עבודת ישראל, ספר שמות, לפרשת זכורAvodat Yisrael, Sefer Shemot, Shabbat Zachor
א׳במדרש תנחומא פ' תצא. מלחמה לה' בעמלק מדור דור רבי אליעזר ורבי יהושיע ור' יוסי. רא"א מדורו של משה עד דורו של שמואל ר"י אומר מדורו של שמואל עד דורו של מרדכי ואסתר ר' יוסי אומר מדורו של מרדכי ואסתר עד דורו של משיח שהוא ג' דורות כו'. דור דורים תלת. ר' ברכיה בשם ר"א בר כהנא. כל זמן שזרעו של עמלק קיים כאילו כנף מכסה הפנים. אבד זרעו מן העולם ולא יכנף עוד מוריך. ר"ל בשם ר' אחא. אבד זרעו של עמלק השם שלם והכסא שלם כו'. עוד שם במדרש בריתי היתה אתו כו' שקיבל עליו ד"ת באימה וביראה ברתת מה ת"ל מפני שמי נחת הוא. אמרו בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן נרתע ונפל לאחוריו כו'. הנה מה טוב ומה נעים כו' כשמן הטוב כטל חרמון מה הטל אין בו מעילה כו'. וכי שני זקנים היו לו לאהרן אלא כיון שראה משה יורד על זקן אהרן כאלו על זקנו יורד כו' ע"ש. ידוע מהזו"הק תלת רישין דא לעילא מן דא. ודא לגו מן דא. פי' אמיתת מציאותו נעלם מכל מין נברא כמ"ש בש"י אם רץ לבך שוב לאחורך. והוא הנק' רישא דלא אתיידע. ופי' רישא הוא שכל. היינו שיוכלו הברואים לעבדו ולהמליכו ויבינו בשכל זה שא"א להשיגו. כידוע שבחי' מלכות מעולם עליון הם בחי' רישין לעולם התחתון. דהיינו כתר ח"וב ובחי' זו נק' דור דורים. דור חד הוא כתר ודורים תרין הם חו"ב. ואלו התנאים כל אחד בבחי' נשמתו גילוי הארת התלת רישין ר' אליעזר הוא מבחי' אעשה לו עזר כנגדו גילה הארה שנמשך מדורו של משה היינו מיחוד ח"וב. עד דורו של שמואל. ור' יהושיע שורש נשמתו מבחי' ת"ת כהוראת שמו יהו' שע' גילה ההארה מדורו של שמואל עד דורו של מרדכי ואסתר. בחי' שמואל בקוראי שמו. ג"כ בחי' תפארת עד דורו של מרדכי ואסתר. ור' יוסי שורש נשמתו מבחי' מלכות כהוראת שם יוס"י שעולה בגימ' הכ"סא וגימ' אהי"ה אדנ"י הוא בחי' נ"ר. גילה ההארה עד דורו של מלך המשיח. שאליו אנו מצפים שיקוים הפסוק ונגלה כבוד ה'. הם הג' רישין הנ"ל שיתגלה הארתם. ומר א"ח ומא"ח ולא פליגי. שכך הוא האמת: אלא שכ"א גילה עד בחי' שורש נשמתו והארתו ונק' שם בי"ט והם חילוף אותיות שמ"ן כי חילוף השי"ן הוא בי"ת. כי השי"ן הם ג' קווין בחינת מלכות ע"כ החילוף הוא בי"ת הנקרא לשון בי"ת וחילוף היו"ד הוא מ כי החכמה אין לה גילוי כ"א ע"י בינה. והיא המ"ם מלמרבה המשרה. וחילוף הנו"ן שע"ב הוא הטי"ת הנק' בזו"הק ט' היכלין לאו אינון היכלין לאו אינון בוצינין כו'. והנה הגם שאין יד האדם מגעת שם בעולמות הנ"ל ואין שם עבודת האדם. עכ"ז כשישראל ממליכין אותו ית' בתורתו ועבודתו ובקישוט מדותיו [אורח חיים פן תפלס לא תדע היינו לא אתיידע] ריח ניחוח עבודתיהם עולה לשם. ובאמת בחי' זו נקראת בטעמים זרק"א סגו"ל. ניגון זרקא הוא כמו שיר כנוקבא המשוררת לבעלה. דידעין לזרקא ההוא אבנא קדישא לאחר דאותנטילת מתמן כמו. שהיה במחשבתו ית' בבחי' סגולתא. והיינו דור חד דורים תרין: ועי"ז ניתוסף