שו"ת במראה הבזק חלק שלישי א׳B'Mareh HaBazak Volume III 1

א׳ מקסיקו, מקסיקו סיטי, כסלו תשנ"ה

ב׳א. שינוי הגיה בתפילה

ג׳שאלה:

ד׳בימים אלה אחד מהמתפללים הצעירים של בית הכנסת החל לבטא את שם ה' בהברה אשכנזית ואף אמר שנאמר לו שאם לא יעשה כך הרי לא יצא ידי חובה בברכות.

ה׳נהירים לי הדברים ופסקי הדין של הרב צבי פסח פרנק בהר צבי שמציין להלכה שהיום אין הבדל בין פתח לקמץ ואין הצבור מקפיד בביטויים הנכונים, וכן קביעת בעל אגרות משה שאין ידוע איזו היא ההברה האמיתית וכן קביעתו להלכה, שאשכנזי אינו רשאי לשנות מכפי שהתפללו אבותיו, ושבמקומותינו, שמתפללים בהברה אשכנזית, אסור לשנות להברה ספרדית.

ו׳בנושא דידן מדובר בבית אשכנזי שרובו ככולו אנשים צעירים שלמדו עברית בהברה ספרדית, חלק לא מבוטל מצבור זה דובר עברית ופרט ליחידים כל התפילה וקריאת התורה נערכת בהברה ספרדית.

ז׳אף הבחור הנ"ל, מאז שחזר בתשובה לפני מספר שנים, התפלל בהברה ספרדית גם כשעבר לפני התיבה אע"פ שאביו עשה את זאת בהברה אשכנזית, ואף עתה ששינה, השנוי הוא רק בביטוי השם הגדול והנורא בלשון אשכנז ואף זה בשיבוש שהרי מבטא "או" ולא "אוי", את שם האדנות.

ח׳לאור האמור לעיל יש לי מספר שאלות:

ט׳1. האם טוב עשה האדם הנ"ל ששינה את בטוי שם האדנות להברה אשכנזית?

י׳2. אם טוב עשה, האם צריך להמליץ לצבור לנהוג בדרך זו?

י״א3. האם לא עדיף שיחזור ויבטא את שם האדנות בהברה ספרדית וינהג שוב כמו רוב הצבור?

י״ב4. האם יש הבדל בין ביטוי שם האדנות ב"או" (ou האנגלי) לבין "אוי" (oi האנגלי) לנוהגים להגיד את שמו בהברה אשכנזית?

י״ג5. אם ביטוי השם ב"או" (ou) אינו נכון ואין ראוי לבטא את שם האדנות בבטוי כזה האם המבטא כך ב"או", אינו יוצא ידי חובת הברכה?

י״דתשובה:

ט״ורוב רובם של פוסקי זמננו הסכימו שלכתחילה עדיף, שכל מתפלל יחזיק במנהג אבותיו¹הגראי"ה קוק (מודפס בשו"ת "אורח משפט" סי' טז-יח), הגרי"א הענקין (ב"עדות לישראל" אות ס, ומודפס בכתבי הגרי"א הענקין ח"א עמ' 156), הגרצ"פ פרנק (שו"ת "הר צבי" או"ח ח"א סי' ד), הגר"מ פיינשטיין (שו"ת "אגרות משה" או"ח ח"ג סי' ה), הגר"מ ראטה (שו"ת "קול מבשר" ח"ב סי' יב), הגרי"י וייס (שו"ת "מנחת יצחק" ח"ג סי' ט), ויבדלח"ט הגרא"י וולדנברג (שו"ת "ציץ אליעזר" ח"ז סי' כח), והגרב"י זילבר (שו"ת "אז נדברו" ח"ג סי' מח (א)). העדיפות היא מצד "ואל תטש תורת אמך" (משלי א, ח, ועי' בגמ' חולין צג ע"ב).
עם זאת, עיין בשו"ת "פסקי עוזיאל" (סי' א), בשו"ת "ישכיל עבדי" (ח"ב או"ח סי' ג) ובשו"ת "יביע אומר" (ח"ו סו"ס יא).; ועל כן, גם מי שכבר שינה ומתפלל בהברה אחרת, עדיף שיחזור להברת אבותיו. בפשטות, עדיפות זאת קיימת גם אם הוא מתפלל בקביעות בבית-כנסת שבו הציבור מתפלל בהברה אחרת מזו שהוא חוזר אליה²ע"פ שו"ת "אגרות משה" (או"ח ח"ד סי' לג), שו"ת "עשה לך רב" (ח"א סי' סו), וכן משמע מסתימת הפוסקים שלא חילקו בין יחיד המתפלל בבית-כנסת באופן עראי לבין מי שמתפלל שם בקביעות. ושלא כב"עדות לישראל" (שם אות סה), ובשו"ת "בני בנים" (לנכדו של הגרי"א הענקין, בח"ב סי' א עמ' יא)..

