אבקת רוכל כ״זAvkat Rokhel 27
א׳מי כהחכם ומי יודע פשר דבר דבר שלח ה' מה טובו אהליך ויבחר באהל יוסף מה יפית ומה נעמת בבתי מדרשות לתורה הקבעת רכב ישראל ופרשיו, ראש ישר' ושלישו, עטרת התורה וצניפה, וינף אותה תנופה, גולה וכותרת לכל נפוצות הגולה, רוח בני האדם העולה היא למעלה, לעלות במעלות המושכלות, ובמסילות גלילות המזלות, המעולו', עולות, פועלות רצון נורא עלילות, ויאסוף חיילות, בגולות עליות, חכמות לימודיות, במילות המזלות, ובגולות תחתיות טבעיות ותחבולות, מושאלות, ועלילות וסודות כלולות, עד שכל סוגי החכמה תואמי צביה הובאו בית יוסף בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל עד שכל חכמי לב ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אליך אליך מגמתם ועדיך, תשוקתם ,כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה יהב חכמתא לחכימין חכמת אדם תאיר פניו, והאיר אל עבר פניה ומתוק האור וטוב לעיני' אשריך, ואשרי היולדה והמחזיקה ואשרי אנשיך, אלה העומדים לפניך, תמיד השומעים את חכמתך, וידעו כל ישראל כי נאמן אתה ונאמנים דבריך, יהי ה' אלהיך, ברוך אשר חפץ בך. לתתך עליון על כל חכמי הזמן כשמש תוך כוכבי לכת מזומן, להאציל אורו בפועל נאמן, וכל א' להקביל אור הנאצל כחו ימן, ולו נמצאת בין אוכלי המן לא אמר צור נאמן, לנגוד עם לא אלמן, בחר לנו אנשים מנטע נעמן, וצא הלחם בעמלק אויב אל רחמן, וילכד ברשתו אשר טמן, ולא לבש יהודי שק בעבור המן, וכחו אשר כמן, עורי עורי צפון ובואי תימן, שכל זמן ידיו והכי קרא שמך יוסף לאמר יוסיף ה' לי בן אחר בעגלא ובזמן קריב ולא יאחר אותך ראה הזמן לשמך נזרו וכל יש לי נתן בידך לשמך וכל חכם לב גברו וזכרך לא יחוף מתוך דבורו ויחשוק צורתך במשכיות דבירו ברוך ה' אלהי ישראל אשר באהבתו את ישראל לא השבית להם גואל ויקרא לבנו ליוסף וישראל אהב את יוסף יען היותו מגלה רזין ואחיות אחידן ומשרי קטרין ונהירו ושכלתנו החכמת כחכמת אלהיו ורוח אלהין קדישין אלנא רבה ותקיף ורומיה ימטי לשמיא וחזותיה לסוף כל ארעא בן פורת יוסף וימצא יוסף חן ושכל בעיני אלהים ואדם הולך וגדל וטוב גם עם ה' גם עם אנשים תורת אלהיו בקרבו מעודנו באבו והחכמה מאין תמצא ויאפוד לו בו מה יופיו ומה טובו נגילה ונשמחה בו וכל איש נבון וחכם אשר רוח ה' נשבה בו ויאמר אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך חכם אתה מדניאל כל סתום לא עממוך ותחכם מכל האדם מה חכמו מאד צבאות מעלה לעשותך לשם ולתפארת כי בך נכיר גודל מעלתם ואת יקר תפארת גדולתם:
1
ב׳זאת תורת העולה לעלות במעלות אחז כצאת השמש בגבורתו את הכל עשה יפה בעתו וילט פניו באדרתו למען דעת כל עמי הארץ כי גדול אתה וגדול שמך בגבורה אשר בך ירוחם יתום בני בוני רעמסס ופיתום כי שם עלו שבטים שבטי יה הרי אתה כבן עזאי בשוקי טבריה כדי כל העולם לשמשך לפני שמש ינון שמך ונר אלהים טרם יכבה נר אלהים נשמת אדם אשר במותו לא כהת עינו ולא נס ליחו נודע בשערים שמו מודעת זאת בכל הארץ ויצא כברק חצו נצוצי שמשך שמש צדקה ומרפא בכנפיה שר וטפסר כסף צרוף מזוקק מסיגים שר שלום ביחס ובמוס' ובמדות טובות מיוש' ומכל יצור אשר נוצר מאושר ותעש לך מהענוה אוצר ותקח המזמה טרם תוצר ומפתחי פתחי החכמה בידך נמסר ולפענח מצפוני צפוני החכמות הנמנע עשית אפשר ובסתרי התורה שכלך עצור עצר ותדע מקום תחנותם דרך ישר איש לא נחסר כי כה אמר רם ונשא זה יעצור בעמי נגיד ומצוה לאומי ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויקרא את יוסף כרוב ממשך וסוכך על גפי מרומי התעודה לתורה ולתעודה חותם תבנית מלא חכמה וכליל יופי תמים אתה בדברך מיום הבראך לא נמצא בך שום דופי להשמיע במרום קולך ממעונות אריות ומהררי נמרים וכל החכמים אשר ימרו את פיך נשמע קולם כברבורים ומצפצפים ומהגים כדרורים וכפרחי יונה ובני צפרים ונהפכו דבריהם לזרים וימצאו המוריאים בם תמרורים ודבריך זכים וברים כלם נכוחים למבין וישרים לזרע איתנים וטהורים אזן שמעה ותאשרך ועין ראתה ותעידך כי התורה רוממתך את נהרותיה הולך סביבות מטעה ואת תעלותיה שלחה אליה אל יוסף ויהי בדברה אל יוסף לאמר אתה יודוך אחיך ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחת בתלייך ובקשתך ברודפך אחר כל חכמה ובחפזך אחר כל מזימה ובהם דבקת לאהבה עד שהחכמות המשכלות דתי פרס ומדי אשר לא התקדשו למדי דבקת אליהם כאשר ידבק האזור אל מתני איש וכל קדושים עמך קדושים אשר בארץ המה ואשר מקצה השמים ועד קצה השמים וכל דורשי דת ודין ישים קטרה באפיך וישימו לאדוני כבוד ותהלתו באיים יגידו לאמר הראיתם אשר בחר בו ה' אין כי אין כמוהו בכל העם גולה וכותרת לעדת ה' עטרת תפארת ביד ה' יושב בהד"ר חמד ה' כשמש בין כוכבי שמי ה' מלא מצוות וחכמות כרימון