הוא ית' כביכול בתענוג ושעשוע ונקרא פז"ר גדו"ל ויש מפזר ונוסף עוד. ומתלבש בקר"ני פר"ה. בהם עמים וכו'. ודו'ר הוא לשון חירות וזהו כוונת המדרש בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן היינו שנמשך עליו ההארה מאותיות שמן הנ"ל. נרתע ונפל לאחוריו. אחור"יו הוא מלשון חוו'ר היינו שהאיר אליו מת' עלמין דכסיפין. והוא הנקרא שמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן דהיינו עולמו' עליונים שאין שם השגה כ"א בבחי' וקמץ הכהן נתגלה ע"י זקן כי פת"ח הוא תמונת ו ע"ש ו"ק והנה הנס בימי מרדכי ואסתר היה ע"י הארת בחי' ג' רישין הנ"ל כי מגל'ה גימ' מזל"א עולה ג' שמות הוי"ה כר"ת (ב"פ) ז' כר ל' מעשה ב' ראשית אכן מחמת שהיה בזמן החורבן לא היה יכול להתגלות בפרהסיא ע"כ היה כל הנס בדרך הסתר ולכן לא נזכר במגלת אסתר השם במפורש כ"א בר"ת וס"ת ולא היה הנס כ"א ע"י שמות אהי"ה כי פי' אהיה היה ויהי' כי מחמת ההתגלות שהיה בזמן שהיה להם בהמ"ק והתגלו' שיהיה אח"כ לעתיד ע"י כן היו יכולים להמשיך הנס ע"י שמות אהיה והוא גימ' כנ"ף ע"ה כשנתמלא בההי"ן והוא נקרא אה"ה. כי כן היתה כוונת המן הרשע ומרדכי ואסתר בבחינתם שהוא ור'ב חס'ד נ"ח"ל להמתיק האלפי"ן בצדקת' פעלו שיתמלא באלפ"ין והוא לשון ה"א היינו לשון זה הדבר והיינו שישראל ראוין לעשות להם הנס ולכך עולה פו"ר ב"פ קמ"ג. ולכן באותו פעם היה הנס ע"י כנפים בדרך הסתר עד ביאת משיח צדקינו שיקוים ונגלה כבוד ה' ואז יתגלה אלהותו עלינו עין בעין אמן כי"ר:
1
ב׳זכור את אשר עשה לך עמלק וגו'. דהנה שותא דעלמא לקרא ולכנות אדם רשע בשם עמלק ואין לך דבר למטה שאין לו שורש וטעם. והנה הענין הזה מפני שעמלק בטומאתו וברשעתו הכניס במלחמה אז איזה ניצוץ וענין רע בלב כל איש אשר לא לחם כנגדו כראוי כי עיקר ענין עמלק הוא היצה"ר צורר כל אדם וזה מלחמה לה' בעמלק מדור דר דהיינו שבכל דור ובכל שעה היא המלחמה הגדולה אשר אנחנו נלחמי' תמיד כל ימי היותנו על הארץ כי עמלק נוטריקון ע"מל ק"סם ו"מרי וזה זכור את אשר עשה לך עמלק לך ממש שעשה בקרבך ענין עמלק עמל קסם ומרי. אשר קרך בדרך קרך הוא מלשון קרירות שהקר אותך מהתלהבות שראוי להיות כל אדם בלבו כמוקד אש לפני ה' תמיד והיצה"ר מקרר את האדם ומעצלו ובא אליו בכמה מיני פיתוים ומתנכר בלבושים וענינים עד שמפחה את האדם ואומר לאדם מה לך תיגע לריק ותלד לבהלה הלא אתה עשית כמה עבירות עד אין מספר וכבד ממך הדבר לעשות תשובה כראוי ולסגף מה שאתה חייב לכן למה לך ללמוד תורה ולהתפלל בכוונה ועליך נאמר זבח רשעים תועבה ואין בידך לא משלות העוה"ז וגם נכזבה תוחלתך לעוה"ב ותירש תרתי גיהנם. שמע נא עכ"פ ושמח בחור בילדותך בעוה"ז ואכול ושתה וייטב לבך היום ואל תדאג דאגת מחר לעוה"ב. וגם מה שאתה רואה כמה אנשים מכונים בשם צדיקים וחסידים ואנשי מעשה אשר הם מיגעים את עצמם בתורה ובעבודה אל תביט אל מראיהם כי כלו סג יחדיו ומי יודע מה מעשיהם בסתר. ועוד כהנה מדבר היצה"ר בלב האדם עד שמפילו