שו"ת במראה הבזק חלק ראשון נ״הB'Mareh HaBazak Volume I 55

א׳מלמו, שוודיה

ב׳כסלו, תנש"אכ

ג׳נה. ספיקות המתעוררים בבשר שהובא מבית מטבחיים של גוי. נאמנות של קצב שאינו שומר תורה ומצוות על כשרות המליחה

ד׳שאלה:

ה׳כידוע, שחיטת בהמות אסורה בשוודיה. אנחנו מקבלים בשר מדנמרק, מעבר למפרץ.

ו׳מכיוון שיש כאן במלמו רק חנות קטנה ושני פועלים (קצב מקצועי שהוא יהודי, בקי במלאכתו — אמנם לא שומר מצוות — ופועל לא יהודי), אי אפשר לקבל את הבשר ברבעים שלמים. אין לנו כאן את ה"כוח אדם" ואת המקום לאכסן אותם. אנחנו מקבלים את הבשר כבר מפורק מהעצם, בשקים גדולים, ועל כל חתיכה גדולה שהיא בערך 15 קילו, יש חותמת "כשר", בדיו על הבשר. אנחנו גם מקבלים כבדים ולבבות, שיש עליהם "פלומבה" של מתכת. השוחט בקופנהגן לא נמצא שם בעת פריקת הבשר, כי זה נעשה למחרת בבוקר. מסיבות מסוימות, זה יותר טוב לפרק את הבשר אחרי שהות של זמן-מה בקירור.

ז׳השוחט מחתים את הבשר, כאשר הוא עדיין על העצם ובמקומות מסוימים, לפי צורת החיתוך, שיעשו למחרת. הוא צריך להכיר את צורת החיתוך כדי להחתים את הבשר במקומות הנכונים. בשנה שעברה היו הרבה בעיות עם זה. היו מגיעות חתיכות בלי חותמת. אז פסקתי להחמיר. שהרי לא רק שזה בשר שנתעלם מן העין, אלא שזה בא מבית מטבחיים, שבו כמעט כל הבשר הוא משחיטה לא-כשירה. ומפרקים את הבשר הכשר, באותו החדר ששם מפרקים את הבשר הלא-כשר.

ח׳אמנם, המפקח על בית המטבחיים אמר לי, שמפרקים את הבשר שלנו בבוקר מוקדם, לפני שעובדים עם הבשר הלא-כשר, ועל שולחן נקי. יום אחד נסעתי לשם מאוד מוקדם לפקח בעצמי על זה. הגעתי לשם ב — 6.30 בבוקר והבשר המיועד לנו היה כבר מפורק! השוחט אז, אמר לי, שאי-אפשר לסמוך על מה שהם אומרים שהם מפרקים את הבשר שלנו תמיד כך. הוא אמר לי שזה לא תמיד כל כך מסודר שם. לא שהם בכוונה ירמו אותנו ויחליפו את הבשר. אין להם כל סיבה לעשות כך. הם לא ירוויחו מזה. יש כמות מסוימת של בשר כשר, ואם זה לא הולך אלינו זה ילך למקום אחר. החשש היחיד זה מפני ה"בלגן" שקיים שם. ככה טען השוחט. מצד שני, הקצב כאן במלמו טען שזה רחוק מן הדעת שקיבלנו בשר לא-כשר במקום כשר. שהרי היו לנו, למשל, חמש בהמות שנשחטו, וקבלנו חמישה מכל חלק. ורק על אחד מהחלקים לא היתה חותמת, ועל כל היתר מאותו החלק של הבהמה (למשל, הכתף), היתה חותמת.