ויבא עליהם יוסף תוך הארמון וישר מראש שניר וחרמון תוך אריות שבחבורה ויכה על לחי האמורא ויפרק קושיות ובעיות שבגמרא בדרך ישרה זכה וברה ואחר דברו לא ישנו ואין חיוב ואין סתירה בעדן גן אלהים הייתה ותכרות משם זמורה מורה דת ודין בדבור ובאמירה ותשאר בם שררה לדעת מה יעשה ישראל קלה או חמורה לו משפט הבכורה והבכורה ליוסף וימהר יוסף לאחוז בענוה וכמוסר אחוז בחבלי היחס משלבת עם החכמה ויראת חטא אשר מלפניו לא סר הרי אתה כעקביה בן מהללאל שעליך עזרה ננעלת בחכמה וביראת חטא ואך אם אתה מהללאל תמיד לאמר ראו מה בראתי בעולמי קול"ע כאב"ן אל השערה ולא יחטיא משחך ה' אלהיך שמן ששון מחבריך שמן תורק שמך אותך ראה הזמן ויאמר זה חלקי מכל עמלי ברך ה' חילי כי ילד יולד לי בן ניתן לי ותהי המשרה על שכמו חלק ה' ועמו ועם כל בני החכמה חומר אתה צורתו ואם כל חכמי לב יסודו אתה ספיר גזרתו ואם כל נבון לב אורו אתה זוהר יפעתו ואם בעלי המזמה שלמותו אתה הוא לבדך תהלתו ואם יחידי סגולה כוכבי רשפו אתה הוא שמשו וסהרתו ואם הם כוכבי לכתו אתה נפש גלגלתו ואם הם מניעי הגלגל אתה שכל השפעתו להוציא לאור משפטו ומכח לפועל מזימתו וישם אותה יוסף לא יקרא לנושא צורתך חומר כי אם בשתוף השם ואם ישכון באהלי שם רק הוא עצם מוכן לקבל המושכלות ולוח מזומן להכתב המזימות הן אלה קצות דרכיך ומה עצמו ראשיהם אספרם מחול ירבון ילאה הלשון להגיד שבחיך וידל הפה לדבר תהלתך וינעו השפתיים לספר עוצם חכמתיך וינחר הגרון טרם כליתו לחוות חצי תבונתך ויבש החיך ולא יוכל להגות את מספר רובע תפארתך מדותיך ולא מצאו ידי כלי הדבור לנאם יופי שלמותיך נפלאים מעשך מי זה אשר יתפאר גם אתפאר לגמור שבחי דמר ולא ימצא במחתרת וזה יהיה לו לשון הזהב והאדרת וקולמוסו ביופי התיבה מעוטרת יקרב הלום ויאמינו דבריו ואומר לו רבה צבאך וצא חוד חדתך ונשמענה ובתוך לבך אל תפחידותי ואם ישים כל מאדו הלא קצור קצרה ידו מלעשות כדבר יוסף ובהיות שאין גומרין את ההלל כי גבורות מי ימלל אמרתי אשמרה דרכי מחטא בלשוני ולדבר תועה בהגיוני ואני בער ולא הכיר חסרוני ולא אדע בין ימיני לשמאלי ואעריך כסף מאה לככרים זהב מאה והוא עון פלילי לכן נאלמתי דומיה מלהאריך לשון בראש שבטי יה ואל יחר לאדוני כי לא מבלתי ידיעת חסרוני ומעוט שכלי והביני וקוצר ניבי והגיוני וכבדות פי ולשוני נערתי חפני למשוך בעט סופר ואשלחה להגיד לאדוני כי יודע אני קוצר השגתי ומעוט הבנתי ושאיני כדאי ולא ראוי ליצוק מים על ידי תלמידי אדוני הקטנים והיאך יוכל עבד אדוני זה לדבר עם אדוני זה אל אלהים ה' הוא יודע אם לא מדאגת דבר העירוני רעיוני לרגל המלאכה אשר לפני ובראותי כי השמים הם יענו את הארץ כי אין למטה ממנה אמרתי ויהי מה אשאל מכם שאלה ויתנו לי ואכתוב שורותים אלו כפופי ראש כאגמון כורעי' ומשתחוים מפתחי הארמון ושואלים את מחילת האדון בתחלה וליקר תפארת גדולתו יהיה לשם ולתהלה להבט אליהם בניין החמלה וחוט של חסד עמו בלולה ויקח אדוני יוסף כי תורה היא וללמוד אני צריך ויהיו דברי אלה קרובים אל אדוני ולפני זוהר מעלת תורתו יהיו ניגשים איש איש ממלאכתו אשר המה עושים כי הנוגשים אצים ואנחנו מחשים ותיקר נא נפשי בעיני אדוני לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי והואיל וברך את בית עבדך להזיל בטל אמרות ה' אמרות טהורות מפיני' קדוש ונבחר ועשה ואל תאחר להשיבני דבר ואל יהיו דברי אלה למשא על אדוני ואדוני כמלא' האלהים ותורה יבקשו מפיהו להחיות רוח שפלים ברוח שפתיו ברור מללו ולהחיות לב נדכאים בזוהר אמרותיו אשר יהי לו עדות ביהוסף והרי אנו ובנינו ובני בנינו כל ישראל חברים אשר נחלו על שבר יוסף יום ולילה לא ישבותו מלהתפלל ולהתנפל לפני יוצר כל אשר בידו נפש כל חי כי למען רחמיו המרובים וחסדיו הגדולים והנאמנים יואל להתמיד יקרת מעלת פינת צפירת עטרת זהב וצניף טהור וגולה קדושה ועטרת הוד תורתיך הקדושה על ראשינו ועל רום עינינו וימים על ימי אדוני יוסף כימי השמים על הארץ כי באורך נראה אור ובימי אדונינו יקוים קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלי' זרח ועיני אדוני רואות בחיי דרבנן אכי"ר:
2
