ערבי נחל, ויחי א׳Arvei Nachal, Vayechi 1
א׳תקסב
1
ב׳ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה. הקשו המפרשים, כי באמרו שחי במצרים י"ז שנה ממילא ידענו שחייו בכלל היו קמ"ז אחר שכבר אמר למעלה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה. עוד יש לדקדק בתיבת שני חייו, שהוא מיותר לגמרי. ותו אמרו ויהי לשון יחיד, והוה ליה למימר ויהיו. ותו במנין השבע אמר שנים לשון רבים ואח"כ אמר שנה לשון יחיד, וגם למה כלל הארבעים והמאות ביחד והשבע פרט בפני עצמו. ואמנם יבא לכלל ישוב עם מה שחקרו כל המפרשים בגזירת הגירות ת' שנה מדוע לא היו במצרים רק רד"ו שנה וחסרו ק"ץ שנים ומדוע לא נתקיימה הגזירה, ונאמרו הרבה תירוצים על זה.
2
ג׳ומה שאחשוב אני בישוב קושיא זו עם מה שהארכנו בפרשת חיי שרה כי כל יום מימי האדם הוא חלק מחיותו, וכבר ביאר בזה באור החיים מסדר זה בשם האר"י ז"ל כי כפי סכום הניצוצות אשר בנשמה כך הם ימי חיי האדם ע"ש באורך באופן כי כל יום הוא ניצוץ אחד מהנשמה, ומוטל על האדם לתקן כל יום ביומו עד סוף כל ימי חייו. וביארנו שם, כי יש צדיק גדול אשר ברוב קדושתו ועבודתו כל יום ויום מימי חייו מתקן הרבה ניצוצות מנשמתו או כולם, נמצא כל יום נחשב לו לשנים הרבה, וביארנו שם בזה ענין יראת ה' תוסיף ימים (משלי י, כז), וזהו ג"כ מה שארז"ל (ירושלמי בברכות פ"ה ה"ט) יגע ר' בון בכ"ח שנה מה שתלמיד כו', כי לרוב קדושת מדריגתו לא זו שתיקן כל יום ביומו ושעתו, אלא שבכל יום תיקן מה שצדיק אחר מתקן בכמה שנים. ועל ערך זה יצוייר משארז"ל (ראש השנה ב:) יום א' בשנה חשוב שנה, כי היות השנה הוא היקף א' יש שייכות מניצוץ יום אחד אל ניצוצי כל ימות השנה ההוא, לכן בקל יצוייר שיתקן האדם הצדיק ביום אחד מימות השנה כל ניצוצי השנה ההיא לכן יום אחד בשנה חשוב שנה.
3
ד׳ואמנם, לא בשביל זאת נאמר שיהיה השנה נחשב לשס"ה שנים, כי אף שיום א' מהשנה יחשב כשנה, מ"מ גם כל השנה אינו נחשב אלא שנה, היות כל ניצוצי השנה ההיא הם שייכים זה לזה. וכן הוא ג"כ לענין הדין בכמה מקומות שארז"ל יום א' בשנה חשוב שנה כך הוא, כי יום א' נחשב לשנה וגם כל השנה לא נחשב רק לשנה אחת. ונודע עוד, כי ד' עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הם סוד יחידות עשירות מאות אלפים, והעולם אשר הוא בסוד יחידות אזי המה נפרדים. כי שני אחדים הם שנים, ושלשה אחדים נחשבים לשלשה. אבל בעולם שבסוד העשירות וכמ"ש למעלה הכל הוא אחדות אחד, כי כל עוד שנתרבה יותר המנין הוא יותר סוד האחדות.
