גופיה יש לדקדק דהזכיר הריגת אוריה שני פעמים. ד' יש לדקדק מאד באומרו ליקוחין יש לך כו' מה חרב בני עמון כו' הרי נתן הנביא בא להוכיחו בתוכחת מגולה שביזה דבר ה', ואיך אמר לו ההיפוך שלא חטא לא באוריה ולא בבת שבע, וגם מה השיב לו חטאתי. ה' יש לדקדק הרבה ממשארז"ל (ע"ז ד:) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה, ופירשו התוס' שהקב"ה שלח עון לידו בכדי שישוב ויקובל בתשובה וידעו הבריות כח התשובה, וגם פירשו ז"ל (סנהדרין ק"ז.) על פסוק (תהילים נא, ו) למען תצדק בדברך לפי שאמר דוד המלך ע"ה (שם כו, ב) בחנני ה' א"ל הקב"ה אני יודע שלא תעמוד בנסיון לזאת טען דוד המלך ע"ה הלא מוכרח הייתי לעשות העבירה דאם לא כן יאמרו העבד נצח לרבו.
6
ז׳היוצא מזה דהכל היה מאת הקב"ה שיעשה העבירה בכדי להודיע לבריות גודל כח התשובה, ולפי זה מאחר כי מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו מדוע נענש ושלם ארבעתים. וי"ו קשה שהמאמרים אלו סותרים זה את זה, דלדברי רבי שלא חטא דוד המלך ע"ה כלל מאי להורות תשובה איכא, ותו דגם לדברי רבי קשה כיון שלא חטא מאי טעמא איענש, ומה הרעש לומר מדוע בזית כו' באופן שכל אלה הם דברים מתמיהים.
7
ח׳והנראה אצלי דרך אחד נכון באופן שיתורץ הכל בע"ה. והוא דהדבר הוא בהפך ממה שסוברים העולם שנענש דוד המלך ע"ה עבור שעשה עבירה, אדרבא נהפך הוא (וזהו רבי מהפך דייקא) שהקב"ה רצה שיעבור עבירה כדי להורות תשובה, נמצא אילו עבר דוד המלך ע"ה עבירה ושב, חלילה לאל מרשע להיות מעניש על זה שהרי היה נעשה כל רצונו של הש"י, אבל הוא לא כך עשה אלא שאחר שראה שעשה עבירה עשה תחבולות לבלתי יהיה למפרע שום עבירה, ועשה אוריה למורד ע"י תחבולה כדי שיהרגנו, וע"י הריגתו נעשית בת שבע מגורשת למפרע נמצא דלא עביד איסורא, ועל זה היה הקצף מלפני הש"י והעונש. דבשלמא אם היה עבירה בדבר לא היה קצף ועונש כדי להורות תשובה דכך היה רצונו מתחלה, משא"כ עתה שעשית הדבר היתר איך לא חמלת על הרש והכבשה לכן תשלם ארבעתים, מאחר שכל מה שעשית לא עשית אלא לרצונך ולא יש מקום להורות תשובה.
8
ט׳וזהו שאמר נתן מדוע בזית את דבר ה' ומהו דבר ה' לעשות הרע בעיניו, זה היה דבר ה' שתעשה הרע בעיניו להורות תשובה, ואתה בתחבולה הפכת הדבר להיתר, דהא אותו הרגת ואם כן אותה לקחת ליקוחין יש לך בה דמגורשת למפרע, וכי תימא דאכתי חטאת באוריה, לזה אמר ואותו הרגת בחרב בני עמון מה חרב ב"ע כו', נמצא דליכא נדנוד עבירה, והקב"ה היה חפץ להורות תשובה ובאופן זה ליכא הוראת תשובה. וזהו שאמר שביקש לעשות ולא עשה, רצה לומר דהא תיבת לעשות לדברינו קאי על תיבת דבר ה', שזה היה דבר ה' לעשות הרע והיינו דקאמר שביקש לעשות, ר"ל הקב"ה היה רוצה שיעשה דוד המלך ע"ה עבירה ולפי האמת לא עשה, נמצא אתי שפיר לשון מהפך להודיע דהקצף של הש"י אינו כמובן מפשוטו עבור שעשה עבירה, אלא אדרבא להיפך עבור שלא עבר וכאמור.
