שו"ת במראה הבזק חלק ראשון ל״הB'Mareh HaBazak Volume I 35

א׳קינשאסה, זאיר

ב׳תשרי, תשנ"א

ג׳לה. קניית מוצרים שהגיעו בטיסה הכרוכה בחילול שבת

ד׳שאלה:

ה׳בקהילתנו, חנות למוצרי מזון כשרים המיובאים מדרום אפריקה. כעת, נודע לנו, שהטיסה המביאה את המוצרים מגיעה בערב שבת. יש לציין, שההזמנה נעשית על ידי יבואן גוי, שעוסק ביבוא גדול של המוצרים, ובין השאר (כמעין טובה), מביא גם בשבילנו עם סכום קבוע מראש (כשכר טרחה). היבואן מביא לנו את המוצרים עצמם ביום שני. יש לציין שקשה לנו למצוא יבואן אחר וטיסה אחרת. שאלתי: האם ניתן להזמין דרכו? (קהילתי כולה ספרדית. והאם ניתן לסמוך על דעת הב"י בסימן ש"ז).

ו׳תשובה:

ז׳א. בהנחה, שישנן טיסות נוספות שלא בשבת, אע"פ שיבואן זה משתמש בטיסה שנוחתת בליל שבת, מותר להזמין סחורה דרך יבואן גוי זה¹שו"ע או"ח, סימן ש"ז, סעיף ד'. ורמ"א שם. וזאת כאשר קצץ לו שכר²ואם לא קצץ, מותר כל שיכול להגיע קודם שבת (שם, סימן רמ"ז, סעיף א'. ומשנה ברורה שם סק"א). ואם לא יכול להגיע קודם שבת, אסור. אף שנושא איתו שאר סחורות (משנה ברורה, סי' רמ"ז, ס"ק י"ח)., או שהתנה עימו ליתן לו שכרו³שם, סימן רמ"ז, סע' ב'., שהגוי אדעתיה דנפשיה עביד. בתנאי שאין מפורסם שזה משלוח לישראל⁴וגם במפורסם מותר, כיוון שדרך היבואנים לעסוק בקבלנות, לא אתו למיחשדיה בשכיר יום. בתנאי שלא יאמר לו להביא בשבת⁵שם, סימן רנ"ב, סעיף ב'., ובתנאי שיצאה הסחורה מבית ישראל לפני שבת, ולא נכנסה לבית ישראל עד אחרי שבת⁶שם, סימן רנ"ב, סע' א'. משנה ברורה, סי' רמ"ז, ס"ק י"ח..

ח׳ב. כשאין אפשרות להעביר את הסחורה אלא בשבת, לדעת הב"י, מותרת האמירה לנוכרי — במקרה זה, הזמנת המשלוח — כיוון שאין אומר לו בפירוש שזה ייעשה בשבת. ולמ"א וט"ז הזמנה זו אסורה, שהרי זה, כאומר לגוי שיעשה בשבת⁷שם, סימן ש"ז, סע' ג', ס"ק ט"ו במשנב"ר.. ומכל מקום, יש להתיר במקרה זה, לצורך אספקת מזון כשר. כיוון שלצורך גדול של דבר מצווה, מותרת אף אמירה מפורשת לצורך השבת עצמה⁸שם, רמ"א סימן רע"ו, סי' ב'. מרן הרב ישראלי מגדיר זאת כצורך גדול במקום מצווה. ומ"מ מפקפק להתיר, כשהדבר נעשה דרך קבע. ויש לצרף דעת הרב עובדיה יוסף, יחווה דעת חלק ג' סי' י"ז, שמתיר לספרדים, כב"י..

ט׳ג. גוי שנמסרה לו מלאכה (כגון: לתפור בגד וכיו"ב) שאינה מיועדת לשבת. אלא, שהגוי מצא לנכון לעשותה בשבת, כשנקבע לו המחיר מראש. פעולה זו נעשתה "אדעתא דנפשיה". על כן, מותר ליהנות ממנה אפילו בשבת עצמה. אלא, שלדעת הרמ"א, מן הראוי להמתין למוצאי שבת, "בכדי שייעשה"⁹שם, סימן רנ"ב, סעי' ד'. אם לא שצריך לה בשבת, שאין לו אחרת (רמ"א, שם וביאור הלכה שם, ד"ה שצריך.. אך, אם המלאכה לפי ענייניה, נדרשת לאותה שבת עצמה — כגון; להדליק נר בשבת לעת ערב — אם נעשתה לצורך ישראל, אפילו אם נקבע לו שכר מראש, אין זה בגדר "אדעתא דנפשיה"¹⁰שם, סימן רע"ו, סע' א' ברמ"א. במשנה ברורה, סימן רנ"ב, ס"ק כ"ז, מתבאר שגם לדעת המחבר אסור ליהנות, כאשר גוי עשה לצורך הנאת ישראל בשבת., ואסור.

י׳ג. ואם נעשתה גם לצורך נוכרים. אם הם רוב הנהנים ממנה, או שהנוכרי שעשה את המלאכה הוא עצמו משתמש בה, אנו דנים שעיקר הפעולה לא נעשתה עבור הישראל אלא עבור הנוכרים המרובים, או עבור הנוכרי שעשה אותה. על כן מותר להשתמש בזה גם לישראל, באותה השבת¹¹גם המ"א — שם, סי' רע"ו, סק"ו, שאוסר, כשנעשה לצורך שניהם — מציין לסי' תקט"ו, סס"ו, ומבאר מחצית השקל, שכוונתו למתבאר שם במ"א, ס"ק כ"ג, מחלוקת סמ"ג ורש"י. ולרש"י, אינו אסור אלא משום ספק. וכאן שהגוי עושה בעיקר לצורך גויים, לא צריך ל"כדי שייעשה"..

י״אג. ולפי זה בנדון דידן, שעיקר פעולת טיסת האווירון ושאר המלאכות והפעולות הכרוכות בכך¹²מלאכות הנעשות בסחורות הישראל בפני עצמן — כגון; הוצאה מרשות לרשות — הן בדרך כלל דרבנן. ויש לצרף כאן דעת א"ר ותו"ש, בדעת הרמ"א — כמתבאר בשער הציון, שם, סי' ש"ז, אות י"ז — שמותר ליהנות ממלאכות דרבנן. אם נעשית מלאכה דאורייתא לאחר הנחיתה, לדעת המחבר מותר, ולדעת הרמ"א נראה, שאף ש"בכדי שייעשו" היינו, כדי שילך הגוי למקום שליקט, ויגמור המלאכה, ויחזור לכאן, כאן אין לאסור, אלא משעה שנעשו הפעולות בשבת, בסחורות הישראל בפני עצמן., וכן השימוש בטיסה זו ע"י היבואן, הם בעיקר לצורך הנוכרים והיבואן — לצורכי היבוא שלו — שהיא המגמה העיקרית שלו. ואילו העברת המטען של הישראל אינה מהווה אלא רק חלק קטן של מטענו הוא, יש לראות את הכול שהוא לצורך הנוכרים. הישראל נהנה מזה רק בעקיפין (בגדר עשיית טובה כנזכר בשאלה), ועל כן במקרה זה ההבאה מותרת, ללא צורך לשהות "בכדי שייעשה".