אבקת רוכל ס״טAvkat Rokhel 69
א׳דיני צואת שכיב מרע:
1
ב׳שאלת צוואה שזה נסחא אנו עדים חתומי מטה מעדים כו' וכך אמר לנו הוו עלי עדים וכתבו וחתמו איך אני ברצון נפשי ובשלמת דעתי ובתורת צוואה אני מצווה שאם ח"ו אמות מחולי זה שכל המטלטלים הנמצאים בבתי הן שמושי ערש הן מכסף וזהב כולם יהיו מתנה לאשתי בי"לא וגם מטלטלין אחרים שיש לי בשאלוניקי וברו"דיש ועוד מאה וחמשים פרחי' וניצייאנוש ממעו' ומנכסי ועוד ציוה מחמת מיתה שיתנו לקרובו אשר בצפת שמו רבי יאודה מי"מי חמשים פרחי' ויניצייאנוש במתנה גמור' מנכסיו ושארית ממה שיש לו הניח הכל לבתו רבקה ולולד שתלד אשתו שהיא הרה עכ"ל הצוואה ויש מי שאומר שצוואה זו בטלה מהא דאמרינן בפרק יש נוחלין ובפרק מי שמת שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ורבי יוחנן אמר תבדק מאי תבדק כי אתא רב דימי אמר רואין אם במיפה כחו כותבין ואם לא אין כותבין ה"ד מיפה כחו דאמר אף כתובו וחתומו והבו ליה ובצוואה זו כיון שלא כתב כמיפה כחו הרי היא בטלה מה משפט צוואה זו אם היא בטלה כדברי האומר כך או אם יש שום טענה לקיים שצוואה זו תהיה קיימת:
2
ג׳תשובה נראה שצוואה זו קיימת דומה לההיא שאמ' כתבו ותנו מנה לפלוני דהתם בשנתכוון להקנות באותו שטר אבל בשלא נתכוון אלא שיכתבו לזכרון דברים בעלמא להיות לראיה כמה הניח לכל אחד מתנתו קיימת ואין לאותה כתיבה דין שטר כלל ודבר זה כתבו רבינו ירוחם ז"ל בשם הגאונים וגם בטור חשן המשפט כתב כן ולישנא דייק דקאמ' שמא לא נתכוון להקנותו אלא בשט' משמ' דבשטר שהוא בלשון הקנאה הוא הא בשטר שאינו בלשון הקנאה לא ואע"פי שלא נתברר זה בדברי הרמב"ם דהוא העתיק לשון התלמוד כמנהגי בכמה מקומות וכשם שנפרש מאמר התלמוד כך נפרש מאמרו ז"ל וכיון שמאמר התלמוד אינו אלא בשנתכוון להקנות באותו שטר אבל בשלא נמכוון אלא שיכתבו לזכרון דברים בעלמא להיות לראייה כמה הניח לכל אחד מתנתו קיימת עלינו לומר שגם זו היא כונ' הרמב"ם ז"ל ולשון צואה זו מבואר שאינו לשון הקנאה אלא לזכרון דברים בעלמא הילכך נראה שהיא קיימת
3
ד׳נאם הצעיר יוסף קארו
4