ג׳ילמדנו רבינו בסדר אתה כוננת הנאמר ביום הכפורים הפייטן כדי להביא דבריו בסדר אלפא ביתא באות הגימל סידר ואמר גולם תבניתך מן האדמה יצרת הנראה לע"ד שזה טעות גדול וכמעט אומר שהוא כפירה וזה כמו שלמדתנו רבינו כי כל דבר שיורה על הגשמות או יהיה חסרון בחוקינו אין ראוי ליחסו לאל יתברך ומה שבאו במקרא כדי לשכך את האזן ואמרו דברה תורה כלשון בני אדם הנה נתפלסף הרב הגדול הרמב"ם בספרו הנכבד מורה הנבוכים ח"א לבאר שכל אותם הדברים המורי' גשמות הם שמות משותפי' ובבחינת שתופו הא' יורה על גשמות ובבחינת שתופו האחר אינו מורה על גשמות בבחינת זה השתוף נאמרו ונתייחסו לאל יתברך וביאר שתופם כדי לסלק הגשמות אשר אי אפשר לקיים היחוד כי אם בהסתלקותו לגמרי כמו שהוא ידוע ומפורסם למע"כת והנה הרב ז"ל חלק בין תמונה לתבנית בח"א פ"ג כדי שלא ישיגו בני ישראל בפסוק ותמונת ה' יביט ויחשבו שהוא תבניתו ואמנם גולם לא עלה על לב שום אדם ליחסו לאל יתברך כ"ש לומר אותו דרך תפילה יום סליחה וכפרה ולומר אתה כוננת עולמך מקדם כו' גולם תבניתך יצרת תרתי לרעותא גולם ותבנית והנה הגולם הוא החומר אשר עדיין לא קבל צורתו הראוייה לו בין שתהיה אותה הצורה טבעית או מלא כותיית טבעית כאדם קודם שנזרק בו נשמה כמו גולמי ראו עיניך ומלא כותיי' ככלי אשר עדיין לא נשלם צורתו וכן שמשו בו רבותינו גולם בלתי צורה גולמי הגלגלים ומילת תבנית נחצבה מבנין ועיניינו בנין הדבר ותכונתו בשלשה מרחקיו דוגמת הצורה אשר לבש מהאורך והעיגול והשלוש ודומיהם השם תבנית יאמר כמו כן על הצורה הטבעית הנזכרת ועל המלא כותיית אשר בצורה הטבעית תבנית כל צפור כנף תבנית זכר או נקבה ובצורה המלא כותיית את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו והנה תבנית לא יאמר כי אם על הדומם הנעשה כדוגמת הצורות ההם והוא החלק היותר שפל מכל הנמצאים תחת כל השמים כי אין בו כי אם התערובות הארבע יסודות לבד והוא בלתי ספק חומר גמור ומילת תבנית מורה על אותו החומר הנזכר וגם כי הוא ג"כ חסרון בחזקינו כי אם יאמר א' דומם יחרה לו עד מות ואיך רשאי לאומרו ליוצר כל וכמו כן מילת גולם יורה חסרון אומרו וחלופיהן בגולם ואם יאמר אומר שרצונו לומר גולם כתבניתך כמו שמשיבים חכמים בעיניהם הנה תבנית למופת ולאות אשר דמות זה כן דמות זה ומקרא א' לכולם ובשם דומם יכונה ואין להשיב כן כבר מצאנו במטבע הברכות שטבעו חכמים של נישואין אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו וכי כבר השיב על זה אבודרהם בפ' ברכת נשואין ז"ל אשר יצר את האדם בצלמו שנאמ' נעשה אדם בצלמינו כדמותינו וכתיב כי בצלם אלהים עשה ורוצה לומר על צורת הנפש שנאצלת מכבוד הבורא והוסיף עוד ופירש בצלם דמות תבניתו שב אל האדם ורצה לומר דמות תבניתו שהוא צורת גופו יצר אותו בצלמו שהוא צורת הנפש וכל זה לדחות הכפירה הרעה שטעו בה רבים ואמרו שעל תבנית האדם נאמר שנברא בצלמו שהוא צורת הנפש כמו שביאר זה הענין הרמב"ם ז"ל בתחלת מורה הנבוכים עכ"ל והנה כאן אי אפשר זה הפירוש כי הוא מדבר לנוכח עם האל יתברך ואומר אתה כוננת כו' גולם תבניתך כו' ותמהתי מזה המסדר על זה כי הנה שני חושים שהם הטעם והמישוש עם היותם חושים לבעל חי בלתי דומם ועם היות שהג' חושים האחרים נתייחסו לאל יתברך וירא ה' וינאץ הלא גם בנו דיבר וישמע ה' וירח ה' את ריח ניחוח להיות שני החושים האלה פחותים אצל ההמון וכל העם יודעים ומכירים פחיתותם כי לא יושגו כי אם במשוש וחוש המשוש חרפה היא לנו לא התייחסו בתוך אחיהם על אחת כמה וכמה דבר מוטבע כדומם לייחסו לו יתברך וגם נפלאתי הפלא ופלא איך נתפשט הדבר הרע הזה בישראל ולהיות רע ומר עלי המעש' אשר אשר נעשה תחת השמש הארכתי בו לתת טעם לדברי אצל מעלת כ"ת יאריך אך בחמלתו וישיב דבר לעבדו א' אל א' למצוא חשבון ובזה ידע עבדך כי מצא חן בעיני אדוני:
3
ד׳השאלה השנית בענין השם ובשם של הוידוי הנאמר בסד' העבודה שנהגו העם לומ' בראשונה השם ובשניה בשם וזה תימה איך מניחים המשנה ונמשכים אחר האמורא ירושלמי שלא הסכמו עמו כל הפוסקים זולתם אבי העזרי וראבי"ה שנמשכו אחריו כאמור שהוא בקי בגירסא טפי מינן ופסקו כוותיה והנה כבר כתב רבינו חננאל לא משגיחינן ברבי חגי לגבי מתני' וכן יסד רבי שלמה הבבלי אנא השם ורבינו ירוחם ז"ל כתב בנ"ה ח"ג המחלוקת שיש בין הפוסקי' על הענין ובאחרונה כשהביא סד' העבודה כתב בשניהם השם וכן רבינו יעקב בהלכות יו"הכ בסי' תרכ"א בראשונה כתב בשניהם השם וז"ל וילפינן מקרא שוידוי יו"הכ שצ"ל בו אנא השם וזה נוסחו אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא כו' הנה בנסחאתו שהביא בספרו כתב בשניהם השם ובאחרונה באחרית הפרק הביא מחלוקת הפוסקים שיש בין העזרי ורבינו האי גאון ואמר שבעל הלכות גדולות ז"ל סובר כי כהן גדול היה אומר בוידוים שם בן מ"ב ולא היה אומר לא אנא השם ולא אנא בשם שכן הוא אומר לא בלשון הזה היה אומר ויראה שר"ל שאחר שאין ראוי לומר אנא שם בן מ"ב שנאמר השם שהוא רמז לשם הידוע שה' של השם פה היא ה"א הידיעה ור"ל השם הידוע והנה מצד זה הוא מסכים עם כל הפוסקים זולתי האנשים אשר נקבו בשמות אך אמנם חולקים עליו אומרם שכהן גדול לא היה מזכיר שם בן מ"ב כי אם שם בן ד' אותיות שהוא שם הוי"ה ככתבו שהוא שם המפורש וכ"ן שלא השיג עליו א"ה לאומרו לא בלשון הזה היה אומר שכן אמר א"ה וסברתי דבראשונה היה אומר כהן גדול אנא השם