שו"ת במראה הבזק חלק שני י״טB'Mareh HaBazak Volume II 19
א׳צרפת France
1
ב׳אייר תשנ"ב
2
ג׳יט. מכירת בית כנסת לצורך הפיכתו למרכז סוציאלי
3
ד׳שאלה:
עמותת מתפללים קנתה מבנה והפכה אותו לבית כנסת, אולם מספר המתפללים שבו הולך ומצטמצם ולעומת זאת החובות תופחים. ניסו למוכרו ליהודים ואין חפצים לקנותו. עמותה של גויים רוצה לקנותו ולייעדו למרכז סוציאלי.
עמותת מתפללים קנתה מבנה והפכה אותו לבית כנסת, אולם מספר המתפללים שבו הולך ומצטמצם ולעומת זאת החובות תופחים. ניסו למוכרו ליהודים ואין חפצים לקנותו. עמותה של גויים רוצה לקנותו ולייעדו למרכז סוציאלי.
4
ה׳בעת רכישתו הותנה שאם המקום לא יצליח, יוכלו למוכרו לכל מטרה.
5
ו׳האם אפשר למוכרו לעמותה של הגויים, וכיצד?
6
ז׳תשובה:
בנסיבות שתוארו בשאלה1בדבר האיסור למכור בית כנסת של כרכים (שו"ע אורח חיים סי' קנג ז)-ודאי שמועיל תנאי של בוני/קוני בית הכנסת שלא תחול עליו קדושה של כרכים המעכבת מכירה. אך במקום שבנו את בית הכנסת גם מסיוע כספים של אחרים (וכן הוא במקרה שלנו שהעיד השואל שבנה "משלו ומשל חבריו"), מוסמך הבונה להתנות רק אם טיב מעורבותם של האחרים מתאים לאחד מן האופנים הבאים:
א. חבריו רק הלוו לו את המעות שבהם קנה את המבנה.
ב. חבריו נתנו לו את הכסף כתרומה באופן סתמי, למטרות חסד, ולא פרטו שהוא נועד לבניית בית כנסת.
ג. אפילו פרטו שהוא לבניית בית כנסת אך תלו אותו בדעת היחיד שיקדישו כפי שירצה (בדומה למה שכתב בשו"ע בסעיף הנ"ל).
הערה: אם רכישת בית הכנסת נעשתה על ידי עמותה מצומצמת המתעתדת לשמור לעצמה את הזכויות על ההכנסות מבית הכנסת וכדו' (ונראה שבכך מדובר בנד"ד), אזי אף אם הרכישה נעשתה גם מכספי שאר אנשי העיר (בלבד, ולא מחוצה לה), מכל מקום מותר למוכרו (ושלא כמו בית הכנסת של כרכים), ובתנאי שיימכר אף לדעתם, "שער הציון" על "משנה ברורה" (שו"ע אורח חיים סי' קנג ס"ק כג).
ואולם, בנסיבות השאלה שלהו אין צורך בכל האמור, ואף אם לא היה תנאי-יכולים למוכרו, לפי שמספר המתפללים שבמקום התדלדל והם אינם יכולים עוד לכלכל את ההוצאות השוטפות, ובלא סיוע מבחוץ בלאו הכי היה נסגר בית הכנסת. דן בזה בעל "אגרות משה" בכמה מקומות (אורח חיים ח"א סי' נ, שם ח"ג סי' כז) בדינו של המבי"ט דביהכנ"ס של כרכים-אם אינם מתפללים בו, יכולים למוכרו, דברי המבי"ט הובאו ב"משנה ברורה" (סי' קנג ס"ק לג).
ומאותו הטעם (שיש לדונו כבית כנסת שאין מתפללים בו) נראה שאין לחוש לאיסור למכור או לסתור בית כנסת טרם יבנו אחר במקומו. (שו"ע אורח חיים סי' רנב), שם איסור זה אינו אלא משום החשש, שמא יפשעו ויתעכבו בבניית בית הכנסת החדש, ובינתיים לא יהיה בית כנסת קבוע למתפללי בית הכנסת הישן להתפלל בו. כן הוא ביאור החשש, לכל הפחות לשיטת הט"ז (ריש סי' קנב). וב"ביאור הלכה" (שם) הכריע שעיקר כמותו. לפי זה בנדון שלנו אפשר למכור תחילה את בית הכנסת הישן שאנו רואים בו בית כנסת שכבר אין מתפללים בו ורק אחרי זה לחפש מבנה או אתר לבית הכנסת החדש.-מותר למכור את בית הכנסת למטרת הפיכתו למרכז סוציאלי2אבל אסור למוכרו לאחד מד' דברים הבזויים: מרחץ, בורסקי (פירוש: מקום עיבוד עורות), בית טבילה ובית כסא (שו"ע אורח חיים סי' קנג, ט). ואף כי השו"ע שם התיר זאת במכירת ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, נהגו להחמיר בזה, עיין ב"ביאור הלכה" (שם ד"ה ואם מכרוהו זט"ה) ולשמש לטקסים דתיים של גויים וכדו' הוא בכלל זה., אף אם הוא של גויים. וצריך להקפיד שהמכירה תיעשה על ידי "ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר"3כלומר: יהיו לכל הפחות שבעה אנשים שהם ועד הקהילה, והמכירה תיעשה בנוכחות ציבור המתפללים וזה נחשב למעמד אנשי העיר, "אגרות משה" (אורח חיים ג סי' כז) או לחילופין: בפרסום, דהיינו במכירה שבפרהסיא (רמ"א סי' קנג, ז). 4מכיון שחלק ממעות המכר יופרשו להחזר חובות לבנקים וכיו"ב (ולא רק לרכישת בית הכנסת החילופי), יש לעשות המכירה באופן שהמעות יצאו לחולין, ולכך צריך שתהיה במעמד אנשי העיר (שו"ע שם)..