ט״זיוצאים מכלל זה אותן האותיות שברור הוא, שהגייתו אותן משובשת (למשל חי"ת ועי"ן שהאשכנזים מבטאים אותן בדרך כלל ככ"ף ואל"ף³ע' במגילה כד ע"ב "תניא נמי הכי, אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא... מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין..." (ועי' גם ב"ערוך השלחן" או"ח סי' סא סעיף ח).), שבהן עדיף לאמץ את ההגיה, שברור כי היא נכונה⁴הגרא"י הענקין (שם), שו"ת "ישכיל עבדי" (שם ובח"ד או"ח סי' ג); וכן הורה הגרש"ז אויערבאך , אבל הדגיש שאין צריך להתאמץ בעניין. ועיי"ש בשו"ת "ישכיל עבדי" (ח"ב אות ז) שכתב "שאין בזה משום מוציא לעז על הראשונים ח"ו, דהראשונים לא נהגו בזה מרצונם... שאם היתה להם היכולת בזמניהם לעמוד על אמיתות תורת הלשון בנימוקו וטעמו, ודאי שהיו שמחים כמוצא שלל רב לתקן מבטאם ולשונם...".
אבל יש לנקוט זהירות יתירה כאשר קובעים, שפרט מסוים בטעות יסודו, כי בהרבה פרטים ה"ידועים" כטעויות יש באמת חילוקי-דעות בין גדולי המדקדקים, ורק במקום שכולם מסכימים בוודאות, שפרט מסוים אינו מקורי, נראה שיש לסמוך עליהם; ושלא כמשמעות ה"אורח משפט" (שם עמ' כג), ה"משפטי עוזיאל" (סוף התשובה שם), ה"אגרות משה" (או"ח ח"ג סי' ה) וה"מנחת יצחק" (ח"ד סי' מז). אבל על כל פנים ברור הוא שיש להתייעץ עם מדקדקים ובלשנים מקצועיים, שיראתם לשמים קודמת לחכמתם..

י״זאמנם, לרוב בני-אדם מאד קשה להחליף באחרת את הגיית התפילה שבה הם רגילים להתפלל. ועל כן, אם נסיון החזרה להגיית אבותיו יגרום לו לתערובת הגיות ולתפילה מבולבלת, באמת עדיף להמשיך להתפלל בהגיה שאליה הוא רגיל, למרות שאינה הגיית אבותיו⁵ע' ב"עדות לישראל" (שם אות סה), ומובא ע"י נכדו בשו"ת "בני בנים" (שם עמ' י-יא), ש"לערב הברות ומבטאים שונים לקרוא מקצת כזו ומקצת כזו קרוב הדבר שאין יוצאים אפי' בדיעבד"..

י״חעל כל פנים, ברור הוא שבדיעבד יוצאים ידי חובת תפילה בכל הגיה מקובלת⁶"אורח משפט" (שם), "פסקי עוזיאל" (שם), "אגרות משה" (שם, ובח"ד סי' כג), "ציץ אליעזר" (שם); והוי על כל פנים כמו קרא ולא דקדק באותיותיה, דיצא (ברכות טו ע"ב, שו"ע אורח חיים סי' סב, א). ונראה דזהו גם בפרשת זכור, אפילו לדעות שקריאתה דאורייתא, כבשו"ת "בני בנים" (שם בסוף התשובה). והרוצה להחמיר בקריאת פרשת זכור כ"יביע אומר" (שם עמ' לח) תבוא עליו ברכה, אבל המיקל לא הפסיד..

