שו"ת במראה הבזק חלק ראשון מ׳B'Mareh HaBazak Volume I 40
א׳קייפטאון, דרום אפריקה
1
ב׳ניסן, תש"ן
2
ג׳מ. שמירת יו"ט שני של גלויות ע"י שליחים ובעלי חוזה אישי היוצאים מא"י לחו"ל
3
ד׳שאלה:
4
ה׳הנה נבוכים אנחנו, בחוץ לארץ, בשאלת שמירת יו"ט שני של גלויות. ולמרות שידענו שפוסקים מובהקים כבר אמרו דברם בנושא זה, רבו, הדיעות והמנהגים בקרב בני ארץ ישראל, הנמצאים כאן לזמן מה. ואנו מבקשים בזה את הוראת כבודו, באופן פרטי, למקרים השונים דלהלן:
5
ו׳א. שליחי הסוכנות, תנועות הנוער וכד' שיצאו לחו"ל בשליחותם, לשנתיים או לשלש שנים, האם מותרים הם בעשיית מלאכה בצנעא, והאם עליהם להתפלל תפילת חול, ביו"ט שני של גלויות?
6
ז׳ב. מי שיצאו כנ"ל בחוזה אישי ולא כשליחי מוסדות, ואף הם, כשליחים הנ"ל, איתנה דעתם לחזור לא"י. והשאירו בה דירה בבעלותם, מה דינם?
7
ח׳תשובה:
8
ט׳שליחי מוסדות שנמצאים בחו"ל לתקופה קצובה, או שיצאו לחו"ל בחוזה אישי לתקופה קצובה ובדעתם לחזור, אע"פ שיצאו עם משפחותיהם — האשה והילדים1ושונה ממה שהביא המשנ"ב, על שו"ע או"ח, סימן תצ"ו, סוף סקי"ג, שהעוקר דירתו עם אשתו ובניו, ממקום למקום, לישא וליתן ולהרוויח, שאע"פ שבדעתו לחזור, דינו כמי שאין דעתו לחזור. שהרי נאמר שם הטעם: "דסתמא דמילתא כיון שעקרינהו לאנשי ביתו כל שמוצא פרנסתו מרווחת באותו מקום שהלך שם, אינו זז משם" דזה שייך רק בעומד ברשות עצמו, ומרוויח שם פרנסתו, ולכן, אומדים שדעתו להשאר, כיוון שאין מה שידחפנו לחזור למקום שבא משם (שכנראה ששם לא היתה פרנסתו מצויה). מה שאין כן בנדון דידן שפרנסתו תלויה, גם בזמן שהותו שם, בחוזה שנערך עמו, והוא לזמן קצוב, וא"כ אין הדבר בידו להאריך את החוזה. ומה שהיתה פרנסתו מצויה בזמן שנקבע בחוזה, אין מזה ערובה שתהא פרנסתו מצויה אח"כ. ואדרבה, המוסדות השולחים את השליחים עפ"י חוזה, אינם מעוניינים לעודד ירידה, ואינם מאריכים את החוזה מעבר לזמן הקצוב.