בנסיבות שתוארו בשאלה1בדבר האיסור למכור בית כנסת של כרכים (שו"ע אורח חיים סי' קנג ז)-ודאי שמועיל תנאי של בוני/קוני בית הכנסת שלא תחול עליו קדושה של כרכים המעכבת מכירה. אך במקום שבנו את בית הכנסת גם מסיוע כספים של אחרים (וכן הוא במקרה שלנו שהעיד השואל שבנה "משלו ומשל חבריו"), מוסמך הבונה להתנות רק אם טיב מעורבותם של האחרים מתאים לאחד מן האופנים הבאים:
א. חבריו רק הלוו לו את המעות שבהם קנה את המבנה.
ב. חבריו נתנו לו את הכסף כתרומה באופן סתמי, למטרות חסד, ולא פרטו שהוא נועד לבניית בית כנסת.
ג. אפילו פרטו שהוא לבניית בית כנסת אך תלו אותו בדעת היחיד שיקדישו כפי שירצה (בדומה למה שכתב בשו"ע בסעיף הנ"ל).
הערה: אם רכישת בית הכנסת נעשתה על ידי עמותה מצומצמת המתעתדת לשמור לעצמה את הזכויות על ההכנסות מבית הכנסת וכדו' (ונראה שבכך מדובר בנד"ד), אזי אף אם הרכישה נעשתה גם מכספי שאר אנשי העיר (בלבד, ולא מחוצה לה), מכל מקום מותר למוכרו (ושלא כמו בית הכנסת של כרכים), ובתנאי שיימכר אף לדעתם, "שער הציון" על "משנה ברורה" (שו"ע אורח חיים סי' קנג ס"ק כג).
ואולם, בנסיבות השאלה שלהו אין צורך בכל האמור, ואף אם לא היה תנאי-יכולים למוכרו, לפי שמספר המתפללים שבמקום התדלדל והם אינם יכולים עוד לכלכל את ההוצאות השוטפות, ובלא סיוע מבחוץ בלאו הכי היה נסגר בית הכנסת. דן בזה בעל "אגרות משה" בכמה מקומות (אורח חיים ח"א סי' נ, שם ח"ג סי' כז) בדינו של המבי"ט דביהכנ"ס של כרכים-אם אינם מתפללים בו, יכולים למוכרו, דברי המבי"ט הובאו ב"משנה ברורה" (סי' קנג ס"ק לג).
ומאותו הטעם (שיש לדונו כבית כנסת שאין מתפללים בו) נראה שאין לחוש לאיסור למכור או לסתור בית כנסת טרם יבנו אחר במקומו. (שו"ע אורח חיים סי' רנב), שם איסור זה אינו אלא משום החשש, שמא יפשעו ויתעכבו בבניית בית הכנסת החדש, ובינתיים לא יהיה בית כנסת קבוע למתפללי בית הכנסת הישן להתפלל בו. כן הוא ביאור החשש, לכל הפחות לשיטת הט"ז (ריש סי' קנב). וב"ביאור הלכה" (שם) הכריע שעיקר כמותו. לפי זה בנדון שלנו אפשר למכור תחילה את בית הכנסת הישן שאנו רואים בו בית כנסת שכבר אין מתפללים בו ורק אחרי זה לחפש מבנה או אתר לבית הכנסת החדש.-מותר למכור את בית הכנסת למטרת הפיכתו למרכז סוציאלי2אבל אסור למוכרו לאחד מד' דברים הבזויים: מרחץ, בורסקי (פירוש: מקום עיבוד עורות), בית טבילה ובית כסא (שו"ע אורח חיים סי' קנג, ט). ואף כי השו"ע שם התיר זאת במכירת ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, נהגו להחמיר בזה, עיין ב"ביאור הלכה" (שם ד"ה ואם מכרוהו זט"ה) ולשמש לטקסים דתיים של גויים וכדו' הוא בכלל זה., אף אם הוא של גויים. וצריך להקפיד שהמכירה תיעשה על ידי "ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר"3כלומר: יהיו לכל הפחות שבעה אנשים שהם ועד הקהילה, והמכירה תיעשה בנוכחות ציבור המתפללים וזה נחשב למעמד אנשי העיר, "אגרות משה" (אורח חיים ג סי' כז) או לחילופין: בפרסום, דהיינו במכירה שבפרהסיא (רמ"א סי' קנג, ז). 4מכיון שחלק ממעות המכר יופרשו להחזר חובות לבנקים וכיו"ב (ולא רק לרכישת בית הכנסת החילופי), יש לעשות המכירה באופן שהמעות יצאו לחולין, ולכך צריך שתהיה במעמד אנשי העיר (שו"ע שם)..
7
