אבקת רוכל י״דAvkat Rokhel 14
א׳(תשובתי על תשובת הרב הנזכר לעיל)
1
ב׳החכם השלם מאד נעלה גבירי יצ"ו אחרי דרישת השלום תשובתך הרמתה קבלתי ואשתומם אל המראה כי ראיתי אלהים עולים בתרועה וקול כגבור ערוך מלחמה לא ידעתי על מה ועל מה כי נצוצי ברקי להבות אמרותיך כברק ירוצצון וטועמים טעמן וספיר גלילי אצבעותך נוטפות מר עובר אכן סעיפי ישיאוני לקבל תוכחות יסוריך מאהבה כאשר עלי חובה כי חכמה יש כאן וזקנה יש כאן ולכן אשים מחסום לפי מלהשיב על דברי תוכחות בלי עון:
2
ג׳ומאשר הגדיל עלי כת"ר תרעומ' לקיצור תשובתי ופלפלת עלי שהיה נראה שהייתי רוצה להאריך ולבסוף קצרתי ולכן שפט כ"ת שמסתמא כתבתי והלכתי בדרך ארוכה וקצרה ושלחתי הקצרה והנחתי בידי הארוכה ושכן הוגד לכ"ת שעשיתי בפסק התר עגונא חי האמת איני יודע לדברי' ההם ואיני יודע למה יחשב או יאמן על שום אדם כדבר הזה כי אינו מפועל השכל כי מה בצע שיטרח האדם ויטמנהו ויצפנהו ונמצא טורחו ופועלו ללא תכלית מאפס ותוהו יחשב לו והסיבה שלא הארכתי היא גלוייה ומפורסמת כי כונת כ"ת היתה ברוב ענוותנותו לצוות עלי לגלות דעתי הקצרה בדין ההוא ובמה שכתבתי היה די לתכלית הזה ומלבד כי אין לי פנאי בסבת למוד החברים יצ"ו בבקר ובערב וקביעות למוד לעצמי כי עתותי ורגעי ספורים יום ליום ולילה ללילה ואיני יכול להתעסק בדבר אחר כי אם כמתעגב:
3
ד׳ולעניין דברי מר בדין זה אל יאשימני כת"ר אם לא אעתיק כל לשון כ"ת כי אם ראש הלשון וסופו כי אני סומך על ההעתק שביד מר ששלחת לי הוא ביד כ"ת ומה בצע לכפול הדברים הכתובים לפנינו והנה מה שאמר מר ז"ל דודאי פשיטא כי הפורס שלום לחבירו ואומר לו שלום עליך הוי תפלה כמו המקום יפקדינך לשלום כו' וא"כ האי דפי' רש"י על רבי אלעזר דאמר המקום יפקדינך לשלום וידכרינך לשלום דלא לעניין שבת נקט כו' עד כי הארכתי בזה עוד עכ"ל כ"ת לא ידענא ממאי מתמיה מר דאפי' אם תמצי לומר דכדברי כ"ת כן הוא מאחר דמאי דחשד מר מינן לא הוה אלא לגלויי דעתא לא הו"ל לכתוב כדרך מתווכך רק בדרך מגלה דעתו כי אין מוטל עליו להודיע דעתו בין שהדברים ההם נזכרו בדברי המבקש ממנו לגלות דעתו בין שלא נזכרו כי המעיין יבחין אם הם דברים אחרים אם לאו ועוד דלפי האמת יש חילוף בין מה שכתב כ"ת למה שכתבתי כי כת"ר כתבו בדרך ולפי זה אתי נמי שפיר כו' ואני כל בנין הבנת לשון רש"י בניתי עליו לפי דרכי ואפי' אם לא היה חילוף זה אלא מעט מזער היה כדאי לכותבו בלשון חידוש כ"ש שהחילוף זה רב הוא כי לפי דרכי לא נתחוור לומר דמה שאמר רש"י הא לא לעניין שבת נקט היינו משום דפשיטא ליה לרש"י דמותר למבקר החולה בשבת לברכו בשלום כו' כדכתב מר ואע"פי שדחיתי מה שהקשתי על זה מ"מ הקשתי למה איחר רש"י לכתוב זה דלאו לענין שבת נקט לה אחרי שכ"ת זמנין אמר לה כו' עד כך נראה לי לפרש דברי רש"י עכ"ל שם ומה ענין כל דברי ודקדוק אלא לענין פירוש כ"ת שתפסה עיקר והבנת דברי רש"י ואני בורח ממנו ואם נזכר בדברי כ"ת דקאמר זמנין אמר לענין תפלה בלשון ארמי קאמר לא לענין פי' דברי הגמ' כתב מר כן ולא לענין הבנת לשון רש"י כי פירש מר הבנתו בדרך אחרת וא"כ חדוש משמיענו הדוחה אותו פירוש ומפרש דברי רש"י בענין אחר שלא נזכר לענין פירוש הבנת דברי רש"י כלל אף אם נזכר לענין פירוש הגמ' כ"ש אחר שחדשתי אותם דקדוקים שדקדקתי בדברי רש"י המורים באצבע לע"ד על מה שפרשתי דבר חדש הוא בודאי ואם לא נכתב ראוי ליכתב בדרך חידוש:
