שו"ת במראה הבזק חלק שני קי״דB'Mareh HaBazak Volume II 114
א׳קראקאס, ונצואלה Caracas, Venezuela
1
ב׳סיון תשנ"ב
2
ג׳קיד. חיוב אדם לזון את בניו מן הפנויה וחיוביהם של הללו כלפי האב
3
ד׳שאלה:
הגיעו ללשכתי (בנפרד) שני זוגות הורים לילדים קטנים אשר מעולם לא נישאו כדת משה וישראל. אחד מן הזוגות נשוי בנישואין אזרחיים. בשני המקרים נתפרדה החבילה והילדים ברשות אמם. בגלל מצב מסוים שנוצר אין בשני המקרים כל אפשרות לחייב את האב לפרנס את ילדיו בכל הנוגע לחוק המקומי. יש נכונות לקבל את דעתי בנדון ואף קיימת דחיפות מסויימת. אשמח לקבל מכם חוות דעת מנומקת ואף מקורות לכך, ואולי אף מידע, מהו הנוהג בארץ ישראל. האם יש איזשהו הבדל בגין העובדה שזוג אחד היה נשוי אזרחית? שאלתי הינה ביחס למידת האחריות של האב לגבי הילדים (סיפוק כל צרכיהם) וכן לגבי היחוס ומצוות הבן שעל האב. אחד האבות גם מתנה את סיועו בכך ששמו לא יוזכר לעולם בקשר לילדים.
הגיעו ללשכתי (בנפרד) שני זוגות הורים לילדים קטנים אשר מעולם לא נישאו כדת משה וישראל. אחד מן הזוגות נשוי בנישואין אזרחיים. בשני המקרים נתפרדה החבילה והילדים ברשות אמם. בגלל מצב מסוים שנוצר אין בשני המקרים כל אפשרות לחייב את האב לפרנס את ילדיו בכל הנוגע לחוק המקומי. יש נכונות לקבל את דעתי בנדון ואף קיימת דחיפות מסויימת. אשמח לקבל מכם חוות דעת מנומקת ואף מקורות לכך, ואולי אף מידע, מהו הנוהג בארץ ישראל. האם יש איזשהו הבדל בגין העובדה שזוג אחד היה נשוי אזרחית? שאלתי הינה ביחס למידת האחריות של האב לגבי הילדים (סיפוק כל צרכיהם) וכן לגבי היחוס ומצוות הבן שעל האב. אחד האבות גם מתנה את סיועו בכך ששמו לא יוזכר לעולם בקשר לילדים.
4
ה׳תשובה:
1. חייב אדם לזון את בנו מן הפנויה1שו"ע (אבן העזר סי' עא, ד), השאלה אם חובת האב לזון את בניו באמצעות אשתו או במישרין שנויה במחלוקת ר"ן (הובא ב"דרכי משה" טור אבן העזר סי' ע"א אות א) ותשובות הרא"ש כלל יז סי' ז (הובאה ב"בית יוסף" סוף סי' עא). מחלוקת זו מתייחסת- ביסודה- למוגדר לקמן כ"תקופה ראשונה" בחיוב מזונות, כדעתו של רא"ש משמע משו"ת ריב"ש (סי' מא) וכמותם פסק מרן בשו"ע., ולעניין זה אין הבדל בין שנישאו נישואין אזרחים ובין לאו.
1. חייב אדם לזון את בנו מן הפנויה1שו"ע (אבן העזר סי' עא, ד), השאלה אם חובת האב לזון את בניו באמצעות אשתו או במישרין שנויה במחלוקת ר"ן (הובא ב"דרכי משה" טור אבן העזר סי' ע"א אות א) ותשובות הרא"ש כלל יז סי' ז (הובאה ב"בית יוסף" סוף סי' עא). מחלוקת זו מתייחסת- ביסודה- למוגדר לקמן כ"תקופה ראשונה" בחיוב מזונות, כדעתו של רא"ש משמע משו"ת ריב"ש (סי' מא) וכמותם פסק מרן בשו"ע., ולעניין זה אין הבדל בין שנישאו נישואין אזרחים ובין לאו.
5
ו׳2. חובה זו נחלקת לשלוש תקופות:
6
ז׳א. עד גיל שש שנים2כתובות (סה ע"ב), "אף על פי שאמרו, אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן קטני קטנים. עד כמה? עד בן שש כדאמר רב אסי, דאמר רב אסי, "קטן בן שש יוצא בעירוב אמו", "ובתוס' (שם ד"ה אבל זן וכו') שכופין על זה.
בדעת רמב"ם (פי"ב מהל' אישות הל' יד) כתב מהרי"ט אלגאזי בס' "ארעא דרבנן", (ערך מזונות אות ח' ט') שהוא מן התורה, שכתב רמב"ם "כשם שאדם חייב במזונות אשתו, כן הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש"- הישוה חיוב מזונות לאשה הנובע מן הפסוק "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" לחיוב מזונות הבנים. ויסוד הדברים הוא במכילתא (שמות כא, ג) "אם בעל אשה הוא, ויצאה אשתו עמו".
