שו"ת במראה הבזק חלק שני ס״טB'Mareh HaBazak Volume II 69
א׳רומא, איטליה Rome, Italy
1
ב׳כסלו תשנ"ב
2
ג׳סט. דין פדיון הבן בילד ממזר
3
ד׳שאלה:
לצערנו נולד כאן בן ממזר ואמו שואלת אותי האם חייב בפדיון הבן, הדין פשוט שאמו אינה חייבת. מי חייב לפדותו, הקהילה, הרב, או שמא האב - הבועל?
לצערנו נולד כאן בן ממזר ואמו שואלת אותי האם חייב בפדיון הבן, הדין פשוט שאמו אינה חייבת. מי חייב לפדותו, הקהילה, הרב, או שמא האב - הבועל?
4
ה׳תשובה:
בכור ממזר חייב בפדיון הבן1עיין "מנחת חינוך", (מצוה שצב אות ה). והערת מרן הגר"ש ישראלי שבהערה הבאה., וקיימות שתי אפשרויות לפדיונו:
בכור ממזר חייב בפדיון הבן1עיין "מנחת חינוך", (מצוה שצב אות ה). והערת מרן הגר"ש ישראלי שבהערה הבאה., וקיימות שתי אפשרויות לפדיונו:
5
ו׳א. האב עצמו פודה אותו, אך אז אינו מברך2כן הכריע מרן הגר"ש ישראלי, ואלה דבריו: "נראה שאם הפדיון ייעשה על ידי האב כדכתב ה"מנחת חינוך", מכל מקום אסור יהיה לו לברך, כדאמרינן בריש הגוזל קמא: ראבי"א הרי שגזל סאה חיטים טחנה וכו' והפריש ממנה חלה, כיצד מברך, אין זה מברך אלא מנאץ. וברמב"ם (פ"א מהל' ברכות הי"ט): 'כל האוכל דבר האסור, בין בזדון בין בשגגה, אינו מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף…', ובשו"ע (אורח חיים סי' קצו, א) "אכל דבר איסור… ואין מברכין עליו לא בתחילה ולא בסוף". ויש לומר שגם ראב"ד שמשיג שם על רמב"ם וסובר שמברכים- הוא רק לעניין ברכת המזון, וכפי שנימק זאת באמרו: '… אבל ברכה תחילה וסוף למה לא יברכו, הואיל ונהנו (כצ"ל)'. הרי שסברתו שייכת לברכת הנהנין, אבל לא לברכת מצוה כשהיא באה בעבירה.
וגם יש מקום לומר שאם כי החיוב קיים עליו, וכי אינו נפטר ממנו בשל היות לידתו בעבירה, שהרי גם שעבוד קיים על זה כחוב לכהנים, אך מצוה אינו מקיים, שעל זה חל הדין הכללי של מצוה הבאה בעבירה.
(יש לעיין בירושלמי פ"ק דחלה שמובא ב"כסף משנה" להלכה זו: רי"א, אין עבירה מצוה. א"ר אילא: אלה המצוות- אם עשייתן כמצותן, הם מצוות, ואם לאו- אינן מצוות". (ועי' רידב"ז שם). וכמו שאינו יוצא במצוה חיובית ע"י עבירה (ר"פ לולב הגזול).
ומטעם זה נראה לי שיותר ראוי, שתיעשה המצוה על-ידי בית-דין בשליחות הקטן עצמו, אף כי עדיין אינו בר חיובא, על-ידי זיכוי כסף הפדיון לקטן ופדיון בשמו, כדמסיק ב"נקודות הכסף" על דברי רמ"א (סימן שה, סוף סעיף ט) (ובניגוד לרמ"א ואף לט"ז), ואף על פי שדבריו אמורים כשאין האב, דעיקר המצוה על האב רמיא, וכמו שכתב "מנחת חינוך" שגם כשגדל הקטן ועדיין לא נפדה מאיזו שהיא סיבה, כל שהאב קיים- המצוה שלו היא, אך זה הוא רק בגוונא שהמצווה היא כפי הראוי, שהבן נולד שלא באיסור חמור זה של עריות שבזה נאמר 'מעוות לא יוכל לתקון' – זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר (יבמות כב ע"ב ועיין רש"י שם) בזה ודאי שהחיוב העצמי של הבן כשגדל, שהוא עדיף, שהרי הוא לא עשה העבירה ועליו המצוה מוטלת, ולא רק בגדר חיוב. ועל כן גם עכשיו, בקטנותו, אף כי איננו בר חיובא, מכל מקום הפדיון חל, כמו שהאריך בזה הש"ך שם. ובכל כגון זה יש להכריע כדעה זאת, ואז שפיר יהיה ניתן גם לברך הברכות, גם "שהחיינו", ומוטב להביא גם פרי חדש ולכוון גם עליו. עיין ב"פתחי תשובה" (שם אות טז) ו"ערוך השלחן" שהאריכו בזה. אך כאמור- דברינו מתייחסים רק למקרה הנדון לפנינו, ודו"ק )., רק מוסר את כסף הפדיון לכהן ואומר את הנוסח, בהשמטת הברכות (וכן ישמיט ההקדמה המקובלת: אשתי הישראלית וכו').
