אבקת רוכל פ״טAvkat Rokhel 89
א׳תשובתי על תשובת הח"ר שמואל ן' וירגא
1
ב׳ראיתי מה שהשיב הח"ר שמואל ן' וירגא להשיב על מה שהשבתי על פסקו וז"ל על מה שתמה כו' עד דגברא אגברא רמינן אני אומר דאנן לאו למירמיה גברא אגברא אתינן אלא למימר דכיון דאיכא מאן דמסייע לנתבע לא מפקינן ממונא מספיקא ובזה תשובה על כל מ"ש עד כנראה שהוא רוצה שלענין מעשה נסמוך עליו מלבד שיש להשיב עליו עוד בזה תשובת זו מספיק שלא להאריך ומ"ש ועוד שרבים אשר אתו כו' תחלת כל דבר רבינו האיי גאון כו' כמה לא חלי ולא מרגיש שמביא ראיה ממה שהבאתי כדברי שהוא כנגדו וכמו שאוכיח עוד לקמן ומ"ש אע"פי שלדעת הראב"ד אין צורך לזה כי אין בזמנינו מי שראוי לחלוק על דברי הגאון הרי הרא"ש שהוא סומך עליו בפסקו חלוק עליו בזה
2
ג׳ומ"ש דאפילו בעל התרומות יודה בזה בנ"ד כו' אבל בנ"ד שמה שרצונו לסמוך על המנהג הוא בעצם הענין כו' עד וסמכינן אמנהגא זה בנוי על דבר שאינו שאין המנהג הפשוט לכתוב כמנהג חכמי ספרד כמו שכתבתי כבר ואכתוב עוד בו
3
ד׳ומ"ש כל זה שאמרתי בהנחת שדברי הטור סותרים אלו את אלו ואפשר לומר שאינם סותרים כו' עד שיכתבוהו כמנהג המדינה אני תמיה איך מעלים עינו מלשון בעל התרומות לומר שאינם ע"פי המנהג ודבריו מבוארי' שהם ע"פי מנהג שכתב שלא כתבוהו מפני ציווי הלוה אלא מפני שופרא דשטרי כמו שרגילים הסופרים לכתוב כן בכל השטרות עכ"ל הרי מפורש בדבריו שהיו הסופרים רגילים לכתוב כן בכל השטרות ואין לך מנהג גדול מזה ואם נפשך לומר שמ"ש שדברי בעל התרומות הוא כפי דין התלמוד טעמו מפני מ"ש ואין בזה משום מגיד וחוזר ומגיד כו' הדבר ברור שאין משם ראיה דכל מי שיאמר שאף על פי שכתוב בשטר נאמנות נאמנים לומר שלא נכתב בציוויו של לוה אלא מטעם מנהג שופרי דשטרי יקשה עליו דהו"ל חוזרי' ומגידים ויצטרך לתרץ מההיא דירושלמי ומ"ש שהיישובים שכתבתי אינם נראים לו כי הראשון שדברי בעל התרומות הם כשאין מנהג פשוט כו' עד והשמיט מלת בכל אפריין נמטייה דאגב ריהטא דלישניה הודה לדברי שדברי בעל התרומות הם על הקדמת שהמנהג לכתוב כן בעיר הפך ממ"ש בסמוך שדברי בעל התרומו' אינם אלא על דין התלמוד ולא על המנהג ומ"מ אין מזה סתירה ליישו' הראשון שכתבתי דכמה פעמים אנן נדחקים בלשון אחד כי היכי דלא תיקשי ואף על פי שבלשון התרומות כתוב כל הרי אמרו אין למדין מן הכללות
4
ה׳ומ"ש מה שבא בכתב מר על המדינה איני יודע מה טיבו של זה בכל ומ"ש כו' אין דברים אלו אלא עקיצי תואנות כי מה איכפת ליה אם יכתב הדבר באר היטב והמדקדק במה שכתבתי לקמן בסמוך ימצא חן ושכל טוב במלת כל דאתא לאפוקי אם סופר אחד או שנים בקיאי' במנהג חכמי ספרד ושאר הסופרים אינם בקיאים
5
