אבקת רוכל ק״גAvkat Rokhel 103
א׳ט שאלה אלמנה שמתה עד שלא נשבעה שבועת אלמנה והוציא אחד מבניה שטר מקיים שנתנה לו סך מעות והוא מוחזק בהם מתנתה מתנה או לא:
1
ב׳תשובה לכאורה נראה דמתנתה מתנה שהרי כתבו הרא"ש והר"ן בפרק אלמנה ניזונית שכתב הרי"ף בתשובה שאם מכרה או נתנה מנכסי יתומים קודם שנשבעה מה שמכרה או נתנה קיים ומנכין אותה מכתובתה וכתב הטור על זה משמע מדבריו אפילו בקרקע וא"א הרא"ש ז"ל מביא דבריו בפסקיו לפסק הלכה אבל כתב בתשובה דוקא במטלטלי אבל מקרקעי בחזקת יורשי' קיימי ואין בידם לתיתם עד שיגבוה ב"ד ואם מכרה או נתנה אין מכירתה או מתנתה קיימת עכ"ל וכ"כ המרדכי בפ' חזקת בשם הר"מ וז"ל נשאל ראובן נשא לאה והוליד חנוך ודינה ומת ראובן ולא נשבעה על כתובתה כו' כיון דאיהי היתה יכולה לעכב בשבועה ולגבותו בכתובתה אנן נמי טענינן לבאים מכחה ואע"ג דאיהי בעייא שבועה הבאים מכחה מעכבי' מה שבידם בלא שבועה וה"מ במט' אבל במקרקעי מוקמינן ליהו בחזקת יתמי ועל הבאים מכחה להביא ראיה וכ"כ עוד בפרק הנז' בשם תשובת הר"מ שמתחלת נשאל להר"מ באלמנה סרח בת אשר וכ"כ עוד המרדכי בפרק אלמנה ניזונית ובפ' מי שמת שהשיב ראב"ן על עסקי לאה שנשאת לראובן והיה לה בנים ממנו ומת ראובן ונתנ' כתובתה ושאר מטלטלין לבתה ומתה ולא נשבעה על כתובתה שאין היורשים יכולים להוציא מיד מקבלת המתנה משום דאמרי' בפרק אלמנה ניזונית דאלמנה שתפסה מטלטלין בכתובתה תפסה ואין היורשים יכולים להוציא מידה ובתה הבאה מכחה הרי היא כמוה וכ"כ עוד המרדכי בפ' כל הנשכעין שיש מחלקים ואומרים שאם האלמנה מוחזקת בנכסי הבעל ומתה קודם שנשבעה בהא ודאי אדם מוריש שבועה לבניו כדי שיחזוקו בממון יורשי האלמנ' וראיה משטר היוצ' על היתומי' דפטורים מלשלם מחצה דפקדון משום דטענינן ליהו שמא החזיר אביהם אף על פי שהוא לא היה נאמן לומר החזרתי אלא בשבועה וכ"כ עוד המרדכי בפרק הכותב בשם ראבי"ה ור"ב ורבינו יואל וכן דנו בקולונייא וכפי' הר' משה והעיד שכן דנו בימי הקדמונים הזקנים ורבינו שמחה הביא ראיה לדבר ואע"פי שדחה ראבי"ה ראייתן מ"מ משמע דלא חזר בו רבינו שמחה לענין דינא דהא ראבי"ה נמי הכי ס"ל מכ"ז משמע דמתנתה מתנה:
2
ג׳אבל מצאתי להרא"ש שכתב בתשובה סי' ן' אלמנ' שנתנה מנכסי בעלה לאחר קודם שנשבעה על כתובתה והגבו' ב"ד הראוי לגבות אין מתנתה מתנה דאין לה בנכסי גוף בעלה כלום אלא שעבוד בעלמא ואי בעו יורשי' מסלקי ליה בזוזי וראיה מפרק כל שעה ב"ח אמר אביי למפרע הוא גובה כו' ה"נ אין לאשה על נכסי בעלה אלא שעבוד כתובתה כשאר בעלי חובות ועוד גריעא טפי דאינ' נפרעת אלא בשבועה ושמא לא תשבע הילכך אפי' נשבעה אח"כ לא חיילא המתנה למפרע עכ"ל:
3