וגם יש מקום לומר שאם כי החיוב קיים עליו, וכי אינו נפטר ממנו בשל היות לידתו בעבירה, שהרי גם שעבוד קיים על זה כחוב לכהנים, אך מצוה אינו מקיים, שעל זה חל הדין הכללי של מצוה הבאה בעבירה.
(יש לעיין בירושלמי פ"ק דחלה שמובא ב"כסף משנה" להלכה זו: רי"א, אין עבירה מצוה. א"ר אילא: אלה המצוות- אם עשייתן כמצותן, הם מצוות, ואם לאו- אינן מצוות". (ועי' רידב"ז שם). וכמו שאינו יוצא במצוה חיובית ע"י עבירה (ר"פ לולב הגזול).
ומטעם זה נראה לי שיותר ראוי, שתיעשה המצוה על-ידי בית-דין בשליחות הקטן עצמו, אף כי עדיין אינו בר חיובא, על-ידי זיכוי כסף הפדיון לקטן ופדיון בשמו, כדמסיק ב"נקודות הכסף" על דברי רמ"א (סימן שה, סוף סעיף ט) (ובניגוד לרמ"א ואף לט"ז), ואף על פי שדבריו אמורים כשאין האב, דעיקר המצוה על האב רמיא, וכמו שכתב "מנחת חינוך" שגם כשגדל הקטן ועדיין לא נפדה מאיזו שהיא סיבה, כל שהאב קיים- המצוה שלו היא, אך זה הוא רק בגוונא שהמצווה היא כפי הראוי, שהבן נולד שלא באיסור חמור זה של עריות שבזה נאמר 'מעוות לא יוכל לתקון' – זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר (יבמות כב ע"ב ועיין רש"י שם) בזה ודאי שהחיוב העצמי של הבן כשגדל, שהוא עדיף, שהרי הוא לא עשה העבירה ועליו המצוה מוטלת, ולא רק בגדר חיוב. ועל כן גם עכשיו, בקטנותו, אף כי איננו בר חיובא, מכל מקום הפדיון חל, כמו שהאריך בזה הש"ך שם. ובכל כגון זה יש להכריע כדעה זאת, ואז שפיר יהיה ניתן גם לברך הברכות, גם "שהחיינו", ומוטב להביא גם פרי חדש ולכוון גם עליו. עיין ב"פתחי תשובה" (שם אות טז) ו"ערוך השלחן" שהאריכו בזה. אך כאמור- דברינו מתייחסים רק למקרה הנדון לפנינו, ודו"ק )., רק מוסר את כסף הפדיון לכהן ואומר את הנוסח, בהשמטת הברכות (וכן ישמיט ההקדמה המקובלת: אשתי הישראלית וכו').
6
ז׳ב. הפדיון נעשה על-ידי בית הדין בשליחות הקטן, מדין "זכין לאדם שלא בפניו", ולשם כך מזכים לקטן את כסף הפדיון ואומרים שפודים אותו בשליחותו שלו ובית-הדין מברך. (ולשם ברכת "שהחיינו" רצוי לקחת גם פרי חדש ולכוון גם עליו)2.
7
ח׳הדרך השניה נראית עדיפה2 3הערת מרן הגר"ש ישראלי שליט"א: בדיקת כשרות הנישואין הראשונים לא תזיק..
8