דעת רמב"ן (בפי' התורה שם) שהוא מדרבנן, וכן משמע מתוס' (גיטין מז ע"ב ד"ה ולביתך וכו') אך נראה שזוהי תקנה קדומה.,
בדעת רמב"ם (פי"ב מהל' אישות הל' יד) כתב מהרי"ט אלגאזי בס' "ארעא דרבנן", (ערך מזונות אות ח' ט') שהוא מן התורה, שכתב רמב"ם "כשם שאדם חייב במזונות אשתו, כן הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש"- הישוה חיוב מזונות לאשה הנובע מן הפסוק "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" לחיוב מזונות הבנים. ויסוד הדברים הוא במכילתא (שמות כא, ג) "אם בעל אשה הוא, ויצאה אשתו עמו".
דעת רמב"ן (בפי' התורה שם) שהוא מדרבנן, וכן משמע מתוס' (גיטין מז ע"ב ד"ה ולביתך וכו') אך נראה שזוהי תקנה קדומה.,
7
ח׳ב. מגיל שש שנים עד שיגדלו3כתובות (מט ע"ב) "אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום רבי יהודה בר חנינא, באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים", ובגמ' שם שכופין על זה כשם שכופין על הצדקה. אם תקנת אושא נתקבלה להלכה אם לאו שנוי במחלוקת. דעת מהר"ל מפראג (בביאורו לטור אבן העזר ס' עא) וכן משמע מדברי ה"דרישה" שם, ומדברי הגר"א (בביאורו שם אות ב), שאין בזה אלא חובת צדקה. אך בשו"ע פסק מרן- "זנן כתקנת חכמים", משמע שאין זה מגדר צדקה, וכן הוא בשו"ת "עזרת כהן" למרן הראי"ה קוק (סי' נז). - מתקנת חכמים4פשט הלשון "עד שיגדלו" הוא, משיגיעו הבן לגיל שלוש-עשרה שנה, והבת לגיל שתים-עשרה. אמנם ה"דרישה" הנ"ל הקשה משו"ע יורה דעה סי' רנא שחייב אדם לזון אפילו את בנו גדול ועל פי זה יצא שהחובה היא עד שיכולים לפרנס את עצמם, ע"ש.. אמנם יש לאב זכות להתנות בגיל זה את המזונות בהימצאות הבן אצלו5שו"ע (אבן העזר סי' פב, ז). הטעם, משום חיובו לחנכו לתורה, עיין רמב"ם (פ' כא מהל' אישות הל' יד) ובראב"ד (שם). ובאופן התקנה כתב מרן הראי"ה קוק שם, שהבן ניזון מאביו אם נמצא אצלו, וכאשר אינו אצלו, מוטלת החובה על האם.
אמנם בדעת ראב"ד נראה שאין המזונות והחינוך קשורים זה בזה שלעולם יכול האב לדרוש, שהבן יגדל אצלו משום לימוד תורה.
בנדון דידן- על-פי דעת מהר"ל, הגר"א ו"דרישה" שאין כאן משום תקנת אושא אלא משום צדקה בעלמא, אין כאן מקום להתניית הדבר במקום הימצאות הבן, וכן לדברינו בדעת הראב"ד.
וכן הדין לדעת מרן המחבר כאשר הבן זקוק לאמו, כי אז הרי הוא כבת ואינו צריך להיות אצל אביו, שו"ת רדב"ז (ח"א סי' תכט). ויש לצרף לזה שאם הערכאות פסקו, שהבנים יהיו אצל אימותיהם, כנראה שמצאו בזה טובת הבנים (במיוחד אצל האב שאינו מכיר בבנו). ואם האמהות מחנכות ביהדות והאבות לא, הרי שאין לאבות זכות שיהיו אצלם. אך לא כן באשר להימצאות הבת6שו"ע (אבן העזר סי' פב, ז)..
אמנם בדעת ראב"ד נראה שאין המזונות והחינוך קשורים זה בזה שלעולם יכול האב לדרוש, שהבן יגדל אצלו משום לימוד תורה.
בנדון דידן- על-פי דעת מהר"ל, הגר"א ו"דרישה" שאין כאן משום תקנת אושא אלא משום צדקה בעלמא, אין כאן מקום להתניית הדבר במקום הימצאות הבן, וכן לדברינו בדעת הראב"ד.