ו׳ומ"ש גם היישוב השני שדברי הרא"ש הם כשאין כאן עידי השטר אתמהא כו' אין כאן תמיהא אלא דברים פשוטים שאע"פי שהלוה לא טען השואל נסתפק לו אי טענינן ליה הכי' ומ"ש על מה שכתבתי שאין המנהג פשוט במדינה שזה לו שתים עשרה שנים במדינ' וראה שכל קנס שדוכי' הם מסודרי' על דרך הרמב"ם כו' אני אומר שאני זה לי ארבעה ועשרים שנה במדינה זו וידעתי שהסופר הראשון לא היה בקי בזה כלל ואפי' אם הייתי מלמדו לא היה יודע לעשותו והסופרים הנמצאים היום הא' אין ספק שהוא בקי בזה שאני למדתיו ואפשר שימצא שני לו ולא ימצא להם חבר והסופרי' שאינם בקיאים כותבים שטרות כמו הבקיאים וחוזרני להעיד כי הרבה שטרות באו לפני בקנס סתם שלא כדעת חכמי ספרד ומ"ש ועל מה שבא בכתב עד הרבה פעמים כ"ש שאין כאן שטר תמהתי כיון דסתם קנין לכתיבה עומד דין הקנין כדין השטר כו' אין כאן מקום לתמיהא שהדבר מבואר שהכוונה שאלו היה כאן שטר היה מבואר בו אם היה הקנס כדעת חכמי ספרד אם לאו ומכיון שאין כאן שטר מי יעל' בדעתו לומר מסתמא נעשה הקנס כמנהג חכמי ספרד כדי לאפוקי ממונא: ומ"ש ועל זה שאמר שלא הושלשו שטרות איני יודע מה טיבו של שטר שלישות בכאן כו' והמנהג לכתוב ולתת שטר א' לכת אחת כו' אומר אני בדרך זה איכא למיחש דמחזי כחוכא ואיטלולא שכל אחד מוציא על חבירו שטר על מנה ואם יקיים תנאו מחול לו ומחזי כאסמכתא מה שאין כן כשמשלשים השטרות ואם איזה מהם מסרב אין השליש מוציא מידו אלא שטר אחד וכבר ראיתי מי שנוהג כן ומ"ש וז"ל עוד כתב ומ"מ אגב חורפיה לא עיין בה כו' ואע"פי שאמרו האומר לא לויתי כו' אין ראיה כי לא יתחייב כי כל מקום שלא ימצא סתירה שלא יקרא הוחזק כפרן כו' עד רברבי שקיל כל אלו הדברים הם דברי רצון בלי טעם ובלי ראיה ומ"ש אח"כ וראיה לזה עוד לא שייך לומר עוד ומ"ש אח"כ להביא ראיה מההיא דפרעתיך בפני פ' ופ' כו' לכשתמצא לומר דזה היא ראיה הא מיהא הראייה דמייתי מקמי הכי לא הייתה ראיה ויפה השבתי עליו כ"ש שגם זו אינה ראיה לנ"ד דהתם מעיקרא אמר שפרעו בעדים וכשהכישוחו העדים אמר שפרעו שלא בעדים ואי הוה מילתא דרמייא עליה דאיניש הוי הוחזק כפרן מפני שנמצא שלדבריו הראשונים פרעו פעם אחת ולדבריו האחרונים כשנצרף אותם עם הראשונים נמצא שפרעו פעמיים אחד בעדים ואחד שלא בעדים ואין לך סתירה גדולה מזו ועוד דאנן סהדי דמשקר שאין אדם עשוי לפרוע פעמיים:
6
ז׳ומ"ש ואם נאמר שהיא סתירה מה בין זה לנדון שלנו עד גם לנדון שלנו נקרא סתירה הדבר ברור דלא דמו אפילו כאוכלא לדנא דבנ"ד הטענה הראשונה היא בעצמה הטענה השנייה שמאחר שהקנין לא היה עשוי כמנהג חכמי. ספרד לומר אותו קנין לאו כלום הזא וכמאן דליתיה דמי זאת ועוד שאפילו היו שתי טענות שתיהן אמת דתרווייהו איתנהו כי בתחילה עשו קנס' ביניהם ולא כמנהג חכמי ספרד ואחר כך כדי שיתפייס ותתקדש מי בטלו שלא יזכר זכר קנס בדבר: ומ"ש להשיב על מה שכתבתי כמה רב גובריה לאפוקי ממונא באומדנא הרא"ש כתב הפך מזה בכלל פ"ו כו' אין מכאן הכרח שהרא"ש עצמו כתב בתשובה