עבודת ישראל, ספר שמות, לפרשת פרהAvodat Yisrael, Sefer Shemot, Shabbat Parah
א׳וידבר ה' אל משה לך רד וגו'. ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה וגו'. ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם וגו'. ויש לדקדק הלא אמירה הוא לשון רכות וכאן אמירה הוא לשון קשות. ול"ל כלל הפסוק ויאמר כיון דעדיין לא נשלם הדבור הראשון שמתחיל וידבר ה' אל משה. והאמת שהרגישו רז"ל בדבר ואמרו בפסוק ועתה הניחה לי פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו שאם יתפלל עליהם לא יכלם וכמ"ש רש"י. ויש לנו עוד להמתיק האמירה שלכן נכתב פעם שנית ויאמר בלשון רכה דכאן כיון הקב"ה בדבריו בלישנא דמשתמעי לתרי אפי': הנגלה הוא ידוע ויש בזה כוונה עמוקה להורותם דרך תשובה ועתה הניחה לי פי' שתעשו לי נייחא ונחת רוח שישובו מחטאם וידוע דעיקר התשובה הוא החרטה והמרירות בלב וצריך כ"כ להתמרמר ער שיעלה חרון אפו בלבו על עצמו ויכעוס וירגז על יצרו לאמר מה עשית לי וגמלת לנפשי רעה והאבדת אותה מקרב עמה ואין לי מצח להרי' ראש ע"י עצתך הרעה עד שיבכה ויתנחם וישוב באמ' ויקבל על עצמו שלא יחטא עוד וצריך כ"כ להרבות עד שיתגל' מצפוני לבו לפני יודע תעלומות וצופה עתידות ב"ה והוא יעיד עליו שלא ישוב לזה החטא לעולם וכמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה ע"ש. וזה שאנו אומרי' בתפלה והחזירנו בתשובה שלימה לפניך דהיינו שיהיה גלוי לפניך צופה ומביט שאני בעל תשובה באמת. וזה שרמז לו הקב"ה הניחה לי ויעשו תשובה והורד עדיך ויתמרמרו עד ויחר אפי בהם דהיינו חרון אפי שיש לי עליהם יחר בהם בלבבם על עצמם ויתחרטו על שעבר. ואכלם לשון תאוה כמ"ש כלתה נפשי אל ה' דהיינו לאחר התמרמרות כזה ונקיון כפים מחטאים באמת אח"ז בא התשוקה וכלות הנפש אל ה'. וז"ש שפתח לו פתח להראות חסדו הגדול שמקבל התשובה מהשבים ואז תהיה תפלתו רצויה עליהם:
1
ב׳והנה בשבת פרשת פרה הקדימו לקרות פ' פרה לפ' החודש שיש בה טהרתן של ישראל כמ"ש בגמרא ופ' הענין דבזמן שאין בהמ"ק קיים דבר שפתינו לרצון לפני אדון כל כאלו קיימנו והקרבנו הקרבנות וגם הפרה בהזאת שלישי ושביעי. וע"י קריאתה עכ"פ נטהר טהרה רוחניות לכבוד הרגל הבא' עלינו וזה הרמז איתא בפסוק וידבר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דהיינו שיהיה זמן שדי באמירה לבד כאשר אין בהמ"ק קיים וזה אשר צוה ה' לאמר. ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וגו' והנה במלת לטמא הלמ"ד בפתח מורה על דבר הידוע. י"ל ג"כ רומז לדברינו דהיינו כי הפרה רומז לתשוב' המטהר' הטמאים והיינו דוקא הטמא הידוע בעצמו בלבו שמתחרט ויודע ושב ונחם ולא כאלה העורים השוגים כל ימיהם בהבל וריק ואומרים לא חטאנו כי לאלה אין טהרה וכפרה אשר העיקר להתחרט ולשוב ואח"כ להתלהב ולהשתוקק לבוראו ולעשות רצונו עכ"פ כמו שהתאוה לרצון