עבודת ישראל, חידושי הלכות א׳Avodat Yisrael, Chidushei Halachot 1

א׳חולין שמעתי' דירך שנתבשל דף צ"ו ע"ב ודף צ"ז:

ב׳בתוס' ד"ה אבל נצלה כו' דמשעת מליחה נאסר כו' עכ"ל ויש להקשות דאימא קמ"ל אף דנתבשל' אין הרוטב ושאר חתיכות מצטרפין (והא דלא נאסר תיכף במליחה י"ל) דבשעת מליחה הי' הבשר יותר והי' בו ששים (וקודם הבישול נחתך ממנו) ואפשר דמקשים לתירוץ ב' דתוס' לעיל (ד"ה אם יש בה כו') ודו"ק:

ג׳ואם נאמר דתוס' יסברו כדברי הרא"ה (מובא בר"ן) דבמליחה וצלי' לא מהני ס' כיון שאין רוטב שפיר מקשים דהא כבר נאסר (במליחה) ולא מהני ס' ושוב אינו חוזר להיתר (בבישול) אפי' למ"ד אפשר לסוחטו מותר מכ"ש דכחל דלקמן ודו"ק:

ד׳אבל אפשר דהרא"ה לא קאמר (דלא מהני ס') רק להאמת דצלי אינו אוסר (כדאמר שמואל) רק בשמן משום פעפוע עיין בהר"ן אבל (בלא הך דשמואל) אי הוי אמרינן דצלי אוסר הוי כמו בישול ושייך ביה ס' ודו"ק:

ה׳בתוס' ד"ה מראש אזנו כו' ואין זה טעם כו' עכ"ל ואפשר (הטעם) משום דחנ"נ מבשר בחלב גמרינן ושם נאסר הכל ולא חצי חתיכה והיינו דרך בישול. עיין בהר"ן ס"פ כל הבשר (בסוגי' דטפת חלב) ודו"ק:

ו׳בא"ד אלא צ"ל כו' ועיין בהר"ן ס"פ כל הבשר (בסוגיא דטפת חלב) דמקשה ע"ז מהא דאפשר לסוחטו אסור ונראה דתוס' סברו דשם נשאר בו מעט מן האיסור ועיין בשמעתא דאפשר לסוחטו ברש"י. אבל הכא דאינו מתפשט האיסור כלל מותר והר"ן לא סבר הכי ודו"ק:

ז׳בד"ה שאני חלב דמפעפע לכך אסור אפי' הראש כו' (היינו) כמ"ש הרא"ה הובא כאן בהר"ן דלא מהני ס' (בצלי) ע"ש ואהא מקשים מהא דנטף מרוטבו דסגי בנטילה דל"ל כמ"ש הר"ן בפ' כל הבשר דמיירי שהיה בו ס' דהרי אפ"ה אסור ותירצו דרוטב אינו מפעפע כ"כ וזה כתירוץ ב' דהר"ן שם והרא"ה דלא סובר זה התירוץ לכן הוכיח שם דחם לתוך צונן אינו אוסר יותר מנטילה. ואהא מקשים תוס' א"כ במתני כו' דליכא למימר דיש ס' נגד השומן דהרי לא מהני ס'. אבל הבה"ג מובא בהגהת הרא"ש דס"ל דנגד השומן דגיד צריך ס' סובר דשמואל לא מיירי משומן (דמיירי שיש ס' נגד השומן לבד) וכן נראה מדברי הר"ן והרמב"ן דהם לא פלפלו אהא (דשמואל כקושי' תוס') רק אהא דרבינא (אמאי שרי ר' אחי דהא השומן מפעפע) דע"כ מיירי משומן (ואין בו ס' מדאסר רבינא) ודו"ק:

