אבקת רוכל ס״זAvkat Rokhel 67
א׳פירוש מה שאמרו מאימתי נקרא יין להמשך כדי לעשות יין נסך תמצא אותו כתוב בקונטריס המפרשים קשה ההבנה בסימן ט'
1
ב׳שמוע שמעת' צוחא על היין בחוצות מצרים וברחובו' שם יתנו צדקות ה' בעלי תריסין הללו אוסרים והללו מתרים יתנו עדיהם ויצדקו יגש עצומותיהם עד האלי"ם יבואו דבריהם על דבר חביות יין באו מקאנדייא בספינה שכולה גויים ובפי החביות חותם בתוך חותם אכן יש בכל חבית נקב קטן כדי להוציא הרוח שלא תבקע ונשאלתי מאהובי ומיודעי להגיד דעתי בנדון זה והנני משיב כאשר עם לבבי אכן אבא בקצרה להקל על המעיין. ואומר ראיתי דברי החכם האוסר תוקע עצמו לומר דיין שנתערב בו דבש אם נגע בו הגוי אסור כאשר כתב בתחלת דבריו וגם באמצע תשובתו זר לתקוע עצמו בדבר זה:
2
ג׳על זה אשיבנו מלין הלא כבר ידוע ומפורסם כי כל יינות קאנדייא משימים בהם דבש בין הגיתות ועל כן אינם נזהרים ממגע גוי בהבאת מהגיתות לעיר ואם כן לפי דעתו יאסור לבני מצרים כל יין הבא מקאנדייא ומאחר שמנהג פשוט במצרים וסביבותי' לשתות יין מקאנדייא בפרהסייא ולא היה מעולם פוצה פה ומצפצף הדבר ברור שהם סומכים על הוראת גאוני המערב ואם כן דל מהכא חששת גוי דאפילו ראינוהו נוגע בו מותר להם ואין כאן אלא חששת איחלופי ומה שהאריך להביא ראיות דחיישי' לאיחלופי ע"י נקב בזה יפה השיבו החכם ה"ר יעקב תבון על כל דבר ודבר אחת לאחת למצא חשבון דבר דבור על אופניו גם על הבאת דברי שכתבתי בסי' אי"ק ק"ל נ"ח יפה כיוון החכם הר"י הנז':
3
ד׳גם דברי שלשת החכמים הגבורים אשר בקעו לשאוב מים בששון ממעייני הישועה מבור בית לחם אשר בשער שער המצויין בהלכה שלשה המה נפלאו דבריהם בטוב טעם ודעת להסכים ותמהני על החכם האוסר איך נעלמו ממנו דברי המרדכי שכתב בפ"ב דע"ז וסמ"ג וכיוונו להבנת דברי והביאותיו בחיבורי: שאלו את ר"י על גבינות הרבה שעשה ישראל בבית הגוי כו' ועוד היה נראה לרבינו טוביה דאפי' לשמואל דאמר מפני שמעמידים אותה בעור קיבת נבלה כו' מ"מ אין שם אלא נותן טעם ורש"י פסק דטעם הוי מדרבנן והוי ספיקא דרבנן לקולא ואף לר"ת דטעם כעיקר דאורייתא למה לא יותרו דאיכא ספיקא טובא כי שמא לא בא חותם הנאבד מעולם ביד גוי ואם תמצא לומר בא לידו שמא לא זייף ואם תמצא לומר דזייף בו שמא לא העמיד אלא בדבר המותר עכ"ל ובנ"ד נמי איכא ספיקי טובא שמא לא היה לגוי יין שלו להחליף ביין כשר אם תמצא לומר שהיה לו שמא לא היה רע כ"כ שיהיה לו ריוח בחילופו ואת"ל שהיה רע הרבה מכיון שאנו רואים שיין הכשר הוא טוב אזלא לה חששא זו ואם תמצא לומר שאע"פי שלא היה רע אלא מעט רוצ' להרויח אותו דבר מועט שמא לא החליפו מפני היראה וכיון שאם ערב בו יין שלו הוי מין במינו הוה ליה איסורא דרבנן כמו שכתבתי בחיבורי דנקטינן כר"ת דסבור דמין במינו בטל ברוב מדאורייתא שרוב הפוסקים פסקו כמותו א"כ הו"ל כמה ספיקי דרבנן ולקולא ואפילו לרש"י דסבר דמין במינו לא בטיל אפילו באלף ומשמע דבדאורייתא לא בטיל דבסתם יינם אינו אלא גזרה דרבנן כדאיתא בפ"ב דע"ז ואם כן אליבא דכולי עלמא הו"ל כמה ספיקי בדרבנן ומותר וכמה ראיות יש להביא להתיר אלא שאין צורך שהדבר ברור להתיר ובמקום שאמרו לקצר אין ראוי להאריך נאם הצעיר
4
ה׳יוסף קארו
5