י״טיש שכתבו, שאשכנזי המתפלל בהברה ספרדית, מפני שקשה לו להחליף כנ"ל, יקפיד לפחות לבטא את שם אדנות כאשכנזים⁷כן מובא בשם ה"חזון איש" בכמה מקורות (שו"ת "אז נדברו", שם, "קריינא דאיגרתא" סי' קלח (גם לגבי ספרדים!), עי' בירחון "אור תורה" (שנה כא חוברת ה סי' נח בשם הגר"ח קנייבסקי ). אך עיין גם בדברי הגרי"נ רוזנטל בספרו "משנת יעקב" על הרמב"ם (הל' ברכות פ"ב הל' ח-ט, אות ד), שעל פי בירוריו נראה לו שה"חזון איש" באמת לא סבר ככה).
אמנם, ברור הוא שיש להקפיד להבחין בין קמץ לבין חולם. ועי' להלן בהערה (9).. הרוצה לנהוג כך אמנם יש לו על מי לסמוך, אבל נראה עיקר כדעה שיש לבטא את כל התפילה, לרבות שם ה', בהברה אחידה ועקבית⁸כבשו"ת הגריא"ה הרצוג (סי' א), עיי"ש, וכן בשו"ת "הר צבי" (שם)..

כ׳מוסכם הוא שהביטוי המקורי לתנועה חולם הוא "או" (o) או (ou) ולא "אוי" (oi). ולכן, ברור הוא שעל הספרדים להמשיך לבטא אותה ב"או". וכן צריכים לנהוג אשכנזים שאינם בטוחים, איך ביטאוה אבותיהם. אולם קשה לדרוש כן מאשכנזים היודעים שמקורם הוא ממקומות שבהם ביטאו חולם כ"אוי" (oi), אבל ודאי גם הם אינם מפסידים אם יבטאו אותה כ"או" (ou)⁹שהרי מצד אחד, כל גדולי מדקדקי דורנו מסכימים שקריאת החולם כ"אוי" (oi) אינה מקורית, ויש להם הרבה טענות טובות. אבל מצד שני, הקריאה כ"אוי" היא ודאי בת מאות שנים לפחות, וקשה לדחותה באופן החלטי. ועי' ב"תפארת ישראל" למהר"ל מפראג (סו"פ סו) שכתב: "ואם שגינו, הלא אבותינו ימליצו בעדינו"..

כ״אכל הנ"ל הוא רק בנוגע לתפילת היחיד, ואלו המתפלל כש"ץ או קורא בתורה, לכתחילה יש לו לבטא את כל התפילה או הקריאה כהגיית הציבור, גם אם זה שלא כמנהגו¹⁰שו"ת "אגרות משה" (ח"ד סי' כג וסי' לג), גם לגבי ברכות העולה לתורה; שו"ת "עשה לך רב" (סי' סו), והוראת הגרש"ז אויערבאך .
אמנם, יש שהקלו באקראי, דהיינו בש"ץ שאינו קבוע, במיוחד בהברה הספרדית-הארץ-ישראלית שבזמננו מובנת גם בקהילות האשכנזיות. עי' בשו"ת "שרידי אש" (שם ח"ב סי' ה), וב"שבט מיהודה" לגרא"י אונטרמן (סי' י)., ובלבד שהוא מסוגל לעשות כך מבלי שתפילתו או קריאתו תצא מבולבלת. ובמיוחד יש לו להקפיד בזה, אם החזקתו בהגיית אבותיו תגרום לאי-הבנה בציבור או למחלוקת ח"ו¹¹עיי"ש בשו"ת "אורח משפט" (סו"ס יח), בשו"ת "משפטי עוזיאל" (בסוף התשובה שם), ובשו"ת "עשה לך רב" (שם), שאיסור "אל-תטש תורת אמך" נדחה מפני השלום. .

כ״בוהקב"ה שומע תפילות כל פה.