4
ה׳כתב עוד כ"ת וז"ל עוד כתב כת"ר וז"ל ומאי דק' בדברי הטור כו' עד דהוה ליה לטור לקצר בלשונו כי אין תמהני על כ"ת בזה מפני שהוא דבר ברור שאין ענין דברי כ"ת ודבר שוה שכ"ת הקשה עליו בתחלה בלשון אין מתריעין בתפילה לא משמע דתקיעה בשעת תפילה קאמר עכ"ל ואני אומר שזו אינה קושיא ושפיר איכא למימר דבתפילה היינו בשעת התפילה ומה שאני מקשה עליו אינו מתיבת בתפלה לבדה אלא גם מתיבת ובתחנה הסמוכה לה דאם כדבריו לימא בתפילה לחוד ואז הוה אפשר לפרושי דבשעת התפילה קאמר ומדנקט בחדא תיבת ובתחנה משמע ודאי דאתפילה ותחנה גופייהו קאי אין מתריעין לומר דאין מתפללין ומתחננין וזה מבואר במה שכתבתי קשיא לי על דבריו דא"כ למה ליה לטור לכתוב בתפילה ובתחנה:
5
ו׳ומה שהקשה עוד כת"ר עליו דא"כ איכא למטעי דמותר לתקוע שלא בשעת תפילה כו' וא"כ קשיא מדיוקא לדיוקא כו' אומר אני דלא קשיא מידי דליכא למטעי בהכי כלל דפשיטא דאין דרך לתקוע ללא צורך אלא או להתפלל או לקבץ העם וזולת לצורך אחר משני דברים אלו לא יעלה על דעת לתקוע כלל אבל אני הקשיתי עליו דלא הו"ל להזכיר דאין תוקעין בתפילה לימא דאין תוקעין אלא להשמי' קול שיבואו לעזרה וממילא הוה משמע דאין מתריעין בשעת התפילה אלא ודאי דאתא למימר דאין מתפללין ואין מתחננין דהשתא אי הוה שתיק מבתפילה ומבתחנה לא הוה שמעינן הכי וזה מבואר בסוף דברי שכתבתי במה שהקשתי על דבר החכם ההוא וז"ל הכי הוה ליה למימר ואפילו על אלו אין מתריעין אלא להשמיע קול שיבואו לעזרה עכ"ל ומה ענין קושיא זו לקושית כת"ר עד שכתבת וז"ל הרי שהקשתי בדרך טעם ופלפול לשבח מה שהקשה כ"ת בדרך דהו"ל לטור לקצר בלשונו עכ"ל כ"ת:
6
ז׳ואם היה כ"ת משגיח בדברי בעין יפה היה רואה שאע"פי שהם קצרות כוללות הרבה והם חדשות ממש ועמד טעמם בם לשבח ומ"ש כ"ת עוד וז"ל ועל מ"ש כ"ת דפשיטא כו' עד אע"ג דלקולא אזיל עדיין קשה שאין טבע הלשון לומר דמסתבר כוותיה על מי שאין עושין מעשה לכתחילה כדבריו ועוד דלפי דברי כ"ת בכל מקום שמביא (בס' הרב כתב ר' בית ולא משמע ביה הבנה ואני תקנתי וכתבתי במקום ר' בית כתבתי הב') הב' סברות הוה להו ללמדנו ואין מוחין ביד העושין כדברי המקל או תפשוט מהכא דלעול' מוחין ביד העוש' כדברי המיקל עד שיפרוט דמסתברא כוותיה כעין שפרט כאן שאין עושין כמותו לכתחילה: ומ"ש כת"ר ומ"מ אם יעמוד שום אדם על פירושי זה על לשון דמסתברא כהרמב"ם כו' עד בזה הענין עכ"ל כ"ת אין זה מוציא ידי חובתו דמ"מ אחר שהביא כ"ת סברת הטור דפסקו זה הוא דבר שראוי לשית לב אליו יותר מעל כל דברי הפסקי: ומ"ש עוד כ"ת ז"ל אם מצא כ"ת במקומות אחרים כו' עד קא מסהיד עלויה מ"ש וכן מצאתי מקצת מקומות הטור שדרכו לעשות כן לא למה שמפרש במקום א' והלכה כדברי רש"י ובמקום