אבקת רוכל קכ״טAvkat Rokhel 129
א׳שאלה ראובן קנה משמעון מאה או מאתים ככרים ברזל שהם אלף או אלפים חתיכות ברזל ואמר שמעון לראובן שהברזל הנזכר הוא תוך ספינת ריאי"ז פלוני ושהוא עשה שליח לריאי"ז הנז' שיקנה הברזל הנז' כדי להבריחו מן המכס מפני שהתוגרמים פורעים פחות מהיהודים ונתרצה ראובן לקחת הברזל תוך הספינה בלא קנין ובלא משיכה ובלא משקל ואח"כ בא לוי וקנה מראובן הברזל הנ"ל ולא משך ולא קנה קנין סודר ולא שקל ולא העמיד ראובן בפני הריאי"ז כדי שיתן לו הברזל הנ"ל אלא שאמר ראובן ללוי הנה הברזל הנ"ל הוא תוך הספינה אם תרצה לקנותו קנה ונתפשרו בינהם וקנה לוי מראובן הברזל ונתן לו קצת הדמים ושאר הדמים זקפן עליו במלוה ונטל לו קנין לשלחם לו מעירו מלבושים בענייני סחורה ונסע לו עם הספינה מהנמל ובאמצע הדרך בלבב ימים נלכדה הספינה ונטבעה ולא הגיע אל מקום חפצה באופן שלא הגיע ליד לוי מהברזל כלום ועתה תובע ראובן מלוי החוב אשר נשאר עליו משארית דמי המכר ולוי טוען ותובע אף המעות שנתן לו באומרו כי המכר לא הגיע לידו כאמו' שנטבע בים והמכירה לא היתה בקנין סודר ולא משך ממנו ולא משלוחו התוגר ולא שקל ולא הגיע למקום חפצו כדי לפרוע שכירות המקום ולכן השב לי את מעותי ילמדנו ענין המשפט ומה דינו:
1
ב׳תשובה כפי דברי השאלה לא היה בברזל הזה א' מדרכי הקניי' לשמעון וא"כ מה שאינו שלו מכר ואין כאן מכר כלל ויחזור מעותיו לראוב' ואע"פי שיש לומר שכיון שקנאו התוגר במעות שמעון קנו לו מעותיו ממילא מ"מ בקנין שקנה ראובן משמעון לא היה שום אחד מדרכי הקניה וא"כ לא נקנה לו הברזל כלל וה"ה לקנין שקנה לוי מראובן דמה מכר ראשון לשני ואין לומר כיון שנתן המעות והברזל אבד באונס ולא היה יכול להוציא ולא חזר בו קודם שבא האונס לא קם ליה ברשות מוכר ואין הלוקח יכול לחזור בו וכמ"ש הרא"ש ורבי' ירוחם כתבו בשם הרז"ה וגם הגהות ורבינו ירוחם כתבו שכן משמע מדברי רש"י שהרי יש לומר כיון שראובן הלוקח היה מצוי בשעת האונס כשראה שהאונס קרוב לבא מסתמא חזר בו אלא שלפי שלא היה המוכר מצוי שם לא דבר ועוד דמשמע מדברי רש"י אינו מוכרח מדבריו ועוד שהרא"ש כתב על דברי הרז"ה שאינם נראים וכיוצא בזה כתבו רבינו ירוחם והגהות ודברי כל הנביאים פה אחד לחלוק על הרז"ה שהרי כתבו הרי"ף והרא"ש בראש פ' הזהב שאפי' אבד באונס ולא חזר בו קודם האונס יכול לחזור בו אח"כ וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מה' מכירה וכ"פ הטור וכן דעת הר"ן וכתב שכן דעת רבינו חננאל וכתבו המרדכי והגהות מיימוניות שכן דעת אבי העזרי ורשב"ם ור"ת וכ"כ התוס' בפ' הזהב גבי הא דאמרינן מאי איכא בין ר"ש ורבנן איכא ביניהו דרב חסדא וא"כ אע"פי שלא חזר בו קוד' שבא האונס יכו' לחזור בו אחר שבא האונס ואין לומר מ"מ צריך