אבות דרבי נתן נוסח ב ל״טAvot DeRabbi Natan, Recension B 39
א׳עשרה נסים היו נעשים (בביהמ"ק) [בירושלים] לא אמר אדם לחבירו אין לי פסח אין לי תנור וכל התנורים שהיו שם כיון שהיו צולין את פסחיהם היתה [הארץ] בולעת. ולא לן אדם חוץ מפתחה של ירושלים. ולא אמר אמר אדם לחבירו אין לי לולב אין לי סוכה אם היה היוקר שם כיון שהיו נכנסים היה הזול. לא נפגע אדם בירושלים. וכל מי שנפגע [חוץ לירושלים] כיון שהיה מסתכל בחומות ירושלים היה מתרפא. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם:
1
ב׳עשרה נסים נעשו בבית המקדש לא הפילה אשה בירושלים מעולם. ולא התליע בשר הקדש בירושלים מעולם. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים. ולא נמצא זבוב בבית המטבחים. ולא נמצא [שם] שרץ. ולא עבר (העורף) [העוף] על גביו. ולא נצחה הרוח (על) [את] ענן הקטרת. ופתחו של אולם גובהו מ' אמה ורחבו כ' אמה וארבעים אלף היו יוצאים בו. והנס העשירי היה קשה מכולם. כשהיו עומדים ומתפללים היו צפופים וכשהיו משתחוים היה נותן ריוח ד' אמות בין אחד לאחד. (צדו) [צירו] של היכל אחד משמונה לתחום והוא היה מכבה את כל הקולות [מיריחו היו שומעין קול השיר]. מיריחו היו שומעין קול (חצר) [הציר]. מיריחו היו שומעים קול השופר וקול השפופרת. מיריחו היו שומעים קול החצוצרות. מיריחו היו שומעים קול כהן גדול ביום הכפורים אומר אנא השם. מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטרת. ויש אומרים אף בהרי מכבר. אמר רבי אלעזר בן דלגי עזים היו לבית אבא בהרי מכבר והיו מתעטשות מריח פטום הקטרת. הנס של מגרפה היה קשה מכולם כשהיו מטילין (אותן) [אותה] בין אולם ולמזבח אין אדם שומע קול חבירו בירושלים מקול המגרפה. ושלשה דברים היתה משמשת (בהן) כהן שהוא שומע את קולה יודע שאחיו הכהנים עומדים להשתחות והוא רץ ובא. ובן לוי שהוא שומע את קולה יודע שאחיו הלוים עומדים על הדוכן והוא רץ ובא. וראש המעמד היה מעמיד את הטמאים לשער המזרח:
2
ג׳עשרה שמות נקראת ירושלים לשם שבח. עיר. קריה. נאמנה. בעולה. דרושה. חפצי בה. ה' שמה. צדק. שלום. יבוסי:
3
ד׳ועשרה לשם גנאי. אלמנה. זונה. שכולה. גלמודה. גולה. וסורה. עזובה. ושנואה. ענייה. סוערה:
4
ה׳בעשרה דברים ירושלים משובחת מכל שאר ארצות. שאין משכירין בתים בתוכה. ואין פודין בתוכה מעשר שני. ואוכלין בתוכה קדשים קלים. ואין מוציאין זיזין (כצוצריות) [וגיזטראות] מתוכה לרשות הרבים. ואין מוציאין זבלה לתוכה. ולא עושין אשפתות מתוכה לרשות הרבים. ואין מגדלין תרנגולים בתוכה ואין צריך לומר בהמה דקה. ואין קוברים את המת בתוכה. ואין מלינין את המת בתוכה חוץ מקברי מלכי בית דוד וקבר ישעיה וקבר חולדה. ואין נוטעים בתוכה כל נטע חוץ מגנת ורדים (כשהיתה) [שהיתה] נטועה מימות הנביאים הראשונים:
5
ו׳ממגדל עדר ועד חומות ירושלים המוכר בהמה לחבירו ראיה למוכר לומר חולין מכרתיה. ושאר כל ארץ ישראל ראיה ללוקח לומר לחולין לקחתיה:
6