יצרו בחטאיו. וזה נקרא עפר שריפת החטאת ששורף החטאים ומתלהב באש לבוראו ואח"כ ונתן עליו מים חיים: ואיתא בילקוט משלי בפסוק שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים. הרבה לקיחות צויתי אתכ' בשביל לזכות אתכם אמרתי לכם ויקחו אליך פרה אדומ' שמא בשבילי. לא בשביל לטהר אתכם. אמרתי לכם ויקחו לי תרומה. לא בשביל שאדור ביניכם: אינו אומר ויקחו אלא ויקחו לי אותי אתם לוקחים. ויקחו אליך שמן זית זך כדי לשמור נפשותיכם הנמשלה לנר שנאמ' נר אלהים נשמת אדם וכן ולקחתם לכם ביום הראשון והלא ט"ו הוא אלא אמר הקב"ה ויתרתי לכם את עונות הראשונים ומעתה ראש מחשבון הוא עכ"ל. והנה המסורה שמסר לנו הילקוט ד' לקיחות הללו שאין ענינם אחד רומז ג"כ לדברינו כי א"א להיות כסא ומעון לשכינתו ית' כי אם אחרי אשר יטהר האדם מחלאתו וטומאתו ויתחרט ויתנחם על העבר ויקבל עליו בתשוב' לטהר א"ע מכל טומאה ועבירה. וזה ענין לקיחה א' של פרה אדומה כנ"ל. ואח"כ זוכה להיות משכן לה' שידור עמו כמ"ש ויקחו לי שאדור בניכם ואח"כ ממילא זוכה לזיכוך המחשבות הנרמז בלקיחה ג' שמן זית זך כי שמן רומז לחכמה ומחשבה וכמ"ש כל מקום שהשמן מצרי החכמה מצוי' וכנודע מס"ק ואח"כ עולה האדם למעלה לבחי' אהבה עילאה הנגלה ביום הראשון של חג הסכות בו אנו ממשיכין שנות חיים ע"י הלולב כנודע. וכן אמר הכתוב שמע בני וקח אמר"י כי אמ"ר רומז לג"ר א' חכמה הוא פלא ובצירוף א' עם מ' נעשה אם לבינה תקרא ואות ר' נוטריקון ראשית והוא הדעת כנודע הצירוף מזוה"ק. ופי' הענין כאשר תשמע אל מצותי ותדבק במחשבה ג"ר כי העיקר הוא לעשות המצו' בכוונ' ובמחשבה נכונה אז וירבו לך שנות חיים שתזכה להמשיך שנו"ת חיים הנרמזים במצות תפילין בכוונת האר"י ז"ל והם שמות המוחין ותזכה לגדלות המוחין ולהמשיך כמו ע"י הלולב כי בכל יום ראוי להמשיך חיים ע"י התפילין וע"י פסוק ראשון בק"ש ואז תמשיך חיי ובני ומזוני לכל בנ"י במושבותם אמן:
2
ג׳וידבר ה' כו' זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר נראה לפרש מלת לאמר מורה כדעת האומרי' שפרשת פרה מדאורייתא. ולזה בא הרמז בתורה אשר צוה ה' לאמר שאפילו בזמן הזה שאין לנו בית לעשות פרה כתיקונה צריך לקרות הפרשה ונשלמה פרים שפתינו ותהיה אמירת הפרשיות במקום עשיית הפרה וזהו לאמר ויקחו אליך. ופירש"י כל הפרות נקראות על שם משה נראה הרמז כי מצות צריכות כוונה ואמרו לך אני מגלה טעמה של פרה. ולהם חוקה לזה צריכין לעשות הפרה על דעת וכוונת משרע"ה ולכך כל הפרות נקראות על שמו: פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. נראה שהתורה רמזה בכאן ב' מדרגות כנגד השם הוי"ה ואדנ"י והמדרגה התחתונה היא שלא עלה עליה עול מלכות שמים. כי עיקר מלכות שמים שיפרוש עצמו מעבירה או שיעשה מצוה מחמת שהבורא ית' שהוא אדון כל צוה כך וזהו עיקר עול מ"ש וכדרך שאמרו חז"ל ישב ולא עשה עבירה מעלה כאלו עשה מצוה. ר"ל שאם היצה"ר מפילו לאיזה חמדה או כעס רח"ל והוא מתגבר עליו ויושב ולא עבר עבירה מחמת שהבורא ב"ה צוה שלא לעשות בודאי הוה כאלו עשה מצוה. וזהו אשר לא עלה עליה עול כי כפרה סוררה היתה בית ישראל שאפילו עול מ"ש אין לה:
3
ד׳א"י אשר אין בה מום שמי שמחזיק עצמו לצדיק שתיקן הכל ואין בו מום בודאי איש כזה הוא שלא עלה עליו עול מ"ש כנ"ל. וזהו ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה ר"ל שצריך העובד את ה' שיראה לו שהוא עדיין בחוץ ולא התחיל בעבודת ה' כלל
4
ה׳ושחט אותה לפניו ופרש"י זר שוחט ואלעזר רואה נראה לפרש ע"ד שאמרו בשעת יציאת הנשמה מן הגוף רואה פני השכינה. וזהו דווקא אם סיגל מעשיו בחייו אזי זוכה לראות פני השכינה בשעת מיתה ונשמתו מתדבקת בה ולזה הזהיר הכתוב ושחט אותה לפניו. שיהיה זר שוחט ואלעזר רואה. ר"ל שכ"א יראה לעשות מעשים טובים בחייו כדי שיוכל לראות פני השכינה ולהתדבק בה בשעת יציאת נשמה מן הגוף וזהו זר שוחט שבשעה שזר שוחט הוא המלאך המות. יהא אלעזר הוא הקב"ה שהוא א"ל עז"ר שהוא עוזר לכל רואה ולקח הכהן מדמה והזה. נראה כי בשעה שהחכ' יושב ודורש ומוכיח לעם בודאי מהרהרים בתשובה ודמם נשפכין כמים. וזהו ולקח הכהן הוא הצדיק העובד ה' מדמה. הרהורי תשובה. והזה אל נוכח פני אוהל מועד. היינו שיקרב הרהורי תשובה שלהן להבורא ב"ה וב"ש:
5
ו׳א"י שהצדיק יראה שכל אדמימות היצה"ר הוא צורך גבוה ונח"ר לפני ה' שמשפיל את היצה"ר ובוחר בה' אחד כמשל בה"מ כמבואר בזוה"ק. וזה פי' הכתוב במגילת אסתר למי יחפוץ המלך לעשות יקר וגדולה יותר ממני ר"ל שהמן הוא שורש היצה"ר ולזה אמר שכל מעשי המצות הוא בא ממני שאני מסית לעבירה והוא מתגבר ואינו עושה ומחמת זה הוא גודל השכר. וזה פי' הפסוק ולקח אלעזר הכהן מדמה שהצדיק ירא' להם שכל אדמימות היצה"ר שמייפה כל החמדות ותאות הוא כדי שיתגבר עליו ויהיה לו שכר וזהו והזה לנוכח פני אוהל מועד שיראה להם שהכל צורך גבוה כנ"ל: ושרף את הפרה לעיניו. ר"ל כי כפרה סוררה היתה בית ישראל וישרוף זה בתשובה. לעיניו. ר"ל שיתחרט ויאמר איך עברתי עבירה בחדרי חדרים ואמרתי מי רואני ומי יודיעני הלא הקב"ה מלא כל הארץ כבודו ועיני ה' משוטטות בכל הארץ כמו שהתנצל דהמע"ה והרע בעיני"ך עשיתי וכמו שאמר החכם אל תמרה את אדוניך והוא רואה אותך. את עורה כו' על פרשה ישרוף. פירשה אותיות פר"ש י"ה ר"ל מה שפירש מהקב"ה. ישרוף בתשובה וחרטה כ"א כפי מדרגתו או בתעניות או במקואות או בבכיה: ונוכל לומר שזהו הפירוש ושרף הפרה לעיניו שיבכה בעיניו על עונותיו: ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת. עץ ארז רמז להקב"ה כמו שהארז גבוה מכל האילנות כך הקב"ה גבוה על הכל. ואזוב רומז על הצדיק הנאצל מהקב"ה כאילן הקטן שנתפשט מאילן גדול. ושני תולעת רמז שיקשור א"ע להצדיקי' ועל ידם יוכל לקשור א"ע להבורא ב"ה וב"ש