הביאה הטור בסי' ע"ח גבי ראובן שנתחזק לו שטר על שמעון בג' אלפים כו' אע"פי שהיו שם אמתלאות מוכרחות אין לפסול עדים ולהוציא מעות בשטר אמתלאות אע"פי שהיו מוכיחות מאד שהעדים היו פסולים הרי שלא כל האומדנות שוות וכבר כתבתי שאומדנא זו חלושה וקלושה ולא עוד אלא שהיא בנויה על קו תהו כמו שהוכחתי: ומ"ש וגם גמל האוחר שהביא מר לראיה שלא סמכו כתב הוא לראייה שסמכו תמהני עליו עד שהוא ממהר להשיב עלי מדברי הרא"ש בתשובה היה לו לעיין בדברי הרי"ף והרמב"ם וימצא כי כדברי כן הוא ומ"ש וז"ל ועל מה שכת' שהאומדנא היה חלישה בעיני היא חזקה כו' ויש לאומדנא זו ראיה מן התלמוד כו' עד דאין ב"ד פחות משלשה מה זו ראיה מהמוציא כתב כתוב וחתום למי שאין בידו שום כתב שאפשר שהיו מתפשרים לעשות קנס ולא עשו לו חיזוק עדיין כמו שעשו לפני שנתפשרו על הקנס ולא עשו לו שום חיזוק: ומ"ש על מה שכתבתי שמאחר שנתקדשה לא היו צריכים לקנס שזהו כיסוי השמש בכברה כו' זה הוא שפת יתר כי כבר כתבתי דדברים של טעם הם מאחר שיש במיאון בשת ופגם זה חשוב יותר מכל קנסות שבעולם. ומה שטען עוד וכי בשופטני עסקינן שהיה מוחל על הקנס ללא צורך ומה היה מפסיד כו' אינה טענה שאפשר שכדי שיתפיי' לקדשה בנו ולא יחוש לדברי החכם האפטרופוס וסייעתו שהיו מחזיקים בידו שלא יקדשנה נתרצה לבטל הקנס ויש ידים מוכיחות לזה שלא לקח בידו הר' אברהם שטר הקנסו' והוא שבא פה אחרי הקדושין כמשלש חדשים וזאת אומדנא דמוכח טפי מכל האומדנות שהביא הרא"ש שאין לך טפש בעולם שלא יקח שטר הקנס בידו ומה גם בלכתו למקום רחוק וכל שכן בהיות נעשה החיתון על כרחו של הר' יואב שהיה לו לתפוס שטר הקנס בידו אלא ודאי הדבר ברור שמפני שיניחנה להתקדש מחל לו שלא יהיה ביניהם קנס וכל שכן בהיות אומדנא זו לאוקומי ממונא דסמכינן עלה שפיר כ"ש שהעידים מעידים כן בפי' כי לא נתפייס הר' יואב להניח שתתקדש אלא ע"מ שלא ישאר עליו שום זכר קנס:
7
ח׳ומ"ש עוד כתב מר שחיוב הק"ן זהובים היה מחמת שנשאר מכתובה כו' גם זה במחילה כי כבר נעשית מחילה גדולה מהאלמנה הנזכרת אשת הר"י כו' כמדומה דלא סיימוה קמיה שהאלמנה היתה טוענת שהיתה מחילה בטעות:
8
ט׳ומ"ש עוד שאפילו לא היתה מחילה בדבר היאך היה מתפייש הר' אברהם כ"כ בנקל כו' מי הגיד לו שהיה בנקל ובשלום ובמישור כי לא היה אלא אחר כמה קטטות ומריבות שלא היו רוצים לתת היתומה לבנו החכם האפטרופוס וסייעתו ואם היתומה והר' יואב וכדי שיתפייס לתיתה לבנו נתפשר עמו ואין לך תועלת גדול מזה והן הן הדברים המפורסמים ופשוטים לרואה השמש ומ"ש ועוד הוכחה לזה דברי מר לסופר כו' עד אבל כשיאמר הר' יואב דברים אלו בינו לבינו הבל המה מעשה תעתועי' דבר תימא הוא שמתיר רסן לשונו ומהביל הדברים הברורים דלמה לא יהא נאמן הר' יואב לומ' שלא היה חיזוק בקנס עדיין ושמחל לו שלא ישאר שום זכר קנס כשנתקדשה בטענות שכתבתי לעיל:
9
י׳וקשה מזה מ"ש שאמר לו הר' יואב אותם דברים בינו לבינו והרי בטענות הר' יואב כתוב בלשון הזה כשנתפשרנו אחר כמה ימים לעשות קדושין חזרתי מהקנס ואמרתי לעדים הראשונים בפניו הוו עלי עדים נאמנים כי איני מקבל עלי שום קנס כלל ועיקר ואם אני משקר יבואו עדים ויעידו עכ"ל מי שמע כזאת מי ראה כאלה שהדין יעלים עיניו מדברי הבעל דין הטוען שיש לו עדים שאמר לו אותם הדברים והוא אומר שלא א"ל אותם אלא בינו לבינו והעדים באו והעידו בפני כדברי הר' יואב שבפניהם אמר להר' יואב מאחר שאתפיי' שתתקדש לא ישאר שום קנס בינינו באמת נבהלתי משמוע:
10
י״אגם על מ"ש בענין אם היה נח"ש בענין כתב שעד אחד מסייעו להר' יואב שנראה מדבריו שהעד האחד מכחיש להר' יואב ואומ' שהיה נח"ש בדבר ועל יסוד זה בנה וכתב והאריך בדברים והעדים מכחישים אותם שניהם כאחד אומרים שאינם זוכרים שהיה נח"ש בדבר ואין החי יכול להכחיש את החי ונפלאתי על החכם הזה בדברים אלה הפלא ופלא בהיותי יודע שהוא בקי במה שכתב הרא"ש על מתוך שזה בורר לו א' כו':
11
י״בומ"ש וז"ל עוד כתב מר שהר' יואב התרה להר"א שיבא ח"מ והר' אברהם לא עשה חשבון מדבריו כו' דברי תימא הם כי למה לא היה לו לעשות חשבון מדבריו באמרו לו שאשתו לא תמתין אחר שיעבור הזמן ומה גם בהיות לה טענה מספקת שתחוש שאם תגדיל יעגן אותה עד שישלחנה לו ויפרידנה מאמה ואם לא חש להתראתו ע"ז נאמר בז לדבר כו':
12
י״גומזה ג"כ תשובה למ"ש ולא חשב שיעבור על כל האלות שגזרו עליו ואם יסכים הוא לעבור שלא יסכימו חכמי העיר שמאחר שראו שלא חשש להתראתו והעביר הזמן בהיות לאל ידו כמו שהעיד החכם כה"ר משה ברוך כי הוא המציא אומנות כדי שיבא ולא רצה הדברי' מוכיחים שלבבו למרע לעגן היתומה עד שישלחוה לו ויפרידוה מאמה כאשר כן גזר אומר החכם הנז' כי מחשבתו נכרת מתוך מעשיו ואם כן בטלו האלות שגזרו עליו כי אדעתא דהכי לא גזרו:
13
י״דומ"ש שמצות המת שעליה בנה פתקתו לא נשמע רק מפי נשים במחילה לא חשבתי שיהא יסוד פתקתו מאמר נשים עכ"ל מה לנו למה שהוא חושב בלי השגחה איך יצוייר שיטעה שום אדם לומר שתהא הפתקא בנוייה על דברי הצווא' והרי הצווא' לפנינו ולא נזכר בה דבר מחיתון זה ואפי' ברמז ועוד שאם היה כתוב בצוואה החיתון הנז' לא היה צריך לפתקא:
14
ט״וומ"ש עוד באו דברים איני כונה להשיב עליהם לאפס פנאי גם כי נלאתי מלהשיב עכ"ל כ"ע ידעי כי לא יעצרנו הגשם מלבקש עת פנאי לכתוב בדרך ארוכה ולא ילאה מלהשיב ולהאריך אפי' בדברים שאינם נוהגים לענין הדין:
15
