אבקת רוכל ק״סAvkat Rokhel 160
א׳דיני שאלה ופקדון ושליחות
1
ב׳א שאלה ראובן תבע משמעון שהשאיל לאשתו כוס א' של עצם אליקירנו להשקות בו את בתו שהוכת ממגפה ואמרו שהיה מסוגל אותו הכוס לרפואת החולי והוא בשתית מים בו ושמעון השיב כי הוא לא ידע ולא שמע שאשתו שאלה אותו כוס אלא שאחר ימים רבים שמתה הבת אמרה לו אשתו שהיא שלחה ע"י איש אחד לראובן שישאיל לה הכוס ואמר שפעם אח' ראה בביתו זה הכוס בחלון א' ושאל מה זה הכוס והשיבו לו שהיה הכלי ששאלה אשתו מראו' ואשת ש' השיבה לב"ד ע"י שליח ב"ד שהיא שאלה הכוס הנז' ע"י שליח בלי ידיעת בעלה בשביל שפעם א' שמעה מבעלה שהיה ביד ראובן כוס א' שהיה מועיל למוכה ושאחר שמתה בתה כמו ג' חדשים הוכת שכנתה ושאלה שכנתה ממנה הכוס הנז' ונתנה אותו לה ונאבד בביתה ושלא שאל עוד ראובן הכוס כי אם אחר שבעה או שמנה חדשים יורינו רבינו מה יהיה משפט הפרעון של הכוס הזה אם יוכל לתובעו ר' משה או לא יוכל לתבוע אותו כי אם מאשתו ועוד שהוא טוען שהיה שוה זה הכוס ממון רב שהיה מסוגל וש' טוען שלא היה שוה אלא מעט שכמה בני אדם שתו בו ומתו ושלחו ב"ד לדעת שיווי זה הכוס והעיד אדם אחד שאומרים שהוא בקי ורופא שלא הכוס הנז' מעצם אליקורנו כי אם עצם דג מהים ושראה כאלה רבות וג"כ נודע לב"ד שפעם אחד השאיל ראובן כוס זה על משכון עצי בשמים:
2
ג׳תשובה הבעל פטור מלשלם מה ששאלה אשתו שלא מדעתו ונאבד והאשה אם אין לה נכסי מלוג פטור' מלשלם בעודה תחת בעלה וכדאית' בפ' החובל אמתניתין דהעבד והאשה פגיעתן רעה ומה שכתוב בהגהות בפ"ד מה' חובל בשם העיטור דבפקדונות חייבת דבר פשוט הוא שלא בא לחייב לבעל בתשלומין כלל וגם לא לאשה אם אין לה ממה לשלם אלא כתובתה דהא תלמוד ערוך הוא ולא בא בעל העיטור אלא לאפוקי דלא תיסק אדעתין דהא דתנן גבי עבד ואשה דאם חבלו באחרים פטורים טעמא משום דלאו בני דינא ודיינא נינהו וא"כ אפילו מפקדונות והלוואות וגזלות פטירי להכי אשמועינן דלא הוי טעמא דפיטורא דידהו אלא משום דלית להו ממה לשלומי וא"כ בפקדונות והלוואות וגזלות קיימי בדינ' ודיינינן להו כשאר בני אדם דאי מחייבי שבועה משתבעי ואי מחייבי ממונא אי אית להו משלמי ואי לית לאשה אלא כתובתה פטורה בעודה תחת בעלה ומעולם לא עלה על דעת שום אדם לחייב הבעל ודבר זה לא ניתן ליכתב לעוצם פשיטותו ולא כתבתי אלא מפני שראיתי מה שהביא דברי ההגהות כאילו היה נראה מהם דמחייבין את הבעל וכתב דגם ההגהות מודים שהוא פטור והוכיח בדברים:
3
ד׳והא דפטרינן לבעל היינו מתשלומין אבל צריך הוא לישבע שאינם ברשותו ושלא שלח ידו בהם ושלא פשע במה שנגנבו וכמבואר בהגהות בפ' הנז' וגם בתשובת הרא"ש שבסוף כלל ל"ט והביאה טור ח"ה בסי' צ"ו וסי' שמ"ט ואע"פי שמדברי תשובת הרא"ש משמע דלא משבעינן לבעל אלא א"כ מודה שאותם כלים באו לביתו בנ"ד הרי הודה שבא כוס זה לביתו כמבואר בדברי השאלה שפעם א' ראה זה הכוס בחלון א' כו' והאשה תשבע שאינו ברשות' ויכתבו עליה פסק דין שחייבת לשלם דמי אותו הכוס אם תבא לידי גבוי כתובתה:
4
ה׳ולענין שיווי פרעון דמי הכוס לכאורה נראה דהיינו ההיא דירושלמי בפ' הכונס חד אמר זיגין הוא מלא וחד אמר מטקסין הוא מלא ואמר ר' אמי הרי זה נשבע ונוטל אבל כי דייקת ביה לא דמי דשאני הכא דאומדן דעתא הוא שאין אדם עשוי להשאיל כוס שוה ממון רב בלא עדים ובלא משכון ולהניחו ביד השואל זמן רב ועוד שהעיד עד א' בקי ורופא שלא היה אלא מעצם דג וזה מסייע לאומדן דעתא ועוד שנודע לב"ד שפעם כו' השאילו על משכון עצי בשמים ואם היינו באים לחייבו לא היה אפשר לחייבו אלא עד כדי דמי אותו עצי בשמים אחר שישבע המשאיל שלא היה שוה אותו כוס פחות מכדי דמי אותו עצי בשמים אבל אין נראה לחייבו אפי' בכדי דמי אותו עצי בשמים משום דמי שלוקח משכון על חפץ א' אורחא דמילתא שלוקח משכון שוה יותר מדימי החפץ עוד שבנדון זה אם הוא של אליקורנו שוה ממון רב ואם הוא של עצם דג שוה דבר מועט מאד ואומדן דעתא שאינו שוה אלא דבר מועט והעד הרופא מסייע ליה לכן הדרך הישרה לפשר ביניהם שתפרע חצי דימי אותו עצי בשמים אם תבא לידי גיבוי כתובתה אבל בעודה תחת בעלה הבעל והאשה פטורים אחר שישבעו ככתוב לעיל זה הוא מה שנראה לי בדין זה כתבתי וחתמתי הצעיר יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זלה"ה
5
ו׳א"ה עיין בתשובו' הרב המבי"ט ז"ל ח"א סימן קפ"ב בנדון זה:
6
