שו"ת במראה הבזק חלק שני ק״כB'Mareh HaBazak Volume II 120
א׳ישראל Israel
1
ב׳כסלו, תשנ"ב
2
ג׳קכ. התגוננות עצמית
3
ד׳שאלה:
מה הם האמצעים ע"פ ההלכה שרשאי האדם לנקוט כדי להתגונן מפני בני אדם העלולים לסכנו?
מה הם האמצעים ע"פ ההלכה שרשאי האדם לנקוט כדי להתגונן מפני בני אדם העלולים לסכנו?
4
ה׳תשובה:
התשובה נחלקת לשלושה חלקים- מה מותר לעשות במקרה של סכנה לפגיעה בנפש, לפגיעה בגוף ולפגיעה בחירות.
התשובה נחלקת לשלושה חלקים- מה מותר לעשות במקרה של סכנה לפגיעה בנפש, לפגיעה בגוף ולפגיעה בחירות.
5
ו׳(א) פגיעה בנפש:
6
ז׳מקור הדין: (שמות כ"ב, א-ב)- דין הבא במחתרת.
7
ח׳ובמס' סנהדרין (עב ע"ב)- הבא במחתרת נידון ע"ש סופו1בתרגום מן הארמית.. אמר רבא, מה הטעם (לדין הבא במחתרת?) חזקה שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו, וזה (הגנב) אומר, אם אלך (ואגנוב), יעמוד בעל הבית למולי ולא יניח לי (לגנוב), ואם יעמוד למולי, אהרגהו, והתורה אמרה2והיכן אמרה? לדעת רש"י (ברכות סב ע"ב), בדין הבא במחתרת, ולדעת מדרש תנחומא (פ' פינחס) הובא גם ב"מאירי" (סנהדרין שם), מ"צרור את- המדינים, והכיתם אותם. כי- צררים הם לכם…" (במדבר כ"ה, יז-יח)., הבא להורגך- השכם להורגו.
8
ט׳ולא רק בא במחתרת לביתו דינו כן, אלא אף הבא לחצירו או לגנו וכדו'3רמב"ם (הל' גניבה פ"ט הי"ב). [ כל מקום שיודע, שיצטרך להרוג כדי לבצע את זממו4עיין שם.], אלא שרוב הגנבים באים במחתרת. לכן נקטה התורה בא במחתרת.
9
י׳א. מותר5"מנחת שלמה" (לגרש"ז אוירבך סי' ז אות ב). לו לאדם להתנגד לגנב ואף להורגו, ואינו חייב למסור לו ממונו6עיין "יד רמ"ה" סנהדרין שם, "אור גדול" לרי"ל פרלמן (סי' א), הובא ב"ציץ אליעזר" (חי"ג סי' ק) והסכימו עמו שם גם הוא וגם ה"מנחת שלמה" הנ"ל., ואין הנגנב צריך לדקדק להציל עצמו באחד מאברי הגנב הבא במחתרת7דבר זה אם הנרדף נהרג על כך שהרג את הרודף, במקום להציל עצמו באחד מאיברי הרודף, שנוי במחלוקת ראשונים ואחרונים. דעת רש"י סנהדרין (עד ע"א) שחייב, ואלו מהר"ם צ'רמון ב"גור אריה" סנהדרין שם, כתב שאף למתירים צריך לדקדק לפגוע באחד מאבריו, רק שאינו חייב אם לא דקדק. ועיין "יביע אומר" (ח"ד חושן משפט סי' ה) באריכות. אמנם הראי"ה ב"משפט כהן" קלג הביא בשם הפוסקים "דאפילו להציל באחד מאבריו אין צריך לדקדק הנרדף עצמו", אם מפני שהוא בהול (עיין "יביע אומר" הנ"ל) או משום שיש היתר מיוחד לנרדף ("משפט כהן" סי' קלט), ובמיוחד בבא במחתרת- "שבות יעקב" (ח"ב סי' קפז)..
10
י״אב. אם ברור לגמרי שאין כוונת הגנב להרוג, אסור להורגו8רמב"ם (שם הל' יב), כגון אב לבנו..
11
י״בג. רשות לכל אדם להרוג את הבא במחתרת9רמב"ם(שם הל' יז), בניגוד לרודף שמצוה למנוע בעדו להרוג, ועיין מפרשי רמב"ם בזה שיש חולקים, שאף כאן חובה. מאחר שזה התיר עצמו למיתה, כמאמר הכתוב "אין לו דמים"10לשון מרן הגר"ש ישראלי "עמוד הימיני" (עמ' קפב במהדורה החדשה)..
12
י״גד. לאחר שהגנב פנה עורף, אסור להורגו11רמב"ם (שם הל' יא)..
13
י״דה. במקום שיש איום לשרוף את ביתו של אדם וכדו', נראה שחלים אותם העקרונות12"מנחת שלמה" הנ"ל דימה זאת לדין הבא במחתרת בלשון "חושבני"..