בעצלות בעבודת השי"ת ומחזק לבו למרות עיני כבודו עד שמוליכו כשור לטבח לזה הזהי' הקב"ה זכור את אשר עשה לך עמלק אשר קרך בדרך שהקר אותך כשאתה הולך בדרך ה' ומלת דר"ך ידוע מהאר"י ז"ל רמז על שמות יחודי' נפלאים ובוודאי זה לעומ' זה עשה האלהים שיש להיצה"ר ג"כ דרך בטומאתו השם ישמרנו. וזה אשר קרך בדרך בדרך רשעים אבל האמת והעיקר שיש להתגבר עליו בכח שמות דר"ך הקדושה ולהכניעו וזה רמז מלת דרך בפ' זו וכן בנביאים במפטיר פקדתי שנזכר כמה פעמים מלת דרך ע"ש. והיה בהני"ח ה' אלהיך כי מלת בהניח צירוף נ"ח בי"ה דהיינו כאשר תשכיל ותבין בשם י"ה הם חכמה ובינה ותנוח בם אז מחה תמח' זכר עמלק לא תשכ"ח צירוף ת"ש כ"ח פי' שלא תהיה תש כח ולא תפול בעצלות ח"ו ואף אתה הקהה את שיני היצה"ר ואמור לו הנני מתחרט ושב ומתנחם על העבר ומכאן והלאה חושבנא לקבל עלי עבודת ה' באמת שלא אחטא עוד ואתחבר לצדיקים וחסידים והם יורוני דרך התשובה והאמת כמ"ש חז"ל והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים ואזכה לתקן את אשר שחתתי ואתגבר כנגדך תמיד: והנה המן צור"ר היהודים רמז שהוא בקליפה לעומת מלכות דקדושה כי צור"ר עולה מלכו"ת תצ"ו מחנות הקדושה שיש במרכבת ארג"מן כנזכר בספר היכלות ע"ש ושם הם בחשבון תצ"ו. אבל המן שהיה מעולם הפירוד נפרד החשבון ונעשה מאות ת' ב' רישין במלת צורר וליכא דידע לישנא בישא כהמן פי' כמו שאמר למלך ישנו עם אחד כן כיון בדבריו לקטרג למעלה שהם ישנים מן המצות ואת דתי המלך אינם עושים כמו שיש בקדושה צדיק שמדבר עם בני אדם דברי חול. ותוכם רצוף אהבת יחודים ודביקות לה' יתברך. כן זה לעומת זה עשה האלהים את המן הרשע שרצה לעורר קטרוג ושטנה על בנ"י וע"ש בגמרא ומדרש כל מה שרמז בדבריו. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי ידע כי מרדכי הוא צדיק גדול וירא כי לא יכול לו לבדו רק בקש לעקור את הכל ויהי' העולם נידון אחרי רובו ובדור ההוא נתחייבו שונאיהם של ישראל כליי' כדאיתא בגמרא. ואז יוכל ג"כ להרוג את מרדכי ואיתא בגמרא שאנו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו דור כליי' אמר להם אמרו אתם אמרו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אמר להם א"כ אותן שבשושן יהרגו ולא של כל העול' אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר פירש"י מפני מה זכו לנס אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה אלא לפנים ע"ש. וצריך להבין מה שייכות הקושיא וכי משוא פנים יש בדבר על טעם של רשב"י ומשמע לדברי תלמידיו ניחא והלא ב"כ וב"כ קשה וכי משוא פנים כו' גם פירש"י מפני מה זכו לנס קשה להולמו מנ"ל לפרש כן דלמא הקושיא כפשטא מפני מה זכו וניצולו מכליון כי הנס שייך על ענין ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים וכו' ותליית המן בתוך ג' ימים לגדולתו. ונ"ל דלפי דברי התלמידים אין קושיא וכי משוא פנים יש בדבר כידוע שכל עיקר הגזירה אשר יצאה ברצון כבודו ית' לא היתה רק