וכן הדין לדעת מרן המחבר כאשר הבן זקוק לאמו, כי אז הרי הוא כבת ואינו צריך להיות אצל אביו, שו"ת רדב"ז (ח"א סי' תכט). ויש לצרף לזה שאם הערכאות פסקו, שהבנים יהיו אצל אימותיהם, כנראה שמצאו בזה טובת הבנים (במיוחד אצל האב שאינו מכיר בבנו). ואם האמהות מחנכות ביהדות והאבות לא, הרי שאין לאבות זכות שיהיו אצלם. אך לא כן באשר להימצאות הבת6שו"ע (אבן העזר סי' פב, ז)..
8
ט׳ג.
9
י׳לאחר שגדלו- אין עליו חובה לזון את בניו7כאמור לעיל, כתובות (מט ע"ב), טור ושו"ע (אבן העזר סי' עא, א)., אבל כופין אותו לזון אפילו בנו גדול מדין צדקה8שו"ע (יורה דעה סי' רנא, ד), על-פי תשובת הרשב"א שהובאה בטור שם. חובת האב לבניו קודמת לחובת גבאי הצדקה, ונפקא מינה שאם האב חייב מזונות לבניו מדין צדקה, הרי כאשר אינו בעל אמצעים לזון את בנו, הוא פטור, וכן שלא יתחייב לזון בסכום שהוא יותר מחומש נכסיו..
10
י״אתקנת הרבנות הראשית לישראל היא שיזון אדם את בניו עד גיל ט"ו שנים9ראה ב"התקנות בישראל" להר"י שציפנסקי (כרך ד עמ' ריד), "אוסף פסקי-דין של בית-הדין הגדול לערעורים" (ח"א מהדורה ב, תשמ"ה, עמ' קנ), ומובן שאין דין זה מחייב אלא בגבולות מדינת ישראל.. וישנה תקנה מימי הגר"ש גורן והגר"ע יוסף שחיוב המזונות הוא עד גיל י"ח שנים10"מאורות" (מס' 1, סתיו תש"מ עמ' 124) וכנ"ל הערה 9..
11
י״ביש להמליץ בפני כב' שהאבות יתחייבו למזונות עד שהבנים יוכלו להתפרנס בכוחות עצמם11על-פי ה"דרישה" (סי' עא) שביאר "עד שיגדלו"- עד שיוכלו להתפרנס בכוחות עצמם. ועיין "אוסף פסקי דין" (הנ"ל ע' קנב בהע' 9), שחייבו מזונות הבת בזמן לימודי התפירה שלה. או לפחות עד גיל שמונה-עשרה12שכן מצאו חכמי הרבנות הראשית לישראל שראוי., הכל על-פי אפשרויותיהם הכלכליות של האבות13עיין בשו"ע (אבן העזר סי' עא, א) שלגבי חיוב "התקופה השניה" באינו אמוד, מפצירים ומכלימים אותו בלבד, ורק באמוד כופים אותו, ואם כן בנדון דידן אין לכפות באינו אמוד.. כמו כן ראוי שיתחייבו להשיא את הבנות14שם (סעיף ג בהגה), שאין כופין להשיא, אבל מצוה איכא, ט"ז (ס"ק ד)..
12
י״ג3. שיעור המזונות הוא על-פי צרכי הבנים- במזון15שם, שם ב"חלקת מחוקק" וב"בית שמואל"., בביגוד16שם (סי' עג, יז). ובחינוך17שו"ע (יורה דעה סי' רמה, ד, ו), ועיין "בית מאיר" באבן העזר, שם, וכולל אף לימודי מקצוע שכן חייב אדם ללמד בנו אומנות, ועיין "אוסף פסקי דין" הנ"ל..
13
י״ד4. היחס של הבנים לאבות- אסור להכות או לקלל את האב אפילו הוא רשע גמור18שו"ע (יורה דעה סי' רמא, ד)., וכמו כן אסור לצערו19שם (שם ה)..
14
ט״וחיוב כבוד ומורא להורים רשעים נחלקו בו בשו"ע20שם (סי' רמו, ח). מרן המחבר ורמ"א. לדעת המחבר חייב, ולדעת רמ"א פטור.
15
ט״זגדר רשע הוא דווקא אם חזר ושנה באוולתו, ולא אם עבר עבירה פעם אחת21"פני יהושע" (בבא קמא צד ע"א)., ונראה לאמור שבימינו אף אלה אין לדונם כרשעים מבחינה זו, שהרי הם כתינוקות שנשבו22על-פי שו"ת "בנין ציון" (ח"ב סי' כג)..
16
י״ז5. האב שאינו רוצה, שיוזכר שמו בהקשר עם בניו, יש לראותו כאב שמחל על כבודו, שכבודו מחול23שו"ע (יורה דעה סי' רמא, יט) – והטעם, שמרגיש שכל קשר עם הבן הזה אינו לכבודו. ועם זאת נראה שאסור לצערו24שאין זה חלק מכיבוד שנמחל, ולא גרע מן הנאמר בסעיף 4..
17