ד׳ואע"פי שי"ל שדברי הרא"ש בתשובה זאת בקרקעי אבל במטלטלי מתנתה מתנה וכמ"ש בתשובה אחרת שהביא הטור מ"מ נראה דעל כרחין לא קאמר דבמטלטלי מתנתה מתנה אלא כשנשבעה לבסוף אבל אם לא נשבעה לבסוף אין מתנתה מתנה וכן יש לדקדק מלשונו בתשו' בכלל הנז' ראובן שמת והניח בנים ובנות כו' ומתה קודם שהשביעו' על כתובתה מתנותיה קיימות במטלטלי ומדלא נקט ומתה קודם שנשבעה על כתובתה ונקט קודם שהשביעוה משמע דבנשבעה מעצמה אבל לא השביעוה ב"ד ומשום דנשבעה מיהא הוה מתנתה מתנה במטלטלין אבל אם לא נשבעה כלל אין מתנתה מתנה אפי' במטלטלין ועוד יש הוכחא לזה מדמסיים ואמר אבל במקרקעי בחזקת יורשי קיימי ואין בידם לתיתם עד שיגבו אותם לה ב"ד בכתובתה ואם נפשך לומר דקודם שהשביעוה דנקט ברישא לאו דוקא והו"ל כאילו כתב קודם שנשבעה הכי הו"ל לסיומיה ואין בידה לתיתם עד שתשבע ויגבו אותם לה ב"ד וכי היכי דפתח ברישא וכת' קודם שנשבעה אלא ודאי ברישא נמי נשבעה אלא שלא השביעוה ב"ד שאם הם היו המשביעים מיד היו מגבים לה כתובתה ע"י שהיו פוסקים ואומרים תגבה מקרקעי פ' או ממטלט' כך וכך והיינו דנקט עד שיגבו אותם לה בכתובתה דהוי כאלו כתב אע"פי שנשבעה אין בידם לתיתם עד שיגבו לה ב"ד דהיינו ע"י שהשביעוה הם ומשו' דנשבעה מיהא מתנתה מתנה במטלטלין אבל אם לא נשבעה כלל אפילו במטלטלין אין מתנתה מתנה וכדאמרן:
4
ה׳ועוד יש להוכיח כן כי היכי דלא ליסתור הרא"ש דבריו בפסקיו שהביא דברי הרי"ף לפסק הלכה דמשמע דאפילו בקרקעי מתנתה מתנה לדבריו בתשו' שכתב דבקרקע אין מתנתה מתנה וכמו שהוקשה לטור ולדידן ניחא דע"כ לא אמר הרא"ש בתשובה לחלק בין קרקע למטלטל אלא כשנשבעה מעצמה ולא השביעוה ב"ד אבל אם השביעוה ב"ד לבסוף אף במקרקעי מתנתה מתנה ואם לא נשבעה לבסוף כלל ואפי' מעצמה אף במטלטלי אין מתנתה מתנה והרי"ף מיירי כשאח"כ השביעוה וזה מבואר בדבריו שכתב קודם שנשבעה דמשמע שבועה הייתה שם אלא שהמתנה קדמה לה וכן מבואר עוד במה שכתב ומגבין אותו בכתובת' משמע דכשבאה אח"כ לגבות כתובתה מיירי ואז ודאי משביעין אותה וכ"כ הרשב"א בתשובה על דברי הרי"ף בתשובה הנז' אף הרב נראה שלא כתב כן אלא בנשבעה לבסוף על כתובתה שע"ז נשאלה שאלה מלפניו ע"כ ובתשו' אחרת כתב וז"ל אלמנה זו אילו נשבעה אפי' לבסו' ממכרה מכר ומתנתה מתנה אע"פי שבשעה שמכרה או נתנה עדיין לא הייתה ראויה לגבות דמ"מ כיון שנשבעה לבסו' ממכרה ומתנתה קיימים וכ"כ הרי"ף בתשובה והביא ראיה מדתנן בפ' אלמנה נזונית אלמנה בין אן הארוסין בין מן הנישואין מוכרת שלא בב"ד ואתמר עלה בגמרא בשלמא מן הנישואין משום מזונות וההיא בשלא נשבעה שאינה נשבעת אלא כשתובעת כתובתה ואם תבעה כתובתה אין לה מזונות ודין המכירה והמתנה בדבר זה שוין עכ"ל וכיון שהרי"ף לא איירי אלא כשהשביעוה לבסוף דוקא אבל אם לא השביעוה לבסוף אין מתנתה מתנה ל"ש קרקע ל"ש מטלטל דהא סתמ' קתני וכמ"ש הטור על דבריו והביא דבריו הרא"ש בפסקיו לפסק הלכה והרשב"א נמי בתשובה שכתבתי הכי ס"ל משמע דהכי