ובשניה אנא בשם ועל זה אמר ר"ה ז"ל לא בלשון הזה היה אומר כהן גדול אנא השם אלא שם בן מ"ב כו' רק השיג עליו שלא היה שם בן מ"ב כי אם שם בן ארבע הנה יראה שגם רבינו האיי גאון ס"ל שצריך לומר השם שהוא רמז לשם האומר כהן גדול או יהיה שם בן מ"ב לדעתו או שם בן ארבע לדעת אחרים אחד היות שמוש הה"א הזאת ה"א הידיעה ור"ל השם הידוע וכן מצאתי בתשובת שאלה לרבינו יצחק בר ששת ז"ל שפי' דעת רבינו האיי גאון ז"ל בסי' רי"ט קרוב לזה וז"ל ואתא שנית לשון רב האיי ז"ל שלא כתב הוא שכהן גדול אומר אנא השם אלא כך הוא אומר שלא יאמר אדם אנא בשם ר"ל אנא ה' לפי שהכ"ג לא היה אומרו כן בכינייו אלא מזכיר שם המפורש ולזה יאמר אדם אנא השם סתם ברמז עכ"ל:
4
ה׳הנה יראה שדעתו לומר אנא השם וכן דעת רבינו סעדיא גאון אחר ראות שהוא מקפיד גם על השלישי באומרו שראוי לומר בפניו לפני השם שגם פה היה מזכיר כ"ג שם המפורש וראוי לומ' השם רמז לשם המפורש וכהביא רבינו יעקב דעת שני הגאונים האלה נראה שגם הוא סובר כמותם והעד הב' שכן כתב למעלה בנוסחא והרמב"ם ז"ל כתב בסד' העבודה בהלכות יו"הכ פ"ב בשניהם השם וז"ל כיצד הוא אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא כו' וכן כתב בעל הלכות גדולות בשניהם השם בסדר העבודה בהלכות יום הכפורים חלק י"ג ובפירוש המשנא שחבר הרמב"ם ז"ל בכתב ידו הקדושה של המחבר ז"ל הנמצא היום פה צובא הנקרא אצל הקהל קדוש מוסתע' רב הר"אג כתב במשנה בשלשתן השם בה"א ושי"ן ומ"ם רצוני לומר שגם בשלישי כתב לפני השם כדעת רבינו סעדיה ובמקומות אחרות כשהוא מזכיר את השם ככתבו הוא כותב יי"א. הנה יראה שגירסת המשנה הוא לפני ה' כדעת רס"ג וכבר אמרתי שגם רס"ג סובר שיש לומר אנא השם כראותינו שהוא מקפיד גם על השלישי וכן הדעת נוטה אחר היות שלשתם שם א' ואין ספק שכל אלו הגאונים והפוסקים ז"ל שראו דברי רבי ס"ג ולא השגיחו בדבריו לגבי מתני' בדברי רבי' חננאל ולא יישר בעיניהם טענת א"ה ור"א ואין מסדר אתה כוננת נמשך אחר דעת א"ה ור"א ועל פיו אנו חיים ולא על פיו אנו חיים לעזב דברי כל אלו הגאוני' והפוסקים אשר הבית נכון עליהם ונלך אחר הישר בעיניו כי לפי הנראה לא הגיע לזה הגדר להחזיק בסדורו ולעזוב אדוני הארץ והמופת על זה כי סדר באות השלישי גולם תבניתך ובאות ה' סידר ואמר צוה והביא לו את שעיר המשתלח ואינו כן כי הוא היה הולך למקום שהיה קשור שם כנגד בית שלוחו ושם היה מתודה וגם מצד העיון יראה שאין ראוי לומר בא' השם ובא' בשם אחר היות שעשרה פעמים היה מזכיר כהן גדול שם המפורש ביום הכפורים ושם המפורש הוא שם בן ארבע שהוא שם ההויה כמו שכתב הרב הגדול ז"ל במאמרו הנכבד מורה הנבוכים חלק א' ס"ב וכן דעת א"ה ג"כ ששם בן ארבע הוא שם המפורש וז"ל הרב ז"ל בפרק הנזכר צונו בברכת כהנים ובהשם ה' ככתבו אשר הוא שם המפורש ולא היה נודע אל כל אדם איך הדיבור בו כו' וזה מה שאמרו שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחד בשבוע ואין זה איך יהיה הדיבור בו בלבד אלא גם כן הענין אשר בעבורו יוחד זה השם ויהיה בו סוד אלוה עוד גם היה אצלם שם בן י"ב אותיות כו' והיו מכנים אותו בכל מקום שהיה מזדמן להם שם בקריאתם שם בן ארבע אותיות כמו שנכנה אנחנו היום באדנות כו' עכ"ל הנה יראה ששם בן י"ב הוא כינוי לשם בן ארבע כי דבר שמו המשל ביפע"ל והוא מורה על היותו נמצא עבר והוה ועתיד ודברים נוראים על שם בן ארבע כמו שידוע למעכ"ת:
5
ו׳והנה הרב ז"ל הביא ראיות ברורות על היות שם בן י"ב כינוי בפ' הנזכר וכמו כן שם בן מ"ב הוא שם מחובר ממ"ב אותיות כל אות מהם הוא ראש תיבה לכינוי א' וזה מספרם א"ל ב"רוך ג"דול י"וצר תקיף צ"דיק ק"דוש ר"ם ע"ליון י"שר ט"וב נ"גיד נ"עים ג"בור ד"ורש י"חיד י"סוד כ"ל ש"ופט ב"רוך פ"קיד ט"הור צ"רוף ר"חום צ"ור ת"מים ג"אה ג"ומל ח"סיד ק"רוב ד"וד ט"ל נ"דיב ע"שיר ר"אוי ג"אה ל"ומד פ"ודה ז"וקף ק"ורא ש"ומר ק"ושב ו"מקשיב צ"בי י"שר ת"ם:
6
ז׳הנה נתבאר ששם בן מ"ב הוא נקבץ מהכינוים רבים ושם ההויה הוא שם המפור' ושם העצם אין עוד מלבדו ונתאמתו דברי הרב ז"ל ואבי העזרי שהשם הנאמר מפי כהן גדול ביום הכפורים הוא שם בן ארבע ועליו תאמר ההוגה את השם באותיותיו כו' וגם נתאמת ששם בן ד' שהיה מזכיר שהוא שם המפורש יראה לע"ד שאין ראוי לומר בא' השם ובשני בשם כי לו אמרו בשניהם בשם החרשתי אע"פ שהוא סוגיית המשנה וסברת כל הפוסקים כבר יתכן לומר בשם שכונתו בשם הידוע כדאיתא במס' מנחות פ' הרי עלי עשרון אותה שנה שמת שמעון הצדיק אמר להם כו' וסוף המאמר ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם שכונתו לומר בשם הידוע שהוא שם המפורש אבל לומר בא' השם ובשני בשם קשה וזה כי באומר בראשונה אנא השם רוצה לומר השם הידוע וכשיחזור לומר בשני בשם יראה שירצה לומר