אחר פוסק הלכה דלא כוותיה קאי אלא למה שכותב במקום אחר ענין אחר ואינו מבאר כל צורכו וסומך על מה שאמר במקום אחר וזה נמצא בו בקצת מקומות כעת אזכיר שנים מהם הא' בטור א"ח סי' קע"ג המתחיל לכתוב דיני אכילת בשר וגבינה והשמיט קצתם לפי שסמך על מה שכתב בטור יורה דעה סי' פ"ט ושם בטור יורה דעה חזר וכפל קצת דינים שכתב בטור א"ח סי' קע"ד והשמיט קצתם השני בא"ח סי' של"ה כתב ואפי' ספק אי נולד לשבעה או לשמ' ולא גמרו שעריו וצפרניו מלין אותו בשבת דאי האי הוא שפיר מהיל ליה ואי כו' בשר בעלמא כו' ודבריו הם שם כחלום בלא פתרון כי הם הפך פסק הרא"ש ופסק הרמב"ם אלא שסמך על מה שכתב בטור יורה דעה סי' רס"ו על דברי הרמב"ם נראה דאפילו לא גמרו שעריו וצפרניו שרי ממה נפשך אי שפיר מהיל כו' ועל דבר הרא"ש כתב ואיני מבין דבריו דודאי מלין אותו ממה נפשך כדפרישית עם היות שיש לי בו דקדוקי דברים אין זה מקומם ומ"ש כ"ת שהטור כתב שחזר בו הרא"ש שפסק בפסקיו ובתשובותיו דברים הפכים ואני תרצתי אותם ע"כ כמדומה לי שעל מה שאמר בח"מ סי' ע' כ"ת אומר שהזכירו מוהרר"י קולון ז"ל בשם טור חשן המשפט אצל דין אחר שכתב הוא ז"ל שחזר בו הרא"ש ואם זו היא זה ימים רבים כתבתי בה דעתי הקלושה בקצרה: ומ"ש כ"ת וא"כ נבא אל התכלית כו' עד בפסקי עכ"ל כ"ת איני יודע מה מלמדנו לחזור ולשנות מ"ש בפסק הראשון ומ"ש כ"ת וכ"ש דאפי' לדברי כ"ת איכא למיגזר כו' איכא למימר דכיון דאין דרך העולם לומר מי שבירך אלא בבית הכנסת ולא בפני החולה ליכא למגזר משו' מלתא דלא שכיח ועוד דלפי מה שכתבתי אפי' כשאומרו לפני החולה אינו מעורר בכי שהרי כתבתי וזה לשוני אכן לנדון שלפנינו כו' עד בשכר המצוה הזאת עכ"ל ולפי זה אפי' בפני החולה עצמו מות' לומר המי שבירך שאינו מעורר בכי כלל:
7
ח׳ומה שאמר עוד כת"ר וז"ל ומ"ש כ"ת דהוה ליה כאילו נסח המי שבירך כך הוא כו' וברכות של שבח איני יודע למה האריך מר לחזור ולכפול הכתוב בפסק הראשון שכבר פשוט הוא שלא באתי לומר שהוא דומה ממש להא דאמרינן בירושלמי נסח הברכה כך היא אלא לומר שהוא דומה במקצת וכת"ר בעצמו כתב כן אחר כך שלדברי דמי לקצת לההיא דירושלמי:
8
ט׳ומ"ש מר עוד וז"ל ועוד דלפירוש דברי כ"ת יש לנו לומר דנוסח המי שבירך כך הוא כו' עד ניחוש במי שבירך לצער את המברך עכ"ל כ"ת איני יודע היכן ראה מר בדברי שהמי שבירך עיקרו בחול לומר שהשי"ת ישלח לו רפואה ועל זה אין לשנות בשבת שזה דבר שלא נמצא בדברי כלל כי לא כתבתי רק שהמי שבירך נסח קבוע לאומרו לכל מתנדב תרומת ה' כו' ואדרבא אני אומר שהמי שבירך בקבע הוא עיקר קביעותו יותר מבחול שהרי בשבת איכא עולים טובא ולכלם מברכים דברוב המקומות כל העולה בשבת מתנדב ומברכין אותו ועוד שכל הנדבות הצריכות לצרכי צבור ועניים ופדיון שבויים מתנדבים אותם בשבת ומברכים למתנדבים וכיון שלא באתי ללמוד שבת מחול כדקא סלקא דעתיה דמר אזלא ליה ג"כ קושיא זו את זה כתבתי בטורח מיעוט הפנאי רק למלאת רצון כ"ת רצון שמים ואם קצרתי עמך הסליחה נאם הצעיר יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זצלה"ה
9