להחזיר לישראל בתשובה כמ"ש תשב אנוש עד דכא ובכל דור ודור כל הפחדים וגז"ר רח"ל אין חפץ כבודו ית' רק לעורר ישראל לתשובה שלימה וא"כ בנידון דידן מה שנתחייבו ישראל מפני שנהנו מסעודתו שייך רק על אנשי שושן וכמו שהוקש' להם א"כ כל העולם לא יהרגו כנ"ל וצריך לומר דלפי סברתם הוה אמינא כי כל ישראל שבאותו הדור היו מחצה זכאי ואותן שבשושן הכריעו לכף השני לכך יצאה הגזיר' על הכלל כלו אבל כאשר מרדכי הצדיק ידע את כל אשר נעשה וקבץ היהודים אשר בשושן בצום ובכי ומספד ובתשובה שלימה וכמ"ש ויעבור מרדכי מיד ביו"ט של פתח ממילא הכריעו אנשי שושן לכף זכות וניצולו כולם ונעשה להם נס בזמן מועט בג' ימים הראשונים הואיל ונגמר הדבר רצונו ית' שעשו תשובה כראוי. אבל לדברי רשב"י שלא רצה בזה רק מפני שהשתחוו לצלם וא"כ קשה מפני מה נעשה תיכף בתוך ג' ימים הואיל ועדיין לא ידעו שאר היהודים אשר במדינות המלך ולא התחרטו ולא שבו עדיין והי' צריך להיות הנס אחרי הודעם וסופקם על ירך בתשובה. וזה שהקשו וכי משוא פנים יש בדבר ומפני מה זכו לנס כי עיקר מלת נס שייך על זמן מועט שנהפך הדין לרחמים. וע"ז השיב הם לא עשו אלא לפנים לפיכך הקב"ה לא עשה אלא לפנים אבל עיקר הענין הי' להחריד אותם שיעשו תשוב' בגלוי (ודי להם בחרדה לשמע אוזן ולשוב בתשוב' ואח"כ תיכף לשמוע בשורות טובות וד"ל) וז"ש המלך בסוף דבריו מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן דהדבר תמוה הלא ידע מכל זה אלא הענין כך הוא דשם כתיב ויאמר המלך אחשורש ויאמר לאסתר המלכה והנ' ויאמר השני הוא מיותר אלא דקאי על מלכו של עולם שהוא אמר מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן כ"ן פירושו באמת כלומר מי הוא אשר עלתה על לבו לגזור גזירה רעה ח"ו באמת כי כל עיקר הענין רק לפנים ולהחזירם בתשובה באמת אבל כיון ששבו ונסלח להם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם: ואגב נבאר מהות מחשבת המן הרשע ומפלתו כי נודע כי תכלית הבריאה היתה למען נעבוד לאלהי ישראל וזה כוונת ורצון הבריאה ואין לעמוד ולחקור על מהות רצונו כביכול על מה ולמה רצה בזה כמ"ש החקר אלוה תמצא וכמ"ש הרמב"ם בס' הי"ד וזה עיקר אמונתינו אבל המן הרשע וכן כמה רשעים שהיו בעולם כמו פרעה וכיוצא בו לפי סכלותם אמרו שזה גרעון בכבוד א"ס שירצה בעבודת תחתונים מחמת שאין חקירתם ע"פ שכל האנושי מסכים לזה ולכן בקשו לכפור בבחי' אלהי ישראל דהיינו שמתנהג ע"פ עבודתינו בתורה ובמצות רק דקרו ליה אלהא דאלהיא ואינו משגיח בעולם השפל ונתן הממשלה לכוכבים ומזלות והם המנהיגים. לפיכך צריך לעבוד להם ולא לעילת על כל העילות ונפלו ברשת הטעות עד שפגמו ברעוא דרעוין ואמרו כי הבריאה לא היתה ברצון מחמת שאין להבין שייכות הרצון לא"ס עד שאמרו שהיה כח מוכרח לבריאת עולם וגולם קדמון וכמו שהארכתי בהגהות לס' גבורות ה' וע"י הנסים והנפלאות שענשם הקב"ה מדה במדה ולפי רצון משה רבינו וכל הצדיקים נתברר הענין שרוצה בעבודתינו ומתנהג ברחמים לפי דרכינו ונקרא אלהי ישראל ונקרא זה אלי ואנוהו שכל אחד היה מראה באצבעו דהיינו הגם שאינו מושג ולית מחשבה תפיסא ביה כלל. עכ"פ יש איזה השגה ברצונו ית' ע"י התורה והמצות. אבל המן הרשע שכפר בכל זאת אמר וכל זה איננו שוה לי שבחי' הנקרא ז'ה המושג ע"פ התורה והמצות איננו שוה לי רק כטעותו וסכלותו שתהיה ההנהגה ע"פ הכוכבי' ומזלות ולכן אח"כ כשנעשה הנס ונתגלה אלהי ישראל ע"י מרדכי הצדיק נתגלה שם קמ"ג שהוא אהי"ה במילוי אלפין שיש בו אות ה"א שמורה כמו הא לכם זרע דהיינו שהקב"ה מושג ע"פ התורה וזה נקרא פורים על שם הפור כי פו"ר בגימ' ב"פ קמ"ג בסוד אהיה אשר אהיה ונקרא פורים כי ב"פ פור גימ' בע'תק כי נפתח להם אור עתיק חסד דעלמין קדמאין ונתגלה שהרצון הוא רק בבנ"י ולפי עבודתם והבן: ואיתא במשנה מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג וכו' כי י"א גימ' ו"ה שהוא מורה על בחי' אלהי ישראל כנ"ל וגם וה' הוא לשון שמחה כי זאת ההנהגה ע"פ התורה היתה עיקר הבריאה (ולא) היתה שמחה כיום שנבראו בו שמים וארץ מורה ג"כ ע"ז וכמ"ש בפי' לקוטים מרב האי גאון ע"ש באורך שנים עשר רומז על י"ב אותיות שיש בג' שמות הויה שמספרם מגל"ה וכמ"ש האריז"ל. י"ג זמן קהל' לכל הוא והיינו שמתגלה אור הגדול י"ג מכילן דרחמי כי י"ג פעמים חס"ד גימ' תעני"ת עם אותיות והכולל. וכשחל בשבת שאין מתענין בו נפתח האור ע"י י"ב לחמי' אשר על השלחן כי י"ב פעמים לח"ם גימ' ג"כ תתק"לו כנ"ל וזה ג"כ מספר מרד"כי אס"תר עם הכולל שהם המשיכו החסדים ונרמזו בשמותם והוא ג"כ מספר שב"ת זכור עם הכולל. כי בשבת שלפני הפורים נפתח תמיד האור הזה להופיע עד י"ד וט"ו שהם ימי משתה ושמחה ובהם קורין את המגלה. ועי"ל בפי' המשנה כי משנכנס אדר מרבין בשמחה ומתחיל להופיע אור מרדכי לכן אמרו מגילה נקראת באחד עשר פי' שהאור נגלה כל אחד עשר יום מר"ח עד יום אחד עשר שיוצא בבהירות ורשאי לקרות בו המגלה לבני כפרים והנה השל"ה הקדוש כתב רמז במשנה זאת כי י'א י'ב י'ג י'ד ט'ו עולה ס"ה מספר שם אדנ"י כי נתגלה שיש אדון בעולם וזה מגילה נקר' ע"י המספר הזה מגלה האדון לכל היצורים ע"ש וי"ל ג"כ איזה רמז. באחד עשר היינו א' פעם עשר. שנים עשר הוא ב' פעמים עשר. שלשה עשר הוא ג' פעמים עשר. ארבעה עשר הוא ד' פעמים עשר חמשה עשר הוא ה' פעמים עשר ס"ה ט"ו פעמים עשר עולה ק"נ כי שם אדנ"י נקרא ג"כ ק"ן לשם הויה הנעל' בו זהו כדברי השל"ה הנ"ל. ועתה נבאר מהות אור מרדכי הנקרא מירא דכיא ע"ש בכתבי האריז"ל. כי איתא בש"ע א"ח פי' הברכה אשר יצר את האדם בחכמה שהכין מזונותיו ואח"כ בראו ע"ש. וענין הזה שנקרא חכמה למשל שאנו רואים בעולם שיש אדם חכם רופא וכיוצא בו אין חכמתו מועלת רק אחר שנולד איזה חולי או מקרה בגופו של אדם אז הרופא יעשה רפואתו עפ"י חכמה. אבל אין לך חכם שיתן רפואה על החולי העתיד לבא כי מי יודע אם יהיה חולי ומה שיהיה ענין החולי ומהות החולי וזה למטה בעולם השפל. אבל בורא כל שהכין מזונותיו של אדם ואח"כ ברוא ממילא מוכרח