בשם אחר ידוע ג"כ זולתי הנזכר או ירצה לומר שלא היה מזכיר פה השם אבל אומר בשם רוצה לומר הנאמר לעיל וזה שקר כי השם הנזכר בראשונה הוא בעצמו הנזכר בשניה וכמו שמזכיר שם המפורש באנא השם הראשון כך חוזר ומזכירו פעם שנית באנא השם כדאיתא במסכת יומא פרק טרף בקלפי תנו רבנן עשרה פעמים מזכיר כהן גדול את השם בו ביום שלשה בוידוי ראשון ושלשה בוידוי שני ושלשה בשעיר המשתלח ואחד בגורלות דאם יהיה השם השני זולתי הראשון או שלא היה מזכירו פעם שנית לא יעלו למנין שלשה גם לא למנין עשרה כי כבר אמרתי ששם המפורש הוא אחר ואין עוד כמו שכתוב לעיל ואם נאמ' ששניהם שם המפורש ונשתנו בקריאת' גם זה לא יתכן כי בהיות שם ארבע שם העצם כמו שהביא מר"מ ז"ל במורה הנבוכים חלק א' פ' ס"א וכמו שיביא להלן יחויב שיהיה לשמו הקדוש ההבדלים שיש לשם העצם אשר בהם יבדל ממה שישותף אליו במינו רצוני לומר אשר בו יבדל משאר מיני השמות וגם שיורה על עצמותו ומציאותו בהוראת שם העצם האמתי שמורה על עצמות הדבר ועל אמיתות חלקיו אם יהיה אותו הדבר יש לי חלק בחי מדבר במשל שיורה מלת שם חי מדבר על החיות ועל הדבור והנה אנוש ג"כ יודה על זה עצמו כשיהיה מורה בדרך הדבקות כי אם יהיה מורה על דרך הכללית לא יהיה מורה כי אם על א' מהם או יהיה החיות או הדבור כמו שהוא ידוע ומפורסם למעכ"ת והנה שם אנוש יקרא שם העצם אחר היותו מורת על אמתות חלקיו אך לא בשם חי מדבר אחרי היות אפשרי להורות על חלק אחר זולתי האחר עם היות שהחלק השני משותף ומחובר בו הנה בענין ההוראה יתכן שיורה על אחד מהם וג"כ שם הצומח והדומם הם מורים על עצמות מציאותם כי שם צומח מורה על עצמות נפש הצומחת ודומם מורה על עצמותו אשר הוא הגשם השוכן בה תחלה ראשונה ואינו מתנועע והוא מלשון דומו עד אגיענו אליכם שרוצה לומר לא תתנועעו עד הגיענו אליכם וכבר אדוני יודע כי שם העצם הזה לא ישתנה כי אם בהשתנות הצורה אשר בה היה הדבר ההוא הוא הוא ולעת כזאת כבר נשתנה עצמותו כי עצמות השליה אינינ' עצמות הטפת זרע ולא עצמות הולד שיהיה אחרי כן והנה השתנות האלוה שקר א"כ השתנות שמות שקר לא ישתנה לעולם וכבר הביא הרב ז"ל בח"א מה"פ א' ששם בן ארבע הוא שם העצם לבדו וז"ל כל שמותיו יתברך הנמצאים בספרי' כולם נגזרים מן הפעולות וזה מה שאין העצם בו אלא שם א' והוא שם יי"א שהוא שם מיוחד לו יתברך ולזה נקרא שם המפורש עניינו שהוא יורה על עצמותו יתברך הוראה מבוארת אין השותפות בה אמנם שאר שמותיו הנכבדים מורים בשתוף להיות נגזרים מפעלות ימצא כמותם לנו כמו שבארנו עד שהשם המכונה בו יי"א הוא ג"כ נגזר מאדנות דיבר האיש אדוני הארץ עכ"ל כדאית' בפ' הנזכר בראיות ברורות:
7
ח׳הנה אמר ששם ההו"יה הוא שם העצם המורה על עצמותו כשאר שמות שם העצם המורים על עצמותם ולהיות זה השם לדבר מושכל שהוא יתברך שמו ראוי שיהיה ההבדלים שיש לשמות העצם שעשו בעלי המחקר במלאכת ההגיון אשר גדרו אותה כשהיא ענין כלי מתוקן ימנע בסבתו השכל מלחטא בדמיון והנה בכלי הזה ראוי לשקול עם היותם שגם בעלי הלשון נטו גם כן לזה הדרך בקוראם לשמות המורגלים שם העצם בהשאלה להבדילם משאר מיני השמות רצוני לומר שם תואר ושם היחס ושם המספר ושם הכינוי ושם המקרא ודומיהם וכן תקנו הבדליו להבדיל בין שם העצם ושאר השמות אשר ישתתפו אליו במינו והנה ההבדלים שעשו לא יכלו להיותם כללים כל מיני שמות המורגלים הנקראים אצלם שם העצם רק לחלק אחד מהם בלבד והוא שמות האנשים אמרו שם העצם נחלק לשני חלקי' הא' באברהם יצחק ויעקב ודומיהם וגדרו אותם כשלא יסמכו ולא יהיו רבים ולא יעשה מהם בנין ולא יבואו בה"א הידועה ולא יכונה בהם אך כשבאו לכסף וזהב ודומיהם לא יכלו לעשות זה לפי שראו הכתוב אינו רוצה בו אמר כסף צרוף צרורות כספיהם ונתת הכסף כספך היה לסגים וכאלה רבים והנה קראו לזה המין שם העצם זולתי אחרים והשאלוהו לזה המין לבד להיות זה המין א' ושני לפי שמצאו שיתכן לקרא עצמותו לדבר הבלתי יוצא מאמיתת חלקו עם היותו בלתי נכנס וזה הבדל במשל כי ההבדל לא יאמר בתשובת מה הוא בדין דעצמותו אך בתשובת איזה דבר הוא והנה קראוהו עצמותי להיותו בלתי יוצא במקרה והסגולה כמו שהוא מפורסם לכל מי שעסק במלאכת ההגיון כל שכן וכ"ש למעכ"ת וכשראוי שיתכן לומר עצמותי לדבר ומבלתו יוצא וראו שהשמות הללו אינם מורים על ענין אחר זולתי על הנקרא בהם מה שאין כן בשאר מיני השמות ואלו לא יצאו מעצמות הנקרא בהם קראום בשם העצם וביאור זה כי כסף וזהב ואברהם ויצחק ודומיהם לא יורו כי אם על אותו הגשם הרשום או על אותו האיש הרשום לא על דבר אחר משא"כ בשם התואר כי חכם במשל יורה על שני עניינים על החכמה ועל האדם הרשום שקנה חכמה וכן בהאי ונגר ודומיהם ושם היחס ג"כ מורה על שני עניינים על האדם המיוחס אליו ועל המתיחס בראובני והגדי שמורה על אותו