4
ה׳ועכשיו נאמר, כי בהיות יעקב אבינו ע"ה לרוב צדקתו וקדושתו היה בכל יום ויום מתקן תיקון כולל כל חלקי ניצוצי נשמתו, נמצא תיקן בכל יום ויום מה שצדיק אחר היה מתקן במשך קמ"ז שנה, אכן כאשר נבוא לחשבון לא נאמר שהיה כל שנה נחשב לשס"ה פעמים קמ"ז שנה, דהרי כבר אמרנו שאף שיום אחד בשנה חשוב שנה מ"מ גם כל השנה כולה לא נחשב רק לשנה, וג"כ לא נאמר מאחר דכל שנה ושנה נחשב לקמ"ז שנה אם כן הוי קמ"ז פעמים קמ"ז, דהרי דוקא היחידות דהיינו השבע נחשבים לשבע, משא"כ כן העשירות והמאות כולם אחדות ונחשבים הק"מ לשנה אחת, ממילא כל הקמ"ז אין בידינו לחושבם רק שמונה שנים, ואם כן כל שנה שחי יעקב יש לנו לחושבו לח' שנים. ממילא לפ"ז כשחי יעקב במצרים י"ז שנה הוי כאלו ישב שם ח' פעמים י"ז ועולה קל"ו, ונמצא אם כן, שישיבת יעקב במצרים נחשב למנין קל"ו שנים על הגזירה של ת' שנה, כי ענין גזירה זו היה כדי להוציא ניצוצות כידוע, וגזרה חכמתו ית' שבכדי להוציא כל הניצוצות משם צריכים לישב שם ת' שנים להוציא ניצוצות מדי יום ביומו, והיה בכחו של יעקב אבינו ע"ה להוציא ניצוצות בי"ז שנה כפי מה שיכולים כל ישראל להוציא בקל"ו שנה.
5
ו׳וזה אמר הכתוב כאן, שבא לבאר איך נתקיים גזירת ת' שנה, ואמר: ויחי יעקב בארץ מצרים י"ז שנה ויהי ימי יעקב, אמר ויהי לשון יחיד על הימים שהם רבים, ובכמה מקומות שכתוב כך פירש"י דלשון יחיד קאי על כל אחד ואחד מהמרובים וכאלו אמר ויהי כל יום מימי יעקב. היינו דקאמר ויהי כל יום מימי יעקב היה שני חייו, ר"ל שכל יום היה כולל שני חייו כולם, ומבאר לכמה נחשב ואמר שבע שנים, שמנין השבע נחשב למרובים, וארבעים ומאת שנה, ר"ל הק"מ נחשבים לשנה אחת ועולה לקל"ו שנה וכאמור. ועדיין נחסר נ"ד שנים לק"צ שנים שחסרו.
6
ז׳אכן באור החיים בסדר הזה הקשה, מאי טעמא בכמה מקומות קראו הכתוב יעקב ובכמה מקומות קראו ישראל. וע"ש באורך שביאר כי הקדושה שהיה בו אשר עבורה נקרא ישראל הוא כענין נשמה יתירה, ולא היתה שורה בו בעת העצבות, ולכן בישיבתו במצרים קראו הכתוב יעקב ויחי 'יעקב', ומ"ש אח"כ ויתחזק 'ישראל', היינו לפי שבא יוסף אליו הגדיל השמחה ובא למדריגת ישראל ע"ש. ומבואר בזוהר פ' זו על פסוק וישתחו ישראל על ראש המטה, כי השכינה נקראת מטה, ונודע כי מטה בגימטריא נ"ד והוא אותיות דן מן אדני. ממילא אמר הכתוב ויתחזק ישראל, בבוא יוסף אליו נתחזק ובא למדריגת ישראל וישב על המטה שהשיג קדושה הנרמזת בתיבת מטה שעולה נ"ד, ממילא באותו יום הוציא עוד נ"ד מדריגות יתירים על האמור והרי השלים מנין ק"ץ שנים החסרים לחשבון ת' שנים שנגזר שיהיו במצרים, לכן היו צריכים ישראל להיות במצרים רק רד"ו שנים והבן.
7
ח׳ובזה יובן מדרש רבה ויחי יעקב בארץ מצרים הדא הוא דכתיב (קהלת ח', ח) אין שלטון ביום המות. והוא תמוה, ולדברינו יבא לכלל ישוב, כי ארז"ל (ראש השנה י"א.) הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום כו', דרך משל הצדיק שנולד בראש השנה מת בראש השנה, ממילא אותו יום שמת בו הוא תחלת שנה האחרת, ואם כן כשחי יעקב אבינו ע"ה במצרים י"ז שנה ממילא יום שמת בו היה שנת הי"ח, וכבר אמרנו שיום א' בשנה של חיי יעקב אבינו ע"ה נחשב לח' שנים, ואם כן למה היו צריכים ישראל לישב במצרים רד"ו שנה הרי היה די בר"ב שנים כי יום המיתה של יעקב אבינו ע"ה שהיה חוץ לי"ז שנה השלים עוד ח' שנים. אמנם ענין ישיבת מצרים היה כדי לשלוט אדם דקדושה באדם דס"א להוציא הניצוצות ממנו, ולז"א אין שלטון ביום המות, לכן יום ההוא לא עלה לחשבון, ולזאת הוצרכו להיות רד"ו שנה, והבן כי הוא ענין פלא ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעדי.
8
ט׳ועם האמור יובן פסוקי סוף סדר זה, ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו כו' ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה כו' ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם כו' וישב יוסף במצרים כו' מאה ועשר שנים. ונתעוררו רז"ל למה בא להם יראה זו אחר מות אביהם ולא מקודם, עי' רש"י. גם תיבת לו ישטמנו אין לו ביאור, דברוב המקומות תיבת לו ירצה הלואי, וערש"י שמתרץ זאת. גם יש לדקדק באמרו ועתה אנכי אכלכל אתכם כו' מזונות מאן דכר שמייהו הלא לא יראו רק לבלתי יעשה להם רע. ואמנם המקובלים כתבו שע"י שעשרת בני יעקב חטאו במכירת יוסף הוצרכו לשבת במצרים לפי החשבון עיין בדבריהם, ולפ"ז מצד הסברא מאחר דכבר נאמר לאברהם אבינו ע"ה גזירת ת' שנה אם כן אם ע"י מכירת יוסף הוצרכו לשבת עוד במצרים היו צריכים ישראל להיות במצרים יותר מכפי הגזירה והיו צריכים להתעכב יותר מן רד"ו. וכבר נודע שאם היו ישראל מתעכבים במצרים עוד רגע יותר מאותו העת שיצאו שוב לא היה אפשר שיצאו משם כי היו מגיעים לשער הנ' כידוע.
9
י׳ומזה יובן, שאחר שמת יעקב אבינו ע"ה עלה מורא בלבם של השבטים מאד, כי אם יעקב חי עוד במצרים אזי היה משלים הכל מאחר שכל שנה ממנו עולה לח' שנים היה משלים במהרה את החשבון של הת' שנים וגם מה שצריכים להיות במצרים ע"י מכירת יוסף, אבל אחר שמת יעקב אבינו ע"ה ואז ראו שצריכים להיות שם רד"ו שנים כפי החשבון שאמרנו כדי להשלים מספר ת' שנים מעתה אם יצטרכו להתעכב עוד שם ע"י מכירת יוסף אם כן שוב לא יהיה להם תקנה ח"ו, ולזה יראו מאד.
10
י״אוהנה ארז"ל (יבמות ק"ה:) בריך רחמנא דשקלי לאבדון למטרפסיה בהאי עלמא. וזהו כוונת מקראי קודש אלה, ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ואז הבינו שצריכים לישב שם עד שישתלם הזמן כפי החשבון והיו יראים שע"י המכירה יצטרכו להתעכב עוד יותר ולא יהיה תקנה ח"ו, ואז אמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב כו', ר"ל הלואי שישיב יוסף את הרעה וישקלו למטרפסיינו תיכף ולא יצטרכו להתעכב יותר. ואמנם מה שבאמת לא הוצרכו להתעכב יותר עבור מכירת יוסף, יש לומר ב' טעמים. א' כי יוסף עצמו מחל להם וכמבואר בזוהר איכה, וכיון שיוסף עצמו מחל להם שוב אין מגיע להם עונש. ב' יש לומר, כי כשם שיעקב היה ימי חייו כוללים שנים הרבה והשלים ישיבתו במצרים חשבון מרובה, כך יוסף להיותו דוגמת יעקב וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף כנודע גם כן מכאריז"ל כי יוסף ויעקב הם לאחדים לכן גם ישיבתו במצרים השלים חשבון מרובה.
11
י״בוהיינו דקאמר קרא כי אחר שחשקו שישיב להם יוסף רעה וישקלו למטרפסייהו תיכף, אף בראותם כי יוסף הצדיק ודאי לא יעשה זאת עשו תחבולות שעכ"פ ימחול להם בפה מלא ובלב שלם ויפטרו מעונש ולא יצטרכו להתעכב במצרים. והיינו דקאמר ויצוו אל יוסף כו' ויפלו גם הם לפניו לאמר הננו לך לעבדים, ואז פייסם יוסף ומחל להם לאומרו אלהים חשבה לטובה ושאר דברי פיוסים, ועוד אמר להם ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם, ר"ל אני אתקן חטא זה בישיבתי במצרים. ומפרש קרא וישב יוסף במצרים כו' מאה ועשר שנים, וישיבתו זו במצרים עלה גם כן לחשבון גדול כמו ישיבתו של יעקב אבינו ע"ה באופן כי לא נצטרכו ישראל להתעכב יותר במצרים מאשר נתעכבו, ודוק היטב.
12