ט״זומ"ש וז"ל כתב כי מאין לנו שהר' יואב לימד למאן זה מפורסם ולמפורסמות א"צ ראיה כי מפורסם בכל העיר מפי עוללים ויונקים דבר תימא הוא שימצא מי שיעלה על דעתו להוציא ממון עפ"י הנשמע בעיר ומ"ש נמי מי שלח שאלה לירושלים כו' האם היתומה הקטנה כו' מה הם אלו התמיהות וקול סאון סואן ברעש ודברי חכמים בנחת נשמעים וכי לא היה אפשר שאם היתומה בקשה מאיזה אדם שישאל אותה שאלה והדברים מוכיחים שהר' יואב אין לו היכירא עמו שישאל ממנו ואפי' אם היה מתברר שהר' יואב שלח לשאול השאלה אין זה לימוד למאן כי אחר שמיאנה הוא ששלחו לשאול: ומ"ש וז"ל עוד כתב כי אף אם לימד למאן הוא גרמא בעלמא כו' אנו אין לנו אלא דברי הרמב"ם מאריה דאתרין שהוא מכחיש אותם חילוקים כו' עד אנו אין לנו אלא הרמב"ם שכמותו נהגו הן לו יהי כדבריו שהרמב"ם חולק על החילוקים שחיל' ר"י מאחר שהתוס' והרא"ש ומרדכי והרמב"ן והרשב"א סוברים בחילוקים שכתבתי וגם תה"ד דבתרא טובא הוא וגם הר"מ שהוא משבח אותו שהיה גדול בדורו ודאי דכוותיה נקטינן ואף אם הרמב"ם מאריה דאתרין במקום אפוקי ממונא ובמקום כל הני רבוותא אין בנו כח אפילו אם היה מתברר שהוא למדה כ"ש בנדון דידן שאין אנו יודעים אם הוא היה המלמד ואדרבא ידים מוכיחות שלא למדה הוא כי אם אמה כמה שאכתוב בסמוך ועוד שלדברי הרמב"ם נמי פטור שהרי הרמב"ם סובר דכל שלא נתכוון להזיק לא דיינינן ליה דינא דגרמי והיא דעת הרי"ף ובנ"ד אף אם הר' יואב למדה למאן לא נתכוון להזיק לה"ר אברהם אלא להועיל ליתומה שלא יעגננה עד שישלחוה לו אל ארצו יתפרד מאמה וקרוביה זאת ועוד כי מה צורך היה שהר' יואב ילמדנה למאן הלא כל הנשים יודעות שיתומה קטנה יכולה למאן ואמה למדתה למאן:
16
י״זומ"ש עוד ראיה על מה שכתבתי כי הוחזק כפרן אינו תלוי בסתירת הטענות דגרסינן בפ"ק דמציעא ואמר פרעתי כו' עד אע"פ שהטענה שיטעון אח"כ אינה סותרת הראשונה כבר השבתי ע"ז והוכחתי שגם בזה יש סתירה בדבריו ואפילו לדעתו שאינו מחשיב זה לסתיר' מ"מ הראיה שהביא תחלה אינה ראיה כיון שיש שם סתירה ואינו ניצול ממאי דאמינא עליה אגב חורפיה לא עיין בה:
17
י״חומ"ש וז"ל עוד ראיה ממה שכתב נמקי יוסף כו' עד מ"מ הוחזק כפרן כל זה ע"פ הקדמתו דבכ"הג איכא סתירה וכבר הוכחתי שאין הדבר כן כ"ש שכל מה שהאריך וחזר והאריך בזה הוא דבר מיותר בלי צורך כי חפץ להרבות דברים בלא צורך רק הלאות אנשים שאין דברים אלו מעלים ולא מורידים לענין הדין כלל שכל דבריו בנויים על הקדמת טענת לא היה קנין בדבר וטענת לא נעשה הקנס כחכמי ספרד הם שתי טענות וכבר הוכחתי שאינם אלא טענה א' כי זה פירוש לזה ואפי' אם תאמר שהם שתים שתיהן אמת דתרוייהו איתנהו כמו שכתבתי לעיל:
18
י״טומ"ש עוד יש לי להרחיב במה שכתבתי לעיל כו' עד שאם לא נסמוך על המנהג אין כאן קנס כלל כ"ז בנוי על הקדמתו שהוא מנהג פשוט במדינה לכתוב בקנסות כחכמי ספרד וכבר הוכחתי שאין הדבר כן ומ"ש עוד וז"ל שדינא בה נרגא כו' עד וכן יורה פשוט לשונו של הרמב"ם בפ' הנז' יש לתמוה ע"ז שאם כדבריו כן הוא למה הטריחו עצמם חכמי ספרד לנהוג לכתוב כן והרמב"ם כתבו כמי שאומר חידוש גדול וכתב שעל דרך זה היו עושים בכל