האדם הרשום שהוא מבני גד או מבני ראובן ועל גד וראובן עצמן וכן שם המקרה יורה על האדם ועל המקרה שהיה בימיו פלג כי בימיו נפלגה הארץ אי כבוד לומר גלה כבוד מושראל ודומיהם ושם המספר הוא קבוץ האחרים ובאמור שנים יורה כמות המנין ועל כמות האחדים ואם לא יתכן לומר שנים אם לא קדמו אחד א"כ באמורם שנים כבר הוא מורה ג"כ על הא' ושם הכינוי כמו כן מורה על האיש הרשום המכונ' באותו כנוי ועל הכינוי עצמו וגם כי כבר ימצאו אנשים רבים בכינוי אחד יהיה שם הכינוי מור' על כולם וכן שאר מיני השמות משא"כ בשמות המורגלים הנקראים שם העצם כי לא יורו כי אם הנרצ' בו ולזה קראום שם העצם להשתתפו בענין הזה עם השמות העצם האמתי כחי וצומח ומדבר ודומם שיורו על ענין הנרצ' בהם לא על זולתו והנה גם כן לפי דעת המדקדק ירצ' ששם העצם יהיה מורה על עצמות אותו הענין מצד ולא ישתנה כי אם בהשתנות עצמותם:
8
ט׳והנה שם המפורש מור' על עצמותו ובת בעל תכלית עבר והוה ועתיד וכן יש בשי"ת אותיות היה הוה ויהיה ומורה על יחודו כמו שביאר הרב ועניינים אחרים נוראים מורים על יחודו ומציאותו היות הכל נשפע כמו שביאר הרב רבי אברהם בן עזרא ז"ל בחבורו שעשה בענין הזה וקראו ספר השם וכן העיד הוא יתברך בתורתינו על זה ואמר זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור רוצ' לומר ב"בעל תכלית:
9
י׳הנה נתאמת שאי אפשר שישתנה שם המפורש שהוא שם העצם בשום ענין אחר היותו שם העצם באמת ואין הפרש ביניהם אחר אומרם שהיה מזכירו כהן גדול עשר' פעמים בו ביום כלם עולים בקנה אחד בריאות וטובות והיות כונתו באומרו בשם שתהא הבי"ת שמושית לע"ד ונזכיר שמושית הבי"ת:
10
י״אוהנה אי אפשר פה בשום אופן שמשמשת בבי"ת כשמחת בקציר שרוצ' לומר כשמחת הקציר וכבר אמרתי למעלה סבת היות בלתי נכון השמוש הזה ושאר שמושי הבית הם אלו או תהיה הראותה על החומר לעשות בזהב בכסף ובנחושת ובחרושת אבן למלאות במראות הצובאות מורים על החומר הנעשה ממנו וכאלה רבים והנה זאת אין דרך להפה ותשמש להורות על המקום בבית או בשדה ויאמר הנה באהל וכאלה ג"כ רבים או להורות על הכלי באבן או באגרוף בחרב או בחנית או להורות על הזמן בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם רוצ' לומר בזמן התנדב עם אך תשמש מקום עם כמו הרק אך במשה דיבר רוצ' לומר הרק עם משה:
11
י״בוהנה אין בכל אלו השמושים דרך לנטות ימין ושמאל לכוונתי רק נשאר שמוש א' שאי אפשר שישמש פה מצד מה ובבחינת העיון לא יתכן וזה הבי"ת המשמשת מקום בעבור ומקום מסבת כי שניהם שמות נפרדים כבי"ת התשחית בחמשה כי שמושה פה בעבור החמשה ויעבוד יעקב באשה בכרות בני עם בן ישי ר"ל בסבת אשה בסבת כרות בני עם בן ישי אעבדך שבע שנים ברחל רוצ' לומר בעבור רחל או בסבת רחל ולהיות שמלת בחמשה הוא קרוב לאנא בשם אדבר בה כבר אמרתי כי התשחית בחמשה ר"ל התשחית בעבור חסרון החמשה:
12
י״גוהנה מלת בעבור ובגלל ובסבת שלשתם שמות נרדפים והנה אומרו בעבור כאלו אמר בסיבת וכן הביאם הרד"ק ז"ל בשרש עבר ובשרש גלל ואולם בעבור זאת בגלל כך וכך בעבור דוד בגלל דוד בעבור טמאה תחבל בגלל שטמאה תחבל בעבור ישמרו חוקיו בגלל שישמרו חוקיו ואביון בעבור נעלים מכרו האביון בגלל נעלי' שיקחו עליו עכ"ל:
13
י״דהנה אומר שבעבור רוצ' לומר בגלל וכתב בשרש גלל וכן בגלל הדבר זה בסבת הדבר הזה ע"כ הנה נתבאר ששלשתם שם נרדף וכן תרגם יהונתן ואולם בעבור זאת כמו שתרגם ובגלל הדבר הזה:
14
ט״וועתה נחזור לעניינינו הטוב לאמר דרך תפלה אנא בסבת השם והשם אין לו סבה וגם כי אינו נופל לשון תפלה ולא ראיתי ולא שמעתי מי שהתפלל בזה הלשון וגם אם לא ירצה לומר אנא בשם אנא במציאו' השם או אנא בעצמות השם כי אם היות שזה הלשון לא יפול בלשון תפלה ולא התפלל אדם מעולם במציאות השם שירצה לומר שאנו מתחננים למציאות או לעצמות עצמו או שאנו משביעים לשם במציאות עצמו ובעצמות שמו או ירצה לומר בעבור עצמותו וכבר אמרתי שרוצה לומר בסבה והמציאות והעצמות אין להם סיבה והיותינו מתחנני' אנא בשם לעצמות השם או למצאיות השם לא יתכן כי עצמותו ומציאותו ומהותו אחד מכל פנה והנה יהיה כאילו אמרנו אנא השם והיות שאנו משביעים לשם ב'"פ ושבעת לה' אלהיך גם זה אין ראוי וכי אנו משביעים לש"ית למחול עוונותינו וכן לא יעשה לקל שבקלים שישביעוהו שיעשה דבר זה וגם כי לא יפול אנא בלשון שבועה והנה שאר שמושי הב"ית לא הבאתי אותם לפי שלא יתכן שמושם לכוונת עניינינו:
15
ט״זועתה אשתחווה אפים ארצה כי אין למטה ממנה שיורנו מאור שמשנו איזה דרך ישכון אור ומה היה סיבת התפשטות זה המנהג בקצת מקומו' ולהניח ארזי הלבנון וללכת אחרי הבחורים כפי מבואר עד שיתמו הספקו' האלה מלבי כי מה האדם שיבוא אחרי המלך ולך תהיה צדקה:
16
