אבות דרבי נתן נוסח ב מ״אAvot DeRabbi Natan, Recension B 41
א׳שבעה מיני פורעניות באין לעולם על ז' גופי עבירות. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין רעב של בצורת באה לעולם [שנאמר] על כן עליכם כלאו שמים מטל (חגי א' י'). גמרו מלעשר כל עקר רעב של כלייה באה לעולם שנאמר ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו (ויקרא כ"ו כ"ט). אמר להם הקב"ה אני נותן לכם פירות מרובים שתפרישו לי מעשרות ולא רציתם אני אתן לכם דבר שהוא פטור מן המעשרות. מקצתן מפרישין חלה ומקצתן אינן מפרישין רעב של מצודה באה לעולם שנאמר בשברי לכם מטה לחם (שם שם כ"ו). גמרו מלהפריש כל עקר רעב של מהומה בא שנאמר אתה תזרע ולא תקצור אתה תאכל ולא תשבע וישחך בקרבך ותסג ולא תפליט (מיכה ו' י"ד וט"ו). אמר להם הקב"ה אני נותן לכם עסיות מרובות שתפרישו לי חלה ולא רציתם אני נותן לכם דבר שהוא פטור מן החלה [ומהו בשר בניכם ובנותיכם]:
1
ב׳שלוח חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל עדות שקר ועל חילול השם:
2
ג׳חרב בא לעולם על עוות הדין ועל ענוי הדין:
3
ד׳מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל שהיו יוצאים ליהרג. והיה רבי שמעון בן גמליאל בוכה. א"ל רבי שמעון רבי מה אתה בוכה והלא [בשתי] פסיעות אתה נתון בצד אבותיך. א"ל וכי תעלה על דעתך שאני בוכה שלא הייתי עוד קטמון שנים. א"ל והרי הוא אומר מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל (קהלת ה' י"א). א"ל ולא אבכה שאני יוצא ליהרג כעובד ע"ז וכמגלי עריות וכשופכי דמים וכמחללי שבתות. א"ל רבי ישמעאל על חנם מימיך לא באת אשה לשאול לך על נדתה והאיש על נדרו והיית יישן או (מועד) [סועד] או שמא לא היתה שעה פנויה או שמא לא הניחו השמש ליכנס. א"ל בין ישן בין (מועד) [סועד] (מצויים) [מצווה] היה השמש כל אדם בל ימנע מלהכנס. א"ל ולא על חנם. [א"ל] פעם אחת הייתי יושב ובני אדם עומדין עלי [וגס לבי עלי]. א"ל כדיי אנו שאנו יוצאין ליהרג. בא האספקלטור להתיז ראשו של רבן שמעון. א"ל רבי ישמעאל לא כן אני גדול ממנו [אני כה"ג בן כה"ג] בוא והתיז ראשי תחלה [אמר רשב"ג לא כן אני גדול ממנו]. א"ל במה את גדול ממנו. [א"ל] שאני נשיא ובן נשיא. בא אספקלטור והתיז ראשו של (רבי ישמעאל) [רבי שמעון בן גמליאל] והיה (רבן שמעון בן גמליאל) [רבי ישמעאל] מגפפו ומנשקו ובוכה ואומר הפה שהיה עסוק בתורה הרי הוא מלא חצץ שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר (איכה ג' ט"ז) ומיד בא והתיז ראשו של (רשב"ג) [רבי ישמעאל] לקיים עליו מה שנאמר חרב עורי על (ריעי) [רעי] ועל גבר עמיתי נאם ה' (אלהים) [צבאות] (זכריה י"ג ז'):
4
ה׳גלות בא לעולם על ע"ז ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ועל השמטים ועל היובלות:
5
ו׳על הע"ז מנין שנאמר ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת [וגו'] ואמרו על אשר עזבו [וגו'] וילכו ויעבדו אלהים אחרים לפיכך ויחר אף ה' בארץ ההיא (דברים כ"ט כ"ג כ"ד וכ"ה). על גלוי עריות מנין ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה (ויקרא י"ח כ"ה). על שפיכות דמים מנין ותחנף הארץ בדמים [וגו'] (תהלים ק"ו ל"ח). על השמיטים מנין והארץ תעזב מהם (ויקרא כ"ו מ"ג). על היובלות מנין כל ימי השמה תשבות (שם שם ל"ה):
6
ז׳בארבע פרקים הדבר מרובה. ברביעית. ובשביעית. במוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. בעון הלקט והשכחה והפיאה. ובעון גזל מתנות עניים:
7
ח׳בעון תרומה והמעשרות השמים נעצרים מלהוריד טל ומטר והארץ (לגדל) [מלגדל] פירות והם רצים אחר פרנסה ואינם מספיקים:
8
ט׳בעון החלה אין ברכה במכונם ומאירה נשלחת בפירות ואחרים אוכלין את עמלן:
9
י׳בעון שבועת שוא ועדות שקר וחילל השם שילוח חיה רעה באה לעולם והבהמה כלה ובני אדם מתמעטין והדרכים נשמות שנאמר והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם (שם שם כ"ב):
10
י״אבעון בטול תורה ועוות הדין חרב בא לעולם והבזה רבה והם נמסרים למלכות:
11
י״בבעון גזל (החוב) [הגובאי] עולה והיוקר הווה והם אוכלים בשר בנים ובנות:
12
י״גבעון השמטות יושבי הארץ הן גולים ממקומם ואחרים באין ממקומן ויושבין תחתיהן במקומן:
13
י״דבעון לשון הרע הצרעת נשלחת בבני אדם שנאמר זכור את אשר עשה ה' [אלהיך] למרים (דברים כ"ד ט'). והרי הדברים ק"ו ומה מרים הנביאה שלא היתה כוונתה אלא לשבחו של משה ולכבודו של משה אף על פי כן נענשה עונש גדול אבל לא דבר מועט המדבר בגנאי של חבירו והמבקש רעתו על אחת כמה וכמה שיתבע הדבר מידו:
14