לקבל עליו מי שפרע וכדברי ראב"ן שכתבו הגהות מימון וכ"נ מדברי הרי"ף והרמב"ם שסתמו דבריהם שהרי כתב הרא"ש בפ' הזהב גבי ההוא גברא דיהב זוזי שמע דהוו בעו למנסביה בבי פירזק רופילו והדר ביה אתא לקמיה דרב חסדא א"ל כדרך שתקנו משיכה במוכרים כך תקנו משיכה בלקוחות דליכא מי שפרע אלא היכא שחוזר בו מחמת יוקרא וזולא אבל אם חוזר בו מחמת שירא להפסיד הכל אפי' מי שפרע ליכא מדלא קאמר והא בעו לקבולי עליה מי שפרע כדקאמר אהנך עובדי דלעיל וכ"כ התוס' בפ' הנז' גבי הא דאמר רבי יוחנן דבר תורה מעות קונות וכ"פ הטור וכתב הר"ן שכן דעת הראב"ד שאע"פ שלא הגיע האונס אלא שחוזר בו מחמת פחד האונס אינו מקבל עליו מי שפרע ואין דעת הגאונים כן אלא היכא שחוזר בו מחמת שנאנס אינו מקבל מי שפרע כיון דלא יהיב מידי וכן דעת רבינו האיי אבל כל שחוזר בו קודם שיגיע האונס מקבל מי שפרע והאי דלא אדכר ליה רב חסדא מי שפרע לאו ראיה היא דאינהו לא אתו קמיה אלא לשאול אם לוקח יכול לחזור בו אבל אה"נ דבעי לקבולי מי שפרע וכ"כ רבינו חננאל וכן אמרו משמו של רבינו האיי ע"כ לשונו:
2
ג׳הא קמן דבנ"ד לד"ה ליכא מי שפרע דע"כ ל"פ הגאונים על הראב"ד אלא כשבא לחזור קודם שהגיע האונס אבל כל שחוזר בו מחמת שנאנס מודים הגאונים שאינו מקבל מי שפרע כיון דלא יהיב ליה מידי והרי"ף והרמב"ם מן הסתם כדעת הגאונים הם סוברים ועוד שכן יש לדקדק מדברי הרי"ף שכתב בראש פרק הזהב שמעינן מיהא דכמה דלא משכיה הלוקח לזבינא איתניס דלמוכר איתניס ואית ליה ללוקח למימר תן לי מקחי או תן לי מעותי ע"כ לשונו:
3
ד׳והרי זה טעם הגאונים ממש וכן יש לדקדק מלשון הרמב"ם שכתב בפ"ג כלשון הזה נמצאת אומר שאם נתן דמי המקח ונאנס קודם שיקחנה וא"ל הלוקח תן לי מקחי או החזר לי מעותי ואע"פי שיש עדים שאבד באונס ולא היה במוכר כח להצילו ולא נתרשל בדבר הרי זה מחזיר את הדמים עכ"ל:
4
ה׳הרי שלדברי כל הפוסקי' חוץ מראב"ן בנ"ד אינו מקבל מי שפרע ואפילו אם ימצא מי שיחלוק בדעת הרי"ף והרמב"ם לומר שכיון שסתמו את דבריהם ס"ל דמקבל מי שפרע ולא יתפייס במה שהוכחנו מדבריהם שסוברים כדעת הגאונים מ"מ לא הועיל כלום בנ"ד דכיון דלדברי הכל צריך להחזיר לו מעותיו חייב להחזירם ואם יאמר לו שיקבל מי שפרע כיון שלרוב הפוסקים אינו מקבל מי שפרע פטור הוא ואפילו במקום שדנים עפ"י הרי"ף והרמב"ם לבדם כיון שאינו מפורש בדבריהם שמחייבים אותו לקבל מי שפרע אין לחייבו כ"ש שיש הוכחא בדבריהם שהם פוטרים אותו הילכך ראובן מחזיר ללוי מעותיו ואין זה צריך לקבל מי שפרע ואין צ"ל ששארית המעות שנתחייב לשלחם לו מלבושים שיעכבם בידו שאע"פי שנטל קנין ע"כ קנין בטעות הוא וחוזר ותמה על עצמך אם המעות שנתן חוזר ונוטלם כל שכן שלא יתחייב ליתן מה שבידו זה נראה לי ברור הצעיר יוסף קארו
5