י״זהשאלה השלישית בנתינת הגורל כשהיה מזכיר ואומר לה' חטאת סדר המסדר אחריו והכהנים והעם כדת מה לעשות וכ"כ בפ' המשנה בכ"י הרמב"ם ז"ל אחר נתינת הגורל והם עונים אחריו בשכמל"ו והבאתי ראיה מהסיר"ג להיות כ"י הרמב"ם לפי שהיו אמרנו שהוא טעות במשנה וכ"כ הרב ז"ל לסדר עבודה בהל' יו"הכ פ"ב וז"ל כל הכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעין את שם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה היו כורעים ומשתחוים ונופלין על פניהם ואומרים בשכמל"ו שנא' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו עכ"ל הנה לא חילק בין שיהיה שם מהשלשה שמות של וידוי בין שם שהיה מזכיר בנתינת הגורל וכ"כ רבינו יעקב ז"ל בשם אבי העזרי וז"ל ועל כל אזכרה יהיו מברכין וכורעים לכבוד וכן מצאנו בספרים החיצונים כשמסר רבי נחונייא בן הקנה את ה' לתלמידיו צוה להם לכרוע ולנפול על פניהם וכן אנו עושים לדוגמא עכ"ל הנה אמר על אזכרה ואין ספק שאמרו לה' חטאת שהיא אזכרה והנה השיב לי בעל תורה אחד ע"ז ודבריו לא ישרו בעיני וחלקתי עליו והנה תופס תשובתו ותשובתי עליו יעלו ויראו לפני מעכ"ת ויצדיקו את הצדיק וירשיעו את הרשע ועל כל דבר האגרת הזאת וכל הויכוח ואשלחה להגיד לאדוני להשיבני על דבר כתב חסדך וזה תופס תשובתו אלי אמר אמנם אם אוכל לחזק דברי רבותי שהם אמרו שהכהנים והעם אין ראוי לאומרו ולכאורה אין השכל סובל דבר בלתי ראיה ולא עוד בהיות פני הראיות בפירוש שמשנה צווחת בהגרלת הגורל והם עונים נראה שצריך לאומרו והכהנים והעם שהוא אחד מי' שמות שמזכיר כ"ג בי"הכ אבל ראיתי בפסק הרמב"ם ז"ל וז"ל וב' הוידויים היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכים ואומר להם תטהרו וא"כ ק' שהרב נרא' מלשונו שא"צ להבליע את השם רק בג' הוידויים דאל"כ למה לא כתב הרמב"ם היה מתכוין לגמור את השם בשלשה וידוים ובהגרלת הגורל ולמה גרע מלהזכירו בהיות העשירי קדש לה' אבל לע"ד אשיב כפי דעתי הקצרה להעמיד דבריהם ומצורף לזה המחזורים החדשים אשר יצאו מהעיר המהוללה שאלוניקי יע"א שממנה יצאת תורה השמיטו והכהנים אמת שזה השם שהיה מזכיר כהן גדול על הגרלת הגורל הוא מהעשרה אבל היה מזכיר אותו לקדש את השעיר לה' שכן הדין נותן לכל קרבן לפ"ז לא היה צריך להבליעו שלא היה בהרמת קול כמו השמות שהיה מזכיר בוידוים ולא יבואו לטעות בו כשאר השמות ועוד שמהשלשה שמות שהיה מזכיר בוידוי לא היה מבליע כי אם האחרון באמור להם תטהרו ולזה היו נופלין על פניהם לא השנים האחרים לפ' שהראשונים היה קורא ככתבם ולא בפירושם רק האחרון שבכל וידוי ווידוי ולזה הצריכו והכהנים והעם לכל וידוי מהשלשה וידוים אבל לא בהגרלת הגורל שהוא לקדש את החטאת לא היה צריך לנפול על פניהם ויהיה זה השם כשנים הראשונים אך קש' מהמשנה שכתבה בהגרלת הגורל והם עונים תשובה למדתי מהמרדכי שכתב וז"ל תנן בפרק אמר להם הממונה והם עונים אחריו בשכמ"ו וטעמא משו' דאמרינן בפ"ב דתענית כו' דאין עונין במקדש כו' והיה זה תחת ענית אמן במקדש על זבח שצריך לענות אמן לפי שבזה השם קדש החטאת ומה שאמרה המשנה והם עונים אינו חוזר לכהנים ולעם דוקא אלא לאב ב"ד והסגן שהיו עומדין בשעת ההגרלה וקרובים אליה והיה כענית אמן לא כשאר השמות שבוידוי שלשם היה צרי' להבליע בשם האחרון כאשר פירשתי עכ"ל:
17
י״חוזאת היא תשובת הרב מהר"א הלוי בן מיגאש על ענין הנז'
18
י״טאב בחכמה ורך בשנים שפתותיו שושנים דובב שפתי ישנים אשר במחנה ה' חונים ה"ה הרב שמואל יצ"ו בראותי העפילך להשיב על דברים נמנו וגמרו לא נשאר בי כח הסבל לבלתי השיב שולחי דבר ואמרתי הנני הנני לעם קרא בשמי כ"ש למי שההכרח יחייב להשיבו וכדי שיובן תשובתי אמרתי להביא מדברותיך ואשיב עליהם ראשון ראשון אחד אחד למצוא חשבון אמרתי אם אוכל לחזק דברי רבותי שהם אמרו כו' והנה רבותינו לא כן אמרו כמו שיתבאר בקרוב ומ"ש בפי' המשנה צווחת בהגרלת הגורל והם עונים כו' יפה דברת ולמה אחור נוזרת ומ"ש אבל ראיתי בפוסקים הרמב"ם ז"ל וז"ל ובשלשת הוידויים היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכין ואומר להם תטהרו וא"כ קשה שנראה מלשונו שא"צ להבליע את השם רק בשלשת הוידוים דאל"כ למה לא כתב הרב בשלשת הוידוים ובהגרלת הגורל כו' הלא צווח למעלה ז"ל הרי שלשה פעמים מזכיר את השם בכל וידוי מהם וכשהוא נותן את הגורל על שעיר החטאת אומר לה' חטאת נמצא מזכיר את השם ביום זה עשרה פעמים ובכולם היה מזכיר ככתבו שהוא שם המפורש בראשונה מגביה את קולו בשם כיון שרבו הפריצים חזרו לאומרו בקול נמוך ומבליעו בנעימות קול עד שלא יכירו בו אפי' חבריו הכהנים והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעין את שם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה היו כורעים ומשתחוים ונופלים ע"פ ואומרי' בשכמל"ו שנא' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו עכ"ל:
19
כ׳הנה אמר שלסבת רוב הפרוצים היה מבליע את השם וזה יובן בכל מקום שהיה צריך להזכירו כיון שהוא לסבת הפריצין עד שאפי' חבריו הכהנים לא היו מכירין בו ולא חלק בשום אחד מהשמות ואמר כי בראשונה היה אומרו בקול רם וכן איתא במסכת יומא פ"ק וז"ל תניא גבי כרוז אומר עמדו הכהנים לעבודתכם ולוים לדוכניכם וישראל למעמדיהם והיה קולו נשמע כ"ג פרסאות מעשה באגריפס המלך כו' ואעפ"כ של כהן גדול משובח ממנו דאמר מר כשהיה אומר אנא ה' חטאתי ונשמע קולו ביריחו ואמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן מירושלים ליריחו עשרה פרסאות הוו ואע"ג דהכא איכא חולש' והכא ליכא חולשא והכא יממא והכא ליליא וכן איתא בפר' טרף בקלפי וא' דגורלות ונשמע קולו ביריחו הנה היה אומרו בקול רם בין שלשה שמות של הוידוי בין בנתינת הגורל וכן מובן מלשון הרב ז"ל לא כמו שביארתי ומה שהוקשה לך כו' לפי' שאומר וז"ל ובשלשת הוידוים היה מתכוין לגמור את השם כו' ואומר להם תטהרו היה לתרי אנפי א' להשלים הפסוק והשניה כדי לבשרם שהשם יטהרם מעונם או שהיה מתפלל עליהם ואומר להם תטהרו בשעת היותם כורעים ומשתחוים ומברכין לשם משא"כ בשעיר החטאת כי אין שם פסוק לגמור וגם לא עת בשורה היא כי היה מזכיר את השם כדי להקדיש את השעיר ולהבדילו מהשעיר המשתלח וא"כ איך יאמר שהיה מתכוין לגמו' את השם כנגד המברכין ואומר להם תטהרו אך אמנם הם מחוייבים כשומעם לאמר בשכמל"ו לפי שכבר יצא מפיו כשאר השמות הנ' בוידוים וחידוש תטהרו אתי לאשמועינן לא לסלק שלא יאמרו אחר אומרו לה' חטאת בשכמ"לו והנה בביאור אמר שזה אחד מי' פעמים שהיה מזכיר את ה' ביום זה כהן גדול וכן אמר ולא חלק כשהיו שומעין את שם המפורש מפי כהן גדול כו' בין שיהיה זה או אחר אחר היותו אזכרה היו כורעים וכן הביא רבינו יעקב בהלכו' יו"הכ בשם אבי העזרי ע"ש:
20
כ״אומה שאמרת מצורף לזה שהמחזורים החדשים שיצאו כו' וידוע ומפורסם לכל תפוצו' הגולה כי הדפוס היוצא מויניציא הוא היותר נכון ויותר מדוייק מכל הדפוס הנעשה היום תחת כל השמים והואל נא קח חומש אחד דפוס שאלוניקי ותמצא על כל דבר פשע משא"כ בדפוס וניצייאה מצורף לזה שגם בדפוס ויניצייאה גם בדפוס שאלוניקי גם בדפוס קושטאנדינה בכולם כתב והכהנים ואם אחר שינה לא על פיו אנו חיים ובטלה דעתו אצל כל אדם:
21
כ״בומה שאמרת שזה השם היה יוצא מפי כהן גדול לקדש הקרבן שכן הדין נותן לכל קרבן גם שאר השמות שהיה מזכיר היה להודות ולהתנפל ולהתפלל שודאי שלא היה מוצא שם שמים לבטלה כי אם לענין זה והנה תלה תשובת בשכמל"ו ליציאתו מפי כהן גדול לא לענין יציאתו כי כן אמר בפירוש שם המפורש יוצא מפי כהן גדול סתם יהיה לא לענין וידוי או לענין תפלה או לענין אחר אין להם אלא השומעים מפיו היו כורעים ומשתחוים ומה שאמר שזה לא היה צריך להבליעו שלא היה בהרמת קול כשאר השמות שהיה מזכיר בוידוים ולא לטעות בו הרי אומר בהדיא י' פעמי' ובכולם הוא מזכיר ככתבו שהוא שם המפורש בראשונה היה מגביה את קולו בשם ולא אמר בשמות הוידויים כדברך השר אשר פירשה ובכלם על כרחיך חוזר לשמות הוידויים ולנתינת הגורל ומה שאמרת שלא היה קורא בהבלע' קול כי אם האחרון והראשונים היה אומר אותם ככתבם ולא כפירושם שכן אומר ככתבו שהוא שם המפורש ואין עוד מלבדו ולפי דעתך לא היה מזכיר את השם רק שלשה פעמים פעם אחת בכל וידוי וזה הפך סוגיית הגמרא כדאיתא במסכת יומא פ' טרף בקלפי ת"ר י' פעמים היה מזכיר כהן גדול את השם ביו"הכ כו' וכ"כ כל הפוסקים וכן בכל ספרי ישראל עשרה פעמים היה מזכיר כהן גדול את השם ביו"הכ ובכולם היה הזכירו ככתבו שהוא שם המפורש ואין הפרש ביניהן ואין בהם נפתל ועקש:
22
כ״גומה שלמדת מהמרדכי לא ידעתי לענין מה הבאת למודך כי הוא לא אמר שלא יאמרו בנתינת הגורל בהזכירו השם ברוך שם אך נתן טעם למה אומרים בשכמל"ו אחר האזכר' ואמר שהוא בעניית אמן שא"א אמן במקדש ומה הוכרחת בזה והנה המשנ' בפי' אומרת והם עונים אחריו בשכמל"ו:
23
כ״דומה שאמרת שאינו חוזר לכהנים והעם כי אם לאב ב"ד ולסגן מה תאמר בוידוי שג"כ שם אומרת המשנה והם עונים כו' הנאמר ג"כ שאינו חוזר כי אם לסגן ולאב ב"ד לא לכהנים ולא לעם העומדים בעזרה וה' יראנו מתורתו נפלאות:
24
כ״הועתה הואיל וברך את בית עבדך להשיב דבר לעבדך כי תחת שלש רגזה ארץ ויבא דברך וכבדנוך יהיו שלשה אלה בני נח כי כמלאך האלהים כן אדוני לשמוע הטוב ואל יחשב לי אדוני עון להיות כתבי זה נקוד וטלוא כי לעצלות הסופר והמוביל נחוץ לא הטהרו והחליפו שמלותם ולא אאריך עוד ולא יהיה למשא אל אדוני נאם הנושק ידי אדוני ורגליו להשמיעני מיליו ומתפלל בעד שלומו יומם ולילה לא יחשב המזומן לשרת ולעבד אדוני בלב ניגש אברהם לוי ן' מיגאש.
25