וכבס בגדיו הכהן. ר"ל כשהצדיק מוכיח את העם ומקרב א"ע להם ממש לא ימלט שבאפס מה נדבק בו מהלכלוך וסרחון עונות שלהם כמו שהמשיל אדמו"ר זצ"ל למי שמוציא זבל לשוק אפי' יעשה כל תחבולות שבעולם לא יועיל שלא ידבק בו מעט מן הזבל. ולכך צריך הצדיק כיבוס. וזהו פירוש לטהר טמאים לטמא טהורי' באומר קדוש. ר"ל כשהצדיק אומר דברים קדושים אזי מטהר טמאים שהעם עושים תשוב' ומטהרין א"ע מעונות ופשעים. ומטמא טהורים דהיינו הצדיק את עצמו. הנוגע במת. היינו שהשורש מת הוא המלאך המות הוא היצה"ר והוא אבי אבות הטומאה והרשעים ההולכים בעצת היצה"ר הם אב הטומאה. ולז"א הנוגע במת היינו שהולך בעצת היצה"ר: או לכל נפש אדם ר"ל שמחבר עצמו אל אנשים רשעים ובודאי לומד ממעשיהם בודאי האנשים ההם טמאו את שבע המדות שמרומזין בפסוק לך ה' הגדולה וכו'. וזו וטמא ז' ימים כנ"ל. וזהו הוא יתחטא כו' ר"ל שיעשה תשובה בחרטה גמורה ויטהר שבע מדות כנ"ל: כל הנוגע במת בנפש אדם כו' את משכן ה' טמא. ופירש"י ונכנס למקדש או למשכן בטומאה ובודאי התורה היא תמידיות ובכל עת וזמן ובזמן הזה שאין לנו ביהמ"ק איך יוכל להיות שיטמא ובודאי התורה מרמז כי האדם הוא משכן לה' אחד ובאם יטהר מחשבותיו ומעשיו ויעש' הכל לש"ש בודאי הוא כלי מוכן לשרות בו השכינ' והוא עצמו המשכן כמש"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכ"ם בתוך אדם ממש ונמאמר הכתוב היכל ה' המה זהו כל הנוגע במת כנ"ל שטמא במחשבותיו ומעשיו וזהו את משכן ה' טמא שטמא א"ע שהוא משכן ה' ולא יכול לשרות בו השכינה. וזהו ונכרתה הנפש ההוא מישראל שאין לו חלק לעוה"ב בה' אחד שהוא אלהי ישראל. עוד טומאתו בו. ר"ל שעביר' גוררת עבירה ולא די שהוא עושה פ"א רק שהוא כופל עבירות כעבות עגלה חטאה: זאת התורה אדם כי ימות באוהל נראה לפרש ע"ד דאיתא בגמ' אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ר"ל שממית כח עצמותו ואומר שהכל הוא מאת הקב"ה כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל והוא הנותן שכל ובינה לעבדו. וזהו אדם כי ימות באוהל. דהיינו שאינו עושה מכח אדם רק יודע שהכל בא מאת הקב"ה. הוא באוהל ה': וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים. ר"ל כי האדם שמחזיק עצמו לצדיק ועובד ה' כאילו הוא אך לה'. וזהו אשר באוהל. יטמא שבעת ימים ר"ל שבעת המדות וצריך לתקנם: וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא ר"ל מי שהוא מדבר כל מה שחושק ואין לו מחסום לפיו ובודאי לא ימלט שאינו מדבר לשה"ר ורכילות וניבול פה. וזה וכל כלי פתוח שפיו פתוח לדבר דברים בטלים. אשר אין לו צמיד פתיל עליו: ר"ל שאין לו מחסום לפיו טמא הוא בודאי אדם כזה טמא הוא שמדבר לה"ר ורכילות וניבול פה כנ"ל: וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב. נראה לפרש בצירוף הפ' איש חרבו על יריכו. שצריך לחגור חרבו של מלאך המות