אבקת רוכל קמ״וAvkat Rokhel 146
א׳שאלה ראובן שמכר לגוי אחד כמו שבע מאו' פרחי' מבגדים בתנאי שיפרענו בשיבוא מסירבאן ובא ראובן לחל"ב והניח את הגוי ואחר שבא ראובן לחל"ב בא שמעון תושב מאסייא לטוקאט ומכר הוא ג"כ לגוי כמו מאה פרחים בגדים ואמר שמעון הנזכר שצוה לגוי שיתנם אלו המאה פרחים לראובן הנזכר וכתב שמעון הנז' לראובן הנז' שהיה בח"לב שיעשה לו זה החסד שכשיגבה מעותיו מן הגוי שיגבה ג"כ המאה פרחים שהיה חייב לו ויקחם לעצמו בשביל חוב אחד שהיה חייב לו שמעון הנז' וקבל הכתב ולא השיב לו וביני וביני נסתבב שהגוי לא הלך לסיר"באן אלא ששלח את אחיו בעדו ואחר זמן הלך ראובן תושב חל"ב לטוקאט לגבות חובו מן הגוי שמצאו לטוקאט ותבע לו חובו והשיב לו ששמע שאחיו ששלחו בסיר"באן היה מביא ארבע משאות של משי ושלא היה לו מציאות אחר לפרוע חובו אם לא שיקח המשי בשביל החוב והסכים ראובן ליקח המשי כדי להפרע חובו ואמר לו ראובן לגוי ואיך אעשה אם המשי אינו בכאן והשיב לו הגוי שיעשו חשבון ויפשרו בכמה יקח המשי ושיתן לו כתב שיתן המשי לכשיבוא דרך חל"ב ביד איזה יהודי שירצ' ונתפש' בענין שומת המשי לקח אותם ונתן לו בטוקא' כדי להשלי' לכמו' המשי שהיה אומ' הגוי שיתן לו ר' לגוי בגדי' שהיו לו וג"כ שאר דברי' שהיו לו בחל"ב שיקח ג"כ הגוי בשיווי אשר לקח האחרים ולעשות ראובן הנזכר חסד עם שמעון הנז' חשב ג"כ החוב שהיה חייב לו הגוי באמצע וכתב באגרת שיתן זה הגוי בחל"ב שלש מאות רוטולוש משי ביד לוי ושלוי יתן לו שאר הבגדים שהיו לראובן הנז' בחל"ב כמו שנתפשר ראובן הנז' עם הגוי הנז' ובא הגוי לחל"ב ומצא אחיו שבא מסיר"באן והביא עליו חוב כמו ארבע מאו' או חמש מאות פרחים חוב על המשי מה עשה הגוי כיון שראה החוב שהביא אחיו עליו שהוא היה חושב שלא יביא עליו חוב כלל הסיר מכל משא ומשא מעט משי ופרע החוב שהביא עליו אחיו ולשאר המשי קרא ללוי שהוא היה היהודי שיקבל המשי בעד ראובן הנז' והראה לו הארבעה משאות של משי ושקלו אותם והיה כמו חמשים או ששים רוטולוס חסר ממה שהיה לו ליתן ואמר הגוי ללוי כתוב כתב לראובן ממה שקבלת ותן לי שאני הולך לשם ואעשה חשבון עמו וכתב לוי הכתב מכמה משי קבל וכמה בגדים נתן לו ובא הגוי לטוק"אט ומצא לראובן הנז' והראה לו הבגדים שנתן לו לוי ואמר ראובן לגוי לא נתן לך לוי כתב והשיב שבשביל שביאתו היתה פתע פתאום לא היה ללוי פנאי לכתוב ולזה לא כתב והכל היה בערמה שלא לראות הכתב לראות כדי שלא ידע חסרון המשי שלקח הוא לפרוע חובו האחר ויתבענו וראובן הנז' חשב שכבר נתן כל המשי ללוי בשלימות ואחר זמן בא ראובן לחל"ב וידע הערמה שעשה לו הגוי ושלח לאחיו שהיה בטוק"אט שיתבע מן הגוי תשלום המשי ועד שהגיע הכתב לטוק"אט נסע הגוי דרך סיר"באן ועד היום לא בא והלך ראובן הנז' לתבוע משמעון הנז' חובות שיש לו עליו והשיב לו שמעון הנז' שהמאה פרחים שהיה חייב לו הגוי שרוצה לחושבם על ראובן ולגבותם מהחוב שהוא חייב לראובן הנז' כיון שראובן הנז' חשב אותם המאה פרחים במקח שעשה עם הגוי במשי וטען ראובן שאם שם הוא המאה פרחים במקח הוא אדעתא שיפרעם לו הגוי אבל כיון שלא פרע לו הגוי אפי' חובו שהיה חייב לו איך ירצה שמעון לחושבם עליו ולגבותם מהחוב שהוא חייב לו ועוד שאני לא הייתי בטוק"אט כשמכרת לו הבגדים וגם לא היה במעמד שלשתן וגם לא היה כח בידי לכוף לגוי שיתנם לי וטוען ראובן לשמעון לך אתה ותגבה ממי שמכרת לו ואתה תשלם לי חובי משלם יורנו מורינו הדין עם מי:
1
ב׳תשובה בזה אני רואה דברי ראובן ואין בטענת שמעון כלום ותחלת ראובן הוכיח על סופו שלא השיבו כשכתב לו שמעון שודאי היתה כונתו שאם יוכל להציל יציל ואם לאו לא יאבד ממונו בעבור מעות שמעון ומה שהכניס ראובן מעות שמעון בחשבון המשי לא היתה כונתו לחושבם עליו כאלו קבלם אלא ודאי כונתו היתה לעשו' חסד עם שמעון וממילא יציל מקצת חובו משמעון ובודאי שמה שהציל הציל לעצמו וכדתנייא בפרק הגוזל בתרא שיירה שהייתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה ועמד אחד מהם והציל הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו ובודאי שאם היה ראובן המקבל המשי מיד הגוי שהיה אומר לעצמי אני מציל ועוד שמה שאמרו שצריך לו' לעצמי אני מציל הוא דוקא בשותפים שכיון שהם שותפים בריוח ובהפסד ודאי שמן הסתם כל השתדלותם להבי' תועל' השותפו' אם לא שיאמר אחד מהם לעצמי אני מציל דכל כי האי גוונא שותף חולק שלא מדעת חבירו וכן כתב הרב בעל מגיד משנה וז"ל שנים שותפים כו' ופי' בדין זה אין חילוק בין יכולין להציל ובין אין יכולין להציל דכל כי האי גוונא שותף חולק שלא מדעת חבירו ואם לא אמר לעצמי אני מציל בכל גווני הציל לאמצע וזה עיקר עכ"ל נראה מלשונו דמה שצריך בשותפות לומר לעצמי אני מציל הוא להראות שהוא חולק עם חבירו אבל מי שאין לו שותפות כנ"ד ודאי לא וכן כתב הרשב"א ז"ל על שני שותפין שהיה להם חוב אצל גוי אלם ועמד אחד מהם ופייסו ופרע לו חלקו ואמר לעצמי אני מציל והשיב שאם קבל הפרעון בפני עדים ואמ' לעצמי אני מציל שזכה לעצמו ע"כ וזהו דוקא בשותפין כדאמרן אבל בנדון שלפנינו שלא היו שותפין אלא שהגוי היה חייב לראובן ואח"כ הלוה שמעון לגוי וחלה שמעון פני ראובן שבכלל מעותיו יציל מעותיו ודאי שלא עלה על הדעת שיציל מעות שמעון ויניח מעותיו על קרן הצבי אלא ודאי כונתו היתה להציל מעותיו תחלה ומה שחשב ראובן מעות שמעון בכלל המשי כונתו היתה לעשות חסד עם שמעון ולגבו' חובו כדאמרן וכי תימא שראובן גרם לאבד ממון שמעון כיון שלא השיבו שלהשיבה זו נתרשל שמעון מלתבוע לגוי בחושבו שראובן יגבה אותם א"כ הוי גרמא בנזיקין וגרמא בנזיקין פטור וכל שכן דאפי' גרמא לא הוי דאדרבא אומר לך שהיה לו לשמעון להשתדל להציל מעותיו מן הגוי כיון שלא השיבו ראובן שאם היתה כונת ראובן לחושבם בחובו היה כותב לשמעון הרי אני כאלו קבלתים ובראותו שלא השיבו היה לו לחשוב שכונת ראובן היתה להציל מעותיו תחלה ואם ישאר וירצה הגוי לתת אותם לו יגבה מעות שמעון ואם לאו יפסיד אותם שמעון ואפילו שהיה כח ביד ראובן לכוף את הגוי כיון שלא נתחייב להצילם וגם לא קבלם על עצמו הוי פטור כ"ש שלא היה כח בידו לכופו:
2
ג׳ומה שטען ראובן שלא היה במעמד שלשתן אינה טענה שאין דין מעמד שלשתן גבי גוי וכן כתבו בתוס' וז"ל מעמד שלשתן שתקנו חז"ל היינו לענין ישראל אבל בגוי לא תקנו מעמד שלשתן דהלכתא בלא טעמא הוא הבו דלא לוסיף עלה ע"כ וכן כתב הרשב"א ז"ל שאין דין מעמד שלשתן בגוי כיון שבישראל לא נתקן אלא משום תקנת הלווין ע"כ הכלל העולה שמה שהציל ראובן הציל לעצמו ואין בטענת שמעון כלל והוא חייב לפרוע לראובן חובו משלם את זה דנתי בקרקע לפני מורי הרב נאם בוטח בחסד אל כי רב הצעיר יעקב בי רב לאדוני אבי כמוהר"ר אברהם בי רב זלה"ה:
3
ד׳הדין דין אמת כמו שפסקת ומהטעמים שכתבת וכל כי האי מילי לימרו משמך וליחדי הרב הגדול מורינו זקנך בפסקך ובתורתך ופלפולך נאם הצעיר יוסף קארו
4