נקטינן וגם המרדכי כתב בפרק הכותב שפסקו רבי יוסי בר יצחק והרב שלמה בר יצחק וכן בעל הלכו' גדולות שאם מכרה ונתנה קודם שבועה אתו יורשים ומפקי ל"ש מקרקעי ל"ש מטלטלי אפי' תפסה מחיים לא מהנייא אלא אם כן תפסה מחיים ולא רצתה להשיב ואע"פי שכתוב שם דראבי"ה וכמה רבוותא פסקו הלכה למעשה שאם מכרה או נתנה קיים כיון דבה"ג פליג עלייהו הכי נקטינן שדבריו דברי קבלה כמ"ש התוס' בכמה דוכתי ועוד שהרי כתוב שם שהר"מ פסק הלכה למעשה אע"פי שראבי"ה ורבינו ברוך ורבינו שמחה פסקו דמתנתה קיימת נ"ל דברי הגאוני' עיקר שפסקו אין מתנתה קיימת דנכסי בחזקת יתמי קיימי ואפי אם אחר שנתנה נשבעה מ"מ בשעה שנתנה לא היה לה כח שלא היו הנכסים שלה אלא שעבודא בעלמא דקי"ל כרבא דאמר בפרק כל שעה ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה כו' עכ"ל ובמטלטלי נמי קאמר הר"מ דאין מתנתה מתנה דהא על ראבי"ה ורבינו ברוך קאי ואינהו במטלטלי איירי כמבואר שם וכיון דהר"ם בתראה הוא ורביה דהרא"ש וכל שכן שהוא מכריע כדברי כמה רבוותא דסברי הכי כדאיתא במרדכי ובעל הלכות גדולות מכללם וכ"ש שכבר הוכחתי דהרי"ף והרא"ש והרשב"א הכי ס"ל הכי נקטינן ומכאן הוכחא למה שהעמדתי דברי הרא"ש בתשובה דבמטלטלי מתנתה קיימת כשנשבעה לבסוף מעצמה מיהא אבל אם לא נשבעה כלל אפילו במטלטלי אין מתנתה קיימת דמסתמא אית לן למימר דלא פליג אהר"ם רביה ועוד שמאחר שהראיה שהבי' הר"ם דקי"ל כרבא דאמר ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה היא בעצמה הראיה שהביא הרא"ש מסתמא בחד גוונא מייתו לה וכי היכי דלהר"ם אפי' במטלטלי שייכא ה"ה נמי להרא"ש ואף על פי שבתשובת הר"מ בפרק חזקת המרדכי כתוב דבמטל' מתנתה קיימת אפילו לא נשבעה לבסוף וזה סותר מ"ש בשמו בפרק הכותב י"ל אם תמצא לומר דאפילו דפליגי דבריו בפרק הכותב עיקר שכתב פסק הר"מ הלכה למעשה דמשמע אע"פי שבכתובות אחרות השיב בענין אחר עכשו דקדק בדבר לפסוק הלכה למעשה ונחת לעומקא דדינא ואיבטילו הנך תשובות ועוד דהכא דאתא להכריע בין רבוות' דפליגי במילת' דק טפי לקבוע הלכה לדורות והדר ביה מהנך תשובות כ"ש דאיכא למימר דלא פליני דהתם במחזקת מיירי לזכות את יורשיה במטלטלין שהם מוחזקי' כיון שהיא הייתה יכולה להחזיקם בשבועה זוכים הם בהם מחמ' ירושה ובפרק הכותב מיירי בלקוחות או במקבלי מתנה הבאים לזכות מחמת המכירה או המתנה שעשתה דכיון דבשעת המתנה לא היו שלה לא הייתה יכולה לתת במתנה דבר שאינו שלה וכמו שחילק בתרומת הדשן סי' ש"ל וחילוק יפה ונכון הוא ובהכי ניחא לן נמי מ"ש המרדכי בפרק כל הנשבעין שיש מחלקים שאם האלמנה מוחזקת בנכסי בעלה ומתה טרם תשבע בהא אמרינן אדם מוריש שבועה לבניו כדי שיחזיקו בממון יורשי האלמנה דה"ד לזכות את היורשי' אבל מכרה ומתנתה בטלים הם ואין לומר הא נ"ד יורש הוא שהרי הוא אחד מבניה בכל