ט׳צריך לציין כאן, שהקצב שלנו לא מרוויח כסף על פי הכמות שהוא מוכר. זה לא העסק הפרטי שלו. הקהילה היא בעלת העסק, והקצב מקבל משכורת לפי שעות עבודה. העובדה הזאת היתה בסיס לכל ההיתר שלנו כאן להשתמש בקצב לא דתי ולהסתמך על השגחה של "יוצא ונכנס". מאז שאני כאן (שנה וחצי), דעתי היא שהקצב הוא, פחות או יותר, בן אדם ישר בנוגע למליחת הבשר וניקור החלקים הקדמיים. אני לא נמצא שם תמיד בזמן בשביל הניקור והמליחה, אבל לפעמים, שאלתי את הפועלים הלא-יהודים שעבדו שם בצורה של "מסיח לפי תומם", ("מה עשית היום?"), ותמיד יצא שהקצב עשה את הכל כהלכה. אמנם זו לא עדות הלכתית, אבל זה נתן לי יותר יישוב הדעת. הקצב יש לו הרבה כבוד עצמי בעבודתו. הוא משקיע בה הרבה והוא ידוע בכל קהילות שוודיה כקצב ומייצר נקניק מעולה. לכן, הוא כעס מאד כש"הטרפתי" את הבשר שבא בלי חותמת. אנחנו מכרנו את זה לגויים בהפסד גדול, ופעם אחת היה כל כך הרבה בשר בלא חותמת שלא היה יכול למלא את ההזמנות לנקניק.

י׳מאז המקרה, שהיה לפני פסח, לא היו בעיות עם החותמות. השוחט התחיל להיות יותר זהיר בהחתמת הבשר. עכשיו השוחט עובר למקום אחר, ומחפשים שם שוחט חדש. או שיביאו שוחט מהארץ, כל חודשיים, שישחט כמות גדולה בבת אחת, ויקפיאו את זה. אני לא יודע בדיוק באיזו צורה הבשר יגיע אלינו בסידור החדש.

י״אלכן, אני רוצה לדעת מראש, אם הבעיה של החותמות תתעורר שוב — וזה עלול לקרות בתקופת מעבר שישתמשו ברב שהיה שוחט-משנה, עד עכשיו, מה לעשות? האם אפשר לסמוך על זה שאין לבית מטבחיים אינטרס לרמות? האם העובדה, שמאז שהשוחט היה יותר זהיר בהחתמה — אין בעיות, מראה שכל הבעיה היתה מצידו ולא מבית המטבחיים. ומה בדרך כלל דעתכם על השגחה של "יוצא ונכנס", במצב שתיארתי? פשוט, אין לי זמן להיות שם בשביל כל המליחה וניקור.

י״בתשובה:

י״גבדבר חלקי הבשר העשויים להגיע ללא חותמת. נראה, שניתן להתיר אכילתם בדיעבד, בהתקיים כל התנאים הבאים:

י״דא. ידוע, ששחיטת הבשר נעשתה על ידי שוחט חדש. כך, שיש חשש סביר, שמחוסר מיומנות לא החתים הבשר בכל המקומות, כפי שתודרך. לעומת זאת, בשוחט הוותיק — שהוחזקה הקפדתו לחתום כראוי — העדר החותמת היא ריעותא גדולה שדי בה לאסור הבשר, משום "בשר שנתעלם מן העין". אך בוודאי שחייבים לתדרך כל שוחט חדש שיחתום כראוי. אף שעל ידי זה, ייאסרו להבא החלקים שאינם מוחתמים.

ט״וב. יש לערוך ביקורת סדירה, במשך תקופה מוגבלת, בבית המטבחיים, שתכליתה להפריך חששו של השוחט היוצא. אם הביקורת תעלה שקים נוהג מסודר, להקפיד על הפרדה מוחלטת בין הבשר הכשר לטרף, ניתן להתיר כאמור. הפרדה זו רצוי שתהיה בהבדל של זמן. כלומר, שרק לאחר גמר ההתעסקות עם הבשר הכשר, פירוקו וסילוקו למשלוח, רק אז מתחיל פירוק הבשר הטרף. ובדחק, ניתן להסתפק בהפרדה ניכרת של מקום. כלומר, שההתעסקות בבשר הכשר ואריזתו למשלוח, נעשית במקום נפרד ומוגדר של החדר. כך, שתימנע אפשרות של ערבובו, בלתי רצוני ובלתי נמנע, של כשר וטרף. (בוודאי, שאם יתברר, שהנוהל הוא שמתרחש ערבוב, רק שאח"כ בוררים החלקים החתומים — אי אפשר להתיר).

