עין זוכר, מערכת קAyin Zokher, Letter Kof
א׳א. קרא אשכח ודרש. הרב החסיד בספר יד מלאכי השיג עלי אני הדל בהדי תרגימנא דסבי הרב לחם משנה והרב ש"ך בשם אביו שכתבו דהאי לישנא מורה שאינו הלכה והרב ז"ל מייתי מכמה מקומות דאמר כי האי לישנא והוא הלכה. ואני בעניי כבר כתבתי בזה בספר הקטן דברים אחדים בקונטרס אחורי תרעא דף ק"פ ע"ש באורך ושם הבאתי דברי הרב יד מלאכי ועלימו תטוף מילתי בס"ד:
1
ב׳ב. קולי בית שמאי וחומרי בית הלל. הרב יד מלאכי יד"ו פתוחה באות תקל"ג והארי"ך הכהן בזה. ואתה תחזה מה שהסכים בפירוש הירושלמי וכזה ראיתי דפירש הראב"ד בפירושו למסכת עדיות סוף פרק רביעי ע"ש ודוק:
2
ג׳ג. קסבר. אנא זעירא כתבתי בעניותי בספרי הקטן שער יוסף דף ק"ה דמדנקט הש"ס האי לישנא משמע דלית הלכתא כותיה ורבין חסידא ביד מלאכי מילא את ידו ומטיבותיה דמר סייען בסיוע שיש בו ממש מכמה דוכתי ובפרט מסמ"ג סוף עשין קל"ג ע"ש וכן כתב ספר התרומה בהלכות ארץ ישראל ע"ש. ומיהו הרב מהרש"ל בים של שלמה פ"ח דיבמות סימן ל"ג השיג על הוכחת ספר תרומה בזה ע"ש באורך:
3
ד׳ד. קאמר אמורא לחבריה למעבד מילתא ולאו משום דהכי הלכתא. אלא לרווחא דמילתא אמר הכי כלפי מה שהיה סבור חבירו ודכוותא בתלמודא. הריטב"א בחידושיו למגילה פרק בני העיר על ההיא דאמר רב אשי זיל זבנה מז' טובי העיר במעמד אנשי העיר והתם לענין המכר א"צ מעמד אנשי העיר אלא לענין הדמים אבל לענין שיהא המכר קיים ויוצא לחולין בז' טובי העיר סגי אלא דלרווחא דמילתא אמר הכי כלפי מה שהיה סבור רבינא שלא היה צריך לקנותה כלל א"ל שילך ויקננה. רבינו בצלאל בכלליו כ"י:
4
ה׳ה. קרא אסמכתא. זמנין דקאמר אף אי אסיר מדאורייתא מ"מ האי קרא אסמכתא דקרא לאו להכי הוא דאתא ועיין בריח שדה סימן י"ב ובליקוטיו דף ע'. שוב ראיתי שהביאו הרב החסיד עיר וקדיש על ארע"א מהדורא קמא אות נ"ט משם הרמב"ם. וחזר לכתבו באות ע"ח ע"ש. גם אשו"ר שהביאו הרב יד מלאכי אות מתו"ק:
5
ו׳ו. קושיא אלימתא כי מקשה לא שביק לסיומי ברייתא והפלוגתא עד דפריך עלה וכשאינה קושיא כל כך דדבריו מובנים אלא דאיכא למפרך עליה סיים הבריתא והדר קאמר אמר מר. רבינו בצלאל במקובצת לכתובות דף קכ"ו ע"ב:
6
ז׳ז. קושיא. ארחא דתלמודא למשבק קושיא קטינתא משום קושיא רבתא ובפירוקא דפריקו קושיא רבתא איפרק קושיא קטינתא. הר"ן בחידושי סנהדרין על סוף דף י"ח מהש"ס:
7
ח׳ח. קושיא. כי מקשה אמורא מסיפא דברייתא ומשני לה והדר פריך אמורא אחר מרישא ומסיק בתיובתא י"ל דהאמורא דפריך מסיפא לא שהיא סיפא דברייתא דלקמן רק היא ברייתא אחרת שלימה וברייתא דלקמן לא ידעה א"נ האמורא אחרון בש"ס פריך מתחילה מרישא ואסקה בתיובתא והדר פריך האמורא דקדים בש"ס מסיפא כלומר דגם מסיפא איכא לאותוביה ומשנו ליה דמסיפא ליכא תיובתא. הכי הוה שקלא וטריא דאמוראי אבל רב אשי סידר דברי האמורא האחרון בתחילה ופריק והדר קושית הראשון ואסקיה בתיובתא. הריטב"א חידושי קידושין דף י"ו ע"ב ד"ה תיובתא דר"ל:
8
ט׳ט. קיום שטרות דרבנן. היינו דוקא כשאין הבעל דין טוען מזוייף לפנינו אבל בעל דין אומר שהוא פסול אז צריך קיום אף מדאורייתא. סמ"ע סימן מ"ו ס"ק ט"ו. והרב שפתי כהן חולק:
9
י׳יוד. קנוניא. כתב הרמב"ם פ"ב דמלוה דין ו' ראובן שהיה חייב לשמעון מאה ולוי חייב לראובן מאה מוציאין מלוי ונותנין לשמעון לפיכך אם אין לראובן נכסים והיו לו שטרי החוב על לוי ואמר לוי שטר אמנה הוא פרוע הוא והודה לו ראובן אין משגיחין על הודאתו שמא קנוניא הם עושים וכו' ע"ש והרב המגיד כתב בשם הראב"ד דאם הלך ראובן ופרע לשמעון ואח"כ הוציא שטרו על לוי גובה אותו ממנו כיון שמתחילה לא האמינוהו אצל שמעון וכו' ע"ש והביאו מרן בבית יוסף סימן מ"ז וכתב משם הרב בעה"ת שהרמב"ם חולק ע"ש:
ותהי עלה גדול הדור הרב המופלא כמהר"ר יצחק בכר דוד ממ"ש הרמב"ם והראב"ד פי"ח דאיסורי ביאה באשת כהן דאמרה נאנסתי שמותרת לו וכתב הרמב"ם שאסורה לכהן אחר והשיגו הראב"ד דהיתה קטטה ביניהם יש לה אמתלא ומותרת גם הקשה ממ"ש הראב"ד הלכות שלוחין פרק עשירי דין ו' טען שמעון שיש חוב ללוי וכו' עיין שם בדברי הרמב"ם והראב"ד ועיניך תחזינה ע"כ שמעתי ולעת פנאי צריך להתישב בדינים הנזכרים לחזות בנועם אם יש חילוק סבריי ביניהם והיה לזכרון:
ותהי עלה גדול הדור הרב המופלא כמהר"ר יצחק בכר דוד ממ"ש הרמב"ם והראב"ד פי"ח דאיסורי ביאה באשת כהן דאמרה נאנסתי שמותרת לו וכתב הרמב"ם שאסורה לכהן אחר והשיגו הראב"ד דהיתה קטטה ביניהם יש לה אמתלא ומותרת גם הקשה ממ"ש הראב"ד הלכות שלוחין פרק עשירי דין ו' טען שמעון שיש חוב ללוי וכו' עיין שם בדברי הרמב"ם והראב"ד ועיניך תחזינה ע"כ שמעתי ולעת פנאי צריך להתישב בדינים הנזכרים לחזות בנועם אם יש חילוק סבריי ביניהם והיה לזכרון:
10
י״איא. קרא. מצינו דמעיט מילי דרבנן. כבר עיר וקדיש על ארע"א מייתי דברי מרן הקדוש הלכות נערה פ"א דין ה' ועיין מה שהאריך בזה מורנו הרב מהר"י הכהן הובאו דבריו בספר אור גדול לרבינו מהר"י זאבי ז"ל לימוד קס"ט:
ואנא חזיתיה להרב הכולל מהר"ר חיים הלוי סנדורי בכתיבותיו שהקשה על זה מסוגית פרק השוכר גבי כנפשך שבעך דפריך ולוקח מדאורייתא מי מחייב. ויש לחלק לפק"ד. וכיוצא למה שהביא הרב החסיד בגו ארע"א מדברי הרא"ם פרשת משפטים כן כתבו התוספות בגיטין דף מ' דאם הרגילות כך אתי קרא וכן כתב הרשב"א שם בחידושיו ע"ש:
ואנא חזיתיה להרב הכולל מהר"ר חיים הלוי סנדורי בכתיבותיו שהקשה על זה מסוגית פרק השוכר גבי כנפשך שבעך דפריך ולוקח מדאורייתא מי מחייב. ויש לחלק לפק"ד. וכיוצא למה שהביא הרב החסיד בגו ארע"א מדברי הרא"ם פרשת משפטים כן כתבו התוספות בגיטין דף מ' דאם הרגילות כך אתי קרא וכן כתב הרשב"א שם בחידושיו ע"ש:
11
י״ביב. קריאת ס"ת בצבור. הביא הרב החסיד בספרו הבהיר ארע"א זיו יקריה אות תקמ"ב בשם תשובת הרשב"ץ שהביא מרן י"ד סימן רל"ט שהקריאה בצבור תקנת סופרים ע"ש ותשובת הרשב"ץ היא בתשובתיו ח"ב סימן רס"א. וכן משמע מדברי הרב שלמה בנו בתשובותיו סימן כ"ד. והוא תלמוד ערוך פרק מרובה דף פ"ב ע"א שהוא תקנת נביאים וכ"כ הרמב"ם פי"ב דתפלה שהיא תקנת משה רבינו וע"ש מ"ש מרן בכ"מ. ועמ"ש הרב פרי חדש א"ח סימן קל"ט ומה שכתבתי אני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף בסימן קל"ה ומשם באר"ה:
וקריאת פרשת זכור כתבו התוספות ריש פ"ב דברכות והרא"ש בפסקיו פ"ג דפרשת זכור דאורייתא ויש מי שכתב דגם פרשת פרה דאורייתא כמ"ש מרן בש"ע סימן קמ"ו וסימן תרפ"ה ומדברי תוספות ישנים כ"י פרק שני דברכות מוכח דאפשר דגם פרשת שקלים ופרשת החדש דאורייתא כמ"ש אני בעניי בספר הקטן פתח עינים שם ריש פ"ב דברכות ובספר הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן קמ"ו ואם קבלה נקבל:
וקריאת פרשת זכור כתבו התוספות ריש פ"ב דברכות והרא"ש בפסקיו פ"ג דפרשת זכור דאורייתא ויש מי שכתב דגם פרשת פרה דאורייתא כמ"ש מרן בש"ע סימן קמ"ו וסימן תרפ"ה ומדברי תוספות ישנים כ"י פרק שני דברכות מוכח דאפשר דגם פרשת שקלים ופרשת החדש דאורייתא כמ"ש אני בעניי בספר הקטן פתח עינים שם ריש פ"ב דברכות ובספר הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן קמ"ו ואם קבלה נקבל:
12
י״גיג. קרקע. בקרקע לענין רבית מר ניהו רב"ה בארע"א הביא דברי הרב גדולי תרומה דמצי לומר קים לי ותמה עליו מדברי מהרשד"ם י"ד סימן ס"ב דהיכא דאיכא ספיקא אי הוי רבית קצוצה שהיא רבית דאורייתא מוציאין מידו ע"ש אות תקנ"ו. ובמ"ב אות קצ"ח הביא דברי מהרשד"ם:
ועם האדון הסליחה דנעלם ממנו אמבוהא דספר"י רבנן בתראי דפליגי על מהרשד"ם ואני בעניי בקונטרס שבסוף ספרי הקטן שער יוסף סוף סימן ו' הבאתי כמו ט"ו רבנים דפליגי על מהרשד"ם ע"ש באורך. ויש מי שרצה לומר דמהרשד"ם גופיה הדר מר משמעתיה. אמנם בזה אני הדל שם כתבתי להשוות דבריו ע"ש באורך. ואחר זמן רב נדפס עפרא דארעא להרב המפורסם מהר"י עייאש ז"ל ושם השיג על הרב הנזכר ע"ש:
ועם האדון הסליחה דנעלם ממנו אמבוהא דספר"י רבנן בתראי דפליגי על מהרשד"ם ואני בעניי בקונטרס שבסוף ספרי הקטן שער יוסף סוף סימן ו' הבאתי כמו ט"ו רבנים דפליגי על מהרשד"ם ע"ש באורך. ויש מי שרצה לומר דמהרשד"ם גופיה הדר מר משמעתיה. אמנם בזה אני הדל שם כתבתי להשוות דבריו ע"ש באורך. ואחר זמן רב נדפס עפרא דארעא להרב המפורסם מהר"י עייאש ז"ל ושם השיג על הרב הנזכר ע"ש:
13
י״דיד. קראי דייקי כותיה דר' פלוני. לא אמרינן כן מסברא דנפשין כל עוד דלא אתמר הכי בהדיא בגמרא. נמוקי יוסף ריש פרק השואל בשם האחרונים שחלקו בזה על רבינו חננאל עכ"ל הרב יד מלאכי אות תקמ"ה. וראיתי בשו"ת הרשב"א סימן קצ"ד וסימן רמ"ב בפלוגתא דר"מ ורבי יהודה לענין אי בנים מיקרו כשאינם עושים רצונו של מקום וכתב הרשב"א ואע"ג דר"מ ור' יהודה הלכה כרבי יהודה הכא רבי מאיר קראי קא דייק. ונראה דאין זה סותר לדברי האחרונים שהביא הרב הנמקי דהכא ר' מאיר גופיה איהו קראי קא דייק ומייתי כל הנהו קראי ולא דמי שאנו נאמר דקראי דייקי כר' פלוני. והכא הוי מעין היכא דאתמר בגמרא. ותו דהא דבנים מיקרו אינו כל כך ספק דין ודוק היטב. ומיהו גם בהא דבנים במ"א הוכחתי דהרמב"ן נקיט כר' יהודה:
14
ט״וטו. קבלה. כתוב בפירש"י בתעניות דף ט"ו כל מקום שהנביא מצוה ומודיע לישראל קרי ליה קבלה ובכל דוכתא דלא אתפקד נביא אלא שהוא מספר והולך דיליף מילתא אגב ארחיה לא קרי ליה קבלה עכ"ל עש"ב. ועטרת ראשי אבא מארי זלה"ה היה מקשה משם הרב כמהר"ר ידידיה הכהן ז"ל ממ"ש בר"ה דף ז' דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי קבלה למדנו דהוא הפך מ"ש רש"י ע"ש. והנה מה דסברי דהוא רש"י מתורת רבינו בצלאל אשכנזי למדנו דזה אינו מרש"י ז"ל והוא טעות בפירש"י אד הוא דיבור תוספות. ולקושיא הנזכרת אפשר לומר דמעולם לא עלה על לב דדברי הנביאים לא מקרו קבלה. רק התוספות כתבו דהך תנא דבמקום אחד קרי ליה קבלה ובמקום אחר לא מנהגו הוא דלא קרי קבלה אלא כשהנביא מצוה ומודיע לישראל. אך ודאי הכל מיקרי דברי קבלה כן נראה ליישב:
15
ט״זטז. קנין סודר. הרב ארעא דרבנן אות תקפ"ב משם הרב המבי"ט בח"א סימן כ"ה [כ'] דהוי דאורייתא עכ"ד הרב ארעא דרבנן. וכן כתב עוד הרב המבי"ט בספרו קרית ספר פ"ה דמכירה דעד בעז הוה הלכתא ואתא איהו ואסמכיה אקרא. ובתשובה הנזכרת הוכיח מדין עבד דאוכל בתרומה דאורייתא בקנין ע"ש. ולי ההדיוט יש להוכיח כן מדברי התוספות בקמא דף ק"ד ע"ב ד"ה אגב אסיפא דביתא שכתבו וז"ל וההיא דפרק הזהב גבי היה עומד בגורן דפריך וליקני ליה אגב ארעא ומשני דלית ליה ארעא התם מדאורייתא בעינן דאית ליה ארעא דאי לית ליה ארעא לא היו קרויים מעותיו מדאורייתא שיוכל לפדות בהן מ"ש וכו' ע"ש:
למדנו מדבריהם דסוגית פרק הזהב איירי בקנינים מדאורייתא דבעינן שיהיו מעותיו מדאורייתא שיוכל לפדות מ"ש. והתם פריך בגמרא ניקנינהו ניהליה מעות להאיך אגב סודר ומשני דלית ליה סודר וכו' ע"ש אלמא קנין מדאורייתא הוא לפי דברי התוספות הנזכרים:
וכן מתבאר מדברי הרמב"ן הביא דבריו בשיטה מקובצת למציעא על דף מ"ז ע"ב וז"ל וק"ל לרבי יוחנן מתנת מטלטלין דליכא מעות במה תקנה תרצו בתוספות דמודה ר' יוחנן במתנה כיון דליכא מעות דקונה במשיכה והרמב"ן אומר דאף מתנה אינה נקנית אלא בחליפין או בחצרו או באגב כדכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות עם ערים בצורות וגו'. הריטב"א. עכ"ל. ומשמע דלהרמב"ן חליפין הוי דאורייתא כמו חצר ודוק. שוב ראיתי להרדב"ז דפוס ויניציא סימן תק"ג שכתב מסברתו שהוא מדרבנן ע"ש ועיין בתוספות דרבנן אות רפ"ה ע"ש. והרואה יראה שהרדב"ז כתב שם דמשמע ליה שהוא מדרבנן דהא מדברי קבלה ילפינן לה ע"ש ואין זה הכרח דהלכתא גמירי לה ואתא בעז ואסמכיה אקרא וכמ"ש הרא"ש פ"ג דמ"ק דקרי הש"ס מילתא דכתיבא בדברי קבלה דהאי דיחזקאל מדאורייתא ממש הוי כדאמרינן בעלמא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא. ועתה מצאתי להרמב"ן בסוף שרש שני שכתב וז"ל וכן קנין חליפין הנלמד מבעז דבר תורה הוא מפני שאמר הכתוב וזאת התעודה בישראל ולא שמעתי חולק בו לומר שיהיה קנינו מדבריהם בלבד עכ"ל ונעלמו דבריו מהרדב"ז והמבי"ט והרב ארעא דרבנן:
וראיתי להרב החינוך פרשת בהר מצוה של"ו (בחינוך המודפס עם חומש) שכתב וז"ל מדיני המצוה וכו' שהקרקעות וכו' והמטלטלין וכו' והביאו ז"ל ראיה על היות המטלטלין וכו' וכמו כן הביאו ראיה על קניית הקרקעות וכו' ואין ספק כי אלו הקניות כלן מתקנת חכמים הן והביאו הכתובים לסמוך בהן דבריהם והאמת כי חכמתם היקרה העתידה להתגלות על ידם היתה רמוזה וגנוזה בתוך הכתובים וכו' ע"ש ובדין הקנין כתב לקמן וז"ל ועוד יש קניה אחרת בקרקעות ומטלטלין והוא החליפין וזאת הקניה היא המורגלת לפנים בישראל וכו' עכ"ל ודבריו מטים קצת שהיא דברי קבלה דוקא ולא מדאורייתא ויש לדחות. ועיין מ"ש עוד לקמן:
והנה על דברי הרמב"ן שהבאתי לפנים דסבר דמדאורייתא ליכא אלא ג' קנינין חצר ואגב וחליפין. תהי בה רב חביבי בספר דרך המלך ממשנת פ"ד דמעשר שני ואני חדל באתי לכלל ישוב בספרי הקטן פתח עינים שם יע"ש:
למדנו מדבריהם דסוגית פרק הזהב איירי בקנינים מדאורייתא דבעינן שיהיו מעותיו מדאורייתא שיוכל לפדות מ"ש. והתם פריך בגמרא ניקנינהו ניהליה מעות להאיך אגב סודר ומשני דלית ליה סודר וכו' ע"ש אלמא קנין מדאורייתא הוא לפי דברי התוספות הנזכרים:
וכן מתבאר מדברי הרמב"ן הביא דבריו בשיטה מקובצת למציעא על דף מ"ז ע"ב וז"ל וק"ל לרבי יוחנן מתנת מטלטלין דליכא מעות במה תקנה תרצו בתוספות דמודה ר' יוחנן במתנה כיון דליכא מעות דקונה במשיכה והרמב"ן אומר דאף מתנה אינה נקנית אלא בחליפין או בחצרו או באגב כדכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות עם ערים בצורות וגו'. הריטב"א. עכ"ל. ומשמע דלהרמב"ן חליפין הוי דאורייתא כמו חצר ודוק. שוב ראיתי להרדב"ז דפוס ויניציא סימן תק"ג שכתב מסברתו שהוא מדרבנן ע"ש ועיין בתוספות דרבנן אות רפ"ה ע"ש. והרואה יראה שהרדב"ז כתב שם דמשמע ליה שהוא מדרבנן דהא מדברי קבלה ילפינן לה ע"ש ואין זה הכרח דהלכתא גמירי לה ואתא בעז ואסמכיה אקרא וכמ"ש הרא"ש פ"ג דמ"ק דקרי הש"ס מילתא דכתיבא בדברי קבלה דהאי דיחזקאל מדאורייתא ממש הוי כדאמרינן בעלמא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא. ועתה מצאתי להרמב"ן בסוף שרש שני שכתב וז"ל וכן קנין חליפין הנלמד מבעז דבר תורה הוא מפני שאמר הכתוב וזאת התעודה בישראל ולא שמעתי חולק בו לומר שיהיה קנינו מדבריהם בלבד עכ"ל ונעלמו דבריו מהרדב"ז והמבי"ט והרב ארעא דרבנן:
וראיתי להרב החינוך פרשת בהר מצוה של"ו (בחינוך המודפס עם חומש) שכתב וז"ל מדיני המצוה וכו' שהקרקעות וכו' והמטלטלין וכו' והביאו ז"ל ראיה על היות המטלטלין וכו' וכמו כן הביאו ראיה על קניית הקרקעות וכו' ואין ספק כי אלו הקניות כלן מתקנת חכמים הן והביאו הכתובים לסמוך בהן דבריהם והאמת כי חכמתם היקרה העתידה להתגלות על ידם היתה רמוזה וגנוזה בתוך הכתובים וכו' ע"ש ובדין הקנין כתב לקמן וז"ל ועוד יש קניה אחרת בקרקעות ומטלטלין והוא החליפין וזאת הקניה היא המורגלת לפנים בישראל וכו' עכ"ל ודבריו מטים קצת שהיא דברי קבלה דוקא ולא מדאורייתא ויש לדחות. ועיין מ"ש עוד לקמן:
והנה על דברי הרמב"ן שהבאתי לפנים דסבר דמדאורייתא ליכא אלא ג' קנינין חצר ואגב וחליפין. תהי בה רב חביבי בספר דרך המלך ממשנת פ"ד דמעשר שני ואני חדל באתי לכלל ישוב בספרי הקטן פתח עינים שם יע"ש:
16
י״זטוב. קנין דרבנן. מי שקנה איזה דבר בקנין דרבנן אי מועיל למילי דאורייתא. פלוגתא דרבוואתא וכבר עמד בזה התייר הגדול הרב המופלא גדול הדור כמהרר"א נבון בספרו הבהיר מחנה אפרים הלכות משיכה סימן ב' וארוכ"ה לו עלתה. אף אנן נמי מתניתא דמר קמתנינן וכתיבנא בעניותין בכמה מקומות בענין זה ועל דבריו של גדול הנאמר:
והרב עיר וקדיש על ארע"א דרבנן מהדורא בתרא אות קמ"ה הקשה למ"ש מרן בב"י א"ה סימן כ"ח במי שקנה במעמד שלשתן וקדש בו ממ"ש התוספות בסוכה דף ל' ע"ב ד"ה שינוי החוזר לברייתו ע"ש וכפי מה שפירש דבריהם הרב מחנה אפרים כמ"ש הרב בנו בהגהתו. לא קשה מידי דמ"ש התוספות אלא נראה לתרץ דהתם משום תקנת השבים וכו' קאי לקושיא קמייתא דהגוזל והרי הוא כמבוא"ר למעיין והוי סייעתא משם. ומה שהקשה עוד הרב ארעא דרבנן מ"ב אות קכ"ג והשיג מדברי התוספות הנזכרים על הרב משאת משה ח"א ארח חיים סוף סימן ד' לא קשיא מידי. ותו ק"ק דהרב ארעא דרבנן גופיה במהדורא קמא אות ו' למד מהסוגיא דההיא סבתא דאזלינן בתר דבריהם. ולא זכר מדברי התוספות לפי שיטתו. וע"ש בארעא דרבנן אות תקע"ט:
ולפום ריהטא יש להעיר על דברי מרן בב"י סימן כ"ח בא"ה שכתב על דברי רבינו ירוחם דכיון דקנה המעות מדין מעמד שלשתן מקודשת מדאורייתא. מסוגית נדה דף מ"ו דאמרינן אתו נשואין דרבנן וכו' אשר מסוגית נדה הנזכרת שמעתי מקשים למ"ש התוספות בע"ז דף ס"ג ד"ה והא מחסרא משיכה. שוב ראיתי להרב ארעא דרבנן במ"ב אות י"ו שעמד בדברי התוספות דע"ז הנזכר ועיין בנזיר דף כ"ט ומ"ש הראב"ד ומשנה למלך פ"ב דנזירות דין י"ג ועמ"ש מהרימ"ט י"ד סימן כ"ו. ומדבור התוספות דע"ז הנזכרים ק"ק על מ"ש התוספות בקמא דף ק"ד ע"ש הדק היטב. והרב משנה למלך פ"ה דאישות עלה ונסתפק במוכר שקדש בחפץ שמכר וכו' ועיין מ"ש הרב מחנה אפרים בקנין משיכה סימן י"א והרב בני יעקב בתשובותיו סימן ב':
הדרן עלך ואתה תעמוד פ"ק דסוכה בפלוגתא דר"מ ור' יהודה בעושה סוכתו למעלה מגמל ובתוספות שם. ובתוספות כתובות דף י"א גבי גר קטן מטבילין אותו וכו' ועיין בשו"ת מהר"ר צבי סימן ק"ן. ובשו"ת הרב המבי"ט ח"א סימן כ"ה שהביא ראיה דקנין דאורייתא ממה שעבד אוכל תרומה דאורייתא. ועיין מש"ל פ"ה דמכירה דין א' מ"ש משם מהרימ"ט. ובמש"ל פי"ז דאיסורי ביאה בפנויה שבא עליה הכ"ג לא עבר על עשה דאשה בבתוליה דדרך נשואין אסרה תורה. וראה בעיניך סוגית ריש פרק יום הכפורים דמסיק דמילי דאורייתא לחוד ולר"ל מייתי קרבן שבועה בחצי שיעור אע"ג דאסור מדרבנן וכן משחק בקוביא לר"פ מייתי קרבן ולר"א אי לאו קרא דאם לא יגיד מייתי דמדאורייתא חזי ועמ"ש בריש שבועת העדות ומ"ש התוספות בההיא דהכל מודים בעד מיתה ועיין סוגית קדושין דף מ"ג הן הן שלוחיו הן הן עדיו מ"ש הר"ן עלה והרי האמינתו תורה ומה שפירש הוא ז"ל:
ודע דיש לדחות באיזה בקיאיות דסברת מרן ודעמיה היינו גבי ממון דשייך הפקעת ממון מטעם הפקר ב"ד הפקר. אמנם במילי דלאו ממונא מילי דאורייתא לחוד ולא מהני דרבנן ובהכי ניחא מה שהקשו לתוספות ע"ז מסוגית נדה הנזכרת. אך הרב מחנה אפרים שם פקפק בזה. ועמ"ש גדול דורנו הרב דברי אמת בקונטריסים דף ס"ב ע"ב ובארעא דרבנן אות תרל"ו. ובספר בירך יצחק פרשת קרח כתב דאם נטמא הככר בטומאה דרבנן דלאו בת שריפה היא ומדאורייתא טהורה ודאי דאם קדש בה אשה מקודשת ע"ש ומאי דפשיטא ליה הוא סול"ע בסלע המחלוקות פלוגתא דרבוואתא קמאי ובתראי בכמה דוכתי כמבואר. ועיין להריטב"א בחידושי יומא בסוגיא הנזכר ועמ"ש הרשב"א בתשובות סימן אלף קס"ו. ועיין מ"ש פרק הנזיקין אוקמוה רבנן ברשותיה לעבור כרת ופ"ק דפסחים ונבטליה בשית והרב מקראי קדש סימן תל"ד דף קנ"א וזה מוכיח דבממון אפקירו רבנן. וכל הכתוב אינו אלא רומ"ז על האר"ש ויהי הקצ"ר אמיץ מעלה בזכור"ו והמעיין יראה בעיניו ישים מעייניו והיה צדק אזור מתניו דבור על אופניו ועיין בספרי הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן תרנ"ח מה שרמזתי בזה ואני אמרתי בחפזי מעי"ר ובא על דברי הרב שער המלך ועל דברי הרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו ע"ש:
והרב עיר וקדיש על ארע"א דרבנן מהדורא בתרא אות קמ"ה הקשה למ"ש מרן בב"י א"ה סימן כ"ח במי שקנה במעמד שלשתן וקדש בו ממ"ש התוספות בסוכה דף ל' ע"ב ד"ה שינוי החוזר לברייתו ע"ש וכפי מה שפירש דבריהם הרב מחנה אפרים כמ"ש הרב בנו בהגהתו. לא קשה מידי דמ"ש התוספות אלא נראה לתרץ דהתם משום תקנת השבים וכו' קאי לקושיא קמייתא דהגוזל והרי הוא כמבוא"ר למעיין והוי סייעתא משם. ומה שהקשה עוד הרב ארעא דרבנן מ"ב אות קכ"ג והשיג מדברי התוספות הנזכרים על הרב משאת משה ח"א ארח חיים סוף סימן ד' לא קשיא מידי. ותו ק"ק דהרב ארעא דרבנן גופיה במהדורא קמא אות ו' למד מהסוגיא דההיא סבתא דאזלינן בתר דבריהם. ולא זכר מדברי התוספות לפי שיטתו. וע"ש בארעא דרבנן אות תקע"ט:
ולפום ריהטא יש להעיר על דברי מרן בב"י סימן כ"ח בא"ה שכתב על דברי רבינו ירוחם דכיון דקנה המעות מדין מעמד שלשתן מקודשת מדאורייתא. מסוגית נדה דף מ"ו דאמרינן אתו נשואין דרבנן וכו' אשר מסוגית נדה הנזכרת שמעתי מקשים למ"ש התוספות בע"ז דף ס"ג ד"ה והא מחסרא משיכה. שוב ראיתי להרב ארעא דרבנן במ"ב אות י"ו שעמד בדברי התוספות דע"ז הנזכר ועיין בנזיר דף כ"ט ומ"ש הראב"ד ומשנה למלך פ"ב דנזירות דין י"ג ועמ"ש מהרימ"ט י"ד סימן כ"ו. ומדבור התוספות דע"ז הנזכרים ק"ק על מ"ש התוספות בקמא דף ק"ד ע"ש הדק היטב. והרב משנה למלך פ"ה דאישות עלה ונסתפק במוכר שקדש בחפץ שמכר וכו' ועיין מ"ש הרב מחנה אפרים בקנין משיכה סימן י"א והרב בני יעקב בתשובותיו סימן ב':
הדרן עלך ואתה תעמוד פ"ק דסוכה בפלוגתא דר"מ ור' יהודה בעושה סוכתו למעלה מגמל ובתוספות שם. ובתוספות כתובות דף י"א גבי גר קטן מטבילין אותו וכו' ועיין בשו"ת מהר"ר צבי סימן ק"ן. ובשו"ת הרב המבי"ט ח"א סימן כ"ה שהביא ראיה דקנין דאורייתא ממה שעבד אוכל תרומה דאורייתא. ועיין מש"ל פ"ה דמכירה דין א' מ"ש משם מהרימ"ט. ובמש"ל פי"ז דאיסורי ביאה בפנויה שבא עליה הכ"ג לא עבר על עשה דאשה בבתוליה דדרך נשואין אסרה תורה. וראה בעיניך סוגית ריש פרק יום הכפורים דמסיק דמילי דאורייתא לחוד ולר"ל מייתי קרבן שבועה בחצי שיעור אע"ג דאסור מדרבנן וכן משחק בקוביא לר"פ מייתי קרבן ולר"א אי לאו קרא דאם לא יגיד מייתי דמדאורייתא חזי ועמ"ש בריש שבועת העדות ומ"ש התוספות בההיא דהכל מודים בעד מיתה ועיין סוגית קדושין דף מ"ג הן הן שלוחיו הן הן עדיו מ"ש הר"ן עלה והרי האמינתו תורה ומה שפירש הוא ז"ל:
ודע דיש לדחות באיזה בקיאיות דסברת מרן ודעמיה היינו גבי ממון דשייך הפקעת ממון מטעם הפקר ב"ד הפקר. אמנם במילי דלאו ממונא מילי דאורייתא לחוד ולא מהני דרבנן ובהכי ניחא מה שהקשו לתוספות ע"ז מסוגית נדה הנזכרת. אך הרב מחנה אפרים שם פקפק בזה. ועמ"ש גדול דורנו הרב דברי אמת בקונטריסים דף ס"ב ע"ב ובארעא דרבנן אות תרל"ו. ובספר בירך יצחק פרשת קרח כתב דאם נטמא הככר בטומאה דרבנן דלאו בת שריפה היא ומדאורייתא טהורה ודאי דאם קדש בה אשה מקודשת ע"ש ומאי דפשיטא ליה הוא סול"ע בסלע המחלוקות פלוגתא דרבוואתא קמאי ובתראי בכמה דוכתי כמבואר. ועיין להריטב"א בחידושי יומא בסוגיא הנזכר ועמ"ש הרשב"א בתשובות סימן אלף קס"ו. ועיין מ"ש פרק הנזיקין אוקמוה רבנן ברשותיה לעבור כרת ופ"ק דפסחים ונבטליה בשית והרב מקראי קדש סימן תל"ד דף קנ"א וזה מוכיח דבממון אפקירו רבנן. וכל הכתוב אינו אלא רומ"ז על האר"ש ויהי הקצ"ר אמיץ מעלה בזכור"ו והמעיין יראה בעיניו ישים מעייניו והיה צדק אזור מתניו דבור על אופניו ועיין בספרי הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן תרנ"ח מה שרמזתי בזה ואני אמרתי בחפזי מעי"ר ובא על דברי הרב שער המלך ועל דברי הרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו ע"ש:
17
י״חחי. קטן נאמן להעיד בגודלו מה שראה בקטנו באיסורים דרבנן. כ"כ בח"מ סימן ל"ה בהגהה ועמ"ש אני בעניי לעיל מערכת אלף אות צ"ו. והן עתה אחר שנדפס מקצת הקונטריס הזה בא לידי באקראי דרך עראי קונטריס כ"י מרב חביבא הרב כמהר"ר אליהו ישראל זלה"ה וראיתי שכתב משם בנו הגדול זלה"ה הקושיא שהקשתי בברכי יוסף סימן ל"ה משם הרב מר אחיו זלה"ה וזכרתיה לעיל במערכת האלף אות צ"ו הנזכר ותירץ דמגילה דברי קבלה והיינו כמו שכתבתי אני בעניי לעיל:
ועוד כתב שם שמדברי רבינו מהר"י ן' מיגש שהביא בשיטה מקובצת דכתובות פרק שני דף י"ד מהספר מוכח בהדיא דלא לכל מילי דרבנן נאמן הקטן כי אם בהני מילי דתנן במתניתין. וכן דקדק מלשון הסמ"ג לאוין רט"ו וכפי זה מעיקרא קושיא ליתא. והקושיא הנזכרת יש לה מקום לדעת ריא"ז דה"ה בשאר איסורין דרבנן והביאו הרב המפה וצ"ל דשאני מגילה זהו תורף דברי הרב הנזכר בכ"י:
ולפי מ"ש הרב תרומת הדשן בפסקים וכתבים סימן ר"ך משם ראבי"ה נראה דסבר כריא"ז דה"ה בשאר איסורין דרבנן אלא שהלשון מוטעה והגיהו מהרח"ש בקונטריסו המופלא והביא דבריו הרב כנה"ג סימן ל"ה ע"ש וקצת יש להרגיש על הרב כנה"ג דהביא דה"ה בשאר איסורי דרבנן משם הרב המפה ולא הביא שכ"כ ריא"ז דמשם מקור דברי מור"ם כמ"ש בדרכי משה:
הגם הלום ראיתי אחרי רואי להרב הדר"ת אליהו ד"ל בכ"י שאחרי כן הביא דברי בספר הקטן ברכי יוסף מה שתירצתי לקושיא זו וכתב וז"ל ואחר המחילה אין טעם לדבריו אלה דא"כ לא הול"ל קטן היית וכו' דמשמע דלהיותו קטן אין ראיה דבקושטא כל כי הא לחזור ולקרא לעצמם אפילו אם היה גדול הקורא יתכן לומר שלא יצאו השומעים בקריאתו וחזרו וקראו לעצמם ואין הדבר תלוי להיותו קטן ולא ידעתי כונת הרב בזה עכ"ל:
ועמו הסליחה כי דברי ברור מללו דלהיותו קטן דוקא אנו חוששים לזה דאימור שלא יצאו בקריאתו ואח"כ קראו והוא לא ידע. אבל בגדול אין לחוש לזה כי השומע מהגדול יצא י"ח. ואם קרה מקרה שאחד לא רצה לצאת וקרא אח"כ יהיה מאיזה טעם כמוס עמו. זה לא נגע בקריאת הגדול דקריאת הגב"ר מגעת ודאי להוציא י"ח השומע. וגם הוא מציאות הרחק מאד מאד"ם. אבל אנן דמספ"ל אי קטן מוציא אין ראיה מקטן שקרא דאימור דאין קטן מוציא ולא יצאו בקריאתו כי אח"כ קראו ודברי ברורים וטעמן ונימוקן עמן כמדובר. ובברכי יוסף כתבתי ועוד יש לחלק ולא פירשתי. והחילוק הוא דמעיד בגודלו מה שראה בקוטנו באיסורין דרבנן דעלמא אבל לא לענין קטן אי מועיל שיעיד שבקטנו הועיל ודוק הטב:
ועוד כתב שם שמדברי רבינו מהר"י ן' מיגש שהביא בשיטה מקובצת דכתובות פרק שני דף י"ד מהספר מוכח בהדיא דלא לכל מילי דרבנן נאמן הקטן כי אם בהני מילי דתנן במתניתין. וכן דקדק מלשון הסמ"ג לאוין רט"ו וכפי זה מעיקרא קושיא ליתא. והקושיא הנזכרת יש לה מקום לדעת ריא"ז דה"ה בשאר איסורין דרבנן והביאו הרב המפה וצ"ל דשאני מגילה זהו תורף דברי הרב הנזכר בכ"י:
ולפי מ"ש הרב תרומת הדשן בפסקים וכתבים סימן ר"ך משם ראבי"ה נראה דסבר כריא"ז דה"ה בשאר איסורין דרבנן אלא שהלשון מוטעה והגיהו מהרח"ש בקונטריסו המופלא והביא דבריו הרב כנה"ג סימן ל"ה ע"ש וקצת יש להרגיש על הרב כנה"ג דהביא דה"ה בשאר איסורי דרבנן משם הרב המפה ולא הביא שכ"כ ריא"ז דמשם מקור דברי מור"ם כמ"ש בדרכי משה:
הגם הלום ראיתי אחרי רואי להרב הדר"ת אליהו ד"ל בכ"י שאחרי כן הביא דברי בספר הקטן ברכי יוסף מה שתירצתי לקושיא זו וכתב וז"ל ואחר המחילה אין טעם לדבריו אלה דא"כ לא הול"ל קטן היית וכו' דמשמע דלהיותו קטן אין ראיה דבקושטא כל כי הא לחזור ולקרא לעצמם אפילו אם היה גדול הקורא יתכן לומר שלא יצאו השומעים בקריאתו וחזרו וקראו לעצמם ואין הדבר תלוי להיותו קטן ולא ידעתי כונת הרב בזה עכ"ל:
ועמו הסליחה כי דברי ברור מללו דלהיותו קטן דוקא אנו חוששים לזה דאימור שלא יצאו בקריאתו ואח"כ קראו והוא לא ידע. אבל בגדול אין לחוש לזה כי השומע מהגדול יצא י"ח. ואם קרה מקרה שאחד לא רצה לצאת וקרא אח"כ יהיה מאיזה טעם כמוס עמו. זה לא נגע בקריאת הגדול דקריאת הגב"ר מגעת ודאי להוציא י"ח השומע. וגם הוא מציאות הרחק מאד מאד"ם. אבל אנן דמספ"ל אי קטן מוציא אין ראיה מקטן שקרא דאימור דאין קטן מוציא ולא יצאו בקריאתו כי אח"כ קראו ודברי ברורים וטעמן ונימוקן עמן כמדובר. ובברכי יוסף כתבתי ועוד יש לחלק ולא פירשתי. והחילוק הוא דמעיד בגודלו מה שראה בקוטנו באיסורין דרבנן דעלמא אבל לא לענין קטן אי מועיל שיעיד שבקטנו הועיל ודוק הטב:
18
י״טיט. קנין דקונה האומן בשבח כלי. ראיתי להרב מהר"א ישראל בתשובותיו הנדפסות מחדש והוא ספר קול אליהו דחקר אי קנין זה דקונה האומן בשבח כלי הוא דאורייתא או דרבנן ופשיט דקנה מדרבנן ע"ש ח"מ סימן ל"ח ודוק בדבריו ז"ל:
19
כ׳ך. קוביא. עיין מה שפירש הרב חוות יאיר בהשמטות דף רנ"ז סוף ע"ב ושם הזכיר דהרא"ם בתשובות פירש בזה. אחר זמן ראיתי שכבר הרב קהלת יעקב בלשון חכמים סימן תס"ה דף קל"ה ע"ד הביא דברי הרב חוות יאיר באורך ע"ש:
20
כ״אכא. קופץ ונקפץ. דתנן בגיטין דף נ"ט רש"י פירש עקימת שפתים כדכתיב קפצה פיה וכ"כ הערוך אבל הראב"ד בספר תמים דעים סימן רל"ט פירש לשון דילוג וכתב דהכי אמרו בירושלמי ודחה פירוש הערוך ע"ש:
21
כ״בכב. קמ"ל דר' עקיבא כר"ש ס"ל. הכי אמרינן במכות דף י"ז וכתב רב"א בכלליו כ"י לפעמים אנו אומרים דהרב סובר כתלמיד כהא דאמרינן ר"ע כר"ש ס"ל ואע"ג דר"ש תלמיד ר' עקיבא משום דאשכח סברת ר' שמעון בהדיא בברייתא וסברת ר' עקיבא לא היתה אלא קבלה קאמר הכי. תוספי הרא"ש שם עכ"ל ועמ"ש הריטב"א ז"ל בחידושיו שם:
22
כ״גכג. קבלה. כי היכי דלקבלו מיניה פעמים שהאמורא אומר שקר כמ"ש בערובין דף נ"א לסמוך עילואי דתניא ר' יוסי אומר ולא היא תנא ליה בדר' יוסי כי היכי דלקבלו מיניה זהו תורף דברי הרב גופי הלכות אות תצ"ח והכי אמרינן בברכות דף מ"ג דרב פפא אמר הכי אמר רבא ואמרו בש"ס ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד והרב מר וקציעה א"ח סימן קנ"ו תמה מאד בההיא דברכות ע"ש ולא קשה מידי דהתם רב פפא היה סובר שהאמת אתו וכן הוא הדין והיה מתבייש לחלוק ותלה ברבא וזה פשוט וכבר הארכתי אני הדל בזה בספרי הקטן ברכי יוסף חלק א"ח סימן רט"ו ושם הבאתי דברי מרן בכסף משנה ודברי האחרונים ועיין עוד מה שכתבתי בברכי יוסף ח"מ סימן י"ב אות י"ב ועמ"ש מהרלנ"ח ומהר"י בי רב בקונטריס הסמיכה אשר בסוף תשובות מהרלנ"ח דף רע"ט ודף רצ"ט ודף ש"ט ומשם באר"ה ועמ"ש לעיל מערכת כ"ף אות י"ט ודוק:
23