שו"ת במראה הבזק חלק רביעי ק״הB'Mareh HaBazak Volume IV 105

א׳ טורינו, איטליה, שבט, ה'תשנ"ו

ב׳קה. ספר-תורה עם אותיות פ"ה מלופפות

ג׳שאלה

ד׳מצאתי בין ספרי התורה בקהילתנו ספר תורה כתוב על גויל ובו אותיות "פ" מלופפות, כגון

ה׳מה מקורו של מנהג זה והאם ספר כזה כשר לקריאה?¹הקהילה שלחה צילום של עמודים מספר מתוך ספר-התורה הנ"ל, וביניהם העמוד הכולל את ויקרא פרק יח.

ו׳תשובה

ז׳1. המנהג לכתוב אותיות משונות בספר-תורה הוא עתיק מאד, וזה לשונו של הרמב"ם:²פ"ז מהל' ספר-תורה ה"ח. "ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות, כגון הפאין הלפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש".

ח׳וכך מובא בספרים קדומים אחרים ובפרט בספר התאג, שכפי שכתוב בפתיחתו, כתבו עלי הכהן על-פי שתים-עשרה האבנים שהקים יהושע בגלגל, והייתה כתובה עליהן כל התורה כולה, כמבואר בספר יהושע (פרק ד). וכתוב שם שעלי מסרו לשמואל, ושמואל מסרו לפלטי בן ליש וכו' עד... ור' נחום הלבלר מסרו לרבי. בספר הזה מובאת רשימה מדויקת של כל האותיות המשונות שבתורה³עיין כל זה ב"תורה שלימה" (כרך כט), שם מצוי קונטרס שלם על האותיות המשונות שבתורה..

ט׳2. דברי רמב"ם אלה מובאים בטור⁴יורה דעה (סי' רעה). וברמ"א⁵שם (סעיף ו). ובדפוסים שלנו כתוב שם "משוכות", ו"הציץ אליעזר" (חלק י"א סי' סה) מדייק מזה שרמ"א שינה לכתוב "משוכות", במקום "משונות" ככתוב ברמב"ם, שרמ"א סובר שאין לכתוב את האותיות המשונות. ואולם נראה שטעות-סופר נפלה ברמ"א זה, וכי צריכים להגיה "משונות", שהרי ב"לבוש" (תלמיד חבר לרמ"א) שם כתב "משונות", וגם ב"קסת הסופר" (סי' טז סעיף ד) העתיק לשון "משונות", וכן ב"מלאכת שמים" (כלל יג). ואמנם, לאחר בירור גם בהוצאת "מורשה להנחיל" העוסקת בהוצאת השו"ע, התברר כי בדפוס רמ"א עצמו הגירסה היא "משונות", ורק בדפוס ה"באר היטב" כתוב "משוכות". ועיין "משנה ברורה" (סי' קמג ס"ק כז) בשם "דרך חיים", שאם לא נכתבו האותיות המשונות במקומות שצריכים להופיע, דינם כחסרות ויתרות, שאין מצריכות להוציא ספר-תורה אחר, משמע שלכתחילה צריך לכתוב אותן. וגם ב"תורה שלמה" (שם פרק תשיעי אות ב) למד כן ברמ"א וב"משנה ברורה" הנ"ל. ובספריהם של אחרונים⁶עיין הערה 5 לעיל בשם "קסת הסופר" ועוד אחרונים..

י׳3. ברם, מחלוקת פוסקים היא, אם צריך לכתחילה לכתוב ספר-תורה באותיות הללו, ולמעשה אין נוהגים לכתוב אותן⁷עיין ב"תורה שלמה" הנ"ל (פרק תשיעי אות א) ובפרט ב"חתם סופר" (יורה דעה סי' רסה) המובא שם, שכתב שהסופרים שלו לא כותבים אותיות אלה. ועיין "ציץ אליעזר" הנ"ל שכתב להסביר, למה אין נוהגים לכותבם, ומדוע מסורת זו לא נשמרה..

י״א4. בכל זאת, כל עוד לא נשתנתה צורת האותיות על ידי שינויים אלו (עד כדי שאי אפשר לזהותן) אין לפסול ספר תורה כזה, שאפילו אם נאמר שנפלו שיבושים מסוימים ברשימת האותיות הללו ובצורתן, הרי אין שינויים אלו פוסלים כל עוד צורת האותיות קיימת⁸עיין "משנה ברורה" כמובא בהערה 5. ויותר מזה כתוב ב"חתם סופר" (סי' רסה) - "כיון שאין פסול בחסרונם, משום שלא הוזכרו בש"ס, כך אין פסול ביתרם". וכן כתב ב"ציץ אליעזר" (שם) בשם כמה אחרונים. אם נשתנתה צורת האותיות על ידי השינויים יש לעיין אם להכשיר ואז יש להעדיף ס"ת אחר⁹"קסת הסופר" (סי' טז בלשכת הסופר ס"ק ז) בשם ספר "בני יונה". ועיין כל זה בארוכה ב"תורה שלמה" הנ"ל (פרק תשיעי)..

י״ב5. אותיות פ"ה "מלופפות", היינו שיש עיגולים דקים בתוך האות, עיגול בתוך עיגול, כעין כריכת דבר על דבר (כלשון המאירי) זה ודאי אינו שינוי מעיקרה של צורת האות פ"ה, ולכן מותר לקרות בספר-תורה זה כל עוד השינויים הם כאלו. אך אם ישנם שינויים אחרים, צריך לעיין בנדון¹⁰כנ"ל..

י״ג6. שני השינויים המופעים בויקרא פרק יח פסוקים ד וה הם שינויים שמופיעים ברשימות של רוב רובם של הספרים הקדומים¹¹"תורה שלמה" הנ"ל (עמ' רט)., ולכן נראה שהספר שבידכם הוא ספר מדויק וכדאי לרשום את כל השינויים המופיעים בו ולבדוק אותם מול הרשימות הקיימות, ואם הכל מתאים, יש להעדיף לקרוא דווקא מספר-תורה זה¹²עיין "משנה ברורה" כמובא בהערה 5 שמשמע, שצריך להעדיף ספר-תורה עם כל המסורת, ועיין מהר"י מינץ (סי' טו) שכתב מפורש שיש להעדיף ספר-תורה עם אותיות קטנות וגדולות, ונראה שהוא הדין במשונות, כל עוד יש עליהן מסורת, ודלא כמו שדייק ה"ציץ אליעזר" הנ"ל. ויש לומר שגם ה"ציץ אליעזר" יודה בכהאי גוונא שיש מסורת בדבר, וצ"ע..

י״ד7. לספרדים יש טעם אחר להעדיף ספר-תורה זה כיון שנכתב על גויל ונראה שהמחבר פוסק כרמב"ם שהלכה למשה מסיני היא להעדיף ספר-תורה שנכתב על גויל¹³שו"ע יורה דעה (סי' קעא סעיף ג) שמביא לשונו של רמב"ם, ועיין הגר"א (שם ס"ק ט) שדווקא בדיעבד מותר על קלף., אבל לאשכנזים אין העדפה לגויל על קלף שלנו¹⁴רמ"א (שם)..