9
י׳וכאשר הגיד נתן לדוד המלך ע"ה דבר זה, השיב לו בהשכל וחכמה גדולה, דהא מהות עבירה היינו שעובר על רצון הבורא, לא מצד העבירה רק מצד שהוא הפך רצונו של הש"י, ומצוה היינו שעושה האדם רצונו של הש"י שרצונו לעשות כך וכך, ואילו צוה הש"י על רמ"ח מצות עשה שלא לעשותם, ועל שס"ה לא תעשה לעשות, היה להפך, היו אלו מצות ואלו עבירות, מעתה אם רצון הש"י היה שיעשה דוד המלך ע"ה איסור והוא לא עשה, אם כן הרי בידו עבירה במאי שלא עשה העבירה, והוי ממש כמו שבשאר בני אדם נחשב לעבירה כששוכב עם אשת איש מצד שהוא הפך רצונו ית"ש, כך בדוד המלך ע"ה הוי שינוי הרצון מה שלא שכב, והיינו דקאמר הפך הרצון שהיה רצונו שאעשה עבירה ולא עשיתי, וליכא הוראת תשובה לפי שלא עשיתי עבירה, הלא חטאתי לה' בדבר זה עצמו ומה לי כך או כך.
10
י״א להעמיק יותר ולהבין כוונת דוד המלך ע"ה במה שהפך הדבר שיהיה העבירה במאי דלא עביד איסורא, יש לומר משום דהבא על אשת איש היא עבירה שבין אדם למקום וגם בין אדם לחבירו, דתרווייהו איתנהו כמבואר במפרשים, ולכן מחמת שידע דוד המלך ע"ה שרצון הש"י שיעשה איסור להורות תשובה, הוקשה בעיניו הדבר כו', להורות תשובה די שתהיה העבירה מאותן העבירות שבין אדם למקום בלבד, לזה עשה דבר זה, כי אם ישכב באיסור יהיה העבירה יותר חמורה שיהיה גם בין אדם לחבירו, לכן הפך הדבר להיתר דאז עיקר העבירה מה שלא עשה איסור, וליכא רק עבירה בין אדם למקום, וגם רצון השי"ת לא נשתנה דהא לא היה רצונו רק שיעשה דוד המלך ע"ה היפך רצונו ונעשה והבן. וזהו שדייק 'חטאתי' דייקא, למען תצדק בדברך תזכה כו' שרצית להורות תשובה כפירש"י, והלא רצונך שאחטא לך לבדך וכן עשיתי, ואיכא שפיר הוראת תשובה.
11
י״בוהנה בפרעה מצינו שהקשה הש"י את לבו למען ענותו במכות, וקשה דינא הכי, הלא מאת ה' היתה זאת ומדוע נענש. אכן באמת הש"י צוה למשה רבינו ע"ה שיאמר דברים אלו לפרעה שיקשה את לבו, בכדי שיבין ויתגבר על לבו, כי הבחירה חפשית, והוא לא נתגבר על לבו והיה סבור שאין לו עונש על זה אחר שהש"י עצמו הקשה לבו, לכן נענש בסוף והבין כי היה יכול להתגבר באמת על לבו וחטא במה שלא התגבר. ועכשיו הוי שפיר דבר והפכו מקצה אל הקצה, כי דוד המלך ע"ה היה רצון הש"י שיחטא ושלא יתגבר על לבו, ואפילו הכי הוא התגבר ועשה טצדקי דלא עביד איסורא, כי הבחירה חפשית, ואף בזה עצמו אמר חטאתי שהיה זאת נחשב בעיניו לחטא, ופרעה מלבד שהש"י הודיעו שהוא יקשה את לבו ורצה שיתגבר והוא לא נתגבר, ולא חשב דבר זה לחטא עד שנלקה ואתי שפיר. ותראה שנתישבו כל הקושיות הנופלים בכ"ז והוא נכון בע"ה והבן היטב.
