שו"ת במראה הבזק חלק שלישי ע״אB'Mareh HaBazak Volume III 71
א׳
וינה, אוסטריה, מנחם אב תשנ"ג
1
ב׳עא. קבורה בקבר שהתפנה ע"פ הדין
2
ג׳שאלה:
3
ד׳קבר שנפנה משם מת כדי לקבור אותו בארץ ישראל, האם מותר לקבור שם בן אדם אחר ובאיזה תנאים?
4
ה׳תשובה:
5
ו׳קבר שנפנה משם מת כדי לקבור אותו בארץ-ישראל, פינוי שהוא מותר על-פי הדין1המפונה כדין, ואין חשש לבעיה הלכית אחרת, ממונית, כגון גזילת רכושו של המת הראשון. כן הביא בשו"ת "ציץ אליעזר" (ח"ז סי' מט פרק ח בשם ה"יהודה יעלה"), ועיין ב"גשר החיים" הנ"ל שדן בפן זה בהרחבה., מותר לקבור בו מת אחר2מוסכם הדבר ש"איסור הנאה" מקבר המת אינו כי אם בקבר של בנין (קרי: דברים התלושים שקבעם בקרקע לצורך הקבר). אבל קרקע עולם של קבר אינו נאסר (שו"ע יו"ד סי' שסד סעיף א). ועיין ב"דעת כהן" להגראי"ה קוק שדן בזה לדעת הב"ח אליבא דר' ישעיה באיסור אחר: איסור דרבנן משום כבוד המת הראשון ואף בקבר של קרקע עולם, והעלה שיש חולקים על ב"ח זה. ורוב הפוסקים לא חששו לב"ח בכהאי גוונא [יש שהביאו הב"ח דווקא בקבר של בנין ("גשר החיים" ח"ב פ"ד סעיף ג), ואחרים דחו דברי ר' ישעיה מהלכה ("כתב סופר" חיו"ד סי' קעז)].. ולרווחא דהלכה3אמנם פוסקים שונים כתבו להלכה אופנים שונים להתיר שימוש אף בתלוש, אך כדי לצאת ידי דעת כולם ראוי לנהוג כפי שכתבנו. ולהמחשת קוטביות הדעות בזה נדגים: במקום שהנוהג הוא שמשלמים עבור חלקת קבר:
ה"כתב סופר" הנ"ל פסק שרשאים לקבור בקבר, ודווקא לא ישלמו עבורו (החסרון לקרובי המת אינו אסור בגדר הנאה מקבר מפני ש"מצוות לאו ליהנות ניתנו". ודווקא מכירת הקבר אסורה, דהמוכרים נהנים הנאה האסורה, וכפשטות דברי תשובות הרשב"א שהביא שם).
ה"שבט סופר" (תשובה קד) פסק דבכהאי גוונא צריך שדווקא ישלמו, וכן פסק ב"דעת כהן" (סי' רב), וכן משמעות לשון ה"נמוקי יוסף" שהביא ב"שבט סופר", דאי לאו הכי יש הנאה לחיים: ליורשי המת השני.
ב"גשר החיים" הנ"ל העלה שבין ישלמו ובין לא ישלמו, אין לקבור בקבר שנתפנה (בתלוש) במקום כזה שנהוג לרכוש חלקת קבר. ראוי להנהיג בכל אופן שלא להשתמש בקבורה החדשה בכל דבר תלוש (אף שקבעו בקרקע) ששימש לקבורה הראשונה, כגון לבֵנים, ואם אפשר, אף לא בעפר הכרייה שכיסו בו את המת הראשון4עיין ברמ"א (יו"ד סי' שסד סעיף א) שהביא ב' דעות בזה, אי מקרי "קרקע עולם" או לאו. - לבנים ועפר הנ"ל האסורים בהנאה - ישברם ויפזרם לרוח (שו"ע יו"ד סי' שסג סעיף ה)..
ה"כתב סופר" הנ"ל פסק שרשאים לקבור בקבר, ודווקא לא ישלמו עבורו (החסרון לקרובי המת אינו אסור בגדר הנאה מקבר מפני ש"מצוות לאו ליהנות ניתנו". ודווקא מכירת הקבר אסורה, דהמוכרים נהנים הנאה האסורה, וכפשטות דברי תשובות הרשב"א שהביא שם).
ה"שבט סופר" (תשובה קד) פסק דבכהאי גוונא צריך שדווקא ישלמו, וכן פסק ב"דעת כהן" (סי' רב), וכן משמעות לשון ה"נמוקי יוסף" שהביא ב"שבט סופר", דאי לאו הכי יש הנאה לחיים: ליורשי המת השני.
ב"גשר החיים" הנ"ל העלה שבין ישלמו ובין לא ישלמו, אין לקבור בקבר שנתפנה (בתלוש) במקום כזה שנהוג לרכוש חלקת קבר. ראוי להנהיג בכל אופן שלא להשתמש בקבורה החדשה בכל דבר תלוש (אף שקבעו בקרקע) ששימש לקבורה הראשונה, כגון לבֵנים, ואם אפשר, אף לא בעפר הכרייה שכיסו בו את המת הראשון4עיין ברמ"א (יו"ד סי' שסד סעיף א) שהביא ב' דעות בזה, אי מקרי "קרקע עולם" או לאו. - לבנים ועפר הנ"ל האסורים בהנאה - ישברם ויפזרם לרוח (שו"ע יו"ד סי' שסג סעיף ה)..
6
ז׳אמנם, בבית-קברות שיש בו "הכנה" של קברים בעוד החיים בחיותם, וקברו בו מת בקבר כזה על דעת לפנותו, מותר להשתמש בקבר זה אחרי כן לצורך מת אחר אף בחלקים התלושים (כגון לבני-הצד) שנקבעו בשלבי ההכנה, אך לא בחלקים שנקבעו לצורך המת לאחר מיתתו (כגון האריחים העליונים)5לגבי קבר בנוי כתב בשו"ע שם: "וכן אם נתנו בו אדעתא לפנותו ולא הזמינו מתחילה, מותר". וה"הכנה" מחיים לא מקרי הזמנה (עיין רש"י סנהדרין מח ע"א ד"ה נפש), ורק הבניין לצורך המת, כגון הנחת הלבנים העליונים, מקרי הזמנה, דאז החלקים הללו שהזמינם, אסורים בהנאה אף שנקבר על דעת לפנותו, כמו שכתוב בשו"ע שם. ועיין עוד ב"פתחי תשובה" (יו"ד סי' שסג ס"ק ו) במה שנראה מחלוקת בהזמנה לזמן, אי נאסר לאחר שצר ביה..
7