אם מסיתו לדבר עבירה וזה איש חרבו שצריך לחגור חרב של מלה"מ. על ירכו ר"ל אם מסית לו היצר לחמדה רעה לפגום בריתו ח"ו וכמאמר חז"ל ואם לאו יזכיר לו יום המיתה. וזהו בחלל חרב. ר"ל שעושה חלל ואינו זוכר בחרב של מה"מ על יריכו אלא פוגם בבריתו ח"ו: או בעצם אדם. ר"ל שהיצה"ר מראה לאדם שהוא עובד ה' ומביאו לידי גאוה: או בקבר. ר"ל שלפעמים היצה"ר מפילו לידי עצבות ומרה שחורה הרי אתה מלא פשעם וא"א שתהיה עובד ה' כל ימיך. וזה אינו רק תחבולות היצה"ר להדיחו מה' שלא יוכל לעבוד מחמת גאוה או עצבות ובודאי אדם כזה ההולך בעצת היצה"ר יטמא שבעת ימים כנ"ל רק באמת צריך האדם להתבונן אם היצה"ר מפילו לעצבות שבוודאי אמת הוא שאני מלא פשעים אך אני רוצה לעבוד את ה' מעתה ולשוב בתשובה ובודאי ידו פשוטה לקבל שבים וימחול לו על הכל אמן:
6
ז׳במדרש תנחומא. מי כהחכם יודע פשר דבר כהחכם זה הקב"ה יודע פשר דבר שפי' התורה למשה שנאמר חכמת אדם תאיר פניו. אמר ר"י גדול כוחן של נביאים שמדמים דמות גבורה של מעלה לצורת אדם שנא' ואשמע קול אדם. ור"י ב"ר סימון אמר מהכא ועל דמות הכסא כמראה אדם. ועוז פניו ישונה שהוא משתנה ממה"ד למדה"ר לב"י. אר"י דסכנין בשם ר"ל כו' כיון שהגיע לפסוק אמור אל הכהנים אמר משה לפניו רבש"ע אם נטמא הכהן במה תהא טהרתו: לא השיבו באותה שעה נתכרכמו פניו של משה. כיון שהגיע לפ' פרה אדומה כו'. ולא השיבותיך. זהו כפרתו ולקחו לטמא כו'. ובמשנה מס' יומא אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנ' וזרקתי עליכם מים טהורים. מה מקוה מטהר' הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל. הנה ידוע גודל התעלמות הבורא ית' שאין באפשרי לשום נברא להשיגו ולא לציירו בשום מדה ושום אות. אפס מרצונו הטוב והפשוט לבראות עולמו בגין דישתמודעין ליה כמ"ש בראשית כו' כביכול הגביל עצמו בבחינת חכמה. והגם שגם חכמתו ית' ומחשבתו א"א להשיג: עכ"ז ע"י הנש"ב באפס מה יוכל להיות איז' השגה כמ"ש על משה רבינו ע"ה ותחסרהו מעט מאלהים. מ"ט שערי בינה נמסרו למשה וע"כ נקרא מ"י דקיימ' לשאלה. וע"י השערי בינה יוכלו להשיג בני עלי' כמשה רבינו ע"ה ור"ע וחביריו ודומיהם נביעו דחכמתא. וזהו הפי' אר"ע אשריכם ישראל לפני מ"י אתם מטהרים ומ"י מטהר אתכם אביכם שבשמים דהיינו גם כלל ישראל שאינם יכולי' לעלות כ"כ למעלה עליונה הנ"ל. עכ"ז נמשך הארת החכמה דהיינו אביכ"ם ע"י השמים. שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים. וזהו כונת המקוה. כי מקוה גימ' אהיה במילוי ההי"ן וכל ה' ג' קוין וכל קו הוא ראש תוך סוף. ד' ההי"ן לד' רוחות המקוה הם ל"ו והיו"ד כופלת עם הד' דמילוי. ובתוך היו"ד האדם הכלול מו"ק והם ארבעים סאה נגד מ' יודי"ן הנ"ל. וזהו וזרקתי שמאירין הת"י נימין. וכשאדם נכנס ונתעלם במקוה כעובר בבטן אמו נולד בריה חדשה. זהו כוונ' המקוה [עוד מצאתי העתק בכ"י אדמו"ר