ט״זג. נראה, שאם החלקים שאינם מוחתמים, עולים לבהמה שלימה — אין להתיר.

י״זד. תנאי רביעי (הנוגע גם לכשרותן של החתיכות המוחתמות!) הוא, שפירוק הבשר ייעשה על שולחן נקי שאין בו שמנונית טרף, ובכלי חיתוך מיוחדים לפירוק הבשר. (כיוון שלהכשיר סכינים שמשתמשים בהם בקביעות לטרף, צריך נעיצה י' פעמים)¹עיין תוס' חולין, דף ח' ע"ב, ד"ה והלכתא. ובט"ז, יו"ד, סי' י', ס"ק ט"ו.. כמו כן, צריך השגחה של "יוצא ונכנס" לכל הפחות כדי לוודא שמקפידים בבית המטבחיים בדבר זה.

י״חד. ואזי: אף שאין המשגיח נוכח בזמן אריזת החלקים למשלוח, ואף לא ראה שכל החלקים מוחתמים, רק ידוע שנוהל המשלוח מסודר — כמו שכתבנו בתנאי ב' — ניתן להתיר כאמור.

י״טנימוקי הפסק

כ׳בבואנו להתיר הבשר הנ"ל, אנו צריכים להתייחס לשני חששות:

כ״אא. שמא החליפו הגוי במזיד.

כ״בב. שמא התערבב לגוי כשר בטרף, שלא במתכוון.

כ״גלגבי החשש הראשון:

כ״דהרמ"א פסק²ביו"ד, סי' קי"ח, סעיף ב'.: "אם ראה הדבר ששלח, והוא טוב כמו ששלח, ולא נהנה העכו"ם, לא חיישינן (שהחליפו) אף שהחותם מקולקל". (ויש להעיר שהרמ"א איירי בדיעבד. אך לכתחילה, יש להקפיד על משלוח בחותם כבסעיף א' שם, וכמו שהערנו בסוף תנאי א') וכ"כ המחבר, מעין זה, בסעיף י' שם.

כ״הואף שהרמ"א איירי בחותם מקולקל, והוא הדין למקום שאין חותם כלל. וכל שכן הוא³דחותם מקולקל — ריעותא הוא, שטיפל בו אדם. וכן רואים שדן הח"צ סי' ל"ט. דבריו הובאו ביו"ד סי' ס"ג, בבאה"ט, ס"ק ה'. וביתר אריכות בדרכי תשובה, סי' קי"ח, ס"ק ע"ה..

כ״וואף שהרמ"א איירי ש"ראה הדבר ששלח, והוא טוב כמו ששלח", מתקבל על הדעת שבנדון שלנו, גם בלאו הכי אין צריך לחוש שהחליף, שהרי בבית מטבחיים — שיש בו גישה לכל כך הרבה בשר — אפילו יהיה עובד גוי, שירצה להחליף בשר משלו, עם חתיכה משובחת יותר, מדוע שייטול דווקא מהבשר הכשר שרובו מוחתם — ויכולים להתגלות מעשיו — בעוד שיכול ליטול מרובא, מהבשר הטרף.

כ״זלגבי החשש השני:

כ״חבמציאות, שקיימת הפרדה בפועל בין טרף לכשר (ולצורך זה, יעצנו לעשות ביקורת, כאמור), יש לדמות החשש להתערבות בלתי מכוונת, לדעת הרמ"א שאסר — לכתחילה — לשפות ב' קדירות, של עכו"ם ויהודי (כטרף וכשר) זה אצל זה. וביאר הט"ז⁴בסי' קי"ח, סעיף י"א. שהוא מחשש תערובת בשוגג. עיי"ש. ומכל מקום בדיעבד מותר, ואין צריך לחשוש לתערובת (ומטעם זה נמי, צריך להקפיד בחתימת הבשר כראוי — לצאת ידי "לכתחילה" של הרמ"א).