מה שהוא יותר מחלקו דין נותנת מתנה לאיניש דעלמא יש לו וזה פשוט ועוד יש להוכיח דמתנתה בטלה מפני שראיות הסוברים דמתנתה קיימת דחוייות הם שהרי ראיית רבינו שמחה דחאה ראבי"ה כמבו' במרדכי בפרק הכותב וראבי"ה שנתן טעם משום דרוב הגאונים פסקו כרבי אלעזר ולא כפי' רבינו חננאל והאלפסי שפסקו כשמואל ממקום שבא משם ראייה שכל הפוסקי' שאנו סומכי' עליהם בהוראתינו פסקו כרב ושמואל וא"כ הם סוברים דמתנתה בטלה:
5
ו׳ומכאן הוכחא עוד למה שהעמדתי דברי הרא"ש בתשו' דמתנתה קיימת במטלטלין כשנשבעה מעצמה מיהא כדי שלא יסתור דבריו שפסק כרב ושמואל ורבינו ברוך שנתן טעם משום דהא דקי"ל דנכסי בחזקת יתמי קיימי זהו כגון מקרקעי או מטלטלי שלא נשאה ונתנה בהם ואף לא תפסה מחיים אבל הכא שנשאה בהם ימים רבים שורת הדין שמכרה או נתנה קיים ועוד שהייתה נשא' ונותנ' בהם בחיי בעלה הוי כתפיסה מחיים עכ"ל בנ"ד אין מתנתה קיימת אפילו במטלטלין דהא נשי דידן אינן נושאו' ונותנות וגם אלמנה זו לא תפסה מחיים אלא נשארה מוחזקת בבית בעלה ונכסיו וזו אינה נקראת תפיסה כמבואר בתשו' הריב"ש ועוד דבנ"ד מודה רבינו ברוך דאפי' נשאה ונתנה ימי' רבים אין מתנתה כלום שהרי יש לדקדק על דברי הר' ברוך מה טעם הוא לזכות את האלמנה לפי שנשאה ונתנה בהם ולכן נראה דההוא עובדא דר"ב בנשאת לבעל שני מיירי וכדמוכח ממ"ש בסמוך כתב רבינו ברוך לרבינו שמריא משום הכי קיימת המתנה הנז' שהיו המטלטלין של בעלה האחרון וכיון דנשאת הוה לה כאומרת ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכל' שמה שהשביח השביח לעצמה וכי ההיא דאמרינן באחין שהיו חלוקין בעיסתן אימור מעיסתו קמץ וזהו שכתב שנשאה ונתנה בהם ימים רבים לומר שאע"פי שהמתנה תהיה מרובה אימור שהשביחה בימים רבים וכ"ז בנשאת לבעל אבל אם לא נשאת אפילו נשאה ונתנה בהם ימים רבים נכסי בחזקת יתמי קיימי אפי' מטלטלי ובתרו' הדשן סי' ש"ל כתב שאם יורשי האשה מוחזקים ולא שוינהו ראה הדין עם יורשי האשה להחזיק מה שבידם עכ"ל י"ל דלא אמר כן אלא לענין יורשיה אבל לא לענין מקבלי מתנה ואע"פי שמהרי"ק כתב בשרש י"ח לענין מקבלי מתנה דכיון דפלוגתא דרבוותא המוציא מחבירו עליו הראיה הרי כתב תרומת הדשן בסוף דבריו וז"ל אפס כמדומה לי דסוגיין דייני דעלמ' לא אזלא הכי אלא סברי דכל אלמנה שלא נשבעה ומתה אין ליורשים כלום אין להם חילוק בין היתה מוחזקת או לאו עכ"ל וכיון דסוגיין דדייני דעלמא הכי דייני לגבי יורשים וכ"ש לגבי מקבלי ממנה דקילי מינייהו כמו שנתבאר ביישוב תשובות הר"מ הכי נקטינן וכבר הוכחתי לעיל שזה דעת הרי"ף והרא"ש והרשב"א וכמה רבוות' שהביא המרדכי שסוברים כן ומכללם ב"הג שדבריו דברי קבלה והכריע הר"מ כדבריהם וכתבתי שראיות החולקים עליהם הן דחויות הילכך בנ"ד אין מתנתה מתנה ויחלוק מה שנתנה לו עם אחיו נאם הצעיר יוסף קארו
6
