שו"ת במראה הבזק חלק שני ל״דB'Mareh HaBazak Volume II 34
א׳קראקאס, ונצואלה Caracas, Venezuela
1
ב׳תמוז תשנ"א
2
ג׳לד. טלטול והוצאת שטרות כסף בשבת לצורך הצלה משודדים
3
ד׳שאלה:
בהמשך לתאור המצב הבטחוני (המתואר בשאלה כג), ברצוני לשאול: לעתים נטפלים גנבים לאדם ובמקרה שאין לו מה לתת להם הם כועסים, אינם מאמינים לו ופוגעים בו (יתכן גם בנשק). הגנבים אינם מבדילים ומבחינים בין ימי השבוע ליום השבת ואינם מאמינים "להסבר" שאסור לטלטל בשבת ולשאת מוקצה, בכך יש סכנה מרובה.
בהמשך לתאור המצב הבטחוני (המתואר בשאלה כג), ברצוני לשאול: לעתים נטפלים גנבים לאדם ובמקרה שאין לו מה לתת להם הם כועסים, אינם מאמינים לו ופוגעים בו (יתכן גם בנשק). הגנבים אינם מבדילים ומבחינים בין ימי השבוע ליום השבת ואינם מאמינים "להסבר" שאסור לטלטל בשבת ולשאת מוקצה, בכך יש סכנה מרובה.
4
ה׳האם יש דרך להתיר לשאת באופן קבוע שטר כסף בחלק מסויים של הבגד, כך שאם גנב בא לאדם הוא יכול לתת לו את הכסף ללא חשש לפגיעה בעצמו?
5
ו׳תשובה:
בטרם נביא מסקנות ההלכה בנדון, נציין דברי החזו"א הבאים:
בטרם נביא מסקנות ההלכה בנדון, נציין דברי החזו"א הבאים:
6
ז׳בכלל צריך זהירות יתירה בהיתר פיקוח נפש בדברים שאין הפיקוח נפש לפנינו, אלא בעתיד ואם באנו להפריז על המידה יפתחו כל החנויות בשבת בארצות הגולה בטענת הפסד הפרנסה ויבא לפיקוח נפש וצריך לשקול במאזני צדק1אגרות חזו"א (סי' כב)..
7
ח׳ועל כן עליך לברר היטב אם המציאות היא באמת "ספק פיקוח נפש" שאז נימא שאף על ספק פיקוח נפש מחללין את השבת2שו"ע (או"ח סי' שכט סע' ג) ועוד. בתנאים הבאים:
8
ט׳א. בבגד מסוים בו הוא ייצא בשבת למקום בו יש סכנה, יחבר מבעוד יום שטרות של כסף ע"י סיכה וכדו' באופן שיהיו מחוברים היטב אך יאפשר הוצאתם בשעת סכנה3רמ"א שו"ע (או"ח סי' שא סע' לג), התיר להוציא בדרך זו במקום הפסד ממון. וכש"כ במקום סכנת נפשות.. בגד זה ילבש אך ורק בצאתו למקום בו יש סכנה.
9
י׳דרך זו היא עדיפה ויש לדאוג לכך מבעוד יום בכל ערב שבת.
10
י״אב. אם קרה ושכח לעשות הנ"ל, יש להתיר ע"י שישים שטרות הכסף מתחת לכובע או בנעל שלא כדרך הוצאתם בחול4"משנה ברורה" (שם ס"ק קכג בשם הט"ז) ועוד. טעם ההיתר בנוי על:
א. לדעת הרבה מן הפוסקים אין לנו רה"ר בזמן הזה.
ב. זוהי הוצאה כלאחר יד שאיסורה רק מדרבנן.
בנדון דידן שמטרת ההוצאה היא מיראת הפושעים וכד'. ישנו סניף נוסף להקל שכן לדעת חלק מן הפוסקים נחשבת כמלאכה שאינה צריכה לגופה שהיא אסורה רק מדרבנן. עיין שו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ג סי' מג) וכמו"כ ב"אבני נזר" (או"ח סי' רמח). ובתחומין (כרך ד' עמ' 228 ואילך). אכן, הם דנו בהוצאת תעודה מזהה, ואנו דנים בשטרות כסף שלדעת מרן הגר"ש ישראלי יש לחלק ביניהם, דבשטרות כסף הוי מלאכה הצריכה לגופה שהרי הוי כקונה עצמו בהם..
א. לדעת הרבה מן הפוסקים אין לנו רה"ר בזמן הזה.
ב. זוהי הוצאה כלאחר יד שאיסורה רק מדרבנן.
בנדון דידן שמטרת ההוצאה היא מיראת הפושעים וכד'. ישנו סניף נוסף להקל שכן לדעת חלק מן הפוסקים נחשבת כמלאכה שאינה צריכה לגופה שהיא אסורה רק מדרבנן. עיין שו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ג סי' מג) וכמו"כ ב"אבני נזר" (או"ח סי' רמח). ובתחומין (כרך ד' עמ' 228 ואילך). אכן, הם דנו בהוצאת תעודה מזהה, ואנו דנים בשטרות כסף שלדעת מרן הגר"ש ישראלי יש לחלק ביניהם, דבשטרות כסף הוי מלאכה הצריכה לגופה שהרי הוי כקונה עצמו בהם..
11
י״בהתייחסנו לבעיית ההוצאה בלבד, בעיית המוקצה היא בעיה קלה יותר שכן מצאנו היתר טלטול מוקצה במקום היזק וכד'5עיין רמ"א (או"ח סי' שח ס"ו). שכתב כן במקום כבוד הבריות, עיין שם (סי' שיב ס"א) בדברי השו"ע, וכל שכן בנידון דידן במקום סכנת נפשות ולא בדרך טלטול כנ"ל..
12
י״גראוי לציין שהנחנו בתשובתנו כי אין ערוב בקהילתכם ועל כן נציין שהנחת ערוב בקהילות הינה צורך גדול המציל רבים ממכשול. ויש שכתבו שזוהי חובה על ראשי הקהילה6עיין חת"ס (או"ח סי' צט) שהזהיר רב בקהילה לפעול בכל עז להתקין ערוב ועיין תחומין (כרך ד עמ' 215 סע' א'). לדאוג לכך.
13