14
ט״ו(ב) פגיעה בגוף האנס במקרה של נסיון לאונס:
15
ט״זלעניין האונס נערה מאורסה אמרה התורה13דברים (כ"ב, כו). "ואין מושיע לה". בגמ' סנהדרין14דף עג ע"א. נלמד מכאן שמותר להרוג את האנס שלא יאנוס. אמנם שני תנאים לדבר. 1. שיהיה בדבר איסור כרת או מיתת בית-דין; 2. פגם האישה15בסוגיה שם (עג ע"ב), עיין רמב"ם (הל' רוצח פ"א הל' יא) ושו"ע (חושן משפט סי' תכה, ג).. כיום כל הנשים בחזקת נידות16"משנה ברורה" (סי' עה ס"ק יז). או עריות, וקיים בהן איסור כרת או מיתת בית-דין17רמב"ם שם ושו"ע חושן משפט שם.
הערת מרן הגר"ש ישראלי- בעניין חזקת נידות, ברמב"ם מהד' פרנקל הובאה הגהת רעק"א שמציין לשון רש"י (סנהדרין עג ע"ב ד"ה אפיגמא רבה) שהוולד ממזר והיא נעשית זונה, משמע שנידה, כיוון שאין שם ממזרות, אינו נחשב פיגמא רבה, ע"כ אין זה בכלל עריות, ולפ"ז גם להיד רמ"ה דאזיל בשיטת רש"י הדין כן דאין בכך "פיגמא רבה". ועי"ש ב"מקורות וציונים" שנראה שאינו מסכים להערת הרעק"א הנ"ל, וצ"ע לדינא.; אלא שבעוונותינו הדור פרוץ, ואין זה מוחלט שרוב הרווקות אכן בתולות הן18הערת מרן הגר"ש ישראלי- ויש לעיין עוד דאם היתה רווקה שאינה בתולה, דאם כן נפגמה כבר על-ידי איסור זה. ועיין עוד שם ב"ליקוטים"- תשובת רדב"ז שתמה על רש"י בבא עליה אחר קודם, שלא כדרכה, שגם כן נפגמה, ותמה על זה בשתיים: חדא, דבבא עליה אחר אין כאן איסור תורה (והשגה זו תמוהה, כי ברור שכוונת רש"י, שאותו אחר שבא עליה קודם שלא כדרכה, היה גם כן מאיסור עריות), ותו כתב שרק במקרה שבאותה ביאה נפגמה, אז הוא דאמרינן דמצילים, ולא אם היתה פגומה מקודם, כי מכל מקום מתוספת עכשיו עוד פגימה, על כן ניתן להצילה מפגימה נוספת זו. אך בזה אין שום הכרח נגד דעת רש"י המפורשת שכתב, שאין הבדל בזה, וכל שנפגמה קודם על-ידי אחר, שוב אינה בדין זה. אמנם יש לומר שמן הסתם הרווקות הן בחזקת בתולות, ומכל מקום בדורנו, בגלל אווירת המתירנות, צ"ע.. אי לכך מותר לקרבן האונס לפגוע באנס כדי למנעו מלבצע את זממו, אך אם מותר להרגו או לאו יהיה תלוי במצב המדויק של המותקפת18, ומכל מקום נראה שיש להיזהר מלהרוג את האנס במקום שאפשר להציל על-ידי פגיעה באחד מאברי התוקף19בדין אם הנרדף חייב כאשר היה יכול להציל עצמו באחד מאברי הרודף, נחלקו רבוותא. וכתבו פוסקים עיין "משפט כהן" (סי' קלג) שאינו חייב להציל באחד באבריו. ושוב נחלקו לעניין הנאנסת, ב"שער המלך" (פ' כד מהל' שבת) כתב לחייב, כיוון שבעריות אין הקרבן נבהל כל כך, וחלק עליו בס' "אגורה באהלך" (דף כו ע"ב) דמנא ליה, ובשו"ת "יביע אומר" (ח"ד סי' ה' עמ' שפה- שפו) האריך וכתב שם לחלק בין נרדף לנאנסת.
ויש מקום להעיר, שייתכן שכל מקרה אונס הוא כבא להרוג, וייתכן שיש בזה יסוד דין הבא במחתרת, דלאו כל נשי דינא גמירן ותעמודנה על נפשן, ועיין בס' "אברהם יגל", (סנהדרין שם), "דפגמא דנשי לגבי דידהן כהריגה דאנשי" ותכנסנה לחשש נפשות..