ההמ"ח בתיקוני' תיקון י"ט וז"ל ואנו מיחדים נשמתינו במלכות ועולין עם הוא"ו למקוה ומקבלין טהרה ממ' סאה. ת' נגד מילוי יודי"ן מימי החסדים ומקבלין שפע מהאל"ף דקנ"א הרומז לפלא עליון ומשם מקבלין בחילוף מי"ש דיודי"ן דרך האי"ן דאל"ף להפוך הכל לטובה ויתר הכוונה א"א אלא מפה לאוזן. ולכן זה השם נק' מקוה גימ' כנ"ף שהוא מכנף לכל השמות שביודי"ן שכולל ע"ב נכללין ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ובאל"ף הכולל אהי"ה נכללין כל מילוי אהיה ועיין בשם נחל דשבת] והיינו מים טהורים הוא המשכת החכמה מתגלה ע" הבינה. וזהו פי' מי כהחכם ע"י מ"י יכולין להשיג קצת מהחכמה. ואמר יודע פשר דבר שפירש התורה למשה כי כל פשר הוא דבר ממוצע וזהו בחי' משה דע"ת המכריע שהמתיק תמיד הגבורות בחסדים ע"י הרחמים. ולז"א ר"י גדול כוחן של נביאים שמדמים דמות גבורה שלמעלה לצורת אדם. כוחן של נביאים נק' משרע"ה שהיה רבן של כל נביאים כי משה רבינו ע"ה המשיך הי"ג מכילין דרחמי על ישראל כי הגם שמיכה ג"כ גילה הי"ג מכילין דרחמי ברחמים יותר גדולי' עכ"ז מיכה גילה אותם במקורם. אבל משה רבינו ע"ה בגודל כחו המשיך הי"ג מדות בז"א כמו שאנו אומרים כהודעת לעניו מקדם וכן כתוב בתורתך שהתורה הוא דיוקן אדם ברמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת: וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם. היינו שנתיצב כביכול עם הי"ג מכילין דרחמי שם. כדיוקן אד"ם ואמת כמו שהזהיר רשב"י ע"ה באדרא קדישא רבא. שכל מי שעושה איזה פירוד חלילה בין עתיקא לז"א. כי הכל יחוד גמור. אפס לפי מדות העבודה מעמו ב"י ממשיכין אותו ית' בהתגלות כביכול להשפיע להעולמ'. ויש עוד לומר גדול כוחן של נביאים. כי כשמאירין הי"ג מכילין קדמאין במדות האד"ם שהם ט' מדות. וממנו לכנ"י שנק' ו' מדות כמבואר בכוונת ברכת כהנים עולה כ"ח והיינו שאמרו שמדמים דמות גבורה שלמעלה לצור"ת אד"ם כי נק' בחי' זו דמות אדם והיינו אומרם ז"ל צורת אדם שנא' ואשמע קול אדם כי מדת מלכות נק' שמיעה כמלך שסרי' למשמעתו ומדת ז"א נק' עשיה. ובזה תבין גודל כח ישראל שהקדימו נעשה לנשמע וד"ל: ור"י בר"ש אמר מהכא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. וזהו הראיה יותר מבוארת כמ"ש כי השכינה נקרא בשם מראה. ל' אספקלריא דכל חזיונין אתחזיין בגוה. וזהו כמראה אדם עליו מלמעל' דהיינו שמאיר עליו באורות שהם למעלה ממדות האד"ם. ועוז פניו ישונה שמשתנה ממ"הד למד"הר לכנ"ין. שמ"הד חלילה לו להרע לשום בריה אפס לשלם לכ"א כגמולו. ומשה רבינו ע"ה בגודל כחו ורוב צדקתו. ואחריו ר"ע במסירת נפשו כמ"ש כל ימי הייתי מצטער וכו'. יצאו מבחי' אדם שהוא בעל ו"ק לבחי' עליו מלמעלה כנ"ל וכן כל הצדיקי' אחריהם ועושי צדקות ועובדים אותו יתברך בדרך צדקה מגלים האורות עליונים על המדות. וזה השתנות ממה"ד למדה"ר. ויש לרמוז שמהראוי לכ"א