ח׳בא"ד והרב ר"מ מפרש כו'. הרב ר"מ בוודאי לא סובר כהרא"ה כו' (וס"ל כתירוץ ב' דתוס' ד"ה ההוא כחוש הוה מש"ה ס"ל להרב ר"מ דכל חלב מפעפע) (בא"ד) ורבינא דאסר כו' והא דלא מקשים מר"נ דאמר גיד בס' די"ל דלדברי מתני' אמר (דס"ל למתני' דיש בגידין בנ"ט) עיין בהרא"ש או דמיירי דגוף הגיד נתערב ונתפרר לפירורין דקים שאינו ברי' ובטל בס' ואפשר דמהר"ם סובר דמין במינו במשהו ואז לא שייך במינו שאין בגידין בנ"ט דמשהו מיהא הוי (וגם בלא פירור אסור במינו ובאינו מינו לא שייך פירור דהא ניכר מש"ה לא הזכיר מהר"ם דפירור אסור. או אפשר דבמינו דגם בגיד אוסר במשהו אז צריך ברוטב ס' דווקא לומר סליק מינו כו' ולכך לא קשה מר"נ די"ל דמיירי כה"ג):

ט׳בד"ה האי כחוש הוה כו' ובטל בס' עכ"ל היינו דלא כהרא"ה (דס"ל דאינו מועיל ס' בצלי):

י׳בד"ה אמר רבא כו' ובשל תורה הלך אחר המחמיר כו' אינו ברור כ"כ דכיון דכבר יש ס' כבר אינו של תורה. וצ"ע. בא"ד ומשני רב גזר כו' דכיון דכבר הביא הגמ' הא דאסר (רב) כל האיסורי' במינו א"כ חדא (מתרי טעמא) נקט. אבל לפי גירסת רב לטעמיה מקשי (תוס' שפיר) דלא ה"ל להביא כלל הא (דרב ס"ל) במינו במשהו (די"נ הטעם כמו לרבא ובזה מיושב קושי' מהרש"א) וק"ל:

י״אבא"ד והא דלא חשיב חמץ בפסח כו' פירו' דהיה להגמר' להוכיח נמי מכאן וק"ל:

י״בבא"ד אבל בשאר איסורי' הלכתא כר"י כו' בפסחי' סיימו מדאמר חמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו במשהו ולא אמר סתם אסור כמ"ש רב אלא דרב לטעמיה דאסר בכל איסורין במינו במשהו וא"כ אסור סתמא משמע נמי במשהו ואיהו סבר בכל איסורי' בס' לכך צריך לפרש הכא במשהו. ולפ"ז היה ניחא קצת הא דאמר רב לטעמי' ודו"ק:

י״גע"ב בגמ' רבינא אסר. כתב הר"ן (דאוסר משום שומן הגיד) והא דאמר לעיל דמפעפע (גם בצלי ואמאי שרי רב אחא) כתב הרמב"ן דווקא בצלי ולא במליחה דהוי כרותח דצלי ולא כצלי דאל"כ היה לו לומר מליח כצלי כמ"ש כבוש כמבושל וכן צ"ל להרא"ש והפוסקים דצלי בנטילה ומליחה בקליפה ודו"ק ולפי"ז קשה אימא מליח כרותח הוא כרותח דבישול ולא כבישול (ממש אבל כבוש הוי כבישול ממש) כיון שאין שם רוטב במליח הוי רק כמו טיפה שנפלה על חתיכה בקדירה שחוץ לרוטב דכל החתיכה אסור כמ"ש הר"ן ופסקו המחבר סי' צ"ב ע"ש בש"ך לתירוץ ב'. ואפשר דמהא הוציא הטור דדווק' דבר לח כמו חלב ולא בדבר גוש דעומד בעצמו (בזה גם בקדירה בלא רוטב אינו אוסר יותר מצלי) ודו"ק. אך מ"מ כיון דלרמב"ן זה השומן דגיד נמי מפעפע שפיר קשה (כנ"ל דהא בקדירה גם בלא רוטב אוסר בזה כמו בצלי) ואפשר דהרמב"ן ס"ל כמו שמסיק שם הר"ן דאפילו מחתיכה לחתיכה פולט (גם חוץ לרוטב וא"כ רותח דבישול (דינו) כבישול (וא"כ לא יהיה חילוק בין מליח לכבוש) וצ"ע דאפ"ה יש לחלק דנ"נ מקודם (ברותח דבישול חוץ לרוטב אבל כבישול ממש הכל מצטרף) ודו"ק:

י״דרש"י ד"ה במאי דבלע כו' ואיסור דאורייתא הוא אזלינן לחומרא כו' עכ"ל ג"כ קשה הרי רש"י פוסק לקמן דטעם כעיקר לאו דאורייתא א"כ ה"ל דרבנן וצ"ל דהשורש מדאורייתא וא"כ אין חילוק בין מין במינו לשאינו מינו דלא כהמחבר (סי' צ"ט) וצ"ע:

ט״ובתוס' ד"ה וכחל מן המנין כו' לאו שיהיה טעם חלב בכחל יותר כו' עכ"ל וכן פסקינן כאן. ואין להקשות למאי דאמרינן באיסור דבוק חנ"נ גם כאן נאמר כן וי"ל דהכחל הוא שוה לבצלים וירקות בסי' צ"ד סעיף ו' דהרי הכחל בחלבו כשר כמ"ש תוס' אח"כ בדבור שאחר זה דכן פסקינן ואינו נעשה נבילה וק"ל:

ט״זולפי"ז מתורץ היטב הא דבשר שנתבשל בלא מליחה צריך ס' נגד הבשר (ואין הבשר מצטרף) דהגם דהבשר הוא דבר היתר מ"מ כיון דע"י הבישול הולך הדם ממקום למקום והוא בעצמו האיסור לכן נ"נ. אבל הכא בלא הבשר שעמו הוא היתר גמור וטעם ההיתר מפני שהו' דרבנן ולא גזרו כשלא פירש כמ"ש רש"י (בדף ק"ט) בד"ה אמר רב כו' חלב שחיטה מדרבנן והאי כיון דמובלע אפי' איסור דרבנן ליכא עכ"ל אבל בדם אסור ממקום למקום. וזה יש לכוון בדברי הת"ח דלא כמו שהשיג עליו הט"ז סי' צ' ס"ק ב' ודו"ק:

י״זבא"ד משמע דפשיטא ליה שיוצא כולו כו' עכ"ל היינו ללשון א' דתוס' שאח"כ אבל למאי דכתבו דאלא מעתה קאי על הא דאמר וכחל מן המנין י"ל דוודאי נשאר בו אלא דאפ"ה כל מה שסופו לצאת יוצא בקדירה א' וזה היה ידוע להם וסברא זו נמצא בהר"ן בריש דבריו ואיני יודע למה המהר"ש לא פי' כן בתוס' דבור שאח"ז וק"ל:

י״חבד"ה אלא מעתה כו' א"כ נפיק כולו כו' והא דאמר בגמ' א"כ מנא ידעינן היינו כמ"ש הט"ז סי' צ"ח ס"ק ו' דבשיעור הזה הרי יהיה הכל מותר והיכן יהיה אסור (והיינו מנא ידעינן אנן לשער וכ"א ישער כפי מה שירא' לו) לכן ע"כ בדידי' משערינן ואם לא היה יוצא כולו א"כ שוב מטריפין שלא כדין ושוב הוי לן לומר טפי ספק דרבנן לקולא דהרי הוא ספק לכל העולם אלא ודאי דהכא י"ל דהוא כן לפי הדין (דפשיטא לחז"ל שיוצא כולו) ודו"ק (ומיושב קושי' מהרש"א) ולפי"ז ניחא כיון דהרשב"א סובר בסי' פ"א דספ' לכל הדור הוי נמי חסרון ידיעה לכן מפרש כאן דבאמת כן מתרץ הגמרא דלא נפיק כולו כמ"ש הט"ז בשמו סי' צ' ס"ק ג' ודו"ק: