אבקת רוכל י״זAvkat Rokhel 17
א׳על מי שדנוהו ובקש מהב"ד הורוני מהיכן דנתוני
1
ב׳בהיות כי בימים הראשונים אשר היו טובים מאלה לא ראינו מי שתבע לב"ד שדנוהו הורוני מהיכן דנתוני ואם במקרה איזה פעם היה נמצא איזה אדם שהיה תובע שהיו גוערים בו ועתה אירע מעשה שלמדו לבעל דין לתבוע כן מב"ד חשוב מומחין לרבים וממונים לשפוט את העיר עיר גדול' לאלהים לאמ' שיכתבו בטעמים וראיות מאיזה טעם דנוהו ונמצא מי שהחזיק בידו לומר שהדין עמו ולכן הוצרכנו על הדבר להשיב:
2
ג׳גרסינן בסוף פ' זה בורר אמר רב ספרא אמר רבי יוחנן שנים שנתעצמו בדין א' אומר נדון כאן וא' אומר נלך למקום הוועד כופין אותו ודן בעירו ואם הוצרך דבר לשאול כותבין ושולחין ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנים לו ובפ' איזהו נשך גבי עובדא דהנהו תרי כותאי דאמר רב פפא בהאי גוונא צריך לאודועי כתבו התוס' דמשמע דוקא הכא לפי שהיה לו פ"פ לחושדו קא אמר דצריך לאודועי משום והייתם נקיים מה' ומישראל אבל בעלמא לא:
3
ד׳והא דאמרינן בפ' זה בורר שנים שנתעצמו בדין שכופין אותו ודן בעירו ואם אמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו אומר ר"ת מכח ההיא דהכא דוקא התם שלא רצה לדון אלא ע"י כפייה אבל אם מדעתו דנו אותו אין כותבין ונותנין לו ותירוץ זה דרבינו עיקר שהוא מוסכם מרוב הפוסקים וכמעט כולם כמו שנתבאר בסמוך:
4
ה׳ואע"פ שכתבו התוס' עוד ויש מפרשים הכא כל כה"ג צריך לאודועי דלא איירי הודעה מאיזה טעם חייבו אלא היה משיבו כל כה"ג היה לך להודיעו כשחלקו ולא היה לך לחלוק שלא מדעתו עכ"ל ונראה לכאורה דלדעת היש מפרשים ליתיה לההוא חילוק דר"ת דהא כל עצמו דר"ת לא אמר אותו חילוק אלא מכח מאי דמפרש בכל כה"ג צריך לאודועי וכיון שהם מפרשים אותו בענין אחר א"כ לית ליהו אותו חילוק די"ל שאותו חילוק לא אמרו ר"ת מכח ההיא דכל כה"ג צריך לאדועי בלבד אלא מדקבע הא מילתא דאם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני גבי שנים שנתעצמו משמע דוקא כשנתעצמו הא אם לא נתעצמו אין כותבים ונותנים וכמבואר בדברי המרדכי בסוף פ' זה בורר בשם רש"י ובדברי הגהות מיימוניות פרק שישי מה' סנהדרין וכ"ן מדברי התוס' בסוף פ' זה בורר וכיון שכן אע"פ שלדעת היש מפרשים אין ראיה מההיא דאיזהו נשך מ"מ הראיה שהביא מדקבע הא מילת' גבי שנים שנתעצמו ראיה טובה היא וכדאי לסמוך עליה ולפי מה שפי' הוא ז"ל בההיא דאיזהו נשך גם ממנה יש ראיה. והרשב"א דחה פירוש דיש מפרשים וכתב שאין הלשון הולמו דא"כ הכי הוה ליה למימר אמר ליה כגון דא ודאי צרי' לאודועי ואע"פ שהרא"ש כתב בפרק איזהו נשך אפי' לאידך פירושא אין מכאן ראיה דהכי פירושא כה"ג צריך לאודועי אפי' לא ישאל לכתוב מאיזה טעם דנתוני כי הכא שלא שאל שיודיעוהו אלא אמר חזינא דבתר דידי קאזיל מר אבל בעלמא אם שאל