שו"ת במראה הבזק חלק שני כ״בB'Mareh HaBazak Volume II 22
א׳רומא, איטליה Rome, Italy
1
ב׳כסלו תשנ"ב
2
ג׳כב. שותפות עם גוי לצורך קניה בשבת
3
ד׳שאלה:
בא לפני יהודי שהיום כבר שומר שבת, ושאל את השאלה הבאה:
בא לפני יהודי שהיום כבר שומר שבת, ושאל את השאלה הבאה:
4
ה׳יש כאן מכרז חשוב מאוד שמתרחש רק פעם אחת בשנה ויהיה בשבת, האם הוא רשאי למנות אינו יהודי שכבר עובד בשבילו בדברים אחרים, לאו דוקא בקניית בגדים, כדי שזה יקנה כמו לעצמו, ואחר כך ימכור ליהודי, וכמובן שהגוי יקבל רווח מזה. יש להעיר שהיהודי שולח את הגוי לקניית הבגדים, ומתנה אתו על הענין במשך השבוע, והדבר משתלם לגוי, היות שיקבל כך וכך.
5
ו׳המכרז יהיה, אי"ה, בשבת קודש הקרובה.
6
ז׳תשובה:
בשאלתך ציינת שהמכרז מתבצע בשבת, ועל כן אמירת היהודי לגוי לקנות במכרז הרי היא כאמירה לקנות בשבת1עיין שו"ע (אורח חיים סי' שז, ד) וב"משנה ברורה" (ס"ק טו) בשם הט"ז. אמנם יש מן האחרונים שהקלו בזה כשלא אמר לו "בשבת", עיין "בן איש חי" (שנה ב פ' "וישלח" סעיף יד). וכן משמע ב"בית יוסף", אך זהו רק במקום הפסד גדול מאוד, עיי"ש, ועיין עוד ב"יחוה דעת" (ח"ג סי' יז) שהתיר לספרדים במקום צורך כ"בית יוסף".. עם כל זה ישנם אופני היתר כדלקמן:
בשאלתך ציינת שהמכרז מתבצע בשבת, ועל כן אמירת היהודי לגוי לקנות במכרז הרי היא כאמירה לקנות בשבת1עיין שו"ע (אורח חיים סי' שז, ד) וב"משנה ברורה" (ס"ק טו) בשם הט"ז. אמנם יש מן האחרונים שהקלו בזה כשלא אמר לו "בשבת", עיין "בן איש חי" (שנה ב פ' "וישלח" סעיף יד). וכן משמע ב"בית יוסף", אך זהו רק במקום הפסד גדול מאוד, עיי"ש, ועיין עוד ב"יחוה דעת" (ח"ג סי' יז) שהתיר לספרדים במקום צורך כ"בית יוסף".. עם כל זה ישנם אופני היתר כדלקמן:
7
ח׳מרן פסק בשו"ע "אסור ליתן לאינו יהודי מעות בערב שבת לקנות לו בשבת, אבל יכול לומר לו, קנה לעצמך, ואם אצטרך, אקנה ממך לאחר השבת"2שו"ע (שם סעיף ג)., ואף שבשו"ע כתב בצד ההיתר, "ואם אצטרך, אקנה ממך", דהינו לשון ספק ולא ודאי אקנה ממך, כבר כתבו אחרונים "דאפילו אם מבטיחו שיקנה ממנו אחר כך, גם כן מותר, כיון דעכשיו קונה לעצמו"3דין זה נלמד ממכירת חמץ, שו"ע (אורח חיים סי' תמח, ד) וממה שכתבו שם אחרונים והובא ב"משנה ברורה" (סי' שז ס"ק יג) לענין שבת. אמנם יש שחלקו בזה, וכפי שמשמע לשון השו"ע כמוזכר בתשובה, ורק בלשון "אם אצטרך" מותר, עיין באורך בספר "ברכת אליהו" (סי' שז, ג הערה 3)..
8
ט׳מה"פרי מגדים" נראה שלכתחילה רצוי להחמיר שהגוי לא יבצע את הקניה במעות של היהודי, ואף שאומר לו, קנה לעצמך, שהרי זה קונה בשביל היהודי ודאי4כן משמע ב"אשל אברהם" (שם אות ג)., ובפרט אם שווי הסחורה הוא רב. במקרה זה העצה היא שהיהודי יתן לגוי את כספו בתורת הלואה ויכתבו שטר חוב על זה5דעת מרן הגר"ש ישראלי בהתייעצות בעל פה..
9
י׳בשאלתך ציינת שהיהודי מבטיח מראש, שהגוי יקבל ממנו רווח בעבור עסקה זאת, ועם כל זה יש להתיר כשאומר, קנה לעצמך6נלמד מהשואה למכירת חמץ כנ"ל הערה 3, "כף החיים" (שם אות כג). ועיין "משנה ברורה" (סי' תמח ס"ק כג), שנחלקו שם אחרונים והוא העלה להתיר.. ועל כן, בנדון שאלתך, אם הגוי יקנה בכספי עצמו (וכך אמנם משמע בלשון השאלה) והיהודי יאמר לו, קנה לעצמך ואני אקנה ממך לאחר השבת, מותר.
10
י״אעם זאת נציין שהקניה צריכה להיות פורמאלית בעבור הגוי, ולא בדרך הערמה גמורה, ועל כן צריכות הקבלות עבור הקניה להיות רשומות על שם הגוי ולא על שם היהודי7נראה פשוט. עיין "ערוך השולחן" (אורח חיים סי' שז אות טו) שמדבריו נראה, שהאמירה "קנה לעצמך" היא רק כדי לשוות לאמירתו אופי של רמז. אך מדברי אחרונים רבים אחרים לא נראה כן, ראה כדוגמא דברי ה"משנה ברורה" דלעיל הערה 3 "כיון דעכשיו קונה לעצמו", ואכמ"ל.
הזכרנו בתשובה ענין הקבלות שכן על פי רוב כל סוחר צריך קבלות לצורך מיסים ממשלתיים וכדו'..
הזכרנו בתשובה ענין הקבלות שכן על פי רוב כל סוחר צריך קבלות לצורך מיסים ממשלתיים וכדו'..
11