התנאים ולמה הוצרכו לכך הרי היו יכולים לתקן הדבר קל שאמר מעכשיו בשעת הקנין אבל כוונת הרמב"ם דלא מהני מעכשיו בקנין לבטל דין אסמכת' אלא כשייחד לו בית או מטלטל ידוע אבל אם אמר לתת לו בית או מטלטל סתם או שאמר לתת לו מעות לאו כלום הוא דאינו נקנה בקנין אלא דבר מסויים ואינו מטבע וכן כשכתב הרמב"ם דכל האומר מעכשיו קנה כתב אם באתי מכאן ועד יום פ' קנה בית זה ללמדנו דדבר מסויים ואינו מטבע בעינן ולפי שהיה צריך ליחד הקרקע או המטלטל שיתן לו והרבה פעמים אין מזדמן להם דבר שייחדוהו ועוד שדרך רוב העולם לקנוס עצמם במטבע ולא היה מועיל קנין אפילו במעכשיו לכך הוצרכו חכמי ספרד הדרך ההוא ודבר זה נחמד ואמתי כדברי הרמב"ם לכל מבין ומעתה מאחר דבנ"ד היה הקנס במעות אשתקיל מההוא נרגא עושפיה ואיתבר מקופיה ונמצ' שגם מ"ש ואעתיק לך לשונו של מהר"מ נר"ו והודיענו שהיה גדול בדורו והביא דבריו להוכיח דכיון שנהגו לכתוב בכל השטרות קנין ומעכשיו אין כאן אסמכתא נתבאר שאינו כן אלא אפי' אם היה מוציא שטר כתוב בו קנין במעכשיו אין כאן אסמכתא נתבאר שאינו כן אלא אפי' אם היה מוציא שטר כתוב בו קנין מעכשיו הוי אסמכתא מפני שהקנס היא במעות הנה יצאתי ממחצתי להאריך ואע"פי שאין דרכי בכך הוכרחתי כדי להשיב על דברי החכם הנז' שלהוציאו חלק אי אפשר ובזה אשים קנצי למלין ואם יוסיף לכתוב לא יקוה ממני שאשנה לו שא"כ אין לדבר סוף וכבר נתבררו ונתלבנו הדברים:
19
כ׳הכלל העולה שהר' יואב פטור מהקנס מכמה טעמים הא' מפני שאין הר' אברהם מוציא שטר קנס על השידוכין ואע"פי שיש עדים של קנין על הקנס מאחר שהם אינם זוכרים אם נעשה כמנהג חכמי ספרד והר"י טוען שלא נעשה כמנהג חכמי ספרד נאמן הוא כמו שהוכחתי ואע"פ שהר"א טען שהיה נח"ש בדבר מאחר שהעדים אינם זוכרים אם היה והר"י טוען שלא היה נח"ש הוא נאמן שני מפני מה שהעידו העדים שלא נתפייס הר"י שתקבל קדושין אלא א"כ לא יהיה עליו שום צד קנס שלישי מפני מה שהתרו בו בפני ב"ד ועדים שיבא לזמן קבוע שאם לא יבא אז שהוא יודע שאשתו לא תתרצה להמתין ומה לו לעשות עוד וכן הוא פטור מן הפיזורים שפיזר הר"א מפני שלא נתבר' לנו שהר"י היה הוא המלמד' למאן ואדרבא ידים מוכיחות שלא היתה צריכה ללימודו שכל הנשים יודעות דין זה ואמה למדתה ואפי' אם היה מתברר לנו שהוא היה המלמדה למאן היה פטור משום דאינו אלא גורם וגרמא בנזיקין פטור ועוד שלא נתכוון להזיק להר' אברהם אלא להועיל ליתומה ואמה כמו שכתבתי לעיל ולדברי הכל פטור ועוד שמאחר שמחשבתו נכרת מתוך מעשיו שהיה רוצה לעגנה עד שישלחו' לו ויפרידנה מאמה ומקרוביה יפה עשה שהצילה ואין כאן שום שמץ גרמא בניזיקין דאיהו דאפסיד אנפשיה והמלמדי' למאן מתקנים גמורים יקרא להם ועליהם תבא ברכת טוב ולהיות דברים אלו דברים ברורים פשוטים בעיני חתמתי שמי פה על הדין ועל האמת יוסף קארו
20