עוד יש להעיר, שמכיוון שהמוסדות ששולחים את השליחים, מממנים את ההוצאות עבור נסיעת משפחתו לחו"ל, ולכן, אין אומדנא מזה שמעביר את משפחתו, לאותו זמן שברצונו להשאר בחו"ל. שהרי הוא מנצל את ההזדמנות שהמוסדות מציעים לו. משא"כ בנדון של המשנ"ב, שבזמנו לטלטל משפחה זה דבר קשה, ואם עושה כן אמרינן שכוונתו בעקירתו — רצינית, וקיים סיכוי שישאר בחו"ל. — דינם כבני א"י. אמנם, אסור להם לעשות מלאכה ביו"ט שני, בין בפרהסיה ובין בצנעא, כחומרי מקום שהלך לשם2שו"ע או"ח, סימן תצ"ו. במשנ"ב סק"ט ודלא כהט"ז.. ולעניין תפילה, עליהם להתפלל תפילת שמונה עשרה של חול בלחש, ביו"ט שני. וכן, להניח תפילין בצנעא, אבל, צריכים ללבוש מלבושי יו"ט, מפני שהוא דבר של פרהסיה3שם במשנ"ב, ס"ק י"ג.. כל זה דווקא בחוזה, שלא נמשך יותר משלוש שנים. אך אם החוזה הוא ליותר משלוש שנים, או שדעת השליח ברורה (או אפילו מסופקת), שזמן שהותו יארך יותר משלוש שנים, נראה, שצריכים לנהוג כבני חו"ל4כי זמן שכיר הוא שלוש שנים (ומשום זה, עבד עברי הנמכר לשש, נקרא "משנה שכר שכיר"), ויצא מכלל שכיר. ע"כ מה שיותר מזה, נושא אופי של קבע. וע"כ מסתבר, שגם לגבי להיחשב כיושב בחו"ל, מטעם שדעתו לחזור, אינו אלא לזמן זה ולא יותר. (עיין קידושין, דף י"ז, ע"א תוד"ה חלה שלוש. ותשובות חת"ס או"ח, סימן ר"ו, ושע"ת לסי' תצ"ו, סק"ב, שבן א"י שירד לחו"ל, שהדין שעושה כמנהג א"י. וכן עשה כמה רגלים וכו'. משמע, שאין זמן קצוב — לנהוג כמנהג א"י — תלוי בשנה אחת)..
עוד יש להעיר, שמכיוון שהמוסדות ששולחים את השליחים, מממנים את ההוצאות עבור נסיעת משפחתו לחו"ל, ולכן, אין אומדנא מזה שמעביר את משפחתו, לאותו זמן שברצונו להשאר בחו"ל. שהרי הוא מנצל את ההזדמנות שהמוסדות מציעים לו. משא"כ בנדון של המשנ"ב, שבזמנו לטלטל משפחה זה דבר קשה, ואם עושה כן אמרינן שכוונתו בעקירתו — רצינית, וקיים סיכוי שישאר בחו"ל. — דינם כבני א"י. אמנם, אסור להם לעשות מלאכה ביו"ט שני, בין בפרהסיה ובין בצנעא, כחומרי מקום שהלך לשם2שו"ע או"ח, סימן תצ"ו. במשנ"ב סק"ט ודלא כהט"ז.. ולעניין תפילה, עליהם להתפלל תפילת שמונה עשרה של חול בלחש, ביו"ט שני. וכן, להניח תפילין בצנעא, אבל, צריכים ללבוש מלבושי יו"ט, מפני שהוא דבר של פרהסיה3שם במשנ"ב, ס"ק י"ג.. כל זה דווקא בחוזה, שלא נמשך יותר משלוש שנים. אך אם החוזה הוא ליותר משלוש שנים, או שדעת השליח ברורה (או אפילו מסופקת), שזמן שהותו יארך יותר משלוש שנים, נראה, שצריכים לנהוג כבני חו"ל4כי זמן שכיר הוא שלוש שנים (ומשום זה, עבד עברי הנמכר לשש, נקרא "משנה שכר שכיר"), ויצא מכלל שכיר. ע"כ מה שיותר מזה, נושא אופי של קבע. וע"כ מסתבר, שגם לגבי להיחשב כיושב בחו"ל, מטעם שדעתו לחזור, אינו אלא לזמן זה ולא יותר. (עיין קידושין, דף י"ז, ע"א תוד"ה חלה שלוש. ותשובות חת"ס או"ח, סימן ר"ו, ושע"ת לסי' תצ"ו, סק"ב, שבן א"י שירד לחו"ל, שהדין שעושה כמנהג א"י. וכן עשה כמה רגלים וכו'. משמע, שאין זמן קצוב — לנהוג כמנהג א"י — תלוי בשנה אחת)..
9