הערת מרן הגר"ש ישראלי- בעניין חזקת נידות, ברמב"ם מהד' פרנקל הובאה הגהת רעק"א שמציין לשון רש"י (סנהדרין עג ע"ב ד"ה אפיגמא רבה) שהוולד ממזר והיא נעשית זונה, משמע שנידה, כיוון שאין שם ממזרות, אינו נחשב פיגמא רבה, ע"כ אין זה בכלל עריות, ולפ"ז גם להיד רמ"ה דאזיל בשיטת רש"י הדין כן דאין בכך "פיגמא רבה". ועי"ש ב"מקורות וציונים" שנראה שאינו מסכים להערת הרעק"א הנ"ל, וצ"ע לדינא.; אלא שבעוונותינו הדור פרוץ, ואין זה מוחלט שרוב הרווקות אכן בתולות הן18הערת מרן הגר"ש ישראלי- ויש לעיין עוד דאם היתה רווקה שאינה בתולה, דאם כן נפגמה כבר על-ידי איסור זה. ועיין עוד שם ב"ליקוטים"- תשובת רדב"ז שתמה על רש"י בבא עליה אחר קודם, שלא כדרכה, שגם כן נפגמה, ותמה על זה בשתיים: חדא, דבבא עליה אחר אין כאן איסור תורה (והשגה זו תמוהה, כי ברור שכוונת רש"י, שאותו אחר שבא עליה קודם שלא כדרכה, היה גם כן מאיסור עריות), ותו כתב שרק במקרה שבאותה ביאה נפגמה, אז הוא דאמרינן דמצילים, ולא אם היתה פגומה מקודם, כי מכל מקום מתוספת עכשיו עוד פגימה, על כן ניתן להצילה מפגימה נוספת זו. אך בזה אין שום הכרח נגד דעת רש"י המפורשת שכתב, שאין הבדל בזה, וכל שנפגמה קודם על-ידי אחר, שוב אינה בדין זה. אמנם יש לומר שמן הסתם הרווקות הן בחזקת בתולות, ומכל מקום בדורנו, בגלל אווירת המתירנות, צ"ע.. אי לכך מותר לקרבן האונס לפגוע באנס כדי למנעו מלבצע את זממו, אך אם מותר להרגו או לאו יהיה תלוי במצב המדויק של המותקפת18, ומכל מקום נראה שיש להיזהר מלהרוג את האנס במקום שאפשר להציל על-ידי פגיעה באחד מאברי התוקף19בדין אם הנרדף חייב כאשר היה יכול להציל עצמו באחד מאברי הרודף, נחלקו רבוותא. וכתבו פוסקים עיין "משפט כהן" (סי' קלג) שאינו חייב להציל באחד באבריו. ושוב נחלקו לעניין הנאנסת, ב"שער המלך" (פ' כד מהל' שבת) כתב לחייב, כיוון שבעריות אין הקרבן נבהל כל כך, וחלק עליו בס' "אגורה באהלך" (דף כו ע"ב) דמנא ליה, ובשו"ת "יביע אומר" (ח"ד סי' ה' עמ' שפה- שפו) האריך וכתב שם לחלק בין נרדף לנאנסת.
ויש מקום להעיר, שייתכן שכל מקרה אונס הוא כבא להרוג, וייתכן שיש בזה יסוד דין הבא במחתרת, דלאו כל נשי דינא גמירן ותעמודנה על נפשן, ועיין בס' "אברהם יגל", (סנהדרין שם), "דפגמא דנשי לגבי דידהן כהריגה דאנשי" ותכנסנה לחשש נפשות..
16
י״ז(ג) פגיעה בחירות:
17
י״חאדם שמונעים ממנו את חופש- התנועה על-ידי מחסום וכדו' רשאי לפגוע ברכוש החוסם כדי להשתחרר20בבא קמא (כח ע"א) "הממלא חצר חבירו כדי יין וכדי שמן, בעל החצר משבר ויוצא משבר ונכנס, ואף לר"נ דלא עביד איניש דינא לנפשיה במקום דליכא פסידא משבר ונכנס להביא זכויותיו"., אך אל לו לפגוע ברכוש בכוונה21שו"ע (חושן משפט סי' שעט)..
18
י״טאדם שרוצים לשבותו שבי (כגון כדי לסחוט כופר-נפש), נראה שיש לו דין "אם במחתרת ימצא הגנב" וזכותו לפגוע בשוביו, שהרי אמרנו, כי החזקה שאין אדם מעמיד עצמו על ממנו, גורמת לכך שמותר לו להרוג את הבא לגוזלו, ואם כן נראה לדון קל וחומר שאדם רשאי לפגוע בשוביו22סנהדרין (עב ע"א). עיין "מנחת שלמה" הנ"ל לענין הבאים לשרוף את ביתו שאף שאינו במפורש בגדרי הבא במחתרת, חשב לדונו כמותו, ונראה דהוא הדין כאן..
19
כ׳מובן הדבר שגם בעניין זה ישנה הגבלה- שמדובר אך ורק במקרה שוודאי הוא שעומדים לשבותו שבי, וכמבואר לעיל23עיין מה שכתבנו בעניין למעלה פגיעה בנפש, סעיף ב..
20