כותבין לו עכ"ל זה מבואר שהוא שלא כדברי התוס' והגהות והמרדכי דמדברי כולהו משמע דלפירושא קמא שפיר מייתי ר"ת ראייה מההיא ולהרא"ש אף אותו פירוש אין ראייה משם ומ"מ אפי' לדידיה נהי דמההיא דפרק איזהו נשך אין ראייה מההיא דקבע מילתא גבי שנים שנתעצמו שפיר איכא ראיה לחלוק ר"ת ודבריו אחוזים בידינו כמרגלית' שהרי בתשובת מוהר"ם שבמרדכי סוף פרק זה בורר כתב בשם רש"י בדברי ר"ת וסמ"ג פסק כן בשם ר"י וכן דעת הרשב"א בתשובה וכן כתב נמוקי יוסף בשמו ובשם הראב"ד והר"י והרב רבינו נסים והגהות בשם א"ז ומדברי הרשב"א שאכתוב בסמוך נר' שכן דעת הרמב"ן בפרק איזהו נשך אחר שכתב תירוץ התוס' דאין כותבין ונותנין אלא כשנתעצמו דוקא כת' ועוד אומ' הרמב"ן שאפי' שכפוהו לדון בעירו לא אמרו שיהיו חיבים לכתוב לו טעמו של דין אלא שיכתבו הטענות שטען שעליהם חייבוהו והם טעם ודין כי מה צריך לכתוב ראיות הדין שלהם להוליך לבית הוועד והלא יראו מעצמם אם הדין כראוי אם לאו הילכך כל שלא כפאוהו לדון לפניהם אינם חייבי' לכתוב לו כלום ואם כפאוהו לדון בפניה' כותבין לו הטענות והדין שפסקו עליהם בלבד ובכיוצא מעשה דהכא שיש לזות שפתים יש לו לכתו' לא להודיע' ע"פי טעמו של דין וכן עיקר וכן כתבו משמו של ר"ת עכ"ל וכיוצא בזה כתב בתשובה וכן כתב נמק"י בשם המפרשים וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ו מהלכות סנהדרין וז"ל שנים שנתעצמו בדין א' אומר נדון כאן וא' אומר נעלה לב"ד הגדול שמה יטעו אלו הדיינים ויוציאו ממון שלא כדין כופין אותו ודן בעירו ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני שמא טעיתם כותבין ונותנין לו ואח"ך מוציאין ממנו ואם הוצרך לשאול דבר מב"ד הגדול שבירושלים כותבין ושולחין ושואלין ודנים להם בעירם כפי מה שיבוא בכתב ב"ד הגדול וכן הדין בזמן הזה שאין ב"ד גדול אבל יש מקומות שיש בהם גדולים מומחין לרבים ומקומות שיש להם תלמידים שאינם כמותם אם אמר המלו' נלך במקום פ' שבארץ פ' לפ' ופ' הגדול ונדון לפניו בדין זה שכופין את הלוה והולך עמו וכן היו מעשים בכל יום בספרד עכ"ל הנה מהמשך לשונו נראה מבואר שלא כתב שאם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו אלא בב' שנתעצמו דוקא וכראיה קמייתא שהביא ר"ת:
5
ו׳ועוד נראה מבואר בדבריו שאפי' בשנים שנתעצמו לא אמרו שאם אמר כתבו ותנו לי שכותבין ונותנין לו אלא כשדן אותם ב"ד הקטן ומשום דחיישי' שמא טעו כדמבואר במ"ש ואם אמר כתבו ותנו לי מאי' טעם דנתוני שמא טעית' דכיון שהוא ב"ד קטן איכ' למיחש לטענתיה אבל אם דן אותם ב"ד הגדול אין כותבין ונותנין לו דלא חיישינן בהו לטעותא דאם באנו לחוש לכך אין לדבר סוף. אלא ודאי אין להרהר אחר דברי ב"ד הגדול ומשמע ודאי שבעל דין שיאמ' לב"ד הגדול כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני מנדין אותו מפני שמפקר בהם דאין לך אפקירותא גדולה מזו וכמ"ש נמק"י בפרק איזהו נשך כגון דא צריך לאודועי אבל בעלמא היכא דליכא חשדא אם היה מלגלג על הדין לא מודעינן ליה טעמ' דדינא אדרב' משמתינן ליה כגבר' דמפקר בב"ד עכ"ל:
6
ז׳הרי בהדייא דאומר כתבו ותנו לי מהיכן דנתוני היכא דלא הוי דינא למיכתב ליה הוי אפקרות' ומשמתינן ליה וכיון שהוכחנו מדברי הרמב"ם ומסבר' דבב"ד הגדול לא שייך למימר כתבו ותנו לי מהיכן דנתוני אם בעל דין אחד תבע מהם כן אפקרותא היא ומשמתינן ליה וכבר נתבאר בסוף דבריו שכתבתי שבזמן הזה מקום שיש בו חכמים גדולים ומומחים לרבים דין בית דין הגדול יש להם וכן כתבו הגהות מיימון בפ' הנזכר בשם ספר מצות והתוספות:
7
ח׳והנה בזמן הזה ב"ד העיר הזאת מומחה לרבים וגדול בחכמה ובמנין מכל המקומות ששמענו שומעם ומארבע כנפות הארץ יריצו להם שאלותם ואחר דברי תשובתם לא ישובו וכיון שכן דין ב"ד הגדול יש להם כ"ש שמנהום כל הקהלות עליהם וא"כ התובע מהם כתבו ותנו לי טעם דנתוני אפי' אם נתעצמו בדין משמתינן ליה משום אפקרותא. ועתה הדור אתם ראו האי עולבנא דאורייתא ותמהו התמהמהו ותמהו שימצא מי שיחזוק ביד מי שתובע לב"ד כזה כתבו לי מאיזה טעם דנתוני בהיות הדבר שלא כדין מכמה טעמי חדא מפני שלא נתעצמו בדין וכבר נתבאר שלדעת התוס' ורבינו תם ורש"י ור"י ורבינו מאיר והמרדכי והראב"ד והר"י והרמב"ן והרשב"א והרב רבינו נסים וס' מצות גדול וא"ז והרמב"ם כל שלא נתעצמו אין כותבין ונותנין לו ואדרבא אם תבע כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני משמתינן ליה משום אפקרותא ומלבד שהם רוב בנין ורוב מניין דפשיטא דנקטינן כוותייהו הא סוגיין דעלמא נמי כוותייהו אבל היכא דפליגי תרי תנאי או אמוראי ולא איתמר הלכתא כחד מינייהו ואיקרי ועבד כחד וסוגיין דשמעתתא כאידך הוי טועה כדאיתא בפ' אחד דיני ממונות והכא סוגיין דעלמא שלא לכתוב מאיזה טעם דנוהו שנית משום דהוי ב"ד גדול וכל ב"ד גדול אפי' כשנתעצמו אם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני משמתינן ליה ושמענו שמעש' היה לפני הרב מורינו הר' הגדול כמוהר' ר"י בירב זלה"ה בא' ששאל לו כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני ונדוהו שלישית דאפי' יהבינן ליה טעותיה לא היה צריך לכתוב טעמים וראייות אלא לכתוב פ' טען כן ודננו כן וכן כמו שכתבתי לעיל בשם הרשב"א והוא היה תובע שיכתבו הדין בטענות וראייות ולא נזקקנו לו מפני שהיה סיבה להאריך זמן ולענות הדין יותר ממה שנתענה וגם כדי שלא להכניע אל המורה שלא כדין וגם כדי שלא להחניף לזה מפני שהוא עשיר לעשות מה שלא נעשה לשאר בני אדם ועכשיו שאחר העמל וטורח נכנסו פשרנים ביניהם ופשרו מה שפשרו אמרנו עת לעשות לה' לכתוב על ספר דבר אמת ומשפט צדק והש"ית יזכנו לעבודתו אמן נאם הצעיר
8
ט׳יוסף קארו
9