וא' להכין א"ע לפי כחו בשלשים יום אלו קודם הפסח בכל התאמצות לעבודתו ית' ולצאת כל א' וא' ממצרים. ואפשר זה כוונת חז"ל שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום. כי הלמ"ד נקרא מגדל הפורח באויר. כי היא גבוהה מכל האותיות גם ל הוא תמונת כו וכ' רומז לי' מדות מעילא לתתא. וי' מדות מתתא לעילא. והו' היא עליו מלמעלה ונקראת עטרה שעטרה לו אמו. וע"י הכנה זו ליציאת מצרים. נוכל לזכות לטהר המדות במ"ט ימי הספירה הבע"ל. ואמר ר"י דסכנין כו'. אמר משה אם נטמא הכהן במה תהא טהרתו. כי בוודאי כל או"א לפי רוב קדושתו. חלילה פגמו יותר גדול. ולא השיבו הקב"ה באותו שעה כי בוודאי לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. וכל מצות התורה נתגלה כל דבר בזמנו. ולא היה מקום התגלות לפ' פרה אדומה עד שנתכרכמו פניו של משה וע"י צערו וכרכום פניו זכה שיתגלה הטהרה. ואמר לו הקב"ה ולקחו לטמא הידוע ואפשר לרמוז ע"פי מה שפסק המג"א בהל' ר"ה שלא יאמרו לחיים בפתח שמשמע לא. וזה הרמז לטמא לשון ל"א טמ"א. ר"ל מה שאמרתי לך לא יטמא אם נטמא ולקחו מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי. כי כל"י הוא ר"ת כ"הן ל"וי יש"ראל וימשיכו עליהם מים חיים עליונים שרשי כל"י. ובזה יומתקו הדינים. כמ"ש ועוז פניו ישונה הוא משנה בהתחלפות היו"ד במ"ם וימשיכו האורות עליונים בצי"ע הנקרא משנה למלך ואותיות שנ"ה היא נקרא' מלכות המקבלת כל השפעות קדושות וכל הטובות להשפיע לבית ישראל:
7
ח׳עוד במדרש ר"ה אמר תרתי אין כל הגליות מתכנסות אלא בזכות משניות שנא' גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם כו'. ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי. וכי יש מנחה כו' אלא זו משנה. שמואל אמר ואם נשלמו כל צורות הבית וכי יש עד עכשיו צורות הבית אלא הואיל ועוסקים בו כאלו בונים אותו ע"כ. קרא לימוד המשניות בלשון יתנו לשון תנאי כי הגם שנפלו ניצוצי קדושה בטומאה חלילה אינו כ"א בדרך תנאי וע"י הלימוד ועסק התורה מבררים ני"ק מתוך הטומאה. וזה עתה אקבצם כי הבירורים נק' קיבוץ גליות. ואמר עוד מוקטר מוגש לשמי היינו שיקשרו אותם בשמי ע"י לימוד התורה. ושמואל אמר וכי יש צורות הבית כו' כאלו אתם בונים כי כל עבודתינו בלימוד התורה ועשיית המצות ובפרט בעבודת הלבהיא תפלה להאיר צורות הבית ולקשטה בכל המדות. וזהו באמת בניינה שבנ"י בונין אותה עד שנזכה ליחדה אי"ה יחוד עולם. וגם עכשיו מריקים מים חיים עליהם והם נקראי' שיורי טלא כי טל הם אותיות טי"ת למ"ד ושיורי טל הם מילוי ט"ל הם גימ' תמי"ד כי זולת עושי רצונו א"א קיום העולם. והם (ע"ה) גימ' תנ"ה ג' מילוי אהי"ה להמתיק ההו"ד. ולעתיד יהיה הטל בשלימות (והגימ') הוא ר"ת צ"דקתך ת"מיד ג"מלם. והוא שם הנצ"ח כי יומתק ההו"ד וישתווה עם הנצ"ח והוא הנקרא טל של תחיה כי אז יתבררו כל הני"ק במהרה בימינו:
8