כ״טובהתייחס לדין "בשר שנתעלם מן העין", הביא הרמ"א⁵שם ס"ק י"ב. שהמנהג כסברא אחרונה במחבר. שאם מצאו במקום שהניחו – הבשר מותר. וכן הדין, אפילו במקום שרוב הטבחים גויים. ועל דברי הרמ"א שכתב "ואפילו אם היה ביד נוכרים", הביא בדרכי תשובה לעיקר הדין: "ר"ל (הרמ"א) דלא מבעיא אם מצאו במקום שהניחו דמותר. אלא, אפילו אם נשלח על ידי עכו"ם — ואם כן, לא נודע אם הוחלף שם פעם ממקומו או לא — מכל מקום לא חיישינן לה, כל היכא דליכא למיחש שמא החליפוהו". כיוון שביררנו שבהתקיים התנאים שלעיל, אין לחוש שהחליפו הגוי — בדיעבד, ניתן להתיר אכילת הבשר הנ"ל. ומכל מקום נראה, שאם כל החתיכות הלא מוחתמות עולות לבהמה שלימה, יש כאן ריעותא שאינה גרועה מהניח י' ומצא ט', דנדון כמצאו שלא במקומו, האסור אף לדידן, משום שנתעלם מן העין.

ל׳נחיצותו של התנאי הרביעי הוא, מפאת החשש הסביר שבבית המטבחיים — שרבים בו הטריפות — נגע הבשר הכשר בשמנונית של איסור. וכן הוא בהכרח אם משתמשים לצורך הפירוק באותם סכינים. וא"כ צריך הבשר שפשוף ולא די בהדחה⁶סי' ס"ג, סעיף ב'..

ל״אבדבר מליחה ע"י הקצב החילוני — אין להתיר ע"י יוצא ונכנס, וצריך שיהיה הרב נוכח ומשגיח בזמן המליחה.

ל״בנימוק הפסק

ל״גלסתם יהודי חילוני, אין נאמנות בזמן הזה⁷ועיין בהקשר זה, בשו"ת מנחת יצחק, ח"ג, סי' צ"ד. ובפתחי תשובה יו"ד, סי' צ"א, ס"ק א', וס"ק ג'.. ואף "מסיח לפי תומו", לא מהני באיסור דאורייתא (בכהאי גוונא שעדיין לא בושל הבשר, ואנו מסופקין שמא לא נמלח). ואע"פ שמצאנו, שבהשגחה של "מירתת" — מפני יהודי היוצא ונכנס — מהני אפילו בספק דאורייתא⁸עיין באגרות משה יו"ד, ח"ב, סימן מ"ג., בנדון שלנו אי אפשר להתיר. והטעם: מלאכת המליחה, טעונה שתהא עשייתה על פי פרטי ההלכה. ואין לצפות ממי שאינו מכיר בחשיבות העניין — כמו אותו קצב שאינו שומר מצוות — שיקפיד לעשות המליחה כהלכתה, על כל פרטיה.

ל״דממילא: מכיוון שאופיה של מלאכת המליחה היא כזו, שיכול הקצב שאינו מקפיד, להתחמק בנקל מיהודי היוצא ונכנס (כגון שמלח ללא הדחה קמייתא שאינו ניכר או שלא הקפיד בפיזור המלח), אינו "מירתת". ובעי שיהיה יהודי עומד על גביו. בדומה למה שמצאנו בעניינים אחרים הדורשים דקדוק, שהוזכרה אפשרות להיתר ב"עומד על גביו", ולא די ב"יוצא ונכנס"⁹עיין בשו"ע יו"ד, סי' ס"ט, סעיף י'. ובש"ך ס"ק מ"ב שם. עיין ע"ז, דף כ"ו, ע"ב, בענין מילה ע"י עכו"ם. וכן בגיטין, דף כ"ג, ע"א, בעניין כתיבת גט ע"י עכו"ם..