12
י״ג במה שדקדקנו לעיל על אמרו לקוחין יש לך בה מה תוכחה היא זו, שמעתי ממ"ו הגאון ז"ל ע"פ משארז"ל (יומא פ"ו:) היכי דמי תשובה באותו מקום באותה אשה, ועל זה הוכיחו שאי אפשר לך לעשות תשובה דהא עתה לקוחין יש לך בה אחר שמת אוריה ומותרת לך ואי אפשר לשוב, ודפח"ח. אבל בדברי הש"ס אי אפשר לפרש כך דהא רבי מהפך בזכותיה.
13
י״דהקדמה ג' הוא מה שביארתי פסוקי פרשת בשר תאוה הלא היא כתובה בדרוש של פרשת בהעלותך תקנ"ט ע"ש. העולה מאותה הקדמה כי ע"י שמשה רבינו ע"ה רבן של כל נביאים אלולא לא מת היה ביטול בחירה מכל ישראל ולא היה שכר ועונש לכן הוכרח למות, והיינו רב לך רבן של נביאים אתה, ממילא אתה מבין בעצמך שאל תוסיף דבר אלי בדבר הזה עוד, דהא יהיה ביטול בחירה.
14
ט״וואמרתי דאלו ג' הקדמות תלוים במחלוקת אחד שמחולקים הרמב"ם עם הרמב"ן וכל המקובלים והובא דבר זה במפרשים, כי הרמב"ם הביא מדרש האומר שכל המצות לא ניתנו אלא לצרף בהן את ישראל אם יקבלו עולו עליהם או לא, ולכן סבירא ליה שאין גוף עשיית העבירה עבירה בעצם שיפגום בקדושה, אלא נענש עבור שעובר על מאמר המלך ולא קבל עולו, וכן שכר המצוה הוא על קבלת העול, אבל אין השכר שייך לגוף המצוה ולא העונש שייך להעבירה, ובעלי דעה זו הביאו עוד ראיה לדבריהם, מדחזינן שברא הש"י יצר הרע כדי שיהיה בחירה, ועי"ז יש שכר הרבה ואם איתא דהעבודה צורך גבוה ובגוף המצוה מתקן בקדושה, אם כן אדרבא מי שאין לו יצר הרע כלל הוא עושה המצוה בחשק נמרץ, והיה ראוי להגדיל השכר כשלא יהיה יצר הרע, אלא על כרחך דאין השכר רק על קבלת העול, ואין עול אלא בהיות יצר הרע שצריך התגברות נגדו.
15
ט״זוהרמב"ן וכל המקובלים חלקו עליו, וכן הוא האמת, כי העבודה צורך גבוה, וכי גוף העונש קשור בגוף העבירה וגוף השכר קשור בגוף המצוה, כאומרם (אבות ד, ב) שכר מצוה מצוה כו', ומה שברא יצר הרע להיות בחירה, היינו משום דהא והא איתא, שגוף המצוה הוא צורך גבוה, וגם רצה לצרף הבריות אם יסבלו עולו, ועי"ז יכפל השכר.
16
י״זוהנך רואה שג' הקדמות אלו תלויים במחלוקת זה כי מענין דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בה כרת מוכח כדעת הרמב"ן, דאם איתא שאין גוף העבירה פוגם ואין לו עונש רק על שעובר על גזירת המלך ועולו, אם כן זה שעובר העבירה בכדי לקיים גזירת המלך, היינו עשיית העשה, לא יענש כלל דמה מקום עונש בזה ומדוע לא ידחה, אלא על כרחך דלא תעשה גופיה הוא פגם, רק שכח העשה גדול ומתקן פגמו של הלא תעשה, לכן זהו דוקא בלא תעשה גרידא שפגמו קטן יכול העשה לתקן משא"כ בלא תעשה של כרת.
