אבות דרבי נתן נוסח ב מ״הAvot DeRabbi Natan, Recension B 45
א׳ז' פרושים הם. פרוש שכמי. פרוש קוזי. פרוש מדוכיא. פרוש נקפי. פרוש (ארבע חובות) [אדע חובתי]. פרוש יראה כאיוב. פרוש אהבה כאברהם:
1
ב׳כל שיש בו ג' דברים הללו [מתלמידיו] של אברהם. וג' דברים הללו [מתלמידיו] של בלעם. של אברהם עין טובה רוח נמוכה נפש שפלה. עין טובה מנין שנאמר ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר (בראשית י"ח ז'). בן שלש רך בן שתים וטוב בן שנתו. רוח נמוכה מנין שנאמר גר ותושב אנכי עמכם (שם כ"ג ד'). נפש שפלה מנין שנאמר ואנכי עפר ואפר (שם י"ח כ"ז). [וחילופיהן בתלמידיו] של בלעם עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה. עין רעה מנין עד שלא יצאו ישראל ממצרים היו כל אומות העולם באים ונמלכים בו כיון שיצאו ממצרים היתה שפחה שבישראל חכמה יותר ממנו התחיל מיצר עין רעה (שבישראל) [בישראל] שנאמר הנה העם היוצא ממצרים (במדבר כ"ב י"א). וכה"א והוא יושב ממולי (שם שם ה'). רוח גבוהה כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם (שם שם י"ג) וכי עמכם אני אלך והלא עם הגדולים מהם אני הולך ובסוף הענין מהו אומר ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה (שם שם ט"ו). נפש רחבה מנין שנאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וכו' (שם כ"ד י"ג):
2
ג׳כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין זכות בא על ידו:
3
ד׳ד' שגו ברואה אלו הן. אדם. וקין. בלעם. וחזקיהו. אדם שגה ברואה שנאמר ויקרא אלהים אל (אדם) [האדם] ויאמר לו איכה ויאמר את קולך שמעתי [וגו'] ויאמר מי הגיד לך כי ערום אתה (בראשית ג' ט' י' וי"א) ובסוף הענין מה הוא אומר ויאמר [האדם] האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל (שם שם י"ב). קין שגה ברואה שנאמר ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי [השומר אחי אנכי] (שם ד' ט') וכי מסרתו לי אילו מסרתו לי הייתי משמרו ובסוף הענין מהו אומר ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא הן גרשת אותי היום (שם שם י"ג וי"ד). בלעם שגה ברואה שנאמר ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי הנה העם היוצא ממצרים ויכס (במדבר כ"ב ט' י' וי"א) ובסוף הענין מה הוא אומר ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא (שם שם י"ב). חזקיהו שגה ברואה שנאמר ויאמר אליו מה אמרו האנשים האלה וגו' ויאמר מה ראו בביתך ויאמר חזקיהו את כל אשר בביתי ראו [וגו'] ויאמר ישעיהו אל חזקיהו שמע דבר ה' (אלהי) צבאות הנה ימים באים (נאם ה') ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אצרו אבותיך [וגו'] (ישעיה ל"ט ג' עד ז') אף דברים שנתתי לך מהר סיני יוליכו עמם בבלה ובסוף הענין מהו אומר ויאמר חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר ה' אשר דברת [וגו'] (שם שם ח'):
4
ה׳ג' חשבו מחשבה [רעה] וגלה הקב"ה מחשבתם לכל באי עולם. קין ועשו ואבשלום. קין חשב בלבו ואמר אני הורג את אחי ואירש את העולם שנאמר ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו (בראשית ד' ח') וגלה המקום מחשבתו לכל באי עולם שנאמר ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה [וגו'] כי תעבוד את האדמה (שם שם י"א י"ב). עשו חשב בלבו ואמר אני אהרוג את אחי וגלה המקום מחשבתו לכל באי עולם שנאמר ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול [וגו'] הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך (שם כ"ז מ"ב). אבשלום חשב בלבו ואמר אני אהרוג את אבי ואירש את המלכות שנאמר (ויגנוב) [ויגנב] אבשלום את לב אנשי ישראל (שמואל ב' ט"ו ו') ומנין שגלה המקום מחשבתו לכל באי עולם שנאמר ויאמר אבשלום מי ישימני שופט בארץ (שם שם ד'):
5
ו׳ג' חשבו מחשבה טובה וגלה המקום מחשבתם לכל באי עולם ואלו הן. ראובן ותמר ורות. ראובן חשב להציל את יוסף שנאמר ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם (בראשית ל"ז כ"ב) ומנין שגלה המקום מחשבתו לכל באי עולם שנאמר יחי ראובן [ואל ימות] (דברים ל"ג ו') [יחי ראובן] בזכות יוסף ואל ימות במעשה בלהה. תמר חשבה בלבה אמרה אפשר לצאת חוטאה מביתו של צדיק הזה ומנין שגלה המקום מחשבתה לכל באי עולם שהלכה ונשאת ליהודה וילדה ממנו פרץ וזרח. רות חשבה בלבה אמרה לחמותה עמך עמי אלהיך אלהי באשר תמותי אמות ושם אקבר (רות א' ט"ז וי"ז) ומנין שגלה המקום מחשבתה לכל באי עולם שהלכה ונשאת לבועז שנאמר ובועז הוליד את עובד ועבד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד (שם ד' כ"א וכ"ב) ודוד מלך בעולם הזה ומלך לעולם הבא:
6
ז׳ג' דברו אמת ואבדו מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא ואלו הן. המרגלים [ולקו]. ודואג [על עסקי דוד]. ובני רמון הבארותי על עסקי שהמיתו למפיבושת. ויש אומרים אף בן איש גר עמלקי בשביל שבישר מיתת שאול:
7
ח׳ג' [וידו] ואבדו מן העולם הזה ונחלו חיי העולם הבא. ואלו הן המקושש והמקלל ועכן:
8
ט׳ד' שמרדו ווידו ונחלו העולם הזה והעולם הבא ואלו הן. המילדת ורחב וגבעונים. ויש אומרים אף חושי הארכי:
9
י׳ד' מדות בנשים אבל לא באנשים. הנשים גרגרניות [קנאתניות] ועצלתיות צוותניות. גרגרניות שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו' (בראשית ג' ו'). קנאתניות מנין שנאמר ותקנא רחל באחותה (שם ל' א'). צוותניות שנאמר ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו (שם י"ח י'). עצלניות מנין שנאמר מהרי שלש סאים (שם שם ו'). ר' יוסי אומר כשם שנתנו ד' מדות בנשים כך נתנו באנשים. האנשים גרגרניים קונאניים צוותנים ועצלנים. גרגרניים מנין שנאמר וישבו לאכל לחם (שם ל"ז כ"ה). קונאניים מנין שנאמר ויקנאו בו אחיו (שם שם י"א) צוותנים מנין שנאמר והם לא ידעו כי שומע יוסף (שם מ"ב כ"ג). עצלניים מנין שנאמר מהרו ועלו אל אבי (שם מ"ה ט'):
10
י״אד' מדות להולכי לבית המדרש הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה רשע. הולך ואינו עושה יש לו שכר הליכה. עושה ואינו הולך יש לו שכר עשייה:
11
י״בד' מדות בנותני צדקה נותן ורוצה שיתנו אחרים חסיד. לא נותן ולא רוצה שיתנו אחרים רשע. נותן (ורוצה) [ואינו רוצה] שיתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים. לא נותן ורוצה שיתנו אחרים עינו רעה בשלו:
12
י״גד' מדות בתלמידים נוח לשמוע וקשה לאבד זכה. קשה לשמוע ונוח לאבד [לא זכה. נוח לשמוע ונוח לאבד] יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד יצא הפסדו בשכרו:
13
י״דד' מדות באדם. שלי שלי ושלך שלך מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי עם הארץ. שלי שלי ושלך שלי רשע. שלך שלך ושלי שלך חסיד:
14
ט״וד' מדות ביושבים לפני חכמים. משפך. ספוג. נפה. משמרת. משפך שהוא מכניס בזו ומוציא בזו זה ת"ח נכנס לביהמ"ד שמע מדרש הלכות ואגדות וכשהוא יוצא אין בידו כלום. ספוג שהוא סופג את הכל זה תלמיד חכם שהוא נכנס לביהמ"ד שמע מדרש הלכות ואגדות כשהוא יוצא יש בו כלום כשהוא מוציאן מוציאן מעורבבין. נפה שהיא מוציאה את הקמח בפני עצמו ואת הסלת בפני עצמו ואת הסובן בפני עצמו זה תלמיד חכם שנכנס לבית המדרש שמע מדרש הלכות ואגדות כשהוא יוצא ויש בידו כלום מוציאן כל אחד ואחד בפני עצמו. משמרת שאינה מוציאה אלא שמרים זה ת"ח כשהוא נכנס לביהמ"ד שמע מדרש הלכות ואגדות כשהוא יוצא אין בידו כלום כשהוא שומע (שומע) דברי הבטלה הרי הוא בידו:
15