הדבר שהשקיף הכל עד סוף כל הדורות בחכמתו מהותם וחסרונם ותועלתם. וז"פ אשר יצר את האד' בחכמ"ה כנ"ל. והנה אור החכמה השגחת הבורא עלינו זורח תמיד בבהירות בשבת קודש עלינו בנ"י לכן בכל ע"ש קוד' שנקבל הבהירות הזה יסדו לנו הקדמונים שישוב כל אדם בתשובה בערב שבת כמ"ש ספרי יראים. ולרחוץ ולטבול וללבוש לבנים לכבוד שבת כי בו יתגלה אור החכמה ואנחנו עולים למעלה לקדושה עד בחי' הנק' קודש ישראל לה'. והנה בימי מרדכי ע"י תשובתם וקימו וקבלו את התורה ברצון טוב נתגלה עליהם האור הזה הגם שלא היה בשבת רק בימי החול. (וזה דכתיב כאשר נחו בהם היהודים ר"ל כיום המנוח הוא השבת). והחילוק היה שבשבת עולים לשם למעלה משא"כ ע"י מרדכי הצדיק נמשך הארה למטה ונתגל' החסדי' וז"ש ללבוש בגדי שבת בפורים מורה. על הנ"ל: והנה האר"י ז"ל כתב שבגדי יו"ט חשובים משל שבת כי ביו"ט בא האור עליון מלובש בלבוש והשמחה מושגת יותר ע"ש. אבל בפורים אין מן הצורך ללבוש בגדי יו"ט כי האור הזה שזורח למטה אינו כ"כ גדול ואינו צריך ללבוש רק מחמת שהוא מאור החכמה לכן צריך ללבוש בגדי שבת. והנה מרדכי האור הזה יש לו התגלות בפורים ולכן הגם שאמרו חז"ל רצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין. אל תאמר ח"ו שנגרע מערכו רק שהיה לו בהירו' עליון מאור החכמה ולא יכלו להתחבר עמו כי אין הגילוי אלא בפורים כמ"ש האר"י ז"ל. ואסתר הצדקת היתה מרכבה לשכינה כידוע מהאר"י ז"ל. ולכן אמרו במדר' פ' בא על פסוק יפה כלבנה זו אסתר שנא' ואני לא נקרא כי לבא אל המלך זה שלשים יום. והענין הוא כי הבורא ב"ה ברא את הלבנה המקבלת אורה מהשמש ומתחדשת אחת לשלשים יום. ואורה זורח בסוד המלכות נקנית בשלשים מעלות. והנה אסתר בראותה כי לא נקראת אל המלך זה שלשים יום ירא' ופחדה לנפשה מאוד בסוד וירח לא יגיה אורו ח"ו. ולכן צותה על הצום שלשת ימים לילה ויום כדי שע"י התשובה וצום ובכי יתעוררו רחמים ויחוד עליון ואז תשא חן למטה: אבל זה אמת ברור שח"ו לא נגע אחשורוש בגוף אסתר הטהור כי השביעה שידה במקומה כדאיתא בזוה"ק ומקובלים ובזה מתורץ קושי' ר"ת שהקשה מדמקשה בגמרא והרי אסתר פרהסיא הוה ולא מקשה והא אסתר גילוי עריות הוה ש"מ דבעיל' עכומ"ז אינה אוסרת ע"ש בריש מסכ' כתובת דף ג' ע"ב אבל אפשר ליישב דלהכי לא מקשה והא גילוי עריות הוה כדאיתא בזה"ק שלא שמשה כלל רק השביע' שידה במקומה. אבל פריך שפיר והא אסתר פרהסיא הוה דלמראה עיני הבריות שלא ידעו מזה ההשבעה איכא איסורא והיה לה למסור נפש. אבל י"ל דבעיל' עכומ"ז באמת אוסרת ומשני קרקע עולם היא ואפילו חילול השם ליכא כדאיתא בתוס' שם: וי"ל ג"כ בתוס' שהקשו שם על הא דאמרינן בגמרא מלמד שהיתה טובלת מחיקו של אחשורוש ויושבת בחיקו של מרדכי דהלא צריך הבחנה אפי' אלמנה וגרושה. והתוס' תירצו דהיתה משמשת במוך עכ"ל ואפשר דגם דגם התוס' הסכימו כדעת המקובלים דהיתה משבעת לשידה במקומה רק דשם הקליפה הוא מוך עיין בס' קינת סתרים מהגילאנטי ומרמז התוס' בלשונם בכוונה כנ"ל:
2