17
י״חהקדמה ב' שאמרנו לא יצדק אלא לשיטת הרמב"ם, אז אמר דוד המלך ע"ה שפיר חטאתי לה', משא"כ להאמת שגוף העבירה פוגם, ורצה הש"י להורות תשובה, ר"ל שיש כח בתשובה לתקן הפגם, אם כן כאשר לא עביד איסורא אין כאן הוראת תשובה וק"ל. הקדמה ג' דמשום הכי הוצרך משה רבינו ע"ה למות כדי שיהיה בחירה, דאם לא כן יתבטל השכר, מזה הביא הרמב"ם ראיה לשיטתו כמש"ל, אך שדחו ראיה זו משום דהא והא איתא וכמש"ל. עוד יש ראיה על זה ממצות בל תוסיף ובל תגרע, ואילו להרמב"ם בשלמא בל תגרע ניחא שאינו מקבל העול בשלימות, אבל בל תוסיף למה הרי אדרבא מראה שהוא מקבל העול הרבה ואין כבד עליו אף ליתן ה' פרשיות בתפילין וכדומה, אלא על כרחך דגוף המצוה צורך גבוה שמתקן למעלה, וגזרה חכמתו ית"ש דארבע פרשיות עושין תיקון וה' פרשיות פוגמין.
18
י״טעוד יש ראיה משארז"ל (סנהדרין ס:) הפוער לפעור והזורק אבן למרקוליס חייבין, ר"ל אף שהם נתכוונו לבטל ולבזות הע"ג מ"מ כיון שדרך עבודתה בכך חייב, ואילו להרמב"ם שאין שום חיוב על עבירה רק ע"י שפורק מעליו העול של המלך, אם כן קשה מדוע יתחייב זה הפוער הרי אדרבא מבזה הע"ג ומקבל עול מלך על עצמו, אלא על כרחך שכל המצות והעבירות פועלין למעלה וגזרה חכמתו ית"ש שאף שזה מכוין לבזות הע"ג, מ"מ הרי כבר פגם בעשייתו זאת דהרי עבודתה כך היא והבן.
19
כ׳ובזה נבוא אל הביאור, אמר ואתחנן כו' רב לך אל תוסף כו', היינו כמש"ל דלפי שהוא רבן של נביאים יומשך ביטול בחירה ויתבטל שכר, ולכן צו את יהושע כו' והוא ינחיל כו' וישאר הבחירה חפשית, ואמר עוד ונשב בגיא מול בית פעור ועתה ע"י סיפורים אלו תבינו שאדבר לכם. ואמר ועתה ישראל, ר"ל מאחר שיהושע יביא אתכם לארץ ישראל אם כן יהיה בחירה, וממילא שמע אל החוקים כו' למען תחיון כו' דמאחר שיהיה בחירה יהיה לכם שכר, והיינו למען תחיון, לאפוקי דור המדבר שאין להם חלק לעולם הבא (סנהדרין ק"י:) עבור שמשה רבינו ע"ה היה המנהיג והיה ביטול בחירה והיו כמלאכים בלי שכר, אבל אתם עשו מצות למען תחיון.
20
כ״אאכן ע"י מה שאני אומר לכם דכשיש בחירה יש שכר וכשאין בחירה אין שכר מזה תוכלו לבוא לב' טעיות, כי מזה משמע דעיקר המצות הוא רק ע"י קבלת העול, וכמו שהביא הרמב"ם ראיה לדבריו מזה וכמש"ל, ואם כן רשאין להוסיף, וכן שעשה ידחה לא תעשה שיש בה כרת מאחר דבכל אלה ליכא פריקת עול. לזה אני מודיעכם דאין הדבר כך אלא אף על פי כן לא תוסיפו וכן לא תגרעו אפילו לשמור את מצות ה', ר"ל שלא תעברו על לא תעשה חמורה אפילו במקום שצריכים אתם לקיים מצות עשה, משום דהא והא איתא וכדעת הרמב"ן, ואף שהשכר תלוי בבחירה, מ"מ האמת שמצות פועלין למעלה. ואם תסתפקו בזה, הרי עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה', אף שהיו בהם אנשים שהיו מכוונים לבזות הע"ג, מ"מ נענשו לפי שעבודתם בכך, מזה מוכח כדעת הרמב"ן הנ"ל. ודוק היטב כי הוא דרוש עמוק ונכון בעזרת ה'.
21